מה זה אומר להיות ימני? המקרה ההונגרי.

כשאדם אומר שהוא איש ימין, למה הוא מתכוון? השאלה מעוררת דיון בארצות הברית שבה עלייתו של דונאלד טראמפ מוליכה את המפלגה הרפובליקנית לסחרור. טראמפ איש ימין מובהק בסוגיית ההגירה, אך הוא נשמע הרבה פחות ימני בנושאים כמו מיסוי עשירים (הוא בעד, לפחות מבחינות מסוימות), הסכמי סחר חופשי (הוא נגד) וביטוח בריאות אוניברסלי (בעבר תמך בכך). טראמפ היה לאורך השנים בעל דעות ליברליות בנושאים חברתיים כמו הפלות וזכויות זוגות חד מיניים. הוא הגדיר זאת כנאמנות לערכי ניו יורק מצידו. נאמנות שתשתלם יפה – ניו יורק מצידה עומדת לזכות אותו בשבוע הבא במספר עצום של צירים שיפצה על כישלונו בויסקונסין ויקרבו למועמדות הנכספת.

אז מהי הימניות? האם טראמפ יכול להגדירה מחדש בארה"ב? לא בדיוק. בעיה אחת עם טראמפ היא ששטחיותו ובורותו קוברות כל דיון מעמיק בתוך הררי השטויות שהוא פולט מהפה ללא הרף. בעיה שנייה היא שהוא מקיים יפה את משפטו של גראוצ'ו מרקס:"אלו העקרונות שלי ואם הם אינם מוצאים חן בעיניכם… אז אמצא אחרים". לשם הזכייה במועמדות הרפובליקנית, הוא נטש הרבה מאמונותיו בעבר והפך לרפובליקני מהשורה.

את הימניות מגדירים היום מחדש בצורה רצינית ונחושה יותר דווקא בעולם הישן. באירופה קם בעשרים השנים האחרונות ימין קנאי, נחוש ולוחמני. ימניותו מוגדרת בראש ובראשונה על ידי התנגדות להגירה ולאיסלאם. הימין הזה אינו סוציאליסטי מובהק במובן זה שאינו חי עשרים וארבע שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע את מאבק המעמדות, אבל הוא נאמן לחלוטין למדינת הרווחה.  מבחינתו האויבים הגדולים ביותר של מדינת הרווחה כיום אינם העשירים, אלא המהגרים. ככל שיבואו רבים יותר, כך יהיו יותר עניים של ערים אחרות שעניי ערי אירופה יצטרכו לחלוק עמם את העוגה.

תמיכתו של הימין החדש באירופה במדינת הרווחה היא גם תמונת ראי להשקפת האליטות. האליטות האירופיות היו מאוחדות בהזיה שלפיה למען הבראת הכלכלה עליהן לקצץ בתקציבי ממשלה, בחובות, בהוצאות רווחה. דבר זה לא קרה בארה"ב, שבה מורשת קיינס חיה וקיימת בקרב הכלכלנים (אולי זאת מאחר שהכלכלנים בארה"ב הם יהודים ברובם, ובתור כאלו מבינים הרבה יותר?). ארה"ב גם לא השתעבדה למטבע האירו ולתחלואיו האיומים. השנאה לאירו שכפו האליטות ולמדיניות הצנע של האליטות מוליכה את הימין האירופי החדש להתרחק ממדיניות של קיצוץ ברווחה ובהוצאות ממשלתיות ומתמיכה במטבע שהממשלה אינה יכולה להדפיסו – כל הרעיונות שמזוהים עם הימין האמריקני.

מיהו הימין האירופי? בעיקר הוא אסופה של מנהיגים בולטים שמדברים בטון דומה למדי. מארין לה פן בצרפת, נייג'ל פאראג' בבריטניה, חירט וילדרס בהולנד, היינץ כריסטיאן שטראכה באוסטריה, פרואקה פטרי בגרמניה, ג'ימי אקסון בשוודיה. כולם מנהיגים מפלגות שזוכות בהשפעה פוליטית הולכת וגוברת, ובכל אופן הסיכוי שאחד מהם יהפוך למנהיג מדינתו בקרוב עדיין קלוש למדי. האליטות עדיין שולטות באירופה.

אבל יש לפחות מדינה אחת שבה ימין בגרסתו האירופית הרדיקלית שולט, ואפילו שולט כמעט ללא מצרים. זו הונגריה, שבה הצליח ראש הממשלה ויקטור אורבן לבסס את שלטונו על אפן וחמתן של האליטות של ארצו ושל המערב. אורבן מזכיר את נתניהו מבחינה זו, אבל בניגוד לנתניהו שמאתגר את האליטות בפאסיב-אגרסיב על ידי היאחזות בסטטוס קוו, אורבן מעז לעשות שינויים גדולים. הישגיו של אורבן מרשימים במיוחד כשלוקחים בחשבון את העובדה שהונגריה, בניגוד לישראל, אינה בעלת כלכלת הייטק מפותחת, ויש לה תלות עצומה בכספים מהאיחוד האירופי.

בראש ובראשונה אורבן הוא הדובר הנחוש ביותר נגד ההגירה המוסלמית לאירופה. אמר ועשה. באוקטובר 2015 השלימה הונגריה את הקמת גדר הגבול עם קרואטיה והביאה לקצה את נדידת העמים הגדולה מהמזרח התיכון שהתנהלה דרכה.  בחודש שעבר נשא נאום תקיף בעל אופי היסטורי על הסכנות שמציבה ההגירה לאירופה. ברשת הפיצו מתנדבים נלהבים אינספור תרגומים של הנאום לשפות שונות. אם היה לימין האמריקני יותר מזל, היה לו דובר רהוט ומרשים כמו אורבן ולא ליצן כמו טראמפ.

בתחום הכלכלי אורבן נקט בפעולות מעניינות במיוחד. הונגריה סבלה ממשבר חובות בצורתו הגרועה ביותר – משקי הבית שלה היו חייבים סכומי עתק בחובות שנקובים במטבע זר. אורבן חתך את הקשר הגורדי על ידי זה שהמיר את החובות לפורינט ההונגרי ואילץ את הבנקים לשאת בהפסדים. זו ודאי אינה פעולה שיאה לימין שמאמין בחופש כלכלי, אבל כפי שכתבתי בבלוג, אין חטא כלכלי נורא יותר עבור מדינה מאשר לקחת על עצמה חובות במטבע שאינו שלה. על אף המוניטין שהדבר גבה בקרב המשקיעים אורבן עשה נכון לדעתי כשקרע בברוטליות את כתונת המשוגעים הזו שכלכלת הונגריה נכפתה בה. הוא עשה נכון גם כשעמד איתן מול דרישת אירופה שיכניס את ארצו למדיניות צנע על מנת לקצץ בגרעון. הוא לא בחל בכל מיני טריקים ושטיקים חשבונאיים מפוקפקים על מנת לחמוק ממילוי הציוויים האלו. מבחינות אחרות הונגריה בהנהגתו נוהגת בגישה כלכלית ימנית קיצונית. החוק שאורבן הכתיב דורש שמיסוי הכנסה יהיה אך ורק במס שטוח ולא פרוגרסיבי. מס הכנסה בכל מקרה נמוך מאוד, והמע"מ לעומת זאת גבוה ועומד על 27%. זהו שיעור המע"מ הגבוה בעולם. דרך אגב, גם אחריו הונגריה ממש זולה לתייר ישראלי.

הונגריה מדינה ענייה מבחינת ההכנסה הממוצעת של תושביה, אך האופק הכלכלי שלה נראה כרגע טוב, והיא יצאה מהמשבר החמור שהייתה נתונה בו בשל החובות הזרים. הונגריה נתונה אמנם במשבר מסוג אחר – דמוגרפי. שיעור הילודה בהונגריה הוא מהנמוכים בעולם, גם כשמשווים אותה למדינות כמו יפן, איטליה או סינגפור. קל להבין איזה עוגמת נפש גורם נתון כזה לראש ממשלה לאומני כמו אורבן. מה עוד שהונגריה מאבדת צעירים משכילים לטובת ארצות עשירות כמו בריטניה, גרמניה והולנד. בכולן יכול הונגרי לקבל אישור עבודה אוטומטי מתוקף היותו אזרח האיחוד. יש יותר אזרחים בהונגריה מאשר בישראל, אבל מספר הילדים הנולדים בהונגריה קטן כמעט בחצי מבארצנו, בעוד שמספר המתים גדול פי שלושה.   גם כאן אורבן הלך בגדולות. תוכנית עידוד הילודה שלו שהחלה בשנה שעברה היא חסרת תקדים באגרסיביות שלה. ממשלתו מבטיחה סבסוד בסך 150,000 ש"ח בערך (בפורינט זה נשמע יותר) למגורים עבור זוגות שהביאו או שיביאו שלושה ילדים לעולם. זה המון כסף ביחס למחירי הנדל"ן בהונגריה שאינם גבוהים במיוחד. התוכנית כל כך יוצאת דופן בנדיבותה שיש החוששים שתביא את הונגריה להתמוטטות כלכלית ולפשיטת רגל. אבל כרגיל בזמנים שבהם אנו חיים – השווקים בזים לאפשרות שמדינות הלוות במטבע משלהן, כפי שהונגריה בהנהגת אורבן מקפידה לעשות, יפשטו רגל. הריבית על אגרות חוב הונגריות לטווח ארוך נמוכה כמעט מאי פעם.

יש מובן אחד של ימניות שיש כמעט קונצנזוס לגביו במדינות המערב השונות – תמיכה איתנה במדינת ישראל. הונגריה לכאורה מאתגרת את הקונצנזוס הזה, מאחר שיש בה ימין קיצוני, מפלגת יוביק, שהוא ממש אנטישמי מוצהר. אנשי יוביק היוו עד לאחרונה מחזה מגוחך למדי, אנטישמיים גזענים שמביעים חמלה ודאגה לזכויות הפלסטינים בשטחים. ויקטור אורבן לעומת זאת הפגין ידידות לישראל, גם אם לא הפגנתית ולוחמנית כמו זו של גורמים אחרים בימין האירופי. הוא התבטא נגד אנטישמיות, והונגריה בראשותו הודיעה שלא תתמוך בסימון מוצרי ההתנחלויות.

מודעות פרסומת

54 תגובות to “מה זה אומר להיות ימני? המקרה ההונגרי.”

  1. תמריץ Says:

    אגב דונאלד טראמפ, זה הסיכום הטוב ביותר על סיכוייו להשיג את מספר הצירים הנדרש, לפי נייט סילבר. השורה התחתונה כמו שאני מבין אותה: צמוד מאוד מאוד, אך כנראה שבכל אופן יצטרך תמיכה משמעותית של צירים לא מחויבים ולא ברור אם יקבלה. הוא מתנדנד על 50% סיכוי בשוק התחזיות, ולפי סילבר זה כנראה קצת פחות מזה.

    http://fivethirtyeight.com/features/a-state-by-state-roadmap-for-the-rest-of-the-republican-primary/

    Liked by 1 person

  2. תמריץ Says:

    ועוד חדשות מהבחירות בארה"ב. לפי הסקרים קלינטון מובילה בהפרש משמעותי בניו יורק וחייבת את ניצחונה המסתמן גם ליהודים שנותנים לה הובלה על סאנדרס ברוב של שני שלישים. יהדותו לא מרשימה במיוחד כנראה לאור ריחוקו מישראל.

    נוק אאוט שקלינטון תיתן לסאנדרס בניו יורק יכול לסיים את המירוץ מבחינה מעשית, אף שסאנדרס כמו עוף החול כבר ספג נוק אאוטים ועדיין מתמודד בכבוד.

    Liked by 1 person

  3. קמיליה Says:

    כאשר מתייחסים לציר הזהות, זהות אוניברסלית / קוסמופוליטית מול זהות ייחודית / פרטיקולרית, ההבחנה בין השמאל והימין מאוד בולטת. הן בהקשר למדינות הלאום האירופיות והן בישראל.
    ואכן אין לציר זה קשר ישיר לתפיסת עולם כלכלית. פרט אולי לעמדה הבסיסית כלפי הגלובליזציה.

    השמאל מבקש לקדם זהות אוניברסלית, ולטשטש כמיטב יכולתו הבחנות בין מדינות, לאומים, דתות ותרבויות. הוא עוסק בזכויות "אדם" בלי קשר לאזרחות ספציפית, ומעודד הגירה, נישואי "תערובת", שיתופי פעולה וחילופי תרבות. היעד הסופי – יצירת מדינת-על אחת שתתפשט על פני כל כדור הארץ, שכל תושביה הם יצורים קוסמופוליטים "אזרחי העולם" שווי זכויות וחובות. גלובליזציה מוחלטת. אידיאל האיחוד האירופי עבורם הוא טשטוש הגבולות בין המדינות ובין העמים בדרך ליצירת "מדינת אירופה" המלאה באזרחים "אירופיים".
    הימין, מאידך, מבקש לשמר כמידת יכולתו את הזהות הלאומית – דתית – תרבותית של כל עם. מכאן, הוא מנסה להגן על הגבולות, ומתנגד ל"נישואי תערובת" ולהגירה, הן מתוכו והן אליו. הוא עוסק בשאלת "זכויות אזרח" ולמי רצוי / לא להעניק אזרחות ולא בשאלת זכויות האדם. במקביל, הוא נאבק לשמר את כוחה הריבוני של כל מדינה ומדינה, ומתנגד להעברת סמכויות מהמדינה לגופים על-מדינתיים (כמו מוסדות האיחוד האירופי והאו'ם). מכאן, יחסו לגלובליזציה הוא לכל הפחות חשדני.

    קיים דמיון רב בין הונגריה וישראל בחשיבות שרוב התושבים מייחסים לשמירת זהותם הייחודית.
    יש בהונגריה (ואגב גם בפינלנד) מעין "חוק שבות", המעניק אוטומטית אזרחות והטבות כלכליות (מעין סל קליטה) לכל צאצאי ההונגרים לשעבר. רובם תושבי האזורים שנקרעו מהונגריה ע'י שכנותיה, על כל תושביהם, לאחר תבוסותיה במלחמות העולם.
    הרעיון להעניק אזרחות לאנשים שאינם שותפים לשפה ולתרבות ההונגרית מעורר התנגדות עזה. על אחת כמה וכמה הרעיון להעניק אזרחות למוסלמים. הכיבוש העותמני של הונגריה נמשך כ 150 שנה, ועד היום לא נרפאה גאוותם הלאומית (הלא מבוטלת) של ההונגרים בגינו.

    הונגריה הצטרפה לנאטו בכדי להגן על עצמה מפלישה רוסית נוספת, והצטרפה לשוק היורו בכדי לשפר את מצבה הכלכלי. אך ה"אידיאל האירופי", והחזון של "אירופה הגדולה והמאוחדת" מעוררים בקרב רוב ההונגרים התנגדות עזה.

    ובמאמר מוסגר, גם היהודים שגרו בהונגריה מאות שנים, מעולם לא נתפסו כחלק אינטגרלי, או לכל הפחות מקובל, מהעם ההונגרי. מכאן, שיתוף הפעולה הנלהב של הונגרים רבים, עם מדים ובלעדיהם, בהשמדת היהודים במלחה'ע השניה. הם "הצליחו" במהלך שנה אחת בלבד, כמעט ללא סיוע גרמני, לחסל את רוב יהדות הונגריה.

    מי שמאמין שאנטישמיות קשה קיימת רק בקרב האחוזים הספורים שהצביעו למפלגת הימין הקיצוני הניאו-נאצי, הוא לכל הפחות נאיבי. כיון שכיום אויבם העיקרי הוא האיסלם, ו"משתפי הפעולה של המוסלמים" באיחוד האירופי, הם נכונים להציג את עצמם כ"תומכי ישראל" נאורים.

    אהבתי

  4. מבקר טוקבקים Says:

    ארה"ב לא קיצצה אך להבנתי נתח הממשלה בתוצר קטן יותר בארה"ב מאשר בגרמניה או צרפת.

    יש להבדיל בין נתח הממשלה בתוצר ובין אופן המימון של הנתח הזה: שילוב של מסים, סניוראז' וחוב.

    תמריץ מתלהב מסניוראז', ומחוב במטבע מקומי שניתן יהיה להמירו בעתיד לסניוראז'.

    אני לא מתלהב מסניוראז'. כאשר תמריץ וגיא משבחים את הרמיה שבו, אני שואל את עצמי מי המרומים, וכאשר תמריץ וגיא משבחים את שמיטת החובות שבו, אני שואל את עצמי מי המסופרים, מלשון תספורת.

    … אבל זה דיון יגע שאין טעם לנהל אותו שוב.

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    היטבת להגדיר קמיליה, אך הפרדוקס שהופך את ציר ימין שמאל למעניין הוא שיש צעדים שיש בהם גם תמיכה בגלובליזציה וגם הגברה של מרחב התמרון של העשירים. וכאן אפשר לראות מה גובר אצל השמאלן – הסלידה מהעשירים או האהדה לפריצת הגבולות, וההיפך מה מעניין את הימני – השנאה לגלובליזציה או התמיכה בכך שהעשירים יוכלו לממש את זכותם להצליח ולהיות חזקים מאחרים.
    אז סאנדרס למשל בוחר להתנגד להסכמי סחר חופשי ולכן כלכלני שמאל אחרים מזועזעים מהתעלמותו מהתועלת שלהם לבנגלדשים עניים מרודים למשל.
    טראמפ נוקט עמדה דומה וכלכלני ימין מזועזעים מהתעלמותו מעקרונות חופש כלכלי.

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    מבחינת המימון בארה"ב אין מע"מ ומס הקניה שיש בחלק מהמדינות הוא לרוב נמוך. לכן מערכת המיסוי האמריקנית די פרוגרסיבית בעקרונותיה אך אינה גובה הרבה יחסית.

    הייתי מסתכל מבחינתי על הסניוראז' כהמשך של מדיניות הורדת ריבית כאשר הריבית מגיעה לאפס וכמעט לא ניתן טכנית להורידה עוד מבלי ליצור בלגן גדול. לא כאופציה לכל הזמנים ולכל הנסיבות.

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    כתבה מאוד מעניינת – פשוטי העם הלבנים של ניו יורק מתלהבים מטראמפ.
    https://www.washingtonpost.com/politics/aboard-the-staten-island-ferry-a-snapshot-of-donald-trumps-new-york/2016/04/13/55e58c66-00c6-11e6-9d36-33d198ea26c5_story.html

    לאור התמיכה שטראמפ מקבל בבחירות מדהים כמה קשה למצוא תיאור של תמיכה בו בעיתונות האמריקנית. כאילו תומכיו באים מגלקסיה אחרת.

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    וסאנדרס בוחר בעימות עם קלינטון להבדיל הבדל מרכזי ביניהם – אכפת לו מהפלסטינים. כתבו על כך באטלנטיק:

    It’s hard to predict the political impact of the exchange, in part because it’s rare to see a Democratic leader of Sanders’s stature speaking so bluntly and critically about Israel. It may resonate with younger voters, but might also alienate significant portions of New York’s substantial Jewish population on the eve of the April 19 primary.

    הצלחה של סאנדרס בניו יורק יכולה להיות סוג של בעיה אסטרטגית מבחינת ישראל אם הוא מגיע לקלפיות עם מסר כזה.

    אהבתי

  9. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, חשבתי על דרך רביעית בה ממשלה יכולה לממן את הוצאותיה: הנפקת יחידות השתתפות בתקבולי המסים שלה.

    כל יחידת השתתפות תחלק דיבידנד שנתי בגובה X% מתקבולי המסים באותה שנה. אפשר גם לחלק פעם ברבעון, זה לא עקרוני.

    למשל: יחידת השתתפות = אחד חלקי טריליון מתקבולי המסים של המדינה.

    מה שמעניין פה זה שאם המדינה נכנסת למשבר ותקבולי המסים פוחתים, אז ממילא גם תשלומי הדיבידנד פוחתים בהתאמה. וזאת בניגוד לתשלומי ריבית על אג"ח שנשארים קבועים ומעיקים במיוחד בשעת משבר.

    ליחידות ההשתתפות אין תאריך פירעון. המדינה יכולה לבצע רכישה עצמית אם היא רוצה להפחית את כמותן.

    כשתקבולי המסים פוחתים וכתוצאה מכך הדיבידנד למחזיקי יחידות ההשתתפות פוחת, ההשפעה מתרכזת במחזיקי היחידות הללו, כלומר משקיעים ומנהלי תיקים שידעו על האפשרות הזאת מראש ויכלו להתמודד איתה באמצעות פיזור.

    דבר נוסף שמעניין כאן הוא שהשוק יתמחר את יחידות ההשתתפות של מדינות שונות לפי הציפיות לגבי תקבולי המס העתידיים שלהן, תקבולים שמושפעים אומנם משיעורי המס אבל יותר מכך — מהשגשוג העתידי.

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    מבקר, זה רעיון טוב בעיניי. יש רעיון דומה של אג"ח תלוי תמ"ג. כאן אפשר לקרוא ביקורת עליו, שלדעתי אינה כל כך משכנעת.
    http://marginalrevolution.com/marginalrevolution/2013/04/why-no-gdp-indexed-bonds.html

    אני מאוד אוהב מנגנונים כלכליים שמבוססים על פידבק מהשווקים. אפשר ליצור אג"חים או מניות כאלו שימתנו מאוד את התנודתיות המעגלית בכלכלה. חובות המדינה יקטנו אוטומטית בזמן משבר. יכול להיות אפילו שיהיה די במנגנון כזה כדי לפתור בעיית חוסר ביקושים כרונית ולא רק מחזורית, כמו ביפן. אולי ביצירתיות רבה אפשר לעשות זאת. למשל להנפיק מוצר שתנאיו יהיו כאלו שיניב תשואה שלילית משמעותית אם יימשך מיתון אך יתחלף בתשואה עצומה אם יתחיל שגשוג. ממשלה תוכל להנפיק כמות גדולה של יחידות כאלו. אם זה לא יעזור לה – לא תפסיד הרבה. אם זה יעזור לה – המשק כולו שיחק אותה. זה גם מעקף לבעיית הריבית השלילית. אפשר יהיה להנפיק אג"ח בריבית שלילית גבוהה מבלי שתהיה בריחה למזומן. כי תמיד יהיה הסיכוי שבנסיבות טובות הריבית תהפוך לחיובית גבוהה. טוב, קניתי את הרעיון.

    אגב בנקים כבר מנפיקים אג"ח עם תנאים מסובכים שנותנים הרבה בזמן הצלחה וכלום בזמן דשדוש.

    אהבתי

  11. תמריץ Says:

    הרעיון מטריד אותי מבחינת פסיכולוגיה פוליטית של ההמונים. זה יראה רע מאוד אם העשירים יגרפו בזמן שגשוג חלק ניכר מכספי המסים. אנשים לא עורכים חישובי תוחלת ולא מבינים שהתשואה בשגשוג אמורה לפצות על העדר התשואה אם סיכונים היו מתממשים. עיין ערך היחס הציבורי למתווה הגז.

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    קמיליה, עוד הערה לגבי אנטישמיות בהונגריה. לאורבן הייתה אמירה בהקשר למשבר הפליטים על כך שישראל (ואוסטרליה) לא נותנות חלקן בקליטתם. זו אמירה לגיטימית גם אם מעצבנת מזווית ישראלית, אבל למי שמכיר את השיח האנטישמי ברשתות החברתיות יש לה הד אנטישמי חזק.

    התיאוריה בבלוגים האנטישמיים היא שהיהודים רוצים להציף את המערב במהגרים בעוד הם משמרים את ארצם ישראל והקיפו אותה בגדר גבול. האמת היא כמובן שאותו סוג יהודים שרוצה להציף את המערב במהגרים לא חוקיים רוצה להציף גם את ישראל בהם, ואותו סוג יהודים שרוצה לשמור על ישראל ממהגרים לא חוקיים רוצה לשמור גם על המערב. זה נכון שבגלל סיבות הקשורות בעיקר ליחס בין יהודים אשכנזים ומזרחיים, ובין דתיים, מסורתיים וחילונים בישראל ובגולה, הקבוצה הראשונה של היהודים דומיננטית יותר בעולם והקבוצה השנייה דומיננטית יותר בישראל.

    אהבתי

  13. קמיליה Says:

    לתמריץ,

    שתי הסתייגויות קלות:

    א. היהודים שרוצים להגן על ישראל מהפצתה במהגרים – לא בהכרח רוצים לשמר את המערב.
    הם אמנם מבינים את פולין, הונגריה ודנמרק שחסמו את הכניסה לארצם, ומעריכים את חוכמתן ואת ראית העתיד שלהן. אבל, יחסם לאירופה ולטובתה הוא בד'כ מאוד אמביוולנטי. מספיק להציץ בדיונים באתר רוטר בכדי לראות את פרצי השמחה לאיד לאחר כל פרסום פשע של המהגרים, והנכונות הנלהבת להעריך שגורלה המר של אירופה למעשה כבר נקבע. חלקם רואים בכך נקמה על השואה (רצחתם את היהודים – תקבלו במקומם מוסלמים),, חלקם גמול הוגן לתמיכת אירופה בפלסטינים ויחסה הדי עוין לישראל, וחלקם מאמינים שרק כך האירופים יתחילו להבין אותנו ולתפוס שאנחנו והם מתמודדים באותו צד אתם מול האיסלם.
    הישראלים המבקשים לקלוט המוני פליטים ומהגרי עבודה – מגלים לרוב אהדה בלתי מסויגת לגבי אירופה. מבחינתם פשעי אירופה כלפי יהודיה הם עניין לא רלוונטי של העבר הרחוק. גם יחסה של אירופה לישראל נתפס בעיניהם כמוצדק וחלקם אפילו מבקשים שיוחמר בכדי לשנות את המדיניות הישראלית (הם למעשה מבקרים את ארה'ב על יחסה האוהד מדי כלפי ישראל).
    כלומר, קיים מתאם, אם כי לא מלא, בין היחס של הישראלים להגירה לארצם לבין העמדה הבסיסית שלהם כלפי אירופה והרצון בטובתה.

    ב. שאלת הגדרת הזהות של היהודים, בישראל ובעולם, היא הרבה מעבר להבחנות בין אשכנזים – מזרחיים ומעבר לרמת הדתיות.
    חלק ניכר מהשמאל, הן הישראלי והן הבינלאומי, אינו חש מקושר כלל לזהות יהודית. עבור חלקם יהדותם אינה יותר מ"תאונה ביוגרפית" חסרת כל חשיבות לחייהם, והם מנוכרים לזהות זו. הם תופסים עצמם כקוסמופוליטיים, כאירופאים או כאמריקאים, או אפילו כישראלים, אך לא כיהודים.
    חלקם חשים אמביוולנטיות רבה כלפי יהדות וכלפי יהודים. זו זהות שחשוב להם להתנער ממנה, ו"להוכיח" לעצמם ולעולם שהם אינם חלק מהיהודים השנואים והמבוזים. נראה שקשה לאדם להגדיר את עצמו כאירופי מבלי לאמץ, ולו באופן בלתי מודע, גם את האנטישמיות הטבועה עמוק בזהות האירופית.
    לתופעה זו אכן יש קשר למוצא. רוב הנוקטים בה הם צאצאי המהגרים מאיזורי השפה והתרבות הגרמנית (גרמניה, אוסטריה, חלקים מצ'כיה והונגריה ועוד). המדינות שאיפשרו ליהודים להשתלב בחברה הכללית אם, ורק אם, יתנערו בצאתם מביתם מכל סממן ליהדותם הבזויה והמבוזה. היהודים שישכילו לבדל את עצמם מהמוני היהודים השנואים, ולהוכיח שאינם מזדהים אתם.

    אהבתי

  14. תמריץ Says:

    לפי רוב הדעות סאנדרס הצליח לנצח את קלינטון בעימות אתמול. נראה שמשתלם מבחינת תומכי המפלגה הדמוקרטית להצליף בישראל ולהחזיק בעמדות שמאלניות די קיצוניות בסוגיות אחרות:
    http://www.vox.com/2016/4/15/11436488/hillary-bernie-winners-losers-cnn
    עם זאת מעניין שבבורסת התחזיות לא חושבים ככה, והציפיה שקלינטון תנצח את ניו יורק ותהיה המועמדת לנשיאות לא פחתה.

    אהבתי

  15. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, תודה על הלינק. אני התכוונתי שמחזיקי יחידות ההשתתפות יקבלו חלק קבוע מתקבולי המסים, הן בזמן מיתון והן בזמן גאות. היתרון של זה בולט במיוחד כשמדובר במדינה שאין לה מטבע משל עצמה.

    אהבתי

  16. קמיליה Says:

    מגיעות לי לפחות שתי נקודות 😊
    הייתי הראשונה, בבלוג זה לפחות, שטענה שעבור ישראל – סנדרס הוא המועמד לנשיאות הגרוע ביותר. וזאת כשבקושי הכרתי אותו ואת עמדותיו. כאשר הרוב הניחו שכשיהודי יהיה אוהד ישראל או שיהיה אדיש / נייטרלי ולא יתעניין בנו כלל.
    מסקנה: למשתנה הזהות, וליחס של אדם ליהודיותו, תוקף ניבוי גבוה בהרבה מכפי שאנשים נוטים להעריך לגבי עמדות פוליטיות.

    אהבתי

  17. תמריץ Says:

    אז הנה בשורה טובה – אולי הנשיא היהודי הראשון לא יהיה סאנדרס, אלא אולי נשיאה שמחוברת ליהדותה מאוד
    https://www.washingtonpost.com/news/the-fix/wp/2016/04/14/donald-trump-isnt-even-the-best-presidential-candidate-in-his-family/

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    עוד על סאנדרס וביקורתו על ישראל. המאמר הפרשני הבא (באנגלית) רואה בהתנהגותו בעימות ניפוץ טאבו ומהפכה של ממש בהיסטוריה של המפלגה הדמוקרטית. מעתה והלאה ייתכן שפוליטיקאים דמוקרטים יהיו קולניים בביקורתם על ישראל ובניגוד לקלינטון:
    http://www.vox.com/2016/4/15/11437832/bernie-sanders-just-shattered-an-american-taboo-on-israel
    מעניין שסאנדרס בחר שלא לשים במוקד את ההתנחלויות שתמיד היו במרכז הביקורת האמריקנית, אלא את האופן שבו ישראל מנהלת מלחמות ואת הלגיטימיות של האופן שבו מגנה על עצמה. זו ביקורת די רדיקלית משמאל וזו בשורה רעה לישראל שפוליטיקאי דמוקרטי שזוכה לאהדה רחבה מדבר כך. הבשורה הטובה היא שקלינטון שעדיין נראית המועמדת הודאית מותחת קו מבדיל ברור בינה לסאנדרס.

    אהבתי

  19. גיא Says:

    יאיר לפיד על עיתון הארץ. אולי עונה על השאלה – 'מה זה לא להיות שמאלני'

    http://m.globes.co.il/news/m/article.aspx?did=1001117631

    העניין מתחיל להשמע כמו האמרה של שופנהאור לגבי האמת ושלושת השלבים שעליה לעבור.
    תחילה צוחקים ממנה.
    אח"כ נלחמים בה בכל העוז
    ולבסוף היא מתקבלת כמובנת מאליה.

    אהבתי

  20. קמיליה Says:

    המשך נושא יהודים עם בעיית זהות חמורה – כתבה (באנגלית) על גו'רג' סורוס.
    רקע: אחד מהמממנים הגדולים של בחירת אובמה, מממן כיום את מסע ה"רק לא טראמפ". לידו ברני סנדרס אמור להיתפס כאיש מרכז מתון פרו ישראלי.
    הכתבה מספרת שאביו (היהודי) התנכר כליל ליהדותו, התרחק מיהודים ותפס עצמו כקוסמופוליטי, מקדם שפת אספרנטו וכדומה.
    בראיון ג'ורג' סורוס סיפר לתומו, ללא שמץ ביקורת, שמשפחתו תפסה עצמה נעלה על שאר היהודים.
    בתקופת הכיבוש הנאצי של בודפשט אביו רכש להם מסמכים נוצריים מזויפים, וג'ורג' עצמו נשלח לגור בבית אדם שפרנסתו התבססה על החרמת רכוש יהודי בודפסט. ג'ורג' בן ה 14 היה אמור לאתר את מקומות מגורי היהודים, ונטל חלק פעיל בהחרמת רכושם.
    בראיון שנערך עמו טען שזו הייתה התקופה המסעירה ביותר בחייו. ולא, הוא לא חש כל רגשי אשמה על התפקיד שמילא בזמן ששלשת רבעי מיהודי הונגריה נשדדו ונרצחו !
    [ הערה שלי: יש יהודים שעשו אפילו דברים חמורים מכך בכדי לשרוד. אבל הם נושאים אתם, כל חייהם, את נטל האשמה. סורוס לא.]

    המחבר טוען שלסורוס בעייה קשה עם נאציזם ונאציות, ומנסה להוכיח את טענתו. לדוגמא: סורוס האשים את בוש שהוא היטלר ועוד.

    [ובחזרה לדמיון בין סורוס לעיתון הארץ – העיתון תומך בחדווה במושג ה"יהודו-נאצים", ומשווה תדיר את המצב בישראל ל"שנים האפלות" שקדמו לעליית הנאצים לשלטון]

    https://pjmedia.com/blog/george-soros-nazi-obsessive/?singlepage=true

    —————————————————————————————————————–
    לגיא,

    יאיר לפיד הוא אולי מתאבק – אבל במשקל חצי נוצה.
    עיתון הארץ מעולם לא ירד מהפסים. הוא נוסע בבטחה וביציבות על הפסים שמתווה עמוס שוקן. ליעדים שאפילו רוב קוראי הארץ אינם מעוניינים להבין את מהותו.

    אהבתי

  21. ד Says:

    אל רום (וכולם), יש לי שאלה שעלתה בויכוח אתמול שהיה לי בקשר לחייל היורה בחברון.
    האם לחייל שהורשע בהריגה בבית דין צבאי ייפתח גם תיק פלילי אזרחי לכל חייו?

    אהבתי

  22. אל רום Says:

    ד' , מה זה תיק פלילי אזרחי ? אין דבר כזה !! אתה מתכוון אני מניח , האם ההרשעה , תהא רשומה איפהשהוא ? כאילו הוא עבר עבירת הריגה , כאזרח שהרג אזרח , ונדון בבית משפט אזרחי , רק בתיק פלילי , בעוד שכאן הוא נדון הרי בבית משפט צבאי ? ( יש לזה שם : " המירשם הפלילי " )

    להתראות

    אהבתי

  23. אל רום Says:

    ד' , אם אתה מתענין בדבר , אז הנה : חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים :

    http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/073_042.htm

    תעיין גם בחוק השיפוט הצבאי , סעיפים : 404א , כאן :

    http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/p199_078.htm

    ותבין שזה בוודאי נרשם ( במרשם הפלילי כאמור ) .

    להתראות

    אהבתי

  24. אל רום Says:

    ד' , לא אוכל להיכנס לסיבוכים , אבל רק שים לב לקונספט אחד מרכזי , שייתכן שבילבל אותך :

    אין קשר בין רישום , לבין העברת מידע . משהו , יכול להיות רשום במירשם כלשהוא , מבלי קשר , אסור להעביר המידע מושא הרישום , לגורם כלשהוא חיצוני, ואפילו פנימי ( לפעמים מותר , לפעמים אסור ) . אין לבלבל בין השניים !!

    להתראות

    אהבתי

  25. ד Says:

    תודה אל רום .

    קמיליה, תודה על הקישור למאמר על סורוס. החיים שלו בזמן הכיבוש הנאצי היה ממש מידע חדש עבורי. מה שהוא ואביו עשו באותה תקופה מזעזע בעיניי. ההערכה שלי כלפיו ירדה פלאים עכשיו.
    יהודי ואדם שפל מאין כמותו.

    אהבתי

  26. אל רום Says:

    על לא דבר ד' , אבל זה היה ככה , מבצע היכרות , מבצע חדירה , כי פעם הבאה שתשאל משהו , אני אחדור לכיס העמוק שלך ,ואשלוף באבו אבוהה , איזה ערימה של בוחטיות , והכל לכיסוי הוצאותי , זה לא ייגמר לך ככה בפעם הבאה !! אין ארוחות חינם בבית הלבן אומרים : with the wine , comes the fine ( צוחק כמובן …) .
    להתראות

    אהבתי

  27. ד Says:

    אל רום, בעיקרון אתה צודק… 🙂

    אהבתי

  28. יאיר Says:

    שווה ציטוט ובגדול:

    "גרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה אחד המקומות המתוסבכים בעולם. מפלה כואבת בשדה הקרב, כניעת גרמניה וסילוק הקיסר, רחובות מלאים במיליוני חיילים מובטלים, נכים, רעבים … משבר כלכלי נוראי שהתעצם ב-1928 [ש]השליך לרעב ממש את המעמד העובד ומעמד הביניים הנמוך בגרמניה, משטר פוליטי לא יציב .. שהתקשה לייצב את עצמו ולתת כיוון לגרמניה, מליציות אלימות שהשתוללו ברחובות … משטר [ה]פיצויים [ה]דרקוני, בעקבות שלום וורסאי מיוני 1919, דיכא כל צמיחה והתאוששות כלכלית בגרמניה …
    כשחברה של בני אדם עם מודעות לאומית עוברת כזו השפלה, אפילו היא מוצדקת וחסרת ברירה, עוברת משבר כלכלי כל כך קשה, שדרכה לשיקום כמעט בלתי אפשרית, שהמערכת הפוליטית שלה מעורערת, שיש בה רעב ממש ומליציות ברחובות, חברה כזו תעבור, כחברה, טירוף מערכות גמור ואלימות רצחנית …

    בצפון קוריאה אין תהליכי הקצנה "כמו בגרמניה לפני 60, 70 או 80 שנה" ועדיין צפון קוריאה היא הדוגמאה הקרובה ביותר לנאציזם שעדיין מתפקדת בעולמנו. [לעומת זאת,] בכל הדמוקרטיות המערביות בלי יוצא מהכלל, דווקא בגלל שהן דמוקרטיות, שיש בהן חופש דיבור והבעה, הגנה על הפרטיות ועל האזרח משרירות החוק, יש תנועות קיצוניות אלימות מימין ומשמאל (הבריגדות האדומות, באדר מיינהוף, אקסיון דירקט ועוד) – היום, ממש בימים אלה לא רק בדומא, שורפים מרכזים לפליטים בגרמניה, שבדיה ואוסטריה … תנועות ימין שונות ומשונות משגשגות בכל אירופה, כולן מדברות על בלימת ההגירה במקרה המתון וגירוש הזרים במקרה הקיצוני יותר. בארה"ב פועלות מליציות "העליונות הלבנה" ואת הפיגוע השני בחומרתו בארה"ב אי פעם, שבו נהרגו 168 בני אדם, ב-19 באפריל 1995, במרכז הממשל הפדרלי באוקלהומה סיטי ביצע איש "העליונות הלבנה" טימותי מקווי – לא כי התהליכים מזכירים את גרמניה אלא כי החברה היא דמוקרטית.

    … תמיד יהיו בדמוקרטיות תנועות קיצוניות. המענה לסכנה הוא ממשל מתפקד ויעיל … ברמה הפסיכולוגית – ממשל שיוצר תחושה … שהוא דואג למדינה ועתידה …
    אחת הסכנות לדמוקרטיות באירופה היא התחושה ההולכת ומקצינה שהממשלים שם לא מסוגלים ואולי לא מעוניינים לנתב את התהליכים באירופה לכיוון אופטימי של יציבות חברתית וכלכלית ולכן יש שם ערעור גובר של הלגיטמציה השלטונית, ביחוד של האיחוד האירופי ככזה.

    ההשוואה של סגן הרמטכ"ל ל"תהליכים שקרו בגרמניה לפני…" היא נואלת, שיטחית, רדודה ומוזילה את השואה. כל ההקשר ההיסטורי שונה מהיסוד החל בלגיטימציה שיש לשלטון בישראל מול זה של רפובליקת ווימאר בגרמניה ב-1930 – דרך סיפור ההצלחה הכלכלי והחברתי בישראל – גרמניה שלפני 80 שנה הייתה, בכל קנה מידה, אסון כלכלי וחברתי. העובדה שיש בנו תופעות קיצון נובעת דווקא מהעובדה שאנחנו דמוקרטיה מתפקדת, לא שונה במאום מהדמוקרטיות בעולם שסובלות ממש מאותן תופעות בצורה הולכת ומקצינה … הסכנה שיתפתח אצלנו "נאציזם", שתיאורתית תמיד קיימת, קטנה משמעותית מבאירופה כי שם, באירופה, מתעמעם החזון ויש צורך בחזון חדש, בדומה לגרמניה ב-1928, אצלנו החזון הציוני עדיין חי ובועט."

    http://danireshef.blogspot.co.il/2016/05/blog-post_7.html

    אהבתי

  29. קמיליה Says:

    ליאיר,
    אכן שווה ציטוט.

    ובהמשך לנושא הכאוס של אובמה, הגרעין האיראני, ומעללי מאיר דגן:
    לא פלא שגם קציני צבא בכירים כמו סגן הרמטכ'ל אינם מזהים גבולות, ואינם קולטים שיש דברים שאסור להם להתערב בהם.

    אהבתי

  30. יאיר Says:

    הציטוט היומי (בעצם הלילי):

    "בימים אלה של ערכים אוניברסליים אין מנוס אלא להודות: נולדתי פרטיקולרית. ולא זו בלבד, אין לי שום אמון באוניברסלי, ולא ב"אנושות" כמהות. אנחנו לא כפר גלובלי, אלא שבטים עם אינטרנט, עם דגש של שבטים …

    כאדם פרטיקולרי, אין להתפלא על כך שאין לי עניין מיוחד בלקחים אוניברסלים מהשואה. לקחים כאלה הופכים את רצח העם היהודי למקרה קיצון של "שנאת האחר", מה שמחזיר אותי לעובדה שכל פילוסופיית ובעיקר פוליטיקת ה"אחר" היא קשקוש בעיני.
    כשהיטלר תכנן השמדה מסודרת של העם היהודי הוא לא שנא את האחר. הוא שנא יהודים. האמריקאים היו אנטישמים וגזענים לתיאבון. שחורים הופרדו מלבנים, ליהודים היו מכסות במוסדות אקדמיים והם לא התקבלו למועדונים. בהרווארד עסקו באאוגניקה. האמריקאים לא סבלו את "האחר", רק שלא עלה בדעתם להשמיד אותו בפועל.
    אין לי עניין בערכים אוניברסליים כי הם לא אומרים כלום. מדובר במנטרה ילדותית: כולם אותו דבר, הכול אותו דבר או צריך להיות אותו דבר, חוץ ממי שמותר לו להיות שונה כי הוא האחר הנכון. ויהודים – עליהם חלים כללים אחרים לגמרי. הניסיון לפרש את השואה דרך ערכים אוניברסליים הוא ניסיון להפקיע מהיהודים את הזוועה הפרטיקולרית שעברו רק מעצם היותם יהודים. ואחרי שנטבחנו בהמונינו אנחנו צריכים לעמוד יפה עם כל העולם ולהפיק לקחים יחד עם כולם, כמו כולם. אותם לקחים בדיוק. גרמניה, אמריקה, ישראל, הולנד, צרפת, אנגליה – לכולם אותו לקח. לכולם אותו חשבון נפש.
    ובתור בן אדם פרטיקולרי ושבטי – אני מסרבת. אני לא האחר. אני יהודיה."

    אהבתי

  31. תמריץ Says:

    אני חושב שמה שעירית לינור כותבת זו תגובת ריאקציה לשימוש השמאלני בשואה, וכדרכן של תגובות ריאקציה, יש בהן הגזמה. זה נראה לי בלתי אפשרי שלא לראות את השואה גם באור אוניברסלי. לא רק. אבל גם.

    אהבתי

  32. קמיליה Says:

    הסבר נוסף, למעשה משלים, ל"תגובת הריאקציה":

    עירית לינור, כמו גם שותפה לשעבר לתכנית המילה האחרונה בגל'צ אברי גלעד, מוקעים ע'י השמאל כ'עריקים מהמחנה'. שניהם נתפסו בעבר כבשר מבשרו של השמאל, שסטו מדרך הישר וכיום הם נגועים בימניות מגונה.

    שניהם מגיבים להוקעה מהמחנה "הטבעי" שלהם בהרבה מאוד התרסה. הם נהנים מאמירת דברים שברור להם ש"יזעזעו" את כל הצדקנים במחנה השמאל, ואפילו משחיתת פרות קדושות כדוגמת האוניברסליזם.

    אהבתי

  33. יאיר Says:

    נכון שיש לשואה לקחים אוניברסאליים, אבל לינור אומרת שהיא לא בוטחת בהם וזה בעצם הלקח היהודי מהשואה: אל תיתן אמון בערכים אוניברסאליים.

    אני חושב שהדברים שלה אינם התרסה כלפי "המחנה הישן" שלה אלא נקודתית בעקבות דברי סגן הרמטכ"ל על השואה וההשוואה שלהם אלינו.

    אהבתי

  34. יאיר Says:

    וחוץ מזה, מה שהיא כותבת על האחר נכון בעיני.
    הגרמנים לא שנאו את האחר, עובדה שאת הערבים הם לא שנאו ואף שיתפו איתם פעולה ותמכו בהם. והערבים הם עם שמי כמונו.
    נכון שהיו קבוצות לא יהודיות שהנאצים חיסלו, אבל זה לא בא משימוש פוסט-מודרני במונח "שנאת האחר" אלא מתפיסת עולם מאוד ממוקדת ומסודרת.
    גזענות לא מובילה בהכרח לרצח, כמו שהשמאל טוען במקרה של החייל היורה מחברון.

    אהבתי

  35. יאיר Says:

    גזענות לא מובילה לרצח, אבל היא מגונה בפני עצמה.
    יהודיות אינה אנטיתזה לאונברסליזם, אבל המינון השוטף נוטה לטובתה.
    אפשר לעצב מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית וגם ליברלית, רק שצריך לדעת לעשות זאת ולאזן בין חלקיה.
    מי שחושב שבהצהרות בפני התקשורת הוא יחנך את העם טועה בגדול. להיפך, הוא משיג את התוצאה הנגדית.

    אהבתי

  36. קמיליה Says:

    ליאיר,

    בעיני שתי נקודות המבט על השואה, הפרטיקלרית והאוניברסלית, חשובות, וחיוניות להבנתה ולהפקת לקחים ממנה.

    1.אלו המתייחסים לשואה רק כ"עוד פריט בסדרה הארוכה של רציחות עם שארעו בהיסטוריה האנושית" / האוניברסליסטים – מתעלמים מחלק מאוד משמעותי מהאמת, ומהלקחים שאנו, כיהודים, אמורים להפיק מהשואה.

    – מתעלמים מייחודיות המצב של עם מפוזר בין עמים רבים, שבכולם הוא "נבחר" להיות השנוא ביותר, ומההיסטוריה הארוכה מאוד של האנטישמיות. . אנטישמיות הטבועה עמוקות בדתות, בתרבות בשפה וכו'. ומכאן, מחוסר האפשרות להתייחס אליה כמשהו שעבר מהעולם ואינו רלוונטי עוד להווה ולעתיד. (כהשקפת שמאלנים רבים)
    – מתעלמים מהדרכים בהם היהודים ניסו להתמודד עם האנטישמיות, ומגוון השפעותיהם החיוביות והשליליות (כולל עיסוק בתפקיד שמילאו יהודים בהשמדת היהודים, עוינות המומרים כלפי אלו שלא המירו דתם ועוד)
    – מתעלמים מהלקחים ההיסטוריים של הצורך ב"עיר מקלט" לנרדפים, בריבונות וצבא, בכך שיהודים ישנו את תרבותם הלאומית המסורתית ויגדלו גם שיניים וציפורניים, מאי התעלמות מהצהרות על כוונות להשמידנו (כדוגמת החמאס ואיראן) ועוד.

    2. אלו המתייחסים לשואה רק כאירוע פרטיקולריסטי בהיסטוריה היהודית מתעלמים גם הם מחלק מהתמונה.
    – הם מתעלמים מהבנת הגורמים הדוחפים עמים לעבור מסתם עוינות כלפי עם אחר אל רצחנות – כולל איום דמוגרפי בשל שוני ברמת הריבוי הטבעי והגירה, לחצים כלכליים חזקים כמו מחסור בקרקעות פוריות ובבתים, לחצים פוליטיים כמו תפיסתם כמחבלים בהשגת מטרות המפלגה השלטת ועוד
    – הם מתעלמים מהגורמים המבשרים תחילת תהליך "הכשרת הלבבות" של הרוצחים העתידיים לקראת תחילת תהליך ההשמדה המאורגנת של העם אחר. כמו הסתה מתמשכת היוצרת דה-הומניזציה של האחר ודמוניזציה שלו. הרי השמדת עכברושים נושאי מחלות מסוכנות אינה רצח בני אדם, זוהי סתם פעולת הדברה חיונית שיש להכיר תודה למבצעיה.

    ***

    מכאן, כשעירית לינור מבטלת בזלזול כל התייחסות גם למרכיב האוניברסלי של השואה – אני תופסת אותה כמתריסה.
    היא כאילו אומרת: אתם (השמאל בארץ) מבטלים בזלזול את כל המרכיבים הייחודיים של השואה – אני אעשה לכם ההפך! אני אבטל בזלזול את כל המרכיבים האוניברסליים של השואה!

    אהבתי

  37. יאיר Says:

    עירית לינור היא לא הנושא העיקרי פה.
    מה שכתבת (לקחים פרטיקולריים ולקחים אוניברסאליים) הוא הנושא העיקרי.
    ואני מסכים למה שכתבת.

    ואם בכל זאת נדבר על עירית לינור, אכן יש כאן תגובת נגד ה"שמאל", בעיקר אל מול התלישות שלהם מבחינה לאומית ויהודית.

    אהבתי

  38. יאיר Says:

    בהמשך לנושא השואה, פוסט של דורון נחמני, ותגובה שלי (תגובות 4-5):
    https://doronnachmany.blogspot.co.il/2016/05/68.html

    אהבתי

  39. תמריץ Says:

    יאיר, אהבתי מה שכתבת לו. הכיבוש בשטחים הוא בעיה מסובכת, אבל אינו מגדיר החברה הישראלית.

    אהבתי

  40. קמיליה Says:

    ליאיר,
    הייתי יכולה לחתום על כל מה שכתבת – אם כי אני כנראה הייתי מתבטאת באופן הרבה יותר בוטה,! והרבה פחות מעודן ומקבל. לחובתי ולזכותך.
    אבל לגבי התכנים עצמם – אני מסכימה אתך לחלוטין.

    ובהמשך לדיון ביני לתמריץ על הגדרת טיפשות – חוכמה:
    איך ראוי להגדיר אדם משכיל, בעל כושר התנסחות לא מבוטל, הטוען בשנת 2016 שהמחלוקת ביננו לפלסטינים היא על שטחים תמורת שלום? שאם ניסוג לקווי 67 נקבל שלום?
    או הטוען שהמאבק הדתי של המוסלמים, גם נגדנו, הוא תוצאת עליית הדומיננטיות של הדתיים לאומיים בחברה הישראלית?
    אני מגדירה אותו כטיפש. תהיה אשר תהיה השכלתו וציון הפסיכומטרי שלו.

    אהבתי

  41. יאיר Says:

    לא הייתי מגדיר את דורון נחמני כטיפש. אני עוקב אחרי הבלוג שלו שנים רבות ולומד ממנו בנושאים פיננסיים. ובנושאים אלו הוא מגלה שכל ישר, מאוזנות והוא לא דבק בדוקטרינה קנאית כזאת או אחרת. לא מדובר בסוציליסט מאמין או מחבק עצים כרוני. מדובר באדם רציני.
    אין לי איך להסביר את דעותיו בכל הקשור לסכסוך עם הפלסטינים כי אם בקוצר ראות/תסביך/קונספציה או משהו דומה שאיני יכול לרדת לעומקו.
    התופעה הזאת בהחלט צריכה הסבר.

    אהבתי

  42. יאיר Says:

    גם שטויות יכולות להיות אפידמיות.
    בכלל, אולי אפשר להסתכל על התפשטות אמונות ודעות כמו התפשטות מחלה (מגפה).
    נראה לי שהסכם אוסלו יכול בקלות להיבחן תחת הזווית הזאת: האמונה כי רב המרצחים יעשה עימנו שלום (ושלשם כך שווה לשלם מחירים כואבים) התפשטה בציבור הישראלי במהירות שמאפיינת מגפה. ובאותה מהירות היא גם נמוגה.

    אהבתי

  43. תמריץ Says:

    אי אפשר להבין את נסיבות הסכם אוסלו בלי לקחת בחשבון שאלטרנטיבה לא הייתה לו מעולם בהנחה שצעדים שיהפכו אותנו למדינה בעלת אופי לא מערבי כמו טרנספר או אפרטהייד אינם ממש אלטרנטיבה.

    אהבתי

  44. יאיר Says:

    קיום אלטרנטיבה או העדרה לא קשור לאופי האפידמי של האמונה בעראפאת. היה ניתן להיכנס להסכם עם חשדנות שהייתה מונעת את מפח הנפש שבא כמה שנים אחריו. (וגם תרם לקריסת השמאל).

    אהבתי

  45. תמריץ Says:

    יאיר, מסכים לגבי ערפאת. פנטזיית השלום הייתה מופרכת כפי שהוכיחה ההיסטוריה.

    אהבתי

  46. קמיליה Says:

    לתמריץ ויאיר,

    האנלוגיה ההיסטורית להיסחפות "האפידמית" אחרי הסכם אוסלו זו הנהיה של המוני אנשים לתנועות משיחיות, ואמונה עיוורת סוחפת בהבטחות ש"הנה הנה מגיעים ימי המשיח".
    היסחפות שלא פסחה גם על אנשים אינטליגנטיים ומשכילים, שוויתרו מרצון על כל רמז של חשיבה ביקורתית, שסירבו להתבונן בעדויות המעלות חשדות וספקות שהאוטופיה המיוחלת אינה עומדת להתממש.

    לאורך ההיסטוריה המוני יהודים נהרו אחרי המשיחיות הדתית של שבתאי צבי, אחרי הבטחות האוטופיה הקומוניסטית בראשית דרכה, אחרי הרעיון הציוני – סוציאליסטי של הקמת "חברת מופת" בקיבוצים שתהווה "אור לגויים" ועוד ועוד.

    הסכם אוסלו הבטיח לכל מאמיניו התממשות קרובה של אוטופיה משכרת: "הצבא יפשוט מדיו" ולא יהיו יותר מלחמות והרוגים, יהיה שפע כסף ואנרגיה לרפא את כל הטעון תיקון במדינה, המזרח התיכון יעבור מטה-מורפוזה פלאית ל"מזרח תיכון חדש", פורה ומשגשג שישראל במרכזו ועוד ועוד.

    כפי שהזכיר תמריץ – נהייה אחרי תנועות משיחיות מושפעת גם ממצוקות ההווה ומהעדר כל אלטרנטיבה קוסמת אחרת. התנגדות לגל האופוריה המשיחית של אוסלו משמעה היה השלמה מאוד כואבת עם העובדה ש"לנצח נחייה על חרבנו", ותמיד נהיה '"אי" מנותק משכניו העוינים המבקשים לכלותו.

    אהבתי

  47. קמיליה Says:

    לתמריץ,
    באחד הפוסטים האחרונים, שכחתי איזה, כתבת "שטיהור אתני "ו"חילופי אוכלוסיות" הם למעשה שני מונחים נרדפים. אענה לך כאן.

    בעיני מונחים אלו שונים זה מזה בהיבט משמעותי.
    טיהור אתני הוא אקט חד צדדי שקבוצה חזקה אחת עושה לקבוצה חלשה ממנה. החלשים מגורשים, פעמים רבות באיום מוות אם ישארו, והדגמות מעשיות של מה שיקרה לאלו המסרבים לברוח מיידית. מובן מאליו שלאחר הגירוש, החזקים משתלטים על כל האדמות והרכוש שהמגורשים נאלצו להשאיר אחריהם.
    חילופי אוכלוסיות וחילופי שטחים מאידך הם אקט דו – צדדי, המושג בהסכם כלשהו. לשתי הקבוצות יש אנשים הנאלצים לעזוב את בתיהם ולעבור למקום ריכוז בני קבוצתם, במקום להישאר כמיעוט זניח בלב אוכלוסייה של הקבוצה השנייה. שתי הקבוצות נאלצות לוותר על נדל"ן יקר.

    מכאן, טיהור אתני הוא פשע נגד האנושות, ואילו הגעה להסכם על חילופי שטחים ואוכלוסיות הוא בעיני פיתרון לגיטימי לקונפליקטים שלא ניתן לפתור בכל דרך אחרת.

    אהבתי

  48. יאיר Says:

    קמיליה,
    לטעמי היטבת לנתח את המניעים להסכם אוסלו.
    לא רק שלום עם אויבינו אלא יותר מזה:
    תיקון חברתי לכל התחלואים
    תיקון סוציאלי לכל הפערים
    החלשת המימד היהודי של הציבור הישראל

    ובקיצור "השיבה לנורמליות" כמינוחו של א.ב. יהושע.

    אהבתי

  49. קמיליה Says:

    ליאיר,

    לצערי, מדובר על חוכמה בדיעבד.
    בזמנו, גם אני תמכתי בהסכמי אוסלו. אני מתביישת להיזכר שהתייחסתי בביטול מוחלט לאזהרות של בני בגין, שערפאת טען בנאומו בדרום אפריקה שהסכמי אוסלו הם למעשה חזרה על ההסכם של מוחמד עם השבט היהודי חודייבה. הסכם שכידוע הסתיים בשחיטת כל בני השבט.
    העדפתי לראות בבני בגין תמהוני מגוחך, שאינו מבין שמה שערפאת אומר לנו באנגלית זו האמת, ומה שערפאת עומר לבני עמו בערבית זהו שקר, מאשר לוותר על כל החלומות שעורר בי הסכם אוסלו.
    להגנתי אוכל רק להגיד שהייתי אז צעירה, ונהוג לסלוח לצעירים שנסחפים אחרי הבטחות שווא ומשיחי שקר.

    אם מעניין אותך נושא הקשר בין תנועות משיחיות, דתיות וחילוניות, לבין הסכמי אוסלו – אוכל להמליץ לך על הספר "הפיתוי המשיחי" של להט גולן. ביקורת מאוד מעמיקה על השמאל הישראלי – המגיעה דווקא מאיש שמאל ומהצד השמאלי של המפה הפוליטית. למיטב ידיעתי, זהו הנסיון היחידי של השמאל הישראלי לערוך חשבון נפש נוקב ומעמיק על תמיכתו בהסכם אוסלו ולהבין את שורשי טעויותיו.

    אהבתי

  50. גיא Says:

    טוב, זו גם היתה התקופה של קץ ההיסטוריה. קריסת משטר הרשע הסובייטי
    פריחת מייקרוסופט , אורקל ודומותיהם ( מישהו זוכר את נטסקייפ?) וקצת לפני הכלכלה החדשה ובועת הנאסדק. בכל מקרה , השמאל אמר שאם נטעה לפחות ידע העולם ונדע אנו שלפחות ניסינו…. ונשנה תקליט.
    מאז התברר פעם נוספת שהעולם הוא משענת קנה רצוץ
    ונראה לי שחוץ אולי מקמיליה , יובל שטייניץ ואנוכי מעטים באמת התכוונו להפוך תקליט.

    אהבתי

  51. יאיר Says:

    אולי מעטים כמותכם הפכו תקליט, אבל לקול שלכם ולתובנות שלכם משקל ערכי רב. אני לא מכיר רבים שמודים בטעותם ומשנים דרכם ומחשבתם.

    ובסופו של דבר גם המשקולת הפוליטית עברה משמאל (מדיני) לימין (מדיני). אף שבמחיר של דמים רבים לשם התפכחות.

    אהבתי

  52. יאיר Says:

    בהמשך לנושא התבטאות סגן הרמטכ"ל, ציטוט נוסף:

    "זוהי השוואה רעה כי … אין שום דמיון בין גרמניה לפני 80 ו-90 שנה לבין התופעות הבעייתיות בישראל של ימינו. לא מבחינת עוצמת התופעה וחשוב מכך – לא מבחינת תגובת המערכת.

    כי זו יש לדעת כבר: הדמוקרטיה בגרמניה לא נפלה כי היו גזענים בגרמניה … אלא כי הרפובליקה הווימארית לא הפעילה את סמכותה שהוקנתה לה בחוקה להגן על עצמה.

    בדיוק ההפך ממדינת ישראל שלא מפסיקה להתגונן בפני אויביה מכל הצבעים והסוגים …
    כדי לומר שבישראל יש תופעות מכוערות ומסוכנות ההולכות ומתגברות, לא צריך לא את גרמניה, לא את אירופה ולא את 'לפני 90 שנה'. הנה מה אני הייתי אומר לו אני יאיר גולן: 'בישראל של ימינו יש תופעות חמורות ואני קורא מעל במה זו לגורמי האכיפה הממלכתיים להגן על הדמוקרטיה הישראלית מבפנים בדיוק כפי שאני וחברי לצה"ל מגינים עליה מפני אויבים מבחוץ'. או משהו כזה.

    … ההשוואה של יאיר גולן היא גרועה מאד. כי כל מה שנשאר ממנה, לא רק בארץ אלא גם במה שמכונה 'עולם' , זה שסגן הרמטכ"ל של צה"ל, הוא ולא אחר, הוא ולא BDS, הוא ולא גידון פפה אורי הס עמירה משגב או צדיק אחר מהחבורה המפוארת הזו, הוא ולא גולדסטון, הוא ולא אחר השווה את ישראל 2016 לגרמניה 1933."

    http://udimanor.blogspot.co.il/2016/05/blog-post.html

    אהבתי

  53. תמריץ Says:

    אודי מנור כתב יפה מאוד.

    אהבתי

  54. תמריץ Says:

    ראיון מאוד מעניין עם ויקטור אורבן בישראל היום.
    http://www.israelhayom.co.il/article/491907

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: