זמן הברית עם אמריקה

הסכם הגרעין עם אירן, אפילו אם יכובד במלואו, יאפשר לאירן להפוך בעוד חמש עשרה שנה למדינת סף גרעינית שרשאית לצבור מלאי אורניום כרצונה, כביכול למטרות שלום. אם כך ניתן לנבא בלי להגזים בספקולציות שגם במקרה הטוב, בעוד עשרים שנה תימצא אירן, מדינה שאם לא תשתנה תיוותר אנטישמית ארסית וקיצונית, במרחק קצר מאוד לא מפצצה אחת, אלא מחמישים או מאה פצצות.  מיצובה ככזו בוודאי ידרבן את יריבותיה הסוניות, בראש ובראשונה ערב הסעודית, להגיע לסטטוס דומה.
פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית אמנם יהיו אמורים לעקוב גם אז ולוודא שאירן ומדינות אחרות אינן מפתחות דרכים להשתמש בגרעין למטרות צבאיות, אולם הגדרתן של הפעולות האסורות מעורפלת ויכולת ההסתרה שלהן גדולה.

זו המורשת המסוכנת שמותיר אחריו הנשיא אובמה בתחום הגרעיני, ונראה שהוא מודע היטב לכך שהלך רחוק כדי לחמוק מהצורך להשתמש בפיתרון כוחני לבעיית הגרעין האיראני. על מנת להעביר את ההסכם שחתם בקונגרס ובכדי שלא יירשם בהיסטוריה כשונא ישראל שהמיט עליה סכנה קיומית, נראה שאובמה יהיה מוכן ללכת רחוק גם בחזית הפיצוי. אפשר ורצוי לדרוש ממנו עוד מטוסי קרב, עוד סיוע בהגנה נגד טילים, עוד פצצות חודרות בונקרים. אבל זו הזדמנות היסטורית לבקש משהו שבאמת ישנה את חוקי המשחק – ברית הגנה שבמסגרתה ארה"ב תערוב לישראל מול איומים קיומיים ותבטיח להתייחס להתקפה שתסכן את קיום ישראל כהתקפה על ארה"ב עצמה.

זה ברור שאין לישראל שום אינטרס להכניס את ארה"ב כצד צבאי למבצעים מול החמאס, או לתקיפות מוגבלות בסוריה ובלבנון. נוכל להסתדר בעצמנו מול האיומים האלו. אבל הגעתו המסתמנת של העידן הגרעיני למזרח התיכון יוצרת מאזן אימה שגדול עלינו. עם כל הדיבורים על מכה שנייה וכתבות במגזיני סופשבוע על הצוללות בגרמניה, צריך להיות ריאליסטיים – מדינת ישראל שולטת בשטח של קצת יותר מ-20 אלף קמ"ר. אין לה עומק אסטרטגי, אין לה נושאות מטוסים וגם לא יהיו לה בעוד עשרים שנה.

הסנאט האמריקני הוא, כפי שאמר פעם צחי הנגבי, פרו ישראלי יותר מהכנסת. אין שם תואמי חנין זועבי. בוודאי ניתן יהיה למצוא בו רוב של שני שלישים שיאשר ברית הגנה, כפי שדורשת החוקה וכמו שנמצא בזמנו לאישור הכנסת פולין וצ'כיה למטריה של נאט"ו (אף ש-19 סנטורים התנגדו אז ב-1998 מחשש להרגיז את הרוסים). הסנטורים הדמוקרטים ינשמו נשימת רווחה שתישמע בכל וושינגטון הבירה כשהסכמה על ברית הגנה תהפוך לפשרה המקובלת על כל הצדדים ותשחררם מהדילמה אם לסכל את ההסכם עם אירן או להתמודד מול זעם תומכי ישראל.

הדמוגרפיה האמריקנית עובדת לרעתנו וכך גם הקמפיין השוחק את מעמד ישראל ומציגה כמדינת אפרטהייד. ייתכן שלא תמיד ניתן יהיה לגייס תמיכה כזו בקונגרס, וגם הנשיא לא תמיד יהיה בהכרח אוהד. זה הזמן לחשק במסגרת חוקית את הנאמנות של ארה"ב לישראל. אולי זה משהו שגם יוכל להוציא לאייתוללות את התיאבון לפצצה מלכתחילה. הם יבינו שהיא חסרת טעם מול ישראל – בשום תסריט של התקפת פתע מקדימה, לא יוכלו להימנע מלספוג מנה אחת אפיים. זהו גם עניין כלכלי מובהק – אנחנו רוצים למשוך השקעות זרות מתאגידי העולם. כל דירקטוריון סביר חייב לשקול סיכונים. אבל אף דירקטוריון לא יכניס לשיקולי ההשקעה שלו את האפשרות שניו יורק, סן פרנסיסקו או סיאטל יספגו מתקפה גרעינית. למען הכלכלה צריך לוודא שתל אביב תיחשב כסיאטל מבחינת התאגידים הבינלאומיים לעניין זה, גם היום וגם בעוד שנות דור.

אפשרי שניתן יהיה להוציא בעתיד התחייבות לברית הגנה מהילארי (שהצהירה בעבר בפומבי שאירן תושמד אם תתקוף את ישראל גרעינית) או מנשיא רפובליקני. ברם, יש חשיבות היסטורית ארוכת טווח לכך שדווקא נשיא ליברלי ובן מיעוטים כמו אובמה יהיה זה שיציג ברית כזו.

מבחינת נתניהו הדיל עם אירן סותם את הגולל על שנים שבהם ראה את מניעת הפצצה האיראנית כמשימת חייו. אין מדובר בכישלון מוחלט – בשורה התחתונה רוב הסיכויים שלא יהיו בעשרים השנים הקרובות ראשי חץ גרעיניים מוכנים להפעלה המכוונים מאירן לתל אביב, אבל כפי שנתניהו עצמו יהיה הראשון לזהות ולהודות, גם הצלחה מסחררת אין פה.
זה הזמן מבחינת נתניהו לנטוש את האיבה העקרה לממשל אובמה, גם אם היא אובססיה של פטרונו שלדון אדלסון, ולצאת מהמאבק הגדול שניהל עם הישג אסטרטגי ראשון במעלה. הישג שיהווה גם מורשת להתהדר בה לאחר כהונה באורך המתקרב לזה של דוד בן גוריון שהקנתה לישראל יציבות אך לא כללה עד עתה פסגות היסטוריות.

גם מהבחינה הפוליטית קצרת הטווח מדובר בבוננזה רצינית. נתניהו תקוע עם ממשלה צרה. ליברמן הכפיש את נתניהו בעיתון השבת האחרונה ולא נראה שבכוונתו לחלץ אותו מגיהנום 61 הח"כים בקרוב. המגעים על הסכם הגנה היסטורי עם ארה"ב הם בדיוק ההזדמנות לגייס את בוז'י הרצוג כשר חוץ האחראי על ניהול המשא ומתן. גם האמריקנים ישמחו כשיגרמו באופן זה להכנסת השמאל לממשלה וכך יהפכו אותה לגמישה יותר בעניין הפלסטיני.
בוז'י ודאי יהנה מהשליחות ההיסטורית, ואני לא רואה את היונים של מפלגת העבודה, אפילו שלי יחימוביץ' ויוסי יונה, מעזים להוביל התנגדות נחרצת לכניסה לממשלה, כאשר עניין קיומי עומד על הפרק.

ברית הגנה עם ארה"ב אינה נטולת חסרונות: היא עלולה לכבול את ידי ישראל בתגובות צבאיות (אבל הרי אנחנו די כבולים ממילא). היא עלולה בנסיבות עתידיות רחוקות אבל לא בלתי אפשריות לחייב אותנו לגמול לארה"ב על ידי כך שנהיה מעורבים בסכסוכים שלה שלא כל כך מעניינים אותנו, למשל מול סין, צפון קוריאה, רוסיה (אבל במילא לא היינו יכולים להגיד לארה"ב לא).

ומצד שני, ברית הגנה היא הפיתרון הטוב ביותר שיש באמתחתנו לאימה שבגללה אירן כל כך מפחידה מלכתחילה – האפשרות של חורבן מוחלט, מהסוג שעם ישראל כבר ידע כמה פעמים בהיסטוריה. תשעה באב שחל הערב מציין את החורבן שהתחולל לפני אלפיים שנה כשהיהודים קראו תיגר על המעצמה העולמית של אותם ימים. ההיסטוריה נותנת לנו הזדמנות לתיקון – להבטיח את קיומו הריבוני המחודש של העם היהודי בארצו על ידי הידוק הברית עם המעצמה העולמית של ימינו אנו.

מודעות פרסומת

21 תגובות to “זמן הברית עם אמריקה”

  1. תמריץ Says:

    הזכרתי את סיאטל כדוגמה בפוסט באופן אקראי, אבל עכשיו קראתי שהעיר עומדת בפני איום קיומי אמיתי. http://www.newyorker.com/magazine/2015/07/20/the-really-big-one

    אהבתי

  2. kb Says:

    הכל טוב ויפה, אבל למה שהאמריקאים יסכימו? (או בשפת הבלוג, היכן התמריצים?)

    מה ישראל עשתה בשביל אמריקה? מה נתניהו עשה בשביל אובמה? (חוץ מלבחוש בפוליטיקה פנים-אמריקאית נגדו).

    נדמה שהזנב מנסה לכשכש בכלב. אני באמת לא מבין מדוע האמריקאים לא מעיפים את נתניהו ושלוחותיו (בעיקר האיש המבחיל הזה שם, רון דרמר) לכל הרוחות. אובמה היה צריך לשבור את הכלים כבר מזמן עם הממשלה בישראל, ולעזעזל היחסים ארוכי הטווח בין המדינות. לא רואה על מה ולמה ישראל מעזה לדרוש שהאמריקאים ישימו את ביטחון ישראל לפני בטחונם. מילא היה נתניהו משכיל לעשות צעדים לאורך כל השנים שהוא מחמם את הכיסא לכיוון פתרון בנושא הפלסטיני, ואז אוליי היתה לו אוזן קשבת אצל אובמה, אבל הוא פנה לדרך אחרת.

    אהבתי

  3. תמריץ Says:

    כל האובססיה של הפוליטיקאים האמריקנים עם ישראל לא לגמרי ברורה, עם כל הכבוד ללובי היהודי. אבל זו עובדה שהם אוהבים אותנו אהבת חינם. היהודים מעוררים מטבעם תגובות חזקות מאוד ולמזלנו באופן חריג להיסטוריה, באמריקה של ימינו אלו תגובות של אהבה בעיקר.
    התמריץ המיידי הוא הרצון של אובמה לאשר את ההסכם עם אירן מצד אחד ולבסס מורשתו כמי שאינו מנוכר לבעלות ברית מצד שני.

    אהבתי

  4. kb Says:

    אני חושב שהיה זה תומאס פרידמן (NYT) שלפני כמה שנים עשה את האנלוגיה בין ישראל לנהג שיכור, ואת ארה"ב לחבר שצריך לדעת להגיד לא כשרוצים ממנו את המפתחות. היתה עושה עימנו חסד ארה"ב עם טיפה פחות "אהבת חינם" ויותר tough love. היום בו לא יהיה עוד וטו אמריקאי אוטומטי באו"ם יעשה רק טוב לישראל.

    אהבתי

  5. orihippo Says:

    אפילו לנאטו לא צרפו אותנו.
    מתי יכנס הסכם ההגנה לתוקף? רק בעת תקיפה אטומית? או גם כשחיזבלה בחסות אירנית יירה בגבול? או כשהחמס ירה טילים?
    הסכם הגנה אתנו זה סיפור מחייב יותר מדי.
    כמובן שיהיה גם צורך מצידנו להעביר כוחות לכל מקום שארה"ב תחליט לפלוש אליו בעתיד, מפקיסטן ועד האיים בים סין הדרומית.
    והסכמים צבאיים לא מקיימים ברגע האמת אלא אם כן זה הולם את האינטרס האישי.

    אהבתי

  6. orihippo Says:

    מעניינת הכתבה על רעידות האדמה.
    האם הנזק של 220 בליון דולר ברעידת האדמה בפוקושימה מתרגם לבניה ומקומות עבודה וצמיחה כלכלית?

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    לישראל אין מה לחפש בנאט"ו. הרי טורקיה שם והחלטות מתקבלות בקונצנזוס.
    לכל הפחות צריך הסכם הגנה מנשק לא קונבנציונלי. אבל האמת היא שעם הטילים המדויקים שחיזבאללה מתחמש בהם, אפשר יהיה לגרום נזק לא קונבנציונלי גם על ידי נשק קונבנציונלי.

    בריטניה וצרפת נכנסו למלחמת העולם למען פולין. הסכמים גם חוללו את מלחמת העולם הראשונה. לא הייתי מזלזל בכוחם של הסכמים.

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    אורי, לגבי פוקושימה ראה http://tinyurl.com/ofdh24m

    אהבתי

  9. galgal21 Says:

    ל- kb says:
    תסביר לי בבקשה איך אפשר לעשות אפילו צעד קטן לכוון פתרון הבעיה הפלשתינאית אם הם דורשים את זכות השיבה ואינם מוותרים עליה. הם גם אינם מוכנים לקבל שום פתרון יצירתי כמו שיבה של 100 או 200 אלף פלשתינאים.
    בנוסף הסכם השלום הקודם איתם שנעשה באוסלו לפני 20 שנה נחל כשלון מוחץ.

    אהבתי

  10. יאיר Says:

    ברית הגנה עם ארה"ב פועלת לשני הכיוונים והיא אינה טובה לנו.
    אסור לנו להיות מעורבים במלחמות של ארה"ב, והיא לא רחוקה ממלחמה מול רוסיה למשל. במקרה של מלחמה שכזאת (רוסיה-ארה"ב/סין-ארה"ב) אנחנו נצא יותר פגועים מארה"ב. הם יפגעו אבל אנחנו הרבה יותר.
    כל הרעיון של צה"ל הוא צבא הגנה לישראל ולא התערבות בסכסוכים הנובעים מבריתות צבאיות (ובאותו הקשר גם לא גירוש יהודים מביתם), כך שברית כזאת תשנה את כל החשיבה בצה"ל, ויש לכך השפעה גם על החברה בישראל.

    לדעתי זה רעיון גרוע ביותר, יותר מרעיון הדולריזציה שעלה בעבר.

    אהבתי

  11. תמריץ Says:

    אפשר להגביל זאת לברית מול מתקפה לא קובנציונלית ואז מטבע הדברים זה יהיה רק בכיוון של עזרה מארה"ב אלינו. הרי האמריקנים לא יבנו על עזרה מדימונה מול רוסיה.

    אהבתי

  12. kb Says:

    גלגל21, באותה מידה אתה יכול לשאול: "תסביר לי בבקשה איך אפשר לעשות אפילו צעד קטן לכוון פתרון הבעיה הישראלית-פלשתינאית אם הישראלים בונים בהתנחלויות בחסות משטר צבאי ישראלי ומקבעים מצב בלתי-פתיר".

    את כל הסוגיות האלה (שיבה, התנחלויות, ירושלים וכו') צריך ללבן במו"מ, וכנראה לא יהיו שום פתרונות קלים. לגבי אוסלו ולמה הוא נכשל, יש הסברים רבים ומגוונים, אני לא רואה למה זה צריך לפסול ניסיון אמיתי נוסף, זה לא שיש הרבה ברירות.

    אהבתי

  13. קרולין גרינברג Says:

    KB, אתה מוזמן לתרום את גופך ל"ניסוי אמיתי נוסף" נוסח אוסלו וההתנתקות.
    לשמחתי, הודות אנשים תלושים מהמציאות כמוך השמאל לא יחזור לשלטון.

    אהבתי

  14. robinid Says:

    מוזמנים לקרוא בבלוג שלי פרשנות אחרת למצב, קצת שונה משופר השלטון

    אהבתי

  15. תמריץ Says:

    רובין איד, אתה מאמין בדוקטרינת ההשמדה ההדדית. זה לא כל כך ברור שיעבוד בין ישראל לאירן כי אין סימטריה ביניהן. אירן היא מדינה גדולה בהרבה, כך שישראל יותר פגיעה. בנוסף אירן יושבת לנו על הגבול (דרך חיזבאללה) אך אנו לא יושבים על גבולה.
    חוץ מזה אפשר לטעון שמדינה דתית פנאטית מסוכנת יותר ממדינה קומוניסטית. יתכן שדוקטרינת ההשמדה ההדדית תעבוד גם בין אירן לישראל, אך עדיף להימנע מהניסוי הזה במידת האפשר.
    וגם עם הרוסים די נס שעבד – http://tinyurl.com/ab735892

    אהבתי

  16. robinid Says:

    לא, אני לא מאמין בדוקטרינת ההשמדה ההדדית, אני מאמין בפירוז. ועם זאת, אני מאמין שמאזן אימה עדיף מאימה לא מאוזנת.

    אהבתי

  17. תמריץ Says:

    רובין איד, כלומר אתה מעדיף מצב שבו גם ישראל וגם אירן גרעיניות, על פני מצב שבו ישראל גרעינית לבדה, כדי למנוע ממנהיגי ישראל את הפיתוי לתקוף את אירן גרעינית?

    אהבתי

  18. robinid Says:

    שני המצבים האלה לא אידיאליים, אך מעבר לעובדה שילדותי לדרוש אירן מפורזת וישראל גרעינית זה גם תמים לחשוב שאיראן תזנח את שאיפותיה. מעבר לכך השפלת איראן בזירה הבינלאומית מעכבת את את התסיסה החברתית שנוצרה בשנים האחרונות. המערב לא צריך לחתור להשארת איראן מאחור אלא להתייחס אליה ולאזרחיה בכבוד הראוי ולראות בה בעלת ברית פוטנציאלית בבוא היום. כמובן שעמדתך לעד תהיה שונה משלי, משום שאחת מהאקסיומות העומדות בבסיס המאמר שלך היא שאיראן מדינה אנטישמית. אם הם פשוט שונאים יהודים וכך הדבר, הצדק יהיה איתך משום שיעשו הכל בשביל לכלותנו. אך איראן איננה מדינה אנטישמית אלא אנטי-ציונית. כשהציונית תפסיק להיות שחקן בין הנער לים, הדרך ליישוב הסכסוך עם איראן כמו סכסוכים רבים אחרים תהיה קצרה.

    אהבתי

  19. פנטזיה אמריקנית | תמריץ Says:

    […] חכם יהיה מצידנו לחתור לעת עתה ליעדים צנועים יותר – ברית הגנה עם ארצות הברית או לפחות כניסה אליה בלי […]

    אהבתי

  20. : Says:

    אלעד רזניק: המורשת האיראנית של אובמה והשלכותיה על הממשל הבא… –

    http://tinyurl.com/j6ccbj4

    אהבתי

  21. תמריץ Says:

    הדבר האחרון שטראמפ רוצה הוא להתחיל מלחמה עם אירן. לכן אני בספק אם יסוג בו מההסכם אם ייבחר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: