אירופה – הקייס האופטימי

בעקבות סופת הברקזיט אירופה והאליטות שמנהלות אותה ביד רמה סופגות כל כך הרבה השמצות, שלא יהיה מקורי במיוחד להוסיף עליהן. מעניין יותר דווקא להתוות את הקייס האופטימי בעד אירופה ובעד עתידה. וזאת יש לזכור – מאז היטלר התאבד בבונקר שלו, והלוחמים שבו משדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, נבואות זעם לגבי אירופה לרוב התפוגגו ואילו האופטימיים שראו הכול באור ורוד ורוד יצאו צודקים.  כמה שונים העשורים מאז המלחמה מהזוועות הבלתי נתפסות שאירופה נדונה אליהן במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ההגירה

אירופה רשמה לזכותה בחודשים האחרונים הישג גדול שממעטים לדבר עליו – הצניחה הדרמטית (98%!) בשיעור המהגרים מהמזרח התיכון בעקבות מדיניות נוקשה יותר של החזרת מהגרים לטורקיה. ממעטים לדבר על ההישג כי אינו נוח לאוהבי אירופה. הם אוהבים אותה בשל ההומניות והקוסמופוליטיות שלה. והיד הקשוחה כלפי מהגרים היא אלמנט חדש בה עבורם, צורם וגס. ממעטים לדבר עליו כי גם הצד השני, מנבאי השחורות הימניים, חש אכזבת מה כאשר אירופה אינה מתאסלמת בקצב שיוציא את תושביה הנוצריים לבריקדות.

אבל הישג זה מגלה עובדה שחשיבתה לאירופה קיומית, וגם אנחנו גילינו אותה אחרי הקמת הגדר בגבול מצרים. מדינה מערבית, מפותחת וליברלית יכולה לנקוט באמצעים שימנעו הגירה בלתי מבוקרת אליה, וימנעו קץ תרבותי מהיר מידיהם של ארגוני זכויות אדם.

ההגירה מאפריקה המצויה בפיצוץ אוכלוסין עדיין מגיעה לאירופה דרך איטליה בקצב של מאות אלפים בשנה, והיא מעלה סכנה אחרת, פחות משמעותית מבחינת הטרור, אבל משמעותית לא פחות מבחינת הפערים החברתיים. היא מעלה את החשש שמדינת הרווחה האירופית השוויונית תהפוך בעתיד לברזיל שבה פאבלות מוכות פשע רצחני מתקיימות לצד משכנות פאר שתושביהן חיים מאחורי הגנת סורג ובריח. גם כאן נראה שהאירופים יצליחו למצוא בסוף, אחרי ההתמהמהות וההיסוס האופייניים להם, למצוא פיתרון המבוסס על המודל הטורקי – הרבה כסף למדינות אפריקאיות בתמורה לכך שישאירו את תושביהן אצלן.

הכלכלה

משבר כלכלי אמיתי משקף מחסור – כך היה בימים עברו בשנות בצורות, האסמים היו ריקים ואנשים היו נותרים רעבים. לא כל כך מזמן – רק לפני מאה שנים, אנשים מתו ברעב מחריד בירושלים.  גם בימינו אנו בוונצואלה ההמונים רעבים ללחם. כתב סוציאליסט אמריקני אחד שניסה להגן מעט על מורשת צ'אבס ובקיא במצבה של ונצואלה אמר שפני הדברים שם אינם כה נוראים כפי שניתן להבין מהתקשורת העולמית. עובדה – בשכונות של העשירים הסופרמרקטים מלאים. סניגוריה על צ'אבס?  אולי להיפך – נראה שמשנתו מהווה דרך כל כך לא אפקטיבית להשגת שוויון. עד כדי כך שאפילו לא הצליחה להשיגו בדרך הקלה – על ידי הפיכת כולם לאומללים במידה שווה.

המשבר הכלכלי באירופה הוא במידה רבה ההיפך מהמשבר בוונצואלה. זהו משבר שפוקד מקום שבו אין שום מחסור, ושמדינת הרווחה הצליחה לקדם בו שוויון מהסוג היפה – שבו טוב לכולם. הסופרמרקטים משופעים בכל טוב גם בשכונות העניות, והמחירים בו אינם עולים, אלא יורדים. הבעיה הכלכלית הנוכחית אינה נובעת מכך שיש חוסר, אלא יש עודף – יש שפע מכל דבר, ולפיכך התמריץ עבור יצרנים להשקיע בהקמת מפעלים נוספים, עבור קבלנים לבנות בניינים נוספים – הוא נמוך מדי וכתוצאה מכך הצמיחה נמוכה. מדברים הרבה על כך שאירופה המזדקנת זקוקה באופן נואש לידיים עובדות צעירות, אבל המציאות מוכיחה ההיפך. צעירי דרום אירופה נותרים מובטלים. עם ההמצאות שמבשר העתיד – השתכללות הרובוטיקה, המכונית ללא נהג – בעיית האבטלה עלולה רק להחמיר.

אבל למשבר כלכלי של עודף שפע יש פתרון טריוויאלי עד גיחוך. תן לאנשים כסף ביד, והם כבר ימצאו דרכים לצרוך יותר ויותר מהשפע הזה. כבר שבע שנים שהאליטות הכלכליות העולמיות מסרבות בעקשנות לנקוט בפתרון הזה ובמקומו מכריזות על צעדי צנע וחתירה לאיזון תקציבי חסרי שחר. אבל יש סיבות לאופטימיות. יש יותר קולות שקוראים להנהגת הפתרון האחד שבטוח שיעבוד – הקלה כמותית להמונים שתזרים את הכסף ישירות לכיסים של האזרחים. הצבעת הברקזיט שמשקפת בין השאר את מרמור ההמונים ממצב הכלכלה רק מגבירה את הלחץ על האליטות הממאנות. כפי שכתבו היום בכלכליסט, ההליקופטר עם הכסף מחמם את המנוע. זו התקדמות מבורכת לרעיון טוב. כשכתבתי דברים דומים בראשית ימי הבלוג, הרעיון היה עוד ממש בשוליים.

הדמוגרפיה

ספק אם כדור הארץ המתחמם והולך באמת זקוק לעוד בני אדם שחיים ברמת חיים מערבית. כך שירידה בילודה בעולם המתועש אינה בהכרח דבר רע. אמת, אם הירידה הדמוגרפית תימשך לאורך דורות רבים, היא עלולה להביא בסופו של דבר לחיסול התרבות האירופית, אבל זו אקסטרפולציה מרחיקת לכת.  כמו שמדינות ערב ואירן הולכות ונסוגות משיעורי הילודה המטורפים שרווחו בהן במהלך המאה הקודמת בגלל הקושי להתמודד עם השלכות פיצוץ האוכלוסין, כך סביר להניח שמדינות אירופה ימצאו דרכים לחולל תנועה הפוכה ולתמרץ את האזרחיות שלהן להוליד יותר כשהדבר יידרש. הונגריה המתמודדת עם אוכלוסייה מדלדלת כבר החלה במהלך של תמריץ כספי דרמטי למשפחות בנות שלושה ילדים ומעלה, ואם הדבר יצליח, יקומו לה חקיינים.

מי שחושב שהדמוגרפיה עתידה לחסל אירופה רואה בדמיונו המוני מוסלמים נוהרים אליה והופכים אותה לחליפות איסלמית אומללה. אבל התמונה במציאות מורכבת יותר. ראשית, לא כל המוסלמים הם דאעש. כורדים וטורקים הוכיחו כשירות לאינטגרציה מוצלחת, בניגוד אולי למרוקנים, סעודים ומצריים. שנית, כפי שכבר כתבתי, אירופה מראה כוחה בימים אלו בבלימת הגירה מוסלמית המונית, ואויבי ההגירה רק צוברים כוח פוליטי. שלישית, האירופים תמיד יכולים לדלל את ההגירה המוסלמית בהגירה ממדינות אחרות שלתושביהן יכולת מוכחת להיטמע באירופה ולהיטיב עם תרבותה כמו סינים והודים. יש הרי גם מיליארדים כאלו, וארה"ב, קנדה ואוסטרליה כבר מפיקות תועלת רבה מהגעתם.

האיום הצבאי

מאז תום מלחמת העולם השנייה הפצצה האטומית הוכיחה עצמה כמשמרת השלום הגדולה ביותר. לשתי מדינות מערב אירופיות יש פצצת אטום – צרפת ובריטניה (לפחות עד שסקוטלנד תפרוש). גרמניה יכולה להשיגה בנקל אם רק תרצה, ואילו ארה"ב עם הארסנל הגרעיני שלה מחויבת להגן על חברותיה בנאט"ו. לאור זה קשה לראות תוקפן חיצוני כמו רוסיה או אירן או אפילו מוטציה פראית במיוחד של דאעש מאיימים להפר את השלווה האירופית בקנה מידה גדול. עם טרור אפשר לחיות כמו שאנחנו מגלים כשאנו שבים לשבת בבתי הקפה של שרונה רק מעט אחרי שהדם נשטף, וכמו שימשיכו להפנים באירופה. אבל המחשבה על טנקים של צבא כובש אכזר פולשים לפריז או ללונדון נראית שייכת למדע בדיוני, ועד כמה שניתן להעריך ולדמיין, כך יהיה כל ימי חיינו.

13 תגובות על ״אירופה – הקייס האופטימי״

  1. ההבדל בין אופטימי לפסימי, הוא שהפסימי אומר שלא יכול להיות יותר גרוע והאופטימי אומר שכן יכול להיות יותר גרוע.
    אמנם שום ארגון טרור לא יכול להביא את אירופה על ברכיה, אבל תרחיש שבו מצליחים להפעיל פצצה ״מלוכלכת״ או נשק ביולוגי מהארסנל הסורי בבירת אירופה – לא מופרך.

    ההבדל הוא שבמקרה 2, אירופה תזרוק לעזאזל את הפוליטיקלי קורקט (לפחות חלק מהמדינות) ותעביר חוקים דרקוניים למלחמה בטרור.

    אהבתי

  2. הניסיון מראה שגם אירועים חד פעמיים איומים כמו ה-11 בספטמבר לא מובילים לשינוי כל הסדרים, אם מתברר שהם חד פעמיים. ארה"ב יצאה למלחמה גדולה
    בעירק ובאפגניסטן ושינתה את חוקי המלחמה בטרור אבל מכיוון שהאירוע חד פעמי בעוצמתו, התגובה עוררה תגובת נגד שמנסה להחזיר את פני הדברים לכפי שהיו.

    יש אירועים בימי חיינו שנאמר עליהם ששום דבר אחריהם לא יהיה כשהיה, כמו ה-11 בספטמבר או רצח רבין. אין ספק שטלטלו את המציאות לחלוטין אבל החד-פעמיות שלהם בסופו של דבר גורמת לכך שהדברים ישובו לאופיים הקודם.

    לעומת זאת, שינוי הצביון הדמוגרפי של אירופה אם יקרה, אינו דבר שיש ממנו דרך חזרה, וכך גם השפעות הדמוגרפיה השלילית בדמות חולשה כלכלית מתמשכת, אם לא תאומץ אסטרטגיית נגד.

    אהבתי

  3. הקייס האופטימי שהצגת הוא אפשרי דווקא עכשיו אחרי הברקזיט.
    ההצבעה הזאת כנגד האליטות רק היא יכולה לגרום לחישוב מסלול מחדש ולפנייה למסלול האופטימי.

    הדבר שאירופה הכי צריכה זה מנהיגות נבחרת. כל מה שהצגת כקייס האופטימי מחייב מנהיגות ששואבת כח מהציבור. בעיקר נכון הדבר לאיום הרוסי. האיום הרוסי הוא תולדה של חולשת המנהיגות האירופאית. לייתר דיוק, המנהיגות הרוסית מפרשת את התנהגות המנהיגות והאליטות המערב-אירופאיות כחולשה. והאירוני, שפוטין ששולט בכח הזרוע על מדינתו כולל על התקשורת, הוא עדיין מנהיג נבחר בידי עמו (שגם מעריץ אותו), בעוד שהמנהיגות האירופאית, עם כל הדיבורים הגבוהים על דמוקרטיה וזכויות אדם, ממנה את עצמה. הזוי !!

    אהבתי

  4. התחזית לעתיד אירופה הזכירה לי את האמיתה לגבי תחזית מזג האויר.

    לפני הרבה שנים בחנו את התחזיות בפועל של החזאים, לגבי מזג האויר ביום הבא, בהשוואה למצב בו היו מנבאים שמזג האויר מחר יהיה זהה בדיוק למזג האויר היום. וסיכמו את הסטיות בין הניבוי לבין מזג האוויר בפועל.

    הם מצאו שהסטייה של החזאים הייתה גדולה מהסטייה של ההשלכה האוטומטית מהיום למחר. ההסבר שנתנו לכך הוא שחזאים נוטים להעצים מדי את השינויים בהם הם צופים. נדמה לי שכיום תחזיות מזג האויר מדויקות יותר, אבל התופעה קיימת. דברים בדרך כלל משתנים בפחות דרמטיות מכפי שמומחים נוטים להעריך.

    תופעה דומה זכורה לי גם לגבי ניבוי מספר המדליות שתקבל כל מדינה באולימפיאדה הבאה. גם שם נמצא שהעבר הוא המנבא הכי טוב של העתיד.

    מכאן, לחזות שאירופה לא תדרדר בקרוב לאיזושהי קטסטרופה, וגם לא תהנה מאיזשהו שגשוג מדהים שיהפוך אותה למעצמת העל החזקה ביותר (כפי שהיו שניבאו כשהוקם האיחוד האירופי) זהו ניבוי שמרני -זהיר.

    אהבתי

  5. אני חושב שההבדל בין האיחוד האירופי לאמריקה הוא בכך שתושבי טקסס וויומינג חיים ונושמים את היותם חלק ממעצמה שתפקידה לשמור על העולם בעוד שהסלובנים והצ'כים והפורטוגזים חיים את היותם בנים לאומות קטנות והעוצמה שבחיבור של האיחוד האירופי לא יוצרת בהם תפיסה עצמית מעצמתית.

    אהבתי

  6. תושבי ארה"ב מוכנים לשמש כמגיני העולם לא מתוך תפיסה אמפריאליסטית/מעצמתית אלא כי הם אנשים מאמינים ואופטימים. המעצמה שלהם והתרבות שלהם וההיסטוריה שלהם גורמת להם להיות אופטימיים.
    האירופאים אתאיסטיים וציניים. ההיסטוריה המשפחתית/שבטית שלהם מספרת סיפור מורכב עם שיאים אבל עם הרבה נקודות שפל.

    אהבתי

  7. לפני הרבה שנים בארץ רחוקה רחוקה בחנו את התחזיות בפועל של החזאים… והם חיו באושר וברטיבות עד היום הזה. כך מתחילות ומסתימות רוב האגדות על מזג אוויר.
    יש להניח שאחרי 4.5-6 שנים הכירו את האגדה הזו כל אלו שהלכו ללמוד מטראולוגיה והתחילו לנחש שמה שהיה אתמול יהיה גם מחר ובכלל לא ניסו להתבונן בנתונים מלויני מזג האויר ובברומטר ואפילו לא התיחסו לברך של אשתי שכואב יום לפני גשם. גם נאס"א חסכו המון כסף כשהחליפו את הטכנולוגיה בצ'יפ קטן שבדק מה היה אתמול ומי שהתקשר לחזאי המטרולוגי המתין לצלילי השיר "מה שהיה היה". אותו דבר לגבי כלכלנים ומנתחי נתונים שכבר מזמן ידוע מהעתונות ששימפנזה מנחש טוב מהם מה יעשו המניות והעמלה שלו זו רק בננה וגולדמן זקס הכריז על פשיטת רגל ופיל סילברס עבר לשיווק בננות.

    כיום כבר אפשר להתקשר לחזאי ולשאול אותו מה יהיה מזג האויר בבריכה של המושב בין 3-5 וחצי אחה"ץ, לשם ילכו מחר כל אלו שהלכו אתמול, ולקבל תשובה מדויקת אבל אגדה של עקרות בית מהמעמד הבינוני זו אגדה ולא נקלקל. הוגש לכם על ידי אותה פרה שטוענת ש הBMI הוא סתם מספר שחושב לפי הגיזרה של ברבי אחרי מחקר ארוך שנים של מומחי בריאות הציבור החרמנים שכולם 7 שנים באוניברסיטה רק התבוננו על סטודנטיות מאוקראינה.

    "הסיפור על החיזוי יפה והמסר סביר מאוד". קצת אינטגריטי תמריץ? ללקק לכל נקבה רק כדי לקבל כניסות? כל כך נואש מצבך? מה שהיה אתמול יהיה גם מחר, הלקוח יכתוב שטויות ותמריץ ימליץ ויאשר. גם פה נמצא שהעבר הוא המנבא הכי טוב של העתיד.

    וזה הרגע לבקש מההוא מהבריכה להעלות את האגדה על הציף האינדיאני שחוזה את מזג האוויר בשיטות הטיעון המעגלי של קמיליה

    אהבתי

  8. אורי, מה שבת תוקפני כל כך? בכנות מעולם למיטב זכרוני לא הבעתי הסכמה לדעה שגויה בעיניי כדי ללקק למישהו ממגיביי.
    אני באמת לא בקיא בסטטיסטיקות לגבי הישגי החיזוי המודרני, אבל אין לי ספק שאנשים מייחסים חשיבות מופרזת לתחזיות שנאמרות בידי רשות מוסמכת בנימה של ביטחון.

    אהבתי

  9. בהתייחס לנטייה לאופטימיות, שפשטה לאחרונה בבלוג זה, חשוב לי להזכיר שלא התחוללה (עדין?) בהונגריה ו/או ביפן עליה משמעותית בילודה.
    תוכניות רבות, ואפילו נכונות להשקיע, אינן מצליחות להביא לשינוי. ולעיתים תוצאותיהם בלתי צפויות מראש.

    גונבה לאוזני שמועה, מעקרות בית הונגריות משועממות, שבהונגריה חוששים שהתמרוץ הממשלתי הנדיב למביאי ילדים לעולם, יגיע ברובו למשפחות הדומה / הצוענים. קבוצת אוכלוסייה שהשנאה כלפיה מתחרה רק בשנאתם ליהודים. או שיעודד את הילודה בעיקר בקרב מיעוטים אחרים, אך רק במעט בקרב "הונגרים אמיתיים".

    מעט בדומה לחששות בישראל בנוגע לקבוצות האוכלוסייה שיהיו הנמענות העיקריות של קצבאות ילדים נדיבות מכפי שהן כיום.

    אני מניחה שרק עוד כשנתיים נוכל לעבור מהערכות, אופטימיות מדי או פסימיות מדי, לנתונים אמיתיים.

    אהבתי

  10. ויקטור אורבן לא פראייר. הוא תפר תוכניתו כך שלא תעזור לעניים מדי. איני זוכר הפרטים אך כך קראתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: