2115, מעצמה צפופה וחרדית

בהמשך לרשומה על האפשרות לרוב חרדי במדינה ולתגובות עליה, מעניין לחשוב עוד על המספרים הדמוגרפיים ומשמעותם. הבה נניח שהציבור החרדי-אשכנזי ירד מקצב הגידול הנוכחי שעומד על 4% לטובת קצב גידול של 3% בלבד, שגם הוא גבוה מאוד. הבה נניח שהחרדים הלא אשכנזים, הדתיים, המתנחלים, ערביי ישראל ובכללם הבדואים בנגב וגם העולים החדשים בניכוי היורדים, כולם יביאו את קצב גידול האוכלוסייה ל-1.5% בשנה בלבד (בדומה לקצב הנוכחי). התוצאה תהיה מעניינת ביותר: אוכלוסיית הישראלים הכללית שכיום מונה 8 מיליון איש תמנה 36 מיליון איש. האוכלוסייה החרדית-אשכנזית תגדל מחצי מיליון ל-10 מיליון נפש.  ובסך הכול יחיו בישראל 46 מיליון איש.

אם תתממש התחזית הזו, המבוססת על משיכת שיעורי הגידול הנוכחיים הלאה, אוכלוסיית ישראל בעוד מאה שנה תהיה דומה בגודלה לאוכלוסיית איטליה וקנדה, וגדולה במספרה מאוכלוסיות אוסטרליה, תאילנד, דרום קוריאה, ספרד ופולין.  מדינות כמו יפן, צרפת, גרמניה ובריטניה, הגם שיהיו גדולות מישראל, כבר לא יהיו שונות כל כך ממנה בסדר הגודל של האוכלוסייה. עם זאת אומדן גידול של 1.5% בשנה לאוכלוסיה הלא חרדית הוא אולי מוגזם עבור העתיד הרחוק, מאחר שסביר שתימשך הירידה בילודת ערביי ישראל. אין לדעת מה יקרה באוכלוסיה הדתית הלא חרדית שכיום גם בקרבה שיעור הפריון גבוה, וגם אין לדעת אם הילודה בציבור החילוני הכללי תשוב להיות מתחת לשיעור התחלופה (מעט יותר משני ילדים לאישה) כפי שהייתה בשנות התשעים. אם נניח אומדן גידול של 1% בלבד לאוכלוסיה הלא חרדית, אז יחיו בישראל כ-20 מיליון לא חרדים לצד 10 מיליון חרדים.

במצב הדמיוני שבו ברצועת החוף הצרה שלנו במזרח הים התיכון יצטופפו כל כך הרבה אנשים כך שהמדינה תהפוך לאחת ממעצמות המערב לכל דבר מבחינת גודל אוכלוסייתה, הגרעין החרדי הקשה ימנה בין שליש לחמישית מהאוכלוסייה. קשה לנבא מה יקרה לשוליים של החרדיות – אלו שאינם מצביעי יהדות התורה, כי לא נצפה אצלם שום דטרמיניזם דמוגרפי – אין כל ודאות לעת עתה שהעובדה שהם חרדים תגרום גם לנכדיהם להיות חרדים.

מה אפשר להסיק? התפוצצות דמוגרפית בת דורות שתביא בסופו של דבר לרוב חרדי אינה רק רחוקה מאוד בזמן, כפי שציינתי, אלא שהיא רחוקה גם מבחינת השלכותיה הגיאו-פוליטיות. המדינה העתידית, שתתמודד עם חשש הרוב החרדי עשויה להיות מדינה שמבחינת מעמדה הדמוגרפי בעולם תהיה דומה לבריטניה, לצרפת ולספרד.  יצוין עם זאת שהעובדה שהדבר נראה רחוק, אינה אומרת שהוא בלתי אפשרי – היו מדינות שעברו בו זמנית גם גידול אוכלוסיה מואץ וגם חוו תהליכים של פונדמנטליזציה. שתי הדוגמאות שקופצות לראש הן אירן (80 מיליון תושבים כיום, פי 8 מלפני מאה שנה) וטורקיה (75 מיליון תושבים כיום, פי 6 מלפני מאה שנה).  האיראנים היו נדהמים לשמוע בתחילת המאה ה-20 שאוכלוסייתם תגיע למימדים של אוכלוסיית בריטניה, צרפת וגרמניה ואף תעקוף אותן, אך גם מצטערים על כך שמבחינת צורת השלטון במדינתם ושגשוגה, הדבר לא יניב להם טובה רבה.