הצנע מת, תחי הגמישות

קרן המטבע הבינלאומית מפרסמת בגליון יוני של כתב העת שלה מאמר רב חשיבות ובו הכרה בכך שמדיניות צנע של קיצוצי תקציבים אינה בהכרח הדבר הנכון בעת משבר. מאז התחלתי לכתוב את הבלוג, זה הנושא העיקרי והבולט ביותר שאני כותב עליו, כך שמאוד שמחתי לראות דברי קרן המטבע. מאמרים כמו זה הם החומר שממנו מרכיבים ה"אנשים הרציניים מאוד", כאיפיונו הלעגני של פול קרוגמן, את מחשבותיהם. אם קרן המטבע מפרסמת היום דו"ח שכזה, אולי לא ירחק היום ועיקריו המנוסחים בזהירות יהפכו לנוירונים פועמים במוח של ראשי בנק ישראל ומשרד האוצר אצלנו ואצל מנהיגי הכלכלות בכל העולם.

אבל כשקראתי את הדברים לגופם הרגשתי בעיקר מה שחש צדי צרפתי בזמנו כשופט מול מתמודדי כוכב נולד המאכזבים:"זה קרוב, זה כמעט, זה ליד". המאמר מזכיר מדינות חזקות ועשירות כמו בריטניה, גרמניה וארצות הברית וטוען שלגביהן מדיניות של הקטנת חובות נזקה עלול להיות גדול מתועלתה, והן אינן דומות בכך למדינות אחרות, כמו מדינות דרום אירופה שאכן עלולות להיות זקוקות לצנע. על כך אומרים המחברים "מידה אחת אינה מתאימה לכולם", מה שנדרש ליוון אינו נדרש בהכרח לבריטניה. אני מאוד אוהב משפטים כגון זה שמלמדים על גמישות רעיונית ולא על קיבעון מוחלט, אבל יש איתם בעיה. אם אנו מוותרים על חוק קשיח ומחליפים אותו בגמישות מוחלטת או בחוק שלא מנוסח בצורה בהירה, לא בטוח שעשינו עסקה טובה. מה שאנחנו צריכים בכלכלה זה שילוב של גמישות וקשיחות. השתיים אינן סותרות זו את זו. צריך שתתקיים גמישות מבחינת הנכונות להתבונן במציאות ולהתיישר לפיה, גם אם תהיה פתאום שונה מאוד מהמציאות תמול שלשום או מהמציאות באזור גיאוגרפי אחר. אך אנו זקוקים גם לקשיחות מבחינת היכולת לעצב תגובה ברורה וחד משמעית לשינויי המציאות. אם ברגע שנראה שהמציאות השתנתה נגיב רק בספק ובבלבול, הגמישות שלנו תוביל ללא כלום.

כשהמאמר פוסק שגרמניה או בריטניה אינן זקוקות לצנע, הוא לא אומר כלום לגבי רוב המדינות בעולם, ובפרט לגבינו. מה עם ישראל? היא איתנה ודומה לבריטניה או חלשה ודומה ליוון? היא זקוקה להיצמדות אובססיבית ל-3% גרעון, או שהיא יכולה ללוות חופשי, או שסתם נערי האוצר יגרדו בראשם בבלבול ולא ידעו מה להמליץ?

המאמר אינו מבליט עקרונות של גמישות קשוחה, כללים קשיחים להשגת גמישות, ובכך הופך את עצמו, על אף פריצת הדרך מבחינת נטישת אובססיית הצנע, לכמעט חסר תועלת על פניו. הכלל הראשון במעלה – מדינה צריכה להחזיק במטבע משלה וללוות רק בו, אינו מוזכר בכלל. זהו כלל קשיח. הוא מאוד פשוט וברור ואוי למדינה שתסטה ממנו. אבל כולו מבוסס על רעיון הגמישות. מטבע מקומי יצנח מאליו בעת שפל וכך יקטין באופן אוטומטי את עלות החובות. בעזרת הקרונה התאוששה איסלנד מהאסון הכלכלי שלה בניגוד ליוון נטולת הדראכמה שלא הצליחה להתאושש עד עצם היום הזה.

כלל שני קשוח להשגת גמישות הוא שאי אפשר לקבוע את כמות החוב והגרעון הרצויה מבלי להתבונן בריבית שנותנים השווקים לחוב באותו הזמן. אם הריביות כיום אפסיות, זהו בדיוק הזמן עבור הממשלה ללוות כסף לשם השקעות ארוכות טווח, אבל אם הריביות יזנקו יהיה זה הזמן לקצץ, אולי אפילו בחדות, ממש כפי שעשה בנימין נתניהו במהלך שביצע כשר האוצר ב-2003 ומיצב אותו לדורות כשר אוצר דגול. זהו כלל קשוח לחלוטין – מאוד פשוט להבין אותו ולהבין מה יוצא ממנו, אך הוא מאפשר גמישות עצומה, כי השווקים גמישים מטבעם ומתאימים את הריבית לנסיבות.

המאמר של קרן המטבע נתפס בעיתונות הכלכלית השמאלנית כמעט כקבורה לאסכולה הניאו ליברלית בכלכלה, אבל אם מפרשים אותו כפי שאני מציע, אז ההיפך הוא הנכון. הבאת הגמישות של השווקים אל תוך המקרו-כלכלה היא אחד מהישגיהם הגדולים של הניאו ליברלים. הם תבעו שהחוב הממשלתי ייסחר בבורסה ושהמדינה תקח הלוואות מהשווקים. הם אמנם רצו שהדבר יקרה כאמצעי להפחית את חלקה של הממשלה במשק כדי שתמיד תעמוד בפני החשש מפני ריביות גבוהות מדי אם תגזים בהלוואות. אבל יישומו של אותו עקרון קשיח ניאו ליברלי בימינו יאמר לנו שכאשר הבורסה מאותתת שהריביות על החוב הממשלתי נמוכות מדי, מסוכנות ממש לפנסיות ולחסכונות מחד ונותנות מתנת חינם לממשלה אם תיקח את הכסף ותעשה בה שימוש לצרכים נבונים מאידך, על הממשלה להגדיל את חלקה במשק או לפחות להשתמש בכסף כדי להפחית מסים ולעודד צמיחה.

 

מודעות פרסומת

58 תגובות to “הצנע מת, תחי הגמישות”

  1. אל רום Says:

    תמריץ , אלא שלא העלת בדעתך אפשרות אחרת :

    המאמר או הגישה מציעים גמישות , אבל , גמישות וקשיחות הם בקשר דיאלקטי טבוע . אם אתה מציע גמישות , ועם כללים , אזי , אתה מקשיח חזרה . ואילו :

    בכלכלה , כל מדינה ונסיבותיה היא !! וזה משתנה מנסיבות לנסיבות . הגישה החדשה ( שהיא רצויה , אבל שוב , למשברים , לא ככלל ) קובעת כיוונים או זויות התבוננות ותובנות חדשות , אבל , הם מותאמים לכל מדינה על פי מצבה שלה .

    למה זה ? איך זה ? מאוד פשוט :

    איך לך משק שדומה למשנהו , כך הדבר !! הנה :

    האם דומה שלטון דיקטטורי לדמוקרטי ? ממש לא ! האם דומה משק באזור כלכלי גדול ואחיד , למשק עצמאי ( נניח כפי הדרכמה דאז והיורו כיום ) ודאי שלאיו ? יש מדינות עולם שלישי או מעין , עם פוטנציאל לפרה הולנדית ( נניח : סעודיה , ונצואלה ) ויש מדינות שהן מערביות ועשירות , עם מרבצי נפט ומשאבי טבע ( נורבגיה ) ואילו יש מדינות : כיכי ככה , נניח : רוסיה .

    יש מדינות שצומחות באופן מואץ ( נניח סין הודו ) יש מדינות מתקדמות עם צמיחה לרוב זוחלת( ארה"ב , בריטניה , צרפת ) . יש מדינות שבהם יש סולידריות חברתית גבוהה , וזה פקטור משמעותי ביותר, ויש מדינות עם סולידריות חברתית יותר נמוכה , וזה משמעותי מאוד .

    תקצר היריעה מלפרט משתנים ונסיבות שונות ומשונות . אני שמח על גמישות כמובן , אבל , אין טעם להיות גמיש , ונתון במיטת סדום כפי שיטתך !!

    להתראות

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    אל רום, בעיניי זו בדיוק הגאונות בקיומם של שוקי הון. הם גמישים מטבעם ולכן ניתן להסתמך עליהם באופן נוקשה והחלטי. כל סוגי ההבדלים שציינת יכולים להיות מתומחרים בידי השווקים עצמם. רק שבאמת צריך להכין תנאים מקדימים לכך שהשווקים יפעלו היטב ובגמישות.

    אהבתי

  3. אל רום Says:

    תמריץ , אלא שאם קראת המאמר אכן , אזי היית מבין , שזה בדיוק אחד מהליבות שלו :

    זרימת ההון הגלובלי , יוצרת עושר , אבל במקביל גם מיתונים , בועות , אי שיוויון קיצוני , עכבות בצמיחה וכו…. ולכן :

    התפיסה הפרידמנית , הוכחה כמוגבלת ביותר לצורך צמיחה ושגשוג כלכלי . אזי , אין מנוס מהתערבות פונקציונלית , ואין נוסחאות פלא בדבר , תלוי במדינה ובנסיבות הספציפיות .

    להתראות

    אהבתי

  4. קמיליה Says:

    קטע מתגובת קרן המטבע הבינלאומית לביקורת נוקבת עליה
    (פורסם ב 2003):

    ———————————————————————————————————–
    "… רוגוף מנסה להשיב לטיעונים העיקריים שהועלו על-ידי סטיגליץ ורבים אחרים נגד מדיניות הקרן. הטיעון הראשון הוא זה של הצנע: הקרן דורשת בעבור הלוואותיה מדיניות של הידוק חגורה, ומחמירה על-ידי כך את מצבם הכלכלי של היחידים. רוגוף משיב וטוען שמדינות באות אל הקרן רק בשעת מצוקה קשה, כאשר אין מלווה פרטי המוכן להלוות להן כספים, ובוודאי שלא בריבית שהקרן דורשת. מלווה פרטי היה דורש מדיניות צנע חמורה יותר כדי להלוות כסף. נוח לפוליטיקאים משיקולי פנים להאשים את הקרן בכך שהכריחה אותם לנקוט מדיניות קשה, במקום להאשים את עצמם בטעויות מדיניות קשות שהביאו מלכתחילה למצב הקשה. הוא טוען שמדיניות הקרן מאפשרת בסופו של דבר הקלת הצנע ולא החמרתו. על הקרן לעבוד עם משאבים מוגבלים. אם תהפוך את ההלוואות למענקים, יהיה פחות כסף לשימוש מדינות אחרות שייקלעו למשבר. הקרן משתדלת להעניק הלוואות בתנאים הנוחים ביותר האפשריים.

    יש הטוענים שהמדיניות הכלכלית שהקרן מכתיבה אינה נבונה, ומחמירה את המשבר. רוגוף מסביר שמדיניות כלכלית מרחיבה אינה יעילה במדינות מתפתחות, ולעתים גם במדינות מפותחות. הנשיא רייגן, שקיצץ במסים בארצות הברית בטענה שהדבר יביא לצמיחה כלכלית שתעלה את ההכנסה ממסים, נכשל במדיניותו. טיעון נוסף נגד הקרן הוא כאילו דרישתה להעלות את הריבית פוגעת בצמיחה כלכלית. ריבית נמוכה מדי בעת משבר לא תשקף את פרמיית הסיכון על המטבע המקומי, ועלולה לגרום למשבר אמון במטבע ומכאן לנזקים כלכליים חמורים.

    טיעון שלישי כנגד הקרן הוא שהיא מספקת מעין ביטוח למלווים הפרטיים. המדינות המתפתחות מקבלות הלוואות שלא היו צריכות לקבל ובריביות לא סבירות, וכתוצאה מכך נוצרים משברים תכופים ועמוקים יותר – תוצאה הפוכה ממדיניות הקרן. רבים טוענים שגם המלווים הפרטיים צריכים לשאת בנטל ולספוג הפסדים, ולא רק משלמי המסים בעולם המפותח. רוגוף (שהיה הראשון שהעלה את הטיעון עוד לפני שעבד בקרן) מסכים שהבעיה קיימת, אך העדויות האמפיריות לכך מעורבות. מלווים פרטיים ספגו הפסדים ניכרים במשברים פיננסיים למרות מעורבות הקרן; כמו כן, מרבית המדינות משלמות את חובן לקרן, ומכאן שלא קיים סבסוד משמעותי של מלווים.

    טיעון אחרון שרוגוף בוחן אותו נוגע למדיניות הקרן בדבר ליברליזציה של תנועות הון. מבקרים רבים טוענים שהמדיניות אינה מתאימה בהכרח למדינות מתפתחות, והביאה עליהם משברים כלכליים בכך שאִפשרה צבירת חובות גדולים כל כך. רוגוף מסכים שיש ממש בטענה זאת, אך טוען שהקרן לא דרשה בכל מקרה ליברליזציה של שווקים, ולפעמים אף ייעצה נגד מדיניות זאת. למרות זאת, רוגוף טוען שליברליזציה היא יעד חשוב בטווח הארוך, אך יש לחתור אליו בהתאם למצבו של השוק הפיננסי ולרמת הרגולציה במדינה (כשמצבם טוב אפשר לערוך ליברליזציה). חשוב לזכור שליברליזציה של תנועות הון מסייעת לאנשי עסקים בעולם המפותח להשקיע ולהרוויח כסף בעולם המתפתח; מכאן שמדיניות הקרן עשויה לסייע להם על חשבון המדינות המתפתחות.

    סטיגליץ ואחרים מציעים לערוך בקרן רפורמות נרחבות. מלבד שינוי מבני שהוזכר לעיל, הם דורשים שקיפות ופתיחות של הקרן באופן שיאפשר את הערכת פעילותה. על הקרן להציע חלופות שונות לפעילות ולהביא בחשבון שיקולים של דמוקרטיזציה ועוני, כאשר גוף חיצוני יפקח על הצלחת מדיניותה. לפי סטיגליץ, על הקרן להתמקד במשברים ובמניעתם בלבד. כל התניה שלה למתן הלוואות צריכה להיות קשורה לסיכוי להחזיר את החוב בלבד…. "
    ————————————————————————————————————-

    פרשנות של אדם שלא מבין בכלכלה:
    אין מקום להעלאת ציפיות שיתחוללו שינויים דרמטיים בתפקוד קרן המטבע והשפעתה.

    – תרבות ארגונית, כמו זו המודגמת כאן של הדיפת ביקורת, אינה גמישה מטבעה.

    – האינטרסים של הגורמים השולטים בקרן (כנראה אלו הנהנים להיפגש זה עם זה בוועידות G7, ובעיקר ארה'ב ) לא השתנו גם הם.
    אני משערת שהדיבורים על חשיבות צמצום האי שוויון – לא יהיו יותר ממס שפתיים למחאה הציבורית הגוברת בנושא.

    – אין לקרן המטבע ולבנק העולמי את הכלים להילחם בגורמים רבים המעכבים צמיחה. לדוגמא: ב רמות מאוד גבוהות של שחיתות, כולל שחיתות שלטונית, באפריקה, דרום אמריקה ומדינות ה BRIC. לפיכך, הם ימשיכו לחפש את המטבע מתחת לפנס. לטפל רק במה שקל להם לטפל.

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    הביקורת על קרן המטבע נוגעת למשבר במזרח אסיה בסוף שנות התשעים. היא המליצה שם על מדיניות צנע שרק הזיקה. פול קרוגמן כתב ספר חשוב בנושא והדגיש את חשיבות העובדה שמדינות לוו במטבע שאינו שלהן וכך נקלעו למצוקה קשה כשהמט"ח נדד החוצה וערך החובות רק גדל.
    למעשה אין פיתרון לסיטואציה הזו מלבד הפנמת העובדה שאסור למדינה ללוות במט"ח. זה לא כלל פשוט עבור מדינות עניות שזקוקות למט"ח, והעדרו עלול להקשות מאוד על התפתחותן. אפשר אולי להציע שגם אם ילוו במט"ח יעשו זאת בחוזה גמיש שיהיה צמוד לתמ"ג המקומי או מדד דומה כך שהחוב ירד אוטומטית בעת משבר ולא יתנפח. כשהחוב במט"ח שאלת הצנע או העדרה היא כוסות רוח למת. חוב שנקוב במטבע זר הוא חוב לא גמיש, והעדר הגמישות פוסק גזר דין של ייסורים כלכליים מתישהו בתהפוכות השווקים.

    אהבתי

  6. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    התייחסתי בעיקר לעובדה שרוגוף לא אומר, בשום שלב ולגבי אף טענה, "בנושא זה באמת טעינו. היינו צריכים לפעול אחרת".
    חלק מדברים הנאמרים היום ע'י קרן המטבע – היו אמורים להאמר כבר אז.

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    אורי כץ כותב שכל מי שחושב שהחובות של מדינת ישראל אינם בעיה, אינו יודע על מה הוא מדבר. דא עקא, אלו שוקי ההון שחושבים שאין בעיה כי הריבית על אג"ח ישראלי נמוכה מהריבית על אג"ח אמריקני.

    אהבתי

  8. עומר Says:

    (1) "מדינה צריכה להחזיק במטבע משלה וללוות רק בו" – אני חושד שההיגיון שלך לא מחזיק מים, אבל נראה שיהיה קשה ללבן את הנקודה בלי להכנס למשוואות. אשמח לזה, אם אתה מוכן.

    בינתיים, במילים (אבל קשה לטעון כך ברצינות): זה לא משנה בכלל אם מטבע מקומי יצנח מאליו בעת שפל או לא, מכיוון שהקושי הטמון בהחזר חוב הוא פונקציה של כוח-הקנייה שהחוב הזה מייצג. הכפלה או חילוק בקבוע של יחידות המידה לא משנות דבר בסיטואציה הריאלית.

    בדיוק באותו אופן, גם הרציונאל לפיו מדינה לעולם לא תוכל להגיע לפשיטת רגל כאשר כל חובותיה נקובים במטבע אותו היא מנהלת הוא שגוי. הסביה לכך, בגדול, היא שאין הבדל בין מדינה שמדפיסה X דינרים ומחזירה אותם ישירות לנושה זר הרוכש בהם Y דולרים, לבין מדינה שמדפיסה X דינרים, רוכשת בהם Y דולרים בעצמה, ומשתמשת בהם כדי להחזיר את החוב לנושא זר.

    (2) "אי אפשר לקבוע את כמות החוב והגרעון הרצויה מבלי להתבונן בריבית שנותנים השווקים לחוב" – כנ"ל, צריך משוואות כדי לדון ברצינות. ואני מוכן לזה. בינתיים, ברישול: הריבית (אחרי נרמול המטבע) משקפת ציפיות של צמיחה ריאלית. כאשר הריבית נמוכה, הציפיות לצמיחה ריאלית הן נמוכות, והכדאיות (ברמת המשק, כלומר המדינה) של הלוואה לצורך השקעה היא נמוכה. ולהפך: כאשר הריבית גבוהה, הציפיות לצמיחה ריאלית הן גבוהות, והכדאיות (ברמת המשק) של הלוואה לצורך השקעה היא גבוהה. בסופו של דבר, העניינים מתאזנים בדיוק כך שהמדיניות הנוגעת לחוב ולגרעון הופכת להיות בלתי תלויה לחלוטין בגובה הריבית המנורמלת.

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    עומר, לא כל כך הבנתי את דבריך בסעיף 1 ולא נראה לי שדווקא משוואות יבהירו אותם. ברור שאין שום הבדל אם תחזיר אותו חוב בדינרים, בזהובים או בדולרים. העניין הוא שבשלב מסוים במחזור החיים של החוב, החוב בדינרים ובדולרים כבר לא יהיה אותו חוב! כי שער המטבע ישתנה. הוא יכול להשתנות לשני הכיוונים אבל לקיחת החוב במטבע המקומי מהווה ביטוח בפני מקרה שבו החוב יתנפח בגלל עליית שערו של המטבע הזר.

    לגבי 2, אתה מניח שהצמיחה הנמוכה שעליה מעידה הריבית היא מעין גזירת גורל. אבל אם הממשלה תתחיל להיכנס לגרעונות, הריביות יעלו וכך באמת יעידו על צמיחה צפויה גבוהה יותר. כי התנהגות הממשלה אינה נייטרלית. היא משנה את האופן שבו מתנהג המשק עצמו.

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    המשך להערתי לגבי 2 – ברור לי לחלוטין שהסיבה שבגללה הריבית נמוכה היא שהשוק מיואש מכך שהממשלה תנקוט בצעדים הנכונים להגברת הצמיחה. אני מאמין שברגע שבו הממשלה תודיע באופן אמין ומשכנע על מדיניות של הנפקת חוב לא מוגבלת כשהריבית נמוכה, הריבית תזנק כך שהממשלה בכלל לא תצטרך לממש את כוונתה.

    אהבתי

  11. משה Says:

    עומר
    להבנתי לפי גישת תמריץ כאן הטעות שלך כתבת:
    בדיוק באותו אופן, גם הרציונאל לפיו מדינה לעולם לא תוכל להגיע לפשיטת רגל כאשר כל חובותיה נקובים במטבע אותו היא מנהלת הוא שגוי. הסביה לכך, בגדול, היא שאין הבדל בין מדינה שמדפיסה X דינרים ומחזירה אותם ישירות לנושה זר הרוכש בהם Y דולרים, לבין מדינה שמדפיסה X דינרים, רוכשת בהם Y דולרים בעצמה, ומשתמשת בהם כדי להחזיר את החוב לנושא זר.
    ובכן אם בשעת ההלוואה X דינרים היה שוה Y דולרים ובשעת הפירעון X דינרים שוה Y/10 דולרים אז אם ההלוואה היתה בדינרים המדינה החייבת תדפיס X דינרים + הדינרים של הריבית ותתן למלווה. אם ההלוואה היתה בדולרים היא יכולה להדפיס כמה דינרים שהיא רוצה אבל אין שום ערובה שהיא תוכל לקנות דולרים (כי עם הדפסת הדינרים עלול ערכם לעומת הדולר לרדת עוד) עם דינרים אלו וגם המלווה שיקבל דינרים אלו לא יצליח לקנות איתם Y דולרים.

    הבעיה בגישת תמריץ היא האם המדינה הלווה רק במטבע שלה בכלל תמצא מלווה ואם כן באיזה ריבית.

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    משה, אני מסכים איתך שזהו חלק מההסבר אבל לא כולו.

    אהבתי

  13. Orihippo Says:

    אני מסכים עם משה שהבעיה היא רצינית, אבל בינתיים אפשר לקנות מטבע זר.

    אהבתי

  14. גיא Says:

    תמריץ , אורי כץ מתייחס לחוב תוצר. הוא בכלל לא מזכיר שדינו של חוב במטבע מקומי שונה.
    מצאתי פה פוסט ישן שלך :"ככל שהחוב גבוה יותר, כך הריבית נמוכה יותר"
    http://tinyurl.com/qehzfxf
    חסרה לי שם בטבלה עמודה ליד [חוב ביחס לתוצר]
    בשם [%החוב(מהחוב הכללי) במטבע מקומי].
    היש לך טבלה כזו, בשליפה מהירה , בנמצא?

    אהבתי

  15. גיא Says:

    מתייחס [ליחס] לחוב תוצר.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    המדינות בטבלה שם כמעט שאינן לוות במטבע לא מקומי פרט לגרמניה שבאירו.

    אהבתי

  17. גיא Says:

    קראתי עכשיו את התגובות שם. אתה כותב
    ' ישראל אין חוב נטו במט"ח. החוב במט"ח הוא בערך 30 מיליארד דולר, אבל יתרות המט"ח גדולות בהרבה, כך שנטו העולם חייב לנו ולא אנחנו לו.:

    אז בחישוב גס התוצר של ישראל כ 300 מיליארד דולר.
    החוב הוא שני שליש כלומר כ200 מיליארד דולר.
    כלומר בישראל 15 אחוז מהחוב אינו במטבע מקומי.
    ואולי אפשר לומר שהיחס חוב תוצר במט"ח הוא עשרה אחוזים.
    30\300.

    אהבתי

  18. מירון יעקוב Says:

    הזרמת הון מקרן מטבע בינלאומית דומה להזרמת הון נואש למדינה במצב כלכלי נואש וזה דומה מאוד לנוסחה מתמטית ידוע "מינוס ועוד מינוס שווה פלוס" זה מה שכולנו זוכרים מלימודים בתיכון..משמעות הדבר שמזרמה עם הרבה תנאים מתלים וקשים צריכה להביא לתוצאה חיובית וזה לא קרה בהרבה מדינות בעולם כלומר הנוסחה לא התאימה לאותן מדינות אולי היה עדיף להסתפק בנוסחת פיטגורס..?
    בכל מקרה משבר פיננסי ענק אשר פרץ במהלך שנת 2008 כמו רעידת אדמה לא צפויה הכריחה את מנהיגת העולם הגלובלי להפעיל תכנית הצלה בצורה של מחיקה גורפת של חובות אבודים "אג"ח סאב פריים" והזרמה אדירה של הון נזיל לגופים פיננסיים גדולים גדולים מדי בשביל ליפול…אין ספק שמהלכי חירום של הפד הצילו את המערב מקריסה מידית ומיובש כלכלי והרסני וזה בניגוד להשקפתו של נגיד הבנק המרכזי לשעבר מר אלן גרינספיין אשר נשאל מה עושים במצב זה..?
    תשובתו הייתה ברורה וקצרה ואני מצטט "תנו להם ליפול " גישה שמרנית אשר משקפת את התפיסה הכלכלית קפיטליסטית אשר עבדה במשך שנים באמריקה ובעוד מקומות בעולם..תנו להם ליפול זה מהלך מתחייב במקרה של כשל פיננסי או אחר של פירמה עסקית אבל לא של מדינה או סקטור תעשייתי גדול מכל סוג בעל השפעה גורלית למיליוני אזרחים תמימים..
    מכאן לנושא של הפוסט המלומד של תמריץ אין לי ספק שמדינה כל מדינה צריכה להגדיל את הגרעון התקציבי במצבי חירום כלכלי וזה בניגוד לתפיסה המקובלת של כלכלנים רבים בעולם ובמיוחד השמרנים שבניהם אבל מהלך מהסוג הזה חייב לבוא עם תכנית הצלה..היום אנחנו עדים למאמץ אדיר של הפד לסובב את כלכלת ארה"ב
    ממצב של תמיכה ממסדית ברמה של "טיפול נמרץ נוסח פרופ' ברננקי.."לרמה טרום נורמלית אחרי שבץ בלתי צפוי וזה לא פשוט..לפי מיטב הבנתי העולם המערבי צריך להתגייס ולמחוק חובות אבודים בסדרי גודל של עשרות טריליוני דולרים בעולם כולו ורק אז אפשר יהיה לצפות ללידה חדשה וחזרה לחיים ..

    אהבתי

  19. אמיל והבלשים Says:

    הטענה היא שאת רוב החובות הגדולים החזירו מזמן, גם הבנקים וגם חברות המכוניות ובריבית דה ריבית שעשתה את הסיפור כדאי לממשלת ארה"ב. כל החובות שנשארו הן של הממשלות והם על הנייר. אז מה הבעיה פה? רק הצמיחה?

    אהבתי

  20. תמריץ Says:

    כפי שדווח בימים האחרונים, נמצא אגף התקציבים באוצר תחת לחץ מצד ראש הממשלה להקצות מיליארדים להוצאות לעידוד צמיחה, גם במחיר של הגדלה מסוימת ביעד הגירעון. ואולם באוצר יש קולות המטילים ספק בכדאיות של הוצאות אלה, וטוענים שתרומתן לצמיחה לא תורגש ב-2017 ואף לא ב-2018. גם נגידת בנק ישראל הזהירה בדיונים האחרונים מפני הגדלה בלתי-אחראית של הוצאות המדינה.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001128458

    בשתי מילים: היידה ביבי!

    אהבתי

  21. קמיליה Says:

    כתבה, מעניינת לדעתי, הטוענת שמשאל העם על יציאת / הישארות בריטניה באיחוד האירופי – הוא הבחירות החשובות באירופה ב 65 השנים האחרונות.

    אם יבחרו לצאת – הם יתמכו למעשה בתביעה לריבונות לאומית גם של מדינות אירופיות אחרות.
    טוען שהשואפים לצאת מבטאים גם מרד נגד האליטות, ההולך ומתגבר משני צידי האוקינוס האטלנטי – אם כי סביר שבמשאל העם הנוכחי לא יגיעו כנראה לרוב.

    הכתבה כוללת משפט אלמותי, המתקשר גם לנושא הפוסט הנוכחי על קרן המטבע הבינלאומית: "הכלכלנים מוכיחים שיש להם חוש הומור, כשהניבויים שלהם כוללים מספרים אחרי הנקודה העשרונית".
    (המשפט התייחס לניבוי של כלכלנים המזהירים שעזיבת האיחוד האירופי תגרור ירידה של 6.2% בתל'ג הבריטי עד 2030 + לגלוג על כושר הניבוי שלהם את מפולת 2008.)

    גם התגובות מעניינות.

    https://www.washingtonpost.com/opinions/the-potential-brexit-is-65-years-in-the-making/2016/05/25/1c684318-21d0-11e6-9e7f-57890b612299_story.html

    אהבתי

  22. עומר Says:

    תמריץ –

    לגבי חוב הנקוב במטבע זר, אני חוזר בי.

    לבי הריביות – כתבת – "השוק מיואש מכך שהממשלה תנקוט בצעדים הנכונים להגברת הצמיחה". איך אתה מבין את הקשר בין הממשלה לבין צמיחה? נקודת המוצא שלי היא שהממשלה יכולה לחנוק צמיחה, אבל מאד מוגבלת ביכולתה להוביל לצמיחה. אתה לא מסכים?

    אהבתי

  23. תמריץ Says:

    עומר, הממשלה יכולה לתרום חלקה לשיפור מערכת התמריצים במשק. התמריץ הכי חשוב לקחת סיכונים ולפתוח עסק זה להבין שללקוחות שלך יש כסף ואם תקסים אותם יוכלו לשלם. הממשלה יכולה לדאוג לכך שזרימת הכסף במשק תתגבר, שללקוחות יהיה יותר כסף.

    אהבתי

  24. דרושים לבלוג כלכלי(לא רק) Says:

    דרוש/ה מבקר/ת טוקבקים
    לבלוג כלכלי(לא רק) איכותי באיזור הבלוגוספירה.

    דרישות:
    – מהנדס – עדיפות להנדסת תגובות.
    – יכולת תגובה בסביבה מרובת תגובות ותחת לחץ.
    – עבודה עצמאית,בשעות עבודה מרובות ומסביב לשעון.
    – נסיון ומומחיות בתיאוריות אוסטריות וליברטריאניות(מיני-ארכיסטיות).
    – ידע והכרות עם ביקורת בכל השלבים: קבלה, תהליך,בונה ,השלכה, ספיגה.
    – שליטה בעברית/אנגלית – קריאה וכתיבה.
    – יסודיות, אחריות, דייקנות, חפרנות , יכולת ירידה לפרטים וכושר הבחנה, מוטיבציה גבוהה!
    – חוזה עבודה דרקוני , ללא שכר,חופשות ותנאים סוציאלים.

    אהבתי

  25. תמריץ Says:

    חחח, בלדה לעוזב בלוג.

    אהבתי

  26. קמיליה Says:

    לעומר,

    אם, כטענתך, ממשלות יכולות להחניק צמיחה – נובע מכך גם שממשלות יכולות להגביר צמיחה.
    מספיק שתחליש מעט את אחיזת החנק שלהן בצוואר עסקים המעוניינים לצמוח.

    תזכורת: ישראל נמצאת במרחק עשרות שלבים מהמדינות המדורגות במקום הראשון בעולם במדדים של חופש כלכלי, קלות פתיחת עסקים חדשים, העדר שחיתות ממשלתית וכו' וכו'.

    אהבתי

  27. אל רום Says:

    עומר , לגבי צמיחה על ידי הכוונה ממשלתית , קצת המחשות של ממש . שהרי עסקינן במכפילי כוח עצומים , גם ברמה הלאומית , וגם הבינלאומית . סכומי כסף אדירים . שלוחות בחו"ל , נספחים כלכליים , השפעה באמצעות דיפלומטיה וכו….. הנה :

    נתניהו , יוצא לסין , עם משלחת של אנשי עסקים :

    http://www.isconshanghai.org/web/article.php?id=271

    ועוד לינקים בהמשך בתגובות חדשות , מחמת בעיה טכנית פה לכאורה ..

    אהבתי

  28. אל רום Says:

    עומר , המשך ….

    הצעת חוק מועצה לחדשנות טכנולוגית ( עידוד של חדשנות טכנולוגית ) אתה הרי מכיר את פרוייקט החממות כדרך משל ( סידס הייטק וכו…. ) הנה :

    http://www.nevo.co.il/ancayot/הודעות%20משרד%20האוצר/2014/הקבינט%20החברתי-כלכלי%20אישר%20את%20הצעתם%20של%20שר%20האוצר%20ושר%20הכלכלה,%20להקמת%20רשות%20לאומית%20לחדשנות%20‏טכנולוגית%20‏.doc

    רק שאין מה לתמוה , הממשלה , יכולה ( גם דרך קרנות ריבוניות אגב , אבל תקצר היריעה כרגע ) באמצעות מכפילי כוח עצומים , עם הכוונה ממוקדת , לייצר תנופה אדירה למשק . יש בעיה אמנם של חקיקה שלוקחת זמן , חקיקה טרחנית ומייגעת לרוב , אבל , גם עליה אפשר להתגבר .

    להתראות

    אהבתי

  29. משה Says:

    קמיליה
    טענתך מקובלת גם על האסכולה האוסטרית שאומרת שהדבר הכי טוב שהממשלה יכולה לעשות זה לא להפריע. ולכן שתדאג להתערב כמה שפחות. תמריץ טוען שממשלה יכולה גם להועיל לא רק לא לחנוק.

    אהבתי

  30. Orihippo Says:

    "מרחב בטוח" רק למי שחושב כמוני
    דני אורבך | 31/05/2016
    מגפת הפוליטיקלי קורקט באקדמיה האמריקנית פוגעת קשות בחופש הביטוי ועצמאות המחשבה, ואף חמור מכך: התופעה הובילה גם לאיום על ביטחונם הפיזי של הסטודנטים שמעזים לחשוב אחרת

    שימו לב לקהל בוידיו, אוניברסיטת האיוי ליג ואלו חבר מטומטמים עם דיפלומה, אותם שהצביעו לסאנדרס וטראמפ. אחרי זה אתם אומרים פה שאם זה עובד אז הם כנראה עשו משהו נכון?

    http://mida.org.il/2016/05/31/מרחב-בטוח-רק-למי-שחושב-כמוני/

    אהבתי

  31. קמיליה Says:

    למשה,

    אני אכן מודה בחיבתי, אם כי המסויגת, לליברטאנים.
    לו הייתה לי זכות הצבעה בארה'ב – אין לי ספק שהייתי בוחרת בנציג המפלגה השלישית, הליברטאנית, במקום בקלינטון או בטראמפ.

    אגב, הרמיזה, שהקטנת מעורבות הממשלה במשק היא בסה'כ אקט פסיבי בנוסח 'שב ואל תעשה', שאינו דורש פעילות ונקיטת צעדים אקטיביים, מוטעית.
    כל שינוי של הסטטוס קוו הקיים, וכל נסיון להקטין את הרגולוציה והבירוקרטיה, ידרוש עבודה קשה. קשה הרבה יותר מחתימת הסכמי סחר ומהעברת תקציבים לפרויקטים חדשים.
    כשמביאים בחשבון את נטייתו הטבעית של כל גוף בירוקרטי להתנפח, ואת מספר האינטרסנטים שיתנגדו לכל צעד שעלול לקצץ בכוחם ובסמכותם – מבינים שהליברטיאנים למעשה דוגלים ביציאה למאבקים בגופים מבוצרים היטב.

    ————————————————————————————————————–

    למפרסם מודעת הדרושים למבקר טוקבקים / לגיא / לטרול השימושי

    קל להסכים עם הצורך במבקר טוקבקים.

    אבל, אני חוששת שהמודעה שפרסמת לא תצליח למשוך המוני מבקשי עבודה, שניתן יהיה לברור מהם את המתאים ביותר.
    יש במודעה שלך טיפת חוסר פרופורציה בין הדרישות (עבודה של שעות מרובות, סביב השעון, בתנאי לחץ… ) לבין הפיתויים (חוזה עבודה דרקוני, ללא שכר, חופשות ותנאים סוציאליים !).

    מה דעתך על הוספת מעט פיתויים למודעה? לדוגמא:
    – סביבת עבודה צעירה, דינמית ותוקפנית
    – משלוח זרי אימוגי פרחים וסמיילי לבבות – מדי שבוע
    – הזדמנות לתהילת עולם על דפים שלעולם לא יצהיבו ויתפוררו.

    הדוגמאות הנ'ל הן כמובן רעיונות בלבד. אני סומכת עליך שתמצא מפתים מהם.

    אהבתי

  32. תמריץ Says:

    קמיליה, קראי על היסוסו של גארי ג'ונסון בתשובה לשאלה האם ארה"ב הייתה צריכה להתערב במלחמת העולם השנייה ותרוצי להצביע לטראמפ/הילארי –
    I don't know" – Johnson's response to whether or not we should have joined in WW2 via /r/Libertarian https://t.co/FItIA1XYqB
    (https://twitter.com/max_follow/status/736730784028098560?s=03)

    אהבתי

  33. משה Says:

    למה השאלה אם להתערב במלחמת העולם השניה קשורה בכלל לליבראנטיות. עד כמה הליבראנטיות היא צורת התנהלות פנימית בעיקר כלכלית.

    אהבתי

  34. תמריץ Says:

    משה, יש קשר הדוק מאוד. החופש לחיות הוא היקר בסוגי החופש ולמה הממשלה אמורה לקחת ממישהו את החופש הזה למען מלחמה של זרים. אם ירצה, שילך להתנדב מרצונו. ליברטריאנים נוטים תמיד לבדלנות.

    אהבתי

  35. אל רום Says:

    תמריץ , אתה באמת כתבת את זה :

    " החופש לחיות הוא היקר בסוגי החופש …. " אני תוהה אם זה אמיתי , או איזה מצורף באייפון .

    תחילה , אין חופש לחיות , האדם קיים , כי הוא קיים , בין אם הוא חופשי , בין אם לאיו , הוא חי ושריר וקיים !! ובכלל :

    חיים תחת דה הומניזציה , הם חיים גרועים ממוות !! אין אדם עלי אדמות , שיעדיף לחיות , תחת עינויים אכזריים , עד אין קץ , מאשר למות . לא קיים , האמן לי !! אף חייל מיחידה מיוחדת , אף אדם , לא יוותר על הציאניד , במידה ויפול בשבי , ויעמוד ביסורי שאול של עינויים , היה סמוך ובטוח !!

    אז חיים כן , לא בכל מחיר , דה הומניזציה גרועה מכך !! ואפילו כך :

    טבע האדם , הטבע הטבוע ( מכללא ) להעדיף למות , מאשר לחיות , ואפילו בשביל ערך או מטרה , שהוא לא יראה בהתגשמותה כלל וכלל :

    כך אינספור חיילים , לוחמים במחתרת , עממים מדוכאים ( ראה אביב העמים הערבי ) מתו בערימות , כמו זבובים אחרי ריסוס , למען מטרות , שלא יראו בהתגלמותם :

    צדק , חירות , שיוויון , כבוד האדם , וכדומה אללה של פסגות נשגבות . כך שהחיים הינם ערך , לא אולטימטיבי כלל וכלל , אלא ממש :

    בוא נגיד , מקום טוב באמצע , ותו לאיו . למה זה ? לפטור זאת בטבע האדם , לא מספיק כמובן , אבל , לא תעמוד במשימה , של כל כך הרבה כוסות קפה, אין פקט , אפילו אחת אני משוכנע לא תטרח , אז פעם אחרת .

    לגבי מלחמות וכו… לא מבין , איזה הבלות זאת , אבל , קצר במשאבים ..

    להתראות

    אהבתי

  36. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    א. אני חולקת על טענתך שכל הליברטיאנים נוטים תמיד לבדלנות.

    כמו כל תנועת קצה אידיאולוגית, שחבריה מעולם לא נאלצו להתפשר על עקרונותיהם מול אילוצי המציאות, הם נוטים לעסוק בלהט בויכוחים "תיאולוגיים", ולהתפצל לתתי קבוצות.

    – חלקם מתנגדים לכל סוג של גיוס חובה וגביית מיסים בכדי לממן צבא, וכופרים בזכותה של מדינה לשלוח את אזרחיה למלחמות – כולל אפילו מלחמות "אין ברירה", כשארה'ב עצמה מותקפת.
    – חלקם מתנגדים רק להתערבות במלחמות זרות, במלחמות "יש ברירה" – והם אכן בדלנים מושבעים. מה שלא שולל מלחמה ביפן לאחר שתקפה אותם בפרל הרבור.
    – חלקם תומך במלחמות זרות בכדי להגן על אמריקאים, ועל האינטרסים הכלכליים של חברות אמריקאיות בעולם. הם תופסים זאת כ"הגנה מפגיעה בזכויות", כולל בזכות לקניין. אחת החובות (הבודדות) של מדינה לאזרחיה.
    – חלקם אפילו תומך במלחמה נגד מדינות הפוגעות בצורה קשה בזכויות אזרחיהן.

    מכאן, ניתן (עם לא מעט רצון טוב) לפרש את תשובתו של גארי ג'ונסון, כהצהרה שתנועתו עדין לא גיבשה תשובה חד משמעית ברורה לגבי הסוגייה ההיפוטתית של התערבות ארה'ב במלחה'ע השניה. שזו שאלה שיש להתלבט לגביה ממושכות. בכל מקרה, תשובה של "לא יודע" אינה זהה לתשובה "לא". היא עדין משאירה את האופציה פתוחה.

    ב. אפילו אם גארי ג'ונסון היה מצהיר חד משמעית שהיה פוסל על הסף את רעיון התערבות ארה'ב במלחה'ע השניה – עדין לא בטוח שהייתי רצה להצביע לטראמפ או לקלינטון.
    רשימת הסיבות מדוע לא להצביע לטראמפ, ורשימת הסיבות לא להצביע לקלינטון – ארוכות ומשמעותיות יותר מרשימת הסיבות לא להצביע לג'ונסון. לפחות נכון לרגע זה, בו רמת היכרותי עם ג'ונסון ראשונית בלבד.

    אגב, אני משערת, שלו טראמפ היה מדבר בכנות, גם הוא היה מתנגד להתערבות ארה'ב במלחמות, בסיטואציות דומות לאלו של מלחמת העולם השנייה.
    אני מניחה שהילארי קלינטון הייתה כנראה מתערבת במלחמת העולם השניה – אך איני בטוחה במאה אחוז לטובת איזה צד. אני יכולה לדמיין גם מצב בו הייתה מחליטה שהאינטרסים של ארה'ב הם לתמוך בגרמניה, איטליה, טורקיה ויפן מול רוסיה וסין הקומוניסטיות. אפילו אם הדבר יחייב את הפקרת מדינות אירופה ומזרח אסייה לגורלן המר.
    התמיכה, או לכל הפחות ההסכמה בשתיקה, של ממשל אובמה ושרת החוץ האמריקאית קלינטון, עם מגמות ההתפשטות של רוסיה, סין ואירן – רומזות שמצב שכזה אפשרי.

    אהבתי

  37. Orihippo Says:

    ארצות הברית לא התערבה במלחמת העולם השניה, ההתערבות נכפתה עליה עם ההתקפה היפנית על פארל הארבור. עד אז היא נקטה בפעילות סבילה.

    לזקוף לחובת פוליטיקאים ארה"ב את אי הרצון התאורטי להצטרף למלחמת העולם השניה הוא ילדותי.

    מעניין אותי לדעת כמה פעמים ביום תמריץ חוזר על המילה מתסכל אחרי שהוא קורא תגובות.

    אהבתי

  38. ג'וש Says:

    הלנצח תאכל חרב ?
    הקדמה – בכוונתי לכתוב סידרה בת ארבע פרקים על מיקומנו במזה"ת, המלחמות, השלום ולאן אנחנו יכולים וצריכים לשאוף במזה"ת. אתמול כתבתי את הפרק הראשון "שתי מדינות לשני עמים", היום "הלנצח תאכל חרב", מחר אעסוק ב "UNSUSTAINABLE – לא בר קימא", אותה מילה דיפלומטית אהובה, המבוא לאסונות ובפרק האחרון על האפשרות הרצויה לנו. היום, כאמור, הלנצח תאכל חרב ?.

    http://danireshef.blogspot.hk/2016/05/blog-post_30.html#gpluscomments

    אהבתי

  39. חתול Says:

    כבר לקראת חודש הרמדאן הקרוב, מועצת הדת המוסלמית התכוונה להרוס חלק מהכותל המערבי ולפתוח פתח כדי לנקז את שפכי השירותים והמקלחות שהוא בונה על ההר. לאור צו הפסקת הבניה, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל ביקשו לציין כי בתיאום עם הוואקף יציבו תאי שירותים ניידים במהלך חודש הרמדאן, כך שהדבר לא יפגע במבקרים.
    בשנתיים האחרונות רשות העתיקות תבעה מהוואקף שוב ושוב לחדול מהבניה האסורה, המהווה הפרה של הסטטוס קוו בהר, אולם הוואקף התעלם. לדבריהם, העבודות נמשכו בידיעת המשטרה ומשרד ראש הממשלה האחראי על שמירת הסטטוס קוו בהר. אנשי הוואקף הבטיחו לחדול, אך למחרת בבוקר כבר הוצבו הדחפורים בשנית.

    בניית תאי השירותים תוכננה באזור הצפון-מערבי, הנקרא "סראיה", שבו נשמרו עיטורים עתיקים על עמודי הכותל. "בדיוק בנקודה זו שזיהו בה את שרידי העמודים, הוואקף רוצים להפוך את כל האזור הזה לשירותים ולפתוח פתח בתוך הקיר, זה סיפור מזעזע", היא זעמה. "נתניהו מאפשר את זה. לא ברור איך כל הרשויות עצמו את העיניים נוכח הפרה כל-כך בוטה של הסטטוס קוו בהר".

    אהבתי

  40. מירון יעקוב Says:

    לג'וש או דני רשף..?
    קראתי התרשמתי מאוד תגובה ליאיר גולן עניינית ונכונה אני גם מסכים שהביקורת
    של סגן הרמטכ"ל איש צבא העם לא במקומה…האם נגזר עלינו לחיות על החרב עוד תקופה ארוכה אולי אפילו לנצח..?אני מסכים אם מה שאמר בשעתו ב1956
    משה דיין ז"ל עלינו להיות חזקים כל הזמן אחרת ישחטו אותנו ואת ילדינו אסור במזרח התיכון להיות חלש אפילו לשעה אחת..יצא לי להכיר מקרוב את המנטליות של בני דודינו הערבים או פלסטינים כהגדרתם התארחתי מספר פעמים בחגיגות של חמולות ברפיח ועוד מקומות ברצוע בשורה תחתונה כתבתה פשוט ולעניין אהבתי..

    אהבתי

  41. קמיליה Says:

    כתבה, בעברית, של אלעד רזניק המבקרת את מדיניות בוש ואובמה במזרח התיכון.

    הטענה העיקרית:
    1. המזרח התיכון חייב לעבור שינוים משמעותיים. השינויים חייבים להגיע מבפנים (במקום להיכפות ע'י כוחות חיצוניים כמו ארה'ב), ומחייבים סבלנות לתהליכים איטיים —– >
    2. שינויים מהירים, מעצם טבעם, יוצרים חוסר יציבות (גם בוש וגם אובמה ניסו לקדם שינויים מהירים במרחב) —– >
    3. בתנאי חוסר יציבות קיצוניים (כמו אלו הקיימים היום במזרח התיכון) לא ניתן לקדם שום שינוי חיובי במזרח התיכון.

    מסקנה: הממשל האמריקאי הבא חייב, בשלב הראשון, להחזיר את המזרח התיכון ליציבות. רק אח'כ לנסות לעודד כוחות רפורמיסטים מתונים. כמו תמיכה במלומדים המעוניינים להכניס שינויים לאיסלם.

    פרשנות שלי: גם בוש וגם אובמה לא הבינו שמהפכות חברתיות יש לבשל על אש מאוד מאוד נמוכה, זמן מאוד מאוד ארוך. הם ניסו לבצע טיגון מהיר בשמן עמוק – והשמן עלה בלהבות.

    http://www.xn--7dbl2a.com

    למי שיכנס לבלוג – מומלץ להציץ גם בכתבה הקודמת של אלעד רזניק. מופיעות בה שתי קריקטורות מעולות, המלגלגות על מדיניות ה"הובלה מאחור" של אובמה במזרח התיכון.

    ——————————————————

    נ.ב. בגלובס של היום יש כתבה על רצון עיריית הרצליה, ורצון עיריית תל אביב, להקים איים מלאכותיים מול שטחן. הרצליה רוצה לצאת במכרז.

    אהבתי

  42. The Waltzing Cat Says:

    הכתבה מענינת, השאלה האם אנחנו כישראלים, יכולים להבין את המדיניות האמריקאית. קשה לעכל שהאמריקאים פועלים ללא מדיניות הגיונית, או לפחות אחת שמביאה תוצאות כרצונם. אולי הכוונה היתה מלכתחילה להשמיד את המזרח התיכון כדי לבנות מההריסות. הכל אירן ועירק וסוריה מבצעות את העבודה השחורה ודעאש יעלם אחרי כן תורכיה ואירן יחנקו אחת את השניה.
    אמריקה לא תמיד היתה מעורבת בכל העולם, זהו תופעה שלאחר מלחמת העולם השניה כתוצאה מהמלחמה. עכשיו אולי היא חוזרת למדיניות הרגילה של לא להתערב.
    מה כבר יכול להיות אם סין תשתלט על האיזור שלה? ורוסיה על שלה? איך זה ישפיע על הכלכלה העולמית?

    אהבתי

  43. orihippoo Says:

    העניין פשוט מאוד: זה ייגמר רע. רע מאוד. הבעיה כולה נמצאת בשאלה: "עד מתי?".

    עד מתי ה"שוק", דהיינו מקבלי ההחלטות אצל המוסדות הפיננסיים הגדולים, שבהם מתנהלים הכספים הגדולים (קרנת גידור, מחלקות ההשקעות בבנקים המסחריים, בנקים להשקעות ומנהלי כספים גדולים, ובעיקר קרנות הפנסיה), עד מתי אלו יסכימו שהעולם כמנהגו נוהג, ושממשיכים לתת אמון באבסורד המביט מבין הנתונים.

    https://www.fxcm.co.il/מבט-על-נושאים-פיננסיים/עד-מתי/

    אהבתי

  44. גיא Says:

    תמריץ , זה חם מהתנור מגלובוס
    ————————————————————–
    "להפסיק את רכישות המט"ח – גם אם יפוטרו 20 אלף עובדים"
    פרופ' אבי שמחון תקף בחריפות את מדיניות ההתערבות של בנק ישראל במט"ח, וטען כי עצירת הרכישות תאפשר הורדת מסים ■ ואיך הגיב לתוכנית נתניהו?
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001129168#fromelement=hp_morearticles
    לדברי נוכחים בישיבה, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שיצא במהלך הדברים, שב לקראת סיומם ולאחר ששמע את שמחון מדבר על הורדת מסים הודיע כי הוא תומך בתוכנית.
    —————————————————
    בזמנו הבנתי את המתכון שלך כך (אישרת בזמנו):
    1.)במקרה של דיפלציה ומיתון קח אחד mmt במובן של הפחתת מיסים
    2.)אם הפחתת מיסים לא מתאפשרת כתוצאה מאי אילו אילוצים פוליטים אז
    הפחת ריבית עד כדי ריבית שלילית
    3.)ואם לא מתאפשר עדיף כבר להרחיב כמותית על לא לעשות דבר.

    לפי מה שאני מבין שמחון אומר שהפסקת שלב 3 (להבנתי רכישת מט"ח היא סוג של הרחבה כמותית (אם כי פחות יעיל) – אני טועה?) … ורק אז יתאפשר שלב 1
    שנתניהו כאמור תומך בו בשלב זה.

    מבולבלים?
    גם אני.

    אהבתי

  45. תמריץ Says:

    הרעיון של שמחון גרוע מאוד בעיניי. הוא אינו מציע לנקוט ב-1 אלא מביע תקווה לא מבוססת שהפסקת 3 תאפשר הורדת מסים ללא הרחבת הגרעון אבל כמובן ההיפך הוא הנכון. ממדיניות מצמצמת לא יבואו יותר מסים.

    אהבתי

  46. גיא Says:

    אהה , יופי זה מה שחשבתי.
    רעיון כזה מרחיב יכולות כלכליות בעיקר לאלו שלקחו משכנתאות צמודות מט"ח.

    אהבתי

  47. Orihippo Says:

    לדבריו העובדים ייקלטו במהירות בענפי המסחר והשירותים שפעילותם הכלכלית תורמת תרומה גדולה יותר להכנסות המדינה ממסים.
    כיצד היא תורמת תרומה רבה יותר? האם ההבדל בין מס על יבוא למס על שרותים כה רב?

    לגבי קניית מטבע זר: כדי למנוע אינפלציה הרי מנפיקים אג"ח להוריד את כמות המזומנים וזה עול של ריבית. האם יש אפשרות לעשות עם הדולרים שקונים משהו שמכניס יותר מהריבית? בזמנו קנו מנייות בחו"ל, אבל אולי עדיף פעילות שלממשלה יש יותר שליטה עליה, תשלום לחברות זרות לבנות או להקים בארץ.

    תאורטית אם היו משלמים לחברה זרה בדולרים לבנות אי מלאכותי היה אפשר למכור את הקרקע שלו בש"ח.

    האם יש למישהו רעיון על בניית מוצר גדול ויקר שיועיל למדינת ישראל לטווח הארוך? דומה לרכבת מהירה מאילת?

    אהבתי

  48. תמריץ Says:

    אין הרבה היגיון בדבריו של שמחון. אם יפוטרו הייטקיסטים, יפוטרו גם עובדי מסעדות. אלו דיבורים נבערים לחלוטין. לא ייאמן עד כמה. הזכרתי שטראמפ ציין לאחרונה ערכו של דולר חלש. כשטראמפ מבין משהו טוב יותר מראש המועצה הכלכלית פה זה מטריד.

    אפשר לזרז בניית הרכבת הקלה בתל אביב למשל או לפחות להעביר כל האוטובוסים לחשמליים ולשחרר את הרחובות מזיהום. אפשר להאיץ תוכניות לשיפור כבישים.

    אהבתי

  49. Orihippo Says:

    אני חשבתי על מושבת קבע יהודית על הירח.

    אהבתי

  50. תמריץ Says:

    פרויקט אפולו היה בזבוז כסף גדול.

    אהבתי

  51. Orihippo Says:

    יש הערכות שונות באינטרנט לגבי העלות. על פי אחת פרויקט אפולו עלה 200 בליון דולר במחירי 2010. כל פרוייקט החלל עלה הרבה יותר כולל עלויות המעבורת שבוטלה על ידי בוש הבן, אובמה ביטל לפני כ 10 שנים חלק נכבד מהתקציב הרב שנתי של בוש לחקר חלל. אם כבר בדלנות אז להיות עקבי

    אהבתי

  52. Orihippo Says:

    לשם השוואה: ב מפולת 2008 נמחקו 10 טריליון ערך שוק בשווקי העולם, פי 50-100 מכל עלות אפולו.

    ללימן ברדרס ב 2008 היו חובות של 619 בליון דולר.

    AIG אבדה במפולת $99.2 בליון

    עלות חילוץ חברות המכוניות בדיטרויט אחרי החזר החובות ומכירת המניות ב 2015 היתה כ 14 בליון דולר, למרות שאובמה טען פעמיים בנאום לאומה ב 2012 ו 2015 שהם החזירו כל גרוש.

    החוב הנוכחי של ממשלת ארה"ב עומד כרגע על 19 ביליון

    אהבתי

  53. תמריץ Says:

    אורי, מה שכתבת עכשיו שווה פוסט בפני עצמו. לא מקבל את זה שתנודות שווקים אנה ואנה שקולות לבזבוז משאבים אמיתי.

    אהבתי

  54. גיא Says:

    כשהאמריקאים אומרים ביליון הם מתכוונים למיליאד.
    טריליון אצלם זה אלף ביליון (אלף מיליארד) או מיליון מיליון.
    (לסבך את העניינים כשהבריטים אומרים ביליון הם מתכוונים לטריליון אמריקאי)

    תיקון לנתון של אורי:
    החוב הנוכחי של ממשלת ארה"ב עומד כרגע על 19 [טריליון].
    כל שאר המספרים נראים הגיוניים.

    אהבתי

  55. Orihippo Says:

    כן כן, רק החוב של ארה"ב הוא טעות, צ"ל 19 טריליון. תאר לך שהיה לך חוב של 19 טריליון והבנק בטעות היה מודיע לך שיש לך חוב רק 19 בליון, היית האדם המאושר באדם.
    אני למדתי באוניברסיטה בארה"ב והתרגלתי לחשב במידות אמריקאיות. במבחני הבגרות בארה"ב מותר להשתמש במחשבון אבל כל השאלות הן על שלושה מקסיקנים שממלאים בריכה באורך 34 יארד וברוחב 15 פיט ועומק 30 אינץ' ב1500 פיינט מיים ויש כמובן ארבע תשובות כי זה מבחן אמריקאי ואתה צריך לחשב איך קוראים למפקח הבניה הפולני. אני הייתי הופך את הכל לעשרוני מחשב הכל במחשבון והופך חזרה למידה אמריקאית שעה שכל הילדים האמריקאים המסכנים מסביבי היו מזיעים בגלונים.
    אגב גלון אמריקאי שונה מ גלון בריטי.
    בסין לא משתמשים בקילו או בפאונד, כשאתה הולך לקניות אז הכל בגאן שזה בערך 600 גרם ומחולק ל16 ליאנג. גם חישוב הכסף לא מחולק ל 3 אפסים כמונו אלא ל 4 אפסים.

    תנודות שווקים אינם בזבוז אמיתי אלא אם זו הפנסיה שלך. מצד שלישי קשה חשב ערך לתועלת שהביאה תוכנית החלל של ארצות הברית לעולם בעקיפין.

    אהבתי

  56. Orihippo Says:

    אולי אין דמות היסטורית שחוללה משגה כה גדול, כתוצאה משורת טעויות מביכות כמו קולומבוס. בהערכת ההיקף של כדור הארץ טעה בשליש, בלבל בין מיילים ערביים (1,830 מטר) למיילים איטלקיים (1,230 מטר), את המרחק בין האיים הקנרים ליפן העריך ב-3,700 ק"מ (המרחק האמיתי הוא למעלה מעשרים אלף ק"מ).

    כתוצאה מכל השגיאות הוא שט מספרד מערבה וכשהגיע לקובה היה משוכנע שהוא בהוד

    אהבתי

  57. Orihippo Says:

    לימודי מתמטיקה לפני 50 שנה:
    "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 4/5 ממחיר המכירה. מהו הרווח?"

    לימודי מתמטיקה לפני 40 שנה:
    "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80% ממחיר המכירה. מהו הרווח?"

    לימודי מתמטיקה לפני 30 שנה:
    "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. מהו הרווח?"

    לימודי מתמטיקה לפני 20 שנה:
    "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. מהו הרווח?"
    בחר את התשובה הנכונה:
    (א) 20 ₪ (ב) 40 ₪ (ג) 60 ₪ (ד) 80 ₪ (ה) 100 ₪

    לימודי מתמטיקה לפני 10 שנים:
    "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. הרווח הוא 20 ₪."
    האם זה נכון?
    ( ) נכון ( ) לא נכון

    לימודי מתמטיקה היום:
    "חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. אם אתה יודע לקרוא, סמן X במספר 20."
    ( ) 20 ₪ ( ) 40 ₪ ( ) 60 ₪ ( ) 80 ₪ ( ) 100 ₪

    אהבתי

  58. ג'וש Says:

    "האג"ח הממשלתיות הוא שהן הפסיקו להיקבע על ידי מחירי השוק"
    כתבה מרתקת: http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3689660,00.html.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: