טיעונים שהאוסטרים מתקשים להתמודד איתם

הוויכוח הישן שניהלתי בבלוג שלי עם מאמינים באסכולה הליברטריאנית-אוסטרית התעורר לתחיה לאחרונה. האוסטרים מאמינים שצריך לשמור בקפידה על כללים כמו העדר גרעון תקציבי, מטבע צמוד לבסיס הזהב ושערי ריבית גבוהים. כל אלו בעיניי רעות חולות והרות אסון. בויכוחים עם האוסטרים תמיד בסופו של דבר ההתמקדות שלי חוזרת לשלושה טיעונים שהאוסטרים אינם מסוגלים לענות עליהם, והנה הם:

ההשקפה האוסטרית בזה להשקפת השוק ובכך דומה לקומניזם

מה שמאפיין את הקומוניזם יותר מכל הוא האמונה בקיומה של רשות מרכזית שבסמכותה לקבוע מראש כיצד יתנהלו הדברים. אין מקום באמונה הקומוניסטית לשווקים פתוחים ומשוכללים שיסתמכו על חוכמת ההמונים ויקבעו את המחירים. רק לרשות מרכזית של ביורוקרטים. האוסטרים שאמורים להיות לכאורה הכי רחוקים מסוג כזה של השקפה, בפועל מאמצים אותה לחלוטין בכל מה שקשור להסתכלותם על הכסף. כפי שהקומוניסט האדוק חושב שהכול נקבע מראש בכתבי מרקס, ואין לשוק שום דבר נבון להוסיף, כך האוסטרי חושב שיש עקרונות שנקבעו מימים ימימה בכתבי ראשי האוסטרים וחיוניים למנוע פשיטת רגל ואינפלציה כמו שמירה על רמת ריבית מסוימת ואיזון תקציבי. העובדה שהשוק זועק, על ידי הריביות הנמוכות שהוא דורש, או על ידי העלות הנמוכה של אג"ח צמודות מדד, שהוא כלל אינו חושש מחוב ממשלתי ושאינפלציה כלל אינה הסכנה בעיניו, אינה מטרידה את האוסטרי. למנהיג ברית המועצות חרושצ'וב מיוחסת האמרה שכאשר העולם כולו יהיה קומוניסטי, עדיין יידרש לשמור על קפיטליזם בשוויץ, כדי שהשווקים בה יוכלו לספר לנו מה המחירים של כל דבר. האוסטרי אפילו סקרן פחות מחרושצ'וב לגבי מה שיש לשווקים לומר, לפחות בכל הקשור למחיר הכסף, דהיינו הריבית. הוא יהיר מכדי לחוש צורך להתייעץ עם השוק לגביה.

ההשקפה האוסטרית מתעלמת מכך שכל מה שהיה רע בשנות השלושים הועצם מאז – אז מדוע השפל הגדול לא חזר?

האוסטרים תולים את השפל הגדול ואת התמשכותו בדברים שעשה הנשיא רוברט הובר בשנות השלושים – הוא התערב יותר מדי בעניינים ולא נתן לכלכלה להשמיד את עצמה עד שתהיה בשלה להתחלה מחודשת. זו תמונת המראה של הסבר המיינסטרים, ההגיוני בהרבה, למה שהיה רע עם הובר – הוא לא עשה מספיק. לכל הדעות רוזוולט היה נשיא מתערב הרבה יותר מאשר הובר, ודווקא בתקופתו ארה"ב החלה לצאת מהשפל הגדול, וההתערבות הגדולה מכולן – מלחמת העולם השנייה וגיוס המשאבים ההמוני של האומה לטובת המאבק בגרמניה וביפן – היא שחילצה סופית את אמריקה מהמשבר.

יותר מכך, מאז הובר ה"פשעים" של התערבות הממשלה בכלכלה הועצמו לאין ערוך – התקציב של הובר היה בסך הכול 4% מהתמ"ג האמריקני, ולפיכך גם אם רצה באמת לנקוט במדיניות מרחיבה, יכולתו לעשות כן הייתה מוגבלת מאוד.  אצל הנשיא רייגן, גיבור שמרני, התקציב היה כבר יותר מחמישית מהתמ"ג, והגרעונות גדולים מאלו שאצל הובר. אצל אובמה בשנות כהונתו הראשונות, השנים שבהן, לצד בן ברננקי, הציל את כלכלת ארה"ב משפל גדול חדש, הגרעונות הגיעו לשיא גדול עוד יותר מזה שהיה אצל הובר, ויחס התקציב לתמ"ג התקרב כבר לרבע (נתונים היסטוריים באתר הזה).

גם אם בוחנים את המדיניות המוניטרית, בזמן הובר הונהג בסיס הזהב, בדיוק כמו שהאוסטרים אוהבים. בסיס הזהב מקבע את שער המטבע בהתאם לשווי כמות מסוימת של זהב, ואינו מאפשר להוזיל את ערך הכסף על ידי פיחותים. בזמן רוזלווט בסיס הזהב נזנח, לאחר מכן אומץ שוב בפחות נוקשות והחל מעידן ריצ'ארד ניקסון ננטש כליל. החטאים האנטי אוסטרים אם כך רק גדלו וגדלו ובכל אופן שפל גדול לא חזר בשנית. מעולם ארה"ב לא חוותה שוב 24% אבטלה, אפילו לא חצי מזה.

האוסטרים אינם מוכנים ללמוד מכישלון נבואותיהם

פיטר שיף הוא משקיע בולט מהגישה האוסטרית. לזכותו ייאמר שהוא מוכן להסתכן בנבואות, אך כפי שמסכם אתר שעוקב אחרי נבואות פיננסיות:"אם היית מקשיב לו, היית מאבד את חולצתך". הוא ניבא קריסה בדולר, והדולר גואה. הוא ניבא זינוק בזהב, והזהב נפל. הוא ניבא עלייה באינפלציה ובריביות, ואנחנו עם אינפלציה וריביות בשפל היסטורי. הוא ניבא קריסה בשוק המניות, אבל המדדים בשיא כל הזמנים. אין מדובר באיזה משקיע בודד וזניח, שאני חוגג על משוגותיו. האוסטרים כולם מדברים בגוון אחיד – מנבאים אינפלציה מסחררת, ריביות בשמים, פשיטות רגל המוניות וזינוקים חדים במחירי הסחורות. גם אורי רדלר ייעץ לבנק ישראל להשקיע בזהב בספטמבר 2011. מאז הזהב צנח בשליש. זה בסדר לטעות. אני מסתכן בניבויים מדי פעם ומתגלה כאהבל. למשל ניסיתי לחזות את תוצאות הבחירות והדיוק היה על הפנים. הסקתי מכך שאני גרוע מאוד בחיזוי מנדטים. האם האוסטרים יסיקו מתישהו שהעקרונות שלהם הם כלים עלובים מאוד בניבוי עתיד הכלכלה ויתחילו לעשות חשבון נפש ולהקשיב לכאלו שכן מבינים.