על אינפלציה ודיפלציה – למה דיפלציה כה רעה?

במהלך המשבר הפיננסי העולמי שהתרחש בשנים האחרונות, האינפלציה התייצבה בכל מדינות המערב על שיעורים מאוד נמוכים. אלמלא היו מדינות שהעלו מע"מ כדי לכסות גרעונות ובכך תרמו ישירות להתייקרות מוצרים, האינפלציה הייתה נמוכה עוד יותר.

ביפן, עוד הרבה קודם, האינפלציה התייצבה על מינוס. בעשרים השנים האחרונות חוותה יפן דיפלציה במקום אינפלציה.  את סממני התופעה הזו רואים היום גם ביוון מוכת השפל, שם מתחילה דיפלציה. זו שאלה מעניינת וחשובה האם הדיפלציה הזו תישאר ביוון לאורך שנים (בהנחה שתמשיך להתעקש על ההישארות המטופשת בגוש האירו), או שמא תהווה אפיזודה חולפת.

מי שזוכר את מה שקרה בארצנו בשנות השמונים ואת מה שקרה בכלכלות העולם בשנות השבעים עוד עלול לחשוב שדיפלציה היא תופעה משמחת. ראשית, היא ההיפך מהסחרור האינפלציוני המטורף ששרר אז. שנית, זו כאילו התגשמות חלומותיהם של המוחים במחאה החברתית – המחירים יורדים במקום לעלות.  אכן, ייתכנו נסיבות שבהן דיפלציה מבטאת תופעה משמחת. למשל הדיפלציה המתמדת במחירי הגאדג'טים היא אחת התופעות הרגילות של חיינו בעשור האחרון, וכולנו מקבלים אותה בברכה. ב-2,000 או 3,000 ש"ח קנינו לפני חמש שנים מוצרים, למשל הסלולריים המעפנים של נוקיה בראשית ימי הסמארטפון, שהיום היו מתביישים למוכרם גם תמורת חמישית מזה.

עם זאת, בגדול ניתן לומר שדיפלציה משמעותית, המתפרסת על פני כל תחומי הכלכלה, היא תופעה איומה ונוראה. כל כך איומה שהיא יכולה לעורר געגועים להיפר-אינפלציה.   דיפלציה הייתה הכוח המניע מאחורי המשבר העולמי הגדול שפרץ ב-1929, והכוחות הדיפלציוניים הם אלו שלוכדים את הכלכלה העולמית בשנים האחרונות ומונעים ממנה לזנק קדימה.

מדוע דיפלציה כה רעה, הרי כאמור כולנו חפצים בירידת מחירים?  הסבר אחד הוא שדיפלציה גורמת לאנשים להתעכב בהוצאת כסף על מוצרים, כי הם יודעים שהמחיר שלהם ירד בקרוב, וכך משתקת את הכלכלה הצרכנית. הסבר שני הוא שדיפלציה מנפחת את המשכורות, בפרט במגזר הציבורי, וכך הופכת אותו לבזבזני וללא יעיל עוד יותר ממה שהוא בדרך כלל. אם בטלן ממשלתי כלשהו מרוויח 20 אלף ש"ח בחודש, ואם כל דבר נהיה זול יותר, הרי שערכן הריאלי של המשכורת שלו ושל הפנסיה שלו עלה במקום להישחק, מבלי שהעובד עשה לשם כך שום דבר, וזה רע למשק.

הסבר אחר סיפק כלכלן חשוב בשם אירווינג פישר בשנות השלושים. הוא הסביר שדיפלציה מקשה לעמוד בחובות וכך יוצרת מעגל קסמים של פשיטות רגל, שממוטט את הכלכלה.   אם הקמת חנות לעפרונות על בסיס ההנחה שתצליח למכור אותם בשקל לעיפרון, ובפועל אתה מצליח למכור אותם רק בתשעים אגורות לעיפרון, הרי שייתכן שלא תצליח לעמוד בהלוואות שלקחת ותפשוט רגל. הספק שמוכר לך את העפרונות עלול לפשוט רגל, והבנק שנתן לך את ההלוואה עלול לפשוט רגל, וכל אלו יגבירו את הלחץ הדיפלציוני וימשיכו את מעגל הקסמים, כנראה עד לעלייתה של מפלגה נציונל סוציאליסטית או קומוניסטית כלשהי (למזלנו לפחות בארה"ב בשנות השלושים עלה לשלטון פרנקלין רוזוולט דווקא ועצר את הטירוף) . זו סיטואציה שבבירור השוק החופשי אינו מסוגל לתת לה פיתרון. אלו הידועים בתור אנשי האסכולה האוסטרית ומתנגדים לכל התערבות של הממשלה או הבנק המרכזי בשוק, ממליצים שגם במצב כזה אף אחד לא יעשה שום דבר, ופשוט יש לתת לזמן לעשות את שלו. לכן תורתם נחשבת הזויה ומטורללת בעיני כל כלכלני המיינסטרים.

מילטון פרידמן, שהיה איש שוק חופשי קיצוני, אבל עדיין כלכלן רציני מאוד, הודה שבמצב כזה על הרשויות להתערב. על הבנק המרכזי לעצור את הסיטאוציה הדיפלציונית באמצעות הזרמת כסף. זה לא כל כך פשוט כי הכלי של הורדת ריבית עלול להיות חסום. בדרך כלל בסיטואציות דיפלציוניות הריבית כבר קרובה מאוד לרצפת האפס. מצד שני, תמיד הבנק המרכזי יכול להזרים עוד כסף שהרי תיאורטית ביכולתו "לזרוק כסף ממסוקים". אף על פי כן, עד היום לא לגמרי ברור מה באמת הוא יכול בדיוק לעשות, כי שכירת מסוקים והשלכת שטרות כסף מהם אינה פרוצדורה שמאפשר החוק לאנשי הבנק המרכזי, למיטב ידיעתי, באף מדינה. השלכת כסף ממסוקים היא באמת רעיון רע, כי אין ספק שמי שישתלט על המזומנים שיורדים מהשמים הם ארגוני פשע ומאפיות למיניהן, זה קורץ יותר אפילו מדמי החזרת בקבוקים.

בקצרה, השאלה מה הבנק המרכזי יכול לעשות מול ריבית אפס ודיפלציה היא עדיין נושא לדיון נוקב, למעשה הדיון המרכזי של המקרו-כלכלנים בשנים האחרונות. (פתרון רדיקלי אפשרי אחד הוא לשלוח צ'ק לכל אזרח).

יצוין שעבור מדינות קטנות עם מטבע משלהן, כמו המדינה שלנו, השאלה מה לעשות כשמתקרבים לריבית אפס ועדיין יש דיפלציה אינה עד כדי כך קשה. ברור שגם בסיטואציית ריבית אפס הבנק המרכזי יכול להזרים כסף למשק על ידי קניית מט"ח.  מדינות גדולות מוגבלות מאוד בשימוש בטקטיקה הזו, כי אם כל הבנקים המרכזיים יקנו מט"ח אלו מול אלו, בסופו של דבר שער החליפין לא ישתנה. מה עוד שארה"ב מאוד לא אוהבת לראות מדינות שמנפחות את שער הדולר ופוגעות ביצוא האמריקני. ליפנים ולאירופאים היא לא הייתה סולחת על התנהגות כזו, והסינים, שכן חוטאים בכך, באמת מטריפים את דעתה, אבל ממדינה קטנה כמו המדינה שלנו פחות אכפת לה. בנק ישראל יכול לקנות מט"ח מתחת לרדאר העולמי.