חוק הגיוס – כפיים לחוקר הרע

אתמול עבר בכנסת חוק הגיוס הפוטר את החרדים משירות צבאי במשך שלוש שנים נוספות. זהו חוק טוב, מאחר שאין שום טעם להיכנס למלחמת עולם עם החרדים בסוגיית הגיוס כאשר הנתונים מראים שמספר החרדים המתגייסים רק עולה מדי שנה ובקצב משמעותי. מפתיע לראות את הפרגמטיות של המפלגות החרדיות כאשר הן עומדות עם הגב לקיר. הפעם הן היו מוכנות לחוק שישתמע ממנו שהחל משנת 2020 שר הביטחון לא יוכל לתת פטור לחרדים מעבר למכסה. בימים עברו זה היה דמיוני שמפלגה חרדית תתמוך בעמדה כזו, ואכן כדי להגיע למצב הנוכחי נדרש קרע גדול בחברה החרדית, בין תומכי הרב שטיינמן לתומכי הרב אויערבך הקיצוני.

לכאורה החוק החדש הוא סטירת לחי ליאיר לפיד, אבי חוק הגיוס הקודם, או לשופטי בג"ץ שפסלו את חוק טל, מאחר שבמקום להביא לשוויון, המצב החוקי החדש מאפשר לסחוב עוד זמן עד השגת השוויון המיוחל. אבל בהתבוננות מפוכחת יותר התהליכים שקורים עכשיו מצדיקים דווקא את לפיד ואת בג"ץ.  תמיד היו כאלו שאיימו שכל לחץ לפיתרון כוחני של בעיית הגיוס רק ירחיק חרדים מהצבא. השופטת ארבל ביטאה עמדה זו בהתנגדותה בדעת מיעוט לפסילת חוק טל:

אני סבורה שכפיה במקרה זה הינה חסרת סיכוי ולא תשיג דבר. ביטול החוק אולי יצור תחושה שהנה הושג השוויון המיוחל, אך ההפך הוא הנכון. להערכתי, ביטול החוק יביא למבוכה ויצור כעסים ויקטע את ההישגים ההתחלתיים שכבר הושגו, אשר אין לבטלם באבחת החלטה. הוא יגדע את הענף האחרון המחבר את שני הקטבים.

זו לדעתי התבוננות קצרת רואי. הרי בחקירת משטרה תמיד ישנם "החוקר הטוב" ו"החוקר הרע". יכול להיות מצב שבו החוקר הרע רק מעורר כעס והתנגדות, ואז יש להוציאו מהחדר ולדבר עם הנחקר בדברי חלקות. אבל עצם קיומו של החוקר הרע והידיעה שהוא בהחלט עלול לחזור מעצבים את מערכת התמריצים, גם בשעה שהוא אינו בחדר.

כך גם בענייננו – בטווח הארוך מי שהיה תובעני יותר בדרישה לגיוס החרדים, סייע בסופו של דבר ליצירת לחץ על המפלגות החרדיות ולתהליכים שיובילו לגיוס חרדים בהסכמה וליציאתם לעבודה. תהליכים אלו קיבלו זריקת מרץ משמעותית אתמול כאשר המפלגות החרדיות עצמן נעשו חתומות על חוק המוביל לכך.