הרפואה החולה של אמריקה

סיפור עגום מארצות הברית ממחיש את תחלואיה של הרפואה הפרטית. רופא ממישיגן שחפץ לקבל תשלום עבור טיפולים לחוליו בדה להם סרטן ללא בסיס וגרם להם לעבור כימותרפיה ללא צורך.  בשיטה האמריקנית שבה לא ניתנת משכורת קבועה לרופא אלא הוא מקבל פיצוי מחברות הביטוח בהתבסס על הטיפולים שהעניק לחוליו, נוצר תמריץ להעביר אותם טיפולים מיותרים לחלוטין, והרופא המדובר ציית לו.

"הרופא המפלצת" ממישיגן הוא דוגמה חריגה. רוב הרופאים אינם כה מושחתים כמוהו ולא יעבירו את הפונים אליהם בשבעה מדורי גיהנום לשווא. ועדיין, גם אם רופא שפוי לא ישלח חולה בריא לכימותרפיה, עדיין יעמדו בפניו דילמות לא מעטות שבהן באמת יהיו שני צדדים למטבע: לטפל או לא לטפל. בלתי נמנע שכאשר החלטה אחת תהיה כרוכה בתגמול כספי והשנייה לא, תינתן העדיפות לראשונה גם אם ההצדקה הרפואית לכך מועטה.  מחקרים מראים למשל שכאשר רופא הוא בעל אינטרס כספי בכך שמטופל שלו יעבור בדיקות הדמיה, הסיכוי שהוא יישלח להדמיה גדל פלאים.

התמריצים לעודף טיפול באמריקה הם אחת הסיבות העיקריות לכך שמערכת הבריאות שלה לא יעילה ויקרה מאוד. בהתחשב בפער המידע בין הרופא למטופליו, בלתי נסבל גם מוסרית וגם כלכלית לקבל מצב שבו שיקולים כלכליים ינתבו אותו להמלצה על טיפול. ממש כפי שלא ייתכן ששופט יקבל משכורת לפי מספר ההרשעות במשפטיו.

האמריקנים קלטו את הבעיה. כיום שיטת התשלום עבור שירות ננטשת בארה"ב, אבל גם האלטרנטיבות לא זוהרות. אם למשל יתנו לרופא תשלום קבוע על כל מטופל, ייווצר תמריץ להתמקד בקבלת המטופלים הבריאים ביותר שעבורם יתקבל אותו התשלום, אך הטיפול בהם כרוך בפחות הוצאות. גם זו בעיה.
בניית מדדי ערך אמיתיים שעל פיהם יקבע התשלום לרופא, למשל על ידי חזרה למטופל כעבור כמה שנים מתחילת הטיפול ובחינת מצבו, אינה באמת ריאלית. אולי פשוט יש להודות שהשיטה האמריקנית המבוססת על רפואה פרטית חולה מיסודה, כי רפואה צריכה להינתן בעיקרה כשירות ציבורי במימון הממשלה ובפיקוחה.

מכל הנושא הזה הייתי מפיק שני לקחים. ראשית, שוק חופשי אינו פתרון לכל דבר. בדרך כלל הוא מעניק את התמריצים הטובים ביותר, אך בהחלט לא תמיד. לא כשמדובר בתחום הבריאות שבו יש אי בהירות כה גדולה לגבי מה כדאי ומה לא, והצרכן המטופל בעמדת נחיתות מול נותן השירות הרופא.

שנית, לעולם אל לנו להיות נאיבים ולהאמין שאנשים משכילים כמו רופאינו, שחונכו על שבועת הרופאים, חפים מהשפעתם של תמריצים. כולנו בני אדם. כולנו עבדי התמריצים.

מודעות פרסומת

11 תגובות to “הרפואה החולה של אמריקה”

  1. מירון יעקוב Says:

    תמריץ רפואה באמריקה זה בהחלט נושא חשוב וראוי לדיון במיוחד אצלנו כאשר כל נכס ממלכתי חשוב עובר תהליך של הפרטה כהתאמה לכלכלת שוק ורפואה בישראל זוחלת בהדרגה לכיוון זה,,"אמריקניזציה" של המשק והחברה בישראל לא משפרת את החברה ואת השרותים הניתנים לאזרח בתרבות חינוך וגם בשרותי רפואה..לא הכל ראוי להיות בידיים פרטיות במיוחד לא בישראל מדינת מהגרים לא מגובשת מורכבת משבטים וכל שבט הופך להיות כוחני מיום ליום ויש לנו גם שבט גדול של משפחות הפשע ואלה לוקחים בכוח כל מה שרק ניתן לקחת ולרוב הם מצליחים..
    גרינספיין נגיד הבנק המרכזי לשעבר אמר שני דברים חשובים עם פרוץ המשבר הגדול בסוף 2008…הוא התיחס לבנקים הגדולים גדולים מדי בשביל ליפול ואמר רק דבר אחד "תנו להם ליפול זאת הכלכלה כלכלת שוק "פחות או יותר ממה שזכור לי..דבר נוסף הוא אמר "מסתבר שטעיתי לא כל עיוות בכלכלה השוק יכול לתקן.."
    אם נגיד הבנק המרכזי לשעבר מר גרינספיין אמר את הדברים הללו ואיש לא יכול לחשוד בו כמי שלא מאמין בכלכלת שוק חופשי אז מי אנחנו..?

    אהבתי

  2. orihippo Says:

    הרבה רופאי שיניים בארצות הברית היו סוחטים את ביטוחי הבריאות שיניים בארהב בביצוע סתימות לא נחוצות. אני עד היום סובל מעבודה של רופא שיניים שלדעתי ביצע עבודות לא נחוצות בשינים שלי כי היה לי ביטוח טוב. אני זוכר שכשפניתי להתלונן לחברת הביטוח הם ענו לי שהם אינם מסוגלים להלחם בזה, זו תופעה מקובלת.
    אגב עורכי דין בישראל עושים אותו דבר, אחד אחד בלי כמעט יוצאי מין הכלכל סחטנים שפוגעים בלקוחות שלהם

    אהבתי

  3. תמריץ Says:

    אורי, מעניין מה שאתה מספר.
    אם לא היה ביטוח, אלא הלקוח היה צריך להתמקח עם הרופא על כספו האישי, היה קשה יותר להמליץ על טיפול יתר. אישית כשאני נתקל ברופא שיניים שרוצה שאעשה מה שנראה לי יותר מדי, אני בורח.

    אהבתי

  4. גיא Says:

    "לעולם אל לנו להיות נאיבים ולהאמין שאנשים משכילים כמו רופאינו, שחונכו על שבועת הרופאים, חפים מהשפעתם של תמריצים. כולנו בני אדם. כולנו עבדי התמריצים" – בהחלט!

    כמובן שאחד התמריצים הגדולים בחברת בני אדם הוא הכחשת העובדה שאנו עבדים של תמריצים. החכחשה זו עובדת בצורה מיטבית כאשר אנו מצליחים להכחיש אותה מעצמינו.

    תזכורת:
    http://press.princeton.edu/titles/9271.html

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    גיא, אסתכל על המאמר. נראה מעניין. תודה על הציטוט של הבלוגר 🙂
    לקוראינו בעלי העניין הדתי, מצאתי דיון מעניין על השפעת תמריצים בהקשר יהודי מסורתי – http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=964848&forum_id=1364 השפה הדתית קצת קשה פה ושם.

    אהבתי

  6. גיא Says:

    תמריץ , אם נהנית מהמאמר אתה מוזמן להמשיך להקשיב לקטע הבא(מתחיל דקה 9) בערך 7.5 דקות…. (כמובן שמומלץ יותר)

    אני לא סתם מקשקש , אלא עומד על כתפי פסיכולוג אבולציוני מקיימבריג'.
    מבחינה פסיכולוגית זה גם מחזק תפיסות פסיכולוגיות מהמזרח של העדר ה"אני".
    הקטע מסתיים בבדיחה שאני בד"כ מספר על היפני האמריקאי והנמר רק שאצלו מדובר על דב.

    אהבתי

  7. itsadok Says:

    מעניין שדווקא אחד הדברים שלכאורה גורמים לעלות הגבוהה של שירותי הרפואה בארצות הברית – השכיחות הגבוהה של תביעות אזרחיות על רשלנות רפואית – דווקא מייצר תמריצים שהכי קרובים למדדי הערך האמיתיים, כפי שכינית אותם. זה ודאי לא מושלם, אבל יותר טוב משאר המנגנונים הקיימים.

    אהבתי

  8. itsadok Says:

    אה, ולגבי התגובה שלך לאורי, למטופל יש גם ככה אינטרס עליון לקבל את הטיפול הטוב ביותר. אם תשית עליו את עלות הטיפולים אתה אולי תצמצם בטיפולים מיותרים, אבל כנראה תצמצם גם בטיפולים חיוניים, ובאופן כללי תייצר תמריץ שמרחיק אותנו מהמצב האידיאלי.

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    אני לא תומך בביטול ביטוח רפואי כמובן. אולי רק בהשתתפות סמלית על פעולות.
    אנשים מוכנים להערכתי די בקלות לעבור טיפולי יתר אם הרופא שמציעם נראה סמכותי מספיק ואין בעיה כספית.

    לגבי תביעות רפואיות, זו טענה באמת מעוררת מחשבה. זה תמיד נראה לי נושא שמנוהל באמריקה בצורה קפריזית וגחמתית עם חברי המושבעים שפוסקים סכומים דמיוניים לפי ההצגות של עורך הדין. אבל מצד שני – כן. אחרת היה תמריץ להפקרות.
    השאלה אמנם אם לא ניתן כך תמריץ לנקוט פעולות יותר מסוכנות אך כאלו שהסיכון בהן לא יזעזע חבר מושבעים (סכנת הזיהום בניתוח פחות בולטת למשל כנובעת מרשלנות ולכן תהיה העדפה לנתח).

    אהבתי

  10. חושב בקול Says:

    2 הערות בעניני רופאים.

    ראשונה:
    דן אריאלי סיפר על מקרה שבו רופא ישראלי שהוא מאד כיבד ועזר לו רבות המליץ לו על טיפול שישווה ללחייו מראה קרוב יותר לנורמלי. הטיפול היה קשור לשחזור/קעקוע של זיפי השיער שאינם גדלים על אחת מלחייו עקב השתלות עור שנעשו לו לטיפול בכוויות. ראשית זה הציב בפני אריאלי דילמה באיזה אורך זיפיו המדומים אמורים להיות. שנית כשנפגש שוב עם הרופא הודיע לו אריאלי שהחליט שהוא לא מעונין ולמרות זאת המשיך הרופא להפציר בו.
    כשיצא אריאלי מהרופא שאל את הקולגות של הרופא מדוע הוא כל כך רוצה שאריאלי יעבור את הטיפול. הם סיפרו לו שלרופא חסר מתנדב שלישי כדי שיוכל לפרסם מאמר. מה גם שלחי אחת כך ולחי שניה ללא הטיפול זה בכלל מקרה דוגמא נהדר. אריאלי לא נטר טינה אל הרופא ואמר שהוא עזר לו רבות אך במקרה הספיציפי הזה התמריץ של הרופא לא חפף את זה של אריאלי.

    שניה:
    נסים טאלב טוען שלמעט במקרים מובהקים של סכנת חיים או איכות חיים מאד נמוכה טיפול רפואי לרוב יגרום יותר נזק מתועלת. אז אולי זה לא כל כך נורא שהטיפולים יקרים מדי😃

    אהבתי

  11. תמריץ Says:

    תודה חושב, סיפור יפה עם אריאלי. לגבי טאלב נראה לי שמגזים קצת. אולי זה מזכיר את אסטרטגיית ההשקעה שלו – לא להאמין בהצלחות קטנות, אלא להמר בגדול על דברים קיצוניים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: