אובמה במזרח התיכון

אנחנו חיים בזמנים דרמטיים מאוד בהיסטוריה של המזרח התיכון. אל מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה ובעירק התווספה עכשיו מערכה חדשה: בתימן החלו מדינות האיסלם הסוני בראשות סעודיה לתקוף את הכוחות השיעיים הנתמכים בידי אירן. גיא בכור רואה את האירועים, אולי בהפרזה הססגונית האופיינית לו, כראשיתה של מלחמת מאה שנה בין הסונים לשיעים, ולדעתו אל לישראל לנקוט עמדה במלחמה זאת.

ברם נראה שדווקא ממשל אובמה נוקט עמדה ברורה והיא פרו שיעית. בעירק הוא מסייע לכוחות השיעים הנלחמים בדעאש ובסוריה הוא זנח את תביעתו שאסד יטוש את הזירה. החשוב ביותר, בלוזאן שבשוויץ הוא רוקם הסכם עם אירן שיסיר מעליה את הסנקציות ויכלול ויתורים רבים בסוגיית הגרעין. כל זה קורה בעוד מנהיגה העליון של אירן חמינאי מעודד את ההמונים לקרוא "מוות לאמריקה".

מה פשר התנהגותו של אובמה? גם חורשי תיאוריות הקשר המשוכנעים שאובמה נאמן לחינוכו המוסלמי יתקשו להסביר מדוע הוא מצדד דווקא בצד השיעי. הוא הרי גדל באינדונזיה שהיא ארץ מוסלמית סונית.
את ההסבר לגישתו של אובמה יש למצוא במקום אחר. אובמה שונה מאוד בהתייחסותו למזרח התיכון מקודמו ג'ורג' בוש. בעוד בוש העדיף מעורבות פעילה כפי שהתגלמה במלחמה בעירק, אובמה מעדיף בדלנות. הנחת המזרח התיכון לנפשו. לבדלנות יכולים להיות שני מניעים שונים בתכלית. הבדלנות מהסוג הראשון שאפיינה את ההתנגדות לכניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה ושמייצג עד היום הסנטור ראנד פול במפלגה הרפובליקנית נובעת מהעדפת ארה"ב והאינטרסים שלה ומחוסר עניין בעמים אחרים ומצוקותיהם. הבדלנות מהסוג השני המאפיינת את אובמה מקורה אחר, כמעט הפוך. היא נובעת מסלידה עמוקה מחוסר שוויון ובעיקר מתחושת אשמה על כל ביטוי אקטיבי של חוסר שוויון. כמו באג'נדת הפנים שלו המנסה להפחית חוסר שוויון על ידי מיסוי עשירים והנהגת ביטוח בריאות לכול, כך גם באג'נדת החוץ סולד אובמה מביטויים של חוסר שוויון. מצב שבו מדינה מערבית כמו ארה"ב תכפה בכוח הזרוע את ערכיה על אומות אחרות מהעולם השלישי יבטא חוסר שוויון ואימפריאליזם גס. אובמה אינו נלהב להגיע לכך וגם מפקפק באפקטיביות של הדבר.  אלא שכאן אובמה בבעיה כי בסופו של דבר, בניגוד ללחישות שונאיו, אובמה הוא פטריוט אמריקני ומחויב לשלומה של ארה"ב. אינטרסים אמריקניים חיוניים ומובהקים נמצאים על הכף שאם יינטשו יתחולל תוהו ובוהו – מניעת הפצת נשק גרעיני וכימי וכן מניעת התפשטותו של ארגון טרור כמו דאעש שאינו בוחל בהשמדת עם ויש לו שלוחות במדינות המערב. לפיכך אובמה מנסה למצוא דרך לא כוחנית שתאפשר לו לשמור על האינטרסים האמריקניים. גם במקרה של הנשק הגרעיני והכימי וגם במקרה של דאעש מאמין אובמה שהצד השיעי הוא זה שמסוגל לספק לו את הפתרון הלא כוחני או הפחות כוחני. בהסדרים עם אירן וסוריה ניתן יהיה להיפטר מהנשק הגרעיני והכימי שבידיהן ללא מלחמה ובסיוע אירן והחיזבאללה ניתן יהיה למגר את דאאש ללא כוחות קרקע אמריקניים. בסוגיות הגורליות של המזרח התיכון יש אם כך דווקא לצד השיעי את הסחורה שאובמה מעוניין בה – הפיתרון הפחות כוחני, ולפיכך אין פלא שאחריו הוא מחזר.
אבל לחתירה העקבית אחר הפיתרון הפחות כוחני יש מחיר – מצד אחד, ארצות הברית מאבדת מכוח ההרתעה שלה ומתרחקת מבעלות בריתה שמאבדות אמון בה. מצד שני, ניתן להשתמש בחששה מעימות כדי לסחוט אותה ולהוציא ממנה ויתורים מפליגים. האם לאור זאת אובמה הוא צ'מברליין בן זמננו? ואולי גישתו הזהירה והלא כוחנית תתברר כמפוכחת וכרואה למרחוק? ימים יגידו.

125 תגובות על ״אובמה במזרח התיכון״

  1. – "…מאמין אובמה שהצד השיעי הוא זה שמסוגל לספק לו את הפתרון הלא כוחני "- רעיון הזוי לחלוטין. שיעים לא אלימים/פנאטים/כוחניים ? קיראו שוב כדי להאמין.
    – זה רק משפט שיכול לכתוב מי שמאמין "שאובמה הוא מנשיאיה הגדולים ביותר של ארהב".
    – שוב, ארהב מדינה מצוינת למרות אובמה.

    אהבתי

  2. אירן כוחנית ואלימה, אבל ביכולתה אם תתגמש לאפשר מוצא לא אלים לארה"ב בסוגיית הגרעין ובכוחה לפטור את ארה"ב מהצורך להתמודד קרקעית עם דעאש.

    אהבתי

  3. לומר על נשיא שמנהל מדיניות חוץ תזזיתית ובעלת אג'נדה ברורה וחדה שהוא נשיא בדלן זה ממש דבר והיפוכו. לומר על נשיא שבמשמרת שלו העולם הערבי מתפרק כמו מגדל קלפים שהוא בדלן זאת אפילו לא בדיחה.

    אובמה אינו בדלן. הוא יכל היה להשתמש בסלידה של הציבור האמריקאי מההסתבכות בעיראק בשביל לייצר סדר יום סמי-בדלני, אבל הוא לא עשה זאת. הוא גם יכל להשתמש במצב הכלכלי בארה"ב בשביל לטעון שהוא מעדיף להתמקד בכלכלה "לטובת האומה" במקום בנושאי חוץ – אבל גם את זה הוא לא עשה.

    אובמה אינו בדלן, לא אולטרה-בדלן ולא בדלן-לייט ! אובמה הוא אולטרה-אדריכל ומעצב הפנים והחוץ של המזרח התיכון לפי תפיסת עולמו. אובמה החליט לעצב מחדש את האיסלאם ואת המזרח התיכון. זה בדיוק מה שהוא טען בנאום המכונן שלו בקהיר.

    ולא סתם אמרתי שאובמה רוצה לעצב מחדש את האיסלאם ולא את מדינות ערב. עיצוב מחדש של מדינות ערב היה החזון של בוש הבן. הוא חשב שהבעיה של מדינות ערב זה חוסר בדמוקרטיה ולכן ניסה לעצב אותן מחדש. לכן הוא לחץ על מדינות "מתונות" ובעלות ברית כמו מצרים לערוך רפורמות פוליטיות (וגם עלינו הוא לחץ לערוך בחירות ברשות הפלסטינית) וכמובן שבגלל זה הוא ניסה לייצר עיראק חדשה (דבר שלא צלח) שתהווה דוגמה ומופת לאיך מדינות ערביות צריכות להתנהג. בוש רצה לקדם דמוקרטיה אבל הוא עשה זאת דרך המבנים הפוליטיים הקיימים כי המטרה הייתה קידום העולם הערבי והבאתו ליותר שגשוג ויציבות.

    לא כך חושב אובמה. אובמה רוצה לחנך את האיסלאם "מבפנים", דרך הדת ולא דרך הפוליטיקה. בנאום קהיר הוא לא דיבר בכלל על מדינות ערב. הוא דיבר על הדת המוסלמית ועל התרבות האנושית שסביב לה. מוזמנים לקרוא ולשפוט בעצמכם.

    [להבנתי אובמה הוא סוג של אנרכיסט (ובכך הוא שותף במובן מסוים לראנד). הוא לא מכיר באמת במדינות, ובטח לא במדינות שלא מקבלות לגיטימציה מאזרחיהן, ובכך תמריץ צודק בדברו על "שיויון". תודעת ה"דיכוי" של אובמה מקשה עליו לקבל את הכפייה שמדינות ערב כופות את תושביהן יותר מהכפייה שמפעילה ארה"ב].

    ומכאן גם כל הדיבורים שלו על כך "שאיסלאם זה לא קיצוניות" אחרי הטבח בשארלי הבדו. לאובמה הייתה הזדמנות להפיל את המשטר באיראן כשהיו שם מהומות – אבל הוא לא ניצל זאת. ולהיפך, הוא גרם לנפילת מובראק ולעליית האחים המוסלמים. מדוע? כי נפילת המשטר האיראני לא הייתה מקדמת את מה שהוא רוצה וגם שימור משטר מובארק לא היה עושה זאת. לא לחינם כל מדינות ערב זזות בחוסר נוחות בשנים האחרונות והן מתנערות ממעשיו, ובעיקר מצרים וסעודיה.

    לאובמה יש מטרות ברורות וזה שהוא מעדיף כח מדיני-דיפלומטי במקום כח צבאי זה לא בגלל שהוא בדלן. אם אובמה היה משיג את מטרותיו באופנים צבאיים הוא לא היה בוחל להשתמש בהם. הכח המדיני הוא אמצעי בדיוק כמו כח צבאי. והבחירה בכח מדיני היא תלויית מטרה בלבד:
    ראשית וכללית, כח צבאי לא מחנך (ובזה הוא צודק לגמרי), כח צבאי מוביל לאנטגוניזם ובוודאי שאי-אפשר לחנך דרכו את האיסלאם ואת המוסלמים.
    שנית ופרטנית, הצבא, כמו אליטות אחרות בארה"ב, לא מקבל את מרותו המוסרית-ערכית. אובמה הוא אאוטסיידר גמור. אם כ-20-30% מהאומה האמריקאית חושבים שיש להם נשיא מוסלמי, אז מה המצב בצבא שמייצג את החלק היותר פטריוטי בחברה האמריקאית? [גם מחוות שעשה לפניו בוש כמו להגיע לארוחת חג ההודיה לבסיסי הצבא בעיראק לא נצפו בידי אובמה. הוא ממעט להתחכך בצבא]. גם אובמה מצידו לא סומך על הצבא. לכן אובמה מעדיף כח מדיני, שם הוא יותר חזק, שם הוא יכול יותר בקלות להנחיל את ערכיו ולנהל מקרוב את המערכה. הטלת תפקיד על הצבא לא בהכרח הייתה עוברת דרך הרעיונות שלו והפילטרים התרבותיים של הצבא לא היו מביאים לו את התוצאות הרצויות בעיניו. אם נצטרך לחלק סכמטית בין הצבא למחלקת המדינה, אז זה די ברור שהצבא הוא ה"רפוליבקני" ומחלקת המדינה היא ה"דמוקרטית". ולכן זה שהוא לא משתמש בכח צבאי זה לא ממקום בדלני.

    אהבתי

  4. גם ברשת יש ויכוח על הגדרת אובמה כבדלן. יש מי שמכנהו נאו בדלן ואחרים שבזים להגדרה זו.
    http://antiwar.com/blog/2013/04/24/the-national-review-is-serious-obama-is-a-neo-isolationist/

    אני מסכים שבהגדרת אובמה כבדלן יש הגזמה. אובמה מתעניין בעולם ומוכן לנסות להשפיע עליו באמצעים רכים. אבל כשמדובר בשימוש בעוצמה האמריקנית הארד קור, הוא נרתע. גם את הסנקציות כלפי אירן שהביאו לשולחן הדיונים לא כל כך חיבב. אז אולי אפשר לכנותו נאו בדלן או כמו שכתבת בדלן לייט.

    בפירוש התנהגותו של אובמה אנו חלוקים. אני חושב שאובמה היה מאוד שמח לראות בנפילת המשטר האירני מעצמו, אבל כאמור בפוסט אירן חשובה לו כצד שיאפשר פיתרון לא כוחני בסכנת הגרעין והוא לא יכול לעשות דברים שיגררו אותו לעימות כוחני איתה.
    מצרים, כמו ישראל, היא סיפור אחר. בגלל יחסיה הטובים של ארה"ב עמה אפשר להשפיע עליה באמצעים רכים כמו התניית סיוע ולחץ דיפלומטי. אובמה אינו בדלן כשמדובר בלחץ באמצעים רכים, אם כי גם כאן אינו המתערב ביותר. לכן היה לאובמה מרחב פעולה בסוגייה המצרית שלא היה לו באירן.
    לגבי נאום קהיר, אני רואה אותו כרצון לתקן נזקי קודמו יותר מאשר כניסיון אקטיבי לשנות משהו במזרח התיכון. בכלל לגבי האיסלאם מצב שבו תגיד או תרמוז למיליארד מוסלמים שהם רעים זו ההתנשאות האימפריאליסטית בשיאה ואובמה נזהר מכך. בצדק לדעתי כי לא ייצא מזה שום דבר טוב גם במובן הפרגמטי.

    הערתך על הקושי של אובמה להשפיע על הצבא מעניינת ומעוררת מחשבה אבל אם תקשיב לגנרלים שלו תראה שכמו מפקדם העליון הם לא ששים במיוחד לפעולה.

    בכל אופן נראה שאנו חלוקים. אתה חושב שיש לאובמה מסר אנרכיסטי ייחודי לעולם. בעוד אני חושב שהמסר שלו די דומה לזה של קודמיו, וההבדל הגדול הוא לא המסר אלא המדיום. אובמה סולד משידור המסר שלו באמצעים כוחניים, מה שיכול להיראות כמבטא חוסר שוויון בין אומות ואימפריאליזם.

    אהבתי

  5. אם אובמה ממשיך את קודמיו איך אתה מסביר את העובדה שבניגוד לבוש הוא לא מעז לומר את הביטוי "איסלאם רדיקלי"?
    האם פעם אחת שמעת אותו בנאומיו אומר "מדינת ישראל"? אני לא.
    הוא משתמש בעיקר בביטוי "מדינת היהודים" או "המדינה היהודית", קרי עניין דתי ולא לאומי [לעומת הביטוי "The state of Israel"]. דרך אגב זאת בדיוק הטענה הפלסטינית/ערבית הרואה בישראל נטע זר וביהודים כעניין דתי בלבד ללא לגיטימציה לאומית וריבונית. אובמה בהחלט משתף פעולה עם הקו הפלסטיני. המתקפה המדינית של הרש"פ לא החלה בימי אובמה אבל הם חשים היטב שיש להם בן-ברית ושהמתקפה שלהם במשמרת שלו הופכת ליעילה. זה לא שאובמה מת על הנהגת הרש"פ – המטרה שלו זה האזרחים הפלסטינים עצמם והזכויות שהוא רוצה להעניק להם. בדיוק כמו שבנאום קהיר הוא דילג מעל ראשי השליטים הערבים ופנה לאנשים הערבים ישירות.

    אתה טוען שנאום קהיר הוא ניסיון לתקן את טעויות קודמיו. אני חושב פשוט בהרבה: "אם משהו נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז – אז סימן שזה ברווז". אובמה נאם נאום מכונן בקהיר בתחילת דרכו, מאז העולם הערבי מתפרק, מדיניות החוץ האמריקאית הפכה אגרסיבית כנגד בעלי בריתה, אובמה תומך בשיעים ובאיראן. כל אלו מתחברים לעובדה פשוטה – אובמה אינו ממשיך את קודמיו. הוא עזב את הברית של ארה"ב עם הסונים ועם ישראל, הוא החליט להפסיק לתמוך במשטרים הערבים ה"מתונים", הוא מעדיף כאוס על-פני יציבות (וזה בוודאי לא האינטרס האמריקאי). רק אנחנו מסרבים להכיר בכך. מובראק למשל הבין זאת מהרגע הראשון ולכן הוא כלל לא השתתף בנאום קהיר.

    ובל נשכח עניין חשוב נוסף והוא העניין הרוסי. העניין הרוסי מאפשר לנו לצפות במהלכיו ללא נגיעות אישיות כמו שקורה כאן במזרח התיכון. הטיפול האמריקאי בנושא הרוסי לא מובן כלל. תחילה ארה"ב נטשה את בעלות בריתה, קרי פולין (בנושא הצבת סוללות הטילים), נטישה שהכריחה את פולין לנסוג מיוזמות שיתוף פעולה עם המערב (נטישה שגם השפיעה על מדינות נוספות שכנות לרוסיה ושהמצב שלהן זהה לפולין כמו סלובקיה וצ'כיה וגרורות נוספות לשעבר של האימפריה הקומוניסטית), אח"כ הנושא האוקראיני ולבסוף ממש עימות אלים בין ארה"ב לדב הרוסי. זה בדלנות ???? העולם היה קרוב למשבר הטילים של קובה ואתה טוען שאובמה "הוא לכל הפחות בדלן לייט"? מה שחורז בכל התקריות הללו הוא המסר האנרכיסטי שצץ ועולה שוב ושוב. אובמה פשוט מחפש "אביב ערבי", "אביב סלבי", "אביב פלסטיני" ועוד …

    לגבי הצבא, בוודאי שככל שעולים בסולם הדרגות הבכירות אז הגוון הרפובליקני נשחק והדמוקרטי מתעורר, אבל עדיין הצבא "רפובליקני" לעומת אובמה. מה גם שמה שבכירי הצבא אומרים כלפי חוץ לא בהכרח משקף את דעתם האמיתית אלא את המדיניות הרשמית של הבית הלבן ודובריו [בארה"ב אין "מאיר דגנים" שמנהלים מדיניות בטחון משלהם לאחר שפשטו מדים או לפני שפשטו מדים. זה לא יתכן בתרבות הפוליטית והפטריוטית שלהם].

    לגבי אובמה כשומר על האינטרסים האמריקאים: שיויון הוא ערך נעלה ועצום אבל הוא לא נופל למסגרת של "אינטרס". קודמיו של אובמה האמינו כמובן בשיויון אבל זה בא יחדיו לשם קידום ושגשוג העולם שזה האינטרס האמריקאי, וכמובן היציבות הנלווית לכך. לכן ממשלים קודמים תמכו במשטרים ערבים "מתונים" על-אף שהם לא היו "חובבי זכויות אדם". אובמה אכן רואה בשיויון כמטרה המכוננת של מדיניות החוץ, אבל ההגדרה הזאת מחייבת בי דפנישין לומר שאובמה אינו עסוק בטובת האינטרס האמריקאי. שיויון הוא לא אינטרס אלא ערך.

    אני, שלא כמו אורי, לא בטוח שהרפובליקנים יתפסו את השלטון אחרי אובמה. ייתכן שהילרי קלינטון תהפוך לנשיאה. את אובמה אולי יהיה ניתן למשוך בכוח שנתיים (וגם זה לא בטוח), אבל אם קלינטון תמשיך במדיניות האנרכיסטית של אובמה, אזי יקיץ הקץ על הברית האסטרטגית בין ישראל לארה"ב. היא תישאר כתובה וחתומה אבל תוכנה יתפוגג, ובמצב שכזה נאלץ לחפש בעלי ברית חדשים. וזה בכלל לא קשור לשטחי יו"ש או מדינה פלסטינית. מדובר במשהו עמוק ביותר – בעצם הלגיטימיות שלנו כאן.

    אהבתי

  6. אובמה נאם את נאום קהיר באוניברסיטת א-זאהר. שם יושבת הסמכות הדתית העליונה של מצרים (ולמעשה של חלק נכבד בעולם הערבי הסוני). בחירה במוסד הזה מעבירה בדיוק את המסר הדתי שהוא ניסה להעביר. אם הוא היה רוצה להעביר מסר פוליטי בשביל לתקן את טעויות בוש הוא היה מחפש "מכון לרפורמות מבניות" או משהו דומה. בחירה בא-זאהר ברורה בעליל.

    אהבתי

  7. יאיר, אם אובמה משתמש במונח "המדינה היהודית" זה לדעתי דווקא כדי לרצות את נתניהו שהכרה ביהדותה של המדינה חשובה לו מאוד.

    אני לא רואה את הדינמיקה שתיארת בנושא הרוסי. אובמה פשוט מחפש לעשות את המינימום ההכרחי מבלי להוציא יותר מדי משאבים. זו התנהגות קלאסית של בדלן לייט. מתי היה משבר טילים קובני שם? זה נכון שכאשר הרוסים מריחים כזו חולשה, הם נעשים יותר תוקפניים והעניינים מסלימים, אבל לא בגלל שאובמה רצה בהסלמתם.

    התיאוריה שלך על אובמה כאנרכיסט גם לא מסבירה את אהדתו לשיעים. רק בגלל שהם המיעוט בעולם המוסלמי הוא תומך בהם?

    אני מאמין שקלינטון תדבר ללא הרף על רצונה לתקן את היחסים עם ישראל. כל פוליטיקאי מחפש לתקן את הנזקים שגרם קודמו, לא להעמיקם. בתחום הפנים אין הבדלים גדולים בינה לבין אובמה, אז היא תשמח למצוא הזדמנויות לתיקון במדיניות החוץ.

    אהבתי

  8. אני מסכים שאובמה הינו בדלן לייט.
    צריך לזכור שהמדיניות שמוביל אובמה דומה למדיניות האמריקאית אחרי מלחמת וייטנאם שנהפכה לבדלנית יותר בכל הקשור למזרח הרחוק.
    המלחמה בעירק גבתה מחיר כבד בחיי אדם יחסית וגם מחיר פוליטי מהרפובליקאים. האמריקאי הפשוט (הדמוקרטי והרפובליקאי) לא מעוניין לשמוע יותר על הסכסוכים במזרח התיכון, בדומה למה שקרה לאחר מלחמת וייטנאם ויחסם לנעשה במזרח הרחוק.

    דבר נוסף, לדעתי אובמה מנסה לחקות את המדיניות הרוסית מאז סיום מלחמת אפגניסטן. שימו לב שהרוסים לא נלחמים מחוץ לגבולותיהם ובטח לא מרחק של אלפי קילומטרים משם כאשר המדינה לא מהווה סכנה מיידית אליה. המדיניות הרוסית תומכת בהפגנת נוכחות צבאית, אספקת נשק, יועצים, בניית כורים גרעיניים, סחורות וכו'. אובמה מנסה לחקות זאת ולהרחיק את עצמו כמה שיותר מנוכחות צבאית בפועל.

    אני לא מאמין שגם אם יעלה נשיא רפובליקאי ב-2016 אז הוא ישלח חיילים אמריקאים שיילחמו בעיראק שוב או בתימן או מדינה אחרת במזרח התיכון. הימים האלה נגמרו ומתו.

    לדעתי, הגיע הזמן שגם המדינות הערביות יתחילו להילחם. לא יכול להיות שהם מצפים כל הזמן מחיילים אמריקאים או אחרים שיילחמו את המלחמות שלהם. סעודיה נאבקת בתוקפנות האירנית, אין פה שום קשר לארה"ב ישירות.
    וזה לא נכון להגיד שאובמה זונח את הסונים. עובדה שארה"ב מספקת כמויות אדירות של נשק לסעודיה ולמדינות הסוניות והוא אינו מביע כעס על ה"תוקפנות" הסעודית.

    כמו שכתבת בעבר תמריץ, אובמה מבין שהמציאות במזרח התיכון מאוד סבוכה ורב מימדית ולכן הוא מנסה לא להיכנס לקלחת אלא אם כן אין ברירה. זה נבלה וההוא טרפה….

    אהבתי

  9. ד, אכן אובמה הוא בדלן לייט, אבל לדעתי יש בגישתו גם נופך של סלידה קיצונית משימוש בכוח שנובעת משמאלנות מושרשת. הרי בסופו של דבר האופן שבו נוהגת ארה"ב מול אירן הוא אבסורדי. ארה"ב יכולה לעשות באירן כברצונה. יש לה כוח צבאי עצום. גם בלי שתשים אף חייל על הקרקע, בתוך כמה ימים או שעות כל התשתיות הצבאיות של אירן יכולות להיות עפר ואפר. והאירנים הרי מודעים לכך היטב – וניתן היה לעשות שימוש נחוש בהרבה בכוח ההרתעה האמריקני. האופן שבו מוצא את עצמו אובמה מתרפס מול האירנים בתקווה לחלץ מהם עוד ויתור בעוד הוא עצמו מוותר ומוותר, אינו נובע בצורה רציונלית מיחסי הכוחות בין הצדדים, אלא רק מהסלידה שלו משימוש בכוחה של ארה"ב.

    אהבתי

  10. תמריץ, לומר "האופן שבו מוצא את עצמו אובמה מתרפס מול האירנים .. אינו נובע בצורה רציונלית מיחסי הכוחות בין הצדדים, אלא רק מהסלידה שלו משימוש בכוחה של ארה"ב" מעביר אותנו ממדיניות ציבורית ויחסי חוץ לפסיכולוגיה.

    אז זה נכון שכולנו בני אדם. גם ראש הממשלה וגם נשיא ארה"ב. ובוודאי שיש השפעה לאופי ולרצונות (ולכימיה האישית). אבל לתאר את נשיא המעצמה הגדולה והחזקה ביותר בתיאורים פסיכולוגים הוא מוטעה לדעתי. ושוב, זה לא שאין מוטיב אישי ואין עניין פסיכולוגי. בוודאי שיש. אבל בסופו של דבר אנחנו עוסקים בנשיא ארצות הברית של אמריקה ולא בעובד סוציאלי במחלקת הרווחה של עיריית דטרויט. מדובר באדם שהצליח להגיע מלמטה ממש ולטפס במהירות מדהימה לעמדת כח, תוך שהוא עוקף רבים וטובים ממנו. אדם כזה חייב להיות כוחני. אז לדבר על "סלידה" נראה לי לא תואם. סתם אמירה באוויר ללא משמעות מעשית.

    פוליטיקה היא אומנות ההשפעה. כיצד לגרום לאחרים לעשות את מה שאתה רוצה להשיג. זה מה שנשיא ארה"ב עושה. הוא עושה פוליטיקה. אפשר לומר ששימוש בכח צבאי פוגע במטרות שאובמה רוצה להשיג או שאובמה רוצה לעצב מציאות פוליטית חדשה של שימוש בכח מדיני, ואפשר להסביר הסברים נוספים, אבל לתואר "סלידה" אין מקום בתחום הפוליטי. מדובר על אדם שברמה יומית ההחלטות שלו חורצות גורלות של אנשים, כולל חיים ומוות.
    לדעתי אתה נדרש לומר:
    1. מה המטרות של אובמה
    2. איך הוא רוצה להשיג אותן

    עד כה הסברת איך הוא רוצה להשיג את המטרות שלו – כח מדיני, אבל לא הצגת מה המטרות שלו.

    אהבתי

  11. יש הבדל בין כוחניות בהתנהלות האישית ובין כוחניות בהשקפת העולם. גם זהבה גלאון אולי דחפה מרפקים כדי להיות ראש מרצ, אבל אי אפשר להגיד שהשקפת עולמה כוחנית. למען האמת אני גם לא בטוח שאובמה אדם כל כך כוחני בהתנהלותו האישית. אין עליו סיפורי זוועה בתחום הזה ממה שאני זוכר.
    מטרותיו הסופיות של אובמה אינן שונות מהותית מאלו של כל נשיא אמריקני אחר. חיזוק ערכי המערב – דמוקרטיה, שוויון זכויות, שגשוג כלכלי, היעלמות פונדמנטליזם אלים ולא סובלני וכו'. זה נכון שאובמה מייחס יותר חשיבות לשוויון מג'ורג' בוש, אבל מטרותיהם הסופיות בנושאי חוץ כמעט זהות.

    אהבתי

  12. תמריץ, דווקא בתקופת אובמה נעשה שימוש הרבה יותר מאסיבי במזל"טים ובמיוחד תקיפות מזל"טים בפקיסטן, אפגניסטן, תימן ועוד. ככה שקשה להגיד שיש לו סלידה קיצונית משימוש בכח.
    יש לו סלידה קיצונית מהפעלת חיילים בשטח או בפעולה שתגרור הכנסת חיילים לשטח כמו פעולה אופרטיבית נגד אסד בתחילת המרד וגם תקיפה באירן שתגרור כנראה את ארה"ב לפעולה מלחמתית וסיכוי גבוה להידרדרות אזורית שתחייב שיתוף חיילים.

    האמת, נראה לי שאפילו הוא בעצמו לא יודע מה מטרות המדיניות חוץ שלו….
    הוא וקרי נראים אובדי עצות ונראים לפעמים מתרוצצים כמו עכברי מעבדה על סמים….

    אהבתי

  13. ד, האם זה רק חשש מהפעלת חיילים או גם סלידה מכוחנות (שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא מול ארגוני טרור מטורפים נוסח אל קעידה, אלא מול מדינות שבכל אופן יש איזה סיכוי שהוא להידברות איתן)? אני חושב שגם סלידה מניהול העולם באופן כוחני מעורבת פה.

    אהבתי

  14. מסכים, יש פה גם סלידה מכוחנות.
    אין ספק שתקופת נשיאותו מלאה סתירות ובלבול רב.

    בעניין האיראני זה פשוט ביזיון איך הוא לא מפרק בצורה הרבה יותר נרחבת את הפרויקט האיראני וזאת בזמן שמחיר הנפט מתרסק, דעאש הסונית ונוכחות צבאית אמריקאית באזור המפרץ מאיימים על איראן.
    יש כאן את כל המקלות הדרושים לפירוק הגרעין האיראני והוא שוב נכנע להם בקלות… לא להאמין.

    אהבתי

  15. אולי במקום להציב כל-כך הרבה סימני שאלה על מדיניות החוץ של אובמה (שנמשכת מעל 6 שנים: 4 קלינטון + 2 קרי) ולשאול איך הוא נוהג בצורה כזאת הופכית מההיגיון (שקדם לו), ולמה הוא נהג במשבר הרוסי איך שהוא נהג, ואיך הוא לא משתמש בכח האמריקאי בנושא האיראני, ואיך הוא נתן למובארק ליפול (ולשרשרת המרידות בעולם הערבי), ולמה הוא תומך בשיעים, ומדוע בתימן הוא דווקא בצד הסוני, ואיך כך ואיך אחרת … ולחפש תירוצים מתירוצים שונים, ולנתח את אישיותו ואת הרגלי הסלידה שלו,

    הכי ישר זה להודות שיש קו מקשר בין כל סימני השאלה ההם, ולהפוך אותם מסימני שאלה לסימני קריאה: זה האיש, זאת מדיניותו, המטרה שלו היא "זכויות לכל" או "שיויון לכל" (בגוון האנרכיסטי), הוא משתמש בכח מדיני או בכח צבאי עקיף (תקיפות ללא מגע קרקעי), הוא בחר שלא לתמוך באינטרס שלנו ושל מדינות ערב מתונות, ולמזלנו יש כנגדו מחסומים רבים, בעיקר הקונגרס שלו ועמדות כוח נוספות בארה"ב שלא נותנות לו לעשות את כל מה שהוא רוצה.

    ולנו רק נותר לקוות שייחתם "הסכם טוב" עם איראן או שלא ייחתם כלל, ולכשהוא יסיים את תפקידו תעלם המדיניות הלעומתית שלו כלפינו, ושאחריו יגיע נשיא עם מדיניות חוץ שתיטיב עימנו.

    אהבתי

  16. יאיר, ובוש לא היה אנרכיסט? הרי חולל במו ידיו את האנרכיה האיומה עכשיו בעירק שמחליפה שלטון יציב מאין כמותו. בוש הוא באמת דמות מעניינת. מצד אחד איש ימין אמריקני מובהק. מצד שני נטול התנשאות גזענית. הוא לא חשב שתושבי עירק אינם אירופאים ולכן לא ייצלחו לדמוקרטיה שרצה לכונן.

    מה היית מצפה שאובמה יעשה ברוסיה? אני לא רואה שום ייחוד במה שעושה שם פרט לרצון לעשות את המינימום ההכרחי.

    אהבתי

  17. הבנת מורשתו המזרח תיכונית של אובמה תתאפשר רק אחרי שנראה שני דברים. האם יגבה באו"ם את מאמצי הפלסטינים וכמה ויתורים יכיל ההסכם עם אירן.

    אהבתי

  18. גם רייגן השתמש בכח של ארה"ב (ולא הצבאי) בשביל להוביל לקריסת ברה"מ. האם הוא אנרכיסט? לא. האם המערכת העולמית הייתה יותר מיוצבת אחרי קריסת ברה"מ? כן. האם היינו עדיין בעימות צבאי מול חלק ממדינות האזור אם ברה"מ הייתה ממשיכה כמקודם? כנראה שכן. למה? כי ברה"מ הייתה גורם מתסיס באזור שלנו ומאז שהיא קרסה והדומיננטיות האמריקאית חדרה לכאן האזור נרגע. אז האם רייגן היה אנרכיסט? לא.

    בוש אכן אחראי לבלגן בעירק אבל הוא הציג מדיניות חוץ ברורה ונחושה. יש שיאמרו פשטנית. ולכן על אף טעויותיו, המערכת העולמית הייתה מיוצבת בתקופתו. כשהמדיניות שלך "נכונה", היא יכולה לאפשר גם טעויות (כמו שרייגן טעה או לא הצליח לקדם את כל מדיניותו). אז עירק הייתה מערכה מיותרת אבל רוסיה ידעה את מקומה ולא התקיפה את גרוזיה ואוקראינה, העולם הערבי עמד איתן, הסינים לא איימו על יפן, דרום קוריאה עצרה את פיתוח הנשק הגרעיני, איראן עצרה את תכנית הגרעין שלה, ארה"ב פיתחה מנגנון שלם לאבטחת עצמה (הומלנד סקיוריטי) ועוד … ובמקביל הוא חיזק את הקשרים בין ארה"ב לישראל ומדינות ערב רבות. במקביל הוא חיזק את הקשרים עם מדינות קומוניסטיות לשעבר והעמיק את הדמוקרטיה שלהן (שם זה הצליח לעומת מדינות ערב). העולם לא הפך ל"וגר זאב עם כבש" אבל הוא היה מיוצב.

    אובמה, לעומת זאת, מחולל פירוק שיטתי של המערכת העולמית, בין אם ישירות ובמכוון (כפי שאני טוען) ובין אם כפועל יוצא מ"בדלנותו" (כפי שאתה טוען).
    ולכן לומר שבוש הוא אנרכיסט זה לא נכון בעוד שלומר שאובמה הוא אנרכיסט – על זה אפשר להתווכח.

    המערכת העולמית, כמו כל מערכת, היא דינמית. האמירות שלך והמעשים שלך גוררים דיבורים ומעשים של שחקנים אחרים. חולשה שלך לא בהכרח מזמנת ריכוך של הצד השני. למשל פוטין שקורא את המדיניות האמריקאית כמדיניות חלשה ולכן הוא פועל כפי שהוא פועל.

    לגבי בוש, אכן דמות מעניינת. אני הכי מתחבר ל"שמרנות הרחומה" שלו. כלומר תפיסת עולם שמציבה מהי "מערכת הערכים הנכונה" ובמקביל סובלנית כלפי השאר.

    אהבתי

  19. ונכון הוא שהבנת מורשת אובמה במזרח התיכון תהיה שלמה יותר אחרי שנראה את התנהלותו לגבי מאמצי הפלסטינים באו"ם וההסכם שייחתם עם אירן.

    אני סקפטי. אני לא הייתי מחכה על הגדר לראות את התוצאות אלא פועל בדרכים גלויות ונסתרות לחיזוק האינטרסים שלנו, וזה מה שממשלת ישראל עושה ועשתה.

    אהבתי

  20. ארה"ב היא הבריון של השכונה, אבל הבריון ההגון. וכשהבריון ההגון של השכונה מפגין חולשה, אז כל יתר הבריונים, היותר ברברים, אלו שפחות פועלים לפי כללים הוגנים, מתחילים להסתובב כמו טווסים. עד כאן מוסכם.
    אבל זו לא חזות הכול. כדי להמשיך ולהראות שהיא הבריון שהיא השכונה שילמה ארה"ב מחירים בלתי נסבלים מבחינתה בעיראק ובאפגניסטן, מקומות שלא באמת כל כך חשובים לה וקריטיים לה. זה היה מוגזם. אז עכשיו אובמה היטה את המטולטלת לכיוון השני. אני גם חושב שאובמה היטה אותה חזק מדי, וצריך מישהו שיביא איזון (הילארי?). עם זאת, כשמסתכלים ביושר במחיר שארה"ב משלמת על כך שאובמה היטה את המטולטלת חזק מדי, לעת עתה לא רואים שהמחיר היה עצום, בלשון המעטה. 11 בספטמבר לא קרה בשנית. דעאש אינו איום על אמריקה בטווח הקצר אלא על אויבותיה אירן וסוריה. בטווח הארוך – סביר שיובס בגיבוי אווירי של ארה"ב. חיילים אמריקניים הפסיקו למות על אדמה ערבית. המחוזות הרוסיים של אוקראינה אמנם נכבשים, אך גורלם מעניין את ארה"ב כקליפת השום. הנפט ירד ומקשה על חייו של פוטין ורודנים מרגיזים אחרים, אך עושה טוב לצרכן האמריקני.

    צריך להגיד את האמת: במבחן התוצאה מדיניות החוץ של אובמה, כמו גם מדיניות הפנים שלו, היא הצלחה מסחררת. כישלונו לקדם מדינה פלסטינית מצער מבחינתו, אבל סביר להניח שאף אחד לא היה מצליח יותר במקומו. הדבר היחיד שמאיים על מורשת אובמה בתחום יחסי החוץ כרגע הוא שהסכם רע עם אירן יותיר לדורות הבאים מזרח תיכון גרעיני וזה יהיה חמור מאוד. אם זה יקרה, זה אכן יעיב מאוד על מורשת אובמה.

    אהבתי

  21. מה שכתבת לגבי המחירים זה נכון, וחיילים אמריקניים הפסיקו למות על אדמה ערבית, אבל מה שהצגת כהישגים של מדיניות אובמה אינו שלו כלל:

    11 בספטמבר לא קרה בשנית בגלל הפעולות שנקט בוש, כולל העברת חוקים שמתירים ציטוט לטלפונים לשם בטחון לאומי. חוקים שהדמוקרטים עד היום מתנגדים להם (אף שהחוק הזה עזר להגן על חייהם). קשה להציג זאת כהישג של אובמה.

    דעאש אינו איום על אמריקה בטווח הקצר אבל בטווח הארוך הוא איום (כמו שאל-קעידה הפכה לאיום על אף המרחק). כיצד אתה חושב שדעאש יובס בגיבוי אווירי של ארה"ב, אם בכיבוש קרקעי בעיראק ארה"ב הובסה?

    בכלל, האיום המשמעותי על ארה"ב ועל כל העולם המערבי הוא לא בהכרח כנופיית טרור שמגיעה ממדינה מוסלמית למדינה מערבית, אלא כנופיית טרור מקומית שקשה לחשוף אותה והיא מקבלת תמיכה מורלית מהסביבה הערבית שהיא חיה בתוכה. ראה ערך התגייסות של צעירים מוסלמים אזרחי העולם המערבי לדעאש. אירופה בבעיה קשה אבל זה לא קורה בארה"ב בגלל התרבות האמריקאית שלא מאפשרת (וליתר דיוק פחות מאפשרת) הסכמה עם התנהגות כזאת, וזה בוודאי מקודם בידי האתוס הפטריוטי הרפובליקני ולא הדמוקרטי שמקדם רב-תרבותיות כערך עליון. [נכון שהדמוקרטי הממוצע הוא לא בהכרח רב-תרבותי והוא דומה יותר לרפובליקני, אבל אובמה בהחלט מייצג קו רב-תרבותי מוקצן ולא בגלל שהוא שחור (גם קונזוליסה רייס שחורה)].

    לגבי התוקפנות הרוסית – מוקדם לדבר על איום אבל גם מוקדם מכדי לדבר על הישג.

    לגבי הנפט – אתה צודק לגמרי ובעבר גם שיבחתי את אובמה על מהפכת הפצלים שממשלו עודד ופיתח. אובמה למעשה הפך את מפיקות הנפט במזרח התיכון, ועקב כך כל את כל מדינות ערב, ללא רלוונטיות.

    ראה סקר שהתפרסם לאחרונה:
    http://news.walla.co.il/item/2842056
    12% מאזרחי ארה"ב (שהם שליש מהרפובליקנים) רואים באובמה איום גדול יותר לאמריקה מאשר פוטין.

    אהבתי

  22. בהחלט ייתכן שחוקי ביטחון המולדת של בוש מונעים פיגועים נוספים. זה לזכותו.

    לגבי דעאש, יש כוחות קרקעיים כמו סוריה וכמו הכורדים וכמו צבא עירק השיעי שיבלמו אותו בסופו של דבר, אם ארה"ב תיתן חיפוי קרקעי. אני מאמין שדעאש ימחק בסוף.

    ההבדל המהותי בין ארה"ב לאירופה בעניין המוסלמים זה לדעתי לא האינטגרציה, אלא ההגירה. החומר האנושי המוסלמי שמגיע לאירופה לא מגיע לארה"ב, למזלם של האמריקנים.

    השנאה המטורפת של אמריקניים שמרנים רבים לאובמה ידועה, אבל איני חושב שהיא מוצדקת.

    אהבתי

  23. מסתבר שאובמה וממשלו לא רק במשבר דיפלומטי מול ישראל ונתניהו, אלא גם מול צ'כיה:
    http://www.neurope.eu/article/us-ambassador-banned-prague-castle

    http://www.opednews.com/articles/President-Zeman-Tells-Wash-by-Paul-Craig-Roberts-American-Hegemony_Czech-Republic_Merkel_Russia–s-Victory-Day-150406-766.html

    וכמובן שהתקשורת הרוסית מצידה עושה מהעניין מטעמים ומלבה את הרגשות הלאומיים של אזרחי מזרח אירופה כנגד ארה"ב:
    http://rt.com/op-edge/247173-us-ambassador-eastern-europe-czech/

    אהבתי

  24. המשבר מעניין, אבל הוא דווקא נובע מעמדה לא פייסנית של ארה"ב כלפי רוסיה של פוטין.
    הקורבנות שרוסיה הקריבה במאבק נגד היטלר הן משהו שלא ייאמן, למעלה מ-10% מאוכלוסייתה נהרגה. אני מניח שהם חווים עלבון גדול מכך שהמערב מחרים את חגיגות השבעים לניצחונם.

    אהבתי

  25. גם בריטניה במחלוקת עם ממשל אובמה לגבי הבנק הסיני לפיתוח אזורי:
    http://www.theguardian.com/us-news/2015/mar/13/white-house-pointedly-asks-uk-to-use-its-voice-as-part-of-chinese-led-bank

    כך שאחת משתיים:
    ממשל אובמה החליש את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב, וזה משפיע על מעמדן העצמאי של שותפותיה של ארה"ב ועוד יותר על יריבותיה
    או
    מחלוקות בין שותפים הם קצת יותר נפוצים מאשר מציגה התקשורת אצלנו והעימות בין ביבי לאובמה הוא אכן מחלוקת בין שותפים (ויריבות אישית בין האישים) ולא פגיעה מהותית ביחסי ארה"ב-ישראל

    ****

    תמריץ טען שמטרותיו של אובמה הן חיזוק ערכי המערב – דמוקרטיה, שוויון זכויות, שגשוג כלכלי, צמצום פונדמנטליזם אלים וכו', ומה שמניע את אובמה הוא סלידתו מחוסר שיויון. אז נכון שהעימות האמריקאי עם רוסיה וגם העימות האמריקאי עם סין מחזק את התיאוריה של תמריץ אודות המניע, כי גם רוסיה וגם סין לוקות מהותית בחוסר שיויון, אבל אני לא מבין איך עימות מול מעצמות כרוסיה וסין יכול לחזק את הדמוקרטיה, שוויון הזכויות ושגשוג כלכלי. לשכנע את רוסיה וסין לחזק את הדמוקרטיה בדרך של עימות שקול להטחת ראש בקיר. זה יכול לעבוד על מדינות קטנות כמו יפן ומדינות אירופה אחרי מלחה"ע ה-II, או מדינות המפרץ, אבל לא על מעצמות כמו רוסיה וסין.

    להבנתי, עימות אמריקאי עם רוסיה וסין פירושו חוסר יציבות בינלאומי. חד וחלק.

    אהבתי

  26. אני חושב שייתכן שבאמת הסיפור הזה נובע מהחלשת מעמדה של ארה"ב. הרי גם בישראל יש קולות שקוראים לנו להסתמך יותר על סין ועל הודו (רעיון חסר שחר אמנם. הן לא ינקפו אצבע לטובתנו ברגע אמת).

    אהבתי

  27. לתמריץ,

    משאיות ארוכות במיוחד מחויבות בתליית שלטי אזהרה.
    לא הפנת למאמר אלא לחלקו המרכזי של ספר עיון. מחברו עוד יוסיף לו חלק ראשון וחלק אחרון ויוציאו לאור בכריכה קשה. כשמתעורר הצורך – אנא הוסף שלט אזהרה.

    החלק שהספקתי בינתיים לקרוא אכן מעניין.
    אבל ברור שהוא לוקה בהערצת יתר של אובמה, בסיפור העלילה רק מנקודת מבטו של הנשיא, ובאי הבאת ביקורות קשות ומהותיות על החלטותיו והשלכותיהם.

    הוא מתאר את אובמה בהתאם למיטב מסורת המערבונים האמריקאים. הגיבור הפרש הבודד, שכולם מנסים להכשילו, המצליח בכוחות עצמו בלבד (בזכות חוכמתו הרבה ועמידותו המופלאה בלחצי כל הסובבים אותו) להושיע את ארה'ב, ולהצילה בשניה האחרונה מיציאה למלחמה הרסנית בסוריה.

    כשאסיים לקרוא את המסה – אחזור להתווכח אתך על התוצאות הנפלאות של מדיניות החוץ של אובמה.

    אהבתי

  28. כתבתי:
    הבנת מורשתו המזרח תיכונית של אובמה תתאפשר רק אחרי שנראה שני דברים. האם יגבה באו"ם את מאמצי הפלסטינים וכמה ויתורים יכיל ההסכם עם אירן.

    בשני העניינים הכף נוטה בסופו של דבר לצד השלילי כלפי ישראל (מה שאומרים באמריקנית – לא פרו ליכוד). אם כי בשתי הסוגיות אובמה הותיר מרחב תמרון רחב לממשלים שיבואו אחריו לכאן ולכאן.

    אהבתי

  29. יאיר, יש לי יתרון אחד על פניך – הייתי פעם שמאלן ולכן אני יודע איך שמאלנים חושבים. הם אינם חושבים על קונספירציות אפלות עם האחים המוסלמים נגד המערב. הם חושבים על דרכים לבסס עולם שוויוני יותר מתוך הנחה שהמון העם בכל מקום רוצה שוויון וחירות.

    אהבתי

  30. בעיני, כל 3 המאמרים שהביא יאיר הם מעניינים.

    אבל לקצרים בזמן – אני ממליצה בעיקר על הראשון.
    הוא מדגיש את עומק הקשר בין ממשל אובמה / ג'ון קרי לבין קטאר / האחים המוסלמים / חמאס. הידידות הגדולות החדשות, ובנות הברית החדשות של אובמה במזה'ת.
    הוא הזכיר לי את התעקשות ארה'ב, בתקופת צוק איתן, לגרור למו'מ כ"מתווך הוגן" ביננו לבין החמאס, את קטאר. כתחליף לתיווך המצרי. מהלך שעורר בי כבר אז הרבה תמיהות על מניעיו.
    מאמר זה גם מחזק את הערכתי שלפחות מבחינת ישראל, שלטון טראמ יהיה עדיף על שלטון הילארי קלינטון. ותמיד נחמד להיתקל בתמיכה ממקורות נוספים 😊

    ####################################

    לתמריץ,

    ניתן להתווכח על מדיניות הפנים והכלכלה שאובמה השאיר אחריו. לנסות להעריך את הישגיו ואת כישלונותיו בהשוואה למצב אותו קיבל ולכוחות ולאמצעים שעמדו לרשותו.

    אבל עצם הויכוח על הישגי מדיניות החוץ של אובמה במזרח התיכון נראה לי כאבסורדי. בעיני ברור שמדובר בכישלון קולוסאלי. בטרגדיה לדורות.
    מספיק להסתכל על המספרים. המזרח התיכון בוער, מספר ההרוגים חצה כבר מזמן את המיליון, ומיליונים רבים מאוד הפכו לפליטים שנאלצו להימלט מבתיהם. חלקם אפילו מאיימים לשנות לדורות את פני אירופה. ולכך יש להוסיף גם את הגרעין איראני, הרס התשתיות, עצירת התיירות מחשש לטרור, החרפת המצב הכלכלי במזה'ת עד כדי רעב המוני בתימן, ועוד ועוד ועוד.

    נותר רק להתווכח על הסיבות שהובילו לאותו כישלון, ועל מניעי המדיניות של אובמה, קרי וקלינטון. מניעים שכנרטה לעולם לא נדע בוודאות.

    אבל בעיני זו טעות לסווג את הקשר בין ארה'ב לבין האחים המוסלמים כ"תאורית קונספירציה", ובכך לנסות לבטלה.
    אובמה כנראה באמת מאמין באפשרות של "דמוקרטיה איסלמית". בכך שאין סתירה בין הרצון הדמוקרטי של ההמונים בהורדת השליטים החילונים, המושחתים ונתמכי האימפריאליזם המערבי, והפיכת מדינותיהם למוסלמיות יותר, לבין החופש, השיוויון והצדק שמהם כנראה ייהנו. בעיניו, רוב רובו של האיסלם (כולל תנועות "האחים המוסלמים") הם "מתונים" ונאורים. קיימת, לתפיסתו, בעייה רק בשולי השוליים של האיסלאם, בתנועות כמו של דאע'ש. לא בתנועות האיסלמיות "המתונות". מספיק להיזכר בנאום קהיר, שביצע מיד בתחילת כהונתו, ובהתעקשותו לא לבטא את המושג "טרור איסלמי", ובחימוש שנתן למורדי סוריה "המתונים" – בכדי לקבל חיזוקים להערכה זו.

    אהבתי

  31. גם אמריקאים רפובליקנים (מסוג הנאו-קונ) מעוניינים לבסס עולם שיוויוני יותר. ואם לא הם אז אחרים. זה לא עניין רק של שמאלנים.
    ומנגד, קיימים שמאלנים שרוצים עולם שיוויוני אך מבינים את "מגבלות הכח".

    אובמה לא קשור למסורות הללו. הוא מתחבר למסורת הרדיקלית היעקובונית. אובמה כמובן מעודן יחסית אליהם, כי הוא תוצר של תחילת המאה ה-21, אבל הרוח היא אותה רוח.

    נשיאים קודמים ניסו להתיר חותם אבל הם ידעו שיש צורך באיזונים. למשל בוש הראשון שהותיר את סדאם חוסיין על כסאו בסיום מלחמת המפרץ הראשונה.
    אובמה הוא הנשיא הרדיקל הראשון של ארה"ב. אתה מסרב להכיר בכך, אבל להבנתי מחצית מהעם האמריקאי חש בכך ממקור ראשון ומכאן בחירתו בטראמפ.

    אהבתי

  32. ליאיר,

    מאוד אהבתי את הקישור בין אובמה לבין היעקוביינים. אלו ששמם נקשר אוטומטית לרדיקליות, לטרור ולאנרכיה. מה שמזכיר כמובן גם את התמיכה של אדוארד ברק במהפכה האמריקאית והאירית (נגד שליטים זרים) והביקורת המאוד קשה שלו נגד המהפכה הצרפתית. גם לו, כמו לך, היה יחס מאוד אוהד ומכבד למסורת של כל עם.
    מבחינתי לפחות, הקישור הזה בין אובמה למהפכנים הצרפתים הוא חדשני, ומעולם לא עלה על דעתי. אך ברגע שהזכרת אותו – קל לראות את קווי הדמיון.

    ======================

    מתוך ביקורת ספר שהתפרסמה באתר מידה:

    "את 'ההימור של אייזנהאואר' ניתן לקרוא כספר המכוון באופן מיידי לדיפלומטיה האמריקנית כלפי איראן, מקורותיה ותוצאותיה. בניגוד למבקרים שטענו שאובמה רשלן, הססן וחסר הבנה, דוראן נמנה עם קבוצה קטנה של חוקרים שטענו עוד לפני שנים כי וושינגטון אימצה תוכנית קוהרנטית ועקבית של יישור קו עם טהרן והתרחקות מבריתות ישנות.
    כעת, בחלוף חמש שנים שבהן הכפיף ממשל אובמה כל דבר לשיקולי ההתנהלות הדיפלומטית מול איראן, כותב דוראן: "בהיסטוריה של המזרח התיכון במאה העשרים אין תקופה שמתחרזת חזק יותר עם ההווה מאשר עידן אייזנהאואר". על פני השטח, ובמבט של מהיום למחר, האזור כולו נראה מתנדף לתוך כאוס של מלחמת הכול בכול. אבל במבט רחב יותר, האבחנות חסרות המשמעות מתפוגגות והזירה מתחילה להצטייר בבהירות: זה איראן נגד כולם."

    אהבתי

  33. יאיר
    כתבת למעלה שממשל אובמה עודד את מהפכת הפצלים. יש לך מקור לזה? ממשל אובמה הקל מההגבלות בייצוא הנפט בשנת 2014 דבר שעזר לתעשיית הפצילים לעמוד מול מלחמת המחירים הסעודית. – אבל 2014 זה אחרי מהפכת הפצלים, בתקופה זו תעשיית הפצלים כבר היתה קיימת אחרי שהתגברה על התנגדויות הירוקים ומצאה פתרונות לקשיים הטכנולוגיים והוסיפה עשרות אלפי משרות למשק האמריקאי. אחרי נאום מצב האומה של אובמה זכור לי שראיתי ויכוח בין תומכי אובמה למתנגדיו כשמתנגדיו טענו שזו עזות מצח שהוא מתגאה בעצמאות אנרגטית שבאה בזכות הפצילים שהוא עצמו הפריע לפיתוחה ותומכי אובמה טענו שהוא לא הפריע (לטעמי גם התגאות בדבר שרק לא הפרעת לו היא סרת טעם) בכל אופן עד כמה שזכור לי אף אחד לא טען שהוא עודד את פיתוחה.

    אהבתי

  34. זה קרה במשמרת של אובמה. הממשל יכל לעודד ויכל להסתייג ובפועל זה קודם. אתה מוזמן לערוך חיפוש יותר מעמיק ולעדכן אותנו על תוצאותיו. אני לא זוכר היכן ראיתי זאת ועבר זמן רב מאז שכתבתי על הנושא, אבל זכור לי שהממשל סיבסד את התעשייה בשלביה הראשונים.

    בפועלהנקודת הזמן הנוכחית זה לא משנה הרבה לטעמי. המדיניות של אובמה בעולם היא כל כך הרסנית, שנושא הפצלים כבר לא מעלה ולא מוריד בעיני.

    אהבתי

  35. קמילה, אני מסכים לדבריך לגבי אובמה והאחים המוסלמים אם היית משתמשת בלשון עבר. אני מניח שהוא חשב כך בזמן שבו היה איזה מקום לאשליה הזו, וכיום התפכח. אופתע אם לא.

    אהבתי

  36. קמיליה, אני רוצה להתייחס לדבריך אודות "יחס מאוד אוהד ומכבד למסורת של כל עם".

    הייתי לאחרונה בסין. אני לא רוצה להפוך את ההתרשמות שלי שם ל"תורה שבכתב", כי את מבינה שהייתי באזורים עירוניים עם ריכוז זרים (לא סיניים) גבוה מהרגיל, כך שלא ברור עד כמה הם מייצגים את הסיני הממוצע, ובטח שהיקף האנשים המצומצם למדי (ודובר האנגלית) שנפגשתי איתם לא יכול לייצג את 1.3 מיליארד הסינים שבסין.

    אבל אחרי הדיסקליימר הארוך הזה אני רוצה בכל-זאת לומר שאם מבחוץ סין נראית מדינה שפוגעת בזכויות אדם/אזרח ומשטר אפל שמדכא את אזרחיו, אז זה לא מה שראיתי שם. לא רק בגלל שרמת החיים שם נאותה, ולא רק בגלל שלכל פועל יש שם מכונית וסמראטפון, אלא בעיקר אחרי שיחות עם אנשים שמהם הבנתי שאני מגיע עם "תפיסת עולם מאוד ברורה" שממנה משתמעת "צורת משטר נכונה" ו"התנהלות חיים" כזו ואחרת. אבל הם רואים את הדברים אחרת!!!

    זה לא שאין שם אנשים לא מרוצים (למיטב ידיעתי אין פזורה סינית בעולם שמתנגדת למשטר בסין כמו שיש למשל למשטר האיראני או הקובני), אלא שזה (לפי מי ששוחחתי איתם) המצב הסביל. זה מה הם מכירים, זה מה הם רוצים, וזה מה שמתאים להם. הם לא בהכרח מבינים מה הפסול בצורת המשטר שלהם, ובמידה מסוימת הם חושבים שדווקא השיטה שלהם תזניק אותם קדימה (מה שנכון עובדתית). גם דוברי אנגלית (שהם היותר משכילים) שלמדו באוניברסיטאות מחוץ לסין מקבלים את המצב כפי שהוא. אולי הם מעדיפים אחרת אבל לא זיהיתי שהם לחוצים לשנות. אולי כי הצורך לשנות ולמרוד הוא עניין מערבי יותר מאסיאתי. אבל גם אם אין לי הסברים לשוני – זה מה שראיתי – אנשים שחיים טוב מאוד עם עצמם ועם זהותם ועם צורת השלטון שלהם.

    ושוב, דיברתי עם סינים דוברי אנגלית שזה מיעוט מבוטל בסין, ועם ישראלים שגרים שם שתיארו לי (בעקבות שאלותי) את הסיני הממוצע ורצונותיו (שזה תיאור מכלי שני ולא ישירות). אבל העיקרון החשוב לטעמי זה שאנחנו ("התרבות המערבית") צריכים לחדול מלתחוב אפינו בכל מקום ולהחליט עבור כולם מהי צורת החיים המתאימה עבורם.

    ובעיקר, (ועכשיו אני מתחבר לנושא "מסורת של עם") כאשר מדובר בעם עתיק מאוד, שעם כל תהליכי ההתמערבות שהוא עבר הוא עדיין מדבר בשפת דיבורו העתיקה, עדיין חש נאמן לתרבותו (אותה לא הספקתי להכיר בשהותי שם) ויש לו את המסורת שלו (מסורת במובן של פולקלור אבל גם במובן של מסורת פוליטית).

    אז מהיכן החוצפה של מאן דהו ללמד את הסינים מהו ה"משטר הנכון"?

    אהבתי

  37. לתמריץ,

    איני משוכנעת כלל שאובמה התפכח מכל אשליותיו לגבי האסלם.

    אני מסכימה עמך שבמהלך 8 שנות כהונתו הוא שינה את מדיניותו לגבי המזה'ת. הוא עבר מתמיכה באיסלמיסטים הסונים אל תמיכה באיסלמיסטים השיעים. אך לא ניתן להסיק מכך על התפכחות עמוקה וכואבת כלשהי שעבר. בעיני הדבר מעיד בעיקר על יכולתו לשנות את תוכניותיו הראשוניות בהתאם להזדמנויות לאילוצים ולמכשולים שנקרו בדרכו.
    זכור לי שכתבתי פעם בבלוג תיאוריה המפרשת את מדיניותו לגבי המזה'ת, הכוללת פניית פרסה שהחליט לבצע מתמיכה באיסלמיסטים הסונים לתמיכה בציר האייתולות האיראנים. עדין לא נתקלתי בראיות שאילצו אותי להחליפה באחרת (אם כי סביר שאם אקרא את מה שכתבתי בעבר אאלץ להכניס כמה שינויים). אך כיון שאין לי את הזכרון המופלא של גיא לגבי הפוסטים בעבר כולל כל התגובות אליהם, לא אצליח למצוא אותה.

    בכל מקרה, להערכתי הערכתו העצמית, ואשליותיו לגבי יכולתו להכניס שינויים מהפכניים בחיי המוני המוסלמים בעולם, לא פחתו משמעותית מאז שנשא את נאום הזכייה שלו בפרס נובל לשלום.

    גם בראיון הארוך (מאוד) עם גפרי גולדברג באטלניק, אליו הפנת, הוא חזר בניסוחים שונים על המוטו "אני צודק – ואתם תקשיבו". לא מצאתי בו ולו רמזים קלים להודאה בטעויות, לחרטה ולחשבון נפש.

    הוא גם משוכנע שלו היה מתמודד מול טראמפ – הוא (בניגוד להילארי) היה מביס אותו בקלילות. אני הרבה פחות בטוחה בכך ממנו. מה שמעיד שביטחונו העצמי לא נסדק בכהוא זה.

    מעט בדומה לאהוד ברק שתמיד עולה בדעתי כשאני חושבת על אובמה. גם הוא לא ביצע איזושהי הפקת לקחים משמעותית, בפני הציבור וכנראה גם בפני עצמו, על הסיבות לכשלונותיו.

    ###############################################

    ליאיר,

    הרשמים שלך מסין כנראה יותר מוצדקים מכפי שנדמה לך.

    קטע ממאמר בדה מרקר בשם "החשיכה שוב יורדת על הלהבה הגדולה של הדמוקרטיה" 27.12.16

    "ההצלחה הכלכלית של סין היתה אחד הזרמים החזקים שפעלו בבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב. המועמד טראמפ חזר ונקב בשם סין כמתחרה הגדולה של ארה"ב, כמי שגונבת מקומות עבודה ופרנסה מאמריקאים חרוצים. הדמוניזציה הזו שזורה בהערכה ובהתפעלות: התפישה כי הסינים, למרות משטר קומוניסטי מדכא חירויות אדם, מצליחים יותר מהאמריקאים, מתקדמים במהירות להובלה כלכלית בעולם, וסוגרים פערים באקדמיה, למשל, מטילה צל כבד על התפישה שהדמוקרטיה היא השלטון העדיף. הסינים רואים את השיטה שלהם, שבה ההנהגה הפוליטית מתחלפת מדי עשור וזוכה לאספקה מתמדת של כישרונות טריים שנבחנים בעמידתם ביעדים, כעדיפה. אמנם הביקורת על סין חריפה מאוד – המדינה משתיקה, אוסרת ולעתים הורגת את המתנגדים למשטר או מי שלא הולך בתלם – אולם הסינים הולכים ומרחיבים את החופש, ומאמצים שיטות כלכליות הנהוגות בדמוקרטיות, כמו מערכות פנסיה ורווחה שלא היו זמינות עד לפני שנים מעטות.

    אם שואלים את הסינים, 85% מהם היו מרוצים מאוד ב-2013 מהכיוון שבו צועדת מדינתם, לעומת 31% מהאמריקאים. מלומדים סינים טוענים כי הדמוקרטיה יוצרת קיפאון, מסבכת ומייקרת תהליכים פשוטים, ומאפשרת את עלייתם של פוליטיקאים שמשקרים לבוחרים."

    ברור שדפנה מאור מבכה את "החשכה" של אנשים שאינם מעוניינים לאמץ את ה"אידיאולוגיות הנכונות" לדעתה לכל תושבי הקוסמוס. אבל לך מותר לחשוב שמותר לאנשים לבחור בשיטת משטר שמתאימה למסורותיהם, לתרבותם ולערכיהם, אפילו אם דפנה מאור תגדיר אותם כחשוכים.

    אהבתי

  38. בסין ההנהגה הפוליטית מתחלפת מידי עשור? לא ידעתי את זה. השילטון הכל יכול שם פורש כל עשור?

    אהבתי

  39. הזכרון שלי תמיד מדהים אותי מחדש, הן לגבי מה שאני זוכרת והן לגבי מה שאני שוכחת. נזכרתי שדווקא בפוסט שדן באידיאליסט סנדרס נערך דיון בפסיכופטיות של אובמה, וכך הצלחתי לאתר את התגובה.

    התגובה אליה התכוונתי מהפוסט "ואם סנדרס ייבחר" מפברואר 2016 :
    _________________________________________________________________

    אני חולקת על ניסינותיכם להסביר את המדיניות האמריקאית באזורנו באמצעות שימוש באישיות אובמה ו/או ערכיו.
    אין להערכתי שום הוכחה שאובמה אינו פסיכופט ריאל פוליטיק אינטליגנטי וקר רוח, המוכן לבגוד בכל אחד ובכל דבר, היודע לשחק עם הקלפים קרוב לחזה ולסתיר היטב את כוונותיו ותוכניותיו (כדוגמת קיסינג'ר)

    התיאוריה האחרונה (בינתיים) שלי היא שניתן להסביר את כל המדיניות האמריקאית באזורנו באמצעות שתי מטרות: מניעת פיגועי טרור איסלמי על אדמת ארה'ב כדוגמת מגדלי התאומים + הימנעות מהקרבת חיי חיילים אמריקאים ובזבוז מיליארדי דולרים.
    מכאן, המטרה האסטרטגית של המדיניות האמריקאית היא למצוא מישהו המעוניין ומסוגל לחסל בכוחות עצמו את ארגוני הטרור המאיימים על ארה'ב, לעודדו ולחזקו.
    מה שמבלבל את הפרשנים הוא העובדה שהאמריקאים נאלצו לבצע פניית פרסה טקטית בכדי להשיג את המטרה האסטרטגית.

    בשלב הראשון אובמה בנה על האחים המוסלמים הסונים. להערכתו איסלמיסטים סונים, המתמקדים בעיקר בנעשה בתוככי המדינות המוסלמיות, ינטרלו בהצלחה את ארגוני הטרור הג'יהדיסטי הסוני, וימנעו טרור על אדמת ארה'ב.
    אובמה ניסה לעודד את הפלת הדיקטטורות הערביות החילוניות, להתידד עם ארדוגן הטורקי איסלמיסטי, להוכיח את חיבתו לסונים ע'י הקמת מדינה פלסטינית, התחייב לעצור את הגרעין השיעי המאיים על מדינות המפרץ הסוניות ועוד ועוד.

    אבל התוכנית נתקלה ב 5 מכשולים:
    1. האחים המוסלמים איבדו את השלטון במצרים, והאמריקאים נאלצו להשלים לבסוף עם החזרת השלטון לידי הצבא המיצרי
    2. למרות חיסול בן לאדן, אל קעידה גידל צאצאים חזקים ממנו עצמו בדמות דאע'ש ובוקו חרם, הממשיכים לאיים על ארה'ב
    3. נתניהו, בסיוע מסיבי של הרש'פ והחמאס, הצליחו לסכל הקמת מדינה פלסטינית
    4. ארדוג'ן התגלה כעצמאי מדי, והקדיש את עיקר מאמציו למלחמה בכורדים במקום בג'יהדיסטים
    5. סעודיה ושאר המדינות הסוניות לא היו מוכנות לשלם יותר ממס שפתים למלחמה בדאע'ש (הנלחם במקומם בהתחזקות הציר השיעי)

    כתוצאה מכל המכשולים הנ'ל אובמה נאלץ ל'חשב מסלול מחדש' ולשנות טקטיקה. לחזק את איראן וסייעניה, בהנחה שרק להם תהיה מוטיבציה אמיתית לחסל את דעא'ש והיכולת לעשות זאת.

    מיותר לציין את כל מי וכל מה שאובמה מוכן להקריב בכדי להשיג את המטרה האסטרטגית האמריקאית."
    ____________________________________________________________________

    במבט לאחור לאחר כשנה, אני חושבת שהייתה זו טעות חמורה לא לייחס חשיבות גדולה למניעים האידיאליסטים של אובמה, ולרצונו לשפר את מצבם של מדוכאי העולם. הוא לא תפס עצמו כנשיא ארה'ב בלבד, שרק טובת אזרחיה לנגד עייניו, אלא כנשיא העולם הסובל והמתאנק.
    אבל "מטרה קדושה" זו, קידשה בעיניו גם את כל האמצעים להשגתה. הוא לא בחל בשום טקטיקה פסיכופטית, ובעיקר הסתרת כוונותיו, מרמה, הטעייה ואפילו בגידה בכל הידידים המסורתים של ארה'ב.
    מה שמזכיר לי כמובן את האידיאולוגים הקומוניסטים, ששאפו להביא גאולה לעולם באמצעות רצח וכליאה של המונים, ההרס המוחלט של ה"עולם הישן" לפני שניתן יהיה לבנותו מחדש ועוד ועוד.
    קיים דמיון מדהים בין חיבת הקומוניסטים להפעלת "אידיוטים שימושיים" בעולם, לבין הטעיית התקשורת ויצירת "תיבת תהודה" שבה התגאה כל כך בן רודס לגבי הסכם הגרעין האיראני. קשה להתעלם מהפער בין המוני ההבטחות החוזרות ונשנות של אובמה שיעמוד תמיד מאחורי ישראל באו'מ לבין ההצבעה האחרונה של נציגתו במועצת הביטחון ונאום קרי ועוד.

    חמור מכך, בין הכרת הקומוניסטים בצורך להחריב עד היסוד את העולם הישן לפני שניתן יהיה להקים את האוטופיה עלייה חלמו, לבין הצלחת אובמה לערער את יציבות המשטרים הסונים במזרח התיכון ולהפוך את כל האזור לגל עיי חורבות מדמם שמבריח מתוכו מליוני פליטים.

    מה שמחזיר אותנו גם ליעקוביינים המהפכנים המסוכנים אליהם התייחס יאיר בהשוואה לסינים המתקדמים באמצעות סדרה ארוכה של רפורמות הדרגתיות הנשענות על מסורתם התרבותית והפוליטית.

    אהבתי

  40. אני מבינה שרדיפת וכליאת מיעוטים ומתנגדים, רצח, סחר באיברים וכל שאר הזוועות בסין הם דברים ממש פעוטים בעיניכם.
    כנראה שאלו מאפיינים של רפורמה הדרגתית וטובה.
    ברור שמי שחושש מכך שמדינה שעושה דברים כאלו תהפוך למעצמה גדולה ומשפיעה הוא יעקוביני מהפכני ומסוכן.
    אובמה לא מבין כלום ביחסי חוץ ואין שום סיבה לחשוב שהוא מבין. לא היה לו הרבה ניסיון או מומחיות בנושא וכל הראיות מצביעות על חוסר הבנה מוחלט.
    אולי פיספסתם את הראיונות וההופעות הפומביות של היועצים שלו ליחסי חוץ?
    אחרי שראיתי כמה הם סתומים הבנתי את מדיניות החוץ של אובמה.

    אהבתי

  41. אם יש דבר שמעצבן אותי בעולם זה המצאת קריטריונים בדיעבד. ב2008 איש לא היה אומר שמדיניות החוץ של אובמה תישפט לפי מצב דיכוי האזרחים בסוריה ולכן גם ב2016 זה קריטריון בעייתי. 11 בספטמבר לא שב על עצמו.

    אהבתי

  42. מישהי,
    דיכוי מתנגדים פוליטיים וסחר באיברים זה לא אותו הדבר. גם אני לא מוכן לחיות במדינה שמדכאת את האופוזיציה, אבל יש כאלו שמוכנים לחיות במדינה כזאת וזאת זכותם המלאה.
    סחר באיברים זה עניין שונה.

    אני לא חולק על הערכים הליברלים שלך, אני רק מצביע על כך שהשימוש בהם לעיתים מוביל לתוצאה ההפוכה. למשל בשנות נשיאותו של אובמה מספר הרציחות בשיקגו, ממנה הוא בא, עלה משמעותית. ואני שואל כיצד? כיצד נשיא שחור עם ערכים הומאניים כל כך נעלים ששפך כסף על מאות תוכניות רווחה פדרליות, שיצר באז ענק סביב מיעוטים וסביב ערך החיים, כיצד בתקופתו הרצח רק גבר?

    תמריץ,
    אני לא עסוק בהערכת המורשת של אובמה. אם הייתי עסוק בכך אז המצאת קריטריונים בדיעבד היא אכן בעייתית. אני אומר משהו פשוט ביותר: מדובר באדם שהגיע לדרגת המינוף הכי משמעותית שניתן להשתמש בה בשביל לקדם פוליטיקה, והוא אכן ניצל אותה ויצר כאוס עולמי. זה הכל.

    אהבתי

  43. מישהי
    כתבת: "אני מבינה שרדיפת וכליאת מיעוטים ומתנגדים, רצח, סחר באיברים וכל שאר הזוועות בסין הם דברים ממש פעוטים בעיניכם."
    אז לא הבנת נכון. הדברים האלו בסין הם פעוטים לעומת הזוועות בעולם המוסלמי וזה מעמיד באור מגוחך את מעריצי אובמה שרואה את העולם המוסלמי בחיוב ולא רואה 'טרור איסלמי' ורואים בעולם המוסלמי שותף לעולם חדש ופרטנר לשלום ובסין רואים מדינה נוראה (במיוחד גם שהדיכוי בסין הולך ופוחת)

    אהבתי

  44. תמריץ

    על מה בדיוק קיבל אובמה פרס נובל לשלום בתחילת כהונתו?! על החזון שייצור שלום בשוייץ ? נראה לי שעל חזון של שלום עולמי וחלק נכבד מנושא השלום העולמי הוא המזרח התיכון הן בעיני נותני הפרס והן בעיני מקבל הפרס. סוריה היא בהחלט במזרח התיכון. ממש לא נראה לי שזה קרטריון של בדיעבד.

    אהבתי

  45. פרס נובל לשלום לאובמה היה בדיחה מלכתחילה. אולי ההיסטוריונים בעתיד יראו קו רציף מהפארסה שבכך ועד לפארסה שבבחירת טראמפ. משטויות פתאטיות של ליברלים ועד לשטויות פתאטיות של שמרנים.

    אהבתי

  46. יאיר אולי לא הבנת אבל סחר באיברי המתנגדים הוא לכאורה אחת משיטות הדיכוי של המתנגדים והמיעוטים.
    לדעתך אם קיימים בסין מחנות ריכוז סודיים שבהם הורגים מיעוטים ומתנגדים וסוחרים באבריהם זה לא נורא כי האזרחים שדיברת איתם תומכים בצורת המשטר.
    זכותם המלאה של אנשים לרצוח אחרים ולסחור באיבריהם?

    מה הקשר לשיקאגו?
    וככל הנראה אין שינוי לטובה באכזריות השלטון, דיכוי המיעוטים ושאר העניינים הפעוטים. השינוי הוא בעיקר ברמת החיים של חלק מאזרחים (אלו שלא משתייכים למיעוטים שהשלטון מדכא) ובעוצמתה של סין. והרבה אנשים לא היו רוצים שמדינה שעושה דברים כאלו תתעצם.

    למשה – בכלל לא בטוח עד כמה הם פעוטים, הרבה מפשעיה של סין מוסתרים.

    לא נראה לי שאובמה רואה את העולם המוסלמי או את סין בחיוב.
    לא זוכרת שהוא פעל הרבה נגד סין.

    אהבתי

  47. מישהי,
    לא תמכתי בסחר באיברים ולא בשום דבר דומה. מה שלא בסדר צריך לשנות ולתקן וסחר באיברים (במתנגדי המשטר או בתומכי המשטר) הוא אסור.
    אני מתייחס לסלידה הליברלית מסין רק מעצם היותה דיקטטורה של המפלגה הקומוניסטית ושאין בה בחירות. זה ליברליות מהסוג של "זכויות לכל בתנאי שאתה ליברל כמוני".

    דרך אגב, מה שמשה כתב (ההשוואה בין סין למדינות האיסלם/ערב) ממחיש את הגזענות הליברלית. מה שאסור לסין מותר לערבים/מוסלמים. למה הם מקבלים הנחה? כי הליברל תופס את הערבי כנחות.

    אהבתי

  48. מישהי

    תעשי את הניסוי המחשבתי הבא. נניח שאת חייבת להגר ויש לך בחירה או למדינה מוסלמית או לסין – לאיפה היית בוחרת. אני ממש לא רוצה להגר לסין אבל מבין שתי האפשרויות הייתי בוחר בסין בלי פקפוק. בסין יש הרבה יותר סיכוי לחיים ללא פחד לי ולמשפחתי. יש הרבה יותר סיכוי לעתיד לילדים שלי.

    אהבתי

  49. אז זהו שהסלידה הליברלית היא לא רק מעצם היותה דיקטוטרה של המפלגה הקומוניסטית, הסלידה היא ממשטר שמבצע זוועות.
    איזו הנחה מקבלים הערבים? מה זה אומר בכלל? נראה לי שנתתם פה הנחות לסין.
    לא הבנתי איך הערבים ושיקאגו קשורים בכלל.

    משה- אין לי מושג באיזו מדינה הייתי בוחרת, אבל זה תלוי בהרבה גורמים ולא ממש משקף את אכזריות השלטון.

    אהבתי

  50. מישהי
    הדיון פה באמת קיבל כיוון לא ברור. בכל אופן לגבי סין והאיסלם – אכן שניהם אכזריים כלפי מי שמתנגד לשלטון וכלפי מי שאורח חייו לא תואם את המרחב אותו מאשר השילטון.
    האכזריות של שניהם היא נוראית והשאלה מי יותר אכזר היא שולית.
    הנקודה העיקרית בהשוואה בניהם היא שהמרחב המאושר על ידי השלטון הסיני הוא רחב מאוד ביחס למרחב בשלטון האיסלם.
    בסין אין רדיפת נוצרים יהודים הומואים וכו' מה שלא קורה תחת השילטון המוסלמי. מעמד האישה בסין אינו נחות כמו בעולם המוסלמי.
    המציאות היא שרוב מוחלט של אנשי העולם הלא סיני אם מישהו משם יהגר לסין ולא ינסה לשנות את השלטון יוכל להמשיך את אורח חייו הקודם בלי חשש. אבל רוב מוחלט של אנשי העולם הלא מוסלמי לא יוכלו להמשיך באורח חייהם תחת שלטון מוסלמי.
    מבחינת ליברליות עם זאת שיש לסין הרבה מה לשפר המרחק ממנה לעולם המוסלמי הוא עצום.

    אהבתי

  51. אין לי מושג על מה אתה מתבסס. בסין יש דיכוי של נוצרים, ומעמד האישה מאוד נמוך, יש שם אפילו יהודים שטוענים לדיכוי.
    לא יודעת לגבי הומואים ושאר הדברים שכתבת, אבל אני לא אתפלא אם גם הם נרדפים.

    אהבתי

  52. מהיכן הטענה על דיכוי יהודים בסין. שוחחתי עם שליח חב"ד שם והוא תיאר באוזני משטר מאוד מקבל מבחינת יהודים. הוא טען שהסינים הממוצעים לא אנטישמיים כי הם לא מכירים את הנושא היהודי בכלל ושסינים יותר משכילים ויותר מעורבים במתרחש בעולם מוקירים את ישראל.
    לגבי דיכוי נוצרים זה נראה לי מוזר. החנויות היו מלאות בסמלי קריסמס ועצי אשוח.

    אורי, היכן אתה כשצריך את עזרתך כמקור ראשון על סין ועל יהודים בסין??

    אהבתי

  53. יאיר, ההבחנות שלך על סין מדויקות מאד לדעתי. פרט לטעות טכנית קטנה, יש בחירות בסין כל 5 שנים, וזה עכשיו. 900 מליון איש בוחרים ל9 מפלגות + עצמאים. זה לא סותר את המסקנות שלך.
    לגבי דת, בסין יש מספר דתות מוכרות ומאושרות על פי חוק, יהדות היא לא אחת מהן. בסין יש הקפדה יתרה על שמירת זכויות מיעוטים ופשוט אין יהודים או יש מעט מדי מכדי להתיחס אליהם בחוק וזה מכניס אותם טכנית לקטגוריה לא נוחה.
    החוק מכיר בנצרות ויש אפילו כנסיות מרשימות שעומדות מעל 100 שנים ולאחרונה התחילו להתמלא. הייתי בעירות שוליות ונדהמתי לראות שבכל רחוב שני יש כנסיה עתיקה ונכנסתי ודיברתי עם הכומר ונאמר לי שהםן מתמלאות מחדש לאחרונה,אני ביחסי ידידות עם כמרים ורבנים שפעילים בסין. כנסיות צריכות להיות רשומות אבל רוב הכנסיות הן בבתים פרטיים והמשטר חושש ממשהו שלא רגוליטד. אחת הסיבות שהכנסיות לא רשומות היא שהממשל לוקח את התרומות ומחלק אותן כראות עיניו. הם מעלימים עיין מכנסיות לא רשומות אבל זה נחשב לא חוקי. כשכמרים מערביים מגיעים לכנסיות לא חוקיות המשטרה מזמינה אותם ומראה להם שהיא יודעת בדיוק איפה הם ביקרו ומה אמרו אבל לא מבצעת צעדים. בכל זאת זה שינוי אדיר ממה שהיה לפני 20 שנה. לפני 20 שנה היה לי חבר שהיה מבריח ספרי תנ"ך לסין בתוך בגדים של זקנות בתשלום והשותף שלו חטף שנת מאסר על כך, הכל השתנה. זו לא רדיפה ודיכוי והסינים לא רק שלא אנטישמים אלא מאד אוהבים יהודים וזו רק שאלה של זמן לפני שהנוצרים יכנסו לתפקידי מפתח בממשל והאהדה לישראל תגדל. לפני 2-3 שנים היתה הערכה שמספר הנוצרים בסין הגיע ל 60 מליון והתיצב והם מבססים את עצמם. הנצרות נתפסת כחלק מהעולם המערבי ותהפוך להיות חלק מחיי החברה, אי אפשר להכנס לשום מקום בלי לשמוע שירי חג מולד וזה יתגבר.

    אהבתי

  54. אורי תודה על העדות ממקור ראשון.
    אני מתרשם בהרבה ממי שנמצא שם ומדווח מאשר מכתבות סנסציוניות בעיתונות העולמית.
    כשאני משווה כתבה על ישראל מול המצב בישראל, והפער הוא כה עצום, אני מקבל פרופורציה על כתבות על מקומות אחרים בעולם.

    ונדמה לי שזה גם תקף אודות התחזיות המשפטיות של תמריץ. המצב אכן לא מדהים אבל בטח לא גרוע כפי שמשתקף מקריאה בפרשנות עיתונאית.

    אהבתי

  55. יאיר- זה נראה שולי ולא טענתי שמדובר באנטישמיות.
    הייתה פעם כתבה למשל על מיעוט יהודי שהמשטר הרס להם בית כנסת והחרים תשמישי קדושה.
    לגבי הנוצרים- תעשה חיפוש china christian, תמצא כל מיני דברים.
    גם אני מתרשמת לטובה מתוכניות תירות על סין, אבל זה לא אומר הרבה. גם דובאי עיר מגניבה לתיירים.
    הזוועות האמיתיות בסין נעשות למיעוטים אחרים.
    אבל אם אתה סומך רק על התרשמותך בתור תייר ופוסל מראש כל מה שלא מתיישב עם השקפתך אז זה דיון מיותר.

    אהבתי

  56. לא מתרשם מחויותי כתייר, אך מתרשם מאוד מדברי ישראלים שגרים שם, וכאן קיבלת עדות ישירה מאורי שגר בסין.

    אהבתי

  57. מישהי, רוב הסינים לא יודעים כלל מהו יהודי ובוודאי שלא על השואה, אחוזים ספורים שהם נוצרים ידעו. ההסטוריה של אירופה לא מרכז חייהם ולא מוכרת להם. הבירוקרטיה והחשש מאיום על השילטון גורם להם לבצע צעדים שלמערבים נראים כמו רדיפות. זו מדינת עולם שלישי וגם לי יש הרגשה תכופות שאני חי במדינה ערבית אטומה. על פי חוק יש למיעוטים זכויות מרחיקות לכת, מאד מקפידים על כך, אבל כל זמן שהביטוי שלהם הוא רעש רקע ולא פוגע במוסדות השילטון. הבירוקרטיה מוגזמת ויש הרבה משחקי כוח מבעלי תפקידים. הרבה מהזוועות שאת שומעת הם ברובם תעמולה של הפאלן גונג בתמיכה אמריקאית.

    אהבתי

  58. "אנא תן לי לעזור לך או שתטבע אמר הקוף לדג כשהניח אותו בבטחה על עץ."

    מתוך סיפור עם סיני טנזני עתיק המספר על הדרך לגיהנום הרצופה בכוונות טובות. בפולנית , זה נשמע אפילו יותר טוב.מ

    אהבתי

  59. תמריץ, כתבת שיש לך יתרון עלי והוא שאתה שמאלן לשעבר. וזה נכון. אבל יש לך גם חיסרון: השמאלנות לשעבר שלך גורמת לך לסלוד מאדם כמו שלי יחימוביץ', בעוד שאני מכבד אותה.
    למה אני מזכיר את זה עכשיו?
    כי היא האדם היחיד בשמאל שקורא להעניק חנונה לאלאור אזריה. ולמה אני מעריך אותה על כך?
    1. היא מסוגלת לצאת מהקונכיה שלה ולראות את המציאות שלא דרך

    אהבתי

  60. הסיסמאות של השמאל ("רצח הוא רצח הוא רצח").
    2. היא ישרה בכדי להגן על פסק הדין (וכל מי שעיניו בראשו מבין שבירור העובדות והמציאות היא אמת לאמיתה בפסק הדין).
    3. היא ישרה בכך שכשם שהיא קוראת לחנינה (או קיצור עונש משמעותי) של נשים שרצחו את האנס שלהן, כך היא קוראת לחנינת אזריה.

    אהבתי

  61. יאיר, שלי יחימוביץ' קוראת לחון את אזריה משום שהיא רואה את העולם כמאבק בין חזקים לחלשים שבו תמיד תעמוד לצד החלש. היא סולדת ממצב שבו החלש משלם על חולשתו, אפילו אם ניתן לייחס לו אשמה כאינדיבידואל. אזריה חלש בעיניה לא במערכת היחסים מול הפלסטיני. שם הוא חייל צה"ל החזק מול לוחם חופש מדוכא המוטל גוסס.
    אזריה חלש במערכת היחסים הפנים ישראלית שבה קל ליחס לו כחייל מזרחי מבית עני ולא משכיל את עוולות הכיבוש שבהן ישראל השבעה והעשירה היא שותפה מלאה.

    אהבתי

  62. ואתה לא שותף לתפיסה שאזריה נענש בגלל קבוצת ההשתייכות שלו?
    אני חייב להודות שגם אני שותף לתפיסה הזאת. מעשים נוראים ביותר בוצעו בעבר ע"י אנשים אחרים אבל הם היו שייכים ל"קבוצה הנכונה" ובפועל הם לא נענשו.

    אהבתי

  63. אני חולקת קשות על תפיסת העולם של שלי יחימוביץ, אך מעריכה מאוד הן את היושר והיושרה שלה, והן את האומץ שלה לצאת נגד מוסכמות המחנה אליו היא משתייכת.
    במובנים רבים היא מזכירה לי את קלמן ליבסקינד. גם הוא חטף קשות, ולא פעם אחת, כאשר יושרתו ו/או טהרנותו (שאלה של פרשנות) גרמו לו להתנגד לעמדה המקובלת במחנה הדתי לאומי.

    קריאתה למתן חנינה לאלאור עזריה, עוד לפני שהסתיים התהליך השיפוטי, אינה פחות חמורה בעיני מדברי הרמטכל דאז (יעלון) שהזדרז לחרוץ את דינו של החייל עוד לפני שהחל משפטו. שניהם זיהמו קשות את התהליך השיפוטי, והשתמשו בחפ'ש האומלל ככלי לקידום האג'נדות הפוליטיות שלהם.

    איני מסכימה לקביעה שאלאור עזריה נשפט בגלל קבוצת ההשתייכות שלו. מעבר לעובדה שצולם, הוא נקלע לאש צולבת בין "מתנגדי הכיבוש',' המנסים להוכיח שהשליטה הביטחונית ביש'ע גוררת בהכרח את חיילי צה'ל לבצע פשעים נגד האנושות (ומכאן חייבים לפנות את יש'ע), לבין אלו התובעים לדכא בכוח רב יותר את הטרור הפלסטיני כך שכל מחבל הבא להרוג יהודים יומת (ומכאן חייבים לשנות את כל הוראות הפתיחה באש של צה'ל ונורמות "המוסריות המוגזמת" שלו).
    שתי עמדות שבעבר הלא מאוד רחוק היו פחות קיצוניות, ולפיכך אפשרו לחיילים ולקצינים שפעלו בניגוד להוראות, לחמוק מלתת את הדין על מה שעשו. מעין הסכמה שבשתיקה ובקריצה.

    אהבתי

  64. ליאיר,

    אתה מערב בין קבוצת השתייכות (מזרחיים – אשכנזים, עניים – אמידים וכו') לבין דרג בארגון.
    צה'ל, כמו כל ארגון אחר, מאפשר לבכיריו לעשות את מה שאסור לזוטריו.
    דין מח'ט / קצין בכיר תמיד היה (ויהיה) שונה מדין סמ'ל / חייל פשוט. הקצונה הבכירה (כמו רוב מועצות המנהלים בחברות אזרחיות) נוהגת לסגור שורות בכדי להגן על המשתייכים למועדון העילית שלהם, גם כאשר פשעו וחטאו.
    ראה גם השוחד ששילמה הנהלת בנק הפועלים, מכספי הבנק, בכדי למנוע העמדת מנכ'ל הבנק לדין על אונס. שוחד שבודאי שלא היו מוכנים לשלם למתלוננת על אונס שביצע בה עובד במחלקת ההשקעות באיזשהו סניף נידח.
    מה ששמטיל מעט ספק בקביעתו של תמריץ ששמירת המדרג ההיררכי מאפיינת בעיקר או רק חברות מסורתיות.

    אהבתי

  65. ליאיר,

    המתאם, ובעיקר בתוך צה'ל, רחוק מלהיות מלא.
    צה'ל הוא אחד ממנופי המובילית החברתית הגדולים ביותר בישראל.
    הרמטכ'ל איזנקוט אינו יותר אשכנזי בכהוא זה מסמ'ר עזריה. ולמיטב ידיעתי, גם הוא לא נולד עם כפית כסף בפיו. (נדמה לי שגם ציון קינן שייך לחבורתם).

    לתפיסתי, אם קיימת הטייה במשפט אלאור עזריה בהשוואה למקרים מצולמים אחרים בצה'ל – היא קשורה יותר לאתיקה של "מועדוני החברים / מועדוני המיוחסים" (המקבלת בד'כ כינויים נאצלים כגון "אחוות לוחמים" ו"הרעות") יותר מאשר למשתני רקע חברתי.

    אבל, בעיני הבעייה הקשה ביותר היא הניתוק המוחלט של התהליך המשפטי מכל הרקע של האירוע. כאילו מדובר בארוע סטרילי, נטול כל הקשר:
    – מגל הטרור והעובדה שמדובר במחבל ולא בפלסטיני תמים,
    – מהתביעות של הימין לשנות את מדיניות ההכלה וההבלגה של צה'ל ואת הוראות הפתיחה באש שלו,
    – משחרור סיטונאי של מחבלים בעסקאות עם ארגוני טרור, והחשש שבעתיד גם מחבל זה ישוחרר לפני שיסיים לרצות את עונשו,
    – מהתגברות חוסר הלגיטמציה הפנימית והבינלאומית לעצם נוכחות צה'ל בחברון,
    – מהאיום בהגשת תביעות נגד חיילי צה'ל ומפקדיו בבתי דין בינלאומיים והצורך להוכיח לעולם שצה'ל שופט בהגינות ובחומרה ממלאי תפקידים שסרחו ועוד.

    ========

    מצ'ב מאמר של אראל סגל, שלפחות מנסה להתייחס קצת לרקע ההכרחי להבנת האירוע.
    לטעמי לא מספיק, אך הרבה יותר טוב מכל אלו שמנסים להתעלם לחלוטין מהרקע, ולהתייחס להריגה של המחבל כארוע סטרילי נטול כל הקשרים.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/855/586.html?hp=1&cat=479#talkback

    אהבתי

  66. תמריץ, יחימוביץ' היא יותר מאשר "חלשים נגד חזקים".
    היא מן היחידים בשמאל שמבינים שהויכוח כאן הוא על מדיניות ולא כחבריה שחושבים ש"הימין גנב את הבחירות", אילולי קמפיין "הערבים מגיעים באוטובוסים" נתניהו לא היה מנצח, אנשי הפריפריה הם מטומטמים שהימין עובד עליהם דרך קבע, בוז'י לא עובר מסך, צריך להעמיד גנרל בראש מחנה השמאל, הבחירות הן רגשיות בלבד …. ועוד

    אהבתי

  67. מי שמבין שהויכוח כאן הוא על מדיניות, כמו יחימוביץ, מנסה לשכנע את הבוחר בצדקת מדיניותו, גם אם ללא הצלחה. מי שחושב שהעם מטומטם הוא טוטאליטריסט גם אם רוממות "שלטון החוק" בגרונו.

    אהבתי

  68. מה זה "האגף השמאלי בעבודה". יש היום אגף ימני בעבודה?
    בימים עברו היה ימין מדיני במפלגת העבודה. היום אין.

    (ועם זאת אני עדיין סבור שתפיסותיה המדיניות של יחימוביץ' הן נעלם. יש לה יכולת התבטאות מדויקת ומורכבת ובדיבורה היא עוקפת מוקשים בנוגע לנושאים מדיניים. לי לא ברור מהי משנתה המדינית).

    אהבתי

  69. הרמז העיקרי לעמדותיה המדיניות של שלי יחימוביץ הוא הודאתה שבעבר הצביעה לחד'ש.
    נראה לי שלו גילתה התנגדות עזה להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה (כולל ביטול חוק השבות והכרה בזכות השיבה) לא הייתה מצביעה למפלגה זו, גם אם היא מזדהה עם עמדותיה הכלכליות. כנראה שמבחינתה, "שלטון הפרולטריון" יוכל לכלול גם את מי שיכתירו את עצמם כנציגי הפרולטריון הערבי, ולא רק ראשי הוועדים (היהודים) הגדולים במשק.
    אני לפחות לא שמעתי אותה מעולם מגלה הסתייגות כלשהי ממצע חד'ש ו/או מביעה חרטה על בחירה זו.

    אהבתי

  70. תכל'ס דעותיה המדיניות לא משנות לי בהקשר שלנו. אני מעריך אותה מאוד אבל לא אצביע לה.
    להבנתי היא משתייכת לקבוצה יקרה של אנשים שתחילתה ב"ברית שלום" עוד לפני קום המדינה (מאגנס, בובר, גרשם שלום בהתחלה ועוד…).
    קבוצה של יהודים אוניברסאליסטיים (שגם שכנו במסדרונות האוניברסיטה) שקולם המוסרי חשוב ביותר אך הבנתם המדינית אפסית ושלילית.
    (למשל מאגנס, באותה עת נשיא האוניברסיטה העברית, נסע במיוחד לארה"ב להשפיע על הממשל ועל החוגים היהודיים שם להתנגד להקמת מדינה יהודית).

    אהבתי

  71. מאגנס היה הנציג הבכיר ביותר בישראל מטעם יהדות ארה"ב הרפורמית. סיפור שבהזדמנות צריך לספר כי שם טמונים הזרעים ליחס התנועה הציונית לרפורמים. או ליתר דיוק לאי היחס כלפיהם.

    אהבתי

  72. קמיליה, יאיר, מסכים.
    עם זאת אין ספק ששלי קיבלה החלטה עקרונית שמבין יחסי הכוח שנראים לה מתועבים, היא תתמקד באלו שבתוך החברה הישראלית ולא אלו שבין ישראלים לפלסטינים.

    אהבתי

  73. אומרים שהיא שינתה את דעתה ועכשיו היא "ימנית".
    אין כזה דבר אגף ימני, כי גם הליכוד הימני תומך לכאורה בפתרון שתי המדינות.
    החלוקה לימין ושמאל איבדה הרבה ממשמעותה.

    אהבתי

  74. ליאיר,

    קשה לי מאוד להסכים עם ההגדרה של אנשי ברית שלום כ"קבוצה יקרה" ועם הטענה ש"קולם המוסרי חשוב ביותר".

    בעיני, הם אינם מוסריים יותר מפצפיסטיים. אידיאולוגיה הנתפסת בעיני כמאוד לא מוסרית.
    הם אכן נרתעו מכל רמז של "כוחנות" ו"לאומנות" מצד יהודים, ולמעשה שללו את זכותם ואת חובתם להגן על עצמם בכוח הזרוע. הם האמינו שהפגנת חולשה היא כוח כיון שתיצור רצון טוב בקרב הצד השני. מכאן, הם תמכו ב"הבלגה" של היהודים והפניית הלחי השניה, בפרעות שנערכו בהם ב 36 – 39 ועוד ועוד.
    מכיון שהפגנת החולשה היהודית לא יצרה את הרצון הטוב המצופה מצד הערבים, אלא כמובן את ההפך המוחלט מזה, הם הציעו ליהודים להיכנע ולקבל את כל רצונות התוקפן ודרישותיו. כולל התביעה של הערבים שהיהודים ישארו כמיעוט קטנטן, ולפיכך נסבל, בפלסטינה. שהיהודים יקימו לעצמם, לכל היותר, כמה "מרכזים רוחניים קטנטנים". כדוגמת ישיבת "היישוב הישן" בחברון ששוכניה נטבחו ב 29 ע'י שכניהם. תביעה שמשמעותה הייתה שהמוני ניצולי שואה יהודים, ששכנו במחנות העקורים באירופה לאחר מלחה'ע השנייה, לא יורשו לעולם להגיע לארץ.

    קבוצה יקרה זו לא רק ניסתה לשכנע את הממשל האמריקאי להסיר את תמיכתה בהקמת מדינת ישראל, היא גם ניסתה לשכנע את מזכיר המדינה דאז מארשל לאסור על יהודים אמריקאים לתרום כספים ליישוב היהודי, כך שלא יהיה ליהודים כסף לרכוש נשק, ומלחמת העצמאות תסתיים בהפסד הרצומ של היהודים הלאומניים הכוחניים.

    חשוב להוסיף שגם זלמן שוקן (הסבא) תמך בברית שלום ותרם לה רבות. הוא גם תמך בנישואי תערובת בין יהודי הארץ לערבייה בכדי ליצור את ההרמוניה החברתית המאפיינת מדינות הגירה רב לאומיות כמו ארה'ב וקנדה. אם רוצים, ניתן לזהות את גלגולי אידיאולוגיה זו גם בעיתונו של שוקן הנכד.

    אהבתי

  75. מישהי
    בעקבות דבריך על זה שאין ימין כי גם בימין תומכים בפתרון שתי מדינות.
    יש נקודה שנראה לי שאנשי שמאל לא מבינים את הימין ואת כלל הציבור בארץ. אביא משל: יש בעיה של עוני נניח שמישהו יציע פתרון שיבואו חייזרים ויתנו לכל משפחה מליון דולר אם ישאלו אותי אם אני תומך בפתרון זה אענה ודאי זה יהיה מצויין אם זה יקרה אם מחר בבוקר אתעורר ואראה חייזרים מחלקים מליוני דולרים אקדם אותם בזרועות פתוחות. האם אני אבחר מישהו למנהיגות שמהמדיניות הכלכלית שלו היא: "לדאוג שיבואו חייזרים שיתנו לכל משפחה מליון דולר" ודאי שלא ברור אותו אחד לא מחובר למציאות …
    לשאלה האם אתה בעד פתרון שתי מדינות אענה כן. אם מחר אקום בבוקר למציאות בה יש שלום ושתי מדינות אקבל אותו. האם אצביע למי שהמדיניות שלו היא : "להביא שלום על ידי שתי מדינות" התשובה בהחלט לא. הוא פשוט לא מחובר למציאות מדיניות החותרת לשתי מדינות לא תביא שלום ולהפך תביא שפיכות דמים נוראה ואסונות (ואת הבסיס להשקפת מציאות זו כתבה קמיליה).
    ההבדל בין ימין ושמאל (לא בקצוות) אינו אידיאולוגי טהור (יש גם הבדלים אידאולגיים אבל הם לא מתבטאים למעשה בשאלה הנוכחית של פתרון שתי המדינות) אלא בראיית המציאות: אנשי שמאל רואים בשתי המדינות פיתרון מציאותי ומדיניות שתביא את השלום. אנשי ימין להפך.
    הסקרים אומרים שיש תמיכה רחבה בציבור בפתרון שתי המדינות וגם אומרים שרוב הציבור לא מאמין שיש 'פרטנר' אנשי שמאל מפרשים תוצאות אלו שהעם בעד מדיניות של חתירה לשתי מדינות שאולי תצליח להתגבר על בעיית הפרטנר אומנם לא בטוח שזה יצליח אבל חייבים לנסות. – זוהי טעות מוחלטת התוצאות אומרות שבעיני רוב העם פתרון שתי המדינות הוא טוב כמו חייזרים שיחלקו מליוני דולרים.

    אהבתי

  76. קמיליה, החיים מורכבים יותר.
    הדוגמאות שפירטת ממחישים את האיוולת המדינית, אבל אני עדיין מוקיר טיפוס של אנשים שכבר לא קיים היום (ושבמידה רבה הוכחד במכוןן במסגרת הפרויקט הציוני) והוא היהודי האוניברסאלי, איש העולם הגדול, הדובר בכמה שפות, המקיים שיח ושיג עם חכמי אומות העולם והמפזר תפיסות חדשות.

    נכון שאני לא מסכים לשוקה התחתונה

    אהבתי

  77. לשורה התחתונה שלהם, אבל יש בהם דעת ואהבת דעת.
    וכדרכם של אידיוטים שימושיים מתלווה לדעתם איוולת מדינית והתרפסות לאומית.

    אהבתי

  78. אז ליכודניקים בעצם בחרו במפלגה שתומכת בכך שחיזרים יחלקו מיליוני דולרים לאזרחים?
    כתבת שאתה לא תצביע למפלגה כזאת.
    אין באמת הבדל בראית ההמציאות בין הימין לשמאל, גם אנשי שמאל טענו שאין פרטנר.

    אהבתי

  79. אכן הליכודניקים בחרו במפלגה שתומכת ברעיון שחייזרים יחלקו מיליוני דולרים אבל המדיניות שלה היא אחרת לגמרי לא כל רעיון נפלא שראוי לתמיכה יכול וראוי להיות מדיניות.

    תפיסת המציאות של אנשי השמאל שמסכימים שאין פרטנר היא ששווה לנסות. התפיסה שלהם היא א. 98% שאין פרטנר אבל שוה לנסות בשביל 2% ב. עצם הנסיון אינו מסוכן מקסימום לא הצלחנו אז לא הרווחנו. דהיינו לעשות דברים כגון לתת דברים 'קטנים' ו'הקלות' לצד השני בשביל לשכנע את הצד השני להכנס למשא ומתן אינו מסוכן. במידה ויחתם הסכם ותקום מדינה פלסטינית והיא לא תכבד את ההסכם זה לא מצב יותר גרוע מאשר כעת.
    לעומת זאת תפיסת המציאות של אנשי הימין היא: א. 99.999% שאין פרטנר כמו שאדם לא יבסס את התנהלותו הכלכלית על זכיה בפיס (הוא אולי יקנה כרטיס פיס אבל בהחלט לא יציג את זה כ'מדיניות כלכלית' שלו. ולא זו תהיה 'משנתו הכלכלית' וודאי לא ישקיע בזה סכום משמעותי). ב. עצם התהליך מסוכן נתינת הדברים הקטנים מעוררת את תאוות הרצח שלהם מציגה בעיני העולם מצג שאנו עצמינו מודים שאנחנו לא הצודקים. מדינה פלסטינית שלא תכבד את ההסכם זה הרבה יותר גרוע מהמצב הנוכחי תהיה להם יכולות התקפיות הרבה יותר גדולות.

    בנקודה א ההבדל לא כל כך מורגש ומספרית אינו גדול פחות מ2% הבדל אבל הוא משמעותי.

    אהבתי

  80. אולי לא הבהרתי את זה מספיק אני בהחלט כן אבחר במפלגה שתומכת ברעיון שחייזרים יחלקו מיליוני דולרים אני בהחלט לא אבחר במפלגה שזו המדיניות שלה.

    אהבתי

  81. ליאיר,

    החיים אכן מורכבים יותר.
    יש כמה דברים שאני מאוד מעריכה ביהודי גרמניה, ומאוד מצרה על דומיננטיות היתר שהייתה בישראל ליהודי מזרח אירופה שהשתייכו לתנועות הסוציאליסטיות, שהביאה לצמצום השפעת יהודי גרמניה על היישוב היהודי בארץ.
    לדוגמא הכבוד הרב שהעניקו יוצאי גרמניה ליסודיות, לתכנון מראש, להשכלה, לידע ולתארים אקדמיים – בהשוואה לגישה המאלתרת והאנטי אינטלקטואלית של מעריצי החקלאים, סוללי הכבישים והלוחמים. (נקודה זו קשורה בעקיפין גם לויכוח שלי עם אבשלום בן זאב לגבי הציונות ולשלילת כל מאפייני "היהודי הגלותי" ).
    מצד שני, פעילות מאגנס בארה'ב, כאשר היישוב היהודי בארץ עמד בסכנת השמדה (וסיכויי הצלחתו במלחמה מול ארצות ערב הוערכו כלא גבוהים יותר מ 50%) היא בעיני בגידה בבני עמו. עם ששנים מועטות בלבד לפני כן עמד בסכנת השמדה טוטאלית. גם נכונותו לא לאפשר לניצולי ההשמדה להגיע לארץ, בכדי לא לקומם את הערבים על המעטים שכבר גרו בארץ, קרובה מאוד בעיני לבגידה.
    כל הערכתי הרבה למקימי האוניברסיטה העברית והטכניון, למקדמי ענף הרפואה ביישוב ולמקימי ניצני התעשייה והעיתונות הלא מפלגתית – מתגמדת בהשוואה לזעם על הבוגדים בבני עמם, מסכנים את חייהם ומוכנים להפנות אליהם את גבם בשעת מצוקתם.

    ***
    אגב, לכל מי שמזדמן לצפון הארץ מאוד מומלץ לבקר במוזיאון המפאר את תרומת יהודי גרמניה, שהקים בכפר וורדים סטף ורטהיימר. יש לידו גם גן פסלים, מוזיאון מכוניות עתיקות, דשא ענקי למשחקי ילדים, אפשרות לקניית תבלינים טריים ועוד.

    ====================================================

    למשה,
    אהבתי 💟
    אני אפילו מוכנה לעמוד בתור ארוך בכדי לחתום על תמיכתי בתוכנית המלחמה בעוני באמצעות החייזרים. למרות חששותי מהיווצרות היפר אינפלציה.

    אהבתי

  82. קמיליה, אנחנו מסכימים על העובדות אבל בעלי דגשים שונים.

    בחזרה לנושא הפוסט המקורי. דעה של "שמאלן לשעבר", ולייתר דיוק שמאל מקורי ואותנטי כפי שהיה בעבר בימי גולדה, אלון וטבנקין:
    http://mida.org.il/2017/01/09/החברה-הפלסטינית-מכורה-לאלימות-ראיון/

    דעתו על אובמה במזרח התיכון בסוף הכתבה.

    אהבתי

  83. דעתי על הנזק שגרם אובמה לישראל קרובה יותר לברוך מרזל מאשר לדן שיפטן. חוץ מזה שיפטן מדבר מאוד לעניין.

    אהבתי

  84. נהניתי לקרוא את דברי מרזל. הוא בהחלט צודק !!
    כיף לקרוא זווית חדשה ומרעננת, ובמפתיע מרזל הצליח לעשות זאת.
    התודה והברכה לו.

    מה שמוזר לי שאתה תמריץ מסכים לדעתו כי הוא בעצם טוען שאובמה אנרכיסט. טענה ישנה שלי שאתה מתנגד לה שוב ושוב.

    אהבתי

  85. נראה לי שהמחלוקת בינינו היא עניין של הגדרה. מיהו אנרכיסט? אם זהו ספקטרום, אז אובמה בטח יותר אנרכיסט מבוש. הוא פחות מאמין בהיבטים החיוביים של היותה של ארה"ב כוח מרכזי ששולט בכול.
    מצד שני איני חושב שחתר לפרק ארה"ב מגרעין או לפורר את הצבא האמריקני או כל דבר אחר שאנרכיסט היה שואף לעשות.

    אהבתי

  86. יאיר מרזל לא טוען שאובמה אנרכיסט אובמה אכן יצר אנרכיה אבל לא זה מה שהוא התכוין ליצור.

    אהבתי

  87. ראה דברי מה-29/3/15 לאחר פרסום הפוסט שלך:

    "אובמה הוא אולטרה-אדריכל ומעצב הפנים והחוץ של המזרח התיכון לפי תפיסת עולמו. אובמה החליט לעצב מחדש את האיסלאם ואת המזרח התיכון. זה בדיוק מה שהוא טען בנאום המכונן שלו בקהיר … אובמה רוצה לעצב מחדש את האיסלאם ולא את מדינות ערב. עיצוב מחדש של מדינות ערב היה החזון של בוש הבן. הוא חשב שהבעיה של מדינות ערב זה חוסר בדמוקרטיה ולכן ניסה לעצב אותן מחדש. לכן הוא לחץ על מדינות "מתונות" ובעלות ברית כמו מצרים לערוך רפורמות פוליטיות (וגם עלינו הוא לחץ לערוך בחירות ברשות הפלסטינית) וכמובן שבגלל זה הוא ניסה לייצר עיראק חדשה (דבר שלא צלח) שתהווה דוגמה ומופת לאיך מדינות ערביות צריכות להתנהג. בוש רצה לקדם דמוקרטיה אבל הוא עשה זאת דרך המבנים הפוליטיים הקיימים כי המטרה הייתה קידום העולם הערבי והבאתו ליותר שגשוג ויציבות. לא כך חושב אובמה. אובמה רוצה לחנך את האיסלאם "מבפנים", דרך הדת ולא דרך הפוליטיקה. בנאום קהיר הוא לא דיבר בכלל על מדינות ערב. הוא דיבר על הדת המוסלמית ועל התרבות האנושית שסביב לה … הוא לא מכיר באמת במדינות, ובטח לא במדינות שלא מקבלות לגיטימציה מאזרחיהן … אובמה נאם נאום מכונן בקהיר בתחילת דרכו, מאז העולם הערבי מתפרק, מדיניות החוץ האמריקאית הפכה אגרסיבית כנגד בעלי בריתה, אובמה תומך בשיעים ובאיראן. כל אלו מתחברים לעובדה פשוטה – אובמה אינו ממשיך את קודמיו. הוא עזב את הברית של ארה"ב עם הסונים ועם ישראל, הוא החליט להפסיק לתמוך במשטרים הערבים ה"מתונים", הוא מעדיף כאוס על-פני יציבות …"

    האם שנתיים אחרי הדיון הזה שקיימנו פה (ובפוסטים נוספים שלך) עדיין לא ברור לך שאובמה מינף את השפעתו כנשיא ארה"ב בשביל לפרק את המזה"ת? והאם מי שמפרק מדינות לא נחשב בעיניך כאנרכיסט?

    "אָנַרְכִיזְם הוא מושג כללי המתייחס למגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות … בביטול מוסד המדינה ולעתים גם בביטול כלל המבנים ההיררכיים בחברה" (ויקיפדיה).
    האם מעשי אובמה לא נכללים במסגרת אנרכיזם לפי ההגדרה הצרה של ויקיפדיה?
    האם במדיניות הפנים שלו אתה לא רואה "נגיעות" של "ביטול כלל המבנים ההיררכיים בחברה"?
    אז נכון שהוא לא פירק את הצבא האמריקאי כי אף נשיא, חזק ככל שיהיה, לא יוכל לעשות זאת כי הציבור האמריקאי לא יסכים לכך. אז הוא בחר כמגרש משחקים את המזה"ת.

    אהבתי

  88. כל שמאלן מטבעו חש סלידה מסוימת מהיררכיה. למעשה זה מה שמגדיר שמאלנות. מכאן ועד להגיד ששאיפת אובמה או השמאל המיינסטרימי בעולם היא לפרק מדינות, הדרך רחוקה. אפשר להקים מסגרות מסודרות שמבוססות על נורמות של שוויון. שוודיה אינה אנרכיה.

    אהבתי

  89. תן לי 2 דוגמאות ממעשי אובמה שמייצגות רצון להקים במזה"ת "מסגרת מסודרת שמבוססת על נורמות של שיווין".
    בבקשה

    אהבתי

  90. 1)סיוע צבאי נדיב לישראל הדמוקרטית
    2)תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית כדי למנוע השחתת הדמוקרטיה הישראלית בכיבוש

    אהבתי

  91. אני יכול להתווכח על הדוגמאות הללו אבל זה סתם יהפוך לקרב חתולים על קטנות.
    בא נצא מהקופסה המקומית הישראלית.
    תן 2 דוגמאות ממעשי אובמה משאר מדינות האזור:
    מצרים
    סעודיה
    תימן
    לבנון
    לוב
    סוריה
    עיראק
    איראן
    כורדים
    חמאס
    תוניס
    מרוקו
    סודן
    כווית

    אהבתי

  92. במקומות שמנית ברשימה אובמה לא עשה הרבה באמת כדי להגביר את היציבות פרט להסכם השנוי במחלוקת עם אירן.

    אהבתי

  93. לא מצאת מעשים שאובמה עשה לשם חיזוק המסגרות הפוליטיות במזה"ת או עידודן לאמץ נורמות יותר שיוויוניות מלבד מעשיו כלפי ישראל.
    אז בעצם חזרנו לנקודה הארכימדית (לשיטת קרי מזכיר המדינה):
    כל הבעיות במזה"ת מקורן בישראל וביחסה לפלסטינים.
    אם "ננרמל" את ישראל הכל יהפוך למדהים ומלבב.

    זאת בתמצית של התמצית יחסו של מיכאיל בקונין לאימפריה האוסטרו-הונגרית ושל נועם חומסקי למדינת ישראל. גם הם הצליחו לזקק את כלל הגותם העשירה להתנגדות למסגרת אחת שביטולה יביא לאושר להמונים.
    והמשותף לשניהם הוא ששניהם אנרכיסטים.

    אהבתי

  94. למשה לא הבנתי מאיפה הקביעות וההכללות המטופשות.
    ביבי גם קיים משא מתן ואף שיחרר מחבלים בשביל המשא מתן. וזאת רק דוגמה אחת.
    ההבדלים שציינת פשוט לא נכונים.

    אהבתי

  95. הדיון שלכם בשאלת מידת האנרכיסטיות של אובמה – מרתק.

    אני מניחה שניתן להסיק טוב יותר על אמונות אובמה ונטיותיו ממדיניות הפנים שלו מאשר ממדיניות החוץ שלו.
    הסיבה: הרבה יותר קשה לייחס לו בורות וחוסר הבנה לגבי השלכות מדיניות הפנים שלו מאשר לגבי השלכות מדיניות החוץ שלו.

    שתי דוגמאות לנטיות האנרכיסטיות האפשריות של אובמה:

    א. הכוחות המזויינים האמריקאים
    למיטב ידיעתי, בתקופת אובמה התעשרו התעשיות הביטחוניות (הפרטיות) של ארה'ב + צומצמו משמעותית תקציבי הכוחות הצבאיים + הוגדלה משמעותית הפנייה של הכוחות הצבאיים למיקור חוץ. משימות שבעבר הוטלו על הצבא הופנו להמוני חברות פרטיות (כולל חברות "שמירה" פרטיות באפגניסטן, חימוש מליציות שיפעלו "במקומם" נגד דאע'ש, העסקת המוני מתכנתים "עובדי קבלן", כדוגמת סנודן ועוד).
    צמצום תקציבי וארגוני מאוד משמעותי שהתרחש למרות שבתקופת אובמה החוב של ארה'ב כמעט שהוכפל.
    במקביל, קיימת גם ביקורת מאוד עזה על סדרי העדיפויות של הצבא בתקופת אובמה. בעיקר על השקעות עתק בפיתוח החמקן F35 , שסוללות נ'ט החדישות שפיתחו הרוסים (בעלות קטנטנה יחסית לעלות פיתוח המטוס) הופכים כנראה לבעל ערך מבצעי מפוקפק.

    לא לגמרי ברור האם אובמה ניסה להחליש במכוון את הכוחות הצבאיים של ארה'ב או שרק גילה כלפיהם חוסר עניין מוחלט שהוביל לאדישות ולהזנחה. בכל מקרה, לתפיסתי זו אינה התנהגות של נשיא שחשובה לו עוצמת הכוחות האמורים לדאוג לשמירת החוק והסדר בעולם, וליצירת הרתעה מצד אויבי ארה'ב.
    גם אם אינו מזדהה לחלוטין עם משנתם של אנרכיסטים, המבקשים לההחליש במכוון את כל הצבאות, ולא פעל בצורה אקטיבית להגשמת מאוויהם, חוסר המעש שלו בתחום תמך בהם פסיבית.

    ב. שמירת החוק והסדר בתוך ארה'ב
    אובמה החליש משמעותית גם את מעמד המשטרה בארה'ב.
    סביר שהניח (ובצדק) שמערכת זו מפלה לרעה מיעוטים, ובעיקר גברים שחורים. מכאן, עמדו לפניו שתי חלופות פעולה:
    1. להשקיע בפיתוח תוכניות לשיפור מערכת החוק והמשפט וצמצום האפליה שבה. לדוגמא ע'י השתלמויות בנושא לשוטרים, לסוהרים ולשופטים, ע'י שיפוט מחמיר של שוטרים שסרחו וכדומה.
    2. לקשור את ידי המשטרה במידת האפשר ולצמצם את חופש הפעולה שלה, במקביל להעמדת עצמו בראש המבקרים והמוחים נגד מערכות אלו. לדוגמא ע'י תמיכה בתנועת "חיים שחורים חשובים" (שהידרדרה לגילוי הבנה למניעי הרוצחים בדם קר שוטרים), דרישה ששוטרים ימלאו טפסים, המחייבים השקעה של כ 45 דקות, אחר כל מעצר חשוד (שתוצאתה הייתה צמצום דרמטי בנוכחות המשטרתית באזורים פרובלמטיים) ועוד.
    השלכות מדיניות אובמה : עלייה מאוד משמעותית במספר השחורים שנרצחו ע'י שחורים אחרים + מורל מאוד ירוד במשטרה האמריקאית.

    לתפיסתי – מגמה אנרכיסטית במובהק. ולא רק באמצעות פסיביות וחוסר מעש אלא גם באמצעות פעולות אקטיביות של אובמה.

    אהבתי

  96. אם אתם אומרים שלעומת בוש (או טראמפ בדרכו הססגונית) אובמה הוא אנרכיסט, אין לי התנגדות. השאלה אם אנרכיסט במונחים מוחלטים וכאן אני חושב שהחזון של אובמה הוא שוודיה, לא אנרכיה. אבל נכון שהתייאש כליל מהעולם הערבי אחרי כישלון נאום קהיר.

    אהבתי

  97. לתפיסתי, אובמה הוא יותר "מהפכן" חסר זהירות וחסר אחריות מאשר אנרכיסט טהור.
    אני מסכימה שעבורו אנרכיה אינה היעד הסופי, אלא רק שלב הכרחי בדרך להגעה אל האוטופיה של "הרעיון השוודי".

    הדרך בה בחר לקדם את המזרח התיכון ואת ארה'ב ולקרב אותם אל "האידיאל השוודי" התחילה מנסיון להרוס את כל מבני הכוח "הרעים" הקיימים (יציבות המשטרים במזרח התיכון, עוצמת כוחות השיטור האמריקאים וכדומה).
    אל השלב השני, הפוסט- אנרכיסטי, של בנייה מחדש של מבני כוח "טובים" בנוסח השוודי, כנראה עדיין (לתפיסתו) לא הספיק להגיע.

    לתפיסתי, היה אמור להיות לו ברור מראש שכנראה לעולם גם לא יגיע (או, לכל הפחות, שקיים סיכון מאוד רציני שלא יגיע אליו), והאנשים רבים יסבלו קשות, ותקופה מאוד ממושכת מהשלכות האנרכיה.
    מה שלתפיסתו היה אמור להיות רק שלב קצרצר בדרך לגאולה – הפך למציאות החיים האומללה של עשרות מיליונים.
    סיכון שאדם זהיר, אחראי וסבלני יותר לתהליכים ארוכים לא היה מעז לקחת.

    אהבתי

  98. תמריץ,
    למי בדיוק זה משנה אם הוא יותר אנרכיסט מבוש או פחות ממנו?
    למיליוני אנשים שאיבדו את ביתם? למיליון אנשים שהיגרו מכאן? למיליון או פחות הרוגים?
    את מי מעניין המיקום שלו בסולם האנרכיזם?
    תסתכל על השורה התחתונה ועל תוצאות המדיניות שלו.
    מילא שיהיה בדלן ולא יקדם מדיניות חוץ אגרסיבית, אבל להפוך את המזה"ת לעיי חרבות ולמלחמת שיעים-סונים ללא אופק סיום?

    זרק פצצה וברח

    אהבתי

  99. אתה משווה שר ביטחון ישראלי שקיבל החלטה מוטעית או בחוסר שימת לב במהלך מלחמה לנשיא ארה"ב המוקף עשרות גופי הערכה ואנליזה?
    אתה משווה הרג 200-300 אנשים למה שקרה וקורה בכל האזור שלנו?

    והאבסורד שמדינת ישראל העמידה את שרון לועדת חקירה שגזרה עליו מסקנות אישיות, לעומת אובמה שנפרד עם נאומי ניצחון.

    אהבתי

  100. אובמה יעמוד למשפט ההיסטוריה על סוריה. אין ספק בכך. אבל זה לא שהיו לו אלטרנטיבות טובות. שרון יכול היה פשוט למנוע מהפלאנגות להיכנס.

    אהבתי

  101. קמיליה, אני מסכים איתך מאוד ולא מסכים. מסכים איתך מאוד כי ככה התנהג אובמה בנושא העירקי (משם נסוג), המצרי (נטש מוברק) ואולי גם הפלסטיני (אובססיבי להקמת מדינת טרור). הרס מבני כוח קיימים באופטימיות מופקרת.
    לא מסכים כי בסוף רוב המוות במזה"ת דווקא מיוחס לסוריה, שם באמת היה הרבה פחות מעורב מלכתחילה. מה כבר עשה לערער השלטון הקיים שם.

    אהבתי

  102. אם נועם חומסקי היה נשיא, הוא היה חותם על ישראל על הסכם הסיוע הגדול בהיסטוריה? אובמה איש שמאל. מי יחלוק על כך. אבל שלט מהמיינסטרים.

    אהבתי

  103. לתמריץ,

    איש לא מאשים את אובמה במלחמות וברציחות העם בתוך אפריקה, כי בהן הוא לא התערב כלל. לטוב או לרע.

    אבל, לא ניתן לפוטרו מכל שמץ של אחריות למתחולל בסוריה. גם אם האשמה העיקרית היא כמובן של הצדדים הלוחמים עצמם.
    כל שעה שג'ון קרי השקיע בנסיונותיו לבחוש בנעשה באיראן ומדינות המזרח התיכון, וכל סיוע אמריקאי בכסף ו/או בנשק לאחד הצדדים הלוחמים – מגדילים את אחריותה של ארה'ב למתרחש באזורנו.

    בנוסף לערעור היציבות הראשונית, אחריותו העיקרית בעיני היא להימשכות המלחמה בסוריה ובעירק שנים רבות כל כך, בלי שאף צד יכנע ויניח את נשקו.
    מצד אחד: בתחילת הדרך הוא עשה כמיטב יכולתו בכדי לערער את שלטון אסאד, להכריחו ליצור רפורמות דמוקרטיות, ואח'כ תבע בתוקף לסלקו מהשלטון כתנאי מוקדם לכל הסדר + חימש ואימן כוחות כורדים וכוחות סונים פסאודו מתונים, בעירק ובסוריה, בכדי להילחם בדאע'ש ובאסאד גם יחד
    מצד שני: הוא חיזק את איראן והציר השיעי בהסכם הגרעין והעביר להם כספים רבים שנוצלו להמשך הלחימה של הציר השיעי + סירב ליצור אזור חסום לטיסות, פינה את השטח, ויצר וואקום שמשך לתוכו את רוסיה.

    לו הייתי מנסה לתכנן דרך בה מלחמה תמשך לנצח – הייתי כנראה פועלת בדיוק כפי שפעל אובמה – שופכת עוד ועוד כסף ונשק על כל הכוחות הלוחמים זה נגד זה.
    שיובן נכון – איני מאשימה את אובמה בכך שרצה שהמלחמות בסוריה ובעירק ימשכו שנים ארוכות כל כך, ועם תוצאות הרסניות כל כך. אני מאשימה אותו בנסיון "לתקן' ולשפר" מערכת מורכבת מדי. בפזיזות ובחוסר אחריות, ולא בכוונות זדוניות.

    ב. לו נועם חומסקי היה נשיא ארה'ב, היודע שכוחות מאוד משמעותיים בין אזרחי ארה'ב והקונגרס יתנגדו בעוצמה אדירה לכל ניסיון גלוי שלו לחסל את ישראל + לו היה ניחן בערמומיות , נטייה להסתיר את כוונותיו האמיתיות ולתפור לעצמו "עלי תאנה" – גם נועם חומסקי היה חותם על עסקת הנשק "הגדולה ביותר אי פעם שניתנה לישראל".
    [מה עוד שהסכם סיוע זה אינו מאפשר לישראל להסיט ולו דולר אחד לרכישות מהתעשיות הצבאיות המקומיות, מגדיל את תלותה בארה'ב ומכאן גם את פגיעותה ללחצים אמריקאים, ושופך עליה המוני מטוסי חמקן די מיותרים, מאוד מאוד יקרים ומאוד כושלים, שכמעט בלתי אפשרי למכור לארצות אחרות.]

    במקביל הוא היה כמובן פוגע אנושות בלגיטימציה הבינ'ל של ישראל וזכותה להגן על עצמה, משסע בה גופי משפט בינ'ל, מעודד את הפלסטינים להגביה עוד יותר את רף דרישותיהם (כמו הקפאה מוחלטת של כל הבנייה כתנאי מקדים לכל מו'מ) ועוד. למעשה, כמעט כל מה שעשה אובמה, אך *עדיין* לא הספיק לקצור את הפירות.
    בנוסף לכל התנגדויותי הקודמות להסכם הסיוע הצבאי שנחתם עם ארה'ב, ברור לי שהסכם זה מהווה גם עלה תאנה, שאחריו ארה'ב יכולה להסתתר כשהיא פוגעת קשות בישראל ומנסה להסתיר את כוונותיה האמיתיות. לדוגמא כשהיא "רק" נמנעת בהצבעה במועצת הביטחון.

    [שוב, איני מאשימה את אובמה באימוץ מטרתו הסופית של נועם חומסקי. אני משוכנעת שהוא מאמין שהוא רק שוחר טוב, הן לגבי ישראל והן לגבי העולם המוסלמי. בערך כמו הקופים הסינים טנזנים של גיא שטרחו להציל את הדגים האומללים מטביעה במים.]

    ג. אבל, כפי שציינתי קודם, בשל הספק ההכרחי במידת ההבנה של אובמה / ג'ון קרי את המורכבות המזרח תיכונית ואת מגבלות הכוח של מעצמה "שוחרת טוב" – הצעתי להעביר את הדיון באובמה מהמזרחהתיכון וסוריה אל משטרת ארה'ב.

    אהבתי

  104. נזכרתי בהספד האלמותי שנשא צ'רציל לאחר מותו של צ'מברלין.
    יריבו הפוליטי העיקרי, עמו התחרה על ראשות המפלגה השמרנית בבריטניה, ומי שהחליף אותו לאחר הכשלון של מדיניותו הפסיינית כלפי היטלר, הפקרת צ'כיה לכיבוש הגרמני ותחילת מלחה'ע השנייה.

    "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון.
    אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה?
    הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם: אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי".

    נראה לי שניתן לסכם באופן דומה גם את מדיניות החוץ שנקבעה בשמונה שנות נשיאות אובמה. הן את התקוות והשאיפות הנשגבות, אך הלא מציאותיות, והן את הכישלון המאוד מאוד צורב שלהן על קרקע המציאות. כשלון שניתן היה לצפותו מראש, אך אובמה סרב להקשיב לחולקים עליו, להודות בטעותו ולבצע שינוי מדיניות.

    (לגבי מדיניות הפנים – אני כאמור מעריכה את העובדה שהצליח להכניס סוף סוף לארץ הליברטיאנים סוג של ביטוח בריאות ממלכתי לכל )

    אהבתי

  105. גם אני נזכרתי בצ'מברליין בהקשר זה. אבל צ'מברליין פגע קשות באינטרסים של ארצו, בהנחה שיכול היה לעצור את היטלר על ידי נחישות. מלחמת האזרחים בסוריה לא מהווה פגיעה אנושה בארה"ב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: