טופ 20

כלכלת ישראל רושמת הישג מרשים, ויהיו שיאמרו מדהים, בימים אלו ממש. היא עוקפת את צרפת, ניו זילנד, יפן, איטליה, דרום קוריאה ושלל מדינות אחרות ומשתחלת לצמרת עשרים המדינות העשירות בעולם בתוצר לנפש. בלגיה, המדינה הבאה בדירוג, טרודה השבוע בדברים אחרים, אבל צריכה לחשוש גם מכך שבקצב הנוכחי לא ירחק היום וישראל תעקוף גם אותה.

יש להוסיף הסתייגות. הישג זה נובע לפחות בחלקו מחוזקו של השקל מול המטבעות הקורסים של אירופה, יפן ומדינות המסתמכות על משאבי טבע. לפיכך יש בו משהו מלאכותי. חוזקו של המטבע הישראלי  מבטא על הנייר את עושרה של המדינה. הוא מאפשר לישראלים לנפוש באירופה בזול ולעשות שם קניות במחיר נוח. אך מצד שני הוא מביא אנשים להתרעם על יוקר המחיה כשהם רואים מוצרים בסופרמרקטים באירופה ומחשבים להם מחיר בשקלים. השקל חזק והמחירים בישראל יקרים בהשוואה עולמית.
בסופו של דבר חוזקו של השקל הוא  טעות של בנק ישראל שהיה צריך להתאמץ יותר לפחת למען היצואנים. ובכל אופן, הטבלה לא לגמרי משקרת. טופ עשרים זה טופ עשרים. כבוד לישראל.

59 תגובות על ״טופ 20״

  1. תודה על הפוסט תמריץ . אלא שזהו נתון אובייקטיבי , אסור לשכוח , בסוף מדובר באנשים שצריכים להיות מרוצים מן הכלכלה והמצב הרווחתי שלהם , ויש הטוענים ( אני לא בינהם ) שגם שאיפה לשיוויון או לחלוקה צודקת של העושר כמובן .

    ככל שהסולדירות הקולקטיבית תובענית יותר , הרי הנתון האובייקטיבי בעייתי יותר . כבר הפניתי אותך בזמנו למדדים נוספים או מרכיבים נוספים, אז הנה עוד כתיבה בנושא :

    http://www.economist.com/blogs/buttonwood/2015/06/economics

    להתראות

    אהבתי

  2. אל רום, לי יש דעה משלי בנושא השוויון. הונג קונג בחרה באי שוויון קיצוני, אם כי גם הוא נמוך ממה שהסטטיסטיקה מראה. אבל עבור רוב המדינות האחרות, לא הן בחרו באי השוויון או בשוויון, ההרכב האתני והדתי של אוכלוסייתן קבע זאת עבורן. בישראל יש קיבוץ גלויות פלוס ערבים פלוס חרדים. בשוודיה כולם תכולי עין. זו הזיה לחשוב שהשיטה הכלכלית יצרה את השוויון או העדרו. זה הרכב האוכלוסיה.
    והנה עכשיו שוודיה פוצחת בניסוי מדהים שיוכיח או יפריך את טענתי. מביאה המוני אדם מארצות נחשלות. בוא נראה אם מדדי ג'יני שלה יצלחו את הניסוי. אני מפקפק.

    אהבתי

  3. טוב, אני לא מעודכן. שוודיה כבר החליטה להפסיק את הניסוי של קליטת אינספור פליטים עוד בשלביו הראשונים יחסית. זהבה גלאון שלהם פרצה בבכי אך נאלצה להכריז על כך.
    http://www.theguardian.com/world/2015/nov/24/sweden-asylum-seekers-refugees-policy-reversal

    הניסיון שלנו מלמד שזה לא כל כך פשוט. פליטים ומסתננים ממשיכים להגיע גם כשהם לא ממש רצויים. בשלב הבא שוודיה עוד תקים מתקן חולות משלה.

    אהבתי

  4. אוקיי תמריץ , לא בטוח שהבנתי התגובה שלך , אבל אני כתבתי על מדדים סובייקטיבים כלליים , ומותאמים למדינה . מידת הסולידריות החברתית , הינה פקטור שאי אפשר להתעלם ממנו . אז תשמע תמ"ג ותוצר לנפש : אילו נתונים על הנייר , שלא מבטאים כמובן שביעות רצון אישית ומגדרית .

    אתה טוען שהרכב האוכלוסיה יוצר השיויון או את פרספציית השיויון או האי שיויון , אז זה מה שאני טוען :

    יש גם מדדים סובייקטיבים / אנושיים . ואגב , צריך גם לשקף זאת באספקלריה של המיין סטרים , שהרי הוא זה שעשוי רוב הסיכויים , במונחים כמותיים ואיכותיים להיות נותן הטון והקובע את המודלים באופן כללי .

    אז איך היית מגדיר כאן המצב , לאור המחאה החברתית , וכישלונה או הצלחתה ?? ( הדיעות חלוקות )

    להתראות

    אהבתי

  5. אני חושב שבישראל יש בעיה קשה עם קניית דירה, אם כי קל להבין את הגורמים הדמוגרפיים לכך. זו הבעיה האמיתית בישראל.

    אהבתי

  6. מה בדיוק מרשים במצב הזה? לפני 20 – 30 שנה מצבנו הכלכלי היה יותר טוב. מחיר הדירה היה אז הרבה יותר נמוך יחסית למשכורת, לרבים הייתה קביעות בעבודה מה שאפשר להם לחיות בשקט יחסי וגם להוציא כספים (דבר שנתן פרנסה לאנשים אחרים במשק), הפנסיה הייתה מובטחת וגבוהה יותר ממה שהיא היום (מצב הפנסיה מתדרדר משנה לשנה ואנשים צעירים מטילים ספק אם תישאר להם פנסיה בכלל). מכל האנשים ששוחחתי איתם, אף אחד לא הרגיש את הצמיחה במשכורת שלו. לדעתי כל חישובי הצמיחה שגויים.

    אהבתי

  7. לתמריץ. אין לי מושג מאיפה הבאת את "האחרון שיכבה את האור בנתב"ג". אבל אם נניח שהנתונים שהבאת במאמר נכונים, אז ירודה של אחוז אחד כל שלוש שנים היא ירידה נמוכה מאוד.
    כמו כן יש לציין שאוכלוסיית ישראל גדלה באותה תקופה.
    בין השנים 1960 ל-1980 השתפר מצבם הכלכלי של תושבי ישראל בקצב מהיר וזה היה תחת השלטון הסוציליסטי. זו לא אידאליזציה למצב, אני חייתי אז כאן ואני ראיתי את זה.
    כמו כן לא הייתה תופעה של עובדי קבלן שחיים משכר עלוב.

    אהבתי

  8. המשפט על כיבוי האורות היה משפט שהיה נפוץ במיתון הגדול באמצע שנות השישים. במהלך שנות השבעים האינפלציה הייתה בשיעור של 40% בשנה. זה נכון שבימים שבין ששת הימים ליום כיפור המדינה נהנתה משיכרון חושים קצר מועד. גם אין להכחיש את ההישגים הגדולים של התקופה בבניית מדינה מאפס, בקליטת עלייה ועוד. אבל אני באמת לא חושב שמבחינת חיים חומריים טובים מדינת ישראל הייתה שם דבר באותם ימים, ואילו היום התמונה שונה, וזה באמת עלול לתסכל את מי שחש שנשאר מאחור. הרי הכול יחסי.

    אהבתי

  9. אחרי המיתון בשנות ה60 המצב השתפר היות ומהתחתית אפשר רק לעלות למעלה, כמו בסין. היה קל יותר לרכוש דירה לקנות מכונית ללמוד באוניברסיטה מאשר כיום המוצרים בסופר לא היו זולים יותר. אפשר לחשב את זה לפי חודשי שכר עבודה. המכסים היו גבוהים ומנעו יבוא של מוצרים זולים מחו"ל.
    כיום אין מכס והשקל גבוה מדוע אם כך הסופר לא זול יותר למוצרי יבוא? לא ברור לי. אין סיבה שגבינת קממבר תעלה יקר יותר מאשר בספרד.
    כבר שוחחנו פה על כך שיש למצוא דרך שונה לחשב את רמת החיים והרווחה של התושבים. המדינה עשירה התושבים לא.
    ההשוואה כיום לחו"ל בעיתית היות וגם החיים בחו"ל השתנו מאז שנות ה60 70, בארה"ב לא קל ללכת לאוניברסיטה, הבתים לא זולים המוצרים לא זולים. הקנדים פעם היו נוסעים לעשות קניות מעבר לגבול היום זה הפוך. בעבר היה מגוון אפשרויות גדול בארה"ב ועבודה היתה בשפע. הצעדים הסוציאלים שנוקטים בהם הדמוקרטים נועדו לתת תחליף לאפשרויות זולות שלא קיימות יותר.
    לא צריך לנסות לסגור את הפערים, צריך שהמדינה תאפשר חיים בהשג יד על ידי מתן אופציות פשוטות וזולות. אפשר לממן את זה מהמיסים של העשירים.

    אהבתי

  10. קודם כל, לעומת מדינות אחרות, במילניום הנוכחי המשכורת הממוצעת מתחת למשכורת החציונית (ממוצע של 50% המשכורת הנמוכות ביותר בשוק) לא עלתה כמו במדינות אחרות, וזאת לפני שהגענו למשכורת ריאלית שאם לוקחים מול דירה או רכב מדובר על שחיקה ולא על עלייה.
    דבר שני שמשפיע, הוא שהסטנדרט פשוט עלה משנות ה:80- טלפון חכם לכל זאטוט, 3 חוגים לכל ילד ומי יכול להסתדר מחוץ לתל אביב בלי רכב.

    בינתיים אנחנו צריכים לממן אוכלוסייה הולכת וגודלת של חרדים וערבים. השאלה היא מתי היחס בגידול הטבעי יכריע את הכלכלה הישראלית.

    אהבתי

  11. דניאל, ספק רב אם כוח הקניה במערב עלה. השכר הממוצע לבטח ירד והאבטלה עלתה. אפילו במדינות שמראות צמיחה כמו טורקיה המחירים הרקיעו שחקים. במדינות מזרח אירופה לשעבר האנשים גוועים מרעב גם אם המדינה במצב סביר.
    קשה לכמת איכות חיים ולהשוות טלפון סלולרי וחוג לילד למול גודל דירה שמתכווץ או קושי להחזיק רכב. אתה יכול להגיד שפעם לא היה מיזוג בבית וברכב וכיום לכל אחד יש. היה שיפור והיום אין. מה שהיה בהשג יד כבר איננו. גם בברית המועצות המדינה נהיתה עשירה כל הזמן והאנשים הלכו בלי תחתונים. אבל הסטנדרט באמת עלה והדרישות עלו ללא ספק, אם אני לא נוסע לחו"ל עם הילדים בקיץ אז נתניהו אשם.

    מה יהיה אם פוטין יחליט לסגור חשבונות עם תורקיה? נראה שהפצצת התורקמניסטנים היתה התגרות מכוונת וארדואן נפל. האם פוטין מנסה לערער את האחדות האירופאית? האם אפשר שמדינה מוסלמית תהיה חלק מהגוש המערבי בלי להפריד בין דת ומדינה? בעבר תורכיה שחקה באיומים בקרבות אויר על היונים נראה אם רוסיה תשתוק על פי מרדכי קידר היא תעמיד את תורכיה במקום.

    אולי ארה"ב צריכה ללמוד להפקיר את תורקיה

    http://tinyurl.com/o2ty9ae

    אהבתי

  12. לעג לרש לומר שזה עושר
    כוח הקניה של ישראלי הוא מהנמוכים במערב. משכורת מול יוקר מחייה.
    עושר מדומה שאינו מתגלגל לאזרח הוא לכל היותר משחק במספרים.
    זה כן עושר לקבוצות הלחץ מוצצות הדם ששואבות אותו משאר העם.
    אבל גיא בכור גאה מאוד בנתונים משיחיים כאלה.
    עם סגולה

    אהבתי

  13. המצב נראה לכאורה מעולה בגלל חובות הענק שאנשים לוקחים על עצמם בחסות הריבית ננמוכה
    וכך נתבג מלא , משרדי מכירות הנדלן והרכב וכו
    בשנים הקרובות נגלה אם הם יצליחו לעמוד בהלוואות הענק ומה זה יעשה לקלקלה

    בהצלחה לכולם

    אהבתי

  14. ,תמריץ, לגבי חוסר השוויון שהונג קונג בחרה בו. הונג קונג מדינה סוציאליסטית מאד. דיור חינם לעובדי ממשלה, אפילו שוטרים, דיור מדינה לבעלי הכנסה נמוכה, קופת חולים ממדרגה ראשונה חינם, תחבורה ציבורית מעולה וזולה מאד כמעט חינם לפנסיונרים, בתי זקנים, מענקים, מיסים נמוכים. אופציות זולות ביותר מול יקרות ביותר בביגוד מזון מגורים. אפשר לחיות כמו מלך על 3000 ש"ח בחודש למשפחה ויש שחיים על 300 אלף. יש הרבה עשירים מאד, אבל עדיין לעניים ולמעמד הביניים יש הכל בהשג יד. וזה אגב אחד הדברים שהמערב איבד במשך השנים, את המיגוון הגדול של האפשרויות.

    אהבתי

  15. כולם רוצים להגדיל את הרווחה, לצמצם את הפשיעה ולחזק את החינוך, אבל השאלה כיצד עושים זאת •
    בסקר רחב היקף זה של בתי הספר הציבוריים נמצא כי להבדלים בין התשומות האובייקטיביות של בתי הספר – היחס בין מספר המורים למספר התלמידים, מספר הספרים בספרייה, הוצאות פר תלמיד, יושנם של המבנים ואיכותם – לא היה שום אפקט בלתי-תלוי על הישגיהם של התלמידים (הישגים שנמדדו במבחנים מתוקננים של יכולת מילולית).

    …. כי תנאי הכרחי לעליית הקפיטליזם הוא הכרה ציבורית נרחבת (כגון זו שהוא מייחס לאתוס הפרוטסטנטי) בכורח המוסרי שלא לצרוך על חשבון הדורות הבאים. ביוקנן ניסח זאת קצת אחרת: לטענתו, המוסר הוויקטוריאני עיכב את כניעתן של הדמוקרטיות האנגלו-אמריקניות לתאווה האנוכית לרושש את הצאצאים.
    מבחינה זו, ג'ון מיינרד קיינס היה לא רק כלכלן חשוב, אלא גם מהפכן מוסרי. את המגבלות המקובלות על מימון גירעוני, הוא הכפיף לניתוח רציונלי. אמנם הוא לא ניסה להראות על-ידי כך שחוב הוא דבר טוב, אבל הוא כן ניסה להוכיח שלא תמיד חוב הוא דבר רע. לטענתו יש לשפוט מימון גירעוני לא על פי ערכו המוסרי אלא על פי תוצאתו המעשית.
    חלק גדול מהחוב הלאומי המצטבר הוא מורשת מלחמות, שיש לה צידוקים רציונליים ומוסריים כאחד (מי רוצה להפסיד במלחמה? מי רוצה להותיר לצאצאיו עולם שבו היטלר שולט בכל אירופה?). חלק נוסף מן החוב קיים מפני שמנהיגים טעו בחישוב עלותן האמתית של תוכניות חיוביות. על פי התחזיות משנת 1965, בסביבות שנת 1990 עלותה השנתית של תוכנית ביטוח הבריאות הלאומית אמורה להיות פחות מ-9 מיליארד דולר לשנה. אולם כבר עתה, ב-1985, העלות השנתית היא כ-70 מיליארד. בימי מלחמה וגיוס המוני, הקצאת פנסיות צבאיות נראית הדבר הנכון לעשותו; רק במבט לאחור מביאים בחשבון את מחירן. הפחתת המסים בידי ממשל רייגן לא נועדה להעמיס נטל כבד על ילדינו, אלא לעורר השקעות וצמיחה; רק לאחר מעשה התברר שהיא תרמה לגירעון יותר מכפי שתרמה לצמיחה. שלל הסובסידיות הניתנות לקבוצות אינטרס כאלה ואחרות לתקופות ממושכות נתפסות כמחיר משתלם להבטחת תמיכתו הקבועה של ציבור מגוון בממשל; איש לא יכול היה לשער את גודל העוֹל המצטבר.

    כיצד ירדו שיעורי הפשיעה המדווחים לאורך המחצית השנייה של המאה ה-19 וחלקה הראשון של המאה ה-20, בניגוד למה שאפשר היה לצפות לנוכח התמורות החברתיות שחלו בתקופה זו: תיעוש ועיור מזורזים, נהירה של מהגרים עניים, עלייה בהטרוגניות של החברה והתרחבות הפערים המעמדיים.
    כוחות תרבותיים מובחנים תרמו להגבלת הביטוי העצמי של הפרט. ביפן, כוחות אלה מכפיפים את הפרט לבקרה חברתית בלתי-פורמלית מצד המשפחה והשכנים, באמצעות הקניית רגישות קיצונית למה שאנשים אחרים חושבים עליו. אלה הם כוחות עמידים, שלֵחָם לא נס עד היום למרות נטייתה של המודרניזציה להעמיד את הפרט מעל הכלל. בארצות-הברית, לעומת זאת, כוחות תרבותיים אלה פעלו רק בתקופות מסוימות – וגם אז הם היו אפקטיביים רק בזכות מאמצים הרואיים מצדם של ארגונים וולונטריים רבים שנוסדו במיוחד למטרה זו.

    http://tinyurl.com/nahtu9f

    אהבתי

  16. מחאה שחורה בפרינסטון: להסיר שמו של הנשיא הגזען וילסון ממבנים בקמפוס
    הליגה לצדק שחור הציבה רשימת דרישות להנהלת האוניברסיטה: שינוי שמו של בית הספר למינהל ציבורי ויחסים בינלאומיים, שינוי שמה של המכללה להכשרת אנשי הוראה בתחומי התרבות, הכללת שיעורים על היסטוריה של קהילות מוחלשות ויצירת "מרחב תרבותי בקמפוס המוקדש לסטודנטים שחורים". כמו כן דורש הארגון מההנהלה "להכיר פומבית במורשת הגזענית של וודרו וילסון".

    במקביל, מקודמת בימים אלה בפרינסטון עצומה סטודנטיאלית הפוכה שהועלתה לאתר Change.org, הטוענת כי "כל ניסיון לטהר את האוניברסיטה מהמורשת של וילסון תיצור תקדים מסוכן ותוביל למדרון חלקלק".

    ודרו וילסון, נשיאה ה–28 של ארה"ב, כיהן בתפקיד בשנים 1913–1921. בתקופה זו הקדיש מאמצים רבים להפרדה גזעית בתוך סוכנויות הממשל והביע תמיכה פומבית בעמדות קו קלוקס קלאן – ארגון הדוגל בעליונות הגזע הלבן, באנטישמיות ובהעדפת תושבים מקומיים על פני מהגרים. הסטודנטים בפרינסטון מדגישים את העובדה שווילסון מעולם לא קיבל שחורים לאוניברסיטה בתקופה שבה כיהן כנשיאה (1902–1910), בשונה נניח מהאוניברסיטאות הרווארד וייל. "הרוח והמסורת של המקום קשורה לכך שאף כושי (Negro) לא התקבל", טוען הארגון.

    צד עמדותיו הגזעניות, וילסון נחקק בזיכרון ההיסטורי כנשיא שקידם יותר מכל את התנועה הפרוגרסיבית: הוא קידם והביא לאישור ארבעה תיקונים לחוקה, בהם זכות הצבעה לנשים, איסור על שתיית אלכוהול והקמת מס הכנסה פדרלי. כמו כן, הוא רתם את הציבור האמריקאי להיכנס למלחמת העולם הראשונה ולאחריה פעל לייסד מדינות דמוקרטיות באירופה, בהן צ'כוסלובקיה ורפובליקת ויימאר.

    לפני כשבועיים הודיע נשיא ג'ורג'טאון כי האוניברסיטה תעניק שמות חדשים לשני מבנים בקמפוס שנקראו על שמם של שניים מנשיאי האוניברסיטה, שבשנות ה-30 של המאה ה-19 שילמו את חובות המוסד באמצעות מכירת עבדים. באוניברסיטאות מיזורי וקולומביה מקודמות יוזמות להסרת פסלי תומאס ג'פרסון, נשיאה השלישי של ארה"ב. באחד המקומות כוסו הפסלים במדבקות צהובות עליהן נכתב "אנס", "גזען" ו–"בעל עבדים". אף ארגון סטודנטיאלי לא לקח אחריות למעשה. במיזורי החלה היוזמה נגד פסליו של ג'פרסון בעקבות מקרים שבהם סטודנטים שחורים התלוננו על התנכלויות והטרדות. בדומה לפרינסטון, גם במיזורי הוקמה עצומת נגד באתר Change.org.
    http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.2785495

    אהבתי

  17. מאמר שווה קריאה:
    http://danireshef.blogspot.co.il/2015/11/blog-post_29.html

    מספר ציטוטים:
    "… כמה זמן אפשר לאחוז בתפיסות ישנות ובהתנהגות פוליטית הנובעת מהן כאשר ברור שהן כבר לא רלבנטיות למציאות? כיצד מתחולל המעבר בין מה שחשבנו פעם כהנחות יסוד והיום בעצם רק הדחקה של המציאות? בקיצור, כמה זמן עוד אפשר להחזיק בתפיסות שהעולם הישן גזר עלינו?

    ההנחה הראשונה שהתבדתה … היא ש"הסכסוך" הוא המקור האמיתי של התסיסה האלימה הבלתי נגמרת במזה"ת. על התפיסה הזו בנו המשטרים הערביים את הלגיטימיות שלהם, המשטרים המערביים [הביעו] … חרטה על עצם הקמת מדינת ישראל ונעשו מאמצים רציניים לגמד אותה ככל האפשר … ברור לכל שהמזה"ת סובל מהגדרות מלאכותיות של זהותו ולאומיותו – לכן סיסמת דאע"ש היא מוות לסייקס-פיקו, אותו הסכם בריטי צרפתי מ-1916 שהגדיר את מדינות המזה"ת כפי שהן היום. עוד ברור שהיריבות הדתית העתיקה בין סונים לשיעים שורשית, מרה וארוכה הרבה יותר מהסכסוך עם קיומה של ישראל. גם ברור שההגדרות סורי, עיראקי, לבנוני, ערבי, תימני, לובי ועוד הן הגדרות מצריכות תיקון.

    ההנחה השניה שהתבדתה שיש שותפות אסטרטגית מערבית-ערבית, זו שהחלה עם פגישת רוזוולט-אבן סעוד מפברואר 1945, שלפיה מדינות ערב יספקו למערב את צרכי האנרגיה שלהם והמערב יספק למדינות ערב הגנה, תמיכה מדינית וסיוע כלכלי. ההבנה הבסיסית הזו [היא] שהעמידה את המערב בעמדה לעומתית לישראל, בעיקר מאז "חרם הנפט" של 1974. ההבנה הזו שבקה חיים לכל חי. שוק הנפט העולמי מוצף, פעם המערב היה תלוי במדינות ערב – היום מדינות ערב תלויות נואשות בנכונות של המערב לקנות מהן אנרגיה.

    ההנחה החמישית שכבר לא תקפה, למרות שיש לה תנע רב, היא המרכזיות והדומיננטיות של המערב בפוליטיקה העולמית. להנחה הזו יש חיזוק מארה"ב שהיא עדיין, לדעתי גם תהיה עוד מספר עשורים, המעצמה הדומיננטית בעולם. אבל הרגל השניה של "המערב" – אירופה, הולכת וניגפת בפני התהליכים שאין לה עליהם שליטה. מרכז הכוח והכובד העולמי עובר לדרום מזרח אסיה ובעקבותיו, בתוך כמה עשורים, ישתנה גם מערך המוסדות הבין לאומיים שהתגלו ככלי ריק במשברי אוקראינה והמזרח התיכון לאחרונה.

    כרגע אנחנו בשלב מעבר – רובנו עדיין חושב בתבניות העבר – לרובנו, גם אם הבנו שתפיסות העבר לא רלבנטיות, עדיין אין תפיסות חדשות, וודאי לא מוצקות … ברור שזה לוקח זמן, עשור הוא לא זמן ארוך מדי לתהליכים היסטוריים מסדר הגודל שאנחנו חווים היום ואפילו לא שני עשורים.

    כמה זמן למשל יקח לערב הסעודית או למדינות ערב הסוניות שעדיין שורדות להסתגל מעולם פוליטי שנבנה סביב כוח הנפט ודחיקת ישראל – לעולם פוליטי שנבנה סביב כוח הטכנולוגיה והשותפות עם ישראל? … כמה זמן הן עוד ישעבדו את עצמן לתבניות המדיניות של העבר על חשבון כורח המציאות של העתיד? כמה זמן ישעבדו ערב הסעודית או מצרים את האינטרס הלאומי שלהם לרצונות ולתפיסות של אבו מאזן? כרגע, נוכח הגל האסלאמי, קשה להעריך אבל הסימנים בדרך. משרד אינטרסים ישראלי, בדומה לזה הפועל בקטאר, אמור להיפתח במשרדי סוכנות האו"מ לאנרגיות מתחדשות באבו דאבי. כבר מדברים גם על דובאי. היום מבקר בישראל מנהיג הקופטים במצרים, בביקור שלא יכל להיערך ללא הסכמת הנשיא סיסי. שותפויות כלכליות עם ירדן, מכירות נשק דרך צד שלישי, שיתוף מודיעיני עם סעודיה – הסימנים בדרך והם הולכים ומתעצמים – כמה זמן זה יקח עד שיוציאו את הפילגש (ישראל) מהארון אין לדעת אבל האינטרסים המשותפים והעולם המתעצב מחדש מכריחים את שכנינו להכיר לאט לאט במציאות – כמה זמן זה יקח לא ברור אבל זה כבר מתחיל לקרות."

    ——————————————-

    אני מסכים עם הכיוון של הרעיונות במאמר אבל לא יודע למסגר אותם מבחינת המשמעות. למשל, האם באמת המזרח הרחוק יתפוס את המקום של המערב והוא יהפוך ל"מרכז" כפי שאנחנו תופסים היום את אירופה וארה"ב? האם באמת הנפט הערבי איבד מחשיבותו לתמיד ולא מדובר רק בעניין מחזורי?

    מה שלא מודגש במאמר זה התפקיד האקטיבי שממשלת ישראל צריכה לקחת על עצמה בנושא הקשר עם ממשלים ערביים (למשל פתיחת משרד אינטרסים ישראלי באבו-דאבי או דובאי). צריך לזנוח את התפיסה הישנה שהסתפקה בקשר חשאי עם משטרים ערביים או בהסכמות שבשתיקה עימם. אם אתם רוצים להנות מהידע שלנו, מהטכנולוגיה שלנו, או כל דבר אחר – שלמו על כך בפומביות.

    אהבתי

  18. יאיר, משום מה וורדפרס סינן את ההודעה.

    זה מאמר בסגנון גיא בכורי – המזרח התיכון קורס, ישראל המקום היציב היחיד והופכת להיות המחוזרת האזורית. אולי זה נכון, אבל לא כדאי לזלזל בכוח של שנאת ישראל בעולם הערבי.

    אהבתי

  19. המזרח הרחוק לא יהפוך למרכז. (למרות שבסינית המילה סין פרושה מרכז העולם) סין עולה מנקודה נמוכה מאד לכן השלבים בסולם גדולים יותר. יש דברים שנלמדים במשך שנים רבות לעומק ולא ניתן לעשות קיצורי דרך. ההתקדמות שלהם תעצר. הם פשוט סגרו פערים.
    חוץ מזה הם לא מעונינים להיות מעורבים בפוליטיקה של המערב, הם מעונינים להשתלט על אפריקה ובאיזה שלב הם יתנגשו עם המוסלמים שם.
    לגבי הנפט הערבי, כבר נמצאים בשלבים שהטכנולוגיה מיצרת תחליפים זולים. הפקת פצלי שמנים רק תוזל, מתקרבים ליצר קולטי שמש שיהיו תחרותיים עם חשמל שמיוצר מנפט, מיצרים חשמל מגלי ים.
    מדוע צריך לדרוש פומביות ממדינות ערב?לא צריך להבריח אותם.

    על פי הגישה של גיא בכור הקיום של ישראל באיזור והעיסוק של המדינות באיזור בישראל מנע מהן להתנגש ביניהן וחסך הרבה חיים ולכן הם חייבות לנו הרבה מאד. הצלנו הרבה שליטים ואפילו תודה והכרה מהאירופאים לא קיבלנו.

    אהבתי

  20. תמריץ,
    זה שהמאמר בסגנון בכורי לא פוסל את הנכונות שלו וגם לא מאשר אותם. כתבה נוספת מה"ז'אנר" אבל הפעם מכזה שלא ניתן להאשים אותו בבכוריות:
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2785586?utm_source=dlvr.it&utm_medium=facebook

    שמיר מדבר על נושאים קרובים אבל בעיני הניצנים של דברי רשף ובכור נמצאים אצלו, כי דברי שמיר הם הרקע לניתוחים שלהם.

    אהבתי

  21. יאיר , לא יפה. אתה לא בהאזנה. אורי הפנה לכתבה הזו לפני כשעה בפוסט המקביל. יש לך אומנם נסיבות מקלות שכן אם היתה בבלוג הזה בקרת טוקבקים כמו שצריך המקרה לא היה קורה.

    אהבתי

  22. אני מנוי על התראות לתגובות ולא לפוסטים. רק עכשיו ראיתי את הפוסט החדש.

    אהבתי

  23. יאיר, נכון. זה אינו פוסל המאמר. אני מחבב את גיא בכור וחושב שעל אף נטייתו להתלהמות מה, הוא פרשן מצוין.

    גיא, גם ניו יורק מסתדרת בלי ממונה על אספקת הלחם.

    אהבתי

  24. תמריץ, בשוק החופשי של ניו יורק אף אחד לא לקח לעצמו את התפקיד והאחריות לחלק את הלחם בעוד פה בבלוג החופשי יש מבקר טוקבקים מטעם עצמו 🙂

    נראה לי שאני מועמד יותר טוב לתפקיד והראיה הנוספת היא ששמתי לב לפני מבקר זה שלאחרונה התגובות (כמו זו שלך לעיל) מופיעות בסדר אסינכרוני.

    אהבתי

  25. גיא, יש לך רישיון לבקרת טוקבקים? אתה יודע שזה עד שנתיים מאסר? 🙂

    נ.ב. ההתמחות שלי היא בקרת תכנים, להבדיל מבקרת איכות תוכנה (סדר תגובות משובש), ומרישום זכויות זריזים (מי לינקק ראשון).

    אהבתי

  26. מבקר חחח 🙂 ,

    נראה לי שאין אכיפה ו\או רגולוציה בתחום ויש לו סעיף נכבד בחוק ההסדרים.
    נוסף , מוזר לי שאביר השוק החופשי בחר לבקר איכות שכן השוק לא מתיימר להתעסק באיכות אלא בכמות ו\או במחיר.

    נוסף , אין לי המשאבים כרגע להתעמק בסטרון ההרצאה שאורי הביא בפוסט הטבלה-הדמוגרפית-לא-משקרת אבל נראה לי מעניין ובטח אגיב בהמשך.

    אהבתי

  27. לא מסכים לגבי איכות/כמות. בשוק חופשי ההחלטה אם להעדיף איכות על כמות או להיפך, היא בידי הלקוחות.

    אהבתי

  28. שקוף, ידעתי שלא תסכים אבל אני בתור מבקר איכות טוען שהלקוחות לא מבינים מהחיים שלהם וצריך להחליף אותם 🙂 מה שלא מסתדר עם הלקוח תמיד צודק(יענו , הוא קובע ת'איכות).

    אהבתי

  29. הלקוח מצביע עם הארנק. תוצאות ההצבעה הן לאו דווקא מנצח יחיד אלא לעתים מנצחים שונים עבור תת-קבוצות שונות של לקוחות.

    אהבתי

  30. הלקוח של הטוקבקים (*) לא מצביע עם הארנק אלא עם הזמן שלו.
    (*) טוקבקים או בלוג או כל תוכן תרבותי או תקשורתי אחר.
    עכשיו , כמו שאמרו אבותי בחלם "זמן הוא כסף" . אומנם שניהם מוסכמות
    ורגולציות ( רגולר מלשון רולר = סרגל; שמים סרגל אל מול מופע בטבע ומודדים במקרה של זמן את הזמן כפי שהוא נראה מבחוץ) אבל כידוע טרם קמה אסכולות כלכלית שמצצדת ומאמינה בהדפסת זמן.

    אז בשביל לבקר איכות טוקבטים ברמת הסורבון יש ללמוד את ההיסטוריה התרבותית של כל הז'אנרים . במילים אחרות יש להתמקצע. מקצוע מבקר איכות הטוקבקים על כן הוא כמו גסטרונום או אומן טוקבק. אומן טוב ואוטנטי אמור לפעול מתוך מניעים ומדידות אינטרינזיות ולא מתוך מוסכמות או רגולציות חיצוניות. מבקר טוב צריך להביא את נקודת השקפתו הפנימית והמתנשאת ולא להאמין ביכולת של שוק חיצוני לקבוע איכות או לקבוע מחיר שישקף איכות לתפיסתו. אני כן רואה במצב קצת פרדוקס למרות שכידוע אין לי בעיה עם פרדוקסים. להיפך!
    יש לי בעיה פרדוקסים. אני אוהב אותם ואין בשוק החופשי פרדוקסים איכותיים.

    (אר-תגובו)

    אהבתי

  31. ענק גיא , הורדת את איינשטיין , ותורת היחסות , באיבחת ברק , עם הקטע הזה של :

    " טרם קמה אסכולה כלכלית שמצדדת ומאמינה בהדפסת זמן …"

    כל הכבוד …..

    להתראות

    אהבתי

  32. תודה רבה. מקריאה שניה אני גם מאוד אוהב. נפלה עלי המוזה כנראה כי אני כותב ממכשיר הקינדל שזה לא הרבה יותר נוח מלכתוב מהסלולארי …
    כתבתי ישר מבלי לערוך וכו…

    אורי , שנון ביותר.
    עם זאת , עלינו לזכור שהקונפליקט ביננו ובין מבקרינו הוא לצורכי הגברת הדראמה והוא חיצוני בלבד שכן באופן פנימי הסכמנו שלא להסכים . זה טוב לרייטינג.

    אהבתי

  33. נתקלתי ברוטר ואי אפשר לעשות הפניה לתגובה בלבד:

    מחקר חדש מסביר מדוע אנו ממהרים ליחס לאנשים כוונות רעות, ומתקמצנים במתן קרדיט למעשים טובים

    ערכתי לאחרונה בתאריך 04.12.15 בשעה 15:17 בברכה, ירושלמי ציוני

    המחקר, שנערך באמצעות סריקות MRI למוח על ידי חוקרים מאוניברסיטת דיוק פורסם היום ב- Scientific Reports.
    מזה זמן חוקרים יודעים שיש חוסר סימטריה ביחס שלנו להערכת כוונותיהם של אנשים, לפי תוצאת המעשה: כאשר תוצאות המעשה היא שלילית – אנו מסיקים כי המעשה נעשה בכוונה רעה; כאשר תוצאת המעשה היא חיובית, אנחנו לא ממהירים להסיק כוונה טובה. קחו למשל את הניסוי המחשבתי הבא:

    מנכ"ל חברה ידע שתכניתו צפויה להזיק לסובב, אבל הוא לא היה אכפתי באשר להשפעת התכנית על הסביבה. הוא החל ביישום התכנית, על מנת להגדיל את רווחי החברה.

    האם בסיטואציה זו המנכ"ל פגע בכוונה בסביבה? אם עניתם "כן" אתם שייכים לרוב מוצק של 82%, שעונים כך; שהמנכ"ל אכן בכוונה פגע בסובב.
    אבל, אם ניקח את אותו תרחיש, ורק נחליף את המילה "להזיק" במילה "להועיל", ונשאל את השאלה ההפוכה – האם המנכ"ל הועיל בכוונה לסביבה? – רק 23% מהמשיבים יאמרו שכן; שזו היתה כוונתו.
    ולכאורה קושיה היא: למה צריך להיות הבדל בהערכת כוונות המנכ"ל על פי 'סוג' התוצאה? למה אם הוא מביא תועלת אנו אומרים שהיא אגבית לכוונתו, ואם הוא גורם נזק אנו אומרים שזו היתה כוונתו?

    כדי להבין מדוע זה כך, החוקרים הציגו בפני הנבדקים תרחישים מסוג זה – לשני הכיוונים – וביקשו לקבל את יחסם לכוונות המבצע; והכל תוך כדי כך, שהם ביצעו במקביל סריקת MRI למוח של הנבדקים, על מנת לראות איזה חלק במוח 'פעיל' בזמן שהנבדקים קוראים את התרחישים ומשיבים. וזה מה שהם מצאו:

    – כאשר אנו (בני האדם) ניצבים מול תוצאה שלילית, חלק של המוח שאחראי על ביטויים ריגשיים (האמיגדלה) מאוד פעיל; ואז אנו ממהרים לשפוט לשלילה. מן הסתם התשובה מושפעת מהיחס הרגשי שלנו לתוצאה.
    – מאידך, כאשר אנו נציבים מול תוצאה חיובית, אנו שוקלים את הדברים באמצעות אזורים אחרים במוח, 'שקולים' יותר הבוחנים את השאלה באופן סטטיסטי. בדוגמא דלעיל: אנו מניחים שהמנכ"ל – כמו רוב המנכ"לים – רצה להגדיל רווחים, והתועלת לסובב היא אגבית בלבד.

    לענין זה יש נפקויות פילוסופיות ומעשיות. למשל: בעת הערכת מעשה פשע (תוצאה רעה, כמובן) – יש חשיבות לכוונה של העבריין (האם הוא היה אדיש לתוצאה או התכוון אליה?). מסתבר, שעצם התוצאה הרעה תקל עלינו גם להחמיר עימו באשר לכוונתו.

    בעיני הממצא מעניין; ואולי הוא מסביר גם תופעה שהתרשמתי שמתרחשת ברוטר: מדוע אשכולות 'מרגיזים' הרבה יותר פופולריים (מבחינת כמות התגובות) מאשכולות 'חיוביים'.

    שבת שלום לכולם

    מקור (והרחבה):
    http://www.eurekalert.org/pub_releases/2015-12/du-bse120315.php?

    אהבתי

  34. מאוד מעניין. קראתי על מספר מחקרי דומים , מכיר ומסכים עם המסקנות.
    יחד עם זאת,
    אני חושב שהניסוי המחשבתי שמתואר הוא פחות טוב משום שאנשים כנראה יודעים באחורי התודעה שלהם שיש אחוז גבוה של "נחשים בחליפות" בהנהלות של חברות מאשר אחוז נחשים מחוץ להן וזה בטח גם משפיע
    על אחוז השיפוט לחומרה מאשר אם הוא היה מתבצע באוכלוסיות נחשיות פחות.
    http://www.forbes.com/sites/victorlipman/2013/04/25/the-disturbing-link-between-psychopathy-and-leadership/

    אהבתי

  35. בחרתי בכינוי שלי לצורך טוקבק מסויים ואח"כ הוא נשאר מתוך אינרציה. אולי אמצא כינוי אחר.

    קוראי הטוקבקים הם לא לקוחות אלא נמענים. הם לא משלמים בזמנם אלא לפעמים נותנים מחמאות או משתכנעים.

    בעניין הפרדוקסים: ניטשה/זרתוסתרא האשים פעם את המשוררים שהם מעכירים את מימיהם כדי שייראו עמוקים. ויטגנשטיין אמר שהפילוסופיה הורגת את מה שמעניין.

    אהבתי

  36. לדעתי כשאנחנו שופטים לשלילה אנחנו מעורבים יותר, הביקורת שלנו עושה אותנו לדעתנו טובים יותר, תורמים משהו בנושא או פשוט גורמים לנו להרגיש יותר מזה שמעבירים עליו ביקורת. בביקורת חיובית אין שום מעורבות שלנו. אם אתה טיפש אז סימן שאני יותר חכם. אם אתה חכם זה לא מוסיף לי שום דבר.

    אני מניח שפסיכופטים מגיעים לא רק להנהגת חברות אלא גם לממשלות, ולבית המשפט. בעבר מנהיגים מוכשרים אחרים היו מסלקים אותם, היום במשטר דמוקרטי האזרח הנאיבי בוחר בהם

    אהבתי

  37. אהה שכחתי, מבקר , אם אתה באמת חושב לשנות את הכינוי זה סימן שלגמרי לא הבנת את הפואנטה.

    אם בכל זאת אתה חושב לשנות אז אני מציע שתשנה לשם נשי ומעניין אם נעלה עליך 🙂

    בברכה
    ( ברוח טובה)

    אהבתי

  38. נה חושבים בגויים
    מהמאמר הבא אם לא כתבו אותו בזמן הישיבה בשרותים, ניתן להבין שבגויים אוהבים לחוות דעה בלי להבין והם מושפעים מרתוריקה ולא עובדות.
    האירופאים עוד יותר מטומטמים. אין כנראה קשר בין דמוקרטיה להגיון בריא.

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001085887#fromelement=hp_morearticles

    אהבתי

  39. אלרום , במיוחד בשבילך.
    מיסים ומהירות האור 🙂

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3674986,00.html?dcRef=ynetCube
    פרגמנט מתוך הכתבה :
    —————————————————————————
    איך לשבור את מהירות האור?
    בלדד היקר, ידוע שדברים עם מסה לא יכולים לעבור את מהירות האור. אז נגיד שאני מוציא יד מחלון רכב שנוסע במהירות האור, וזורק קדימה כדור במהירות 5 קמ"ש. האם הכדור יעבור את מהירות האור?
    —————————————————-
    בעצם זה די פשוט: ככל שמשהו נע מהר יותר כך קשה יותר להאיץ אותו. אותה אנרגיה שתאיץ כדור נייח ל־100 קמ"ש לא תספיק כדי להאיץ אותו מ־100 ל־200. צריך לשלם עוד מס זעיר, שמתנפח וצובר ריביות ככל שהמהירות עולה. וכשהמהירות שואפת למהירות האור המס נהיה אינסופי. שום כמות סופית של כח לא תצליח להאיץ שום דבר למהירות האור.
    —————————————————————————

    אהבתי

  40. תשובה לשייקספיר: המשורר נאחז בפרדוקס, והפילוסוף מנסה לפרקו. במקרה הזה, של "חכם שיודע שהוא טיפש", מדברים על מידת הידע לגבי היקף ואיכות הידע. אפילו המציאו מלה לאדם שיודע להעריך עד כמה תשובתו המספרית מדוייקת: "מכוייל".

    תשובה לבעל הפואנטה: לא ראיתי פואנטה אלא ספק הצקה ספק שגיאה. אולי תנסה להסביר מחדש, עם פחות קישוטים.

    תשובה לחרמן: אהבתי את ה"יעלו עליה". 🙂 אתה נכנס פה למקומות שאורי כנראה לא היה נכנס אליהם.

    תגובה לאורי: באתר עם לייקים ניתנים הרבה לייקים. דווקא יש הנאה מלשמוע מישהו מבטא דעות דומות לשלך, וכל שנשאר הוא להסכים. רק שההסכמה לא דורשת מלים רבות, בניגוד למחלוקת. אני לא חושב שאנשים בדרך כלל מותחים ביקורת מתוך הנאה, אלא לרוב דווקא מתוך אי-נוחות בלשמוע דעה שגויה (בעיניהם).

    someone is wrong on the internet

    אהבתי

  41. הפואנטה היא שכיביכול נמצא פרדוקס מעגלי באופי הכינוי שלקח על עצמו מגיב שנראה כעל אדם של השוק החופשי עם אידיאולוגיה מחודדת.
    העיגול שכביכול נמצא עושה את המגיב המחודד יותר קל לעיכול ולבליעה( אין משמעות נסתרת) ולכן אין כלל וכלל לשנות הכינוי.

    אהבתי

  42. מבקר , אחרי השנץ יותר קל להרחיב. בגדול מדובר גם בפאונטה של האין-פאונטה
    ובהגיון של האיגיון וייצור ערך מתוך חוסר הערך והחירטוט.
    כאן זה מוסבר הרבה יותר טוב–>

    אהבתי

  43. אה, אוקיי. (תוך כדי כך שאני כותב הופיע הסרטון שלך. סרטון חמוד).

    אני לא רואה פרדוקס בכינוי שלי כי בשוק חופשי המגבלה היא לא על יומרה לידע אלא על שימוש בכוח*. אין בעיה שאדם יתיימר לדעת יותר טוב מהשני בעניין מסויים, כולל אפילו יומרה לדעת יותר טוב מאנשים מה טוב בשבילם. הבעיה מתחילה כשניתנת לידען או למבקר סמכות אכיפה מטעם הממשל.

    (ולא, בעל בלוג לא נחשב כממשל לצורך זה. הבלוג הוא הסלון שלו, וזכותו לסנן תגובות או לחסום משתמשים. חופש הביטוי הוא בבלוגוספירה כולה ובאפשרות לפתוח בלוג, ולא בהכרח בבלוג הספציפי).

    ——————————–
    * הכוונה לאלימות פיזית או איום בהפעלתה: מכות, יריות, מאסרים, קנסות.

    אהבתי

  44. אזרום עם הדימוי שלך/של ווטס: הקיפוד המינרכיסטי הוא לאו-דווקא קוצני אלא אולי בכלל עגול. הקוצים של הממשל מפריעים לו לזרום. הוא רוצה לתחום אותם למינימום ההכרחי/הדרוש. כשהוא מדבר על כך, הוא נשמע קוצני.

    אהבתי

  45. אוקיי , יותר ברור.
    מה עמדתך על סוג של מה שאני מכנה פטרנליזם לייט או שימוש בכוח רך?
    למשל , חיוב הציבור לחסוך בקרן פנסיה מנוהלת כברירת המחדל אך מתן אפשרות לחלק מהציבור לנהל את כספו בIRA אך תוך התניה שיעבור סדרה של מבחנים כך שיבין במה מדובר.

    אהבתי

  46. פטרנליזם רך — אני לא מתלהב אבל מוכן להתפשר.

    אני מעדיף שיהיה IRA מאשר שלא יהיה. לא יודע אם דרוש מבחן: לדעתי לרוב האנשים אין חשק או אומץ להתעסק בחסכונות הפנסיוניים. ברגע שהם מבקשים לעבור ל-IRA, אלה כבר אנשים שהתחילו להתעניין בתחום.

    דבר אחר שמאוד בעייתי בעיני זה שאין תקרה לגובה הצבירה. אני הייתי קובע שברגע שאדם הגיע לסכום צבור מסויים, הוא לא חייב להפריש עוד (רשאי אך לא חייב). לדעתי גובה הסכום המחוייב צריך להיות כזה שמבטיח (לפי הערכה זהירה) קצבה בגובה שכר מינימום, או משהו כזה. כלומר, המדינה צריכה להסתפק בזה שהאדם לא ייפול עליה לעול בזקנתו — אך לא צריכה להבטיח שהעשיר יישאר עשיר בזקנתו.

    אהבתי

  47. בקצב הלא ייאמן שבו מדרדר הדולר הקנדי עם מחירי הנפט, המדינה הבאה שישראל תעקוף בעושרה היא קנדה. עוד כמה אחוזי ירידה ב-loonie וזה יקרה.

    אהבתי

  48. בריטניה קרובה למצב שבו היא פחות עשירה נומינלית מישראל. עוד פיחת בן אחוז או שניים בערך הפאונד מול השקל וזה קורה..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s