צירי הלידה של הנשיא הבא

מיט רומני נאם היום נאום חוצב להבות בגנות דונאלד טראמפ ומועמדותו. חשוב עוד יותר, הוא התווה דרך שבה יצליחו מתנגדי טראמפ לעצור אותו. הדרך הזו אינה מופרכת – המהמרים נותנים לה 40% סיכויי הצלחה, וזה לא מעט. לפי התוכנית של רומני, המצביעים ייקראו לתמוך בכל מדינה במועמד האהוד ביותר פרט לטראמפ. באוהיו יהיה זה המושל ג'ון קייסיק. בפלורידה יהיה זה הסנטור בן המדינה מרקו רוביו. במדינות בהן התושבים נוצרים אדוקים, הציפייה תהיה שהמצביעים הסולדים מטראמפ יתכנסו סביב טד קרוז. נראה שכמעט אין ספק שטראמפ יקבל בכל מקרה את מספר הנציגים הרב ביותר, אך אם האסטרטגיה של רומני תצליח, הוא לא יזכה לרוב מוחלט. ללא רוב כזה הוא לא יבחר בסיבוב ההצבעה הראשון בוועידה הרפובליקנית שתתקיים בקליבלנד בקיץ. בסיבובים הבאים המשחק ייפתח לחלוטין. הצירים כבר יהיו חופשיים להצביע למי שירצו. עד כמה שהדבר מוזר, הצירים הם פעילי מפלגה ותיקים שאינם מייצגים בהכרח את המועמד שמטעמו הם נשלחים. יש להם מחויבות חוקית ומוסרית להצביע עבורו בסיבוב ההצבעה הראשון (ובחלק מהמדינות גם בסיבוב השני), אך לאחר מכן הם יכולים להצביע כרצונם.

למי יצביעו הצירים הרפובליקניים במקרה של ועידה מפוצלת? טראמפ אינו איש ממסד. זה סוד כוחו, אבל זו גם סיבה להניח שכאשר פעילי מפלגה ותיקים מתכנסים וחופשיים בסופו של דבר להצביע לפי משאלות ליבם, לא הוא יהיה המועמד שיזכה לרוב. ייתכן שהצירים יסכימו על קרוז, רוביו או קייסיק, אך יתכן מאוד גם שהמשחק יפתח לחלוטין ולתמונה יצטרפו מועמדים שלא התמודדו. השם הבולט ביותר הוא השם של מיט רומני עצמו. בטקטיקה שהתווה פתח מחדש את האופציה שנראה היה שגוועה – שהוא יהיה המועמד הרפובליקני לבחירות 2016. אין ספק שאם יתמנה, יש לו סיכוי גדול מאוד מול הילארי הלא אהודה.  מועמד אחר שגם הוא סביר מאוד במקרה זה הוא יו"ר בית הנבחרים הצעיר פול ריאן, שזוכה להערכה רבה מכל קצוות המפלגה. האחוזים שמקצים להם אתרי ההימורים לזכייה בנשיאות הם עדיין קטנים, אך לא עומדים על אפס. ב-predictit הסיכוי שאחד מהשניים – מיט רומני או פול ריאן – יהיה הנשיא הבא של ארה"ב עומד על חמישה אחוזים.

בינתיים בחזית הדמוקרטית גם כן העניינים מסתבכים. ה-FBI העניק חסינות למי שהתקין את שרת הדואר האלקטרוני עבור הילארי. צעד כזה אינו נעשה סתם. אנשי הבולשת מתכננים כנראה להתלבש על הילארי בשיא העוצמה. התחילו אף דיבורים על האשמה נוספת נגדה – על כך ששיתפה סיסמאות מסווגות שקיבלה עם אנשים נוספים ללא הרשאה. מצד שני, הגנרל דיוויד פטראוס שהסתבך בעבירות חמורות יותר לכאורה מבחינת ביטחון מידע יצא ללא עונש מאסר. גם אצלנו ראש פרויקט החץ שהודח בשל מעשים דומים לאלו של הילארי לא נענש בפלילים. כך שהציפייה שהקריירה של הילארי תיקבר בשל הפרשה הזו עדיין נראית מוגזמת. בפרט יש לזכור שמי שיקבל את ההחלטה אוהד מאוד להילארי. זו התובעת הכללית לורטה לינץ'. במקרה שהילארי כן תאלץ לפרוש אחרי שזכתה ברוב הצירים, תעלה גם במפלגה הדמוקרטית השאלה מי יחליף אותה. נראה שצירי הועידה שיתכנסו בפילדלפיה ביולי יצטרכו להחליט על כך, וגם שם שאלת זהותם המדויקת של הצירים האלמונים תהפוך לקריטית.

מצביא ליצן למלחמה צודקת

דונלד טראמפ שובה את תומכיו, הלבנים העניים הממורמרים, בשתי הבטחות גדולות: מצד אחד עצירה מוחלטת של ההגירה הלא חוקית וגירוש השוהים הבלתי חוקיים שכבר נמצאים. מצד שני הנהגת מלחמת סחר על מדינות שאליהן עובר ייצור זול שגוזל מקומות עבודה מאמריקנים. בתוכנית של טראמפ כל מזגן שמגיע מסין יישא מס של 35%, קנס על חוסר אמריקניותו.

מכסי מגן ידועים בעיוותים הכלכליים ובחוסר היעילות שהם גורמים. לכן הרעיון של טראמפ מבעית את הכלכלנים. אבל בחינה מעמיקה של הסוגיה לדעתי מעלה תמונה אוהדת יותר של עמדות טראמפ. איני אומר שטראמפ עיצב עמדתו על פי בחינה מעמיקה כלשהי. אולי על פי האינסטינקטים הקמאים שלו ושל תומכיו. אך לעולם אל תמעיטו בערכם של אינסטינקטים קמאים.

כפי שטען בן ברננקי ברשומה חשובה שפרסם בנושא, שורשי המיתון העולמי הארוך נעוצים בתאוות החיסכון של סין. סין מייצרת יותר מדי וצורכת פחות מדי. לכן יש יותר מדי סחורה בעולם ופחות מדי צרכנים. מכאן נובעים ירידות מחירים, חוסר צורך בעובדים, משכורות נמוכות ואבטלה. את הבעיה אפשר לפתור בכמה דרכים – אפשר לגרום לסין לצרוך יותר, אפשר לגרום לעולם מחוץ לסין לצרוך יותר וכך לפצות על חוסר הצריכה הסיני ואפשר לגרום לסין לייצר פחות.

הכי פשוט לגרום לעולם מחוץ לסין לצרוך יותר. ממשלת ארצות הברית פשוט צריכה לחלק כסף לאזרחים וכך לאפשר לאזרחיה לשקוע בקדחת שופינג בעוד שהעמלים בסין יספקו את המוצרים שיתכלו בשופינג הזה. הבעיה היא שבאופן שבו בנויה המערכת הפיננסית העולמית התנהגות כזאת תגרום לרואי חשבון להנפיק דו"חות שיכריזו בחרדה שלארה"ב יש חוב לאומי עצום. לא באמת יש משמעות שלילית לחוב הזה. הוא בסך יבטא מציאות חיובית מבחינת אמריקה: סין תיתן מוצרים וארה"ב תיתן בתמורה פיסות נייר שניתן להנפיק מהן ללא גבול. אבל צריך להשלים עם העידן שבו אנו חיים: ימי ביניים מקרו כלכליים שבהם רואי החשבון נטלו את תפקיד כוהני הדת. כפי שבימי הביניים ההיסטוריים השליטה הייתה נתונה לכמרים מטילי אימה, בימינו השליטה נתונה לרואי חשבון העסוקים בזריעת חרדות. זוועות הגיהנום בדרשות יום ראשון בימי העבר הפכו לחישובי החוב הלאומי בעיתונות הכלכלית של היום – הפחדה פרימיטיבית שחונקת את הקדמה האנושית.

אם השלמנו עם העידן שבו אנו חיים ועם הקושי לשווק לאליטות וגם להמונים צמיחה מבוססת הדפסת כסף חסרת מעצורים, צריך למצוא דרך אחרת לחולל צמיחה בת קיימא שתרים את כל הספינות.

מה שטראמפ מציע אינו מתכון רע כל כך. הוא צודק בכך שהסינים נוקטים מלחמת סחר חסרת בושה. המטבע שלהם אינו חופשי והם מקבעים אותו על ערך מלאכותי שייטיב עם מפעליהם. כך יוצא שהסינים מייצרים יותר מדי בזול ומצד שני, לא נותר להם כסף להשתמש בו לצריכה. ממשלת סין מעדיפה לקנות אג"ח אמריקניות עם כספיה במקום לשחרר אותם לסיני השואף לצרוך.
מכסי מגן אמריקניים יהיו מכה עצומה לסין. הם יוכלו לעזור לפתרון הא-סימטריה בכלכלה העולמית בין ייצור לצריכה בשתי דרכים. ראשית, על ידי שייגרמו לסין לייצר פחות – זהו פיתרון עצוב כי מגביר את המחסור הכולל בעולם, אבל ייתכן שיעלה את רווחתו של בן מעמד הביניים האמריקני שיימצא בתחרות פחותה. שנית, טוב יותר וסביר יותר, מכסי מגן יסייעו על ידי כך שיובילו את סין לחפש פשרה עם אמריקה ולשם כך להסכים לפעול באופן הוגן יותר, אולי אפילו להנהיג מטבע חופשי וללא מגבלות הון. אם טראמפ יצליח לגרום לכך, אזי הליצן הוולגרי יוכל להיחשב לאחד הנשיאים הגדולים של ארה"ב.