אבי שמחון מתנגש בבלטה

מהומה שלמה מתחוללת סביב הצעתו של אבי שמחון שבנק ישראל יתן לשער השקל להמריא, גם אם הדבר יגרום לפיטורי עשרות אלפים בתעשיית היצוא. גלובס מציין שעל אף שהרעיון זוכה לגינויים חריפים מצד התעשיינים ומצד יו"ר ההסתדרות, כלכלנים במגזר הפרטי מביעים בו תמיכה. האינטואיציות הטבעיות והבריאות של כל אחד צריכות להגיד לו שכאשר יו"ר ההסתדרות נגד וכלכלנים מן השורה הם בעד, הרעיון נפלא. אבל לא הפעם. זהו באמת רעיון גרוע מאוד.

מה בעצם מנחה את חשיבתו של שמחון? הוא רוצה לחזור לגן עדן קפיטליסטי בראשיתי כזה, שבו אין התערבות ממשלתית מלאכותית, והדברים מתנהלים באופן חופשי באמת. לא לניפוח מלאכותי של שער המטבע בידי בנק ישראל, כן לקביעת השער בשוק של מוכרים וקונים. בכל זה היה טעם אם שמחון לא היה שוכח שבגן עדן חופשי באמת צריכים להיפטר מכל המכשלות המלאכותיות, ובכלל זה המכשלה מספר אחת – קיומו של המזומן. המזומן לא נוצר כאחד מאיתני הטבע בספר בראשית, הוא לא חלק בלתי נפרד מהעולם. הוא המצאה מלאכותית לחלוטין. סיטואציה משפטית פיננסית די מופרכת שקובעת שמי שמקבל שטרות נייר עם דיוקנאות של אנשים במיטב שנותיהם חייב לתת תמורתם מוצר.

מדוע הצעת שמחון נופלת שדודה מול המזומן? אם נוותר על קניית המט"ח בידי בנק ישראל, סביר שהמחירים במשק יצנחו בשל התיסוף בשקל. התגובה הטבעית של המשק לכזה אירוע, ירידת ריבית, תיבלם באופן מלאכותי לחלוטין בסף האפס. הריבית לא תצנח למקום הראוי לה, מינוס 3% או מינוס 4% או אף יותר, כי אינה יכולה לרדת מתחת לאפס. קשה מאוד לגבות ריבית שלילית משמעותית כאשר קיימת במשק אופציית הבריחה למזומן. ברגע שבו ריקי כהן מחדרה תשמע שעליה לשלם לבנק 3% או 4% כל שנה קנס על הזכות להפקיד בו את חסכונותיה, היא תאוץ תרוץ למשוך כסף בכספומט, תשחק לחלומותיהם של שוטי בנק ישראל שחושבים שיצליחו להטיל עליה הגזרה ותפגיש ללא קץ את הבלטות של דירתה עם השטרות בדמות טשרניחובסקי ואלתרמן.

לתהליכים הטבעיים מונחי השוק שאבי שמחון משתוקק אליהם אין תוחלת ואין סיכוי. הם ייבלמו בשל קיום המזומן. מנגד קניית מט"ח אינטנסיבית היא אולי עיוות, אבל היא יכולה להעלות את הריבית הטבעית מעבר לאפס, וכך לחסוך למשק צלילה לכיוון מטה שבסופה חבטה לא נעימה מכיוון הבלטה שמתחתיה תחוב המזומן.