לעוני נולדו או לעוני גודלו?

בחודש האחרון פורסם מחקר אמריקני מאוד מעניין. חוקרים סרקו באמצעות תהודה מגנטית (MRI) מוחותיהם של למעלה מאלף ילדים ונערים והגיעו למסקנה שילדים למשפחות עניות הם בעלי קליפת מוח (קורטקס) קטנה יותר. קליפת המוח היא המקום שבו מתרחשים התהליכים שקשורים לחשיבה ולאינטליגנציה. המשמעות של הממצא היא מאוד מטרידה: בהכללה, נראה שכבר בגיל צעיר ילדים עניים בנויים פחות להצלחה מאשר ילדים בני עשירים. הם חסרים את הכלי המרכזי שמאפשר הצלחה בחברה שלנו – מוח הבנוי לחשיבה מופשטת מעמיקה.

את הממצא הקשה הזה אפשר לפרש בשני אופנים מנוגדים. מצד אחד ניתן לומר שילדי עניים נופלים קורבן לקיפוח חברתי וסביבתי ומשלמים מחיר על הקושי של ההורים ושל החברה להשקיע בחינוכם. הם נחשפים למספר מועט של גירויים סביבתיים וגדלים בתנאים של מתח, לחץ והזנחה. יש להם פחות צעצועים ומשחקים מאתגרים. משוחחים איתם פחות ובשפה פחות עשירה. התזונה שלהם טובה פחות. ייתכן שכבר ברחם אמותיהם הם היו חשופים יותר לעישון, אלכוהול וסמים. מגדלים אותם בשכונות מזוהמות ומלאות ברעלנים סביבתיים. מצד שני אפשר לומר שהכול תלוי בגנטיקה. הורים חכמים מסוגלים לעשות שני דברים: גם להרוויח הרבה כסף וגם להעמיד צאצאים שיירשו את חוכמתם. החכמים מולידים ילדים חכמים. הטיפשים מולידים ילדים טיפשים, ומושגים כמו הזנחה וקיפוח כלל אינם קשורים.

מטבע הדברים החוקרים שאחראים למחקר הנוכחי ושייכים לאליטה האקדמית המאמינה בתקינות פוליטית ובשוויון בין בני אדם הדגישו את ההסברים מהסוג הראשון. חוסר שוויון בין בני אדם ייתכן רק בשל עוול שחוללו החזקים לחלשים, ואם נתקן את העוול ואת האפליה אזי נגלה שהחלשים שווים לחזקים בחוכמתם. אולם בכתבה על המחקר שהתפרסמה בוושינגטון פוסט ניתנה זכות ביטוי גם לחסידי האסכולה הגנטית.

לאסכולה הגנטית יש ראיות חזקות – מחקרי תאומים זהים שהופרדו בלידתם (נוהל נפוץ בארה"ב בשנות השישים) מעידים על מתאם גבוה מאוד באינטליגנציה בין שני התאומים בבגרות. לעומת זאת, ילדים מאומצים אינם דומים ב-IQ שלהם להורים המאמצים.  השפעת הסביבה על מנת המשכל נראית אפוא חלשה ביחס להשפעת המטען הגנטי.

ברם, גם אסכולת הקיפוח הסביבתי אינה נטולת ראיות לחלוטין. כבר כתבתי בעבר על ההשפעה המזיקה של עופרת, הנפוצה יותר במשכנות העוני, על התפתחות ילדים ועל תרומתה להגברת שיעור הפשיעה. חוקרים רבים מסכימים אף על כך שתזונה גרועה יכולה לפגוע גם בצמיחה וגם במנת המשכל. במישור החינוכי תוכניות טיפוח אינטנסיביות לגיל הרך שכוונו לאוכלוסיה ענייה בארה"ב אמנם לא הצליחו למחוק כליל את ההבדלים בין הילדים שהשתתפו בתוכניות לבין ילדים מהמעמד הבינוני גבוה, אך עדיין הייתה להן תרומה ברורה וניתנת למדידה על הישגיהם בחיים של ילדי העניים שזכו לטיפוח מוגבר. אולי הכי מעניין להסתכל על הישגי נבחנים במבחני IQ ולראות שהם בהשתפרות מתמדת לאורך הדורות (תופעה המכונה "אפקט פלין"). ספק אם זו הגנטיקה האנושית שהשתפרה בקצב שכזה (אם כי ייתכן שהשתפרה במידת מה בשל התמעטות נישואי הקרובים), ומן הסתם אלו אפקטים הקשורים לחינוך ולסביבה.

מה שבטוח הוא שבמישור התמריצים – הדגשת האלמנט הגנטי  תחולל לרוב רע, ואולי לכן טוב עושות האקדמיה והתקשורת כאשר הן סולדות מהבלטתו. אם נתפוס את החברה שלנו כמורכבת מקבוצת שנבדלות גנטית במאפייניהן המהותיים, איזו סולידריות תוכל להיבנות בין הקבוצות האלו. ואם החברה תוכל להשליך את האחריות לעוני על הגנטיקה של העניים, איזה תמריץ יהיה לסייע להם ולפעול לשיפור תנאי חייהם. הזנחת העניים מתוך תפיסה דטרמיניסטית של גורלם תהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. מה גם שהעניים עצמם עלולים לקלוט את המסר לפיו הם טיפשים מטבעם, ולכן אין טעם שיתאמצו.