לא חופשיים להחרים

עמיר, סטודנט ישראלי, נרשם ללימודי רפואה באיטליה. תוך כדי לימודים פגש בסטודנטים פלסטינים והתיידד עמם. כך התחדדה תחושתו שישראל גורמת עוול נורא בשליטתה בשטחים ושיש לפעול למען סיום הכיבוש. הוא מחליט להצטרף לסטודנטים הפלסטינים ולהשתתף בארגון הפגנות מול חנות המשווקת תוצרת חקלאית מבקעת הירדן. בעקבות ההפגנות שזוכות לסיקור תקשורתי נרחב נזהרים עוד ועוד סופרמרקטים באיטליה מלהכניס תוצרת חקלאית מהשטחים. כשעמיר חוזר לארץ הוא נתבע במיליונים בידי חברה לשיווק תוצרת חקלאית בחו"ל על הנזק שגרם לה.  השופט בוחן את הראיות ומחליט שעמיר אכן תרם רבות לחרם ומחייבו בתשלום. עמיר מכריז על פשיטת רגל ויצטרך לחיות בצמצום ולממן את תשלומי הנזיקין העצומים למשך שארית חייו.

האם התרחשות כזו סבירה במדינה דמוקרטית? האם היא הולמת את האמונה בחופש הביטוי? אולי היא מזכירה את השיטה הסינגפורית – להרתיע חופש ביטוי פוליטי על ידי הנהגת תביעות דיבה בסכומים מפלצתיים. ואם זה הגיוני לתבוע את עמיר בתסריט שלעיל, מה היה קורה אם עמיר סתם היה מניף שלטים בקריאה לחרם על תוצרת השטחים מבלי להזיז לאף אחד ומבלי להביא לשום נזק כלכלי ניכר לעין, האם עדיין ניתן היה לתבוע אותו במיליונים?

ומנגד, נניח שאנו חסידים אדוקים של חופש הביטוי וחושבים שזכותו של עמיר להפגין כרצונו, מבלי שיחשוש שיאבד כל רכושו, האם נניח לעמיר להפגין רק נגד תוצרת חקלאית מהשטחים, או שמותר לו להפגין גם בעד החרמת תוצרת חקלאית מתוך הקו הירוק, כי הרי גם אנשי הקו הירוק משתפים פעולה בכיבוש. ומה אם עמיר רוצה להפגין בעד החרמת תוצרת ישראל בלי קשר לכיבוש, מתוך אמונה שהציונות מתועבת מיסודה?

בשאלות אלו דנה חוות הדעת המעניינת שפרסם בית המשפט העליון אתמול ושבה פסל סעיף אחד מחוק החרם ואישר אחרים. חברי הכנסת נקטו בעמדה הקיצונית והבלתי סבירה ביותר – הם סברו שניתן להעניש את עמיר בקנס שיעמוד על סכומי עתק גם אם סתם עמד ונופף בשלטים נגד קניית תוצרת הכיבוש מבלי להשפיע על אף אחד. ההצדקה לחקיקה הדרקונית באה מתוך רצון להעניש ולהרתיע קריאות לחרם. בית המשפט העליון סבר בצדק רב שעמדה זו בלתי סבירה. די מביש שכנסת ישראל הוציאה חוק כזה תחת ידיה המתאים יותר למשטרים טוטליטריים.

אולם שופטי בית המשפט העליון הפתיעו ועדיין נקטו בגישה שמרנית למדי – הם סברו שבתסריט שבו עמיר יסב נזק אמיתי, ניתן לתבוע אותו על הנזק הזה. כמו בדוגמה שהבאתי בראשית דבריי, אם עמיר הסב לחקלאי בקעת הירדן נזקים עצומים, הם יכולים לתבוע אותם ממנו. ומה עם חופש הביטוי? אינו חזות הכול מבחינת בית המשפט העליון. לי לא כל כך ברור מדוע חרם צרכנים שהוא כלי לגיטימי במגוון תחומים אינו יכול להיחשב לגיטימי במערכה מול הכיבוש. גם לשופט יורם דנציגר הדבר לא היה ברור. בדעת המיעוט שלו סבר שיש להבדיל בין חרם על תוצרת השטחים, שהשליטה בהם שנויה במחלוקת פוליטית קשה, לבין חרם על תוצרת ישראל שבקו הירוק. רק חרם על מוצרים או על מוסדות מהקו הירוק נראה לו לא לגיטימי ולא זכאי להגנת חופש הביטוי. השופט עוזי פוגלמן, שהולך ומצטייר כסמן השמאלי של בית המשפט העליון, הלך רחוק עוד יותר. לדעתו אפשר להגן אף על חרם של מוצרים מהקו הירוק, ובתנאי שהם מהווים חלק ממערכה פוליטית שאינה שוללת את המדינה. דהיינו אם יבוא מישהו ויקרא להחרים את ישראל כולה, כולל מדינת תל אביב שבתוכה, כמחאה נגד הכיבוש או נגד מצב פוליטי ארעי אחר כלשהו, עומדת לו הגנת חופש הביטוי. רק אם יקרא להחרים את ישראל כי קיומה פסול מהיסוד, תהיה אפשרות לתבוע אותו. יש בעולם אנשים שקוראים להחרים את ישראל כליל וללא תנאי, למשל שליטי איראן, אבל בדרך כלל הם אינם חיים בישראל ולא יתרגשו מתביעת נזיקין בבית משפט ישראלי, כך שעמדתו של השופט פוגלמן מרוקנת את אפשרות תביעת הנזיקין מתוכנה – את כל המחרימים האחרים לא ניתן יהיה לתבוע.

אני מניח שאני נמצא הרחק ימינה מהשופט פוגלמן ברוב דעותיי, אבל נראה לי שהייתי שמח אם במקרה כאן דעת היחיד שלו הייתה המצב החוקי בישראל. "חופש הביטוי אינו מרשה לצעוק 'אש' בתיאטרון" אמר השופט האמריקני הולמס, אבל תחושתי היא שזו בערך צריכה להיות המגבלה היחידה עליו. בני אדם נולדו חופשיים ולא משועבדים למדינה, ואל למדינה לסתום להם את הפה.

16 תגובות על ״לא חופשיים להחרים״

  1. "לי לא כל כך ברור מדוע חרם צרכנים שהוא כלי לגיטימי במגוון תחומים אינו יכול להיחשב לגיטימי במערכה מול הכיבוש".
    גם לי לא כ"כ ברור שיהודי לא יכול להתגורר בכל מקום שירצה ויספוג על זה חרמות, נזיפות ועלבונות. הרי הוא יכול להתגורר בארה"ב, קריבטי, מיקרונזיה, רוסיה, אבל פה מעבר לקו מסוים – לא.
    מה פתאום להחרים מוצרים של אדם/חברה רק כי הוא גר במקום מסוים. סתם יוצרים תסבוכות משפטיות.
    פרופגנדה מטונפת במסווה של נאורות.

    אהבתי

  2. ג'וש, יהודי יכול להתגורר בארה"ב רק אם יאושר על ידי רשויות ההגירה שם. גם בשטחים הוא יכול להתגורר רק אם יאושר בידי רשויות ההגירה המוסמכות מבחינת החוק הבינלאומי. החוק הבינלאומי כיום בבירור רואה את הרשות הפלסטינית ולא את ישראל כמי שיכולה לאשר הגירה לשטחים. אבל אפילו אם אתה לא מקבל זאת, אינך יכול לשלול את זכות הביטוי ממי שכן חושב ככה.

    אהבתי

  3. תגיד
    ג'וש
    מותר לי להחרים תוצרת טורקית או סורית או שגם זה מתועב?
    מי מונע ממך לגור בשטחים?
    במדינות אחרות אתה יכול לגור חופשי רק בתור פושע או באישור הרשויות שלא תמיד ככ קלות

    אהבתי

  4. האם אפשר לחייב את הרשות הפלסטינית לאשר הגירה לתוכה או לתבוע אותה על הנזקים שנגרמו בשל החרם היות ולא אישרה הגירה או איזה תעלול משפטי אחר?

    מה דין חרם קונים?
    היה פעם מקרה בעיר דרומית, דימונה כמדומני, מישהי טענה שסופר מרקט רימה אותה וביקשה שלא לקנות בו והוא תבע אותה על נזקין וזכה.

    יש בסיפורים האלו משהו שקצת מזכיר את לשון הרע. עם כל הכבוד לזכות הדיבור השימוש במדיה ובזכויות הדמוקרטיות לחופש הביטוי יכול ליצור נזק גדול מאד מבלי לעבור על החוק.
    פסיקת בית המשפט מעניקה לשופטים יותר סמכות להחליט החלטות על כל מקרה לגופו ולא על ידי הגדרות בלתי משוחדות מדעתו הפוליטית של הנאשם או השופט. קצת מזכיר את המקרה של חולמת החלום.

    אחרי שרבין נרצח היה אסור להעביר שום מילה רעה עליו או שחטפת מעצר עם אשום פלילי על הסתה.

    מפסק הדין:
    "כל מי שיבדוק את החקיקה – בנושא החרמות ובנושא האפליה במדינות השונות יגלה דבר מאוד מאוד פשוט – שגם בצרפת וגם בגרמניה וגם במדינות אחרות ישנם סוגי אפליה וסוגי חרמות שאסורים וישנם שמותרים. בדרך כלל ישנה רשימה בסיסית של מאפיינים של כל בן-אדם שבחקיקה אסור להפלות ואסור להחרים על פיהם: דת, גזע, לאום, מין. […] בעיני, האזרחות של אדם ומקום מגוריו הם חלק מהתכונות הבסיסיות ביותר. אפשר להיאבק במאבק פוליטי, אבל להחרים בן אדם רק על זה שהוא אזרח מדינת ישראל, במיוחד כשזה מסב לו נזק, אסור. ואם לא אסור, אז לפחות מי שעושה את זה צריך להיות מוכן לזה שהוא יצטרך לשאת בגובה הנזק. […] אין הבדל בין תושב אריאל לתושב תל-אביב. אתם רוצים חרם ככלי במאבק פוליטי? תחרימו. תחרימו אותי, תחרימו מצביעי ליכוד, מה שאתם רוצים, אבל להחרים אדם רק בגלל מקום מגוריו? […] המאבק על גבולות המדינה צריך להתנהל פה, ולא על חשבון חברות ולא על חשבון אנשים שגרים שם בשליחות ממשלת ישראל. יש מי שאוהב את זה, יש מי שלא אוהב את זה, אבל [זה] המקום להכרעת המאבק – לא בדרך חרמות".

    זאת אומרת הטענה פה שצריך להעביר ביקורת על המדינה ולא על הפרטים שבה. קשה לקבוע את הגבול.

    אהבתי

  5. ארצות הברית הטילה חרם כלכלי על מוצרים מקובה. בעיקר על סיגרים קובנים. היא פגעה בכלכלה של קובה ובאזרחים בפרט. זה חרם נגד מדינת אויב, נגד מדינה שאתה במצב מלחמה אתה, נגד מדיניות ממשלתית.
    עדיין אסור להפסיק לספק חשמל על פי חוק לעזה למרות שהם משתמשים בחשמל למטרות יצור אמצעי לחימה בישראל. הממשלה ממשיכה להעביר כספי מיסים ולאפשר מעבר כספים ומענקים למרות שהרשות מממנת את החמס.

    אהבתי

  6. ההבדל הזניח הוא כמובן שחרם על מוצרים זו החלטה חופשית של אדם אחד מה לקנות ומה לא ואילו טלאי צהוב זה משהו שאנשים רעים הכריחו אנשים אחרים לענוד. לדעתי ישנו הבדל בין לעשות משהו מהחלטתך החופשית לבין להכריח אחרים לעשות משהו שישפילם.

    אהבתי

  7. בתור ציוני-ימני יש לי בעיה עם חרם על מוצרים מהשטחים. מצד שני יש לי גם בעיה עם איסור עקרוני על חרמות. כיצד נכריח את תנובה להוריד מחירים אם לא נוכל להחרים את מוצריה? יש כאן מדרון חלקלק ולא כל כך ברור לי כיצד ניתן לפתור את הבעיה.

    יריב

    אהבתי

  8. תמריצ
    לגבי גישתך וגישת חבריך לשיטה המוניטרית
    קבל עצה מאיש חכם
    )מוכי ת עצמו שוב ושוב(

    ואם ת חושב שאמריקה התאוששה. בשנים הקרובות תגלה שזה רק אקמול

    אהבתי

  9. שמרון , הרומאים בנו אימפריה בדיוק לפי הכלל ההפוך
    "מה שלא עובד עם כוח יעבוד עם עוד יותר כוח"
    מה שחשוב להם היה ההתמדה ועל זה אמר קטו הזקן
    "סוף דבר, סבורני שעל קרתגו להיחרב"

    אגב , כנראה שגם שלמה המלך הגה מעט מאוד ממה שיוחס לו :
    א.) בעבר הרחוק האינדיבידואל לא היה מרומם כמו היום ואנשים נתנו כך כבוד למלך שלא חשבו לקחת לעצמם.
    ב.) הוספת אוטוריטה לאימרה מוסיפה לה מכובדות ומגבירה אמיתות נתפסת.

    אהבתי

  10. גיא, האסוסיאציות שלך מהתקופה הקלאסית תמיד מוצלחות.
    הנושא של כמות הציטטות המיוחסת לאיינשטיין שלא בצדק כל כך משונה. פעם עברתי משפט, משפט, ולא הצלחתי למצוא אפילו אחד שבאמת הוא זה שאמרו במקור.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: