תאצ'ר, אובמה והיחס לישראל

קראתי בחג את הביוגרפיה של מרגרט תאצ'ר מאת ג'ון קמפבל. ספר מאוד מעניין שנוגע בהרבה נקודות פוליטיות ומקרו כלכליות שרלוונטיות גם לימינו שלנו. אולי עוד אהרהר עליו.
אבל נקודה אחרת שמשכה את תשומת לבי היא דווקא זו שמוזכרת בקצרה בספר: מדיניות החוץ של מרגרט תאצ'ר ובפרט יחסה לישראל. תאצ'ר מצטיירת בדמיון כמדינאית ימנית שמרנית שבמסורת הימין המערבי בזמננו אמורה הייתה להיות נאמנה לישראל ללא סייג. אבל בפועל לפי הביוגרף שלה היא הייתה ביקורתית ביותר כלפי מפעל ההתנחלויות והכיבוש וראתה זו כחרפה אירונית שהיהודים שנרדפו במהלך ההיסטוריה מדכאים את הפלסטינים. היא סלדה במיוחד מראשי הליכוד שמיר ובגין שהיו בעיניה טרוריסטים שהרגו חיילים בריטיים וקיוותה להחלפתם בשמעון פרס. היא הייתה מוטרדת מכך שכוחו של הלובי היהודי בארה"ב מנע לחץ אפקטיבי על ישראל. תאצ'ר גם לא התלהבה ממהלכים תקיפים נטולי גיבוי בינלאומי של ממשל רייגן כמו פעולתו נגד קדאפי ב-1985.

אז מדוע בכל אופן בזיכרון הקולקטיבי נחשבת תאצ'ר לידידה? הרי מהאמור לעיל ברור שדעותיה לא היו יוניות פחות מאלו של הנשיא אובמה כיום.
תשובה אחת היא שמה שחשוב אינו הערך המוחלט אלא השינוי. אובמה פחות ידידותי לישראל מממשל בוש ולעומת זאת קודמיה של תאצ'ר היו רעים מאוד לישראל. השינוי שמייצג אובמה שלילי בעוד שהשינוי שייצגה תאצ'ר חיובי. למשל, בשעת הצרה הגדולה של ישראל במלחמת יום כיפור סירבה ממשלת בריטניה לאפשר לרכבת האווירית האמריקנית לנחות בשטחה לשם תדלוק. כפוליטיקאית שהייתה תלויה בקול היהודי במחוז שלה וכידידה מוצהרת של ישראל הביעה תאצ'ר כעס על ההחלטה ההיא בזמנו.
תשובה אחרת היא ההקשר הרחב. הרבה מפעולותיו של אובמה מעידות על כך שהוא מקדם ערכים של שוויון וסולד מביטויים מופגנים לעליונות המערב. תאצ'ר לעומת זאת קידמה ערכים אנטי שוויוניים אך פרו מערביים כמו קפיטליזם, שבירת איגודי העובדים והגנה על המושבה הקולוניאליסטית של בריטניה באיי פוקלנד. אפילו אם דעה ספציפית כזו או אחרת שלה הייתה לצנינים בעיני תומכי ישראל ניתן היה להניח שהלב שלה ממוקם נכון ונוטה לתמיכה בישראל בהיותה מצודה של המערב החופשי בלבנט. נראה שבמקרה של אובמה העניין הפוך – דעותיו הפומביות אינן באמת כה רעות לישראל, אך ברור שחינוכו וסביבת גידולו לא מיטיבים עם מה שיכול להיתפס כפרויקט קולוניאליסטי ציוני. החשש הוא אם כך ממה שצפון בלבו. אולי העניין הוא שבתפיסת פעולתם של מנהיגים, כמו במצוות הדת, הכוונה הנתפסת חשובה מהמעשה.