חוסר אחריות הוא אחראי

באיזו מידה ניתן לסמוך על אדם שיחזיר חובותיו? כמה זמן יתמיד אדם בנישואיו? מחקר חדש מעלה ממצא מרתק: התשובות לשתי שאלות אלו קשורות זו לזו. בני אדם שיש להם דירוג אשראי טוב נוטים להתמיד במערכות יחסים. לעומת זאת מתברר שבני אדם שלא ניתן לבטוח בהם שיעמדו מאחורי חובותיהם, גם אינם מצליחים לשמור על מערכות יחסים לאורך זמן.

כשחושבים על ההיגיון הטמון בדבר, הוא לא בשמים: להיות אדם אחראי ושקול זו תכונת אופי. אדם שקול לא ייטול על עצמו חובות באימפולסיביות ובלי כוונה לעמוד מאחוריהם. אדם שקול גם לא יחליף מערכות יחסים כמו גרביים או יתפתה לבגידה או יעשה כל דבר אחר שיחליף מבט מצועף בעיניים במבטי שנאה.

נראה שאפשר להחיל את ההיגיון הזה על הבדלים בין מדינות בלקיחת אשראי. ארצות הברית היא הרי ארץ הבזבזנים, שבה אנשים מרבים להיכנס לחובות לשם הגדלת הצריכה הפרטית, בעוד שגרמניה וסין ארצות של חוסכים מושבעים. אפשר לפרש את ההתנהגות האמריקנית כנטייה למידה של חוסר שיקול דעת וחוסר אחריות, ולבחון האם היא מתבטאת בשלל תחומים אחרים, ונראה שאכן כך. שיעור הגירושין בארצות הברית גבוה משמעותית מזה שבגרמניה ועוד יותר מזה שבסין. מסתבר גם שארה"ב מובילה בעולם המערבי בהריונות של קטינות – 32 לידות קטינות לאלף נשים. השיעור בגרמניה ובסין? רבע מזה. הכי גרוע – שיעור הרציחות בארה"ב גבוה פי ארבעה מזה שבגרמניה ובסין.   בארה"ב אמנם יש מיעוט משמעותי של שחורים שבקרבו המספרים האלו גבוהים במיוחד ומעלים את הממוצע, אולם גם במדינות ארה"ב שהן לבנות לחלוטין, עדיין המספרים גבוהים בהרבה מאשר בגרמניה או בסין. ארצות הברית נראית אם כך כארץ אימפולסיבית במיוחד ולא פלא שאנשים ממשכנים שם את בתיהם כדי לבזבז, בעוד שהגרמנים נצמדים בקנאות למזומן שנמצא בידיהם ומסרבים אפילו להשתמש בכרטיס אשראי.

שקיעה בחובות יכולה להישמע רע, בפרט כאשר אפשר לשער, כמו שניכר מהנתונים שלעיל, שהיא נובעת מחוסר שיקול דעת ומטבע אימפולסיבי. אבל כפי שכתבתי בעבר, ריבוי חובות לשם צריכה משמעותו רעה מזווית הראייה של הפרט, אך בתמונה הכוללת כך אפשר ליצור ביקושים גבוהים, וביקושים גבוהים במשק הם תמריץ נפלא לפתיחת עסק, ליזמות, לגיוס עובדים, לתחרותיות. זו הדרך לחילוץ העולם מקצב הצמיחה האיטי שבו הוא שרוי. ובאמת ארצות הברית שוב בולטת כקטר הצמיחה העולמי, בעוד שהחסכנות של גרמניה מכניסה את אירופה כולה במיתון, ואילו הצריכה הפרטית הנמוכה בסין מובילה לעודף חסכונות שמתדלק בועות נדל"ן ובנייה בזבזנית וחסרת תכלית של תשתיות. בתמונה הגדולה חוסר אחריות עשוי להתברר  כדבר אחראי.

מודעות פרסומת

31 תגובות to “חוסר אחריות הוא אחראי”

  1. דניאל Says:

    ועדיין, תרבות הצריכה היא מה שהורג אותנו לאט אבל בטוח.
    אם תסתכל על ארהב, צריכה מוגזמת היא חלק מהאיפולסיביות.
    הבעיה היא לא שאין מספיק, אלא שיש יותר מדי לחלק שדואגים שלא יהיה לאחרים כדי שימשיכו לייצר ועטד ועוד

    אהבתי

  2. אל רום Says:

    פוסט יפה מאוד תמריץ . אבחנות מאוד רלבנטיות ומעניניות , אלא , שיש לי רק בעיה אחת :

    אתה מקשר ( לפחות באופן מוכמן ומשתמע ) בין יזמות ויצירתיות , לבין תכונות פסאדו בזבזניות , והראיה : ארה"ב , מקור הצמיחה והיצירתיות וכו… ואין לחלוק , על כמות הפיתוחים , פטנטים , תל"ג לכאורה וכו…..

    אלא שהסינים , טוענים , במשתמע , שאפשר גם לשלב בין נוקשות מנטלית , לבין צמיחה , או לפחות , הם עכשיו מנהלים שדה ניסויים ענק , שהמין האנושי , בעת המודרנית , לא ידע כמותו :

    איך משלבים , משטר מעין טוטאליטרי , עם צמיחה , יזמות , שוק חופשי וכו…. מה :

    אפשר גם למנוע מאדם למשל , או מיזם למשל , לגלוש חופשי באינטרנט , להיווכח במו עיניו , דברים נכוחה , וגם לצפות שיהא יצירתי ? שיהא עם דמיון יוצר ? עם תודעה נועזת ?

    האם יש להם סיכוי להתמיד ביצור כלאיים זה ? נחיה ונראה , עד כה , עבד לא רע בכלל !!

    להתראות

    אהבתי

  3. גיא Says:

    תמריץ , כתבת
    ———————————————————————–
    שקיעה בחובות יכולה להישמע רע, בפרט כאשר אפשר לשער, כמו שניכר מהנתונים שלעיל, שהיא נובעת מחוסר שיקול דעת ומטבע אימפולסיבי. אבל כפי שכתבתי בעבר, ריבוי חובות לשם צריכה משמעותו רעה מזווית הראייה של הפרט, אך בתמונה הכוללת כך אפשר ליצור ביקושים גבוהים, וביקושים גבוהים במשק הם תמריץ נפלא לפתיחת עסק, ליזמות, לגיוס עובדים, לתחרותיות. זו הדרך לחילוץ העולם מקצב הצמיחה האיטי שבו הוא שרוי.
    ———————————————————————–
    וזו נראית לי בדיוק הקומדיה של נחלת הכלל.
    http://www.urbandictionary.com/define.php?term=comedy+of+the+commons

    וגם הסיכום של ג.ק. צ'סטרטון על ספר איוב בהחלט מתאים לכאן:
    לא רק שפרדוקסים (מה שלעיתים נראים לנו כפרדוקסים) נכונים אלא שהם גם מנחמים ומרגיעים.
    ———————————————————————-
    But in the prologue we see Job tormented not because he was the worst of men, but because he was the best. [It is the lesson of the whole work that man is most comforted by paradoxes]. Here is the very darkest and strangest of the paradoxes; and it is by all human testimony the most reassuring.
    ———————————————————————-
    לכן , לדעתי , ליגלוג מוגזם על תרבות הצריכה (או על מרבית הדתות האחרות)
    הוא לנוער והוא סימפטום של דמיון ננסי.

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    תודה, גיא. אפילו לא הכרתי המונח "קומדיה של נחלת הכלל". בוויקיפדיה הוא מוגדר כפעולה כמו עריכת ערך בוויקיפדיה (שים לב למעגליות המסוימת). כל אחד נותן קצת מזמנו ובסוף יוצא משהו רב עוצמה. הפרדוקס כאן חזק עוד יותר – כי כתיבה בוויקיפדיה תיתפס כתחביב חנוני לא מזיק ולא כאקט רע כמו חוסר אחריות פיננסי.

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    אל רום, סין ידועה בעיקר כחקיינית. קשה לומר שמשם יוצאים החידושים הגדולים של האנושות. בכל אופן אפשר לשגשג כלכלית באווירה של נוקשות פוליטית. ראה סינגפור.

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    דניאל, לא בטוח שירדתי לסוף דעתך. תרבות הצריכה מניבה תוצאות טובות במישור הכלכלי. זה נכון שמפרספקטיבה של איכות סביבה דברים אינם כה ורודים (או ירוקים).

    אהבתי

  7. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, בניה מוגברת של נדל"ן ותשתיות גם היא גורמת לגיוס עובדים, פתיחת עסקים, שיפור שיטות עבודה וכו', אבל אליה אתה מתייחס בשלילה, בעוד שלצריכה מוגברת של ממתקים או נעליים אתה מתייחס בחיוב.

    אני משער שנעליים מצטברות בארון הנעליים ללא שימוש בדומה לבניינים ותשתיות מיותרים שמצטברים על פני הארץ, ואני משער שגם בבליסת שוקולד ההנאה השולית מכל שורה או חפיסה נוספת, נמוכה יותר.

    מי יקבע מה מועיל ומה מיותר, באיזו כמות ובאיזה עיתוי? התשובה שלי היא השוק החופשי, והתשובה שלך היא המתכנן המרכזי.

    נ.ב. המדינות שנמצאות לדעתך בתת צריכה הן מדינות שנמצאות גם בתת ילודה. אולי זה דווקא נבון מצד הפנסיונרים של אותן מדינות לחסוך ולהשקיע את הכסף באגרות חוב (ומניות) של מדינות אחרות, צעירות יותר.

    אהבתי

  8. מבקר טוקבקים Says:

    במלים אחרות, כשמדברים על הבדלים בין מדינות בלקיחת אשראי צרכני, יש לתקנן את התוצאות לחתך הגילים במדינות הללו. (צעירים לוקחים אשראי צרכני כמעין הלוואה מהמשכורת העתידית של עצמם).

    אהבתי

  9. אל רום Says:

    תמריץ , זה נכון שהסינים חקיינים , אבל , יצירתיות , הרבה פנים לה , צריך לזכור זאת . והסינים יצירתיים , ואפילו מאוד . רק לא במובן המערבי המוכר לך ( משמע , מחשבה פורצת דרך , מקורית , גיים צ'נג'ר וכו… ) .

    בנוגע לתורות מימשל , אלתור וזריזות בהליכי ייצור וכדומה …. יש להם הרבה רעיונות או דרך חשיבה ויישום יחודיים .

    כבר כתבתי על כך ליאיר באיזשהוא פוסט , וכדוגמא ( להלן לינק ) הבאתי את הסינים , הראשונים בעולם לבנות בית במדפסת 3D . גם הבאתי את הסינים באינדקס הפיתוח והחדשנות העולמית , דרך בלוג מעולה על סין ( להלן לינק , פירמה מערבית של עורכי דין בסין ) .

    הנה :

    מדפסת תלת מימדית, בניה ראשונה של בית בעולם :

    http://www.cnet.com/news/worlds-first-3d-printed-apartment-building-constructed-in-china/

    מיקומה של סין באינדקס החדשנות בעולם , ולמה , ראו דרך שם :

    http://www.chinalawblog.com/2015/10/china-the-29th-most-innovative-economy-on-earth.html

    להתראות

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    מבקר, ההבדל בין צריכה להשקעה מיותרת הוא שבצריכה אתה יודע מה אתה מקבל. חפיסת שוקולד למשל. אז אולי זה לא כזה טעים, אולי משמין, אולי יצריך טיפול שורש אצל רופא שיניים. אבל אתה יודע מה החלטת לצרוך. כשאתה חוסך כסף ומוביל לבניית ערי רפאים, אתה מוביל לתוצאה שלא רצית בה. אין לך עניין בהקמת מבנים שוממים מאדם. אתה משלה עצמך שתקנה שוקולדים בעתיד מהתשואה שתשיג. אבל לא תהיה תשואה.

    נראה לי התבלבל לך משהו עם הטיעון לגבי סין. דווקא אם הילודה שם נמוכה, אין היגיון בהשקעות תשתית עצומות ועדיף פשוט לצרוך וליהנות מהחיים.

    אהבתי

  11. תמריץ Says:

    אל רום, כמו הרבה פעמים בדיון בינינו, נראה לי שאנחנו לא ממש חלוקים. סין לא חדשנית כמו בתרבות הסטרטאפים בישראל, אבל יש שם לדעתי מספיק מרץ וחריצות כדי שיהיה להם עתיד כלכלי מזהיר. בעוד שנות דור זו תהיה מדינה עשירה בהרבה.

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    אגב מבקר, הנחת היסוד שלך שמה שאני מטיף לו סותר שוק חופשי אינה נכונה. שורש הבעיה הוא דווקא שהריבית אינה חופשית. כשיש עודף חסכנות, הריבית צריכה להיות שלילית. אתה נגד הבנקים המרכזיים כי אתה חושב שהתערבותם בריביות רעה. אני אומר בדיוק ההיפך: הם אינם מוודאים שהריביות נמוכות מספיק כדי להלום את מצב מאזן החיסכון מול הצריכה (כמי שמתגלם באינפלציה). זו בעיניי השגיאה הגדולה שלהם.

    אהבתי

  13. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, לא טענתי שמדינות מזדקנות צריכות להשקיע במיוחד בתשתיות, אלא שאזרחים מבוגרים ופנסיונרים לא לוקחים הלוואות צרכניות על חשבון משכורות עתידיות. רוב עבודתם מאחוריהם, מגולמת בחסכונותיהם והשקעותיהם.

    לפיכך, אני משער שחלק מההבדל בין מדינות בלקיחת אשראי צרכני, מוסבר על ידי חתך הגילים השונה במדינות הללו!

    בנוסף, כתבתי שאולי זה דווקא נבון מצד המבוגרים בארצות המזדקנות להשקיע חלק מחסכונותיהם *במדינות אחרות*, צעירות יותר. (לא במדינתם. במדינות *אחרות*). סין עושה את זה במידה רבה עבור אזרחיה, כשהיא מחזיקה אג"ח ממשלתי אמריקאי.

    אני מסכים איתך שחוסר הוודאות של המשקיע גדול יותר מחוסר הוודאות של הצרכן. אבל האם נובע מכך שעודף שוקולד שנוצר בהחלטת מתכנן מרכזי מועיל יותר מעודף בניינים שנוצר בהחלטת מתכנן מרכזי? אני בספק.

    אהבתי

  14. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, הורדת ריבית יכולה להוליד בועת נכסים במקום אינפלציית מוצרי צריכה.

    ריבית היא שער חליפין בין הכסף של ההווה לכסף של העתיד:

    ריבית גבוהה = כל שקל היום יהפוך לשניים בעוד חמש שנים.
    ריבית נמוכה/אפסית = כל שקל היום יישאר כפי שהוא בעוד חמש שנים.
    ריבית שלילית = כל שקל היום יהפוך לתשעים אגורות עוד חמש שנים.

    ניקח למשל משקיע אג"חי מושבע. יש לו תיק גדול של אג"ח ממשלתי. כיצד הריביות ישפיעו על התנהגותו? (בוא נעזוב את *שינוי* הריבית ונתמקד תחילה במצב הסטטי).

    במקרה של ריבית גבוהה הוא יצפה להכנסה שנתית גבוהה מריבית ולכן ירשה לעצמו הוצאות גבוהות. במקרה של ריבית נמוכה או שלילית הוא יצפה להכנסה נמוכה מריבית ולכן יצמצם בהוצאות מחשש שהכסף לא יספיק לו.

    ועכשיו, נדבר על *השינוי* בריבית. הורדת ריבית מקפיצה את שווי האג"ח הארוך באופן חד פעמי, בלי להקפיץ את ההכנסה השנתית מריבית. האם המשקיע האג"חי המושבע יגדיל את הוצאותיו, כתוצאה מאפקט העושר, או יסתכל על ההכנסה השנתית שנותרה ללא שינוי? לא ברור.

    מה בנוגע למשקיע אג"חי מושבע שעדיין עסוק ב*בניית* התיק? ריבית נמוכה אולי תגרום לו לחסוך חלק *גדול* יותר ממשכורתו כדי להכין את עצמו לפרישה.

    תמריץ, זו מערכת מורכבת. מצב קבוע מסויים משפיע באופן שונה על שחקנים שונים. בנוסף, *שינוי* המצב משפיע באופן שונה על שחקנים שונים. היומרה של המתכננים המרכזיים גורמת לנזקים, בועות, עודפים וחוסרים.

    אהבתי

  15. תמריץ Says:

    מבקר, מעולם לא הבנתי למה ריבית גבוהה מבטאת טוב יותר שוק חופשי מאשר ריבית שלילית.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    לגבי האפקט המצמצם בהורדת ריבית:
    http://tinyurl.com/qb8h2a4

    אהבתי

  17. מבקר טוקבקים Says:

    ריבית שנקבעת בשוק החופשי מבטאת יותר טוב את השוק החופשי מריבית שנקבעת על ידי מתכנן מרכזי. עד כאן אנחנו מסכימים?

    האם השוק החופשי היה קובע ריבית נמוכה כל כך לאורך זמן ארוך כל כך כפי שהבנקים המרכזיים קובעים כיום? ההיסטוריה מרמזת שלא, אבל לא ניתן לדעת בוודאות.

    אני נגד תכנון מרכזי, אבל התכנון המרכזי כן קיים. לפיכך, אני נגד הצעדים היותר מוקצנים וחסרי תקדים שהמתכנן המרכזי נוקט.

    אקרא את הקישור שהבאת.

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    מבקר, כדי לענות על השאלה צריך לקבוע קודם מי יוצר את הכסף בשוק החופשי. התשובה שאני מכיר מהאוסטרים היא בסיס הזהב.

    אהבתי

  19. מבקר טוקבקים Says:

    קראתי. חשבתי שתשלח אותי לקישור חיצוני.

    כתבת שם: "על פניו הטענה אינה סבירה. נכון שהחוסכים מקבלים יותר בסביבת ריבית גבוהה אולם אז מנגד הלווים משלמים יותר ונשארים עם פחות כסף".

    חלק גדול מהאג"ח הוא ממשלתי, אז אין פה קיזוז מלא בין לווים ומלווים, כי לשיטתך חוב ממשלתי הוא בעצם התחייבות להדפיס הרבה כסף בעתיד, במקרה הצורך.

    (אבל אם *יש* קיזוז מלא בין לווים ומלווים, כלומר משחק סכום 0, אז גם ריבית 0 לא מועילה, כי על כל אחד שנהנה מריבית נמוכה יש אחד שסובל ממנה).

    אני בספק בנוגע לניסיון שלך לסווג את הנהנים והסובלים מבחינת הנטיה השולית שלהם לצרוך. יש למשל לווים גדולים עסקיים במשק. אולי פנסיונרים דווקא נוטים לצרוך? בנוסף, חלק גדול מהאשראי ליחידים מושקע בנדל"ן, ולא בצריכת מוצרים מתכלים. (אולי גם במינוף תיקי השקעות).

    יש כאן מורכבות נוספת: משכנתא היא בעצם הוצאה נקודתית גדולה שמלווה בשנים של הצטמצמות. בעצם אולי ההצטמצמות מתחילה עוד קודם, בצבירת ההון הראשוני.

    אשראי צרכני מגביר צריכה כשהוא גדל אך לאחר מכן יכול דווקא לצמצם צריכה, כי האנשים בחובות.

    המערכת הזאת נראית לי מסובכת מדי להבנה ולניהול. עדיף שוק חופשי.

    ——————————————————————–
    תמריץ, בכלכלה חופשית מבחינה מוניטרית, אנשים חופשיים להשתמש בכסף של כל מנפיק שירצו. השוק החופשי יבחר את המטבע הפופולרי ולא הממשל.

    אהבתי

  20. תמריץ Says:

    לשוק החופשי אין ספק שהורדת ריבית מרחיבה. ראה תגובות שווקי המניות להורדות ריבית.

    אהבתי

  21. מבקר טוקבקים Says:

    "מרחיבה" ו"מצמצמת" זו חשיבה בינרית. אני טענתי שיש אפקטים שונים על שחקנים שונים ובטווחי זמן שונים. בנוסף, ערכתי הבחנה בין ההשפעה של המצב הקבוע ובין ההשפעה של השינוי.

    השוק החופשי כולל כל מיני מוצרים, שירותים ונכסים. מניות הן סוג אחד של נכס-השקעה. עליית מחירי מניות לא אומרת שיצרכו או ייצרו או יפתחו יותר.

    אהבתי

  22. מבקר טוקבקים Says:

    (עליית מחירי מניות מקטינה תשואת דיבידנד).

    אהבתי

  23. תמריץ Says:

    הטענה שעלייה של מחירי מניות, לפעמים בחדות, בתגובה להורדת ריבית, לא מעידה על ציפיות חיוביות לגבי הכלכלה, נראית לי רחוקה מאוד. זה כמו להגיד שהצניחה הגדולה ב-2009 לא ביטאה חשש משפל.
    הכלכלן סקוט סאמנר טוען בעקשנות שצריך חוזים על התמ"ג. זו יכולה הייתה להיות דרך ישירה לבחון את דעת השווקים על הורדת ריבית מבחינת ההשפעה על התוצר.

    שיטה שבה גוף פרטי ינפיק כסף כרצונו ויהיה בעל סמכות הדפסת הכסף היא לא סבירה. יש להניח שגוף כזה יצטרך להיות כפוף לחוקים נוקשים שלפיהם ייקבע כמה ואיך ידפיס. זה אינו שונה ממה שצריך לעשות בנק מרכזי שכפוף ליעד האינפלציה.

    אהבתי

  24. שמעון חש Says:

    לא לקחתי הלוואה מימי
    לא משתולל אפילו עם כרטיס האשראי
    אך גרוש
    מה הדיאגנוזה?

    ובלי קשר
    "הבערות משתלטת על החברה הישראלית" –
    לחיי מדינת ביבי… אהההה.. המופתי.. סליחה
    http://m.calcalist.co.il/article.aspx?guid=3671542&ref=ynet

    אהבתי

  25. מבקר טוקבקים Says:

    כשהבנק המרכזי מוריד ריבית באמצעות רכישת ניירות ערך, הוא נותן מתנה למחזיקי ניירות ערך. המתנה לא נשארת באג"ח ממשלתי אלא זולגת לניירות אחרים, הן בגלל שהתשואה שם פתאום נראית אטרקטיבית יחסית, והן בגלל רצון של חלק מבעלי התיקים לשמור על הקצאה מסויימת. אז ברור שמחירי המניות עולים בתגובה להודעה, לאחר שהשוק למד את האפקט. אני לא חושב שזה לא אומר הרבה מעבר לזה.

    לא צריך שיהיה גוף בעל סמכות (בלעדית) להנפקת כסף, כמו שלא צריך שיהיה גוף בעל סמכות (בלעדית) לייצור שוקולד. גם לא צריך מכסות ייצור. יהיו כמה מנפיקים וחלקם יהיו פופולריים מאחרים. זה יהיה תפקידו של המנפיק לשכנע את המשתמשים שאין סיכון של הנפקת יתר. ביטקוין עושים את זה על ידי הגבלת כמות שהוכרזה מראש. אחרים יעשו את זה בדרכים אחרות. הדרך הקלאסית שהייתה נהוגה בעבר היא באמצעות שימוש בסחורה או מתכת. הפתרונות השונים והמנפיקים השונים יתחרו בשוק.

    אהבתי

  26. מבקר טוקבקים Says:

    * אני לא חושב שזה אומר הרבה מעבר לזה.

    אהבתי

  27. תמריץ Says:

    לגבי הטיעון שעל כל מלווה, יש לווה ולכן עבור כל אחד שריבית נמוכה מועילה לו, יש אחד שריבית נמוכה מזיקה לו, זה טיעון שגוי.
    בשיטה שבה עובדת הבנקאות כל אחד שמחליט לקחת הלוואה בעצם מחולל הדפסת כסף. הסיבה היא שהבנק יוצר יש מאין כסף ומעניקו ללווה. הגדלת התמריצים ללקיחת הלוואה על ידי הורדת ריבית מחוללת בעצם הדפסת כסף בהיקף גדול.

    אהבתי

  28. אל רום Says:

    רק לצורך בדיקה התגובה …..

    אהבתי

  29. מבקר טוקבקים Says:

    תמריץ, בדבריך בפוסט על האפקט המצמצם של ריבית נמוכה, כתבת:

    "נכון שהחוסכים מקבלים יותר בסביבת ריבית גבוהה אולם אז מנגד הלווים משלמים יותר ונשארים עם פחות כסף".

    ולכן בכלל התחלתי לדבר על השאלה אם יש או אין איזון בין לווים ומלווים.

    ————————————————————————————–
    בנקאות ברזרבה חלקית אכן מוסיפה רובד נוסף של מורכבות.

    מה קורה אם הלוואה ברזרבה חלקית לא מוחזרת? האם הבנק מפסיד רק את הריבית, או גם את הקרן? לדעתי גם את הקרן.

    ולכן, ריבית נמוכה אולי מגדילה את המוטיבציה לקחת הלוואה מהבנק, אבל מקטינה את המוטיבציה של הבנק לתת אותה.

    אני לא בטוח שאשראי בנקאי ברזרבה חלקית שקול להדפסת כסף על ידי הבנק המרכזי, מבחינת מכלול ההשפעות. למשל, אשראי בנקאי מייצר חייבים והדפסה לא.

    אני גם לא בטוח שאשראי בנקאי ברזרבה חלקית הוא "יש מאין". דרישות הלימות ההון גורמות לכך שאשראי בנקאי בעצם "צורך" או "מרתק" הון עצמי של הבנק, ובמובן זה אשראי בנקאי הוא מעין "משאב מוגבל", בהינתן ההון העצמי של הבנק.

    ————————————————————————————–
    (במאמר מוסגר: היעדר משחק סכום אפס נומינלי לא אומר הרבה על המשחק הריאלי. וזה כבר נושא אחר).

    אהבתי

  30. תמריץ Says:

    הבנק המרכזי אכן יכול להדפיס ללא חשש לחדלות פרעון, וזו בדיוק הסיבה שבגללה התערבותו כל כך משמעותית בשיאים של פאניקה כמו ב-2009.

    אהבתי

  31. orihippo Says:

    http://news.walla.co.il/item/2900796

    תעשיית הזיכרון שהתפתחה בעקבות הרצח ניזונה מאותם יסודות מורעלים שהביאו להסכם. הקבוצה הקטנה והמבוהלת שניהלה אז את המדינה, הפכה את הרצח לנשק במערכה האבודה על הנהגת המדינה. הנהגת "השבט הלבן" יצאה לקרב על זיכרון הרצח בדיוק כפי שיצאה להרפתקת אוסלו – בלי מחשבה, בלי בדיקה ומתוך ניתוק הולך וגובר מהחברה הישראלית. האליטה השוקעת סימנה לה אליטה חדשה וצומחת כאויב האולטימטיבי: הציונות הדתית. העובדה שהרוצח היה חרדי מהרצליה לא הפריעה לאף אחד מהמשתתפים בהשתוללות ה"זיכרון" ו"ההנצחה" לכוון אצבע מאשימה ענקית כלפי ה"אחר" החדש של ישראל: המתנח

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: