הגולם קם על יוצרו ומותיר את הנגב שממה

עיתון הארץ מפרסם היום סיפור מאוד מעניין. מתברר שקיימת מחלוקת נוקבת בין החשבת הכללית באוצר לבין גורמי הממשלה בשאלה כיצד יירשם בספרי הממשלה מעבר צה"ל לנגב. האם ההוצאות הכרוכות במעבר יירשמו כהוצאה תקציבית – כלומר ההוצאות הכספיות שיידרשו לצורך העברת צה"ל לנגב יירשמו כהוצאה ויוסיפו על הגרעון הממשלתי או שלחילופין יירשמו כהשקעה של חברה ממשלתית שתקום לצורך העניין ובעתיד תוכל להרוויח מההשקעה על ידי מכירת הקרקעות שיתפנו במרכז הארץ לקבלנים.

למי אכפת פרט לרואי חשבון אובססיביים? ובכן, אם יירשם מעבר צה"ל לנגב כהוצאה תקציבית, אזי יתווספו הוצאות המעבר לגרעון, והרי שרי האוצר, אפילו חילוני מובהק כמו יאיר לפיד, חשים חובה דתית עמוקה להותיר את הגרעון נמוך משלושה אחוזים. מצד שני העברת ניהול המעבר לידי חברה שצה"ל יוכל לקבל ממנה תשלומים תאפשר הגדלה של תקציב הביטחון מבלי להצהיר על כך במפורש בספרי התקציב.

במהות כמובן לא ישתנה כלום. בין אם ההוצאה תירשם בסעיף כזה או בסעיף אחר. בין אם סוכנויות הדירוג הבינלאומיות יקבלו את המידע עליה באותיות מובלטות או דרך הדלת האחורית, מישהו יצטרך לממן את הדלק של הטרקטורים שיחרשו את השטח.
אבל מבחינת התמריצים ישתנה הרבה. יהיה יותר קל לקדם מעבר צה"ל לנגב כשלצה"ל תהיה ודאות לגבי התמורה שיקבל. יהיה יותר קל לשכנע את האוצר לקדם את המהלך כשנעריו יודעים שהעיתונים לא יגיבו בכותרות היסטריות על פריצת יעד הגרעון וששר האוצר לא יצטרך להצדיק ולהסביר "מדיניות חוב לא אחראית".

מטרתה הסופית של החשבות התקציבית היא לבקר מצב שבו הממשלה מזרימה סכומי עתק למשק ועל ידי כך מחוללת סחרור אינפלציוני ומקפיצה לשחקים את המחירים. אולם על ידי ראיית העצים במקום היער קם הגולם על יוצרו – שומרי הסף של גליונות האקסל הלאומיים פועלים עתה להכניס את הוצאות מעבר צה"ל לנגב למסגרת התקציב, על ידי כך להפעיל לחץ תקציבי שיקטין את התמריצים למעבר צה"ל לנגב וכך בסופו של דבר יפגע בהיצע הדירות במרכז הארץ. במקום שיקיימו את חובתם הראשונית למנוע אינפלציית מחירים הרסנית הם מסייעים להמשך אינפלציית מחירי הדירות ולהתעללות בזוגות הצעירים.

מודעות פרסומת

2 תגובות to “הגולם קם על יוצרו ומותיר את הנגב שממה”

  1. יאיר Says:

    עקרונית אני מסכים איתך והכותרת צריכה להיות "האקסל קם על יוצרו". אני איתך בנושא הזה. עם זאת, הערה קטנה שקצת משנה את התמונה:
    "מטרתה הסופית של החשבות התקציבית היא לבקר מצב שבו הממשלה מזרימה סכומי עתק למשק ועל ידי כך מחוללת סחרור אינפלציוני ומקפיצה לשחקים את המחירים"
    זה לא נכון. זה תפקיד של רגולטורים אחרים, אך לא בהכרח של החשב הראשי. החשב הראשי צריך בהחלט להיות שומר הסף מבחינת הסדר התקין ושמירה על הפנקסים של המדינה. חובה עליו להיות קופארטיבי בשביל לקדם את מטרות הממשלה ומשרדיה, אולם ה"איך" הוא בהחלט תחת תפקידו.
    הסיפור הוא הפוך, זה שממשלה מקבלת החלטה ובה היא קובעת את מנגנון הרישום – זה מה שלא תקין.
    סוף דבר העניין יפתר – גם המעבר לנגב יבוצע והוא גם יירשם נכונה, ושני דברים אלו הם הדברים הנכונים לעשותם.

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    אני חושב שהחשבת מפספסת את ההבדל בין הוצאה להשקעה. כשמדינה מוציאה על חינוך או בריאות או צבא זו הוצאה. נכון שגם זאת אפשר לתאר כהשקעה (מה שווה כל ההייטק פה בלי חינוך, ביטחון וחדר מיון סמוך), אבל זה לא באמת השקעה שתיתן פירות במונחים עסקיים מדידים בשוק החופשי. לעומת זאת פינוי בסיסי צה"ל זו השקעה עסקית לכל דבר שתניב תזרים נאה בעתיד. איזה הגיון יש בצורך לקצץ בשבילה בהוצאות כמו חינוך או בריאות כדי לממן אותה. השקעות והוצאות – לא מדובר בדברים שמתחרים על אותה משבצת.

    אבל בסופו של דבר אין בעיה גם אם היו מכלילים את המעבר לנגב בהוצאות ומרחיבים את הגרעון לשם כך. הבעיה היא בהיצמדות ליעדים שטחיים מטופשים כמו "הורדת יחס החוב תוצר" או "הגבלה אחראית של הגרעון לשלושה אחוזים". יעדי שקר כאלו מצדיקים ומחייבים חשבונאות שקר כדי לעקוף אותם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: