ה-IRA בכנסת

אני עוקב בהערכה רבה אחרי מאבקו של ד"ר הראל פרימק לקידום החיסכון הפנסיוני בשיטת עשה זאת בעצמך, מה שמכונה IRA. במקום שמנהלי השקעות יעשו לנו בפנסיה כבשלהם, הבה נפעל בעצמנו. בעקבות עתירה לבג"ץ השתכנע משרד האוצר להסכים לרעיון, לא בלי להטיל עליו מגבלות ניכרות, והתקנות העוסקות בנושא הובאו לאישור ועדת הכספים לפני שבוע.

התקנות לא אושרו בשל ויכוח על תקרת ההפקדה המותרת. האוצר חפץ להגביל את ההפקדה לקופת גמל ל-IRA ל-4 מיליון ש"ח לאדם. חששם המוצהר של אנשי האוצר הוא שה-IRA יהווה מקלט מס למולטי מיליונרים, ועל כן יש להגביל מאוד את השימוש בו. בפועל 4 מיליון ש"ח מתרגמים לקצבה פנסיונית של 20 אלף ש"ח בחודש, סכום ההולם מעמד בינוני גבוה, לא מיליונרים. הרי אי אפשר לקנות בסכום כזה אפילו שתי דירות 3 חדרים בתל אביב.

האוצר בעצם הוליך בכחש את ועדת הכספים כשהציג את התעקשותו על תקרה כמאבק דון קישוטי נגד מולטי מיליונרים חמדנים. כשהתקרה הנדרשת היא כזו שמאפשרת רק קצבה של 20 אלף ש"ח לחודש זהו מאבק נגד עובדי ממשלה ברמות הבכירות ונגד רופאים, עובדי היי טק ועורכי דין מהמעמד הבינוני גבוה. מה שהיה מוזר לי הוא שוועדת הכספים בראשות משה גפני הבינה את הבלוף, ושלחה את האוצר לנהל משא ומתן להעלאת התקרה המרבית. זה היה מוזר לא משום שהיה זה צעד לא נכון או לא צודק, אלא בשל הסתירה בין הפעולה הזו לבין ההחלטה של ועדת הכספים מהחודש שעבר להוריד את תקרת החיסכון השנתית בקופת גמל להשקעה ל-70 אלף ש"ח בלבד.

אם הוועדה חפצה להגן על יכולתו של המעמד הבינוני-גבוה להשקיע לטווח הארוך ללא חשש ממס, וכך להרחיקו מעט משוק הדירות, היא הייתה צריכה להיות אוהדת יותר לא רק כלפי ה-IRA אלא גם כלפי קופת הגמל להשקעה (שלעת עתה אגב אינה יכולה להתנהל כ-IRA בעצמה).

אבל אחרי ששמעתי את הקלטת דיון הוועדה הבנתי טוב מאוד את האידאולוגיה שהנחתה את הוועדה בשני המקרים. זו לא השקפת עולם מהסוג שציפיתי לו – לא סוציאליזם שונא עשירים ולא קפיטליזם החוגג את הצלחת המצליחים. זו השקפת עולם מסוג אחר – חברי הוועדה אינם מסוגלים לסבול את היותם חותמת גומי נבובה לפקידי האוצר ומבקשים להוכיח בכוח שיש משמעות לישיבתם שם ועל כן מה שמניח בפניהם משרד האוצר חייב להשתנות באופן כזה או אחר. האם לכיוון הקפיטליסטי או הסוציאליסטי? פחות משנה.

 

14 תגובות על ״ה-IRA בכנסת״

  1. לא שמעתי את הקלטת אבל אני מניח שזו השקפת עולם מסוג ביורוקרטיזם אינטרסנטי.
    האינטרסים הפרטיים של חברי אידיאולוגיה זו שונים ממטרות המערכת
    אותה הם משרתים ולכן זב"שה.
    אהה , כמובן שהחוקים של השקפת עולם זו לא כתובים בשום מקום אבל
    הם מוסכמים והס מהלזכירם.

    Liked by 1 person

  2. אכן מסכים שזה בעיקר אגו, לגבי האינטרס העליון איני מסכים ומזכיר שמומלץ לזכור מידי פעם שאגו הוא מוסכמה ממסדית חברתית ללא מציאות פיזית. האגו הוא פשוט ה[סמל] שלנו על העצמי כמו שהמילה "מקטרת" מסמלת כלי עישון מבלי להיות כזו כך האגו מסמל את התפקיד שאדם משחק אבל זה שונה מהאורגניזם החי עצמו.
    … וכאמור … רק אומר….
    בבלכה.

    אהבתי

  3. הוזכרה כבר, בבלוג זה, הסדרה הסאטירית המעולה של ה BBC "כן אדוני השר / ראש הממשלה".
    כמו ברוב הקומדיות הבריטיות שאינם זבלונים וולגריים – שפע התייחסויות למאבקים בין המעמדות.

    הדגש העיקרי ברוב פרקי הסדרה: מאבק סמוי אך יוקד בין צמרת השירות הציבורי / הסיביל סרוויס הבריטי לבין נבחרי הציבור / הפוליטיקאים.
    הצד הראשון מגולם ע'י המפרי, מנכ'ל המשרד, בוגר אוניברסיטה בריטית יוקרתית, המאמין בחובתם של בני המועדון היוקרתי שלו ובזכותם לנהל את בריטניה.
    נבחר הציבור מגולם ע"י השר הנבחר, שהופך אח'כ לראש הממשלה, בן המעמד הבינוני הנמוך, שלא זכה ללמוד באוניברסיטה פרטית כלשהי. אך לא חסרה לו ערמומיות של חתולי רחוב ויכולת לעשות דילים וקומבינות.
    בהרבה מהפרקים – קיימת הפתעה בזהות הצד המנצח. אך המאבק לעולם אינו חדל.

    כאשר נזכרים בהשקעה האדירה של הח'כים, בכדי לצלוח בהצלחה פריימריס ולהיבחר לכנסת – קולטים שרק אנשים החדורים בתאוות כוח והשפעה ייבחרו לחכ'ים. רק אנשים שמנוגד למהותם להניח לאנשי השירות הציבורי (נערי האוצר במקרה זה ) לנהל את המדינה. הם לא התאמצו כל כך להיבחר לכנסת, רק בכדי להפוך לחותמת גומי של איזושהי פקידות ממשלתית.

    יותר מכך, אחד החסרונות האינהרנטיים של כל דמוקרטיה הוא שכל נבחרי הציבור חייבים לחשוב כל הזמן על סיכוייהם להיבחר פעם נוספת, ולנסות לשפרם.
    אם ח'כ לא יוכל להוכיח לבוחריו ש"עשה משהו חשוב" במליאת הכנסת / בוועדה – הוא עלול לחשוב שסיכוייו להיבחר שנית יפחתו.

    אני מניחה שלפחות חלק מהפקידות הממשלתית הבכירה למדה כבר כיצד לשמור בצד כל מיני "סוכריות" לח'כים, להכניס סעיפי גזור / הדבק בכדי לאפשר לח'כים תעסוקה "רבת תועלת" ועוד.
    אם חסרים להם רעיונות – הם יוכלו לצפות בסדרה המצולמת של הבי.בי.סי. או לקנות את שלושת הספרים של הסדרה.

    אהבתי

  4. אם לא תצפה יהיה מדובר בחור רציני בהשכלה שעלול לשלול ממך את רישיון הבלוגר באם יוודע הדבר לפקיד הלא הנכון.

    אהבתי

  5. לתמריץ,
    יש יותר מסוג אחד של הומור בריטי, לכל הפחות שני סוגים,
    יש את קומדיות המצבים והסיטיקומים, של מעמד הפועלים, נוסח בני היל ומונטי פייטון (חובבי הז'אנר יתלו אותי על הקישור בינהם), בעיני, שעמום לא מצחיק, ולעיתים קרובות די וולגרי.
    ויש את ההומור המאוד מתוחכם ומושחז של המעמד הבינוני גבוה, הצוחק גם על מעמד הפועלים וגם על המעמד הגבוה. במיטבו זהו ההומור הטוב ביותר בעולם.
    מתחיל עם ספר הילדים שלושה בסירה אחת והכלב, וכלה בכן אדוני השר, בעיני, מאוד מאוד מומלץ, תוכל גם לקרוא את הספרים במקום לצפות בסרטים. נדמה לי שאתה תהנה יותר,

    אהבתי

  6. נדמה לי שבקטנותי ניסיתי את שלושה בסירה אחת ולא הלך. אולי שווה לנסות שוב. את מונטי פייטון איני מסוגל לשאת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s