23 ביוני מכה בשנית

ב-23 ביוני לפני 24 שנים ניצחה העבודה בראשות יצחק רבין את בחירות 1992 ושינתה את הכיוון של מדינת ישראל. ההיסטוריה החלופית תישאר ביקומים המקבילים הבלתי מושגים שבהם היא מתקיימת, אבל נראה על פניו שללא ניצחון העבודה לא היו נחתמים הסכמי אוסלו, ישובי עוטף עזה היו נשארים בטוחים, אוטובוסים ומסעדות לא היו מתפוצצים אבל מדינת ישראל הייתה צועדת בקצב מהיר בהרבה אל טרפת התנחלויות ובידוד בינלאומי שסופם מדינה דו לאומית וקץ הציונות.

ב-23 ביוני בשנה הנוכחית קיבלה בריטניה את ההחלטה ההיסטורית שלה – לעזוב את האיחוד האירופי ולשוב ולהופיע בעולם ככוח עצמאי. כמו שכתב פרשן אחד, בכל מקום שבו בתי הספר כושלים הצביעו האנשים נגד האיחוד, ובכל מקום שבו הם מצליחים, ההצבעה הייתה בעדו. דהיינו בעברית פשוטה איפה שגרים ילדים טיפשים הוריהם, שמן הסתם הם טיפשים בעצמם, הצביעו לעזוב את האיחוד האירופי, ואילו ההורים הנבונים של הילדים הנבונים הצביעו להישאר. זה לא לגמרי מדויק, כי סקוטלנד שהיא מקום די נחשל הצביעה בעד האיחוד ובאזורים המוסלמיים העניים בלונדון גם כן גבר האיחוד, אבל בתוך קבוצת הרוב האנגלית הלבנה, הקשר בין טיפשות לבין עוינות לאיחוד היה ברור מאוד.

כשחכמים אומרים דבר אחד וטיפשים אומרים דבר אחר, הגיוני להקשיב לחכמים, אבל בל נשכח את יתרונם של הטיפשים – הם קשובים יותר לאינסטינקטים אבולוציוניים עתיקים, ואינסטינקטים אלו התפתחו במשך מיליוני שנים של ניסוי ותעיה אינטנסיביים. גם אם אין ביכולתם להגיד לנו דבר לגבי פתרון בעיות מדעיות מורכבות שהופיעו רק בעידן החדש, הרי שיש להם מה להגיד לנו לגבי יחסים בין עמים וקבוצות, שזהו נושא עתיק מאוד.

ישנו גם העניין הפשוט של האינטרס האישי – האליטות מסתדרות היטב בעולם קוסמופוליטי, שבו הן יכולות לנצל היטב את כישרונותיהן ואת קשרי המסחר, אבל המעמד הבינוני נמוך נדחק הצידה בידי המהגרים החדשים מרחבי האיחוד האירופי.

המשאל אינו מחייב, אבל הנורמות הפוליטיות הבריטיות הן כאלו שסביר שלא יתעלמו ממנו. זה לא הליכוד במשאל ההתנתקות ודיוויד קאמרון אינו אריאל שרון. כאשר בריטניה תתקדם לקראת מימוש החלטת המצביעים יצפה העולם ויראה מה קורה למדינה גדולה שמחליטה באומץ לאתגר את הסדר הקוסמופוליטי בשם הלאומיות. בכל מקום יפיקו לקחים. אם, כמו שנראה לי סביר, הנבואות השחורות לגבי כלכלת בריטניה יתבררו כמוגזמות מאוד, מחשבות שניות יעלו גם במוחם של אירופאים אחרים לגבי החוכמה שבהמשך ההישארות באיחוד.

על אף שבריטניה החזיקה ותמשיך להחזיק בלירה שטרלינג ולא נפגעה ישירות מהשימוש באירו, האופן שבו האירו עשה שמות בכלכלת אירופה בוודאי שיחק תפקיד בהרס שמה ותדמיתה של אירופה המאוחדת. אם התבוסה הגדולה תגרום לאנשי האיחוד למחשבות שניות לגבי האופן שבו הם מנהלים את כלכלת האירו, ייצא להם ממנה רק טוב. אם לא, לפחות זו שעה טובה לכל מי שלא סובל את האליטיזם היהיר, הצבוע, הקוסמופוליטי והאנטי ישראלי שמגיע מבריסל ומוכן לשאת לשם כך את חוסר הנעימות הכרוך בצפייה בתיק השקעותיו האדום אדום.

 

36 תגובות בנושא “23 ביוני מכה בשנית

  1. תמריץ,
    זה שה"נכשלים" הצביעו לטובת עזיבת האיחוד (להפתעתי הרבה) זה לא חיובי רק כי לנכשלים הללו עומק אבולציוני. לתופעה בה אנשים שרע להם מנסים לשנות את השיטה קוראים "דמוקרטיה". וזה הדבר החיובי.

    תוצאות המשאל הזה, כמו תוצאות בחירות אחרות אצלנו, הן רעידת אדמה בעיקר מבחינת הפער בין המוצג בתקשורת ("רוב קטן אך מתמשך להישארות באיחוד", "יתרון לבוז'י על ביבי") לבין רצון העם.
    כמו אצלנו, התברר כי גם תומכי לייבור מובהקים ממעמד הפועלים הצביעו נגד האיחוד. וזאת המכה הקשה כי עד כה הם היו "בצד הנכון". וזה מוכיח שאם אתה כפוליטיקאי מזהה בעיה אמיתית ואתה מייצר קמפיין מתמשך במשך שנים – לבסוף אתה תזכה.
    אתה תזכה כי האנשים רוצים לשפר את מצבם ולא כי ה"המון טיפש".
    מי שימשיך לזלזל בהמון ובעם ימשיך להפסיד.

    אהבתי

  2. ואוסיף לקח היסטורי:
    ההיסטוריה אינה מתקדמת בליניאריות כפי שמנסים להציג לנו.
    כאילו מה שכבר קרה הפך ליסוד מוצק.
    לא. זה לא נכון.
    המציאות וההיסטוריה מפותלות. אתמול התאים לי להיות באיחוד ולחלום על עולם קוסמופוליטי ומשוחרר, אבל היום אני רוצה לחזור למשפחה הלאומית שלי.

    אהבתי

  3. יאיר, תודה על התגובה. אהבתי ההערה על חוסר הלינאריות של ההיסטוריה. כשקורה אירוע כמו הברקזיט שומעים מהצד הליברלי אמירות על כך שזו בחירה ב"צד הלא נכון של ההיסטוריה", אבל האמת היא שאיננו יודעים מה יהיה בצד הנכון של ההיסטוריה. הרי יהודים שבחרו בצד ההיפר קוסמופוליטי בגרמניה בשנות העשרים לא נתפסים היום כאילו היו בצד הנכון של ההיסטוריה, אף שבטח זה היה נראה אז ככה. וכמובן צ'רצ'יל לא נתפס אז בצד הנכון של ההיסטוריה.

    זה נכון שהמשאל פתאום נתן למחנה של נייג'ל פאראג' ניצחון שהיה לו קשה מאוד להשיג בשיטה אלקטורלית רגילה בזכות היכולת להשיג את קולות הלייבור. מה שאומר שהשיטה שבה נותנים לעם להחליט היא לא רק עניין טכני.

    אהבתי

  4. בעקבות נפילת הליש"ט הופכת בריטניה למדינה ענייה יותר. עדיין עשירה ב-5% בערך מישראל בתמ"ג לנפש. אבל הם יכולים להתעודד. אם ישראל שיש בה 20% ערבים, 10% חרדים, משאבי טבע זניחים ומתיחות ביטחונית מתמדת מגיעה כל כך קרוב אליהם בלי להיות חברה באיחוד האירופי, גם בשבילם האיחוד האירופי הוא לא מציאה גדולה.

    אהבתי

  5. תמיד ה"צד הליברלי" בטוח שהוא בצד הנכון של ההיסטוריה.
    אני לא יכול להכחיש שגם אני כיהודי שמחובר להיסטוריה שלו, לוקח שיקולים "היסטורים" בקבלת ההחלטות שלו. כל הציונות היא התחברות להיסטוריה היהודית, אבל מהצד הלאומי ופחות האוניברסלי-קוסמופוליטי.
    כך שזה ויכוח אידאולוגי במסווה של ויכוח היסטורי.

    ניג'ל פאראג' ראוי להערצה על מלחמתו בטחנות הרוח עד ניצחונו. מעניין לראות כיצד הוא ישתלב בפוליטיקה הבריטית. אני חושב שביציאת בריטניה מהאיחוד הוא יאבד את מושבו בפרלמנט האירופאי וזאת הפוזיציה הפוליטית היחידה שיש לו.
    נושא הניצחון השמרני בבחירות הקודמות הוא מורכב יותר. השיטה הבריטית מנעה מפארג' שזכה ב-12% מהקולות מלקבל אף כיסא (אולי הוא זכה רק באחד). מנגד, השיטה גורמת ללחצים אדירים בתוך המפלגות כי אי אפשר להסתיר את הרצונות. קמרון זכה לניצחון כי הוא הבטיח משאל מה שהחזיר את המתלבטים בחזרה הביתה והקטינה את התמיכה בפאראג'.

    בשיטה הבריטית האחדות חשובה מאוד. בכלל, האירופאים הם עמים שמאוד שואפים לאחדות ומונוליטיות והם בכלל לא נכנסים למסגרת של מדינות הגירה שמסוגלות לשלב מהגרים. אנחנו עם הרבה יותר תוסס ופלורליסטי מרוב אירופה. חיבור של המסורת היהודית הוכחנית עם אקלים ים תיכוני בלבנט (המתפרק).

    אני חוזר על הערכתי מלפני מספר חודשים שבריטניה לא תפרוש מהאיחוד. האיחוד יספק לה חבילת הטבות שתרצה את ההנהגה הפוליטית שלה. ואת הציבור. אבל זאת תהיה חבילה כל כך מקיפה שהיא תגרום לעיקור של האיחוד מכל תוכנו. המסגרת תישאר אבל התוכן ישתנה לחלוטין. נחכה ונראה.

    זה מדהים שאנחנו רק בהפרש של 5% בתמג לנפש מול בריטניה. מדהים!
    אני מקווה שמהלכים נוספים (כמו שיתופי פעולה עם מדינות המפרץ, סעודיה, סין והודו) יקפיצו את הביצועים שלנו עוד יותר. וכמובן שילוב החרדים בשוק העבודה, חיזוק תשתיות בפריפריה, וגם שילוב הערבים.

    אהבתי

  6. א. הפתעת משאל העם הבריטי משחזרת את התחושה שהיתה ב"ללכת לישון עם פרס, ולהתעורר עם נתניהו".
    בזמנו התאבלתי בשל תוצאות הבחירות, ורק שנים אח'כ שמחתי בגינן.
    עכשיו אני חשה שמחה בשל תוצאות המשאל, ורק מקווה שעוד כמה שנים לא אתחיל להתאבל עליהן. אך אלו כנראה אמונות טפלות לא רציונליות.
    אבל ברור שידרש לנו זמן רב מאוד בכדי לעכל את תוצאות המשאל והחלטותיו. כל מה שאגיד עכשיו הוא ראשוני בלבד. תהליך העיכול רק החל.

    ב. אחת ההפתעות היא שסקרי דעת קהל טעו פחות מסוכנויות ההימורים, ומסוחרי הבורסות שהימרו על המטבעות. הם היו משוכנעים בניצחון ההישארות בגוש.
    אני מודה בשמחתי לאידו של גורג סורוס, שהפסיד כנראה הון עתק בהימורו על הלישט. שמחה לאיד ששווה כנראה גם הפסד קל בתיק ההשקעות הפעוט שלי.

    ג. גם אני כשלתי בניחושי שהבריטים יבחרו להישאר באיחוד האירופי. התבססתי על ההנחה שהכוח החזק ביותר הוא כוח ההתמדה, ואנשים בוחרים לשנות את הסטטוס קוו, להסתכן ולקפוץ לבלתי נודע, רק כשהם סובלים ממש קשות.
    מכאן, שתי אפשרויות:

    1. רוב תושבי בריטניה, בעיקר מבוגרים יחסית, חסרי השכלה אקדמית, מהערים הקטנות והכפרים במרכז אנגליה וווילס – סבלו הרבה יותר קשה מכפי שהערכתי.
    (לתמריץ – אני ממשיכה להתקומם על תיוגך אותם כטיפשים, אך זהו כבר ויכוח ישן ביננו).

    2. ההנחה עצמה אינה נכונה. אולי כיון שהיא מדברת על תחושת מצוקה כללית, במקום להתמקד בפגיעה בערכים החשובים ביותר לאדם.
    יתכן וניצחו ערכים כמו שמירה על הזהות (במקום היטמעות בזהות אירופית אוניברסלית), עצמאות וריבונות.
    ערכים החשובים לאנשים כנראה הרבה יותר מכל האזהרות של המומחים, הכלכלנים והמנהיגים.

    ד. יש דמיון מדהים בין מאפייני תומכי טראמפ בארה'ב לבין מאפייני תומכי הברקזיט.
    יש גם דמיון בין הבטחת הבחירות של טראמפ (להחזיר את אמריקה לימי גדולתה) לבין הבטחת תומכי היציאה מהאיחוד (להחזיר לבריטניה את עצמאותה וריבונותה).
    גם תומכי טראמפ וגם תומכי הברקזיט חוששים מהשלכות הגירה בלתי נשלטת.
    בשני המקרים מובע חוסר אמון גורף של הציבור הרחב באליטות ובממסדים. בסיטי של לונדון ובוול סטריט של ניו יורק.

    מכאן, אני תוהה מה ניתן ללמוד מהצלחת הברקזיט על הצלחתו העתידית של טראמפ.

    ה. בחזרה לישראל, ולויכוח על הגבלת שכר הבנקאים:
    נדמה לי שקיים איזשהו לקח אוניברסלי. בסופו של חשבון – אבוי לגורל כל האליטות שמצפצפות על "רצון העם הפשוט", ומתייחסות לתביעות "פופוליסטיות" בגיחוך מתנשא ומבטל.
    משמעות המילה פופולוס היא העם, ובסופו של דבר העם הוא זה שיכריע את גורל כולנו.

    אהבתי

  7. יאיר, הקשבתי בקשב רב למתנגדי הפרישה בתקשורת הבריטית, ואין סימנים שהם רוצים לעשות כמעשה שרון בזמנו (עם הפשרה המגוחכת והשקרית שרקמה אז ציפי לבני). דיברו בצורה מאוד החלטית על כך שרצון העם הבריטי חייב להיות מכובד.

    קמיליה, אני חושב שאני מגדיר טיפשים כבעלי קושי לפתור בעיות לוגיות או לקרוא טקסטים אינטלקטואלים ברמה גבוהה. אם ההגדרה שלך לטיפשים היא אחרת, זו רק מחלוקת על הגדרות.

    אישית הייתי מצביע כבריטי לצאת מהאיחוד, אך לא הייתי מצביע בעד דמות וולגרית ודוחה כטראמפ ואני מניח שיש עוד כמה אחוזים כמוני, כך שגם אם טראמפ יתקרב ל-50% מהקולות, אני מאמין שלא יחצה את הסף.

    צריך להיזכר גם במשתני מצב. הרי הצד תומך האיחוד היה משיג ניצחון כנראה אם היו מנהלים את גוש האירו בצורה מעט חכמה יותר כלכלית, והיו עוצרים יותר פליטים בדרך לאירופה. אני חושב שבאמת היה קשה לבריטים להחליט נגד הסטטוס קוו, אבל האיחוד פשוט הגדיש הסאה ביהירותו ובחידלונו.

    אהבתי

  8. יאיר, זה באמת אירוני שהפרלמנט האירופי הוא המקום היחיד שאליו בריטי אירו-סקפטי כמו פאראג' יכול היה להיבחר. חומר נוסף למחשבה על ההבדל בין אינטרס פוליטי לאישי. דומה למה שכתבתי בזמנו על הדילמה של השופטת רות ביידר גינזברג אם לפרוש.

    אהבתי

  9. אני לא שואל (כקמיליה) מה השפעת יציאת בריטניה על טראמפ. אני שואל מה ההשפעה של זה על הימין בעולם.
    והתשובה, לעניות דעתי, היא שהימין הצליח לבצע פליפ-פלופ מרשים. כלומר עיצב עצמו ומיצב עצמו גם כקפיטליסט וגם כלאומי וגם כפופוליסט (במובן הטוב, קרי דואג להמונים). היינו מצפים מהשמאל שידאג לפועלים אבל הימין תפס את העמדה הזאת. הוא הופך לעממי (ראו ערך בוריס ג'ונסון וניג'ל פאראג').
    הגלובליזציה, הקפיטליזם, המסחר העולמי, התרבות האחידה שנדחפת בידי רשתות הבידור והתקשורת – כולן יוצרות תגובת נגד מאזנת. כזאת שדורשת חיזוק הזהות והעצמי. הימין קרא את הצורך הזה ונענה לו. ללא ויתור על דעותיו הכלכליות, או הפוליטיות. איחוד אירופה, והמודה האידיאולוגית שבאה איתו, העלתה את "הדרך השלישית" קרי ימין כלכלי יחד עם שמאל מדיני. עכשיו אנחנו חוזים בפירוק הקשר הזה.
    וזכורני פוסט בנושא מטעם תמריץ על הימין בעולם.

    אהבתי

  10. טוב תמריץ
    הנושא סבוך ומפותל מאין כמוהו
    מספיק אם רק נזכיר את הקונקורדנציות המשפטיות הענפות הנטועות עמוק במורשת הוויזיגוטים המאוחרים והשפעתם על ארצות השפלה ומשם על אנגליה.

    אז בינתיים
    ביי

    אהבתי

  11. טראמפ בדיוק נמצא בסקוטלנד לקנות מסלול גולף חדש. הרשתות העבירו השידור לשמוע דבריו והוא העדיף להתמקד בדיבור על הטפטפות במגרש.

    אהבתי

  12. לתמריץ,

    המחלוקת ביננו, על ייחוס טיפשות להמונים (תומכי טראמפ / מצדדי ברקסיט / מצביעי הימין בישראל … ) אינה רק מחלוקת על הגדרות המונחים טפשות וחוכמה. למרות שבשוליים גם זה קיים.

    היא גם אינה קשורה לצדקנות מוסרנית, ולטענה ש"לא יפה" לפגוע ברגשות המוני אנשים ו/או לנסות לסתום את פיותיהם.

    אני למעשה מתריעה מביצוע שגיאה קשה בקריאת המציאות, המובילה לטעויות שיפוט קשות.
    לטענתי, כל מי שמנסה להתעלם מרצונות העם ולסתום פיות להמונים, (לדוגמא ע'י תיוגם כטפשים / גזענים / פשיסטים / אשמים בלעדיים במצבם הגרוע וכדומה) פוגע לבסוף גם בעצמו! ואולי אפילו בעיקר בעצמו.
    הוא הופך לחרש שאינו מסוגל לקלוט את מצוקותיהם, ועיוור לאופן בו הם רואים את העולם, מנקודת מבטם.

    אני מסכימה בכך עם יאיר שטען שמי שימשיך לזלזל בהמון ובעם ימשיך להפסיד.

    אתה עצמך טענת שהאיחוד האירופי הגדיש את הסאה בחדלונו וביהירותו.
    לתפיסתי, חדלונו ויהירותו נובעים מכך שנוח לאליטות לנפנף הצידה את כל הביקורות, וכל חוסר שביעות הרצון של "ההמונים הטפשים והנבערים". להתעלם מהם ולהמשיך בדרכו.
    אבל בטווח הארוך, האליטות של בריסל, לונדון, ניו יורק (ותל אביב) ישלמו על כך ביוקר.

    אתה עצמך, כשכתבת על סמוטריץ וההפרדה בבתי חולים, טענת שנוח לאליטות לתקן תקנות, "נעלות מוסרית", שלא הן אלו שיצטרכו לשאת במחירן. אליטות שאינן חייבות להעזר בשירותים הציבוריים, ויכולות להרשות לעצמן להעזר ברפואה פרטית ובבתי ספר פרטיים, אמורות להיזהר לא להקשות מדי על אלו שאין להם ברירה אחרת, ולהקשיב לרצונותיהם והעדפותהם.
    לא עשית את הטעות של הגדרת כל אלו המבקשים להיות מאושפזים ליד הדומים להם – כפרימיטיבים, גזעניים וטפשים.

    לו אליטות האיחוד האירופי לא היו אוטמות עצמן להתנגדות הההולכת וגוברת של המוני אירופים למדיניותן ולהתנהלותן – כנראה שלא היו נפגעות היום מפרישת בריטניה. ולהערכתי, האטימות שלהן קשורה ישירות להגדרת המתנגדים להן כטפשים, בורים וגזעניים.

    אהבתי

  13. ליאיר,

    אני מסכימה עם טענתך שהימין והשמאל כיום, בכל העולם, מוגדרים בעיקר ע"י משתנה הזהות (והרבה פחות ע'י תפיסת עולם כלכלית או מוסרית או בטחונית).

    הימין תומך בזהות פרטיקולרית כלשהי (כמו לשמר את הזהות האמריקאית, האנגלית, הדנית, וההונגרית). ולכן, הימין בכל העולם מתנגד להגירה לא מוגבלת ולא מבוקרת.
    השמאל תומך בזהות אוניברסלית – גלובליסטית (כמו לאמץ זהות אירופאית או כלל עולמית, ולקעקע את כל מחיצות הפרדה בין לאומים ובין דתות).

    בהיבט זה אפשר להבין את הביקורת של הימין על הנשיא ריבלין. הוא מנסה לחזק זהות כלל ישראלית, גם על חשבון הזהות היהודית.
    מדינת כל אזרחיה, גם אם תשתרע מהים עד הירדן, קרובה יותר להגדרת הזהות של השמאל הישראלי מאשר להגדרת הזהות של הימין היהודי.

    אהבתי

  14. קמיליה, מה אני יכול לעשות גם אני אליטיסט. אם יוצא לי להיות במונית ונהג המונית פותח איתי בשיחה פוליטית אני אשתדל להיות מאוד מנומס, אהנהן ואגיב, אחייך ואף אצחק אם נדרש, אבל בלבי אני אחשוב – אלוהים, כמה הוא טוחן את המוח בטיעונים בנאליים ושטחיים. ואסתיר הפתעתי אם (כפי שדווקא קורה לעתים) אשמע ממנו באמת רעיון חדש ומעניין.

    אהבתי

  15. ריבלין הוא מקרה מוזר. כל שנותיו בפוליטיקה היה ימני חביב ומשעשע וגם רעיונותיו על סיפוח השטחים על תושביהם לא חרגו ממה שניתן לשמוע במסגרת המשיחיות הדמוגרפית המקובלת בחלקים מהימין.
    פתאום בזמן נשיאותו הוא התאהב בחיזוקים מהתקשורת מחד וביכולת לתקוע אצבע בעיניים להמונים הימניים מאידך.

    אהבתי

  16. קמיליה, אני מסכים להגדרה שלה. אנחנו בסך הכל חיים בעולם מפותח ומשופע ברווחה. החוסר היום אינו בלחם ומים כי אם בזהות.
    לכן קווי החזית בין ימין לשמאל מתארגנים סביב סוגיית הזהות.

    אני יודע שיש ביקורת על הנשיא ריבלין אבל אני לא מספיק עוקב בנושא. נכנסתי לאתר בית הנשיא וקראתי את נאומו האחרון הפרלמנט האירופאי. נאום מרשים!! הצליח גם להעביר את דעת הרוב בישראל וגם לא ליפול לתוך מה שנתון בויכוח מפלג.

    אהבתי

  17. את הנתון הזה ניתן לפרש בכמה אופנים:

    טיעון הטיפשות – מי שאין לו תואר אקדמי הוא טיפש ולכן הצביע נגד אירופה

    טיעון התועלתנות – מי שאין לו תואר אקדמי פחות חשוף ליתרונות הכלכליים של איחוד אירופה ולכן הוא הצביע נגדה

    טיעון הזהות – למי שאין תואר אקדמי יש יותר צורך בזהות שתיתן לו שייכות

    אתה בוחר בטיעוני הטיפשות והתועלתנות
    אני בוחר בטיעוני התועלתנות והזהות

    אהבתי

  18. יאיר, הטיפשות היא הגורם הראשוני. אבל בסוף זה באמת הזהות וגם התועלתנות. אם לא היו טיפשים היה קל להם יותר להתחבר לזהות קוסמופוליטית וכמובן קל יותר להפיק תועלת.

    אהבתי

  19. לאיזו זהות קוסמופוליטית היה יותר קל להתחבר אם אזרחי בריטניה היו יותר חכמים?
    האם אזרחי בריטניה יותר טיפשים מאזרחי יון ופורטוגל שבחרו להישאר באיחוד? יש לך איזשהו מדד לקבוע שאזרחי פורטוגל חכמים מאזרחי בריטניה? כי ברמת המדדים המקובלים הבריטים חכמים בהרבה.

    למה חכמי האיחוד לא הצליחו לסול מסילות ללבבות אזרחי אירופה הטיפשים?

    אולי זה לא עניין של טיפשות וחוכמה? אולי פשוט חכמי האיחוד כה חכמים עד שהם פיתחו דבר לא בר-קיימא, מומצא וחסר קשר לנפש האדם?

    מצטער, לא קונה את טיעון הטיפשות לא כגורם אחרון ולא כגורם ראשון.

    אהבתי

  20. לאינטליגנציה בכל מקום קל הרבה יותר לאמץ זהות אירופית וקוסמופוליטית בכלל. האמת שאני מופתע שזה מקומם, זה די ברור.

    אהבתי

  21. לתמריץ,

    אצטער מאוד אם תנסה להתחפש לבור וטיפש. אבל, אליטיזם אינו חייב להגיע עם אטימות.
    כאשר השמאל התל אביבי אוטם עצמו למצוקת תושבי דרום ת'א שהוחרפה בשל ההגירה, או למצוקת מאושפזים בבתי חולים ציבוריים, שאינם יכולים להרשות לעצמם חדר פרטי, וכופים עליהם לשהות באותו חדר עם אנשים שהם אינם חשים נוח לידם – זו אטימות. ולאטימות של אליטות יש בסופו של חשבון תג מחיר די גבוה.

    כתבה על צהלת הימין האמריקאי לאחר הברקזיט – בין השאר על הסלידה מהאליטות.
    גם התגובות מבטאות הלך רוח דומה.

    https://pjmedia.com/diaryofamadvoter/2016/06/23/brexit-vote-has-huge-ramifications-for-us-politics/

    ———————————————————

    ליאיר,

    נדמה לי שבישראל הגדרת הימין נמצאת בתהליך שינוי.
    בשל כך אמרת ריבלין ש"בני עמי בחרו בטרור" עוררה זעם רב כל כך בקרב הימין.
    נראה לי שהיום, הסולידריות עם הזהות היהודית חשובה בהרבה מהאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה.

    אהבתי

  22. קט וידאו מהקומדיה המופתית "כן אדוני השר" המסכם בצורה מבריקה את הפרישה של בריטניה מהאיחוד

    אהבתי

  23. אהבתי את הציטוט הבא בכתבה שפירסמת תמריץ:
    "Democracy is the theory that the common people know what they want, and deserve to get it good and hard.”

    זה בדיוק מה שאני טוען לגבי ההצבעה בישראל. העם הצביע ימין אז קדימה שהימין יישם את המדיניות שלו. שהעם יקבל את זה טוב וחזק…

    אהבתי

  24. exit של העם הבריטי מהגוש האירופי מעורר הרבה סימני שאלה להמשך הישרדותה של הכלכלה הגלובלית בכלל וזו של הגוש האירופי בפרט..זאת בהחלט רעידת אדמה אירופית אבל זהו המשך למה שקרה באמריקה בתקופה אחרונה עם הצלחתו של דונלד טראמפ ושל ברני סנדרס בבחירות הקדם נשיאותיים…העולם המערבי מחולק היום ולא בין שמאל לימין אלא בין המסודרים וכאלה שאינם ותקוותם של אלה לשינוי מצבם רק הולך ופוחת נוכח מגבלות הגיל ההשכלה ויכולת להשתלב בתעשיה דיגיתלית.. פתיחות עולמית הורדת המכסים בשילוב מהפכה טכנולוגית יצרו פערים עצומים בין המבוגרים בעלי מקצועות לא נדרשים לבין הצעירים אשר עבורם העולם נהיה פתוח וזמין להצלחה כלכלית בעולם גלובלי של ימינו בהסתייגות אחת הצלחה מוגבלת בזמן….אוניברסיטאות בישראל מצמצמים בחוגים למדעי הרוח ומפטרים מרצים מכל הגילאים סוג של מקצוע פחות חיוני ומבוקש לרבות עיתונאים מכל העיתונים ויש עוד שפע מקצועות לא חיוניים בעולם החדש ומחייב חברות רבות ומוסדות ליעל ולפטר עובדים רבים לרבות בבנקים..בארה"ב יש מיליוני הומלסים מבוגרים וזקנים דבר חסר תקדים איש לא שם עליהם אבל המסה הגדולה של אלה מספרת לנו את הטרגדיה של החברה האמריקאית וכל זה לאחר פתיחת הגבולות והשתלבות בעולם גלובלי מפותח ומעורר השראה ליצירת רווחים אדירים עבור חברות ענק ויזמים בתחומי ההייטק….
    ה exit הבריטי הוא רק התחלה של חוסר יציבות פוליטית וקיימת אפשרות ליצירת משבר כלכלי כלל עולמי כבר בתקופה הקרובה זאת אומנם אפשרות בלבד אבל כל הסימנים מאשרים שאנחנו קרובים לזה, קרובים מאוד….

    אהבתי

  25. קטע משעשע על הקושי של האליטות לקבל את תוצאות משאל הברקסיט. העתקתי מהבלוג של מוטי היינריך
    ———————–

    3.9 מיליון חתמו על עצומה למשחק חוזר

    אחרי משאל העם שבן ניצחו אלה הדורשים שבריטניה תעזוב את האיחוד האירופי, פירסם ה BBC שהתוצאה לא הגיונית ולא קבילה, ו 4 מיליון איש חתמו על עצומה לעריכת משאל חוזר. (אח"כ מסתבר שלא היה ולא נבא, כלומר הטענה על 4 מיליון חתימות הוא מזויפת, אך ה BBC לא תיקנה את הידיעה).

    בעיקבות זאת חתמו 3.9 מיליון אוהדי כדורגל על עצומה לעריכת משחק חוזר בין אנגליה לאיסלנד. כזכור – אנגליה הפסידה 1:2 לאיסלנד הקטנה, ועפה מאליפות אירופה.
    האוהדים טוענים שהמשחק היה לא הוגן, השחקנים האנגלים לא היו מודעים לבעיה, אף אחד לא הסביר להם את חשיבות הניצחון. חוץ מזה, מי האידיוט שהרכיב את רוני במרכז השדה, ואת ורדי על הספסל? בנוסף, הם דורשים שמעתה יחשב ניצחון רק ניצחון ברור בהפרש של יותר משער אחד.

    אהבתי

  26. טוב, זה קצת שונה קמיליה. אם הסקרים יראו בעתיד שנוצר רוב ברור בעם הבריטי נגד העזיבה, יהיה זה באמת קצת אבסורדי לעזוב את האיחוד על אפו ועל חמתו של העם ששינה דעתו.

    אהבתי

כתיבת תגובה