מה טווסים יכולים ללמדנו על מס שטוח

עונת העימותים בין המועמדים הרפובליקניים לנשיאות ארה"ב היא העונה להצעות מס רדיקליות. המועמדים מתחרים זה בזה בהעלאת הצעות שיפשטו את מערכת המס, יחליפו את חוקי המס הסבוכים בני אלפי העמודים וישלחו ללשכת העבודה את רוב רובם של אנשי ה-IRS, סוכנות המס האמריקנית השנואה. כבר כתבתי השנה על הצעה אחת לשינוי רדיקלי – יוזמת המס ההוגן, שאותה מקדם מייק האקבי. מועמדים אחרים, ביניהם בן קארסון, טד קרוז וראנד פול, תומכים בשיטה אחרת לפישוט רדיקלי של מערכת המס – הנהגת מס שטוח. כלומר קביעת שיטה שבה משלמים אחוז מס אחיד על כל הכנסה, להבדיל מהמיסוי הפרוגרסיבי המקובל כיום. כדי למנוע מצב שבו עניים משלמים כמו עשירים, אפשר להוסיף לשיטה זו נקודות זיכוי, כך שהמדינה תמחל על כמה אלפי דולרים מחובת המס השנתית של כל יחיד. באופן זה העניים לא ישלמו כלום, או ישלמו מעט ביחס להכנסתם.

מס שטוח מותיר סימן שאלה לגבי שיעור המיסוי של רווחי הון. אם ימוסו באותו שיעור כמו כל הכנסה אחרת, ייווצר תמריץ מעוות לקחת משכורת מחברה (כך שתמוסה רק ברמת מקבל המשכורת) במקום לקחת ממנה דיבידנד (שימוסה גם ברמת מס החברות וגם ברמת מקבל הדיבידנד). לכן בדרך כלל מי שתומך במס שטוח תומך במס אפס על רווחי הון או במס אפס על רווחי חברות או לחלופין, במיסוי החברות גם על כסף שיוצא לתשלום משכורות עובדים בחברה.

מס שטוח נמנע מכמה מהמלכודות שמציעה האלטרנטיבה הפשוטה השנייה – מיסוי רק דרך המע"מ. מס שטוח אינו כרוך במתן קצבה בסיסית לכל אזרח, מה שהיה יכול לעודד הגירה של עניים וקיומם של מובטלים כרוניים שלא יחושו צורך לעבוד. הוא אינו כרוך בהעלאה דרמטית חד פעמית של יוקר המחיה ואינו מהווה תמריץ לערוך קניות בחו"ל. מצד שני, למיסוי דרך מע"מ יש יתרון בכך שהוא ממלא היטב את תפקידה של מערכת מס הגיונית – למסות רק צריכה. משקיעים צריך לעודד, לא להעניש על ידי מס. הם הרי לא לוקחים משאבים מהעולם, אלא מנסים להוסיף לו.

אין ספק לכאורה שמס שטוח נותן תמריצים טובים יותר מאשר מערכת מס סבוכה ומורכבת שמתעללת בך ככל שאתה מרוויח יותר, או שדורשת ממך לבזבז הון עתק על עורכי דין ורואי חשבון תחמנים. עם זאת, מי שיחפש הוכחות אמפיריות לכך על ידי התפעלות מהכלכלה הפנטסטית של מדינות שמסתמכות על מס שטוח יתאכזב. ברשימה הזו מככבות בעיקר מדינות נחשלות – אלבניה, בלארוס, רומניה. זה מזכיר לי את עקרון ההכבדה באבולוציה. למה טווסים מתהדרים בזנבות יפהפיים שעלולים להקשות עליהם להינצל מטורפים? למה ברנשים מפוקפקים מנסים להרשים נשים על ידי קניית מכוניות פאר שיותירו להם פחות משאבים לפרנס אותן כיאות? התשובה היא שדווקא באמצעות הנזק שהם גורמים לעצמם, הם מפגינים חוסן. על ידי העומס שהם מטילים על עצמם, הם מאותתים שהם מסוגלים לעמוד בסיכונים הכרוכים בו.

דנמרק ולצידה המדינות קליפורניה וניו יורק שבארה"ב מטילות על עשירים מס רווחי הון שגבוה מזה של כל מדינה אחרת. היית מצפה שמס שידוע כמזיק במיוחד וכתמריץ נגד השקעה ולקיחת סיכונים, יוטל בשיעורים גבוהים דווקא במדינות נחשלות. אבל האמת היא הפוכה – המדינות הכי מוצלחות הן אלו שמוכנות לחבל בעצמן על ידי מדיניות מיסוי גרועה ובעלת תמריצים שליליים. מה שיכולים להרשות לעצמם מקומות שמרכזים את בני האדם הכי מוצלחים והכי משכילים, נמצא הרבה מעבר למה שיכולות להרשות לעצמן מדינות רדופות שחיתות, ביורוקרטיה איומה ובריחת מוחות.

קרוב לוודאי אם כך שרעיונות של מיסוי שטוח או הנהגת מע"מ אחיד כתחליף כולל למס הכנסה לא יתממשו ברוב המדינות הטובות של העולם. התקשורת הליברלית סולדת מהם, ואילו המדינות המתקדמות האלו, שיש בהן כל כך הרבה תמריצים טובים, פשוט יכולות להרשות לעצמן להשחיל גם תמריצים רעים למערכת המס שלהם. כך קרה גם אצלנו – בשיא של משבר חמור במשק ב-2003 הקל שר האוצר נתניהו את עול המס על המצליחנים, אבל מאז העניינים השתפרו, ומאז לנתניהו לא הייתה שום סיבה לריב עם התקשורת כדי לקדם הטבות מס למי שמרוויח יפה.