האישי, הפוליטי והשופטת

כתבתי בעבר על ההבדל בין התנהגות האדם בענייניו האישיים לבין התנהגותו הפוליטית. נראה לפעמים כאילו האדם מתוכנת לחשוב אחרת, אולי ממש להפעיל אזורי חשיבה אחרים במוח, בסיטואציות שמעוררות בו מחשבות אישיות ובסיטואציות שמעוררות בו מחשבות פוליטיות. אדם יכול להתעשר ואפילו להעלים מס מצד אחד ומצד שני להצביע בבחירות עבור שלי יחימוביץ כדי שתכביד מס על העשירים. למה? את הדבר הראשון הוא עושה בתפקידו כאדם הדואג לענייניו הפרטיים. את הדבר השני עושה כאדם החושב פוליטית. כך אפשר להילחם למען שוויון מיעוטים אך לוודא בכל דרך שילדיך ילמדו בבית ספר על טהרת ילדים לבנבנים בני טובים. על האצולה הפלסטינית בזמן המנדט נאמר שבמהלך יממה אחת הייתה מסוגלת לרקום עסקאות למכירת אדמות פרטיות ליהודים בתמורה נאה מחד, ולהקהיל המונים בפומבי נגד ההשתלטות הציונית מאידך.

לפעמים מאוד קשה להפריד בין האישי לפוליטי. השניים כרוכים ממש זה בזה ובעוצמות זהות. דוגמה מעניינת לעימות בין האינטרס האישי והאינטרס הפוליטי נותנות גחמותיה המשונות של החוקה האמריקנית. החוקה קובעת שהנשיא ימנה את שופטי בית המשפט העליון באישור הסנאט. לכאורה אם כך באמריקה אין לשופט שליטה בשאלה מי ימשיך אותו. זהו הבדל גדול לעומת המנגנון הישראלי המאפשר לשופטים העליונים להבטיח את כהונת בני דמותם אחריהם באמצעות משיכתם בחוטים בוועדה למינוי שופטים.

אבל זה אינו מדויק – למעשה יש לשופט שליטה לא קטנה בשאלה מי יחליף אותו. החוקה אמנם מאפשרת לו לכהן עד יום מותו, שבו אינו שולט ושלגביו כמובן שעליו לכבד את דברו של אלוהים, אבל הוא יכול להקדים ולפרוש וכך לתזמן את עזיבתו ואת בחירת מחליפו למועד שבו מכהן נשיא נוח מבחינתו.  זה דבר שחשיבותו בפוליטיקה האמריקנית עצומה.

בית המשפט העליון של ארה"ב בן תשעת השופטים עיצב את דמותה של המדינה לאורך השנים לא פחות מהנשיאים. בית המשפט העליון הוא מי שסלל בהכשרת העבדות את הדרך למלחמת האזרחים, אך מי שאסר על חינוך נפרד ללבנים ולשחורים, מי שמנע מרוזוולט לממש את הניו דיל, אך נסוג בו. מי שהתיר הפלות, מי שביטל ואחר כך החזיר את עונש המוות, מי שנמנע מלבטל את האובמה-קר, מי שאיפשר נישואים חד מיניים, מי שמנע הגבלות על אחזקת כלי נשק, מי שקבע חוקי מימון בחירות שבהם הכסף הגדול קובע, מי שהקשה להגביל מהגרים לא חוקיים.

ייתכן שמערכת הבחירות הקרובה היא מהחשובות בהיסטוריה מאחר שרבים מהשופטים מבוגרים מאוד ויתקשו לשרוד את הנשיא הבא. מי שיוכל להחליף את הקשישים האלו במשפטנים נמרצים השייכים למחנה האידיאולוגי שלו יעצב את פני אמריקה לדורות. השופטים מתמנים צעירים ויכהנו עשרות שנים – תוחלת החיים רק עולה. האם נראה את עונש המוות מתבטל או שנראה את הנישואים החד מיניים מתבטלים? האם ישובו לאסור על נשים לערוך הפלות ויתנו יד לסנקציות נגד מהגרים לא חוקיים או שירוקנו את בתי הכלא מעברייני סמים ויאסרו על הממשל הפדרלי לאסוף מידע על האזרחים? השופטים העליונים ייקבעו.

כל אדם בעל תודעה פוליטית מקווה מאוד ששופטים בעלי דעות קרובות לשלו ימונו לבית המשפט העליון. השופטים באמריקה עצמם הם בעלי תודעה פוליטית עזה, אחרת לא היו מתמנים. אבל בכל מה שקשור להשפעתם על העמדת מחליפים – הם עלולים להימצא בקונפליקט עצום בין האישי לבין הפוליטי.

אם הם משתוקקים להמשיך בכהונה ולהישאר בעמדת השפעה מלאת עניין וסיפוק במקום לפרוש ולהפוך לשוכני בית אבות חסרי חשיבות, הם יתקשו לעזוב את הכס. אפילו בשעה שהעיתוי אידיאלי לכך – כאשר הנשיא והרוב בסנאט נוחים להם, הם יתפתו להיצמד לכיסא, ויצטרכו לקחת סיכון שבבוא שעת פרישה בלתי נמנעת, כבר לא יכהן נשיא שישמחו לראותו ממנה להם מחליף.

כיום מכהנת בבית המשפט העליון שופטת קשישה יהודיה למודת מחלות, רות ביידר גינזברג. גינזברג, לוחמת למען זכויות נשים ומיעוטים, תרמה רבות לקידום מטרות ליברליות לאורך הקריירה שלה. אבל החלטה אישית אחת שלה יכולה להועיל למפלגה הרפובליקנית יותר מכל הנזק שהסבה לעיקרי האמונה השמרניים לאורך השנים. גינזברג ממש לא רוצה לפרוש. אם הנשיא הבא יהיה רפובליקני, רוב הסיכויים שהוא יהיה זה שימנה את מחליפה וייתכן שכך יקבע את אמריקה כמדינה שמרנית, אולי אפילו שמרנית קיצונית, לשנות דור.

בסיטואציות אישיות מקבלים החלטות אישיות, בסיטואציות פוליטיות מקבלים החלטות פוליטיות, אבל מה קורה בסיטואציה אישית שהיא כל כך פוליטית? הייתי רוצה לראות הדמיית מוח של כבוד השופטת ביידר גינזברג כשהיא חושבת על הנושא. נראה לי שאפשר יהיה לזהות שם דפוס מעניין של קונפליקט.