ההיסטוריה שייכת למנצחים, גם הטועים

על פי הסקרים, אד מיליבנד היה צפוי להפוך הבוקר לראש ממשלת בריטניה, בסיועם של הלאומנים הסקוטיים. אולם כפי שכבר למדנו בחודשים האחרונים (וכפי ששמעון פרס למד לכל אורך הקריירה ללא קץ שלו), סקרים הם רק סקרים.

הסיכוי שנתנו מומחי הסקרים לאפשרות שהמפלגה השמרנית תזכה לרוב מוחלט בפרלמנט היה אחד לחמש מאות. אבל זהו התסריט שהתממש לבסוף. מן הסתם לא בשל תנודות קוואנטיות בלתי צפויות באטומים שמרכיבים את אזרחי בריטניה, אלא מאחר שהסוקרים פישלו בגדול. במשך חמש השנים הקרובות ימשיך דיוויד קמרון לשמש כראש ממשלת בריטניה, מחוזק ונהנה מרוב ברור, גם אם קטן, בפרלמנט.

זו בהחלט בשורה טובה לישראל. מיליבנד היהודי הלא נלהב (שבאופן סמלי תמונתו אוכל באופן כושל סנדוויץ' חזיר הפכה לאייקון) עלול היה להפוך לראש הממשלה העוין ביותר לישראל מזה שנות דור, בניגוד לקמרון הפרו ישראלי המובהק. יש לבחירות משמעות אמיתית מבחינתנו: הסיכוי לצעדים קשים של האיחוד האירופי נגד ישראל ומפעל ההתנחלויות פחת.

אבל בעיקר יש משמעות כלכלית להכרעת הבוחר הבריטי. הנרטיב שהציגו השמרנים היה שהם הצילו את בריטניה ממשבר חוב קטסטרופלי בצעדי הצנע הנוקשים שביצעו ובקיצוצים שערכו שמטרתם הייתה הפחתת הגרעון. לכל אורך הקדנציה השמרנים היו מאוד לא פופולאריים בשל צעדים אלו, אולם עם התאוששות הכלכלה הבריטית הם זכו להצדקה, ובסופו של דבר קיבלו אמש את אמונו של הבוחר והיום גם את אמון שוקי ההון הבריטיים שזינקו בחדות בתגובה לתוצאות. ההיסטוריה שייכת למנצחים וסביר שהזיכרון הקולקטיבי יפרגן לראש הממשלה קמרון ולשר האוצר שלו ג'ורג' אוסבורן על מהלכיהם.

אף על פי כן האמת היא אחרת לגמרי. מדיניות הקיצוצים שהובילו השמרנים, יחד עם שותפיהם הליברל דמוקרטים, הייתה מיותרת לחלוטין. היא לא תרמה דבר, אלא המיטה סבל מיותר על האזרחים. זו גם דעתם של רוב הכלכלנים בבריטניה, שסבורים שצעדי הממשלה השמרנית לא תרמו לכלכלה אלא הזיקו לה. הממשלה הבריטית ערכה קיצוצים כדי להתגונן מחשש דמיוני לחלוטין פן יעלו הריביות על החוב הלאומי, בשעה שבפועל הן רק ירדו לשפל בן מאות שנים. ממשלת קמרון הייתה מיטיבה לעשות אילו הייתה מחליטה לגייס משאביה של האומה כדי להדוף פלישת חוצנים, כפי שהמליץ פעם פול קרוגמן. האיום היה דמיוני באותה מידה, אך הנזק שהיה נגרם לאזרחי בריטניה היה קטן יותר. קריאת תגר על החוצנים לפחות הייתה יוצרת מקומות עבודה עבור מגויסים צעירים שהיו בטח נוהרים ללמוד את רזי הלחימה באפס כבידה, בעוד שהמלחמה בגרעון השמידה מקומות עבודה והותירה אנשים מיואשים, מרוששים וחסרי תעסוקה.

עם זאת בסיכומו של דבר בריטניה נהנתה מיתרונה הגדול על מדינות כמו יוון וספרד, שבניגוד לה, אצלן המלחמה בגרעון לא הותירה מהכלכלה אבן על אבן. לבריטניה יש מטבע עצמאי. בזמן שבו הממשלה סירבה להדפיס כסף על ידי הרחבת הגרעון, בא הפיחות בלירה שטרלינג (שפעם הייתה שווה 8.50 ש"ח ואחרי המשבר הפיננסי צנחה לאזור ה-5.50 ש"ח), והניב אפקטים דומים לאלו שהייתה מניבה הדפסת כסף – הפחית את נטל החובות הנקובים בליש"ט והקל על פירמות לשלם לעובדיהן את המשכורות. הפיחות אמנם התרחש עוד לפני שקמרון נכנס לתפקידו, אבל הוא הניח את הבסיס לאפשרות של התאוששות כלכלית מאוחרת יותר. צעדי הצנע רק עיכבו אותה.

מרגרט תאצ'ר, מתנגדת נחרצת להצטרפות לאירו, ואחרים שהיו בעמדתה, הם שהותירו את המורשת שמנעה מהמהלכים השגויים של ממשלת בריטניה לחולל אסון ארוך טווח, ודיוויד קמרון קצר את הפירות.

18 תגובות על ״ההיסטוריה שייכת למנצחים, גם הטועים״

  1. בסדר,אתה מתעקש שהרחבה תקציבית טובה מקיצוץ.

    אם לא היו עושים צנע בבריטניה אז הלישט עכשיו היה 4 שקלים ולא 5.5 שקלים.
    מס על מי שמחזיק מזומן וגם מי שמחזיק נכסים שמשלמים מיסים.

    אולי טכנית אתה צודק בגלל הקשיחות במשכורות של העובדים המאורגנים,זה מקשה על קיצוצים נרחבים בקלות.
    כמו כן השרים וקבוצות אינטרסים(למשל במשרד הביטחון) שומרים על התקציב גדול כאילו שמרו על אתרוג.

    אהבתי

  2. זה נכון שאם כל בוקר היו קובעים מחדש את המשכורות ואת החובות לבנק כאילו הם מניות בבורסה אז לא היה טעם בשום הדפסת כסף. אבל כמו שכתבת יש קשיחות במשכורות. יש גם קשיחות בהסכמי חוב. לכן בתקופות של שפל צריך להדפיס מספיק כסף כדי שניתן יהיה לשלם משכורות וחובות שסיכמו לשלמם בזמנים של שגשוג מתוך ציפייה לעתיד כלכלי טוב.

    אהבתי

  3. זה לא מאמר, זה ספר..
    אני לא כל כך קונה את זה שנזקי אפליה מתקנת כה גדולים, אם נעשית במידתיות ובתבונה. אני למשל הייתי רואה בחיוב מצב שבו נותנים לסטודנטים ממוצא אתיופי להתקבל לרפואה גם אם הפסיכומטרי שלהם נמוך מ-750, הנדרש עבור האחרים.

    אהבתי

  4. לא קראתי את המאמר. ארוך מדי.
    בנושא זה אני מסכים עם תמריץ על נושא המידתיות. אפליה מתקנת לא מידתית תאבד תוקפה עם רבים יזכו לאפליה מתקנת (כמו שקורה למשל בארה"ב). אם למשל אוכלוסיה מסוימת מקבלת הנחות בכניסה לאקדמיה, אז אם מדובר באחוז זניח הם יוכלו לרכב על המוניטין של התואר האקדמי. אם שיעור מקבלי ההנחה אינו זניח זה יפגע במוניטין של התואר וכולם יפגעו.

    וגם נושא התמריץ חשוב. אם האפליה המתקנת באה לעודד מצוינות למשל אבל היא משמשת כתמריץ שלילי למצוינות, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? לכן אפליה מתקנת צריכה להיות נקודתית.

    אהבתי

  5. אז תקרא את המאמר הוא מצויין. הוא מקיף ומכסה נושאים ורעיונות שאתה עצמך העלת בעבר. הוא ארוך אז תקרא בהמשכים שווה את זה.

    אהבתי

  6. אורי, דברים שאני לוקח איתי מהמאמר:

    – "מלכת האשליות היא האמונה ש"הבדלים בייצוג" הם אנומליות שהממשלה יכולה לתקנן". מחבר המאמר צודק כיון שממשלה יכולה לתקן אפליה רק אם קיימת הסכמה חברתית רחבה לכך. אחרת מדובר בזריקת כסף לפח. השינוי התודעתי הציבורי הוא החשוב ביותר – הרבה יותר מ"פתיחת שערי האקדמיה/תעשייה/ …." לקבוצות חלשות.

    – אפליה מתקנת גורמת הרבה פעמים לאיבוד ייחודיות ולמעשה ניתן לראות בה כחלק מגלובליזציה של דעות ומהשטחה שלהן. מאחורי האפליה המתקנת עומדת ההנחה הסמויה ששונות אינה דבר מבוקש (על-אף שרשמית שונות היא דבר מאוד מבוקש). בכלל יש איזשהו פרדוקס פנימי בתפיסה הליברלית שדוחפת בכל הכח אפליה מתקנת. מחד, אמירה ש"כולם שווים – גם האינסטלטור וגם הפרופסור" ומאידך הסללה של כל המקופחים לכאורה לכיון הפרופסורה.

    – יותר משה"מקופחים" רוצים אפליה מתקנת, הרי שהאליטות דוחפות זאת. יתר על-כן, אפליה מתקנת אינה מתנהלת בעולם שטוח, היא פוגעת במעמד הנמוך שהוא ה"רוב הדומם". (כמו ששיכון המסתננים בת"א פוגע באוכלוסיות היהודיות המוחלשות שם). האליטות מסוגלות גם לדבר גבוהה גבוהה ויחד עם זאת לממן לעצמן מסלולים פרטיים לטובתן.

    – אסור למנגנוני האפליה המתקנת לפגום בהרגשת ההוגנות הכללית. אפשר לחיות עם אחוז מסוים של אפליה מתקנת אבל מעבר לשיעור מסוים מי שלא נכנס לקטגוריה של אפליה מתקנת מרגיש (ומתנהג בהתאם) כמו מופלה בעצמו.

    – איך מתכננים תכנית העדפה מתקנת היא העניין החשוב, והיא שתקבע את ההצלחה ולא ויכוחי סרק פילוסופיים.

    – אתר מידה צריך ללמוד לקצר מאמרים ארוכים במקום לזרוק אותם עלינו בשלמותם כפרי בוסר.

    אהבתי

  7. אפליה מתקנת עוזרת לאינדיבידואלים שאפתניים לא לכלל המופלים.

    ההפך לשאר המופלים היא עושה נזק,כי מסתכלים עליהם כעוד יותר מסכנים שהיו

    צריכים את "המנהל שיעניש את הילד הרע שנתן להם כאפה" במקום להצליח

    בכוחות עצמם.

    אפשר להגיד שבצורה ערמומית כלשהיא המטרה של אפליה מתקנת זה

    הרגשת ההתנשאות/צדקנות של ה"מתקנים".

    אהבתי

  8. המאמר הוא תקציר של ספר ששוכתב לאחר זמן מה. לפעמים לא צריך להאכיל אותנו וכמו שאנחנו קוראים בהנאה ספר אנחנו יכולים לקרוא גם מאמר מוצלח ארוך שיקיף נושא לעומק.ביחוד כשהוא שולל נושא שהוא פוליטיקלי לא קורקט.
    חבל שזה לא תפש אותכם

    אחד הדברים שמוזכרים שם שהאפליה עוזרת למוצלחים מבין המופלים ודוחקת עוד יותר למטה את הכלל המופלה. בין השאר מכיוון שבוחרים בזהירות רבה את המצטיינים ביותר מבין המופלים כדי לא לקחת סיכונים ולהכשל עם הפחות טובים. כדי שלא יווצר מצב שחברה נתקעת עם הרבה מהקבוצה המופלה שלא מתקדמים בדרגה אוספים רק את אלו שההימור עליהם בטוח. קשה לפטר מישהו מקבוצה מופלת בלי ביקורת.
    זה בערך מזכיר לי ששמעתי פעם הרצאה על מחסור הדלק בארצות הברית, כדי לצמצם את התורים בתחנות דלק אסרו ב 1980 על מילוי דלק למי שיש יותר מחצי מיכל. זה יצר מצב שכל מי שהיה לו חצי מיכל רץ למלא בשעה שקודם לכן הוא היה ממלא רק בסוף הדלק.

    לגבי הבחירות באנגליה, מדוע הסקרים שם כמו בישראל טעו בגדול אפשר לצפות שבעידן טכנולוגי של היום התוצאות יהיו מדויקות מאד.

    אהבתי

  9. אורי , גם אני התחלתי לקרוא בעבודה אבל נאלצתי להפסיק לקרוא באמצע.
    עכשיו אני מבין שעלי לקרוא. להבא
    אני מציע שכ"א שמצרף מאמר יתן דירוג להמלצה.
    להלן 1.) מומלץ למי שזמנו בידו
    2.) מומלץ מאוד או רלוונטי מאד לפוסט
    3.) חובה לחזור ולקרוא מתי שהוא.

    כמובן שמי שקרא את המאמר והגיב אליו יכול לענות בסקאלה משלו.
    להלן 1.) עזוב לא התרשמתי/ מה אתה מבלבל ת'מוח?
    2.) וואלה.
    3.) מאמר שוס.

    אהבתי

  10. אורי, סליחה שלא עמדתי בציפיות שלך 🙂
    המאמר חשוב בכך שהוא מנפץ "אמיתה" ציבורית נפוצה אבל אין לי את הפניות לטיפול רציני במאמר הזה. אני כן חושב שנדרשת מידה מסוימת של אפליה מתקנת וזה גם לטובת הכלל בסופו של דבר (אם זה מבוצע נכון ובמידתיות). אני גם חושב שהבסיס צריך להיות ערבות הדדית (ולא רק סתם תכנית התערבות ממשלתית) אחרת זה לא יעבוד. אם הציבור לא ישתף פעולה מרצונו שלו הוא ימצא בקלות מסלולים עוקפים והתכנית תבוצע אך ללא תוצאות אמיתיות (כמו התכניות לקידום שחורים בארה"ב).

    עכשיו כשהלילה הגיע והתיישבתי ויש לי יותר זמן (לנקר על המחשב), אני רוצה למחות בפניך על האמירה שלך "הערבים הם לא עניי עירך, הם האוייבים שלך". הם לא עניי עירנו, וליתר דיוק יש עניים יותר קרובים לטפל בהם, אבל רובם לא האויבים שלנו. אני לא רואה איך אוכלוסיה שלמה שמרגישה בודדה (יחסית לאוכלוסיות אחרות) מטיבה עם קיומנו כאן, גם אם מדובר באוכלוסיה הערבית.

    אני חושב שזאת טעות לעסוק בפגיעה באחרים (כל עוד הם לא אויבים). ואנחנו (עמישראל, וסליחה על היומרה) צריכים לקדם את מה שטוב ונכון עבורנו ולא לקדם מה שרע למישהו אחר (נ.ב זה באמת "משחית").

    אני חושב כלפי ערביי ישראל (וגם כלפי ערבי יו"ש) שצריך להניח אותם לנפשם, לא להפריע להם, ולעזור במה שניתן. אם נתעסק בקידום עצמנו, התהליכים ההיסטוריים של התבססותנו כאן (ובמקביל החלשות הזיקה הערבית) יקרו מעצמם ללא קשר ליחס כלפיהם, כי מדובר בתהליכים חזקים בהרבה מ"סכסוך" כזה או אחר. "סכסוך" שהוא כרעש לעומת הסיגנל.

    אהבתי

  11. אפליה מתקנת זה כמעט כל תוכנית ממשלתית – מיותר,מעיק,טרחני ובזבזני.

    שוב,הבסיס של האפליה המתקנת זה האליטיזם – למצוא את היהלומים מקרב המקופחים.

    המקופחים האלה אמורים לכאורה בהצלחתם לרומם את רוחם של שאר המקופחים ולהראות להם שזה אפשרי.

    כמו ילד/ה צעיר/ה שתולה פוסטרים של אלילי התרבות שלו/ה בחדר.

    הגישה הזאת היא פטרונית ומתיחסת לאנשים בזלזול כאילו שהם ילדים קטנים.

    אהבתי

  12. יאיר, אבל זה מה שאמרתי לתמריץ, מה אכפת לך שהם מרגישים בודדים, מה אתה דואג להם.
    הערבים כמיעוט באוכלוסיה שונים ממיעוטים אחרים במדינות אחרות. בכל מדינה המיעוט הוא חלק מהמדינה, פסיפס. בסין יש משהו כמו 58 סוגי מיעוטים והם כולם מהווים כ 7 אחוז מכלל האוכלוסיה, אבל כולם סינים. אף לאום (אולי חוץ ממיעוט אויגור שהוא מוסלמי הפלא ופלא) אינו רוצה שסין תתפרק או עויין למשטר או לסינים האחרים או מרגיש שהוא לא חלק מכלל האומה
    ישראל היא מדינת היהודים, המוסלמים ראו אותנו כזרים בישראל 1300 שנים, ברוב הזמן הזה לא היו ליהודים שום זכויות, היה אסור להם לגור בירושליים, הם לא היו חלק מכלל האומה. גם הערבים הם לא חלק מהמדינה היהודית. הם לא חלק מישראל הם אינם רוצים בקיומה ונמצאים פה מחוסר ברירה. יש אנשים שהם לא יהודים שחיים במדינה ורואים עצמם כחלק ממנה. אין לי בעייה עם זה, אבל כלל הערבים רואה עצמו זר במדינה שלא שלו.

    אהבתי

  13. אגב אם נתיחס לנושא הדיון, אד מיליבנד שהיה אמור להיות על פי הסקרים ראש ממשלת אנגליה הבא הוא יהודי ואבוי ככל יהודי הוא חייב להוכיח שהוא כל כך לא יהודי שהוא יהיה עויין לישראל מעל ומעבר אחרת יגידו עליו שהוא…
    היה לנו כבר קיסינגר אחד
    קמרון לא יהודי אז הוא יכול להיות נחמד אלינו אם בא לו בלי ביקורת. ככה זו האפליה המתקנת. אנחנו כל כך מרגישים רגשי אשמה שאנחנו חכמים יותר, משכילים יותר עשירים יותר אז אנחנו מפזרים פרורים לנכשלים. זהגם מה שהשמאלנים עושים לנו

    אהבתי

  14. "ההיסטוריה שייכת למנצחים.."אמירה נכונה לכל תחום גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל..השמרנים בבריטניה ניצחו בגדול בבחירות הללו אין מחלוקת בדבר יש רק סימני שאלה רבים.. האם העולם שהכרנו עד היום כל כך השתנה בלי שהרגשנו בדבר..? אני חושב שכן עמים רבים שינו דפוסי חשיבה עבורם כבר אין יותר שמאל או ימין כהגדרתם מן העבר היום כולם התרגלו לחשוב אחרת יותר רציונלית או אולי "דיגיתלית"(אינטרנט)..לחשוב שבתקופת השפל מבחינה כלכלית כאשר הפערים בין המעמדות בחברה הולכים ומתרחבים והסובלים העיקריים אלה הם שכבות המוחלשות לרבות מעמד הביניים כל אלה ואחרים היו אמורים להיות מנוע מרכזי של השמאל לכיבוש השלטון בבריטניה ספרד איטליה ישראל גרמניה ועוד מדינות במערב אבל שום דבר כזה לא קרה.. כדאי לבדוק מדוע..??

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s