יום היסטורי בתולדות הטיפשות וגם יותר מכך

עם ההכרעה באינדיאנה ופרישתו של טד קרוז, המערכה הדרמטית על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב תמה למעשה, ודונאלד טראמפ ניצח. אל תמעיטו בחשיבותו של הרגע. זהו יום שייזכר לדורות. נשיא ארה"ב הוא האדם החשוב בעולם. רווחתם וחייהם של מיליוני בני אדם תלויים בהחלטותיו. רק חשבו כיצד כל יום מחדש עמודי הדעות בכל עיתון רציני ובכל מדינה בעולם ובבלוגוספירה באינטרנט וגם בבלוג הקטן שלנו, דנים בעמדות הממשל האמריקני, בתוכניותיו, בהצלחותיו ובכישלונותיו. דמיינו את האנושות נדונה ארבע שנים, או אפילו שמונה, לערוך מדי יום ביומו ספקולציות סביב השאלה מה עובר במוחו של דונאלד טראמפ, דמות ריאליטי וולגרית, מפריחת קונספירציות, בעלת סקרנות אינטלקטואלית ששואפת לאפס מלמטה, המלהגת ללא סוף קשקשת גסה, יהירה ונטולת בושה.

העובדה שטראמפ הצליח לנצח במירוץ כה חשוב לאנושות היא יום גדול לטיפשות ויום עצוב לציביליזציה המערבית במאה ה-21. החל מהמחצית השניה של המאה העשרים, בכל מאבק שהתנהל במערב בין הטיפשות לבין הצד המתורבת בעל התחכום והאינטליגציה, הטיפשות נחלה תבוסה. טראמפ, כחלק מסגנונו הילדותי הגס והמאוס, אוהב לדבר ללא הרף על ניצחונות, אבל המחנה שהוא מייצג, הוולגריות המטומטמת, הפסיד בכל המערכות במישור הציבורי ונותר נחלת הריאליטי והטבלואידים, מהם טראמפ הגיח פתאום. קרוב לוודאי שגם במערכה על הנשיאות ב-2016, הצד הזה יפסיד.

אבל יש גם היבט נוסף לנסיקתו של טראמפ. עמדות שהן לגיטימיות, כמו גאווה בזהות לאומית ואתנית והתנגדות על בסיס כזה להגירה, למעורבות גיאופוליטית חסרת גבולות ולסחר גלובאלי נטול מחסומים, ננטשו בידי האליטות. לא רק שננטשו אלא גם הוקעו והושתקו. אבל להמונים העמדות האלו נותרו קומון סנס אינטואיטיבי, ובפרט בתקופה של זעף ומרמור כמו שחווים רבים באמריקה הלבנה. כאשר הופיעה דמות ריאליטי אהובה ועשירה בעלת קסם אישי שהייתה מוכנה לחטט בפח האשפה של הרעיונות, לשלוף משם את העמדות האלו ולרוץ על בסיסן, ההצלחה הייתה גדולה משנדמה, וזאת גם משום שהרעיונות האלו בבסיסם אינם כה רעים, ובמינון הנכון ובהתאמות הנחוצות היה להם ויהיה להם תפקיד חשוב בהיסטוריה של האנושות ושל המערב.