ידידינו הזקנים והלבנים שמעבר לאוקיאנוס

הבדיחה מספרת שאמרו לראש הממשלה המנוח לוי אשכול שצפויה בצורת בשנה הקרובה. "בצורת? היכן?", הוא שאל בבהלה. "בנגב", השיבו לו. "אה, בנגב", הניף אשכול ידו בתנועת ביטול. "לרגע חששתי שבארצות הברית".   הבדיחה הנדושה אך הנחמדה הזו נכונה גם למישור הדמוגרפי. אנחנו עסוקים לא מעט בשאלות שקשורות לעתיד הדמוגרפי של המדינה שלנו, אבל יכול להיות שאנחנו מפספסים שאלה דמוגרפית חשובה כמעט באותה מידה לקיומנו – העתיד הדמוגרפי של ארצות הברית.

כיום 63% מהאמריקנים הם לבנים, 15% היספנים, 5% אסייתים ו-13% שחורים. בתוך קבוצת הרוב הלבנה, 2% הם יהודים. ב-2050 יהיה אחוז ההיספנים, לפי התחזית, גדול פי שניים, וכך גם אחוז האסייתים, ואילו אחוז הלבנים יקטן לפחות מ-50%. לבנים יהיו אז מיעוט בארצות הברית, אמנם המיעוט הגדול ביותר. השפעתם הגוברת של ההיספנים ושל האסייתים אינה בשורה טובה למדינת ישראל. שתי הקבוצות האלו אינן בעלות זיקה מיוחדת לישראל. במיוחד ההיספנים שלפי אחד הסקרים, סבורים ברובם שמדיניות ארה"ב במזרח התיכון מוטה מדי לטובת ישראל, עמדה שהיא חריגה בקרב הציבור האמריקני בכללותו.

נכון שהסקרים האחרונים אומרים שהתמיכה בישראל בארה"ב מגיעה לשיא כל הזמנים, אך דבר זה נובע מהתפתחות אחת ויחידה שנראה שמוצתה עד תום. המפלגה הרפובליקנית הפכה ממפלגה שמכילה דעות מגוונות לגבי ישראל למפלגה בעלת השקפה מונוליתית – תמיכה מוחלטת בישראל, בפרט בהשפעתם של הנוצרים האוונגליסטים, שאהדתם לישראל אינה יודעת גבול. אחד הסקרים הראה שיותר אוונגליסטים מיהודים מאמינים שאלוהים נתן את ארץ ישראל לעם ישראל. ברם, ככל שאפשר לראות בנקודת הזמן הנוכחית, אוונגליסטים אינם העתיד הדמוגרפי של אמריקה. תסריט סביר, גם אם לא מחויב המציאות, באשר לעתידה של הפוליטיקה האמריקנית לאור השינויים הדמוגרפיים באומה, הוא שארה"ב תישלט בידי נשיא דמוקרטי לאורך שנות דור. אם כך יקרה, האוונגליסטים בוודאי לא יוכלו להוות משענת.

גם מפרספקטיבה אחרת, התבוננות בשכבת הצעירים לעומת שכבת המבוגרים, מצב התמיכה בישראל נראה מדאיג. היחס בין צעירים שמזדהים עם ישראל לבין צעירים שמזדהים עם הפלסטינים הוא 36% מול 19%. בקרב גימלאים היחס הוא 54% מול 8%. בתי הקברות בארצות הברית יהיו מלאים בדור הבא באוהדי ישראל. אלו שיוותרו בארץ החיים יחבבו אותה פחות.     המגמה הזו שנמצאה באוכלוסיה הכללית משתחזרת ביהדות ארצות הברית. אנחנו עדיין מעניינים את הצעירים היהודים האמריקנים. 60% מהם מרגישים קשורים למדינתנו. זהו אחוז מכובד, אבל בקרב הגימלאים הוא מגיע ל-80%.

קיים אם כך החשש שהלובי היהודי יתקשה לשמור על כוחו המיתולוגי כאשר הצעירים בארה"ב מרוחקים מישראל וכאשר גם יהודי ארה"ב, פרט לזקנים ביותר, מעניקים פחות ופחות משקל לישראל ולגורלה בהחלטותיהם הפוליטיות. בנקודה זו הנוגעת ליהודים הצעירים, אמנם צפוי מפנה מרתק, אבל יעברו שנות דור עד שיקרום עור וגידים. בקרב הילדים היהודים בארה"ב, הדתיים והחרדים מהווים אחוז גדול. במדינת ניו יורק אומדים את שיעור הילדים היהודים האורתודוקסים בכ-60% מכלל הילדים. זו כמובן אוכלוסיה שאכפת לה מאוד ממדינת ישראל (למעט אחוז קטן של חסידי סאטמר אנטי ציוניים). לפיכך אפשר לצפות שבדור הבא פתאום נראה עלייה גדולה באהדת הצעירים היהודים לישראל. רובם יהיו אורתודוקסים, או לפחות כאלו שגדלו בחינוך האורתודוקסי. התפתחות כזו במימדים משמעותיים עדיין רחוקה בשלב הזה.

לעת עתה כל שאפשר לדבר עליו הוא איזון מסוים בקרב יהודי אמריקה בין העלייה בשיעורם של אלו שזהותם היהודית חזקה מאוד לבין הדעיכה הדמוגרפית בקרב היהודים האחרים. את האיזון הזה אפשר לראות בנתוני העלייה לארץ. כיום עולים לישראל קצת יותר מ-2,000 יהודים אמריקניים מדי שנה. מספר זה אינו שונה משמעותית מהמספרים בשנות האלפיים או בשנות התשעים, הוא רק מעט יותר גבוה.  מי שבונה על כך שישראל תראה בקרוב עלייה המונית של יהודי ארצות הברית הוזה זאת ממוחו הקודח, אבל לפחות היציבות נשמרת.