מה בין 48' ל-67'?

אחת הטענות האהובות על דוברי הימין היא שאין הבדל בין הכיבוש שנעשה ב-48' במלחמת העצמאות לבין הכיבוש שנעשה ב-67' במלחמת ששת הימים, ואם כבר (כפי שטען יאיר בתגובה לפוסט קודם), הכיבוש ב-48' היה אכזרי יותר ויותר ראוי לגנאי. ב-67' לא נחרבו כפרים ולא גורשו מאות אלפים. אז מדוע העולם ואיתו השמאל הישראלי מוכן להכיר בכיבוש שנעשה ב-48' אבל מפגין יחס שלילי כל כך לכיבוש כפי שנעשה ב-67'?

זו שאלה שאפשר לספק לה שלל תשובות. למשל ניתן לומר שהמצב של העם היהודי היה נואש אחרי השואה וערב הקמת המדינה, ובלי הכיבוש של 48' היה נותר בלי מדינה לקליטת המוני הפליטים היהודים. לעומת זאת ב-67' הכיבוש היה בגדר מותרות. אפשר גם לומר שהכיבוש ב-48' הגשים בעצם את החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה (אם כי לא בגבולות המדויקים שהתווה האו"ם).

התשובה המשכנעת יותר בעיניי היא שהכללים שעל פיהם הושלם הכיבוש ב-48' הם כללים שמאפשרים יציבות ביחסים הבינלאומיים. ערב מלחמת השחרור הייתה פלשתינה ישות תחת שלטון קולוניאליסטי. עלה בידי היהודים לכבוש לעצמם את רוב הישות הזו ולגרש את תושביה האחרים, אבל היה זה אירוע חד פעמי. הוא לא מקרין על עתיד המזרח התיכון ולא על האופן שבו סכסוכים בינלאומיים ייפתרו בעתיד באופן כללי, מאחר שהמציאות שבה התרחש אינה קיימת עוד. אין עוד המון ישויות הנתונות תחת שלטון קולוניאליסטי ששאלת חלוקתן בין העמים השוכנים בהן עומדת למבחן בעימות אלים.  במילים אחרות: השלמה של העולם עם האופן שבו הסתיימה מלחמת השחרור אינה יוצרת תמריץ שלילי לעתיד לבוא, מאחר שמלחמת השחרור אירעה בנסיבות ספציפיות וייחודיות לזמנן. מדינות אחרות לא יכולות לראות בכך לגיטימציה לכיבושים או לטיהורים אתניים.

לעומת זאת, האירועים של מלחמת ששת הימים יכולים להשתחזר שוב ושוב בכל זירה בעולם, ולמעשה משתחזרים – רוסיה למשל כבשה וסיפחה בשנים האחרונות את חצי האי קרים. הקהילה הבינלאומית אינה רוצה לסבול מצב שבו מדינה כובשת בכוח הזרוע שטח שהוכר כשייך למדינה אחרת, מעבירה אליו אוכלוסיה ומספחת אותו. זהו גם אינטרס שלנו כחלק מהקהילה הבינלאומית שחותרת ליציבות. אם יום אחד מצרים תצליח לכבוש את הנגב חלילה, לא היינו רוצים לראות לגיטימציה בינלאומית לכיבוש הזה וליישוב אזרחים מצריים באילת.

אפשר אמנם לטעון, במידה מסוימת של צדק, שהכיבושים של מלחמת ששת הימים היו גם הם יוצאי דופן וכמו כיבושי מלחמת השחרור, לא ניתן לראותם כתקדים שלילי לעולם כולו. סיבה אחת אפשרית לכך היא שמלחמת ששת הימים הייתה מלחמת מגן ולא פרצה כמלחמת כיבוש, אך זהו טיעון חלש שאינו נותן למדינות תמריצים חזקים להימנע מכיבוש שטחים בעתיד. הרי תמיד כל צד יכול לטעון שמלחמתו הייתה מלחמת מגן וכיבושו מוצדק.

סיבה שנייה משכנעת יותר היא שיהודה ושומרון שנכבשו במלחמת ששת הימים לא היו חלק מוכר ממדינה. שלטון ירדן בהם לא הוכר בעולם, ובאמת ירדן עצמה ויתרה על תביעתה על השטחים ברבות הימים. על כן אפשר שהם עדיין מקרה ייחודי, ואין סיבה לקהילה הבינלאומית להימנע מלהכיר בכיבושם בידי ישראל.

אבל יש בעיות עם הטיעון הזה.

בעיה אחת הייתה משמעותית בעבר, אבל ייתכן שכבר אינה חשובה עוד: טיעון זה אולי תקף ליהודה ושומרון, אך אינו תקף לרמת הגולן, שבוודאי שייכת לסוריה. אבל שאלת רמת הגולן נראית כבר לא רלוונטית. לא ברור אם תקום מחדש מדינה סורית במקום הקנטונים המצויים במלחמה עזה המתגבשים עכשיו באזור שבו התקיימה. על כן לא ברור אם יהיה למי להחזיר את הרמה, גם אם נרצה בכך, וספק אם נרצה.

בעיה שנייה מהותית בהקשר ליהודה ושומרון היא שאפילו אם נרצה לראותם כשטח שישראל רשאית לספח, ברור שאין היא יכולה לעשות זאת מבלי לתת זכויות אזרח מלאות לתושביהם המקוריים. אפילו מדינות כובשות ברוטליות נוהגות לתת אזרחות בשטחים שהן כובשות ומספחות (אם כי מטבע הדברים במדינות אלו זכויות אזרח שוות עדיין אינן שוות הרבה).  יש טוענים שאפילו בקרב הפלסטינים עצמם מתעורר עניין לגבי אפשרות זו לסיום הסכסוך – קבלת אזרחות במדינה מערבית משגשגת – אבל יהיה זה טירוף מצדנו לתת זכויות שוות לפלסטינים. מתן אזרחות ישראלית לפלסטינים יסכן את הרוב היהודי בישראל עצמה, כמו אכילת יתר שמסכנת את עצם קיומו של האדם האוכל.

עולות שאלות מעניינות לגבי העבר – מה היה קורה אם רוב הערבים ביו"ש היו בורחים או מוברחים תוך כדי מלחמת ששת הימים (כפי שהערבים בגולן נעלמו ממנו), וישראל הייתה מוכנה לספח את הערבים שהיו נותרים שם על שטחיהם, תוך מתן זכויות שוות, האם העולם היה יותר סובלני לשליטת ישראל בשטחים אלו? ומה אם ישראל הייתה כובשת רק חלק מיו"ש, לא צפוף אוכלוסין, ואילו חלק אחר היה נותר ביד ירדן – האם הקהילה הבינלאומית הייתה מקבלת בסופו של דבר, לפחות דה פקטו, מצב שבו ישראל תספח אליה את החלק שאותו כבשה ותקח את תושביו כאזרחים שווים, בעוד שהשאר ייוותרו ירדנים?

במצב הקיים ברור בכל אופן שההבחנה בין 48' ל-67' חיונית לעצם קיומה של המדינה, ומי שגורר אותנו לטשטוש ההבחנה הזו, כמו ציבור המתנחלים, מטשטש את היסודות שמאפשרים למדינת ישראל להתקיים כחברה לגיטימית בקהילה הבינלאומית.