ידידינו הזקנים והלבנים שמעבר לאוקיאנוס

הבדיחה מספרת שאמרו לראש הממשלה המנוח לוי אשכול שצפויה בצורת בשנה הקרובה. "בצורת? היכן?", הוא שאל בבהלה. "בנגב", השיבו לו. "אה, בנגב", הניף אשכול ידו בתנועת ביטול. "לרגע חששתי שבארצות הברית".   הבדיחה הנדושה אך הנחמדה הזו נכונה גם למישור הדמוגרפי. אנחנו עסוקים לא מעט בשאלות שקשורות לעתיד הדמוגרפי של המדינה שלנו, אבל יכול להיות שאנחנו מפספסים שאלה דמוגרפית חשובה כמעט באותה מידה לקיומנו – העתיד הדמוגרפי של ארצות הברית.

כיום 63% מהאמריקנים הם לבנים, 15% היספנים, 5% אסייתים ו-13% שחורים. בתוך קבוצת הרוב הלבנה, 2% הם יהודים. ב-2050 יהיה אחוז ההיספנים, לפי התחזית, גדול פי שניים, וכך גם אחוז האסייתים, ואילו אחוז הלבנים יקטן לפחות מ-50%. לבנים יהיו אז מיעוט בארצות הברית, אמנם המיעוט הגדול ביותר. השפעתם הגוברת של ההיספנים ושל האסייתים אינה בשורה טובה למדינת ישראל. שתי הקבוצות האלו אינן בעלות זיקה מיוחדת לישראל. במיוחד ההיספנים שלפי אחד הסקרים, סבורים ברובם שמדיניות ארה"ב במזרח התיכון מוטה מדי לטובת ישראל, עמדה שהיא חריגה בקרב הציבור האמריקני בכללותו.

נכון שהסקרים האחרונים אומרים שהתמיכה בישראל בארה"ב מגיעה לשיא כל הזמנים, אך דבר זה נובע מהתפתחות אחת ויחידה שנראה שמוצתה עד תום. המפלגה הרפובליקנית הפכה ממפלגה שמכילה דעות מגוונות לגבי ישראל למפלגה בעלת השקפה מונוליתית – תמיכה מוחלטת בישראל, בפרט בהשפעתם של הנוצרים האוונגליסטים, שאהדתם לישראל אינה יודעת גבול. אחד הסקרים הראה שיותר אוונגליסטים מיהודים מאמינים שאלוהים נתן את ארץ ישראל לעם ישראל. ברם, ככל שאפשר לראות בנקודת הזמן הנוכחית, אוונגליסטים אינם העתיד הדמוגרפי של אמריקה. תסריט סביר, גם אם לא מחויב המציאות, באשר לעתידה של הפוליטיקה האמריקנית לאור השינויים הדמוגרפיים באומה, הוא שארה"ב תישלט בידי נשיא דמוקרטי לאורך שנות דור. אם כך יקרה, האוונגליסטים בוודאי לא יוכלו להוות משענת.

גם מפרספקטיבה אחרת, התבוננות בשכבת הצעירים לעומת שכבת המבוגרים, מצב התמיכה בישראל נראה מדאיג. היחס בין צעירים שמזדהים עם ישראל לבין צעירים שמזדהים עם הפלסטינים הוא 36% מול 19%. בקרב גימלאים היחס הוא 54% מול 8%. בתי הקברות בארצות הברית יהיו מלאים בדור הבא באוהדי ישראל. אלו שיוותרו בארץ החיים יחבבו אותה פחות.     המגמה הזו שנמצאה באוכלוסיה הכללית משתחזרת ביהדות ארצות הברית. אנחנו עדיין מעניינים את הצעירים היהודים האמריקנים. 60% מהם מרגישים קשורים למדינתנו. זהו אחוז מכובד, אבל בקרב הגימלאים הוא מגיע ל-80%.

קיים אם כך החשש שהלובי היהודי יתקשה לשמור על כוחו המיתולוגי כאשר הצעירים בארה"ב מרוחקים מישראל וכאשר גם יהודי ארה"ב, פרט לזקנים ביותר, מעניקים פחות ופחות משקל לישראל ולגורלה בהחלטותיהם הפוליטיות. בנקודה זו הנוגעת ליהודים הצעירים, אמנם צפוי מפנה מרתק, אבל יעברו שנות דור עד שיקרום עור וגידים. בקרב הילדים היהודים בארה"ב, הדתיים והחרדים מהווים אחוז גדול. במדינת ניו יורק אומדים את שיעור הילדים היהודים האורתודוקסים בכ-60% מכלל הילדים. זו כמובן אוכלוסיה שאכפת לה מאוד ממדינת ישראל (למעט אחוז קטן של חסידי סאטמר אנטי ציוניים). לפיכך אפשר לצפות שבדור הבא פתאום נראה עלייה גדולה באהדת הצעירים היהודים לישראל. רובם יהיו אורתודוקסים, או לפחות כאלו שגדלו בחינוך האורתודוקסי. התפתחות כזו במימדים משמעותיים עדיין רחוקה בשלב הזה.

לעת עתה כל שאפשר לדבר עליו הוא איזון מסוים בקרב יהודי אמריקה בין העלייה בשיעורם של אלו שזהותם היהודית חזקה מאוד לבין הדעיכה הדמוגרפית בקרב היהודים האחרים. את האיזון הזה אפשר לראות בנתוני העלייה לארץ. כיום עולים לישראל קצת יותר מ-2,000 יהודים אמריקניים מדי שנה. מספר זה אינו שונה משמעותית מהמספרים בשנות האלפיים או בשנות התשעים, הוא רק מעט יותר גבוה.  מי שבונה על כך שישראל תראה בקרוב עלייה המונית של יהודי ארצות הברית הוזה זאת ממוחו הקודח, אבל לפחות היציבות נשמרת.

מודעות פרסומת

38 תגובות to “ידידינו הזקנים והלבנים שמעבר לאוקיאנוס”

  1. יאיר Says:

    תמריץ, כתבת:
    "היחס בין צעירים שמזדהים עם ישראל לבין צעירים שמזדהים עם הפלסטינים הוא 36% מול 19%. בקרב גימלאים היחס הוא 54% מול 8%"

    ואז הסקת מכך כי בעתיד יהיו פחות אוהדי ישראל, כיון שהצעירים של היום הם הבוחרים של העתיד.
    האם חשבת שדפוס התמיכה משתנה עם הגיל?
    הרי כשצעירים נמצאים בקמפוסים ומתלהבים מהנרטיב הפלסטיני, אבל כשמתבגרים ומקימים משפחה ורואים עולם, אז הופכים לשמרנים יותר והתמיכה עוברת לכיון הישראלי.

    אהבתי

  2. ד Says:

    דרך אגב, למה כולם חושבים שנשיא רפובליקאי זה בהכרח מבשר רק טוב לישראל?
    הרי בוש הבן (יחד עם דיק צ'ייני) ביטא בצורה הכי טובה את ההשקפה הזו אך הוא הכריח את ישראל להסכים שהחמאס ישתתף בבחירות בעזה ובנוסף הוא התעקש על פיתרון שתי המדינות לשני העמים.

    אני לא מבין מדוע ביבי בטוח שנשיא רפובליקאי יקל עליו באספקט הזה. פיתרון שתי המדינות לשני העמים זה הפתרון המוסכם על כל הממשלים והנשיאים האמריקאים מאז קרטר, לא משנה אם זה נשיא דמוקרטי או רפובליקאי.
    אם כבר אז להיפך, נשיאים רפובליקאים היו הרבה יותר כוחניים ובוטים מאשר הדמוקרטים ולכן הרבה יותר מסוכנים לימין. וכן לא יעזור כלום, רוב היהודים הם דמוקרטים אז תמיכה בנשיא רפובליקאי עוד יותר מרחיקה את אהדת היהודים לממשל הישראלי.

    אהבתי

  3. orihippo Says:

    הסינים מחבבים מאד את היהודים, ובהחלט יכול להיות שעוד 50 שנה בצורת בסין תדאיג את ישראל יותר מאשר בצורת בארה"ב.

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    אורי, לא רואה שום שיתוף ערכים, מסורת או דת בין ישראל לסין. שותפות אינטרסנטית תמיד תוכל להתקיים.

    אהבתי

  5. תמריץ Says:

    ד, המפלגה הרפובליקנית בזמננו אינה המפלגה הרפובליקנית של ימים עברו. נכון, גם היום אחד ששייך לאגף היותר בדלני כמו ראנד פול יכול להיבחר שם וזה יהיה רע מאוד עבורנו, אבל כל השאר מאוחדים בתמיכתם בישראל.

    אהבתי

  6. אלדד Says:

    בסדר העתיד הידוע רק ההווה קצת מעורפל.
    בעתיד יהיה תחבורה בשבת ו 2 מדינות.

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    יאיר, אולי אתה צודק לגבי לבנים, אבל בציבורים הלא לבנים בארה"ב אני חושב שיש ניכור יסודי ומהותי למדינת ישראל.
    מה שאפשר להתנחם בו הוא שרוב העוינות לישראל בסקרים מגיעה מציבורים שמידת העניין שלהם בכל הנושא המזרח התיכוני זעומה. בקרב אלו שעוקבים בדריכות אחרי החדשות מהמזרח התיכון, יש רוב עצום בעד ישראל, והרי זו הקבוצה הכי חשובה, כי רק היא תושפע מהנושא בהצבעתה ותשלח מכתבים לחברי קונגרס.

    אהבתי

  8. ד Says:

    תמריץ, מה ההבדל הגדול כל כך בין המפלגה הרפובליקאית בתקופתו של ג'ורג' בוש הבן לזאת של היום?

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    כמה ציטוטים מכתבה מעניינת:
    Millennials can be forgiven for mistakenly thinking the Christian Right has been the main strain of the GOP since ad infinitum. It hasn’t. The Christian Right is still a relatively new dynamic on the American political landscape. Prior to the election of Jimmy Carter in 1976, no serious presidential candidate ever claimed to have been “born again,” and the emphasis of faith for a politician seeking high office was as rare then as a candidate declaring his atheism is today.

    In endorsing Mitt Romney, Billy Graham said, “I believe it is vitally important that we cast our ballots for candidates who base their decisions on biblical principles and support the nation of Israel. I urge you to vote for those who protect the sanctity of life and support the biblical definition of marriage between a man and a woman. Vote for biblical values this November 6, and pray with me that America will remain one nation under God.”

    http://www.salon.com/2013/12/18/the_modern_gops_fundamentalist_godfather_partner/

    אהבתי

  10. תמריץ Says:

    ד, לא אמרתי שיש הבדל גדול בין המפלגה של בוש הבן למפלגה היום. מן הסתם רומני, אילו היה נבחר, היה נוהג די דומה לבוש הבן. אבל בוש הבן הוא לא אובמה. הוא לא היה הולך לעימותים חריפים עם ביבי. וסגנו היה דיק צ'ייני.
    יש הבדל גדול בין הרפובליקנים היום לרפובליקנים של ימי ג'רלד פורד או אפילו בוש האב.

    אהבתי

  11. orihippo Says:

    הכתבה שהעלת והצטוט אינם נכונים. הם לא עולים בקנה אחד עם הזכרון שלי. אפשר למצוא בקלות שלאורך כל ההסטוריה של ארה"ב הדת האמונה באל ובתנ"ך שיחקה תפקיד חשוב עבור הפוליטיקאים האמריקאים. כג'ון קנדי עמד לראשונה לבחירות הוא נחקר בצורה רצינית אם היותו קתולי לא יגרום לו שלא לשמש בתפקידו באמונה וקיבל הכשר צבורי.
    וודרו וילסון הנשיא האמריקאי הראשון שטרח לצאת מגבולות ארה"ב בתקופת כהונתו, מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בן של כומר והכריז על תמיכתו בהצהרת בלפור. (הוא היה דמוקרט)

    אהבתי

  12. תמריץ Says:

    אורי, לא חושב שהדוגמה מקנדי משכנעת. גם מועמד לראש ממשלת ישראל היה זוכה להרמת גבה אם היה מוסלמי או אפילו נוצרי. אבל אין בישראל תרבות של חיטוט באמונות הפרטיות של המועמד.

    אהבתי

  13. אלדד Says:

    יש כאן משהו מדהים.
    טריבונלים פרטיים אקס טריטוריאליים שבהם לתאגידים יש יתרון על מדינות.
    בניגוד לבתי משפט בתוך מדינה שבהם למדינות יש יתרון.

    http://www.amitit.co.il/#!הסכם-עולמי-שמתגבש-עלול-להוביל-לשלטון-תאגידי-בעולם/cjds/55635b1a0cf21fee13b3d41c

    הטריבונלים נולדו מתוך העברת הכוח(ז"א הכסף) ממדינות שנמצאות בחובות (תודות גם לידידנו תמריץ על התמיכה המורלית ברעיון החולני הזה) לתאגידים בינלאומיים.
    המדינות נאלצות להסכים להישפט משם בשביל לא להפסיד עסקים גדולים.

    אהבתי

  14. orihippo Says:

    מדינה שבה אזרחיה חיים, וצורכים, על בסיס חובות, כאשר לא קיים ביכולתם החזר עתידי שוטף (גידול בהכנסות) היא מדינה שבה המרקם החברתי הולך למשבר. אמנם מדובר בתהליכים ארוכי טווח, אבל הצריכה הפרטית תמיד משמשת כאזהרה ראשונה, או כסנונית ראשונה להצלחה

    https://mosheshalom.wordpress.com

    אהבתי

  15. ד Says:

    תמריץ, בוש הבן התעמת בחריפות עם אריק שרון לגבי החמאס בעזה ולגבי פיתרון שתי המדינות לשני העמים. אם כבר, לא היו עימותים איתו. הוא פשוט אמר שזה מה שצריך להיות וזהו. אין עימותים או ויכוחים.
    בוש היה אדם פשוט עם מוח קטן. הוא התנהג כבריון הגדול בעולם וכולם היו צריכים להתיישר לפיו.
    אם הוא כופף את אריק שרון אז מי זה ביבי בשבילו…?

    אין מצב שביבי היה יוצא לנאום בקונגרס דמוקרטי אם בוש הבן היה הנשיא….
    גם לא אם זה היה בוש האב או רייגן….

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    הסיפור של בוש מעניין. הוא היה בריון וכוחני אבל האמין במשנה מאוד נאיבית, ולמעשה שמאלנית-הומניסטית לחלוטין, אף שכיום נתפס כרחוק מלהיות כזה. הוא האמין שאם יתנו לעמים הכי פרימיטיביים דמוקרטיה, הם יבחרו בחירות טובות. כמובן שהמציאות לא ממש הוכיחה צדקתו.
    כשאני חושב על כך אני נוטה להסכים שהאמונה הזו שלו הופכת את תפיסתו הפוליטית לפחות ימנית פשטנית מכפי שנדמה בתחילה.

    אהבתי

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    האמונות שלו פשטניות כי במהוויתו הוא קאובוי מטקסס ואצל אנשי טקסס הכל צריך להיות שחור או לבן, אין אפור. גם הנוצרים הוונגליסטים הם בעלי אמונות פשטניות. למזלנו, אמונתם בעד היהודים…..

    שמעתי ממישהו על פגישה שנערכה איתו כמה שנים לפני שהוא היה נשיא והרשמים היו מאוד עלובים ממנו. אדם לא אינטיליגנטי (בלשון המעטה) ולא מעניין לחלוטין וללא כריזמה (וזה מאדם ממחנה הרפובליקאים).

    תמריץ, בנושא אחר, האם לא עולות לך מחשבות בעניין הצאר החדש שנולד אצלנו – כחלון. ההצלחה שלו תהיה כישלון הדמוקרטיה….. לא שווה פוסט?

    אהבתי

  18. ד Says:

    אופס, שוב פעם התחרבש לי פה המחשב.
    זה אני ד' פה למעלה

    אהבתי

  19. תמריץ Says:

    אתה מתכוון לנסיונו של כחלון לכפוף למרותו את פקידות התכנון והבנייה? האמת שאני די אוהד לנסיונות האלו כי אני חושב שהתמריצים על פוליטיקאים יותר טובים מהתמריצים שלהם נתונים פקידים.

    אני באמת תוהה איך אומה מופלאה של 300 מיליון בני אדם הוציאה נשיא כל כך כל כך בינוני. מוזר.

    אהבתי

  20. ד Says:

    כחלון יכפיף את כל הגורמים המקצועיים למשרד האוצר כאשר עד היום הם לא היו כפופים למרות פוליטית זו או אחרת. זו פוליטיזציה של כל מרך התכנון והבנייה.

    מה יקרה אם הוא יצליח….? כולם יראו כי טוב וירצו לעשות את זה בתחומים אחרים וגם יקבלו זאת. בבחירות הבאות כל ראש מפלגה יהפוך את עצמו לצאר של נושא מסויים וכך כל המערכת המקצועית תהפוך לפוליטית גרידא.
    מכאן המדרון לדיקטטורה נהיה חלק ביותר….

    אהבתי

  21. תמריץ Says:

    מצד שני כל עוד בית המשפט העליון חזק, המערכת המשפטית תציב חסמים חזקים בפני הפוליטיקאים. כחלון הפך דווקא למגן בית המשפט העליון בממשלה.

    אהבתי

  22. ד Says:

    עד שבג"ץ יפגע לו בסמכויות…
    כחלון מתחיל להצטייר כדיקטטור לא קטן….

    אהבתי

  23. orihippo Says:

    אתה מופתע על הבחירה של בוש אבל לא על הבחירה של אובמה?
    בוש יצג בני דור ומעמד ושכבה אמריקאית.
    ולגבי הנאיביות של בוש שדמוקטיה היא פתרון, אני חושב שאתה לא מודע בפרטים, הוא הסביר חד משמעית שיש להשאר 50 שנה בעירק עד אשר האזרחים לדורותיהם יפנימו ויסגלו את משמעות הדמוקרטיה.

    אהבתי

  24. תמריץ Says:

    אורי, עזוב לרגע את עירק. ד התייחס לכך שבוש תמך בהשתתפות החמאס בבחירות כדי שיהיו דמוקרטיות.

    אהבתי

  25. orihippo Says:

    נכון, זה מעיד על חוסר הבנה של האמריקאים המצב בחברות אחרות אבל הייתי מצפה שהטעות הזו תהיה רווחת יותר בקרב הדמוקרטים מכיוון שאצל האמריקאים יש הבדלים די ברורים בין הימין לשמאל. אובמה חזר על אותן הטעויות. אני לא חושב שהדור הבא של הרפובליקנים יעשה אותן.
    כש ד שואל מה ההבדל בין הרפובליקנים של אז להיום אז בפועל בשטח ההבדל הוא שאובמה פשוט לא רוצה מעורבות ומכסה את זה במילים יפות. אומרים שיש לו יועצים יהודים שמטעים אותו. הרפובליקנים רצו מעורבות והשפעה בשטח. בתקופתו של בוש עוד אפשר היה לזמן קצר לעשות משהו בשל אפקט ה 911 על דעת הקהל אבל ברגע שהחלו למות חילים אמריקאים דעת הקהל חזרה לדרוש חוסר מעורבות ולרפובליקנים גם אין הרבה ברירה. לו אמריקה היתה נשארת בעירק כפי שבוש רצה המצב היה טוב יותר. לו היה רצף של מנהיגים רפובליקנים שהיו מקבלים את גישת הצבא אולי היו יותר חילים אמריקאים מתים אבל הרבה פחות אזרחים מקומיים ואולי היה איזה מסלול לכיוון דמוקרטיה.

    אהבתי

  26. orihippo Says:

    נניח שהרפובליקנים יזכו בנשיאות (למרות שכרגע אין מועמד שמוביל על קלינטון) ויהיה להם כנראה רוב בסנט ובקונגרס ואולי אפילו רוב מושלם. מה הם יעשו ביחסי חוץ?
    יש להניח שהם יפתחו מחדש את ההסכמים עם אירן וידאגו שלא יהיו לה אטום. אובמה מעוניין שאירן תהיה מעורבת במלחמה בדעאש ולא ממש חשבו לו למנוע אטום. אירן גדולה מלכבוש אותה ורוב המלחמה של הדמוקרטים נגדה בעתיד תהיה כלכלית.
    הרפובליקנים לא יהססו להפציץ באירן. הרפובליקנים גם יסייעו למצריים וסעודיה וישראל. הם יחזרו להיות מעורבם בעולם.

    אהבתי

  27. תמריץ Says:

    הבעיה עם הרפובליקנים שהדעות שלהם בנושאים של הפלות ומוסר מיני מתאימות לעניים ובאמת תומכים בהם באזורים העניים של ארה"ב. בשל כך הם הפכו להיות המפלגה של הזקנים ושל האהבלים, אף שלכאורה מייצגים יותר את האינטרסים של העשירים.

    אהבתי

  28. orihippo Says:

    כשאובמה התמודד, לא היו הרבה שהצטרפו למרוץ כי המצב הכלכלי נראה על הפנים, הינו צפויים למספר שנים גרועות מאד ואיש לא רצה להתמודד בביצה הזו. כרגע נראה שקיבלנו כנראה דחיה והשרביט עובר לרץ הבא. זה שיעמוד בראש המדינה באמריקה יהיה במצב טוב עוד פחות מהמצב שעמדנו בו לפני 6 שנים. או שנמשיך לדשדש כמו יפן או שנפול שוב.
    יתכן שרפובליקנים שנכנסים למלחמה קרה עם רוסיה ומארגנים את אירופה לפלוש לעירק וסוריה ולוב זה פתרון מדיני וכלכלי. צרפת ואיטליה תחזורנה לצפון אפריקה, אולי צרפת תחזור לסוריה וארה"ב תחליף את אנגליה בעירק וירדן.

    אהבתי

  29. ד Says:

    אורי, אני ממש לא מבין מאיפה בא השכנוע העמוק שלך שהרפובליקאים הולכים לשלוח חיילים להילחם במזרח התיכון.
    אני חושב שאתה ממש לא מתחשב בסלידה האמריקאית מהתערבותם בעירק ובמיוחד מכמות ההרוגים והפצועים שהם ספגו. גם כל המועמדים הרפובליקאים לא מדברים בכלל על לשלוח חיילים להילחם פה באזור.

    אף נשיא לא ישלח חיילים להילחם פה אלא אם כן יקרה איזשהו פיגוע של דעאש בארה"ב, אבל פיגוע גדול ומשמעותי.

    בסוף כהונתו של בוש היה קונצנזוס גדול מאוד לסיום הלחימה בעיראק ואפגניסטן בהקדם האפשרי.

    כמו שמאז סיום מלחמת וויאטנם ועד היום ארה"ב לא שלחה שוב חיילים להילחם במזרח אסיה אז כך יהיה במזרח התיכון.

    אהבתי

  30. ד Says:

    ועוד משהו, הם ממש לא הולכים לפתוח את ההסכם עם איראן, במידה וייחתם.
    גם אף נשיא רפובליקאי לא ירצה את תפוח האדמה הלוהט הזה על שולחנו. בגלל זה הם לא הולכים עם זה ראש בראש עם אובמה ויניחו לו להעביר את זה למרות שהם שולטים בסנאט ובקונגרס. לכן הם שמחים בסתר שאובמה סוגר את הפינה הזו לכל נשיא שיבוא אחריו.

    עם כל הכבוד, אתה חי בסרט אם אתה חושב שנשיא רפובליקאי יפתח במלחמה עם אירן.

    אני אישית הייתי שמח לראות שאובמה לא חותם על הסכם איתם, מועמד רפובליקאי נבחר ונאלץ להתמודד עם הסוגיה הזו. מעניין מה ביבי היה אומר אם גם נשיא רפובליקאי ממשיך במו"מ איתם….

    אהבתי

  31. תמריץ Says:

    מצב שבו נשיא אחד חותם ונשיא שני פותח את ההסכם הוא לא מתקבל על הדעת במדינה מתוקנת. אבל אולי יהיה נשיא שלא יבליג כשהאירנים יפרו את ההסכם בצורה בוטה. באופן כללי מסכים לפרשנות של ד.

    אהבתי

  32. orihippo Says:

    ד. אין צורך להכניס כוחות בסדר גודל רב, יש חיל אויר, יש מטוסים ללא טיס, טילים, כוחות עזר בעורף, נושאות מטוסים. בשלב מאוחר יותר יש כוחות קרקע.
    בהתיחס להסכם עם אירן לדעתי שני הצדדים מרמים ויודעים ששני הצדדים מרמים. אף צד לא יקיים את ההסכם.
    אובמה מצפה שאירן תתמודד בסופו של דבר עם דעאש. סעודיה תאלץ להמשיך לקנות נשק יקר מארה"ב בכסף מלא. אולי ארה"ב תכניס כוחות קרקע לירדן.
    לאירן יהיה נשק אטומי אבל היא תהיה חלשה בשל מלחמות קרקע וכלכלה גרועה ומחירי נפט נמוכים.

    אהבתי

  33. ד Says:

    בדיוק. אוסמה כבר מפעיל פה חיל אוויר נגד דעאש וגם כוחות קומנדו. אבל התערבות ממשית וכניסה קרקעית מאסיבית עדיין רחוקה מאוד.

    לא מאמין שהם יתערבו למען ירדן. סיכוי של חצי-חצי.

    אהבתי

  34. orihippo Says:

    ד. ירדן היא "האחזות" של המערב כמו ישראל. בעבר אנגליה עמדה לצידה כיום אמריקה. ירדן תלויה מאד באמריקה ביחוד לאחר שהיא נפגעה מאד כלכלית ובטחונית מהשינוים שמתחוללים בעירק וסוריה. המלך ההאשמי הוא נצר למוחמד וזכאי לתואר החליפות, הם חייבים להרוג אותו לפני שיוכלו לתבוע זכויות על פי הקוראן.

    אני מאד מאד ממליץ לקרוא את הביוגרפיה של ירושלים של סבג מונטיפיורי, אפשר ללמוד שם הרבה על ההסטוריה הקודמת ועל ההסטוריה החדשה, כיצד נקבעו הגבולות ואיזו השפעה היו ליחידים על מדינת ישראל וההוה והעתיד.

    ומשהו שונה. למרות שאני מתיחס בחוסר אמון מסויים ליצחק נבון וזכרונותיו החלק שבו הוא מתאר את הקירבה שבין המנהיגים הצבאים והממשלה, בני משפחה ממדרגה ראשונה, נוגע ללב

    http://mida.org.il/2015/06/04/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%9F-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%95%D7%9B%D7%94/

    אהבתי

  35. ד Says:

    אורי, אני מסכים איתך לגמרי שירדן וסוריה (וגם עיראק לשעבר) היו יצירות של המעצמות, זו עובדה ידועה.

    ירדן תמיד הייתה מדינה נחשלת וניסתה לנווט את דרכה. היא לא נתמכה ישירות ע"י ברית המועצות כמו מצרים וסוריה וגם לא ע"י ארה"ב. היא ניסתה להישאר נייטראלית מהבחינה הזו.

    מצבה היום קשה מאוד, כלכלית וביטחונית ואני לא מקנא במלך….. הוא עומד בפני מציאות קשה מאוד.

    ירדן הולכת להיות אבן דרך משמעותית לנו ולארה"ב בנושא של דעא"ש. קשה לי להאמין שאובמה או הנשיא אחריו יפעילו כוחות קרקע כדי להציל אותם… האם אנחנו נתערב כדי לנסות להצילם ואז להיכנס חזיתית בפעם הראשונה נגד דעא"ש….??
    אלה יהיו החלטות קשות מאוד לנו ולנשיא האמריקאי (לא משנה מי הוא יהיה)….

    אהבתי

  36. ד Says:

    ובנושא אחר (אך גם קשור), ראיתם את הכתבה אתמול בחדשות ערוץ 2 על מדינה דו לאומית?
    http://www.mako.co.il/news-military/israel-q2_2015/Article-d9c8a80ad15cd41004.htm

    הרעיון הזה מתחיל לחלחל פה כבר למיינסטרים….

    אהבתי

  37. orihippo Says:

    ד. לא תהיה מדינה דו לאומית יותר משיש היום. אם כיום הם המפלגה השלישית בגודלה מה יהיה כשעוד מליון וחצי יצביעו להם? הדרך היחידה זה להגלות אותם כמו שהגלו את היהודים ממדינות ערב, לתת להם אפשרות לעזוב למקום אחר ולא לחיות בתנאים נורמלים בישראל. זה מה שחוסיין עשה 20 שנה זה מה שהרומאים עשו זה מה שצלאח אדין עשה זה מה שהתורכים עשו וזה מה שקורה כעת בעירק וסוריה. בדיוק כמו שהם רוצים את זכות השיבה לזוז עוד עשרה קילומטר מערבה שיזוזו עשרה קילומטר מזרחה. הרי הם אומרים שהם מתכוונים לחזור הביתה מהמחנות אז למה שלא יחזרו לבתים שגורשו מהם היהודים? על זה איש לא מדבר.

    ולגבי החובות של יפן. אולי מישהו יסביר לי, אם החובות של יפן ביאנים אז מה אכפת ליפנים אם הדולר 98 ין או 125 ין? זאת אומרת איך זה פוגע בהם? הם מיבאים אולי פחות וזו אמת שרמת החיים שלהם יורדת בהתמדה מאז אמצע שנות ה 80. וכנ"ל לגבי סין. מה אכפת להם אם ערך היואן ירד וירד. אומנם הם מיבאים הרבה מאד מהשכנות אבל עדיין מיצאים למערב ויש להם רזרבות ביורו ודולר.

    http://www.lichyot.com/macro/%D7%A1%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A4%D7%9F

    אהבתי

  38. זמן הברית עם אמריקה | תמריץ Says:

    […] הדמוגרפיה האמריקנית עובדת לרעתנו וכך גם הקמפיין השוחק את מעמד ישראל ומציגה כמדינת אפרטהייד. ייתכן שלא תמיד ניתן יהיה לגייס תמיכה כזו בקונגרס, וגם הנשיא לא תמיד יהיה בהכרח אוהד. זה הזמן לחשק במסגרת חוקית את הנאמנות של ארה"ב לישראל. אולי זה משהו שגם יוכל להוציא לאייתוללות את התיאבון לפצצה מלכתחילה. הם יבינו שהיא חסרת טעם מול ישראל – בשום תסריט של התקפת פתע מקדימה, לא יוכלו להימנע מלספוג מנה אחת אפיים. זהו גם עניין כלכלי מובהק – אנחנו רוצים למשוך השקעות זרות מתאגידי העולם. כל דירקטוריון סביר חייב לשקול סיכונים. אבל אף דירקטוריון לא יכניס לשיקולי ההשקעה שלו את האפשרות שניו יורק, סן פרנסיסקו או סיאטל יספגו מתקפה גרעינית. למען הכלכלה צריך לוודא שתל אביב תיחשב כסיאטל מבחינת התאגידים הבינלאומיים לעניין זה. […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: