ים המלח של הריבית

חובב מסעות שרוצה לבחון כמה גבוה ניתן להגיע יחוש חובה לטפס על האוורסט, ואילו מי שרוצה לבחון דווקא כמה נמוך ניתן לרדת, צריך לכתת רגליו אל ים המלח. בשנה האחרונה מי שעושה מעין מסע אל ים המלח הם נגידי הבנקים המרכזיים, שבוחנים כמה נמוך ניתן להגיע עם הורדת הריבית.

הכלל היסודי של הבנקאות המרכזית הוא להוריד את הריבית כאשר האינפלציה נמוכה מדי. אלא שכלל זה מותיר את הבנקים המרכזיים במבוי סתום אם האינפלציה נותרת נמוכה מדי גם כאשר הריבית קרובה לאפס. הרי אי אפשר להוריד את הריבית מתחת לאפס – זהו הבאג הגדול של הכלכלה. אז מה כן עושים כדי להשיג את האינפלציה הרצויה? לא לגמרי ברור. אולם במישור זה יש התפתחות מרעישה – נגידי הבנקים מגלים להפתעתם, ממש בחודשים האחרונים, שדווקא כן אפשר להוריד את הריבית מתחת לאפס. כך בגוש האירו, כך בדנמרק, כך בשוויץ, שם הריבית השלילית בשיא ומתקרבת לאחוז מתחת לאפס. המשנה לנגידת בנק ישראל רמזה שאולי אף בישראל תונהג ריבית שלילית.

בלוגר כלכלה צעיר אך בולט, אוון סולטס, ניסה לענות על השאלה כמה נמוך יכולה הריבית לרדת. השיקול המנחה מבחינתו הוא שהחוק מאפשר ללקוחות למשוך מזומנים מהבנק באופן חופשי. אם הבנקים יתחילו לגבות ריבית שלילית מהחוסכים, אלו פשוט יימשכו את הכסף במזומן ויקברו אותו מתחת לבלטות. במצב זה יהיה חייב הבנק המרכזי להעלות את הריבית כדי למנוע התמוטטות של הבנקים.

סולטס ערך חישוב מהיר שהתבסס על שתי הנחות. הנחה אחת היא שעלות של שכירת כספת עבור החוסך הממוצע צפויה להגיע בערך לאחוז מהסכום המוחזק בכספת.  הנחה שנייה היא שהקלות והנוחות של התעסקות בכסף דיגיטלי ולא במזומן היא משמעותית ומצדיקה פרמיה נוספת. הרי מאוד לא נוח, לא בטוח ומעצבן להסתובב לכל מקום עם חבילת שטרות עבה. כמה אנשים מוכנים לשלם כדי לא להזדקק לחסדי הכסף המזומן? כדי לשער זאת טען סולטס שכבר כיום קיימים גופים שנהנים מהסלידה שלנו ממזומן ולוקחים על כך פרמיה. אלו הן  חברות האשראי והעמלות הכוללות שהן גובות עומדות בערך על 2%.  אם כך ניתן לשער ש-2% זו ההוצאה שבני אדם מוכנים להוציא כדי לא להשתמש במזומן. מכיוון שכאמור הוצאה של אחוז נוסף נדרשת כדי לממן את אחסון המזומן, מסקנתו היא שהעלות הכוללת של החזקת המזומן, באחסון ובנוחות, שקולה ל-3% מהסכום המוחזק. ריבית שלילית של 3% אינה צפויה אם כך לחולל בהלת בנקים. גם תחת ריבית כזו לא משתלם להחזיק מזומן. אולם ריבית נמוכה מזה כבר עלולה לגרום לכך.

הצעד האחרון של נגידת בנק ישראל, הורדת הריבית ל-0.1%, עורר רחשי התמרמרות בציבור – עד כמה אפשר להמאיס על החוסכים את חסכונותיהם. אולם אם סולטס צודק, אולי אנחנו רק בתחילת הדרך עד לריבית נמוכה בהרבה שיכולה להגיע עד מינוס שלושה אחוזים.  אני מקווה שהוא צודק, מכיוון שלדעתי ריבית שלילית יכולה להיות דבר חיובי. יתרה מכך, חישוביו מסתמכים על ההנחה שהבנקים המרכזיים ימשיכו להדפיס כסף במידה שאותה ידרוש הציבור וכך יחוללו סכנת בריחה אל המזומן. אם, לעומת זאת, הם יתחילו להטיל מגבלות על הנפקת המזומן, כפי שאולי יהיה טבעי ונדרש בנסיבות מסוימות, אפשר יהיה להגיע גם לריביות נמוכות בהרבה מבלי שיהיה כסף מזומן לברוח אליו. התחלתי את הרשומה עם המטאפורה של ים המלח. לנוכח מרחב הפעולה שלדעתי יש לבנקים המרכזיים בהורדת הריבית מתחת לאפס, דימוי הולם יותר לתהומות הריבית שיוכלו להגיע אליהן יהיה אולי שקע מריאנה.