אינפלציה ודפלציה במנהרת הזמן

אני קורא בימים אלו את הספר "המדיניות הכלכלית בישראל במנהרת הזמן". כותב הספר, הכלכלן מאיר חת, שעמד בעבר בראש הדירקטריונים של בנק לאומי וחברת טבע, כלל בו טורים שכתב לעיתונות במשך שנים רבות.

חת כלכלן מיינסטרים מוכשר. הספר מעניין ובכלל קריאת קטעי עיתונות ישנים מהווה דרך הצצה מרתקת להיסטוריה. להיחשף לחומרים הגולמיים עצמם, לא לעיבוד למפרע שערכו בהם ההיסטוריונים והזיכרון הקולקטיבי.

למקרא הספר עלו בי מחשבות על אי הסימטריה בין אינפלציה לדפלציה, והעובדה שאינה משתקפת במדיניות ציבורית. שתי התופעות, הן אינפלציה והן דפלציה, הן רעות מאוד, מעוותות את הכלכלה ומקשות על חיי האזרחים. אבל אין סימטריה בין אינפלציה כשהיא בשיאה הרע לבין דפלציה שבשיא.
בספר ניתן לקרוא טורים מ-1984 כאשר האינפלציה הגיעה למעל ל-400%. הייתה זו ללא ספק תקופת חירום כלכלית שאיפשרה את תוכנית הייצוב של ממשלת פרס שגאלה את כלכלת ישראל. אבל מהספר של חת למדתי שבמערכת הבחירות בשנת 1984 הליכוד אמר לציבור שמעולם מצבם האישי של האזרחים לא היה כה טוב. המשק בבעיות איומות, אך לא העם. זו מן הסתם לא הייתה אך ורק תעמולת בחירות. אפילו מפלגות אינן יכולות לשקר בחוצפה כזו וצריכות בסיס כלשהו לטיעוניהן. אותן שנים היו תמונת מראה לעשורים האחרונים. אם עכשיו השכר מפגר בעלייתו אחרי כל המדדים הכלכליים, הרי שאז הכול היה קפוא פרט לשכר. אין פלא שהאינפלציה זינקה, מאחר שעליות השכר המופרכות שההסתדרות תבעה וקיבלה הנציחו עצמן במנגנון ההצמדות החולני. המשק פלט את העלות המוגזמת של המשכורות באינפלציה, אך אולץ לבלוע את מה שפלט על ידי מנגנון ההצמדה של המשכורות לאינפלציה. השקל נשחק מדקה לדקה, אבל לאזרחים היה כוח קניה מכובד ביד, והאבטלה הייתה נמוכה. אמנם במערב בשנות השבעים האינפלציה לא מנעה אבטלה, אך במישור זה ישראל דווקא הייתה יותר בת מזל. רק במיתון שלפני מלחמת ששת הימים דאתה האבטלה והיה זה באמת רק כאשר ננקטו צעדים דפלציוניים.

בניגוד לאינפלציה הייתה דפלציה כרוכה בתקופות שבהן קרתה בסבל אנושי מזעזע באמת, רמות עצומות של אבטלה ואובדן תקווה. ייסורים כפי שקורים גם היום ביוון ובספרד מוכות הדפלציה. השפל הגדול היה דפלציוני מטבעו והעלה את היטלר לשלטון. יש כאלו שכורכים את שלטון היטלר באינפלציה הגדולה ששררה בתחילת שנות העשרים בגרמניה, אך זו שגיאה היסטורית. אינפלציה זו דעכה ופינתה מקום לדפלציה קיצונית במשך כמה שנים ורק אז עלו הנאצים לשלטון בתקופה שבה שיעורי האבטלה היו עצומים.

המדיניות שנוקטים בה ממשלות ובנקים מכוונת הן למניעת אינפלציה והן למניעת דפלציה. אבל הרושם הוא שבשיח הציבורי חי יותר החשש מאינפלציה, מגרעונות, מחוסר ריסון תקציבי של הממשלה מאשר החשש מדפלציה. נגידת בנק ישראל מצפצפת על המנדט שניתן לה ומאפשרת דפלציה בישראל ואינה זוכה להוקעה ציבורית על כך. בכסילות אין קץ היא אפילו קוראת להעלות מסים במקום לקרוא לדחוף עוד כסף לארנקי הציבור.

אינפלציה קשה למנוע. צריך להיאבק עם ארגוני עובדים, לעמוד איתנים מול שביתות, לסמוך על תושייתם של יזמים וממציאים שימצאו דרכים להפיק מוצרים בזול וביעילות. דפלציה היא לעומת זאת לכאורה הדבר שהכי קל להדביר בעולם. פשוט תגבו פחות מסים, יווצר גרעון ותתחולל אינפלציה. ואם עדיין אין אינפלציה, הבה תורידו עוד מסים ובכל אופן היא תופיע. כל כך פשוט ובכל אופן לא קורה. המנגנונים המסובכים שהתהוו כדי לסכל אינפלציה, כמו בנק מרכזי עצמאי ותודעת גירעון ציבורית מפותחת, קמו על יוצרם והפכו למחוללי דפלציה, וזו עלולה עוד להיות גרועה מאינפלציה בהרבה.

מודעות פרסומת

61 תגובות to “אינפלציה ודפלציה במנהרת הזמן”

  1. אל רום Says:

    תודה על הפוסט תמריץ , זה אכן נכון , שהאינפלציה הינה מושא לפחד קשה , גם בקרב העם , גם בקרב קברניטים , האם תמיד בצדק , האם תמיד כצעתקה ? ודאי שאתה צודק , ממש לא תמיד !!

    אלא מאי , שישנם כלים להילחם בדפלציה ואינפלציה , שלא על פי המסורת המוניטרית המקובלת ( או בלבד ) . וכבר הזכרתי זאת אצלך :

    צמיחה ותחרות , צמיחה ותחרות ללא ליאות . הסביבה העסקית המתאימה , מייצרת תמריצים לכרישים להיכנס לנישות שופעות , ולקרוע נתחים מעוסקים ופירמות בתחום . או כי אז , ריבוי עוסקים או פירמות מתחרות , ממילא יוצר הורדת מחירים , ומעצים צמיחה או איכויות מקרו , וגורם גם להתמכרות של צרכנים , והגברת צריכה בתחום מסוים ובכלל .

    כך נוצר מצב , שבמקום שביקוש וכסף פנוי או כוח קניה , יעלה אינפלציה , הוא למעשה מוריד אינפלציה או מוריד מחירים . אבל :

    כל זה כרגיל , מזקיק הינדוס , מזקיק קונפיגורציה טרחנית , במקום הפשטות מסורתיות ומקבעות .

    להתראות

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    אכן. הביקוש יכול ליצור היצע. זה בוודאי אחד מסודות הצלחתה של ארה"ב. מדינה ענקית עם ביקושים ענקיים ותשוקה עצומה של הצרכנים לצרוך.

    אהבתי

  3. אל רום Says:

    תמריץ , ארה"ב דוגמא טובה אכן , רק צריך לסייג :

    זה אכן תלוי במשק ובסביבה העסקית ,שהרי משק שלישי , צומח צמיחה מואצת , תמיד בסכנה של מונופולים שולטים , ואז ביקוש דנן , יכול לייצר אינפלציה .

    ועוד : המוזכר דן בווקטורים פנימיים ,צריך לקחת בחשבון ,גם ווקטורים חיצוניים שמשפיעים על עלות הייצור ומחיר לצרכן ,כגון : חומרי גלם מיובאים ותנודות בהם .

    להתראות

    אהבתי

  4. גיא Says:

    נראה שכחלון מבטא עמדה זו יותר טוב מביבי שבכלל מתנגד להפחתת מיסים והוא בעד הנגידה.

    מתוך גלובס השבוע =>

    כאמור, כחלון התייחס גם לעודפים בגביית המסים ואמר: "כשנכנסתי לתפקיד נגידת בנק ישראל אמרה לי שאי אפשר להעביר את תקציב 2015-2016 בלי לעלות מסים ב-8 מיליארד שקל. קיבלנו החלטה להוריד מסים וקיבלנו את התוצאה בחודש האחרון בעלייה בצריכה. לפעמים צריך לקבל החלטות אמיצות. אם ימשיך להיות עודף בגביית המסים נמצא את הדרך הכי טובה להחזיר את הכסף לציבור. אם יהיה נכון להוריד מסים – נוריד מסים".

    נראה לי שאני מבין את המתכון כך :
    במקרה של דיפלציה קח אחד mmt במובן של הפחתת מיסים
    וחלילה בלי לערב תקציבים ממשלתיים וסוציאליזם.
    אם הפחתת מיסים לא מתאפשרת כתוצאה מאי אילו אילוצים פוליטים אז הפחת ריבית עד כדי ריבית שלילית ואם לא מתאפשר עדיף כבר להרחיב כמותית על לא לעשות דבר.

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    כן זו דעתי (לא שאני פוסל גם הגדלת תקציבים ממשלתית אם יש באמת צורך, אבל בדרך כלל היא נוטה להיות בזבזנית ומלאה בתמריצים רעים).
    זו אינה השקפת MMT כי אינם מאמינים כלל בהפחתת ריבית או בהרחבה כמותית, ורובם סוציאליסטים שמעדיפים מעורבות חזקה של הממשלה בכלכלה.
    זו אינה ההשקפה הקיינסיאנית הרגילה, כי רובם מעדיפים תמריצים ממשלתיים על הורדת מסים, אם כי גם אינם פוסלים בדרך כלל הורדת מסים.
    זו אינה ההשקפה השמרנית ובוודאי לא האוסטרית המוצהרת כי הם מחויבים לאיזון תקציבי. עם זאת בפועל פוליטיקאים שמרנים בשלטון באמריקה כן פועלים לפי המתכון הזה בהרבה מקרים, כמו בוש בהחזרי המס שלו, שעוררו הרבה ביקורת על חוסר אחריות תקציבית ובדיעבד אפשר לומר שהבעיה היחידה איתם הייתה שהם היו מצומצמים מדי.
    כל ההתעסקות האובססיבית של השמרנים בארה"ב עם הגירעון היא לצרכי תעמולה בלבד. אגב, ג'ון קייסיק שנחשב עכשיו לסמל המתינות הרפובליקנית ואולי עוד ימנף זאת להתמודדות ממושכת עם רוביו וטראמפ בנה את הקריירה שלו על אובססיית גרעון.

    אהבתי

  6. galgal21 Says:

    המצב של האזרחים היה באמת טוב והשכר עלה יותר מהאינפלציה גם החסכונות נשמרו בגלל ההצמדה ויותא מה קבלו על החסכונות פרט להצמדה גם ריבית של 5% שגם היא היתה צמודה.
    בכל אופן היתה בעיה באינפלציה של יותר מ-100% במשך 6 שנים ו-400% בשנת 1984. התחלנו לחשוש שהכסף יאבד את ערכו לחלוטין. למרבה המזל פרס ומודעי הצליחו לייצב את המשק ולגרום לאינפלציה נמוכה ולדעתי זה פגע רק מעט מאוד באזרחים.

    אהבתי

  7. מבקר טוקבקים Says:

    נניח שמורידים את *שיעורי* המס וכתוצאה מכך יש עליה בפעילות הכלכלית החייבת במס ובסך הכל *תקבולי* המס נשארים בדיוק כפי שהיו. האם לדעתכם צעד כזה, שלא משנה את היצע הכסף במשק, יוצר לחץ אינפלציוני?

    ——————–
    ושאלה אחרת: להבנתי גירעון אומר הנפקה מוגברת של אג"ח ממשלתי, וזאת בהנחה שהגירעון לא ממומן ע"י הרחבה כמותית, ישירות או בעקיפין. האם הנפקה מוגברת של אג"ח ממשלתי לא עלולה לבוא על חשבון הנפקת אג"ח קונצרני ו/או מתן הלוואות בנקאיות לעסקים ו/או הנפקת מניות ראשונית ומשנית?

    הערה צדדית: להבנתי הנפקת אג"ח ממשלתי שקלי גורעת מהמשק שקלים גם אם האג"ח נקנה ע"י זרים ו/או ישראלים שמחזירים כספים מחו"ל, שהרי עליהם לקבל ממישהו את השקלים לרכישת האג"ח. (אם המישהו הזה הוא בנק ישראל אז חזרנו למשבצת של הרחבה כמותית).

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    מבקר, בתשובה לשאלה הראשונה כן ובתשובה לשאלה השנייה – תלוי בגובה הריבית.

    לגבי השאלה השנייה הנפקת חוב ממשלתי אינה מפחיתה את כמות הכסף הזמין למגזר הפרטי. נניח שמשה קנה חוב ממשלתי. אז 1000 הש"ח שלו אינם זמינים לקניית חוב פרטי. אבל הממשלה לוקחת את הכסף ומוציאה אותו – למשל מעלה ב- 1,000 ש"ח למשה את המשכורת כעובד בנק ישראל. ושוב הכסף פנוי להלוואה לגוף פרטי. כך שמבחינת החשבונאות הפשוטה אין בעיה בהנחה שהמדינה לוקחת אג"ח כדי להוציא הכסף ולא סתם מניחה בכספת בנק ישראל.
    אבל יש פה עניין עדין – העלינו את הלחץ האינפלציוני כי שכרו של משה עלה, הוא יבזבז יותר ואם ירצה משהו במחסור אז יהיה לו יותר כסף להקדיש לו ואם צד ההיצע חנוק, מחירו של המוצר יעלה. הלמ"ס תבחין בכך ותודיע שהמדד עלה ואז נגיד הבנק יעלה ריבית ויפגע ביכולת לקיחת ההלוואות של המגזר הפרטי.
    כל זה רלוונטי כשיש חשש להעלאת ריבית ברמה שתכביד על המגזר הפרטי. כשהריבית אפס אינו רלוונטי.

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    אני לא באתי לתמוך בהיפר אינפלציה. כמובן שהיא דבר רע. רק לתהות למה כשחוששים מקטסטרופה כלכלית נראה שחוששים ממנה יותר מאשר מדפלציה עמוקה שרעה לאין ערוך.

    אהבתי

  10. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, בנוגע לשאלה הראשונה, אם הורידו את *שיעורי* המס וכתוצאה מכך הייתה עליה בפעילות הכלכלית החייבת במס ובסך הכל *תקבולי* המס נשארו בדיוק כפי שהיו — אז זה אומר שכמות הכסף במשק לא השתנתה כתוצאה מהמהלך, נכון? אם כך, האם זה סביר שבסוף התקופה יהיה לאנשים מספיק כסף כדי לקנות כמות גדולה יותר למרות שהמחירים גבוהים יותר? (לדבריך המהלך יוצר לחץ אינפציוני).

    ——————–
    בנוגע לשאלה השניה, מתשובתך אני מבין שאתה מסכים איתי שאם הגירעון מוסיף למשק כסף, או נמנע מלשאוב מהמשק כסף, הרי שהנפקת האג"ח הממשלתי שואבת את הסכום הזה חזרה. כלומר, המהלך הכולל לא מגדיל את כמות הכסף במשק, אלא רק מעביר כסף ממקום למקום, או ליתר דיוק מעביר את שאיבת הכסף ממקום למקום.

    כדי להעריך את האפקט הכולל של המהלך, צריך להסתכל לא רק על הכסף שמוזרם אלא גם על הכסף שנשאב. האם האפקט של שאיבת הכסף לא יקזז את האפקט של הזרמת הכסף? בוא נתמקד לרגע בכסף שנשאב: האם השאיבה באמצעות הנפקת אג"ח ממשלתי לא עלולה לבוא על חשבון הנפקת אג"ח קונצרני ו/או מתן הלוואות בנקאיות לעסקים ו/או הנפקת מניות ראשונית ומשנית? (זאת הייתה שאלתי; על הצד של השאיבה ולא על הצד של ההזרמה).

    אהבתי

  11. מבקר טוקבקים Says:

    * טוב, בנוגע לשאלה הראשונה, אולי כמות הכסף כן גדלה כתוצאה מהלוואות בנקאיות ברזרבה חלקית. אני צריך לחשוב על זה עוד.

    אהבתי

  12. מבקר טוקבקים Says:

    ** אז למען הפשטות, בוא נניח שאין לבנקים רזרבות עודפות.

    אהבתי

  13. תמריץ Says:

    איך הפעילות הכלכלית עלתה בעקבות הורדת מס? כי לקחו יותר הלוואות ובעצם הבנקים ייצרו יותר כסף. איני יכול לקחת את ההנחה המפשטת כי היא סותרת העיקר.

    אהבתי

  14. תמריץ Says:

    לגבי העניין השני איני מבין את עניין השאיבה. הכסף ששולם כמס חוזר מייד למגזר הפרטי כצריכה ממשלתית. לא נשאב דבר והכסף שוב בידי המגזר הפרטי. רק שעל הדרך גדלו הביקושים במשק.

    אהבתי

  15. תמריץ Says:

    מי שמבצע שאיבה הוא בנק מרכזי שיכול למכור אג"ח ולא לעשות כלום עם הכסף כדרך מכוונת לצמצום אינפלציה (ההיפך מהקלה כמותית). אבל ממשלה בקניית האג"ח שלה אינה יוצרת שאיבה כזו. הכסף מייד חוזר למשק.

    אהבתי

  16. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, אם המחירים עלו ותקבולי המס לא עלו, אז יוצא שהממשלה קיצצה בהוצאותיה, ריאלית.

    אהבתי

  17. תמריץ Says:

    לא הבנתי ההקשר. מתי המחירים עלו?

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    עיתון הארץ מפרסם היום דבר מאוד מעניין שהתגלה בארכיונים שנפתחו – ממשלת לוי אשכול יזמה בכוונה את המיתון הגדול ערב מלחמת ששת הימים.
    http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2850394

    המטרה הייתה למנוע אינפלציה. בעיקרון הכנסת המשק למיתון כדי למנוע אינפלציה היא שיטה שיכולה לעבוד. בתחילת תקופת רייגן כך פעל הבנק המרכזי בראשות הנגיד ווקר ובכך הביא לקיצה את האינפלציה ולדורות. זה היה הישג מרשים שהשתלב בהישגיו של רייגן בשבירת האיגודים המקצועיים ובהגדלת התמריצים הקפיטליסטיים על ידי שיפור מערכת המס.

    בישראל המדיניות של ממשלת אשכול לא הועילה לטווח הארוך ולא מנעה את ההשתוללות האינפלציונית המאוחרת יותר. אין טעם בצעד כזה אם אינו מלווה במחויבות ארוכת טווח וברפורמות מבניות לחיסול הכוח הבלתי סביר של ההסתדרות.

    אהבתי

  19. מבקר טוקבקים Says:

    התייחסתי לשאלה הראשונה. תיארתי מצב ושאלתי אם אמור להיווצר בו לחץ אינפלציוני וענית שכן. בוא נפרק את זה לנקודות:
    * הורידו את *שיעורי* המס
    * כתוצאה מכך הייתה עליה בפעילות הכלכלית החייבת במס
    * בסך הכל *תקבולי* המס נשארו בדיוק כפי שהיו (נומינלית)
    * (לפי תשובתך) היה "לחץ אינפלציוני". למען הפשטות, בוא נניח שהייתה עליית מחירים כללית, מתונה

    מסקנה:
    — תקבולי המס פחתו *ריאלית*, כתוצאה מעליית המחירים הכללית.
    (אם לא היה גירעון, אז יוצא הממשלה קיצצה בהוצאותיה, ריאלית).

    ————————
    אני סבור שייתכן מצב של צמיחה תוך ירידת מחירים מתונה, וללא גידול בהיצע הכסף:
    * סך ההלוואות לא משתנה נומינלית, אך גדל ריאלית, עקב ירידת המחירים המתונה
    * היצע הכסף לא משתנה נומינלית, אך גדל ריאלית, עקב ירידת המחירים המתונה
    * תקבולי המס לא משתנים נומינלית, אך גדלים ריאלית, עקב ירידת המחירים המתונה
    * המשכורות לא משתנות נומינלית, אך גדלות ריאלית, עקב ירידת המחירים המתונה

    כן, אני יודע… אף אחד לא יקנה טלפון סלולרי או ארוחה במסעדה אם הוא יודע שבעוד שנה המחיר ירד באחוז או שניים. צרה צרורה! 😉

    והגרוע מכל: אף אחד לא ילווה כסף לאף אחד אם הוא יודע שהוא יכול להשאיר את הכסף אצלו ולקבל אחוז או שניים תשואה ריאלית. (סתאאם, אני משוכנע שהמון אנשים לא יסתפקו באחוז או שניים, ויחפשו וגם ימצאו השקעות טובות יותר).

    אהבתי

  20. תמריץ Says:

    מבקר, אני חושש שהפעם כשהגנת על דברים היקרים ללבך, גלשת לטיעוני סרק שבקלות היית רואה את הפגמים בהם אם היו נטענים בידי אחרים.

    יהיו המון שישקיעו וילוו גם אם בגלל דפלציה תיווצר ריבית ריאלית גבוהה יחסית, אבל הם עדיין יהיו מועטים מאלו שישקיעו וילוו אם הריבית הריאלית תהיה נמוכה או שלילית.
    הייתי ממליץ לך לקרוא את הקישור לפייסבוק שפרסמתי בפוסט האחרון. הוא מהווה פשוט ניתוח פנטסטי של סוגיות מוניטריות ונעים מאוד לקריאה.

    אהבתי

  21. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ,

    נראה לי שהאטרקטיביות של מתן הלוואה תלויה ב*תוספת* הערך שניתן לקבל באמצעות הענקת ההלוואה, ולא במידת האטרקטיביות של החזקת מזומן בפני עצמה.

    לדוגמה, אם האינפלציה 3% וניתן לתת הלוואה ולקבל קופון של 5% (נומינלי), זה נראה לי דומה למצב שיש דפלציה של 1% וניתן לקבל קופון של 1% (נומינלי), כלומר בשני המקרים ההלוואה מעניקה תוספת ערך של כ-2%.

    אהבתי

  22. תמריץ Says:

    אמת. אבל אם הריבית במשק אמורה להיות מינוס 2 אחוז (במובן שריבית זו תהיה זו שתביא את הבנק המרכזי לעמוד ביעד האינפלציה הממשלתי), אז במצב של דפלציה ולאור רצפת ריבית האפס, אין שום דרך להוריד את הריבית לרמה כזו וזו בעיה.

    אהבתי

  23. מבקר טוקבקים Says:

    לא בטוח שהבנתי.

    ניסיתי להראות שבמצב של דפלציה מתונה כדאי לאנשים לתת הלוואות ממש כמו במצב של אינפלציה מתונה. אני מסכים שבמצב של דפלציה גבוהה לא כדאי לאנשים לתת הלוואות.

    לא דיברתי על ריבית שלילית, אלא על אינפלציה שלילית (דפלציה מתונה) שנוצר, אך אינו פוגע באטרקטיביות של מתן הלוואות. בדוגמה שנתתי הריבית הנומינלית היא 1% אבל הריבית הריאלית היא 2%, בגלל שיש דפלציה של 1%.

    בכלל לא דיברתי על יעד אינפלציה ממשלתי. כתבתי: "אני סבור שייתכן מצב של צמיחה תוך ירידת מחירים מתונה, וללא גידול בהיצע הכסף".

    אהבתי

  24. תמריץ Says:

    אפשר לצמוח בדפלציה מתונה, מסכים. בגלל בעיית הקשיחויות בשכר ובחובות והניפוח של הריבית הריאלית בכזה מצב, פחות סביר שיקרה, אבל יכול לקרות. קרה אחרי מלחמת העולם הראשונה כמו שהאוסטרים אוהבים להזכיר.

    אהבתי

  25. מבקר טוקבקים Says:

    אה, הבנתי.

    לא צריך לקבוע לבנק המרכזי יעד של דפלציה. הדפלציה תיווצר מצמיחה אם יש צמיחה.

    אפשר לקבוע תחום של 0% עד 2% דפלציה, שכל עוד נמצאים בתוכו לא עושים כלום.

    אהבתי

  26. מבקר טוקבקים Says:

    * כתבתי לפני שראיתי את תגובתך האחרונה.

    אהבתי

  27. תמריץ Says:

    2% דפלציה מאפיין משברים קטסטרופליים. זה בערך המצב ביוון נדמה לי.

    אהבתי

  28. מבקר טוקבקים Says:

    בארגנטינה עשו אינפלציה, שמיטת חובות, מה שאתה רוצה — ולא כ"כ עזר.
    אז הפנטזיה שאם רק יוון הייתה מדפיסה הכל היה דבש — פנטזיה.

    עכשיו יש בארגנטינה נשיא קצת יותר ימני כלכלית. מעניין אם זה יועיל.

    אהבתי

  29. תמריץ Says:

    הו כמה שעזר. תסתכל על גרף האבטלה בארגנטינה מאז שנת 2000, אז נטשה את בסיס הזהב הפרטי שלה – הצמדה אומללה לדולר האמריקני.

    אהבתי

  30. תמריץ Says:

    אהבתי

  31. מבקר טוקבקים Says:

    זאת בחירה מניפולטיבית של נקודת פתיחה. ב-1999 השיעור היה רק 12 ואז קפץ ל-20+ לזמן קצר.

    הם עשו דיפולט על חוב דולרי. מי היו המחזיקים? נישול מלווים *חיצוניים* באמצעות דיפולט זה תמיד נחמד עבור המקומיים. אבל כשהמטבע מקומי ומחזיקי החוב מקומיים, ואתה עושה דיפולט או שחיקת חוב, אז אתה מנשל את *המקומיים*. ואז אנשיך לא רק בצד הנהנה אלא גם בצד המנושל.

    אהבתי

  32. מבקר טוקבקים Says:

    * כמובן שגם ירידה מ-12 ל-6 זה הרבה.

    אהבתי

  33. תמריץ Says:

    למה מניפולטיבי? הצמדה לדולר כמו בסיס הזהב עובדת בשלב מסוים ואז מחוללת אסון אבטלה שהדרך היחידה להפסיק אותו מהר היא להתנתק מבסיס הזהב/הצמדה לדולר/הצמדה לאירו. זה בדיוק מה שקרה בארגנטינה וזו ראיה פנטסטית בעד גישת הכסף הקל בעת משבר.

    אהבתי

  34. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ,

    שמיטת חוב ממשלתי גדול לגוף זר — זה נושא אחד.
    יעד האינפלציה הרצוי עבור מדינות שאין להן חוב כזה — זה נושא אחר.

    — אין טעם לערבב בין הדברים.

    יוון וארגנטינה — לשתיהן יש/היה חוב ממשלתי גדול לגוף זר. ברור שמועיל עבורן לעשות תספורת. הנזק מתספורת הוא למישהו חיצוני, הוא לא נספר באבטלה ובתוצר. ואילו התועלת היא כולה למקומיים. ברור שזה משתלם להן.

    אתה מדבר על "הצמדה" ומתעלם מהחוב של ארגנטינה לזרים, שאותו היא שמטה. אולי הצמדת מטבע מקומי לדולר היא רעיון בעייתי בפני עצמו, אבל כדי לבחון את זה צריך לבדוק מדינות שעשו הצמדה כזאת, ולא היה להן חוב ממשלתי גדול לגוף זר.

    (אולי הונג קונג עונה על ההגדרה? עדו כתב על זה פעם משהו? או שאני מבלבל עם מדינה אחרת?).

    —————-
    בנוגע לגרף, בכל השוואה יש לשאול מדוע נבחרה נקודת הפתיחה המסויימת. ערכתי חיפוש וראיתי שהערך הגבוה שמעל 20 היה נקודת שיא. שנה לפני כן זה היה 12. לבחור בנקודת שיא לא אופיינית זו בחירה מגמתית.

    (כאמור, גם הירידה מסביבות 12 לסביבות 6 היא שיפור משמעותי).

    אהבתי

  35. תמריץ Says:

    אבל מה המשמעות של כל עניין האינפלציה והמדד ובסיס הזהב? האם בעת משבר אפשר לגרום לפיחות מיידי בערך החובות (והמשכורות) או לא. אתה טוען שהסיפור בארנטינה עניין אחר? לא, זה בדיוק העניין. היכולת לשמיטת חובות. מפתיע אותי שנהיר לך שאפשר לשמוט חובות בקלות ולשפר את המצב. נראה לי שאוסטרים יאמינו שהתנהגות כזו תחולל אסון כבר בטווח הבינוני. אם אינך חושב כך, אז מה כבר מונע ממך להמשיך עוד צעד ולתמוך במנגנון מובנה וידוע מראש של הורדת ערך חובות באמצעות אינפלציה ומטבע גמיש.

    אהבתי

  36. מבקר טוקבקים Says:

    * המלה מניפולטיבי באמת לא במקום. אני מתנצל. התכוונתי למגמתי. (עייף, לא מרוכז, לקראת שינה.. נסיבות מקילות 🙂 ).

    אהבתי

  37. מבקר טוקבקים Says:

    יש הבדל בין שמיטת חוב מקומי לשמיטת חוב זר. בראשון הנזק הוא למקומיים, בשני לזרים. זה הבדל חשוב בעיני, לא בקטע לאומי, אלא בקטע של מדידה נכונה: כשאתה מסתכל על מדינה שבה יש רק אזרחים שמחקו להם חוב אבל לאף אחד מהם לא נמחק חוב, אתה מודד רק את התועלת שבמחיקה בלי הנזק.

    בכל אופן, אני בדרך לישון…

    אהבתי

  38. תמריץ Says:

    מבקר, זה בסדר לטעון למניפולטיביות אם זה מה שאתה חושב, אבל איני מסכים. הדיון שלנו בהגדרה הוא איך מתאוששים ממשברים. איני אומר שתמיד תחת תנאי מטבע חזק יהיה אסון. אפשר במשך עשורים להצליח עם מטבע כזה. הבעיה היא שקשה מאוד להתאושש איתו ממשבר. כאשר זהו הטיעון, ברור שהולכים לשיא משבר ומסתכלים מה קרה ממנו והלאה. הטענה שלי שבתנאים של מטבע חזק קשה מאוד להתאושש משיא משבר.

    אהבתי

  39. מבקר טוקבקים Says:

    כלומר, מדינה של חייבים (שנהנים מהמחיקה) בלי נושים (שניזוקים מהמחיקה).

    אהבתי

  40. גיא Says:

    העידן התעשייתי במנהרת הזמן בעולם העתיק ואפילו אצלינו כאן בנחל תנינים.
    מאד מעניין לחובבי היסטוריה

    http://waterhistory.org/histories/barbegal/

    מעתה יש לומר …
    סנוב , בנחל תנינים כבר היית?

    אהבתי

  41. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, חזרתי.

    גם אם מקבלים את טענתך שהיכולת לשחוק חובות באמצעות אינפלציה מסייעת ליציאה ממשבר (ואני לא בהכרח מקבל), לא נובע מכך שברירת המחדל של המערכת, גם כשהמשק בריא ואין משבר, צריכה להיות שחיקת חובות מתמדת (יעד אינפלציה חיובי).

    כלומר, יש עמדת ביניים שאומרת: טוב שיש לנו *אפשרות* לשחוק חובות כשנצטרך, אבל נפעיל אותה רק במקרה של משבר, וכברירת מחדל נציב יעד אינפלציה של 0%.

    אני חוזר שוב על עמדתי שכדי להעריך את האפקט של שמיטת או שחיקת חובות על המשק, יש לשאול אם הנושים הם זרים או מקומיים. הנזק שנגרם לנושים הזרים לא נספר בנתונים המקומיים. הנזק שנגרם לנושים המקומיים כן נספר.

    לסיום, אני מבקש להעיר שבמדינת ישראל יש חוזים שקליים, יש חוזים צמודי אינפלציה, יש חוזים צמודי משכורות, ויש חוזים צמודים לריבית הפריים. המשמעות של מנגנוני ההצמדה הללו היא שחלק מהחוזים הם — אפקטיבית — במטבע קשה או חצי-קשה. המשק הישראלי הוא לא המשק השקלי הטהור שבמודל שלך. המפה היא לא הטריטוריה (חנופה לגיא 🙂 ).

    אהבתי

  42. תמריץ Says:

    המשק הישראלי עבר מהפכה מבורכת בעשור האחרון. מתקופה שבה הכול הוצמד לדולר או למדד לתקופה שבה רוב הדברים נומינליים.

    אין לי שום בעיה עם זה שנושים מאבדים את כספם כל עוד הכללים הוגדרו מראש. זה חלק מהמשחק.
    לא הייתי אומר שארגנטינה לא שילמה מחיר על שמיטת חובות. המלווים זוכרים דברים כאלו. אחרת למה לכל מדינה לא לשמוט כל הזמן למלווים חיצוניים? רק בשל טוב לב, הגינות ופילנתרופיה? ארגנטינה שילמה מחיר אבל היה שווה.

    אהבתי

  43. תמריץ Says:

    שאלה כללית – מה שורש הסלידה הקיצונית שלך מאינפלציה מתונה. על פי דעותיך הליברטריאניות, אני בספק אם אתה מאמין שיש זכות אדם בסיסית לביטוח בריאות או לדיור ציבורי, למה יש זכות אדם דווקא לכך שהשטר בארנק ישמור על ערכו המדויק.

    אהבתי

  44. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ,

    בנוגע למידת הנומינליות של המשק הישראלי:
    — האג"ח הממשלתי כמעט כולו נומינלי.
    — האג"ח הקונצרני כמעט כולו צמוד אינפלציה.
    — במשכנתאות חלק גדול צמוד אינפלציה או בריבית משתנה. (ריבית משתנה זה לא הצמדה לאינפלציה, אבל זה כן יוצר תופעות לוואי אם מדפיסים הרבה ואז מעלים ריבית כדי לספוג).
    — בפנסיות התקציביות יש כמדומני מנגנון של הצמדה למשכורות במשק.

    אני מסכים שגם בשמיטת חוב חיצוני יש מחיר. זה לא סותר את דברי. הטענה שלי היא שבשמיטת חוב *פנימי* יש מחיר נוסף, שאין בשמיטת חוב חיצוני (פגיעה בנושים המקומיים), ולכן הנתונים על הצלחת השמיטה החיצונית לא מייצגים.

    ————–
    בנוגע לרגשות ותחושות ("סלידה קיצונית"), באותה מידה ניתן לשאול מה שורש *המשיכה התאוותנית* שלך לאינפלציה יזומה. למה להוריד את הדיון לרמה רגשית אי-רציונלית?

    בוא נבדיל בין שיקולי תועלת ושיקולי מוסר. מבחינת התועלת, לאינפלציה יזומה יש גם חסרונות:
    — היא מסבכת את חישובי ההשקעה
    — היא מסבכת את חישובי המיסוי
    — היא מטילה מס על חסרי התחכום
    — היא מביאה לפיתוחם של מנגנוני הגנה מסורבלים בעלי תופעות לוואי: תוספת יוקר, הצמדה למשכורת הממוצעת, איסור על הרעת תנאים, ועוד.

    מבחינת המוסר והנוהל התקין:
    — לא מדובר על זכות אדם לשמירת ערך מדוייק, אלא על זכות השלטון לשחוק את הערך, תוך שהוא חוסם את האלטרנטיבות. (אוסר או מכביד על שימוש במטבעות אחרים שהם לא אינפלציוניים).
    — תשובה אפשרית: האינפלציה היא סוג של מס, ולגיטימית כמו כל מס אחר. אבל אז עולה השאלה אם זה מס טוב, ואם זה הליך תקין או הוגן של גביית מס.
    1. בניגוד למסים הרגילים אין ל"מס האינפלציה" שיעור שמוגדר בחוק, באופן פומבי וידוע מראש, ובסיס מס ברור. האינפלציה נופלת על אנשים באופן די שרירותי, שקשה לחזות אותו.
    2. במקרה שפלוני חייב כסף לאלמוני, אז אינפלציה מפתיעה היא לא מס אלא העברת ערך מאלמוני לפלוני. בניגוד למס שמבצע העברה מהאזרח לממשל, האינפלציה מבצעת (גם) העברות ערך שרירותיות בין אזרחים.

    לסיום, אכן אין לי סימפטיה לרעיון שעומדים מעליך עם שוט כדי שתבזבז כסף. זה גם נוגד את ערך החירות.
    (אני בספק אם השוט משיג את היעד שאתה מייחס לו, אבל זה כבר עניין אחר).

    אהבתי

  45. מבקר טוקבקים Says:

    * אני רואה שטעיתי בהקלדת האימייל.

    אהבתי

  46. תמריץ Says:

    אין ספק שמידת הנומינליות של המשק עדיין טעונה שיפור. לפחות המשכורות הן נומינליות כמעט לחלוטין. תוספות יוקר מחיה צפויות רק ברמות אינפלציה שמזמן לא פגשנו וכפיצוי חלקי.

    כמעט כל הטיעונים שלך, עם שינויים מסוימים, תקפים גם להסביר מדוע דפלציה רעה, וזה עוד לפני שדיברנו על בעיית המחירים/החובות/השכר הדביקים.

    אהבתי

  47. גיא Says:

    הדיון מאד מעניין. המבקר מעלה טענות מאד טובות למרות שאיני תומך בהשקפתו. מבקר , האם אי אפשר למדוד את הפגיעה במשקיעים זרים כפגיעה במוניטין של המשק המקומי? כאמור קשה יותר להעריך מוניטין אבל הוא קיים ולא נעלם. הפגיעה תבוא בתור דרישה על שיעור ריבית גבוהים יותר על הלוואות עתיד ופגיעה בסחר החוץ.

    אהבתי

  48. גיא Says:

    כלומר הפגישה *הנוספת* במשק המקומי מתאזנת עם פגיעה יותר גדולה במוניטין ( מלשון מוני) …. זה הרי כפר גלובלי ,לא?

    אהבתי

  49. תמריץ Says:

    גיא, אני מסכים. ככלל דברים חד פעמיים בכלכלה תמיד האפקט שלהם מוגבל. אפילו אם מטילים פצצת אטום על עיר, היא מתאוששת. תראה את הירושימה.

    השאלה היא תמיד מה קורה עם הציפיות ועם המוניטין.

    אהבתי

  50. גיא Says:

    אם אני זוכר את הפילוסופיה שלי נכון אז העקרון אמור ללכת ביחד אם האנטי-אפלטוניות(שהיה מעין קומיניסט של זמנו) של המבקר (אפרופו התנגדותו למלך-פילוסוף) דרך תלמידו ומתנגדו אריסטו שאמר שהטבע מתעב ואקום.

    והנה , ההקשר מויקי על ההשפעות על המסחר.

    המילה מוניטין מקורה בתקופה ההלניסטית בה התפשט השימוש המסחרי במטבעות. מוניטין מתבסס על המילה "מוֹנֶטָה" (Moneta), תוארה של האלה יונו מונטה, המגינה על הכספים והרכוש של האימפריה הרומית. על כל מטבעות הקיסרים הרומיים, החל מוויטליוס וכלה בקונסטנטינוס הגדול, הוטבעה מונטה, ומכאן הפך שמה לשם נרדף למטבע. בעת העתיקה הטבעת מטבעות הייתה סימן היכר לשליטים חשובים ומכאן בא הביטוי המופיע במקורות תלמודיים "יצא לו מוניטין", שליט שמטבעותיו היו סחירים וידועים. ברבות השנים הלך והתרחב השימוש במילה גם לתיאור רשמים אחרים בתדמיתו של אדם, כמו תכונות אופי. בתיאורים כאלה נכללים גם רשמים שליליים. כך למשל יכול אדם שיהיו לו מוניטין מפוקפקים בהיותו קשור עם גורמי פשע.

    אהבתי

  51. תמריץ Says:

    לגבי שאלות הרגשות, ככל שמישהו נמצא בדעה שמגובה על ידי מחקר אמפירי או על ידי ניבויים שהצליחו, כך נחלשת התהיה על מוטיבציה שעומדת מאחורי דעותיו. האוסטרים אינם בולטים במחקר וניבויהם נכשלו לגמרי במשבר האחרון.

    אהבתי

  52. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    לגבי האוסטרים ומיעוט במחקר נראה שבמובן זה הם דווקא אפלטוניסטים שסוגדים ׁׁ ׁׁׂׂלאידאות. אישית , אין לי בעיה עם תפישות או תפיסות ׁׁׂׂׂמנוגדות כי זה עושה את החיים ליותר מעניינים.

    לגבי "הרמה הרגשית האי-רציונלית" כיביכול אז אני יודע שיש דיונים לא מעטים שקראתי בעבר ואיני ממש בקיא בהן שטוענים שזה סוג של בעיית הביצה והתרנגולת.

    כמובן , שבמדעים אקלקטיים ואינטרדיספלינארים(מודה שבחירת המילים מרשימה את עצמי :)) כבר מדברים על זה ממזמן.

    http://www.brainyquote.com/quotes/quotes/d/danielkahn567088.html?src=t_rational

    (זה כמובן לא אנונימי אלא אני)

    אהבתי

  53. קמיליה Says:

    לתמריץ,
    התשובה היא כנראה השפעת אפקט האחרוניות על הזכרון + עוצמת החוויה האישית בהשוואה לקריאת מאמרים היסטוריים.
    רבים זוכרים תקופות אינפלציה גבוהה, וחלק אפילו את תקופת ההיפר אינפלציה. רק זקנים, שהיו מבוגרים דיים בתקופת המיתון שלפני 67, מבינים לעומק מהו מיתון / אבטלה גבוהה / ירידה מהארץ ושות'

    אהבתי

  54. קמיליה Says:

    לתמריץ,
    התשובה היא כנראה השפעת אפקט האחרוניות על הזכרון + עוצמת החוויה האישית בהשוואה לקריאת ספרי היסטוריה.
    רבים זוכרים תקופות אינפלציה גבוהה, וחלק אפילו את תקופת ההיפר אינפלציה. רק זקנים, שהיו מבוגרים דיים בתקופת המיתון שלפני 67, מבינים לעומק מהו מיתון / אבטלה גבוהה / ירידה מהארץ ושות'

    אהבתי

  55. מבקר טוקבקים Says:

    גיא, הנזק לנושים הוא מיידי ו-ודאי. אני לא יודע אם ניתן למדוד את הנזק כתוצאה מפגיעה במוניטין, ונראה לי שזה מעביר אותנו מתחום המדידה לתחום ההשערה. אז אני נשאר בדעתי שהדוגמה לא מייצגת.

    בארגנטינה הנושים קיבלו בערך 30 סנט על כל דולר. אם מדינה כלשהי הייתה שוחקת את האג"ח הממשלתי שלה בזמן קצר בשיעור דומה, באמצעות אינפלציה מפתיעה וגבוהה, זה לא היה גורם לפגיעה כלשהי במוניטין שלה? — אולי פגיעה קטנה יותר מאשר בתספורת מוצהרת, אבל בכל זאת. אז צריך לכלול גם את זה ב"חישוב" המשוער. 🙂

    —————-
    תמריץ, אתה מטיף לאינפלציה *יזומה* של 3-5% בשנה, אם אינני טועה, בעוד שאני לא מטיף לדפלציה ובטח שלא *יזומה*. אם כבר הרשויות מווסתות את כמות הכסף, אני בעד יעד אינפלציה של 0%. אם הרשויות לא מווסתות, אז אני מוכן *להשלים* עם דפלציה מתונה שאולי תתחולל, אבל זה לא דבר שאני מטיף לו.

    בפתרון המועדף עלי, תחרות חופשית בין מטבעות, מסוגים שונים ומנפיקים שונים, זה תפקידו של כל מנפיק לקבוע את ההיצע או את הכלל או המגבלה שלפיה ייקבע ההיצע. מטבע דפלציוני מדי או בעל ערך לא יציב יידחק משימוש לטובת מטבע שערכו יציב יותר. לא יודע אם בסך הכל תהיה אינפלציה או דפלציה.

    בפתרון של תקן זהב עולמי, שזה *לא* הפתרון המועדף עלי, אכן יש להניח שתהיה דפלציה מתונה, בגלל ששיעור הכריה נמוך יותר משיעור הצמיחה. כרגע שיעור הכריה הוא 1.5% בשנה. יש להניח שתחת תקן זהב עולמי שיעור הכריה יגדל, אבל עדיין יישאר נמוך יותר משיעור הצמיחה.

    אהבתי

  56. גיא Says:

    כן מבקר. בוודאי שזה הי גורם לפגיעה כל שהיא. אני כתבתי שפגיעה בנושי חול תהיה [יותר] גדולה. זה דומה לזה שאם האירנים , למשל , מעלמים 150000 אלף אירנים אחרים זה לא משפיע על סחר החוץ כמו שאם היו מעלמים 15 אמריקאים למשל.

    אהבתי

  57. גיא Says:

    זה מסוג הדברים שאולי קשה למדוד אבל לכל אחד ברור כשהוא נתקל בהם.
    זה כמו למשל אם משהו במקום העבודה התנהג אלייך בנבזות או שהתנהג בנזבות זהה למישהו אחר. אצל מי תהיה הפגיעה במוניטין של הנבזה גבוהה יותר?

    אהבתי

  58. תמריץ Says:

    אני בעד אינפלציה שעוברת מתחת לרדאר. שאנשים מאבדים חלק משכורת בלי לשים לב. 3% זה הגבול העליון להערכתי, לא התחתון. בשנה ספציפית יכול להיות שיצטרכו יותר, אבל לא באופן קבוע.

    מקור הדפלציה המסוכן בתקן הזהב אינו קצב הכריה הנמוך, אלא העובדה שברגע שבמדינה מסוימת תתחלף התלהבות בדיכאון כלכלי המחירים בה יישארו ברמות הגבוהות מדי שאליהם הגיעו ולא תהיה דרך מהירה לפחת אותם אלא אם ישנו את יחס המטבע לזהב.

    אהבתי

  59. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, שינויי מצב רוח הם דבר טבעי, פעם לכאן ופעם לכאן, ולא ניתן לעצור את גלי הים. אלא מה? הטלטלות מועצמות כמה מונים באמצעות מינוף בנקאי ברזרבה חלקית. ולכן הצירוף של תקן זהב + בנקאות ברזרבה חלקית נראה לי מסוכן. אולם, כאשר הרזרבה מלאה או גבוהה, איני שותף לחשש שלך. אני טוען שמינוף מוגזם וחובות מופרזים הם שורש הבעיה, לא מצבי רוח והטיות פסיכולוגיות.

    חוקים שפוגעים בגמישות ההעסקה אכן מזיקים. זאת לא דביקות פסיכולוגית אלא דביקות חקיקתית-רגולטורית-בית-הדין-לעבודה-ית. את טבע האדם לא ניתן לשנות, אבל את החוקים והתקנות אפשר, גם אם קשה. הצורך לעשות זאת נעשה ברור יותר בעת משבר, אלא אם כן יש נתיב מילוט קל יותר: "לעקוץ" זרים או להונות מקומיים. 😉

    —————-
    גיא, בוא נסתכל על זה אחרת: המצוקה של ארגנטינה ויוון מראה שחוב ממשלתי גבוה זה מסוכן. הסכנה היא בחוב הגבוה מדי שנלקח, ושימש לצריכה ראוותנית במקום להשקעה, או הושקע בחוסר יעילות ובוזבז, או נבזז על ידי אליטות מושחתות, או שסתם היה גבוה מדי. זאת הסכנה. מהות הבעיה היא החוב, לא היעדר מנגנוני רמיה לצורך התחמקות מהנושים בלי לחטוף סנקציות.

    האם הרמיה היא רק בעת משבר חריף או גם כדרך שגרה? תראה מה תמריץ כתב: "אני בעד אינפלציה שעוברת מתחת לרדאר. שאנשים מאבדים חלק משכורת בלי לשים לב". בעיני הגישה הזאת בעייתית מבחינה אתית.

    אהבתי

  60. גיא Says:

    את עניין החוב אשאיר לתמריץ שכן אני בטוח שהוא יותר בקיא בנושא.
    מבין דברייך אני מבין שייתכן שאם היה חוב ממשלתי שנלקח להשקעות יעילות ולא לצריכה ראוותנית לא היית מתנגד או כמובן מתנגד פחות. השאלה במצב זה היא כמובן עתיקה (מחזירה אותנו לאפלטון) מי ישמור על השומרים "Quis custodiet ipsos custodes?" סוקרטס הציע את מנגנון השקר האציל אחרים הציעו פקידונקישוטים אמיצים אחרים כמובן אמרו להקטין את הממשל ככל שניתן.
    הנושא כאמור מוכר וסבוך
    בכל מקרה …..
    דעתי שאם האנשים הם [גם] (במובן של לא רק) רמאים מטבעם לא הגיוני לדרוש ממערכת שמתנהלת ע"י אנשים ומנהלת אותם להיות נעדרת תכונות אנושיות.

    בקשר לאתיות נדמה לי
    שדיברו (וכמובן לא הסכמנו 🙂 ) על זה בקירוב ובהרחבה פה פעם …
    …….The sence of justice is not something you can put down in words
    כאמור גם הוזכרו שם היתרונות של ניפתלות ועמימות חוקי המס בכך שדווקא משום שהם כאלה הם מאפשרים יותר שיתוף פעולה וכמובן [אמון]!!! שזה מה שמריץ בסופו של דבר את הכלכלה.
    http://tinyurl.com/p957yz4

    אהבתי

  61. גיא Says:

    אפרופו באותו עניין , למה מותר(יותר מותר) לגארצו מארקס לספר את הבדיחה שלו(למטה) ולי אסור(במובן של אענש על כך יותר)? (הבדיחה כם תהיה יותר מצחיקה אם אספר אותה בשמו).
    ————————————–
    איך יודעים שאדם ישר? שואלים אותו.
    אם הוא עונה שכן אז יודעים שהוא נוכל.
    ————————————–
    אז מותר לו יותר כי הוא [אוטוריטה] ….
    אנשים מאפשרים למי שהם תופסים כאוטוריטה לבצע דברים שלא יאפשרו לאחרים ולומר דברי טאבו שיש הסכמה כללית שלא לעסוק בהם. אוטוריטות יכולות לשחרר מתח איפה שצריך ובכך לאפשר יותר שיתוף פעולה. שיתוף פעולה זה טוב לכלכלה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: