האם ייתכן קונפליקט בין דורי?

בעקבות תגובות לפוסט קודם אני רוצה להעלות כמה הרהורים על האפשרות לקונפליקט בין דורי. מה קורה כשהזקנים מקבלים יותר מהמגיע להם, והצעירים פחות, או ההיפך. האם ייתכן מאבק פוליטי בין הדורות?

התגובה המיידית שלי תהיה שמאבק במודע, עם כל היצרים והאיבה המאפיינים מאבקים כמו אלו שבין יהודים וערבים, או בין חרדים לחילוניים, או בין סוציאליסטים לטייקונים, אינו נראה לי סביר. הסיבה לכך פשוטה: רוב בני האדם מקבלים החלטה להוליד ילדים. עבור הפרט זו החלטה לא רציונלית בעידן מדינת הרווחה, שבה מערכת הפנסיה והביטוח הלאומי הרבה יותר אמינה מאשר נכונותו של ילד פוטנציאלי, שאופיו הנדיב או הגועלי טרם נודע, לממנך בזקנה.
מי שמקבל החלטה בתקופתנו להוליד ילד ולהקדיש לו כל כך הרבה משאבים בשנים אחר כך כדי לרצות את גחמותיו המפונקות, מודיע על כניעה מראש במלחמה בין הדורות. הוא מוותר על האינטרסים שלו לטובת האינטרסים של הגנים שלו ובכך מפקיר את שדה המערכה הבין דורית כאשר דגל לבן בידו.

אבל העניין מורכב מזה כי אפשר להעלות שאלות נוספות. אם הזקנים לא יילחמו בצעירים, האם לא תהיה זו הפסקת אש חד צדדית וההיפך עדיין ייתכן – הצעירים יילחמו בזקנים? אכן אם אנחנו שבויים של האינטרס הגנטי, קיומם של הזקנים שכבר מיצו פוטנציאל התרבותם אינו נראה מועיל כל כך. אף על פי כן בתרבות המערבית קיימת מסורת ארוכה של כיבוד הורים וסבים. הגישה האסקימואית שעל פי המיתוס דגלה בשליחת הזקנים למות בכפור, אינה מאיימת בפלישה לארצות החום. בפרט לא פה בארץ. ההישג המפואר של רשימת הגמלאים בבחירות ב-2006 בא לה מידיהם של מצביעים צעירים שחשו אמפתיה כלפי סבא וסבתא. יש גם היגיון מוצק בסירובם של צעירים לתמוך במדיניות רעה לזקנים. ראשית, גם הם יהיו זקנים בבוא היום, לפחות אם יאיר להם מזלם. שנית, בזכות חוקי הירושה ההון יעבור בסוף בין הדורות. אז עדיפה סבלנות על מאבק.

המסקנה שלי היא אם כך שלא נראה לי סביר שזקנים וצעירים השייכים לאותה קבוצה תרבותית, אתנית ודתית יילחמו אלו באלו. אומרים שזה קורה בפריימריז הדמוקרטים בארה"ב, שם סאנדרס (הקשיש כשלעצמו) הבטיח לצעירים קולג' בחינם, והם מעדיפים אותו על פני קלינטון בהמוניהם, אבל הוא מעולם לא הבטיח לממן זאת על ידי קיצוץ בפנסיות, והצעירים ממילא נוהגים להצביע למועמד הליברלי ביותר.

ברם יש עדיין שאלה מרתקת אמיתית – מה קורה כאשר הזקנים שייכים לקבוצה אחת והצעירים שייכים לקבוצה אחרת. האם המערכה בין הקבוצות תתגלגל גם למערכה בין הדורות? ישראל היא מקרה מבחן. הזקנים הם חילונים. הצעירים הם, בשיעור הולך וגובר, חרדים וערבים. האם הערבים והחרדים פועלים לקיצוץ בפנסיות ובקצבאות הזקנה? לא הבחנתי בכך. שר הבריאות יעקב ליצמן, שאינו ידוע בסלידה עמוקה מסקטוריאליות חרדית, תומך בחוק סיעוד ממלכתי, רעיון שיועיל מאוד לקשישים, אף שזו קבוצה זעירה בקרב הציבור החרדי.
האם החילונים פועלים לקיצוץ בקצבאות הילדים? לא בדיוק. הייתה ללא ספק תמיכה נרחבת בהשוואת קצבאות הילדים, כך שלא יפלו לטובה את הילד החמישי ואילך, אבל נראה לי שהרעיון של קצבה שווה לכל ילד זוכה לאהדה, אף שגם רעיון כזה עדיין טוב בהרבה לחרדים שאצלם יש הרבה יותר ילדים. מבחינת החילונים רעיון הקצבה מלכתחילה אינו כדאי.

ההערכה שלי היא שאפילו כשהנסיבות בשלות למאבק בין דורי, כמו במקרים שבהם כל אחד מהדורות מאויש בקבוצה אתנית או תרבותית שונה, המורשת התרבותית מחוץ לארצות האסקימואים יצרה תחושה של ערבות הדדית בין דורית שתמנע מצב שבו המאבק ילבש אופי כזה. בטח שלא יהיה פוליטיקאי שיעז לנסות לצבור קולות בהצתת עימות מסוג זה כמו שאריה דרעי הצליח לעשות על ידי הבעת זעמו כלפי האשכנזים, כפי ששלי יחימוביץ' הצליחה על ידי ביטוי טינתה לעשירים או כמו שאיווט ליברמן עשה בהתססה נגד הערבים.