החטא ומשקלו

הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן מרבה לכתוב בבוז על התפיסה שלפיה כלכלות דרום אירופה סובלות כיום בעקבות שנים ארוכות של בזבוז נהנתני וחסר אחריות. זו תפיסה שרואה את העולם כמחזה מוסר, שבו החוטאים מתהוללים להם בשאננות אך לבסוף כמובן באים על עונשם הבלתי נמנע. אבל העולם הוא העולם על מורכבותו וסיבוכיו, הדקויות והאירוניות. קטן עליו לשמש כמחזה מוסר חינוכי.  האמת היא שמדינות דרום אירופה סובלות מחוסר הנכונות לבזבז של ימינו אנו, לא מהבזבזנות המופרזת של ימים עברו.

ספר שאני קורא בימים אלו מחזיר אותי אל האובססיה האנושית למחזות מוסר מכיוון אחר לגמרי. אנשים שמנים נתפסים ככאלו שבשל חולשת כוח רצון והתמכרות לדברים טעימים אך מזיקים מסכנים את בריאותם. אכן, אין ספק שאלו שהשמנתם קיצונית מצויים בסכנה בריאותית חמורה. מחקר אחד הראה שתוחלת החיים שלהם נמוכה ב-14 שנים מזו של האוכלוסייה הרגילה. זו פגיעה בתוחלת החיים הגבוהה משמעותית מזו הנגרמת כתוצאה מעישון או אף מנשאות HIV. השמנה קיצונית היא סכנה בריאותית חמורה. אבל רבים מאלו הכופים על עצמם משטר דיאטתי בלתי נסבל עושים זאת בשל חריגה קלה יחסית ממשקל הגוף הרצוי, מה שמוגדר כ-BMI שבין 25 ל-30. בפועל מחקרים אמפיריים מראים אמת מפתיעה: אלו שהם בעלי עודף משקל בטווחים אלו הם בעלי תוחלת חיים גבוהה יותר. אין מדובר במסקנה של איזה מחקר חריג, אלא במסקנה חוזרת ונשנית ממגוון מחקרים. BMI שמגיע עד 30 מקושר עם חיים ארוכים יותר. זה לא משהו שקל לשמוע מרופא משפחה או מתזונאים. הם כמו כל בני האדם, מעדיפים מחזות מוסר שבהם מי שזולל גביעי מילקי נענש ומי שמתאפק בא על שכרו.

היו מבין אויבי ההשמנה שניסו לתרץ את הממצאים ולומר שהסיבתיות הפוכה. זה לא שעודף משקל קל טוב לבריאות, אלא שבריאות טובה מובילה לעודף משקל בעוד שמחלות גורמות לאבד משקל. אם כך ניתן לסכם ולומר שרזון לא מוסבר עלול להעיד על מחלה, אבל עדיין לאדם בריא עדיף להיות רזה יותר. ייתכן שיש אמת בטענה זו, אבל ניסיונות להוכיח אותה בצורה משכנעת לא צלחו. בינתיים נותרנו עם הממצאים בשטח – בגבול הסביר משקל עודף משמעותו יותר חיים. כל זה לא אומר שלא חשוב שבעל הכרס יעשה כושר. בנושא זה הממצאים חד משמעיים – פעילות גופנית היא דבר טוב (אף שהליכה נעימה ברחוב כנראה יכולה לספק את הסחורה לא פחות מכל מיני סוגי פעילויות אינטנסיביים ותובעניים יותר – גם כאן לא צריך להגזים עם מחזה המוסר). אבל לא צריך להיות מתוסכלים אם הכושר אינו מוליד הורדת משקל דרמטית. לא בריא להיות הרי אדם, אבל אין סיבה להתאמץ להפוך למקלות דקיקים.

מודעות פרסומת

14 תגובות to “החטא ומשקלו”

  1. Georgvon1 Says:

    אנשים משתלטים על האחר באמצעות ה'מוסר'.

    אהבתי

  2. משה Says:

    הערה קטנה – בזבזנות וחוסר אחריות אינם תמיד אותו דבר.

    אהבתי

  3. קמיליה Says:

    ההסבר להמלצות רפואיות ותזונתיות מפוקפקות אינו מחייב שימוש בתיאוריות מוסריות – תיאולוגיות מורכבות.

    ההסבר הפשוט יותר, והסביר ביותר בעיני, הוא התבססות על מחקרים מדעיים מפוקפקים, מהם גוזרים מסקנות מפליגות, והמלצות שערוריתיות.

    מחקרים בתחום הרפואה בכלל והתזונה בפרט, כמו גם מחקרים במדעי החברה והפסיכולוגיה, מפורסמים לשמצה בחוסר אמינותם.
    האם לדוגמא, מוצרי חלב תורמים לבריאות או פוגעים בה? האם בריא יותר להתבסס על תזונה טבעונית או דווקא על תזונה פליאוליתית עתירת בשר? כל אסכולה יכולה לנופף בעשרות או אפילו מאות מחקרים "מדעיים" התומכים, לתפיסתה, במסקנותיה.

    אחרי שהתקבעה דוגמה מפוקפקת כלשהי (לדוגמא: שהמשקל האידיאלי, הבריא ביותר, הוא בטווח 20 עד 25 BMI, וככל שמתרחקים מאידיאל זה הבריאות נפגעת יותר) כבר קשה מאוד לנפצה.
    סביר גם שאף אחד כבר לא יטרח לחקור הבדלים בין קבוצת 30 עד 35, לבין קבוצת 35 עד 40. כיון שכל קבוצת ה 30 ומעלה הוגדרה כקבוצה אחת, של אוביסיטי, ההבדלים בתוכה נתפסים כחסרי עניין למדע.

    אגב, נדמה לי שהבחירה ב 20 עד 25 BMI (שהייתה כנראה די שרירותית – אינטואיטיבית, ולא על פי תוצאות מחקרים) הושפעה כנראה מאידיאל היופי בתרבותנו. מי שנראה כמספיק רזה ויפה, נתפס משום מה גם כהכי בריא. (אולי לכך יש קשר למוסר – כי בתרבותנו יופי נוטה להיתפס כמעלה מוסרית.😊)

    אי אפשר גם להתעלם מההשלכות הכלכליות של סקלת שיפוט מוטה זו.
    כיום – אחוז אדיר מהאוכלוסייה בעולם המערבי, בכל קבוצות הגיל,מוגדר כזקוק להרזייה.
    קיימת תעשיית הרזיה אדירה, (ממכוני דיאטות וכושר ועד לתרופות וניתוחים) המתפרנסת מניסיונות האנשים להגיע לאידיאל זה ולשמרו.
    לו הסקלה הייתה מוזזת כלפי מעלה, והיה נקבע שהאידיאל הבריאותי הוא סביב 30 BMI, מספר הלקוחות / הפציינטים בענף ההרזיה היה יורד, ורווחי כל הענף האדיר הזה אתם.

    אהבתי

  4. קמיליה Says:

    הבאתי שני קישורים, בעברית, לבעיית האמינות של מחקרים מדעיים.
    המחקרים עליהם מתבססים, בין השאר, ההמלצות הניתנות לנו בנושאי תזונה ובריאות.
    לתפיסתי, חשוב לקרוא לפחות אחד מהם. כפי שחשוב גם לקרוא את הדף המצורף למארז תרופות על תופעות לוואי אפשריות של התרופה.

    ———————————————————————————————————-

    מאתר הידען – האם ניתן להסתמך על מחקרי תרופות.

    http://www.hayadan.org.il/bio-ethics-are-drug-research-reliable-060413

    ———————————————————————————————————-

    ביקורת על הספר "מדע על סף אבדון".
    על הסיבות לקושי להסתמך על ממצאי מחקרים מדעיים.

    מקידום אקדמי הנקבע על פי מספר הפרסומים ולא על פי איכותם, חוסר נכונות לחזור על מחקרי עמיתים ולוודא את תוקפם, רמאויות, סטטיסטיקות מוטעות, קשר לחברות מסחריות מממנות (כמו חברות תרופות ומזון) ועוד

    http://www.green-logic.info/2016/06/blog-post_19.html

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    קמיליה, קודם כל אני מסכים עם הבעייתיות של מחקרים מדעיים. אף שאין אלטרנטיבה כי לוותר עליהם כליל זה הרבה יותר גרוע מלהשתמש בזהירות.

    לגבי שמנים, היחס אליהם הוא לדעתי מעבר למחקר כזה או אחר. אפשר לראות אותם כאחד המיעוטים המופלים בחברה. בזים להם מתוך תפיסה שהם חלשי כוח רצון ועצלנים.

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    משה, אני מסכים. וגם הכול יחסי – מה שיוגדר כבזבוז לעני ייחשב כצניעות וקמצנות מופלגת לעשיר. אבל בתפיסה הציבורית בזבוז ראוי לעונש בסגנון לך אל נמלה עצל.

    אהבתי

  7. שמעון חש Says:

    בדורות עברו פזרנות היא ראויה לגינוי

    אבל
    אצל דור ה y וחלקים מדור x, פזרנות היא ערך.
    והלא פזרנים נחשבים קמצנים שזו אחת ממילות הגנאי הקשות בעידן השפע.

    האם זה בר קיימא לאורך עשרות שנים? אולי נגלה בעתיד

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    פוסט יפה של אורי כץ:
    https://orikatz.wordpress.com/2016/06/21/yanis/
    עם זאת בוויכוח על האירו וארופאקיס צדק ואם יוון הייתה נשמעת לעצותיו בעניין זה, הייתה זוכה לעתיד טוב יותר. טרגדיה שלא הסתכלו על השעון המקולקל בדקה ביום שבה דיבר אמת.

    אהבתי

  9. קמיליה Says:

    ניתן להוסיף עוד שני גורמים ליחס המבזה לו זוכים שמנים:

    1. במערב, השמנה במתאם מאוג גבוה עם מצב סוציואקונומי נמוך.
    כנראה שמאז ומעולם כל מה שאפיין את העניים ואת חייהם נטה להיתפס כמכוער וכבזוי.

    2. השמנה קשורה בחוזקה גם לגיל.
    בעידן בו יופי, רעננות, חדשנות ומרץ הנעורים מקבלים בכורה על וותק, נסיון וקמטים שנרכשו בחוכמה מצטברת – סביר ששמנים ושמנמנים, מגיל העמידה ומעלה, לא יתקבלו בסבר פנים יפות.

    כנראה שלמרות כל הפוליטיקלי קורקט של תקופתנו – ענים מבוגרים שמנים יגונו ויבוזו.
    הבעיות הרפואיות המקושרות להשמנת יתר קיצונית – מספקים גם "תרוץ" קביל ולגיטימי להכפשתם.

    ————————————————————————–

    ממש לא קשור לנושא.
    כתבה הכוללת גרפים, צבעוניים וברורים, על הנסיקה במספר הפליטים בעולם בכל אחת מהשנים האחרונות. מפולח עפ'י מדינות המוצא של הפליטים והמדינות המקבלות.
    רלוונטי לדיונים שנוהלו בבלוג על מצב אפריקה, על הערכת מדיניות החוץ של אובמה ועוד.

    http://www.economist.com/blogs/graphicdetail/2016/06/daily-chart-13

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    קמיליה, מה שאת אומרת מעניין כי בחברות עניות שומן (בגבול הסביר) אינו סימן לכיעור אלא להיפך. מלכות היופי בארצות עניות נוטות להיות יותר שמנות. ונצואלה תמיד סיפקה מלכות יופי עולמיות. מעניין אם לאור המצב שם הן יתחילו לספק שמנמנות. נראה שיש מנגנון אבולוציוני מאוד מתוחכם אצל גברים שיודע לאמוד את רמת הרעב שלהם ורק אז פוסק לאיזו אישה להימשך.

    זה מוזר שבגרף של האקונומיסט גרמניה לא מוזכרת. חשבתי שגם קלטה כמיליון פליטים.

    אהבתי

  11. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    מדהים אותי, שלפני הערתך, בכלל לא שמתי לב שהושמטו מהגרף, של המדינות הקולטות פליטים, כל מדינות האיחוד האירופי.
    חלקן קלטו הרבה יותר מחלק מהמדינות שכן מוזכרות.

    הייתי עסוקה בשאלה איך יתכן שסעודיה ומדינות המפרץ לא קלטו כמעט בכלל פליטים מאפגניסטן, מסוריה ומעירק.
    ואיך העולם לא לחץ עליהם בחוזקה לעשות זאת.
    לכאורה, זה היה מתבקש: אלו מדינות עשירות, הזקוקות למסות ענקיות של מחפשי עבודה מדי שנה. ומבחינת הפליטים עצמם – לסעודיה ולמפרציות יש יתרון משמעותי על אירופה – הם שולטים בשפה הערבית, ומדובר על בערך אותה דת ובערך אותה תרבות. אין סכנה שיתקלו בסעודיה בתופעות כמו מצעדי גאווה או נשים שאינן יודעות את מקומן. הם לא יאלצו להאבק במדינות הקולטות ברצונם להחיל את חוקי השריעה.
    ועדין, הנושא לא עולה לכותרות. מרקל מנסה להגיע להסכם, מאוד יקר, עם טורקיה, אבל לא צורחת לכיוון סעודיה והמפרציות.
    תעלומת השתיקה העולמית.

    מבחינת האקונומיסט, להערכתי זו לא השמטה מיקרית.
    האקונומיסט, נלחם בכל כוחו נגד יציאת בריטניה מהאיחוד. וכידוע, החשש מגלי ההגירה הוא אחד הנימוקים העיקריים בעד העזיבה.
    בכדי להוסיף חטא על פשע – האקונומיסט מפרסם היום נתונים על חצאי האמיתות וההשמטות של מחנה התומכים בעזיבה.
    מה שכמובן לא מחייב אותו עצמו לא לנקוט בטקטיקות זהות.

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    עדיין קשה לי להאמין שהאקונומיסט ישקר בצורה כה בוטה. מוזר.

    אהבתי

  13. תמריץ Says:

    שאלת הפליטים בארצות המפרץ הוזכרה לא מעט בידי הימין האירופי. באמת נטול היגיון.

    אהבתי

  14. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    א. כנראה שתיבת התהודה של הימין האירופי מאוד מצומצמת.

    לא נתקלתי בכתבות בעיתונים / בטלוויזיה :
    – שדורשים תשובות ממנהיגי סעודיה והמפרציות, ולוחצים עליהם לקלוט כמה מיליוני מוסלמים מסומליה, סוריה ואפגניסטן. ו
    – שמראיינים מהגרים לאירופה, ושואלים אותם למה לא פנו דרומה למפרץ במקום להגיע ליבשת בעלת שפה, תרבות ודת שונה משלהם
    – שמצלמים את המוני העובדים הזרים מדרום אסיה העובדים בסעודיה והמפרציות, מביאים נתונים על היקף ההעסקה, ושואלים למה דווקא הם קיבלו עבודה ולא פליטים ערבים
    – שמבקרים את מרקל על חתימת ההסכם עם טורקיה, במקום לדרוש מסעודיה לקלוט פליטים

    ב. לשאלת אוביקטיביות כלי תקשורת "מכובדים" כדוגמת האקונומיסט, ונכונותם לזייף או להסתיר נתונים

    נדמה לי שאתה מוטה להאמין בהגינות של אנשים, חברות וקבוצות, ובמידת יושרתם. אני למדתי לחשוד באנשים התופסים את כל השאר כרעים וכמושחתים – אך בעיני גם הטייה לכיוון השני עלולה ליצור עיוות בתפיסת המציאות.
    נדמה לי שכשיש תמריץ משמעותי דיו לשקר, ולספר חצאי אמיתות – הרוב עושים זאת. כולל הרבה מאוד מכובדים ומכובדים לכאורה.

    כדוגמא: אנג'לה מרקל נתפסה כשהיא מבקשת ממארק צוקרברג שפייסבוק תצנזר תגובות המתייחסות בשלילה להגירה המוסלמית לאירופה. מנהיגה הנוטה להיתפס כהגונה וישרה, ובוודאי שלא כזו המנסה לסתום פיות ולחסום אמצעי תקשורת.
    מצ'ב כתבה בעברית.

    http://he.gatestoneinstitute.org/7545/פייסבוק-חופש-ביטוי

    אפשר גם להיזכר בכל חצאי האמיתות, הנתונים השקריים והסטטיסטיקות המעוותות, שהועלו ע'י שני הצדדים, במחלוקת בישראל על הסכם הגז.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: