הטבלה הדמוגרפית לא משקרת

אין כמו טבלאות לספר דברי אמת. הטבלה למטה מספרת עלילה מדהימה. בשנת 1980, לא עידן פרה היסטורי, ישראל הייתה מדינה קטנה וזניחה מבחינה דמוגרפית לעומת המדינות הבינוניות החשובות של אירופה, כמו אוסטריה, פורטוגל, הולנד, יוון ואחרות.  היום, כפי שניתן לראות בעמודה המספרית השנייה בטבלה, היא כבר קרובה אליהן באוכלוסייתה. הסיפור המרתק באמת מצוי בעמודה האחרונה – מספר הלידות בשנה. מתברר ממנה שמדינות כמו פורטוגל, יוון, הונגריה, צ'כיה ואחרות, מדינות שפעם הסתכלנו עליהן מלמטה למעלה, יהיו בעתיד קטנות מאוד באוכלוסייתן לעומת ישראל. לא מדובר במדע בדיוני או בסיפורי מעשיות על העתיד. מדובר במציאות שכבר התקיימה בחדרי הלידה ותכתיב באופן כמעט דטרמיניסטי את העתיד הדמוגרפי. עם קצת אקסטרפולציה, אפשר להשליך אפילו הלאה, כי כל אחד ישים כספו על כך שתינוקת למשפחה דתית שנולדה בבית חולים שערי צדק בירושלים תוליד יותר ילדים, עשרים ושלושים שנה מעכשיו, מתינוקת פורטוגזית שנולדה באותו יום ובאותה שעה בבית חולים בליסבון, אבל זה כבר חיזוי מרחיק לכת. גם בהינתן אפס אקסטרפולציה, גם אם נסתמך על נתונים עובדתיים שכבר מצויים בידינו בוודאות – תמונת העתיד מסמנת שישראל תהפוך לאחת המדינות המערביות החשובות מבין המדינות בגודל בינוני. זהו שינוי דרמטי מתמשך במקומה של ישראל בעולם, אך הוא ילווה גם בבעיות צפיפות, במחסור בנדל"ן וכן במתחים על רקע דתי, מאחר שהילודה הגבוהה מרוכזת בקרב דתיים וחרדים. נקודה נוספת לשים לב אליה בטבלה: מהשורה האחרונה אפשר להסיק שטורקיה תלך ותתחזק כמעצמה אזורית.

עוד בנושא: עדו מרוז ערך השוואה דומה בבלוגו בין ישראל לבין טאיוואן, בהקשר של הילודה הסינית ומדיניות הילד האחד שבוטלה.

מדינה

אוכלוסיה בשנת 1980 אוכלוסיה כיום מספר לידות בשנה
ישראל 3.9 מיליון 8.4 מיליון 177 אלף
פורטוגל 9.8 מיליון 10.4 מיליון 83 אלף
שוויץ 6.3 מיליון 8.2 מיליון 85 אלף
נורווגיה 4.1 מיליון 5.2 מיליון 59 אלף
הולנד 14.1 מיליון 16.9 מיליון 175 אלף
פינלנד 4.8 מיליון 5.4 מיליון 58 אלף
אוסטריה 7.5 מיליון 8.45 מיליון 82 אלף
יוון 9.6 מיליון 11.5 מיליון 107 אלף
בולגריה 8.9 מיליון 7.3 מיליון 68 אלף
הונגריה 10.7 מיליון 9.9 מיליון 98 אלף
צ'כיה 10.3 מיליון 10.6 מיליון 118 אלף
אירלנד 3.4 מיליון 4.7 מיליון 71 אלף
טורקיה 44 מיליון 76.2 מיליון 1.25 מיליון

פראיירים לא מתים, רק מרוויחים

כדי להצליח צריך שמישהו יסכים להיות פראייר. זה מוסר ההשכל שמלמדת אותנו עסקת סלקום – גולן טלקום, עליה התבשרנו היום. סלקום משלמת מחיר עתק על גולן. לא כי גולן מצדיקה את המחיר כשלעצמה, אלא מאחר שהנזק שהיא גורמת ליכולת התמחור של החברות האחרות בשוק הוא רב. בעולם בלי גולן נחזור לקרטל מרובע ששרר בימים עברו (וכמו בימים עברו הצלע הרביעית – אז מירס, היום אותה גברת בשינוי אדרת – הוט מובייל, תשחק תפקיד פחות מהותי בקרטל), ובו יכלו חברות הסלולר ליהנות מרווחים נאים. מבחינת סלקום אין מדובר בעצם ברכישה, אלא בסילוק מטרד.

אבל למה שסלקום תישא במחיר, הלא כל שאר החברות ירוויחו מהיעלמות גולן באותה מידה? כמו שקורה בצבא כשמפקד הכיתה זקוק למישהו שיעשה משהו שאף אחד אחר לא מוכן לו, מישהו צריך להתנדב, אחרת כולם יהיו בצרה גדולה. הכי הוגן היה שמנכ"לי שלוש חברות הסלולר הגדולות היו עורכים הגרלה באיזה בר תל אביבי, והמפסיד היה צריך לשאת בעול הקניה. אבל מאחר שלשיחות בר יכולות להאזין אוזניים לא רצויות, והממונה על הגבלים עסקיים והתקשורת היו נכנסים באבי אביהם של המנכ"לים המהמרים אם היו עורכים הגרלה והיא הייתה מתגלה, כנראה שהמנכ"לים לא היו יכולים להתוועד. מישהו היה צריך מרצונו לשמש כפראייר, ומנכ"ל סלקום התנדב (בהנחה שבאמת התנדב והגרלה אפלולית לא התקיימה איפשהו והכתיבה זאת).

תורת המשחקים מלמדת אותנו שכאשר מכניסים למשחקים זיכרון ארוך טווח, אלטרואיזם יכול להשתלם. זה יכול לנחם את משקיעי סלקום. אם בעתיד שוב יופיע באופק גוף שובר מחירים שיהיה צורך לסלקו מהנוף (לפני כמה זמן אכן שמענו שאקספון קנתה תדרים והיא בדרך להפוך למפעיל סלולרי נוסף), סביר להניח שהזיכרון ולצידו תחושת ההגינות הבסיסית יכתיבו שפלאפון או אורנג' יצטרכו לשאת בנטל הפראייריות אז. סלקום נתנה את חלקה.