האלטרנטיבה הקיצונית לקיצוניות של טראמפ

גם בימים אלו, כשדונאלד טראמפ שובר שיאים חדשים בסקרים לקראת הפריימריז הרפובליקניים, עדיין משוכנעים בכירי הפרשנים שאין לו סיכוי. פשוט אין תקדים היסטורי למצב שבו אדם מסוגו של טראמפ, אדם חסר ניסיון פוליטי שהתנהגותו רצינית רק למחצה, יהיה מועמד של מפלגה גדולה.  בינתיים בפריימריז הרפובליקניים רואים התפתחות מעניינת, אולי אף חשובה יותר מעלייתו של טראמפ עצמה. את מקום שתיים במירוץ שקודם אייש בן קרסון, מנתח המוח השחור מנפיק האמירות המשונות, תופס טד קרוז, הסנטור הקיצוני מטקסס. קרוז מסרב למתוח ביקורת על טראמפ, אבל הוא מפיק תועלת מעלייתו. לעומת טראמפ קרוז מצטייר ממש כמיינסטרים מתון.

אין תקדים לניצחון של טראמפ בפריימריז, אבל לניצחון אפשרי של קרוז יש תקדים. ב-1964 המפלגה הרפובליקנית מינתה את ברי גולדווטר להתמודד על הנשיאות מטעמה. גולדווטר התנגד לחוק שהבטיח את זכויות השחורים ודגל בגישה לוחמנית מול הקומוניזם. הוא הצליח ללכד סביבו את מדינות הדרום שנחשבו עד אותו זמן למזוהות עם המפלגה הדמוקרטית. תשדיר בחירות מפורסם שבו ילדה קוטפת עלה אחר עלה ובסופו של דבר מתרחש פיצוץ גרעיני שיקף את החשש לתת לאדם קיצוני כמוהו את האצבעות על המזוודה הגרעינית. גולדווטר נחשב למועמד אנטי – ממסדי ששיקף את רחשי ההמון תומך המפלגה, אך לא היה אהוד על האליטות שלה. באופן אירוני עשרות שנים אחר כך גולדווטר בערוב ימיו הצטייר כרפובליקני מתון. הוא תקף את האגף הדתי במפלגה על דעותיו בגנות הומואים והפלות.

כמו גולדווטר גם טד קרוז הרגיז את הממסד הרפובליקני בקיצוניותו. הוא תמך בשיתוק הממשל כדי לנקום באובמה על יישום רפורמת הבריאות. הוא האשים את שותפיו למפלגה ברוך לב כשלא זרמו איתו ליישום התוכנית הזו. הם מצידם אינם מסוגלים לסבול אותו. אבל באווירה האנטי ממסדית שעוטפת את ההמונים תומכי המפלגה, יש לו סיכוי, ואפילו שונאיו במפלגה יתפשרו עליו כדי להימנע מהסיוט ששמו דונאלד טראמפ. כמו טראמפ גם קרוז מביע עמדות נוקשות נגד הגירה בלתי חוקית. אך קשה להאשימו בחוסר סובלנות – הוא עצמו בנם של מהגרים מקובה. בעבר הביע אהדה להגירה חוקית נרחבת שתביא לאמריקה את מיטב כשרונות העולם, אבל באווירה הנוכחית במפלגה הרפובליקנית הוא צריך לצנזר עצמו בנושא.

קרוז הוא המועמד החלומי של הימין הישראלי. הוא יכול היה להשתלב היטב ברשימת הבית היהודי, אי שם בין בנט לאורית סטרוק. יותר מפעם אחת האשים את ג'ון קרי ביחס עוין לישראל ודרש ממנו להתפטר. הוא הקדיש נאום שנשא לפני ערבים נוצרים באמריקה לגמירת ההלל על מדינת ישראל וספג מבול קריאות גנאי שהביאו אותו לרדת מהבמה. אם הוא ייבחר לנשיא ארצות הברית, כנראה ששגרירות ארצות הברית תזוז סוף סוף לירושלים. בחירתו מעלה חשש לעימות גדול עם אירן, מאחר שהוא הבטיח לקרוע את ההבנות איתה ביומו הראשון בתפקיד. מצד שני, גם ביבי הבטיח למוטט את שלטון החמאס. קרוז הבטיח להסיר את הכפפות במלחמה עם דאעש, אך ברור מדבריו שכמו אובמה גם הוא יעדיף לעשות זאת מהאוויר ולא יסתבך עם מתקפה קרקעית.

במישור הכלכלי קרוז מציע להחליף את כל מדרג המסים במס אחיד של עשרה אחוזים, מה שיכביד על העניים אך יהיה בוננזת ענק לעשירים. אנשי מטה הבחירות שלו פרסמו גלויה, שהיא לדבריהם כל מה שיצטרכו האזרחים למלא כדי לענות על שאלות המס, אם החוק ישונה כמו שקרוז מציע.

קרוז נחשב לאדם ברמה אינטלקטואלית גבוהה. הוא למד משפטים באוניברסיטת עילית והיה סטודנט מעולה. משהו מזה השתקף לאחרונה באופן בו הפתיע את ג'נט ילן, יו"ר הפדרל ריזרב, בעת תשאול בסנאט. הוא שאל אותה האם הבנק הפדרלי לא נושא באשמה למשבר הכלכלי ב-2008 לאור העובדה שלא הוריד ריביות מספיק מהר. כמה מהכלכלנים הבכירים מאמינים שיש אמת בטענה זו, וגם יו"ר הפד דאז עצמו, בן ברננקי, הודה בכך. אך זו טענה מאוד מקורית ומפתיעה כשבאה מפי סנטור רפובליקני קיצוני, מהסוג שבדרך כלל מזוהה עם תמיכה בבסיס הזהב הנוקשה, לא בהורדת ריביות חדה בתגובה למשבר פיננסי.

קשה לראות את קרוז, גם אם נבחר למועמד הרפובליקני, מביס את הילארי קלינטון. הוא עדיין קיצוני מדי, אבל זה לא בלתי אפשרי. נראה שהילארי די נמאסה על האמריקנים, וקרוז אולי יוכל לגייס תמיכה מההיספנים לאור מוצאו, או שלכל הפחות הסיכוי לבחירתו יעורר בהם אדישות שתמנע מהם לצאת להצביע להילארי בהמוניהם.  מבחינתנו אם ייבחר זה יהיה מוזר במיוחד. מעולם לא היה לארה"ב נשיא שיכול היה להיחשב לימני במונחים ישראלים. אפילו ג'ורג' בוש הבן, שלכאורה נראה קרוב לכך, למעשה דחף את ישראל להתנתקות ולמפת הדרכים. רונלד רייגן המנוח בכלל היה עסוק ללא הרף בלרסן את מנחם בגין. אם קרוז ייבחר, אמריקה והעולם שהתרגלו לשמונה שנות אובמה יצטרכו פתאום להתמודד עם האנטי אובמה האולטימטיבי.