פיגוע קשה בתוצאותיו בניס שבריביירה הצרפתית בזמן סמלי – חגיגות יום הבסטיליה. נורא בפשטותו – מתברר שאדם אחד ששכר משאית יכול לחולל מוות בהיקף בלתי נתפס. כבר לא צריך מחבל במטוס כדי לגבות מחיר דמים כזה.
הטוקבקיסטים אצלנו ומן הסתם גם בעולם הרחב תוהים האם הכול יימשך כרגיל, מפיגוע לפיגוע, מירי לדריסה ולפיצוץ, מגינוי להוקעה, או שמא ישתנה משהו, משהו גדול – האם תשתנה הפרדיגמה?
לקחי לבנון
בשנת 1978 אירע פיגוע הטרור הגדול בתולדות המדינה אז ועד היום, הפיגוע באוטובוס הדמים בכביש החוף. הפיגוע בוצע בידי מחבלים פלסטינים שיצאו מלבנון. בתגובה אליו החליטה מדינת ישראל לחרוג מאופן התגובה השגרתי לטרור ופלשה ללבנון במבצע ליטני. זה היה שינוי פרדיגמה מוגבל. ב-1982, בעקבות עוד פיגועי טרור ובשל האופי הבלתי נסבל שלבשו החיים בצפון הארץ תחת קטיושות, ישראל החליטה לשנות את פני הדברים מהקצה אל הקצה ולחבור לצד הנוצרי במלחמת האזרחים. המטרה הייתה להביא לניצחונו ולהפיכת לבנון למדינה ידידה. אף שמלחמת לבנון הראשונה נחשבת כישלון יקר בחיי חיילים, אין זה ברור בפרספקטיבה של כמעט 35 שנים שבאמת נכשלה. הפלסטינים ספגו מכה ניצחת. אף על פי שהחיזבאללה, הכוח שהחליף אותם בלבנון, אינו ידידותי לישראל בלשון המעטה, סדר העדיפויות שלו שונה. הוא ביסודו ארגון פנים לבנוני ולא ארגון לשחרור פלסטין ולכן יתכן שהפסקת אש בת דורות יכולה להתקיים עמו. בכל אופן ברור שההחלטה של אריק שרון ב-1982 לנסות לשנות את הפרדיגמה לחלוטין במאבק בטרור שבא אז מלבנון גבתה מחיר כבד ממנו ומהחברה הישראלית.
לקחי האינתיפאדה השנייה
השפעתה של טראומת לבנון התבררה ב-2001. האינתיפאדה השתוללה, אזרחים נרצחו על ימין ועל שמאל, ושרון, למוד לקח לבנון, שב על המנטרה:"הבלגה זה כוח" והסתפק בשבלונה של תגובות לא אפקטיביות. המחשבה על טיפול שורש בטרור באמצעות חדירה לסמטאות ולקסבות שבהן מיוצרות חגורות הנפץ ובהן מגויסים המתאבדים נדחתה כמטורפת וכלא קבילה בינלאומית. רק הפיגוע שבו נרצחו קשישים בליל הסדר במלון פארק היה כה נורא שהביא לשינוי פרדיגמה, כניסת צה"ל למרכזי הערים במבצעים חומת מגן ודרך נחושה. שינוי המדיניות הביא בסופו של דבר לסיום פיגועי ההתאבדות. גם האמצעי ההגנתי המרכזי, גדר ההפרדה, עורר כל כך הרבה התנגדויות מכל הכיוונים, שרק מסת הפיגועים הובילה בסופו של דבר לשכנוע בנחיצותו.
לקחי ה-11 בספטמבר
ארה"ב עברה שינוי פרדיגמה ביחס לטרור בשל יום פיגועים אחד בלבד, ה-11 בספטמבר. אבל היה זה יום כה נורא, עם תמונות שכאילו נלקחו מדמיון הזוועות ההוליוודי, שדי היה בו. האמריקנים פלשו לשתי מדינות במזרח התיכון, עירק ואפגניסטן, במדיניות אגרסיבית הרפתקנית, ומצד שני הגבירו מאוד את הניטור הפנימי ואת אמצעי הביטחון, תוך שהם מתפשרים על תפיסת החירות האמריקנית.
העובדה שהפיגועים לא שבו באותה צורה על אדמת ארצות הברית יכולה להתפרש כהצלחת אותה מדיניות, אך היא גם מפחיתה את המוטיבציה למלחמה בטרור ומעלה סימני שאלה האם היה היגיון באותה תגובה שוברת פרדיגמה. מספר החיילים שנהרגו במלחמות שארה"ב פתחה בהן בעקבות ה-11 בספטמבר עולה על מספר ההרוגים במתקפת הטרור עצמה.
האם המערב ישנה פרדיגמה?
מהו שינוי הפרדיגמה האפשרי בעקבות הפיגועים בצרפת ודומיהם שקדמו להם? הכיוון המסתמן אינו הכרזת מלחמה גלובאלית על האיסלאם הקיצוני. הכוחות שצפויים להפיק תועלת פוליטית מאיום הטרור, טראמפ בארה"ב ולה פן בצרפת, אינם חובבים גדולים של הרעיון הזה. להיפך, הם בדלניים מטבעם.
מה שסביר יותר שיקרה הוא ניטור אגרסיבי של האוכלוסיה המוסלמית המקומית, באופן דומה לזה שהשב"כ מקיים בארץ בהצלחה עצומה. ומצד שני, נוקשות כלפי הגירה מארצות מוסלמיות, גם אם מדובר לכאורה בקליטת פליטים אומללים. בשני הנושאים לא מדובר בשלב זה מהבחינה המעשית בשינוי פרדיגמה מהקצה אל הקצה, משום שאת הניצנים כבר ראינו. נושא ביטחון הפנים כבר מזמן קיבל עדיפות גבוהה ואילו האיחוד האירופי חתם על הסכם להשבת פליטים לטורקיה, שעצר את גל ההסתננות לשטחי האיחוד. מנגד גירוש המוני של המוסלמים מאירופה, כמו גירושם מספרד בתחילת המאה ה-16, שעליו מפנטזים כמה טוקבקיסטים קיצוניים, לא יקרה אלא אולי אם טרוריסטים יתחילו לפוצץ פצצות גרעין בערים מרכזיות בשם הג'יהאד.
מה שכן ניתן לומר הוא שאם התגובה המעשית לטרור תלווה בשינוי פוליטי שיביא לשלטון את טראמפ, את לה פן, את חירט וילדרס או מנהיגים מסוגם במדינות אחרות, יהיה זה שינוי כה גדול באווירה הציבורית וביחס לתקינות הפוליטית, שאפשר יהיה לדבר על מהפכה בפרדיגמה.
תמריץ 
הנה הצעה מעולה לזירוז שינוי הפרדיגמה: הצעה לקמת קתדרלה מערבית מודרנית(*)
(*) מוזיאון
אהבתיאהבתי
מי שמקים מוזיאון להנצחת קורבנות האיסלאם מלפני 1400 שנה, יצטרך להקים מוזיאון גדול לא פחות ואולי גדול הרבה יותר עבור קורבנות הנצרות וגם מוזיאון קטן עבור כל אלו שהיהדות רדפה בחוסר סובלנות.
אהבתיאהבתי
שכולם יפתחו ויממנו מוזיאונים.
העניין שהאגף המודרני של מוזיאון קורבנות הנצרות יהיה אולי בגודל חדר בעוד האגף המודרני של מוזיאון הג'יהאד יוכל למלות את הלובר שנראה שבין כה , גם ככה, יצטרך כנראה אבטחה כבדה.
אהבתיאהבתי
נכון – האגף המודרני. האיסלאם מפגר אחרי המערב אבל זה לא שביסודו יש משהו מעוות שאין בנצרות. זו הבחנה חשובה, כי אינה פוסלת כל המוסלמים לדורותיהם אלא אגף רדיקלי מודרני.
אהבתיאהבתי
נכון , אתה גם צודק וגם טועה.
אהבתיאהבתי
וביהדות אין הוראות אכזריות? הפולמוס על הרב הראשי לצה"ל בדיוק נגע בכך. בכל דת שהתהוותה בזמנים עתיקים יש מורשת של אכזריות. דווקא בנצרות פחות לכאורה בגלל יופי הוראותיו של ישו אך זה לא הפריע לה להיות מפלצתית.
אהבתיLiked by 1 person
נו בסדר.
אז מה יש להילחץ ממוזיאונים שפתוחים לביקורת, למחשבה ,לדיון להשוואה בן דתית? שכולם יכתתו חרבותיהם למוזיאונים וששם יתנו לכולם ייצוג להיסטוריונים ,למבקרים , לאפולוגטים וכו'.
זה בטח יקרב את הנציבות האירופית יותר לחקר האמת בהיסטוריה מאשר המתודות(P.C) בהן היא משתמשת היום.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4828657,00.html
אהבתיאהבתי
ג'פרי גולדברג סונט בגינגריץ'. מדינת ישראל שהוא כה מעריץ נותנת מעמד חוקי לשרעיה.
http://www.theatlantic.com/international/archive/2016/07/gingrich-nice-sharia/491471/
אהבתיאהבתי
נו טוב , לא כל ההחלטות של מדינת ישראל הן מהמוצלחות.
בלוגר בשם תמריץ סונט בתקינות הפוליטית:
"רק פיגועי הטרור שאת חלקם יזמו פלסטינים שנכנסו במסגרת איחוד משפחות שכנעו את המדינה ואת בג"ץ (בהחלטה שהתקבלה על חודו של קול – שישה שופטים נגד חמישה) בתחילת העשור הקודם שצריך להפסיק את התהליך הזה. אבל גם אם היינו חיים בשלום אוטופי ולא היה כרוך בהתאזרחות הפלסטינים איום טרור, עדיין היה בו איום גדול על אופיה הדמוגרפי של המדינה. רק שאז לא היה לנו תירוץ קביל משפטית להפסיק את השיבה הזוחלת."
מזרח תיכון ללא גבולות פתוחים. למזלנו.
http://tinyurl.com/zxkwg3s
אהבתיאהבתי
זה מה שכתבתי על מצב משפטי שבאמת גרם נזק רב אבל איני חושב שהדין השרעי בענייני משפחה גורם נזק.
אהבתיאהבתי
הפוסט מדגים שהרבה יותר קל לדבר על הצורך בשינוי פרדיגמה מאשר להצליח לשנות את הפרדיגמה.
הדוגמא היחידה בפוסט לשינוי אמיתי של פרדיגמה (מלחמת לבנון – שינוי המטרה ממלחמה בטרור אל העברת השלטון בלבנון לידי נוצרים), לא כללה גם שימוש באמצעים החדשים המתבקשים.
האם פלישה צבאית של ישראל לדרום לבנון הייתה האמצעי האפקטיבי ביותר ליצירת חילופי שלטון במדינה זרה? כלומר, השתנתה המטרה אך ללא השינוי הנדרש גם באמצעים להשגת המטרה החדשה.
גם דברי הולנד לאחר הפיגוע בניס, שצרפת תילחם בנחישות בטרור אך מבלי לשנות את עצמה, מוכיחים שלא שינה פרדיגמה.
שינוי פרדיגמה למעשה מחייב שגם אתה עצמך תשתנה. שתעשה דברים שלא עשית בעבר ותפסיק לעשות דברים שכן עשית. מי שלא מוכן / יכול להשתנות – גם לא מוכן / יכול לשנות פרדיגמה. הולנד למעשה רק מבטיח לעשות עוד מאותו דבר שעשה בעבר.
שתי דוגמאות אפשריות לשינוי פרדיגמת הלחימה בטרור (יש כמובן הרבה יותר, ואינני עומדת אחרי אף אחת מהן. הן רק לצורך המחשה למה כוונתי בשינוי פרדיגמה):
1. המטרה: ניסיון להעביר את הלחימה בטרור למאבק בתוך האיסלם.
במקום שהמערב ילחם בקיצוניים ובג'יהדיסטים, שמוסלמים מתונים ילחמו בג'יהדיסטים.
שיטות אפשריות יכללו:
– מימון נרחב של "חכמי דת" מתונים, ואוניברסיטאות דתיות מתונות
– מתן סיוע להפצת משנת המתונים במסגדים ובבתי ספר
– הפצת דברים שמוסלמים מתונים אמרו על מוסלמים קיצוניים, ולהפך, בכדי לסכסך בינהם
– פרסום תמונות זוועה של מה שמוסלמים קיצוניים עוללו למוסלמים מתונים ולהפך
– הכרזה על ענישה קולקטיבית של מוסלמים אחרי כל אירוע טרור. לדוגמא, ענישת כל המוסלמים ברובע בו התגורר המוסלמי שיצא לפיגוע טרור ו/או ענישת כל בני משפחתו.
– עידוד "מלשינון" על חשד לכוונה לבצע אירוע טרור, בתקווה שהורים "ילשינו" על ילדיהם, ותלמידי בתי ספר וסטודנטים על חבריהם ( סביר שכל מלשינון שכזה יכלול בעיקר מוסלמים שילשינו על מוסלמים אחרים)
2. הכרזה שמדובר במלחמת דת בין המוסלמים הקיצוניים לבין כל שטר העולם. ויציאה למאבק כולל באיסלם ובמוסלמים
שיטות אפשריות יכללו:
– הוצאת האיסלם כולו, או רק האיסלאם הפוליטי / הקיצוני, מחוץ לחוק במדינות מערביות. (למעשה, קץ חופש הדת)
– הכנסה מיידית לכלא, לתקופות ארוכות, של כל המטיפים לרצח מערביים / כופרים, בעוון הסתה לאלימות. גם אם הם נושאים תארים דתיים חשובים. כלומר, צמצום משמעותי של חופש הדיבור.
– סגירה מיידית, לתקופה ארוכה, של כל מסגד, בו הטיפו לאלימות ו/או פיארו את חיי השהידים. במקרים קיצוניים – הפיכת המסגדים לכנסיות או למרכזים קהילתיים ואולמות ספורט.
– מימון נדיב של מסיונרים שינסו לגרום למוסלמים, ובעיקר צעירים, להמיר את דתם לנצרות או לבודהיזם או לכל דת אחרת
– [בהמשך לאזרח ק'] מוזיאון / תערוכה נודדת של כל פשעי האיסלם במאה השנים האחרונות (התקופה תיבחר כך שכל השוואה למעללי דתות אחרות – תציג את האיסלם באור הגרוע ביותר האפשרי).
– הכרזה על תחרויות נושאות פרסום ופרסים של שירים פופולריים ו/או ציורים וקריקטורות ו/או סרטים בגנות האיסלם, מטיפים קיצוניים ותנועות טרור איסלמיות.
– הפצת ממים שיבאישו את אטרקטיביות ארגונים כדוגמת בוקו חארם והמדינה האיסלמית, ומנהיגיהם. לדוגמא: הרגלי האכילה הדוחים שלהם ומנהגם לקנח את אפם במפת השולחן או בוילון. (חשוב רק שאי אפשר יהיה להוכיח שהצהרות אלו אינן נכונות)
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שמימון ותעמולה יהוו שינוי פרדיגמה גדול. ענישה קולקטיבית תהווה שינוי כזה ומרחיק לכת. הוצאת האיסלאם מחוץ לחוק גם.
יד קשה נגד הטפה לטרור יכולה להוות שינוי פרדיגמה מתון יחסית ולפיכך ריאלי.
אהבתיאהבתי
לתמריץ,
שים לב שבהערכותיך את סבירות היישום של כל הצעה – ככל שההצעה דומה יותר לפרדיגמה הקיימת כך היא נתפסת בעיניך כיותר ישימה.
כלומר, שינוי אמיתי של הפרדיגמה הנוכחית קשה כשאול, כמעט בלתי סביר. אין כנראה כוח חזק יותר מכוח ההתמדה. לעשות עוד מאותו דבר, גם כשהוכיח עצמו ככושל.
מה שמוכיח את טענתי.
אהבתיאהבתי
קמיליה, מצד אחד את צודקת. מצד שני העולם כן משתנה וכן משנה פרדיגמות בחדות על פני טווחי זמן ארוכים. איפה העולם של המאה ה-19 ואיפה היום. משנה הפרדיגמות הגדול ביותר היה הצורר הנאצי. כל העולם השתנה כריאקציה לרשעותו המפלצתית. בשלב מסוים שעדיין לא הגענו עליו, אבל אנחנו בדרך, יכול להיות שדאעש יכולים לחולל אפקט דומה.
אהבתיאהבתי
מה היה צריך לקרות בכדי שנגיע מהמאה ה19 להיום?
2 מלחמות עולם.
אהבתיאהבתי
יואב, בוא נקווה שקיימת גם דרך קלה יותר
אהבתיאהבתי
לתמריץ ויואב,
אינני טוענת שהעולם לא הולך ומשתנה בהתמדה.
אבל, קיימת סתירה פנימית בטענה שהעולם משנה פרדיגמות ב*חדות* על פני *פרקי זמן ארוכים*.
עליך לבחור בין שינויים חדים ומהירים לבין תהליכים הדרגתיים, שנמשכים פרקי זמן ארוכים, ואולי אפילו דורות.
כפי שכבר ציינתי בעבר, בעיני המודל הנפוץ הוא השינוי התרבותי בתפיסת הנשים. תהליך סופר איטי שנמשך כבר דורות, וימשך עוד כמה דורות.
שינוי פרדיגמה תרבותית אינו מגיע במהפכות מהירות.
כנ'ל לגבי נושא האנטישמיות בעולם. היא פושטת צורה ולובשת צורה, אך לעולם לא נמוגה לחלוטין,
אהבתיאהבתי
קמיליה, לא כל הזמנים שווים. העשור בין 1939 ל-1949 היה משמעותי לאין ערוך מכל עשור אחר. כך גם שנות גורבצ'וב בגוש המזרחי.
אהבתיאהבתי
בדיוק לנושא הפוסט.
הצעה לשינוי פרדיגמת המלחמה בטרור של ד'ר יובל ברדששטר. מישהו שבד'כ שווה לקרוא אותו.
הוא מתייחס לכך כצורך לחצות רוביקון תודעתי.
לטענתו יש לעבור מתפיסת הטרורוריסטים כפושעים אל תפיסתם כלוחמים, ולתקוף את כל הקבוצה ממנה יצא הלוחם.
מה שמוגדר אצלנו, בטעות, כעונש קולקטיבי (על פשע של יחיד) במקום כמתקפת נגד על הגוף הלוחם כתקף אותך.
הצעה שלצערו המנהיגות הישראלית כנראה לא תאמץ.
http://maraah-magazine.co.il/13589
בנוגע לטענה שלא כל הזמנים שווים, ויש תקופות של שינויים מואצים, אני כמובן מסכימה.
אבל, פעמים רבות לאחר תקופות שכאלו יש גם תקופות של רגרסיה ותגובות נגד, כך שלפחות חלק מהשינויים מתבטלים או נחלשים. נדמה לי שבבורסה קוראים לכך "תיקונים".
אם מביטים על הגרף ממרחק מספיק גדול – כבר לא רואים את הזיגזגים החדים אלא רק את קו המגמה.
אהבתיאהבתי