חברת אפל מרוויחה רווחי עתק, יותר משהרוויח תאגיד כלשהו אי פעם. כמעט כולם נובעים ממוצר אחד רווחי ביותר – האייפון. רווחי העתק האלו מותירים בידיה יתרות מזומנים שמתקרבות למאתיים מיליארד דולר, סכום שנמוך קצת מהתמ"ג השנתי של מדינת ישראל.
אבל מבחינת הכלכלה העולמית זהו חור שחור. אפל מותירה את הכספים אצלה ומשקיעה אותם באפיקים נמוכי סיכון. במקום שקניית אייפון תתמרץ את הכלכלה היא בסופו של דבר מוליכה את כספי ההמונים לכספת חסרת מעוף. אפל היא סמל ליצירתיות ולחזון בעצמה, אך מה שעושה עם הכסף שלה לא מתמרץ שום דבר חיובי.
התנהגותה של אפל מוכיחה כמה חסרת אחריות היא ההתעקשות, הכביכול אחראית, על תקציב מאוזן. מדינה שמתעקשת לנהל תקציב מאוזן הופכת עצמה לתלויה בגחמות של מנהלי חברות כמו אפל. המדינה משלמת משכורות לעובדיה, העובדים קונים אייפונים, המזומנים מגיעים לאפל ושם הם נעצרים ולא נגבה עליהם מס נוסף (לפחות כשמדובר בחברה כמו אפל שכה מיומנת בשימוש במקלטי מס להפחתת מס חברות). מאין יהיה למדינה כסף לסבב המשכורות הבא, אם הכספים מהסבב הראשון נעצרו אצל מנהלי אפל. מדינה שאינה מוכנה להגדיל גרעון במצב שבו מנהלי עסקים נוהגים בחיסכון יתר תקלע לסיחרור של מחסור בכסף וצעדי צנע.
עם התנהגותה המזיקה של אפל אפשר היה להתמודד באופן אחר – על ידי הנהגת ריבית שלילית משמעותית שהייתה מאדה את כספיה בהדרגה ומעבירה אותם לאלו שכן היו מוכנים להשתמש בכסף כדי לקחת סיכונים.
כל מה שרע בכלכלה העולמית בשנים האחרונות מתבטא בסירוב לבחור באחת מהדרכים להתמודד עם התנהגותה של אפל, בהרחבה תקציבית גדולה או בריבית שלילית, וללכת עליה במלוא העוצמה.
תמריץ 
לא כ"כ הבנתי את הקשר בין התוצאות של חברת אפל למדיניות פיזקאלית ומוניטארית של המדינות השונות….
אם הכספים של המשכורות לא היו הולכות לאפל אז הן היו הולכות ליצרני רכב או יצרני מזון בינלאומיים ועוד חברות בינלאומיות שונות…..
אם כבר, התוצאות המדהימות של אפל הן הוכחה שמצב הצרכן העולמי הוא מעולה. מסתבר שיותר ויותר אנשים מוכנים לשלם מחירי פרמיום למוצר שהופך יותר ויותר לקומודיטי.
אהבתיאהבתי
אפל לא עושה כלום עם הכסף. בדרך כלל חברות מחזירות דיבידנדים למשקיעים. אצל אפל הכול תקוע במקלטי מס ולא מניב שום תשואה.
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שהפיתרון שמציעים לה פיננסיונרים מסוימים (קרל אייקן למשל)- קנייה חוזרת buyback של מניותיה (והיא אכן עשתה זאת בכמה עשרות מיליארדים ב-2014)- הוא אכן הפיתרון הנכון להר המזומנים האדיר שלה.
אהבתיאהבתי
אם לחברה אין מה לעשות עם הכסף שלה אז היא צריכה להחזיר אותו למשקיעים שלה בשתי דרכים: חלוקת דיבידנד או רכישה חוזרת של מניות.
בצורת תכנון המס הנוכחי שלה, הרבה יותר זול לה לבצע רכישה חוזרת של מניות.
אפל היא סיפור טכנולוגי ועסקי מדהים והיסטורי…. אשרינו שזכינו לראות את כל המהפכה הטכנולגית הזו קורית בחיינו
אהבתיאהבתי
חברת גוגל משקיעה את הכספים שלה בתחומים רבים שמקדמים את הטכנולוגיה והאנושות. מכוניות ללא נהג, רובוטים, חקר חלל ובכתריסר חברות שמפתחות אמצעי רפואה דיגיטלים.
חברת אפל השקיעה שנה שעברה כ 11 בליון דולר בבנית רובוטים שישכללו את קוי הבניה של האיפון 5 ויצמצמו כוח אדם וזו עליה מ 6.5 בליון בשנה הקודמת.
אני מקווה שמישהו ישקיע בפתרון לשפעת זו תהיה מהפכה. מנזלת פשוטה אי אפשר להפטר
אהבתיאהבתי
אורי,
אם גוגל תמשיך לפזר את כספה בכל מיני פרויקטים שלא מייצרים שום הכנסות באותו הקצב אז בעלי המניות ילחצו עליה חזק. ולדעתי אנו מתקרבים לנקודה הזו.
דבר נוסף, אני בטוח שאפל משקיעה גם בפרויקטים שמשפרים את הטכנולוגיה. אבל אין ספק שלמייסדים של גוגל יש שאיפות גבוהות להגיע להישג טכנולוגי פורץ דרך משמעותי.
אהבתיאהבתי
אפל כנראה לא מאמינה באמת בסיפור ( מיתוס 😉 ) שהיא מספרת לצרכנים שלה שחדש זה טוב , חדש זה העתיד ובעתיד יהיה יותר טוב ואין לחשוש ממנו אלא להשקיע ולהאמין בו. מעניין אם היא צוברת את המיליארדים שלה בשטרות של 20$ עם דיוקנו של אנדרו ג'קסון שבזמן ממשלו ב1835 נסגר הגרעון האמריקאי והתקציב היה מאוזן דבר שלא מנה מיתון והגדלת החוב ב1837.
אהבתיאהבתי
גיא, גם שטרות של קלינטון הולמים. בתקופתו הגרעון הצטמצם והמטרה היתה להגיע ל 0 ב 2012.
אפל כנראה משקפת את ההנהלה שבשנות ה80 היתה צעירה ונועזת וכיום מבוגרת וזהירה ללא רצון לסיכונים. אתם לא חושבים שבימי מיתון מזומן הוא מלך?
ד. ההשקעות של גוגל נועדו לטווח ארוך. הדחף מאחוריהן הוא לא רווח כספי בלבד אלא גם רצון חדשנות, התלהבות מהטבעת חותם על העתיד. אם אין סיכון אין רווח. לפחות הכספים שמגיעים מהתברברות באינטרנט מופנים לתחומים שמשפרים את איכות חיי האנושות.
לדוגמה קראתי על חברה שגוגל השקיעה בה ומפתחת עדשות מגע שבודקות את הגלוקוזה בדמעות.
אני לא יודע מאיפה גוגל מכניסה את הבליונים אבל לפחות בתקופת מתון היא משקיעה אותם לא בתכשיטים כמו אפל אלא ביצור העתיד
אהבתיאהבתי
אורי, הזכרת את התחזיות. ראיתי בדיוק לאחרונה את התחזיות להעדר גרעון ב-2013 שיצאו ב-2003. כמה רחוק מהמציאות.. כמה מופרך לנסות לתת חיזויים כאלו.
אהבתיאהבתי
אורי , נראה לי שבימיו העליזים של קלינטון בהם הגרעון הצטמצם ויומם וליל דיברו על "כלכלה חדשה" חישבו גם לרוב חישובי נגזרת שניה.
אפשר לקאות כאן את אחוז הגרעון מהתל"ג לאורך שנים ….
http://en.wikipedia.org/wiki/National_debt_of_the_United_States
אני חושב שבימי מיתון מי שרואה את העתיד מבעד לערפל יצא מורווח. מוזמן צריך להחזיק כשמזהים אופוריה בלתי רציונאלית בשווקים.
לגבי אפל , אני לא ממש בקיא אבל נראה לה שבד.נ.א. של חברה נצרבה אולי תחושת הכישלון העיסקי של סוף שנות ה-80 ולכן אולי הם מחזיקים את הכסף מתחת לבלטות.
תיקון לתגובתי מלמעלה מנה = מנע.
אהבתיאהבתי
היה אפשר להמנע מהחוב הגדול הזה אבל על חשבון סבל וצמצום. כנראה שצריך להאיץ בירידה כדי לצבור מספיק תנופה לצאת ממנה. הגרעון נוצר מרצון אחרי שהבנקים וחברות הפיננסינג הפילו את ארה"ב לקרשים. אם הבנתי נכון. אבל כל התמונה נראת לי תמוהה. איך זה שגם אירופה החליטה להתפרק באותו הזמן?
אני לא חושב שנשאר באפל מישהו משנות ה80 שזוכר את הכשלון העסקי.
פעם כשהם היו צעירים הם היו חותמים את השמות שלהם על החלק הפנימי של היציקה של הכסוי של המחשבים. עבדתי בתחילת שנות ה 80 בבדיקת מחשבים שלהם והיו כמה עשרות שמות, של כל אלו שהתחילו את החברה במוסך, ביציקת הפלסטיק. אבל זה היה עולם אחר. בארה"ב תמיד אפל היה נפוץ, וברחבי העולם בקרב כל מי שעסק בגרפיקה. כיום מחשבי אפל נחשבים יציבים יותר ונהיים נפוצים יותר ממיקרוסופט. זה בפרוש סמל של מעמד ושיכות לחברה יציבה ובטוחה אם אתה מחזיק אפל. בערך כמו שסוני היה פעם סמל למושלמות.
אני עדיין חושב שהאיפון הרבה יותר אמין ונוח למרות שהאנדרויד נותן הרבה יותר אפשרויות. אתם יודעים שהסמרטפון שלכם בעל כוח חישוב זהה לזה של סופר קומפיוטר של שנת 2000? אותם סופר קומפיוטרים שהיו בודדים מהם בעולם עלו מליונים קוררו בחנקן נוזלי ואמריקה סרבה למכור למדינות שעלולות להעביר אותם לשימוש לרוסים או לסינים.
אם לא נתן לחזות ב 2003 מה יהיה בתחום חובות המדינה ב 2013 אולי לא צריך לתכנן כה רחוק
אהבתיאהבתי
אני מזהה אצל תמריץ גישה מיליטנטית לכל אלה אשר אוגרים את כספם מתחת לבלטות בין אם מדובר בחברה מסחרית או מדינה.. כסף שלא עובד ומיצר הוא כסף רעיל וגורם להווצרות העוני והעדר צמיחה במיוחד עבור דורות הבאים..ראינו את התוצאות ההרסניות של מדיניות מרסנת בסין בימיו של מאו ברומניה בימיו של צ'אושסקו ועוד מדינות בעולם בכל מיני תקופות בהיסטוריה..בקשר לאפל אני אישית לא רואה בעיה גדולה עם הרזרבות של שחברת אפל מחזיקה "במרתפיה" זכותה לעשות זאת היות והחברה בגדול יודעת לנצל את מצבה הפיננסי להמשך פיתוח מוצרים חדשניים וכל זה תוך נטילת סיכונים גבוהים..אפל היא חברה מסחרית ולא מדינה ברור שלחברה יש מחויבות בתשלומי המיסים ולהתנהג בנושא זה בהתאם לחוק ואת הדבר הזה אפל עושה ובחוכמה רבה תוך ניצול מקלטי מס שזהו דבר לגיטימי באמריקה ..
אהבתיאהבתי
התנהגותה של אפל לגיטימית מהפרספקטיבה שלה. אבל היא צריכה לגרום להורדת הריבית עמוק מתחת לאפס כדי שזה יפסיק להיות משתלם. הבעיה שהפד היסס לנקוט בצעד זה ועכשיו בכלל רוצה להעלות ריבית.
אהבתיאהבתי
ניהול מדינה שונה במידה רבה מניהול חברה עסקית למדינה יש מחויבות לכלל אזרחיה גם לחלשים שבניהם לעומת זה לחברה עסקית המחויבות היא לבעלי המניות בלבד שכל ענינם להרוויח כסף וכמה שיותר ולעתים תוך ניצול ציני של שכבות חלשות..אנחנו יודעים שחברת אפל משלמת מעט מאוד לעובדים שלה בסין אולי לא במישרין אלא על ידי חברות קשורות בכל מקרה מדובר באותה גברת..מדינה מתקדמת יכולה למנוע מהלך כזה אולם סין רעבה לפיתוח כלכלי גם היום לאחר תקופה ארוכה יחסית של קפיטליזם אקטיבי..בשורה תחתונה אמריקה זאת מדינה סופר קפיטליסטית לפחות זה מה שהיה עד המשבר הפיננסי ולא כל כך היום בכל מקרה הממשל הוא זה שקובע את המדיניות הכלכלית אבל הוא לא יכול לקבוע לאחרים מה לעשות עם הרכוש שלהם זה מנוגד לתפיסת העולם האמריקאי..ריבית שלילית אפשר להנהיג רק כאשר יש איום ממשי של הווצרות דפלציה במדינה ראה דוגמה של שוויץ אולם אמריקה לא עומדת תחת איום דפלציוני לפחות נכון להיום..
אהבתיאהבתי
כל הרעיון שלבזבז ולא לחסוך זה הצעד הנכון והטוב נראה לי מעוות. כמובן שבסיפור הנמלה החסכנית והצרצר הצרצר צדק כי הוא תמיד יכול לחיות על חשבון הנמלה.
אי אפשר ללכת לקיצוניות הזו או ההפוכה.
החישוב של תוצר לאומי גולמי כנראה לא המדד הנכון. אם מלחמה או סערה או שואה גרעינית טובים לצמיחה הרע שחור זה לבן ורע זה טוב. כל הרס גורם לבניה חדשה אבל צריך איזה שווי משקל. כשלא חוסכים ונכנסים לבעיה מישהו אחר צריך לשלם. זה מה שקורה ליוון. אז אולי תסבירו לי מדוע יוון היתה לא בסדר כשניכנסה לחובות ? הרי כל המשבר הנוכחי נוצר מחובות שלא שולמו.
אם אני משתמש באיפון 3 בן 7 שנים אז בוודאי שאני לא תורם לכלכלה וחברות הסלולרי לא יתפתחו בלעדי והעתיד פחות טוב אבל לי יש טלפון שעובד כפי שאני צריך וכסף פנוי לשימוש בתחום אחר או זמן אחר.
יש שווי משקל לכל דבר כמו בכל הימור. לפעמים זוכים לפעמים מפסידים. כל אלו שיבזבזו את כספם לצריכה ויעלו את התוצר הלאומי הגולמי יהפכו לנתמחי סעד. הכספים שישולמו להם לא ילכו לפתוח. הכל מתאזן.
אם אפל תוציא 200 בליון למחקר היא גם עלולה לאבד אותם ואז לא תהיה חברת אפל. מאחר ואפל רוצה להרוויח כסף ככל הניתן השיקולים שלה הם היעילים ביותר. פיתוח מוצלח וזהיר ייצר יותר כסף שייצר פיתוח.
תמריץ רוצה שנחיה בעולם בו צריך לרוץ בכל המהירות כדי להשאר במקום אחד. אבל אפשר לתת עידוד קטן לא חייבים ללכת עם כל הקופה.
אהבתיאהבתי
נראה שיוון וגרמניה הגיעו ללא מוצא. מארקל מסרבת להקלות נוספות ונשאר עד ה28 לפברואר לסיום חבילת העזרה והסכמה על חבילה נוספת. רוסיה רומזת שתשקול הלוואות ליוון. תמורת התנגדות לסנקציות על רוסיה?
אם היונים יציגו דרכמה כולם מנבאים שהיא תחלש מיד אבל מה יהיה אם היורו יחלש היות וספרד ופורטוגל ואיטליה יודיעו שהם בעקבות יוון?
הפתרון היחיד הוא לא לשלם את החוב וללוות מרוסיה בשוק האפור.
אפילו אם אפל תקנה 200 בליון דולר אג"ח יווני זה לא יספיק.
לפי תמריץ הפתרון של יוון פשוט מאד. היא צריכה להכריז מלחמה על אמריקה ולהפסיד ולהיבנות. אבל מה אם היא תנצח באיזה ברוך היא תהיה.
אהבתיאהבתי
חחח. מצחיק רעיון המלחמה על אמריקה.
רוסיה לא נראית במצב שיכולה להושיע את יוון. אבל אם קיומה של יוון באיחוד יהיה אינטרס רוסי, אולי זה כן הגיוני? בכל אופן מתקשה להאמין שזה יהיה הפיתרון הקבוע למשבר.
אולי אתה מכיר את פרדוקס המורה שהכריז ביום ראשון:"יהיה בוחן פתע השבוע". הבוחן לא יכול להתקיים ביום שישי, כי אז כבר לא יהיה פתע. ביום חמישי בערב יהיה ברור שיתקיים בשישי ויהיה זמן להתכונן. אם כך חייב להתקיים בחמישי, אבל אז קיומו יהיה ברור ברביעי בערב וכו'.
אותו פרדוקס קיים באמירה שהמשבר צפוי לפרוץ ב28 בפברואר. הרי אם כולם יידעו זאת, כבר הרבה קודם יפרוץ המשבר מתוך הוודאות שב-28 בחודש יפרוץ.
אהבתיאהבתי
אורי ידידי נחמד שאתה כאן איתנו למרות שאתה רחוק הטענה שלך נכונה המרוץ המטורף באמריקה אחרי הכסף גורם לחולי חברתי תיראה כמה אסירים בעלי עבר פלילי מאכלסים את בתי הסוהר..? כמה הומלסים יש באמריקה וכמה צרכני סמים..? הכל בגדול ובמספרים מפחידים זאת אמריקה..עם ישראל הוא עם חכם ולכן הוא מעורר בסביבתו הרבה התנגדות אולם במדינת ישראל לצערי בשנים אחרונות התפשטה תרבות זולה חיקוי פרובינציאלי עלוב של כל מה שרע באמריקה הגדולה.. רדיפת בצע בכל מחיר אובדן ערכים יהודיים והומנים רדידות מחשבתית ומעל לכל אין ערבות הדדית כל ממזר מלך רק כסף כסף כסף ובכל מחיר זאת ישראל של ימינו מדאיג מאוד..מה שאתה מציין בתגובה שלך שיש הכרח לשמור על איזון בין צריכה מוגברת(מטורפת)לבין חיים נורמלים והיכולת להסתכל מסביב או במילים אחרות חיים בקצב של טנגו זה נכון.. אני אוהב את מוצרט אבל אין לי זמן ללכת לקונצרט אני מוכרח לרוץ כי יוקר המחייה הורג בדיוק כמו במנהטן או מיאמי למרות שאני חיי בישראל ומעולם לא חלמתי על ניו יורק..
אהבתיאהבתי
תמריץ, כדבריך,משמעות החישוב הזה שעד הרגע האחרון לא נאמין שיכול להיות משבר. זה מה שקורה במידה מסויימת. למרות האזהרות המוקדמות נופתע.
יעקב. בוא נהיה ראלים. כולנו אוהבים כסף ולפעמים מאבדים את הראש בצבירה שלו. זה הפחד מהעתיד והלא נודע. דווקא כיש שפע יותר מתמיד אנחנו פחות מוצאים זמן להנות מהחיים.
אהבתיאהבתי
מדינה ששומרת על תקציב מאוזן לא בהכרח "לא עושה כלום" עם הכסף. ייתכן שהיא מנהלת מדיניות מרחיבה ומשקיע בתשתיות או בחדשנות טכנולוגית, אך מממנת זאת על ידי מיסים במקום על ידי חוב.
אהבתיאהבתי
עמית, בעצם אתה אומר שהתנהגותה של אפל מביאה את הממשלה להעלות מסים. לא צריך יותר מזה כדי להסביר מדוע רעה לכלכלה.
חוץ מזה אני רוצה להגיד שהסתכלתי קצת בבלוג שלך וממש נהניתי ממנו והסכמתי עם הרבה דברים. ממליץ לקוראי לבקר, על אף שאיכשהו כמעט כולם פה ימניים ונגד מרצ.
אהבתיאהבתי
מה הבלוג של עמית?
אהבתיאהבתי
ד – תלחץ על השם עמית(מעל התגובה) ותגיע.
אהבתיאהבתי
חחח… אורי , בפראפראזה על הבדיחה שסופרה בישראל על ישראל בשנות ה70
גם סאדם הכריז מלחמה על אמריקה כשפלש לכוויות וקיווה אולי לתוכנית מרשל עירקית ….. לצערינו, כנראה שלא רק היוונים של היום הם לא היוונים של פעם אלא גם האמריקאים של היום הם לא אותם אמריקאים של תוכנית מרשל…..
אהבתיאהבתי
תודה רבה תמריץ, הוחמאתי 🙂
אהבתיאהבתי
תמריץ,
קשה להאשים את אפל, הבנקים או חברות ציבוריות אחרות בארה"ב ששומרות על קופת מזומנים ענקית מבלי לעשות איתה יותר מדי (פרט למגמה החריגה של בייבקים מאסיביים של מניות, מה שתורם לרווח למניה להיות גבוה באופן מלאכותי ולהתנפחות בועה בשוקי המניות).
כאשר הסקטור הפרטי מיובש מבחינת כסף ואין לו את ההכנסה הפנויה לקנות יותר מוצרים ושירותים, ברור שהעסקים לא ממהרים להשקיע באמצעי ייצור נוספים שיביאו רק להצטברות מלאים על המדפים.
לכן, ההתמקדות באפל היא בעייתית לדעתי, שכן מדובר על בעיית מאקרו (מחסור בביקושים insufficient aggregate demand), שדורשת טיפול באמצעי מאקרו, כפי שאכן הצעת; אך לא כדי לטפל באפל או בשאר החברות המחזיקות מזומנים, אלא כדי לענות על בעיית המחסור בביקושים בכלכלה.
למה האבחנה לעניין הבעיה (מיקרו-מאקרו) הינה חשובה? בגלל שאם הבנק המרכזי היה מיישם את הפיתרון של ריבית שלילית רק כדי לטפל באפל ודומותיה, התוצאה שהיתה מתקבלת היתה החמרה עוד יותר גדולה של המחסור בביקושים.
ריבית שלילית לא היתה מתמרצת עסקים להשקיע באמצעי ייצור חדשים, ולא היתה גורמת לבנקים להלוות יותר כסף. את האפקט האפסי של ריבית נמוכה ביותר אנחנו כבר מכירים טוב, אם מ-20 השנים האחרונות ביפן, ואם מהניסיון האמריקאי/אירופאי ב-6 השנים האחרונות.
עסק משקיע/מלווה כסף רק כאשר יש לו מספיק לקוחות שיכולים לשלם על מנת להצדיק את ההשקעה; וזו כמובן בעיית מאקרו – מחסר בביקושים.
ריבית שלילית תהיה פשוט עונש מלקות לכלכלה במצב בעייתי גם ככה:
מבחינת אג"חים ממשלתיים (כולל מק"מים/רזרבות בבנקים) הסקטור הממשלתי הוא לווה נטו, ומנגד, הסקטור הפרטי הוא חוסך נטו. משמע, שהסקטור הפרטי נהנה מהזרמה נטו של כסף גדול בדמות תשלומי ריבית על האגחים הממשלתיים.
החוב הממשלתי האמריקאי עומד על כ-18.1 טריליון דולר, ובנוסף המגזר הבנקאי שוחה בכ- 2.7 טריליון דולר של רזרבות.
תשלומי הריבית כיום שווים כמה מאות מיליארדי דולרים בשנה עבור המשק האמריקאי (המספר שאני ראיתי הוא 240 מיליארד דולר ל2014). הנמכת הריבית לשלילית, בטח של"שלילית מאוד", תהיה משולה למעשה למס קטלני על הכלכלה האמריקאית שישאב כסף גדול החוצה מתוך הכלכלה, נניח פחות חצי טריליון דולר בשנה בכלכלה האמריקאית.
באופן פשטני, מדובר על קיצוץ של הוצאות הממשלה בסך חצי טריליון דולר לעומת 2014, מה שאומר שעל מנת שתיוצר ותיקנה תפוקה של נכסים ריאלים בגודל זהה לזו שבשנה החולפת, מישהו אחר במשק יאלץ להשלים את הבור שפערה הממשלה בקיצוץ תשלומי הריבית שלה – זה יהיה הסקטור הפרטי או היצוא. לאור העובדה שהסקטור הפרטי מהווה 70% מהתמ"ג, כנראה שהוא יצטרך לשאת בעול. ולאור העובדה שההכנסה שלו לא תעלה באופן פלאי בחצי טריליון דולר, כנראה שהוא יאלץ לקחת על עצמו די הרבה חוב על מנת לעמוד במשימה.
ראינו את זה קורה ביפן לאורך שני עשורים, ובארה"ב/אירופה ב-6 השנים האחרונות.
שורה תחתונה: קביעת ריבית שלילית נראית אולי על פניה כמדיניות מרחיבה, אלא שזו אחיזת עיניים – לא רק שהיא לא תצליח לעורר את הכסף ה"עצל" להתחיל לעבוד, אלא שהיא אף תוביל להעלמת כסף גדול בהרבה מהמשק.
מקרה מעניין כיום מתרחש בברזיל, בה שוררת בשנים האחרונת אינפלציה בגובה 5-7%, אלא שכל פעם שהבנק המרכזי שם מעלה את הריבית על מנת להילחם באינפלציה, מתרחשת לה תופעה "מוזרה": האינפלציה מרימה שוב את הראש ואף מתגברת.
כמובן שאם חושבים על זה לרגע ומבינים שריבית הSelic שעומדת כיום על 12.25% "נוטה" להזרים לשוק הברזילאי 12.25 ריאל ברזילאי על כל מק"מ חדש שמונפק… מבינים שאולי יש בעיה מסוימת עם שימוש בכלי הריבית על מנת להילחם/להעיר את האינפלציה…
My 2 cents…
אהבתיאהבתי
כמובן, שכחתי להוסיף שגם לדעתי הפיתרון מצוי במדיניות הפיסקלית – הגדלת ההוצאה הממשלתית/הרחבת מסים/שילוב נבון של השתיים..
אהבתיאהבתי
*הורדת* מסים
אהבתיאהבתי
מיכאל, האם בתחילת שנות השמונים לא הצליח הנגיד האמריקני ווקר לחסל את האינפלציה באמצעות ריביות רצחניות? האם יעקב פרנקל לא עשה דבר דומה בארץ בשנות התשעים?
כל אלו הצלחות פנטסטיות של האסכולה המוניטריסטית בכלכלה.
לא האשמתי את אפל. זה לא עניין של אשמה אבל התנהגותה מוכיחה את הצורך בריבית שלילית.
פעם המשלתי את העמדה שאתה טוען לה, כאילו ריבית גבוהה לא תביא להשפעה מצמצמת, לפיזיקאי שחושש שהירח יתחיל למשוך בני אדם לכיוונו. אמת, יש כוח משיכה לירח, אבל הוא בטל לעומת כוח המשיכה של הארץ. באותו אופן יש לריבית גבוהה השפעות מרחיבות אבל הן בטלות ביחס לעומת השפעותיה המצמצמות.
אני מאמין שהקצנת דברים מאוד עוזרת להבנתם. אז אשאל כך: ריבית שלילית של 90% תהיה מרחיבה או מצמצמת? הרי ברור שכל אחד ירוץ לקנות את כל תכולת החנויות בשדרה החמישית, יקח לשם כך הלוואה והיא תתפוגג לה במחשבי הבנק.
שורש טעותך לדעתי שאתה רואה את תקציב המדינה וההון של המגזר הפרטי כשני הגורמים היחידים במשחק. כך אתה מתעלם מהאפשרות של הבנקים לייצר כסף חדש באמצעות הלוואות. זה בעצם מנגנון יצירת הכסף בכלכלה המודרנית. כשיש לאנשים תמריץ כה גדול לקחת הלוואות וסיבה כה טובה לחשוב שיוכלו לעמוד בהחזרים שלה, הכסף הזה יווצר בכמויות עצומות.
גלבריית' הבן, איש MMT, אמר שעודפי התקציב של קלינטון המיטו אסון בסופו של דבר, כי הפכו את המגזר הפרטי למשופע בחובות ולחובות בא יום תשלום ואז יש מיתון. טיעונו מאבד תוקף כאשר יש אופציה לריבית שלילית. היא מאפשרת לחגיגה להימשך כי החובות פוקעים מאליהם עם הזמן.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
קודם כל חשוב לשים את האצבע על הדפ"א המומלצת, זו שבבירור תורמת ולא מזיקה. במקרה של מחסור בביקושים המביא חברות כמו אפל לצבור מזומנים, מדובר על הדפ"א הפיסקלית.
לגבי הדפ"א המוניטרית –
הCPI, או מדד המחירים לצרכן, רוב הזמן לא באמת משקף לחצים איפלציוניים במובן שאני מניח שאתה מתכוון אליו; משמע, הדפסה מוגברת מדי של כסף היוצרת עודף גדל והולך של כסף ביחס לכמות מוגבלת של מוצר/שירות.
מדד המחירים לצרכן מושפע לאורך כל השנים (פרט לאירועים נקודתיים של מחדל ממשלתי המביא לגירעון תקציבי גדול באופן חריג, ע"ע גירעון תקציבי של כ-15% בתחילת שנות ה80…) מהתנודות במחירי הסחורות העולמיים וממאפייניים אידיוסינקרטיים של השווקים המקומיים (למשל תחום הדיור בארץ).
[קל לראות זאת ע"י סנכרון גרף ה CPI הרב שנתי עם גרף המשקף את מחירי הסחורות העולמיים – הגרפים ממש חופפים..]
משמע: מה שקובע את המחירים של כמעט כל המוצרים/שרותים הינם גורמים חיצוניים שאינם תלויים (כמעט בכלל) במדיניות המוניטרית של בנק ישראל.
בנק ישראל חושב שהוא משפיע על משהו, אבל האמת היא שהוא לא ממש משפיע על כלום.. לפחות לא באמצעות העלאת/הורדת ריבית.
יותר קל לחשוב על זה ככה: מה יוצר אינפלציה? זה פשוט: גירעון תקציבי גדול מדי, או במילים אחרות, הממשלה מזרימה יותר מדי כסף לשוק לעומת הכסף שהיא גובה חזרה במסים, ביחס למוצרים מבוקשים המוגבלים בכמותם. זה כמעט תמיד קורה ע"י מדיניות פיסקלית מרחיבה מדי – גירעון תקציבי גדול מדי.
[מדי פעם האינפלציה מקבלת גם חיזוק בדמות עליית ריבית חריגה של הבנק המרכזי המשפיעה על מספיק אג"חים חדשים שיונפקו+רזרבות בבנקים שיושמשו לתוך הכלכלה (ע"ע עליית הריבית האפקטיבית בארץ ל34% בשנת 88 שלוותה בהגדלת הגירעון).
איך שלא יהיה, אינפלציה לא פורצת או מתרחשת אף פעם בגלל ריבית *נמוכה מדי* בשוק, נניח ריבית של 0.25%, או אפילו 0. אני לפחות לא מכיר דוגמה אחת למצב כזה. ריבית נמוכה יכולה לתרום לבועת נכסים בשוק מסוים, כמו שוק הדיור, אבל לא לאינפלציה, בטח שלא להיפר-אינפלציה. למה? בגלל שריבית נמוכה משפיעה בעיקר על עלות ההלוואות לסקטור הפרטי, אלא שהלוואה לא מקבלים באופן אוטומטי מהאוויר. מקבלים אותה מהבנק, והבנק לא נותן הלוואה על עיוור. הבנק -אם סביבת הריבית גבוהה, נמוכה או שלילית – תמיד יקפיד על: 1. לווה חזק מספיק שיכול לעמוד בהחזר ההלוואה (הבנק לא מוכן להלוות לכל אחד). 2. ריבית מתואמת סיכון – ריבית גבוהה מספיק על מנת להתגבר על סיכון האשראי, האינפלציה והריבית בהלוואה, בהסתכלות מצרפית על תיק האשראי.
מה כל זה אומר? שזה שהריבית נמוכה עוד לא אומר שאנשים מקבלים לידיים שלהם את הכסף הזול; מה שאנחנו רואים קורה בימים אלה ממש בארה"ב/אירופה וגם ישראל. זו הסיבה שריבית נמוכה לא מובילה לאינפלציה – הריבית לא יוצרת יש מאין כסף חדש בכלכלה (נהפוכו, הורדת הריבית מעלימה כסף חדש שהיה אמור להגיע לשוק), אלא מסתמכת על שוק ההלוואות שיתמרץ את הכלכלה, והשוק הזה לא טיפש.
מנגד, במצב של ריבית גבוהה מדי, כן נוצר כסף חדש וגדול בכלכלה, וזאת מכיוון שכולם מעוניינים להשתתף בהגרלת הלוטו של הממשלה – הנפקת נכס חסר סיכון (אשראי) בריביות גבוהות מאוד (ולפעמים גם חסינות אינפלציה, בדמות אג"ח צמוד מדד).
בקיצור, ברור שאי אפשר לפתור בעיית אינפלציה הנגרמת מגירעון תקציבי גדול מדי באמצעות כלי שאינו קשור למדיניות פיסקלית; במילים אחרות, אי אפשר לפתור בעיית אינפלציה מבלי להתמודד עם הסיבות שהביאו להיווצרותה.
[ובמקרים המעטים של אינפלציה הנגרמת מעליית ריבית חריגה, ברור שמדיניות המוניטרית הקלאסית של העלאה נוספת בריבית רק תוסיף שמן למדורה…].
לגבי המקרים ההיסטוריים שהבאת:
"האינפלציה" בסוף שנות ה70 בארה"ב שהסתימה בתחילת שנות ה80 – לא מדובר על איפלציה per se ("הדפסת" כסף גדולה מדי ע"י הממשלה…), אלא על עליית מחירים כללית עקב עליית מחירי הסחורה ש"ידה בכל", הנפט (לאור מחסור פתאומי בנפט בעקבות המהפכה האיראנית). ירידת ה"אינפלציה" – נפילת המחירים – החל ב1980 (ולאורך 20 שנה), התרחשה לאור ירידה חדה במחירי הנפט בעקבות הסתגלות הביקוש וההיצע (הרבה בזכות הדה-רגולציה בשוק הגז הטבעי בשנת 1978, שהביאה מפעלים לסגל עצמם לעבודה בגז טבעי במקום בנפט).
שנות ה90 בישראל:
עליה מאסיבית לארץ מבריה"מ – עליה של מעל 800 א' איש תוך שנים אחדות בתחילת שנות ה90 – גידול של קצת פחות מ20% בגודל האוכלוסיה בארץ. העליה הזו הביאה את הממשלה להוצאות גדולות (שהתבררו כגדולות מדי בשלב הראשון של העליה, עקב תחזיות מוגזמות לכמות העולים שתגיע בטווח המיידי) – גירעון תקציבי גדול מדי. כך יצא שנוצרה אינפלציה בתחילת שנות ה90 שהלכה והתפוגגה ככל שמאות אלפי העולים המשיכו לעלות לארץ, נכנסו לשוק התעסוקה, הגדילו את התפוקה (תמ"ג) והביאו לספיגת עודף הכסף בשוק, זאת בשילוב עם הירידה בגירעון התקציבי בעיקר החל משנת 96 עד שנת 2000 [אז הגירעון התקציבי היה כל כך נמוך שנכנסנו למיתון קטן..]. פרט לכך, האינפלציה בשנת 92 ירדה דרסטית עקב ירידה עולמית במחירי הסחורות (שום קשר לריבית במשק) ולאחר מכן עלתה שוב עד סוף שנת 94, עקב עליה עולמית במחירי הסחורות (שוב, שום קשר לריבית במשק).
דרך אגב, כל אחד שיסתכל על שני הגרפים של ריבית בנק ישראל ומדד המחירים לצרכן בשנות ה90, יראה שמדובר על גרפים מאוד דומים, מה שמעלה תהיה – האם האינפלציה משפיעה על הריבית, הריבית על האינפלציה, או שניהם מושפעים מגורם אחר – הניחוש שלי: בנק ישראל שינה באופן תכוף את הריבית בהתאם לתוצאת מדד המחירים לצרכן החודשי.
לגבי האנקדוטה של ריבית גבוהה באופן חריג – אין ספק שתהיה לה השפעה שלילית, אך לדעתי זו לא תהיה השפעה מצמצמת במובן האינפלציוני, אלא להיפך – תיווצר אינפלציה גבוהה (כל אדם, עסק או בנק ירצה להשקיע את כל הכסף הפנוי שלו בריבית חסרת הסיכון הגבוהה), וזאת לצד האטה/מיתון/משבר חריף בכלכלה עקב עסקים שיקרסו מפאת חוסר יכולת למחזר חובות. המדיניות הזו תגרום להרעבת הכלכלה הריאלית, תוך האבסת הכלכלה הנומינלית (סבסוד מחזיקי אגרות החוב). כל זה מביא אותי למסקנה ההיפוטתית שריבית גבוהה באופן חריג תביא לירידת תפוקה במקביל לעליה בכמות הכסף בשוק, מה שאומר סטגפלציה.
לגבי האנקדוטה השניה, של ריבית שלילית בשיעור 90%, מדובר על מצב מוזר מאוד. על מנת לבסס את המדיניות הזו – להביא לריבית נומינאלית של מינוס 90% הבנק המרכזי יצטרך "לקנוס" את הרזרבות של הבנקים בריבית הזו. זה אומר שהבנקים יאבדו את הרזרבות שלהם די מהר, מה שיביא לקריסה זריזה של כל המגזר הבנקאי/פיננסי… לאף בנק לא יהיו מספיק רזרבות כדי להלוות בשוק הבין-בנקאי.. למעשה, רק הבנק המרכזי יוכל להחליט אם הוא רוצה להמשיך לקיים את הבנקים ע"י הזרקת רזרבות חדשות יש מאין במקום אלו המתחסלות באותה העת.. אלא שאם הבנק המרכזי יעשה זאת כך, הוא למעשה ינטרל את ה"קנס" של המינוס 90%, ויהפוך את הרזרבות לחינמיות דה פקטו – כאילו שהריבית עליהן היא 0. כמו המצב היום ביפן. מבחינת הגירעון התקציבי, כמובן שהורדת הריבית באופן דרסטי לאפס תעלים ביקושים מהשוק.
*לא הבנתי מדוע כולם ירוצו במקרה כזה לקחת הלוואה על מנת לקנות מוצרים ריאליים, ומדוע שהיא תתפוגג במחשבי הבנק.. הרי במצב שכמות הכסף בשוק הולכת וקטנה ביחס לתפוקה, ערך הכסף עולה, מה שאומר: 1. שאדם החוסך את הכסף שלו, יוכל לקנות יותר מוצרים ריאליים בעתיד; ו-2. שמאוד קשה להחזיר הלוואות,כי ערכן רק הולך ועולה במחשבי הבנק (ההיפך ממצב אינפלציוני בו החובות באמת מתאדים).
אשמח אם תוכל להסביר את הקטע הבא, בייחוד בדגש על 1. מהו התמריץ של האנשים לקחת הלוואות ומאיפה הוא נובע? 2. מה מבסס את יכולת ההחזר הטובה שלהם? 3. הכסף הזה יווצר בכמויות עצמות – האם מקרה יפן/ארה"ב/אירופה לא מבהיר לנו כבר מעבר לכל ספק שזהו לא המצב?
"כך אתה מתעלם מהאפשרות של הבנקים לייצר כסף חדש באמצעות הלוואות. זה בעצם מנגנון יצירת הכסף בכלכלה המודרנית. כשיש לאנשים תמריץ כה גדול לקחת הלוואות וסיבה כה טובה לחשוב שיוכלו לעמוד בהחזרים שלה, הכסף הזה יווצר בכמויות עצומות."
לגבי הפסקה הבאה על גלבריית', אשמח אם תסביר כיצד ומדוע החובות פוקעים מאליהם בסביבת ריבית שלילית, ובנוסף – מה מאפשר את קיומה של ריבית שלילית גדולה כל כך מבלי להביא לקריסה למערכת הפיננסית, כפי שתיארתי לעיל?
"גלבריית' הבן, איש MMT, אמר שעודפי התקציב של קלינטון המיטו אסון בסופו של דבר, כי הפכו את המגזר הפרטי למשופע בחובות ולחובות בא יום תשלום ואז יש מיתון. טיעונו מאבד תוקף כאשר יש אופציה לריבית שלילית. היא מאפשרת לחגיגה להימשך כי החובות פוקעים מאליהם עם הזמן."
אהבתיאהבתי
מיכאל זאת אומרת שירידת המחירים הנוכחית נובעת מירידת מחירי הנפט? זה מה שהבנתי מדבריך. לא ברור לי. אם מחירי הנפט יורדים יש יותר כסף פנוי לקנות מוצרים והביקוש יגדל. זה צריך להאיט את ירידת מחירי המוצרים.
ירידת מחירי הנפט נובעת מחוסר ביקוש. זה אחד מכלל מוצרים. המחירים יורדים כיוון שסין מצמצמת בניה ופיתוח וקניות. מכיוון שלאירופאים יש פחות כסף לקנות, היות והאמריקאים צורכים פחות. זו הבנתי
אהבתיאהבתי
1. התמריץ הוא להימנע משחיקת הכסף בריבית שלילית מצד אחד ומצד שני העלות היורדת של מוצרים שנקנים באשראי.
2. בריבית שלילית ההחזר נעשה עם השנים נמוך יותר ויותר. ריבית נמוכה (ובטח שלילית) מקלה על ההחזר. האם לא ברור למשל באופן דומה שיותר קל להחזיר הלוואה בריבית נמוכה לבנק מאשר הלוואה בשוק האפור?
3. אם הריבית הייתה אמורה להיות שלילית ביפן ובאירופה ובשלב מסוים גם בארה"ב, הרי שריבית אפס הייתה גבוהה בצורה שחנקה את המשק. אתה חושב שריבית אפס היא ההוכחה שריבית נמוכה לא עוזרת, אבל אם הונהגה ריבית אפס בשעה שהריבית המתבקשת הייתה מינוס חמישה אחוזים, אז ריבית אפס היא ריבית גבוהה, מפלצתית וחונקת.
החובות פוקעים מאליהם כי נשחקים בריבית שלילית. הבנקים לא קורסים כי מלווים את הכסף ונהנים מפער הריביות (הם מקבלים ריבית שלילית של 90% אולם הלווים מקבלים למשל ריבית שלילית של 88%). בנק יוכל לקבל מימון חדש בהלוואה בריבית שלילית מהבנק המרכזי. נקודה נוספת שכדאי לשים לב אליה היא שמחירי נכסים קופצים לשמים ככל שהריבית נעשית נמוכה. גם ערך מניות הבנקים יקפוץ לשמים ולפיכך בנק לא יתקשה לגייס הון חדש בבורסה.
לגבי הערותיך על מחיר הסחורות והשפעותיו, בנקים מרכזיים מעדיפים באמת להסתכל על מדד המחירים בנטרול אנרגיה ומזון.
[עדכנתי התגובה ב-10:10, להבהיר עוד קצת כמה נקודות]
אהבתיאהבתי
עוד שתי הערות:
1) מדוע אתה חושב שלריבית ממשלתית יש השפעות מרחיבות. הרי הממשלה תקצץ בהוצאות כדי לממן הריבית. ככה עובד הרעיון של מימון ממשלה בידי אג"חים ויעד גרעון יציב. הריבית גדלה, אז אי אפשר להרשות לבזבז באותה מידה.
2) ייתכן שמנגנון התמסורת של העברת הריבית הנמוכה לא עובד במאת האחוזים, אבל האם אינו עובד בכלל? האם הריביות ב"הלוואה לכל מטרה" הן למשל אותן ריביות שהיו בסביבת ריבית של 10 אחוזים או 5 אחוזים? לא נראה לי ואם תרצה, אנסה לבדוק זאת בנתונים אמפיריים.
אהבתיאהבתי
אני ממש לא מסכים איתך.
אפל המציאה נישה חדשה שלא קיימת בעבר, אייפד, אייפון, אייפוד. בדרך, ייצרה מיליוני מקומות עבודה להמוני סינים ואמריקאים וגם למפתחי אפלקציות ישראליות.
בדרך, היא ייצרה המוני מיליונרים ומילארדרים. עד כאן ברמה הכלכלה המעשית.
מה שאפל עושה עם המזומן שלה, צריך להיות לטובת בעלי המניות שלה. היא מחזירת הערך לבעלי המניות שלה הגדול בהיסטוריה בסכום של 100B$.
אפל איננה מדינה. היא תאגיד אמריקאי שצריך לפעול לטובת בעלי המניות שלו. אם ההנהלה חושבת שהם לא צריכים להשתמש בסנט אחד כדי להגדיל CAPEX זה זכותם. אם הם רוצים להגדיל את הרווח למניה ע"י קניה מחדש של מניות זו זכותם.
את המדיניות הפיסקאלית אני מציע להשאיר לממשלה
אהבתיאהבתי
משקיע בערך, לא באתי להאשים את אפל. אפל תנהג לפי ראות עיניה. אין זה תפקידה לדאוג למקרו. הבעיה היא באמת במדיניות הממשלה.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
לגבי ריבית שלילית של 90%, כתבת:
"הבנקים לא קורסים כי מלווים את הכסף ונהנים מפער הריביות (הם מקבלים ריבית שלילית של 90% אולם הלווים מקבלים למשל ריבית שלילית של 88%). בנק יוכל לקבל מימון חדש בהלוואה בריבית שלילית מהבנק המרכזי."
שים לב שבמצב של ריבית שלילית של 90%, נכסי הבנקים (הרזרבות, ההלוואות שנתנו, אג"חים ממשלתיים וכו') מאבדים מערכם, ומביאים את הבנק לחדל"פ – ההון העצמי מתאפס מאוד מהר והבנק קורס. לכן להנות משחיקה איטית יותר או פחות של הנכסים עדיין לא מצילה את הבנק.
אוקיי, אז כתבת ש"בנק יוכל לקבל מימון חדש בהלוואה בריבית שלילית מהבנק המרכזי."
זה בסדר, אבל כמו שכתבתי בתגובה הקודמת (הציטוט מובא להלן), מימון בלתי פוסק מצד הבנק המרכזי שמחדש את מלאי הרזרבות של הבנקים שמתרוקן ללא הפסק, הוא שווה ערך להנשמה מלאכותית של הבנקים המסחריים מצד הבנק המרכזי – מדובר למעשה על ערבות מלאה לחדל"פ של הבנקים, מה שהופך את הרזרביות לחינמיות דה-פקטו, וממצב את הריבית האמיתית במשק על 0.
"לגבי האנקדוטה השניה, של ריבית שלילית בשיעור 90%, מדובר על מצב מוזר מאוד. על מנת לבסס את המדיניות הזו – להביא לריבית נומינאלית של מינוס 90% הבנק המרכזי יצטרך "לקנוס" את הרזרבות של הבנקים בריבית הזו. זה אומר שהבנקים יאבדו את הרזרבות שלהם די מהר, מה שיביא לקריסה זריזה של כל המגזר הבנקאי/פיננסי… לאף בנק לא יהיו מספיק רזרבות כדי להלוות בשוק הבין-בנקאי.. למעשה, רק הבנק המרכזי יוכל להחליט אם הוא רוצה להמשיך לקיים את הבנקים ע"י הזרקת רזרבות חדשות יש מאין במקום אלו המתחסלות באותה העת.. אלא שאם הבנק המרכזי יעשה זאת כך, הוא למעשה ינטרל את ה"קנס" של המינוס 90%, ויהפוך את הרזרבות לחינמיות דה פקטו – כאילו שהריבית עליהן היא 0. כמו המצב היום ביפן. מבחינת הגירעון התקציבי, כמובן שהורדת הריבית באופן דרסטי לאפס תעלים ביקושים מהשוק."
אני אנסה לתאר את ההבנה שלי לגבי ההשלכות של מדיניות כזו במציאות במצב של ריבית שלילית ניכרת, נניח של מינוס 10%, שגם שוררת בשוק ממש (ולא מתאפסת דה פקטו דרך הנשמה מלאכותית מצד הבנק המרכזי).
**זאת, מבלי להידרש כאן להבנה הטכנית של האופן בו מדיניות כזו תוגשם למעשה, (ולא רק להלכה) באינטרקציה בין משרד האוצר – הבנק המרכזי – הבנק המסחרי – הלווה, שכן כמו שהראיתי לעיל, ישנה סכנה מתמדת לחדל"פ הבנקים.
להבנתי, התמיכה ברעיון הריבית השלילית נובעת מחוסר הבנה של המשמעויות הפתלתלות של המדיניות הזו (כמובן, יכול להיות שאני טועה בגדול..).
כמו תמיד, יש הבדל בין ההשלכה התיאורתית הברורה והמיידית של תמריץ, לבין ההשלכות בדרגה השניה, שלישית, רביעית וכך הלאה שהתמריץ מפעיל במציאות.
באופן פשטני, ריבית שלילית של נניח 10% הינה מצב בו בנק מסחרי נדרש לשלם 10% בשנה מערך הרזרבות העודפות שברשותו, מה שיוצר אצלו את התמריץ להשקיע את הרזרבות באופן כזה שישחקו בשיעור הקטן מ 10%.
כמו כן, כסף המושקע במק"מ (או כל אג"ח ממשלתי) מניב 0% עד מינוס 10%, מה שאומר ש100 אג' בהנפקה הופכים ל90-100 אג' בפירעון (מצב זה יקרה לאחר שכל הבנקים ישקיעו את הרזרבות שלהם במק"מים עד אשר המק"מים לא יהיו מספיק אטרקטביים עבורם, והם יעדיפו להלוות את שאר הכסף ולהשיג תשואה גבוהה יותר, נניח מינוס 5%, בזמן שמק"מ מניב תשואה של מינוס 8%.
נראה לי כי במדינה כזו, הבנק יהיה מוכן לאפשר למשל פיקדון שנתי ששוחק קצת יותר מהשחיקה במק"מ, נניח 12% (שכן חיסכון ששוחק "רק" 8% ניתן להשיג באופן חסר סיכון ( [= ) דרך מק"מ).
למעשה, העיקרון המנחה במדינת הריבית השלילית יהיה עיקרון "תפוח האדמה הלוהט" (ככה החלטתי לכנות אותו..) – כל אחד מנסה להיפטר מתפוח האדמה הלוהט שבידיו, ולהעבירו ל"חברו", בטרם יקבל ממנו כוויה. הנמשל: כל גורם בסקטור הלא ממשלתי משתדל להיפטר מהכסף שברשותו ולהעבירו לאחר, בתמורה לנכס הנשחק בקצב איטי יותר.
לאור המצב המעניין הזה, נראה לי כי כל אדם (כולל תאגיד) יעדיף להימנע מחיסכון/השקעת כספו במק"מים/פיקדונות בנקאיים, אלא יעדיף לשמור את כספו באמצעי השומר יותר טוב על כספו (מניב תשואה טובה יותר ממינוס 10% בחישוב שנתי). משמע, כל אחד יעדיף להחזיק את כספו באופן נזיל בחשבון העו"ש.
יותר מזה, במצב בו אפשר לקבל, נניח, הלוואה בריבית שנתית של מינוס 5% מהבנק, כל אחד יקח הלוואה כזו, נניח בסכום של 100 א' שח; יחזיק פשוט את הכסף בחשבון העו"ש, ויהנה מארביטראז' קליל על חשבון הבנק. כמובן שמצב כזה לא נראה הגיוני, והוא מעלה רעיונות מצחיקים שבו כל בנק מבקש להפקיד את כל כספו בחשבון עו"ש בבנק אחר, וכך להימנע מהשחיקה הבלתי נמנעת של נכסיו (במקום להלוות כסף ללקוחות פרטיים, כסף שמניב תשואה הרבה פחות טובה לבנק).
בקיצור, נראה לי כי כדי להימנע מהגעה לאבסורד, הבנקים ידרשו לשווק ללקוחות אך ורק עו"שים השוחקים את כספי הלקוחות בריבית הגבוהה מ10% שנתי ואף גבוהה מזו שהבנקים מוכנים לתת ללקוחות בפיקדונות in-house שלהם, נניח 14% בשנה.
אוקיי. מה יקרה במצב כזה? כמו מקודם, כל אדם יבקש למשוך את הכסף שלו מהעו"ש, ולשמור/להשקיע אותו באמצעי שישמור יותר טוב על ערכו. למשל, להשקיע את הכסף בתעודת סל המחקה נכס/מדד כלשהו, נניח S&P500, או להשקיע את הכסף בקרן נאמנות שאינה משקיעה במק"מים/אג"חים ממשלתיים או אפילו לא בנכסים באותה המדינה (על מנת לא להיפגע מהשחיקה הבלתי פוסקת בnet wealth של התאגידים הפועלים במדינה המיישמת מדיניות ריבית שלילית). עוד אפשרות היא למשל השקעת הכסף בקרן השתלמות או בקרן הפנסיה.
אפשרות אחרת היא כמובן להמיר את כל הכסף המקומי, נניח שקלים, למט"ח, נניח דולר. עם הדולר כמובן שאפשר לעשות דברים רבים – לקנות T-Bills, מניות, דירה בניו יורק, או סתם לשמור בפיקדון (אני לא רואה סיבה לכך שבנקים ישראלים יאלצו לשחוק גם נכסים שאינם שקלים; אך בכל מקרה אפשר פשוט לשמור את הכסף בבנק זר).
בכל מקרה, בהינתן וכל דרך אחרת לא אפשרית, כל אדם ירוץ לבנק ויבקש למשוך את הכסף מהעו"ש, על מנת לשמור אותו באופן פיזי בשטרות ומטבעות (בכספת, מזרן, בלטות וכו'). מצב זה כמובן יביא לחדל"פ פוטנציאלית של הבנקים שתימנע רק ע"י הפסקת מדיניות הריבית השלילית/הדפסת מספיק שטרות/חסימת האפשרות למשוך כסף פיזי מחשבון העו"ש.
אוקיי, אז מה קרה במדינת הריבית השלילית בינתיים? כל אדם ניסה להזיז את כספו לאמצעי בו הוא שומר הכי טוב על הערך שלו. למה? כי המדינה החליטה שכסף שקלי נשחק באופן בלתי פוסק. מה שאני עוד לא רואה כאן, לפחות במצב הזה, הוא את הציבור מתחיל להגדיל את הביקוש שלו (spending) על מוצרים/שרותים, מה שיוביל עסקים להוצאת כסף (שימוש בכריות מזומנים/לקיחת הלוואות) על השקעה באמצעי יצור נוספים.
יבואו התומכים במדיניות הריבית השלילית ויגידו: נכון, כדי שהמדיניות תעבוד צריך להגיע למצב בו כל נכס פיננסי של אדם (כולל תאגיד) שהינו אזרח/נתין במדינה נשחק בשיעור הריבית השלילית (אגיד רק שבמידה והמדינה לא תנוע לכיוון המצב הזה, אין סיבה לחשוב שהוצאת הסקטור הפרטי על צריכה תיגבר, אלא, כמו שהסברתי לעיל, תיווצר בריחת הון למקלטים שונים).
להבנתי, מצב בו כל נכס פיננסי המוחזק על ידי פרט במדינה נשחק בשיעור הריבית השלילית ידרוש מהממשלה נקיטת צעדים שימנעו סחר חופשי בנכסים פיננסיים עם גורמים במדינות אחרות (מזכיר למישהו מדיניות של ממשלות בתקופות אינפלציוניות?), מצב הכולל איסור על רכישת מט"ח, השקעה במניות, אג"ח, קרנות גידור וכל כלי פיננסי זר אחר.
כמו כן, המדינה תידרש לחסום את האפשרות של פרטים להשקיע את הכסף שלהם באופן וולונטרי וחופשי בקרנות השתלמות, קרנות פנסיה או באמצעי חיסכון אחרים (שאינם משקיעים במק"מים/אג"חים ממשלתיים/פקדונות בנקאיים).
למעשה, עצם מוסד החיסכון, הפנסיה, יגיע לסופו; אלא אם כן רגולציה נפרדת תיושם לשם בידודו משאר הכלכלה – מה שאומר שלמעשה, הממשלה תערוב לרמת חיים מספקת לציבור בהגיעו לזיקנה (שוב פעם, מזכיר קצת תכניות חיסכון במתכונת "הטבה מוגדרת" שהיו מאוד נפוצות בעבר בכל העולם).
ובסופו של דבר, הממשלה תידרש גם לחסל את הקיום של כסף מזומן בצורת שטרות ומטבעות, שכן, לעת מצוא אנשים פשוט יבקשו לשמור את כל כספם במזומנים פיזיים, כפי שהסברתי לעיל.
במצב כזה – חוסר אפשרות מוחלט לשמירת כסף בכל דרך שאינה מביאה לשחיקה בערכו – נראה לי כי אנשים אכן יעדיפו לבזבז את כספם על צריכה.
המשק יהיה סגור ודי אוטרקי – אף מדינה זרה או נתין זר לא ירצו להחזיק בכסף המקומי של מדינת הריבית השלילית. למה להם? הם יכולים להחזיק נכסים המשביחים עם הזמן ולא רק כאלו הנשחקים (כמו נתיני מדינת הריבית השלילית). יהיה זה מטבע ההפוך מבחינת טבעו למטבע הדולר האמריקאי, המהווה מטבע רזרבה עולמית (מטבע אותו מדינות/אנשים מבקשים להחזיק כשלעצמו ולא כדי לרכוש בו מוצרים/שרותים הנקובים בו, כגון הדולר אמריקאי).
בכל אופן, במקרים בהם נדרש יבוא מוצרים/שרותים ריאליים, תהיה זו הממשלה שתייבא באופן ריכוזי, או תאפשר רישיונות יבוא סיטונאיים לפרטים (על מנת למנוע הברחת הון החוצה מן המדינה והמרתו בנכסים פיננסיים זרים שאינם מאבדים מערכם באופן בלתי פוסק). יבוא זה יהיה, כמובן, בתמורה ליצוא של תוצרת מקומית, כמו ברוב המקרים (פרט למדינות הנהנות ממטבע המשמש רזרבה עולמית, כפי שצויין לעיל). אלא שבעקבות חוסר הרצון המובן להחזיק במטבע של מדינת הריבית השלילית, כוחו של מטבע זה יהיה מאוד חלש לעומת מטבעות אחרים, מה שאומר שתוצרת מקומית אשר בדר"כ שווה יותר כאשר היא מיוצרת ע"י מדינה אחרת שאינה מצויה בריבית שלילית ניכרת, תהיה שווה הרבה פחות במקרה הזה. למשל, אם 100 מכוניות טויוטה שמייצרת יפן שוות 3 מ' דולר קנדי, הרי ש100 מכוניות זהות המיוצרות ע"י מדינת הריבית השלילית יהיו שוות הרבה פחות מ-3 מ' דולר קנדי. כמו כן, עלות ההמרה תהיה גבוהה משמעותית שכן הברוקרים שיהיו מוכנים להחזיק במטבע מדינת הריבית השלילית יבקשו עמלה גבוהה יותר על שירות החליפין.
במדינה כזו, הנמנעת מסחר חופשי בינלאומי; שהמטבע שלה מוחלש מאוד, וכתוצאה מזה הנכסים הריאליים שלה שווים הרבה פחות באופן יחסי מבחינה בינלאומית; בה כל אדם, בראש ובראשונה, עושה ככל יכולתו לשמור על ערך כספו שלא יאבד – הרצון להגיע לצמיחה כלכלית והגדלת הממון, לפחות של אדם מן השורה, נידחק לקרן זוית. הדגש מושם על הישרדות כלכלית ולא על צמיחה כלכלית – אנשים יבקשו להשתמש בכל כספם כמה שיותר מוקדם, וימנעו כמה שהם יכולים מחסכון כלשהו השוחק את ממונם הפיננסי.
מצב כזה יוביל כל אחד ואחת לרצות לרכוש בכספם מוצרים שאינם מתכלים (או מתכלים לאט ככל הניתן), על מנת לשמור על ערך הונם. כך, הביקוש לדירות, משרדים, כל נכס נדל"ני אחר, מכוניות, מוצרי חשמל וכו' יגדל מאוד. דבר זה יוביל כמובן לעליית מחירים של אותם נכסים, לפחות כל עוד לאנשים יהיה הכסף לממן את רכישתם.
כאן אנו נדרשים לשאלה בדבר יכולת האנשים לממן את הנכסים הללו, או במילים אחרות, לספק את הביקושים החסרים בשוק (המצב שאותו הצגת ככזה הניתן לתיקון ע"י ריבית שלילית במידה מספקת).
אוקיי, ברור שאם לאנשים תהיה הכנסה פנויה גבוהה מספיק (וזו השאלה כמובן), הם יבקשו לרכוש עוד מוצרים, מה שאומר שעסקים יתומרצו להגדיל את התפוקה, מה שאומר שהעסקים ידרשו להשקיע באמצעי ייצור חדשים ולהעסיק יותר עובדים, מה שיוביל להעלאת ההכנסה הפנויה בציבור, וחוזר חלילה. Virtuous circle.
לאור העובדה שאנו מדברים על מדיניות מוניטרית, ונמנעים מלנקוט במצב הזה במדיניות פיסקלית (צעד שהיה מייתר את כל הדיון..), אנו שואלים למעשה: האם הפרטים בחברה יטו לקחת מספיק הלוואות לשם צריכה (מה שיוביל עסקים לקחת מספיק הלוואות לשם השקעה), כך שחוסר הזרמת הכסף לציבור מצד הסקטור הממשלתי, יתאזן ע"י לקיחת הלוואות גדולות מספיק (התמנפות) ע"י הסקטור הפרטי?
בוא נראה, האם אדם יגיע לבנק לקחת הלוואה שנתית בסך 100 א' שח, למשל, כאשר הוא נדרש להחזיר לבנק, נניח, 94 א' ש"ח בסוף שנה – ריבית של מינוס 6%? (נזכור שהבנק יכול לקבל ריבית שנתית "חסרת סיכון" (המונח הזה די משעשע בסביבת ריבית שלילית [=) של מינוס 10% מהממשלה)
הבנק יהיה מוכן להלוות לאיש הזה רק כאשר הוא משוכנע שמדובר בהלוואה נבונה, משמע, הלווה יצליח לעמוד בהחזר ההלוואה – לשלם 94 א' ש"ח בסוף השנה. אם הבנק חושב שהלווה עלול להיתקל בבעיות מבחינת החזר ההלוואה, הוא יהיה מוכן 1. להלוות רק בריבית גבוהה יותר, נניח מינוס 4%, או 0%, לצורך העניין; או 2. יסרב להלוות בכלל. הבנק לא מעוניין להפסיד כסף, זה ברור.
עכשיו בוא נחשוב על האדם החציוני, הלווה הפוטנציאלי, במדינת הריבית השלילית – האם תהיה לו יכולת החזר טובה לעניין ההלוואה?
נתחיל מהנקודה עליה כבר הרחבתי לעיל – ערך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור יקטן משמעותית. משמע שללווה הפוטנציאלי תהיה בעיה מאוד גדולה להראות יכולת החזר הקשורה בנכסיו הקיימים. או לחילופין, לתת בטוחה גדולה מספיק, בדמות פיקדון למשל, במעמד ההלוואה (כמובן, שאם ללווה יהיה הסכום לשם פיקדון הערבות, עדיין מדובר על פיקדון הנשחק בקצב הגבוה מ10% בזמן שההלוואה נשחקת בקצה הנמוך מ10% – הפסד ארביטראז'י ללווה, מה שמאיין כל תמריץ לקחת הלוואה שכזו). כמובן שאנשים יהיו מוכנים לשעבד את הנדל"ן שברשותם, אלא שכמות הנדל"ן ביד הציבור היא מוגבלת, ומוסדות בנקאיים אינם תמיד מוכנים להיות בעלי משכון שניים, שלישיים (או יותר) בדרגה. כמו כן, חשוב לזכור שבעת שקילת מתן הלוואה, בנק אף פעם אינו מעוניין להגיע למימוש בטוחות, בטח כאשר מדובר בבטוחות פיזיות כמו דירה רכב – בנק (שאינו מבצע הונאות/תרמיות, כמו במשבר ההפיננסי בארה"ב ב2008) מלווה רק כאשר הוא מאמין ביכולת ההחזר השוטפת של הלווה.
נמשיך לבחינת יכולת ההחזר של הלווה תוך מחשבה על הכנסתו הפנויה במדינת הריבית השלילית. מבחינת עלות המחייה של הלווה הפוטנציאלי, נראה כי יהיה הרבה יותר יקר לשלם על נכסים/שירותים ריאליים בחיי היומיום. למשל, נתחיל מהשירות הבנקאי שהלווה הפוטנציאלי שלנו נהנה ממנו. במדינת הריבית השלילית, בה הבנק נאלץ לדווח כל רבעון ורבעון על הפסד מהכנסות ריבית, ברור שכדי לעמוד בהוצאות הקבועות והמשתנות שלו, למשל שכירות, כוח אדם, מיחשוב, חשמל, הוא יאלץ להרים משמעותית את המחיר שהוא גובה על השירותים שהוא מעניק, למשל מחיר העמלות על הפעולות השונות, ואף את מחיר ההלוואות עצמן. כמו-כן, הבנק יאלץ לקצץ חזק בהוצאות שלו, הן הקבועות והן המשתנות, למשל, הוצאות כוח אדם – פחות עובדים (פיטורים) ושכר נמוך יותר לשאר העובדים. כמו בכל עסק, אף בעל מניות לא יהיה מעוניין להשקיע בבנק, אם הוא לא מקבל ממנו תשואה גבוהה מספיק ביחס לסיכון הטמון בו. (אמירה זו אינה נכונה במקרה של עסקים קטנים בהם בעלי המניות הם גם העובדים). לפיכך, נראה לי כי רווחיות הבנקים תיפגע, עובדים רבים יפוטרו, אך עדיין הריבית על ההלוואות לא תשתנה באופן מהותי מנקודת מבטו של הלווה, על מנת לגרום לו לרצות ללוות סכומים גבוהים. זאת אומרת, שרגישות מחיר ההלוואה בשוק במדינת הריבית השלילית תהיה די קשיחה, שכן במצב הזה מחיר ההלוואה חייב להיות גבוה מספיק על מנת לאפשר לבנק להמשיך להתקיים. אני אף נוטה לחשוב שהריבית במשק עלולה לעלות באופן משמעותי מעל 0%, על מנת לפצות על ההפסד האדיר של הבנק לאור התשואה השלילית בגובה 10% שמניבות לו כל שנה הרזרבות שלו (כמובן שאם הרזרבות אינן מאבדות מערכן, אין לבנק שום תמריץ להשתמש בהן לשם הלוואות חדשות שיניבו ריבית שלילית, או להלוות אותם לבנק אחר בשוק הבין-בנקאי בריבית שלילית נמוכה מריבית המטרה. הבנק פשוט ישמור את הרזרבות העודפות במצב נזיל במאזן).
אם כן, עד כאן ברור שעובדי המגזר הפיננסי יפגעו קשות, ועלות השירות הפיננסי במדינה תעלה בחדות.
נראה לי שלאור זאת, די ברור שגם רווחיות העסקים הריאליים – הנשענים על הלוואות הנלקחות מהעסקים הפיננסיים (בנקים למשל), ואשר מוכרים את תוצרתם גם לעובדי המגזר הפיננסי – תיפגע גם כן. כמו-כן, חשוב לזכור שעסקים ריאליים הנדרשים לרכישת אמצעי ייצור מיובאים (כמו אינסוף דוגמאות לתשומות ייצור) ידרשו לשלם מחיר גבוה בהרבה עבורם. זאת מכיוון שכוח הקניה של מטבע מדינת הריבית השלילית יהיה נמוך ביחס למטבעות אחרים בעולם ועמלת ההמרה תהיה מאוד יקרה (כפי שהסברתי לעיל). כמו-כן, עלות אמצעי הייצור המיובאים תהיה גבוה יותר גם בגלל הבירוקרטיה האדירה שתתלווה לפרוצדורת הייבוא, אישור הרכישה וכו', כולל כל התחלואים של מגזר ביורוקרטי שמן ששואב משאבים (כוח עבודה למשל) מהמגזר הפרטי, וגוזר קופונים על היצרנים.
דבר זה יוביל שוב לפיטורי עובדים והעלאת מחיר המוצרים בשוק על מנת לפצות על עליית ההוצאות. זה יוביל שוב לירידה בהכנסה הפנויה של הציבור, ייקור עלות המחייה, ואבטלה. מצב זה כמובן יאפשר להרבה פחות אנשים לקבל הלוואות, מה שימנע מהם לרכוש מוצרים ושירותים בשוק, מה שימנע מעסקים להשקיע בהגדלת התפוקה, מה שישאיר את האבטלה על כנה.
שורה תחתונה: במדינה כזו תהיה אבטלה גבוהה, רמת חיים נמוכה, וחופש הפרט יהיה מצומצם (למשל, לא יתאפשר לכל אחד לטוס לחו"ל, דבר הדורש המרת מט"ח, או אפילו להגר). השלטון יהיה ריכוזי, לפחות במימד הכלכלי, על מנת לשמר את אפקטיביות מדיניות הריבית השלילית, והמגזר הממשלתי יהיה מנופח עקב ביורוקרטיה עודפת.
לכן אני נוטה לחשוב שבכל מקרה אנשים לא "ירוצו" לקחת הלוואה מהבנק כדי לצרוך בה מוצרים/שרותים, מכיוון ש- 1. לא יהיו יותר מדי מוצרים אטרקטיביים לצריכה, ואלו שכן יהיו אטרקטיביים יהיו מאוד יקרים; ו- 2. הבנק לא יתן להם הלוואות מכיוון שלא תהיה להם יכולת להחזיר את החוב עקב אבטלה/הכנסה פנויה נמוכה מדי (כמובן שכמו תמיד תהיה אליטה מבוססת הקרובה לצלחת שתהנה מחיי שפע..).
כשחושבים על כל זה בפרספקטיבה רחבה, אני חושב שמגיעים למסקנה שריבית שלילית נמוכה מאוד תביא למצב די דומה לכלכלות אינפלציוניות, כמו ישראל בשנות ה-70 וה-80, או ונצואלה כיום. וזה די ברור למה – כמו במדינת הריבית השלילית, גם בכלכלות אינפלציוניות, עיקרון "תפוח האדמה הלוהט" שולט בהתנהגות האנשים. במדינת ריבית שלילית נוצר נזק הוני לפרט בדמות שחיקה בגובה הסכום שברשותו (+ ירידה בערך המטבע לעומת מטבעות העולם), ובכלכלה אינפלציונית נוצר נזק הוני לפרט עקב שחיקה בכוח הקניה של הכסף שברשותו.
אהבתיאהבתי
אורי,
לגבי מחיר הנפט, אם בעבר ואם בהווה, תסתכל על הצד החזק במשוואה, לא על החלש.
הביקוש לנפט מאוד תחרותי ומפוזר. הצרכנים הם price takers. כמו כן, הכמות המבוקשת והנקנת לא קטנה בתקופה האחרונה. אם הביקוש קטן, אין לזה אינדיקציה במספרים.
מצד שני יש את ערב הסעודית שיש לה כוח מונופוליסטי בשוק הפקת הנפט. ערב הסעודית היא price maker.
כשערב הסעודית מחליטה למכור את הנפט באחוז פחות ממחיר השוק לאורך מספיק זמן, מחיר הנפט נופל.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
כתבת:
"1) מדוע אתה חושב שלריבית ממשלתית יש השפעות מרחיבות. הרי הממשלה תקצץ בהוצאות כדי לממן הריבית. ככה עובד הרעיון של מימון ממשלה בידי אג"חים ויעד גרעון יציב. הריבית גדלה, אז אי אפשר להרשות לבזבז באותה מידה."
הרעיון של מימון הממשלה ע"י אג"חים (כמו גם ע"י מסים) הוא שגוי, והוא לא מה שקורה במציאות.
הממשלה תמיד קודם מבזבזת ואז גובה/מגייסת, ולא להיפך.
"2) ייתכן שמנגנון התמסורת של העברת הריבית הנמוכה לא עובד במאת האחוזים, אבל האם אינו עובד בכלל? האם הריביות ב"הלוואה לכל מטרה" הן למשל אותן ריביות שהיו בסביבת ריבית של 10 אחוזים או 5 אחוזים? לא נראה לי ואם תרצה, אנסה לבדוק זאת בנתונים אמפיריים."
אין גמישות גדולה במחירי הלוואות. במצבי קיצון בנקים פשוט מפסיקים לתת הלוואות. למשל, בסביבת ריבית גבוהה בנקים פשוט משקיעים את הכסף במק"מים.
אהבתיאהבתי
תמריך,
לגבי מדד המחירים לצרכן; המדיניות המוניטרית הקיימת בכל מדינות המערב של קביעת טווח אינפלציה; והעובדה שהמדיניות הזו משולה לדעתי לילד היושב עם הגה צעצוע ליד אמא שלו שנוהגת ברכב, וחושב שהוא שולט ברכב* –
להלן מס' לינקים לגרפים שאולי יבהירו את העניין:
1. השוואה בין שני גרף של תעודות סל העוקבות אחרי מחירי סל סחורות עולמי לעומת מדד המחירים לצרכן האמריקאי –
2. השוואה בין מדדי המחירים לצרכן של מספר מדינות (איטליה, גרמניה, קנדה, אנגליה, יפן) וגם מדד המחירים לצרכן בניכוי מזון ואנרגיה, כפי שציינת שאכן קיים.
בכל מקרה, כל אחד שמסתכל על הגרפים האלו מבין מהי מידת ההשפעה של ריבית הבנק המרכזי של מדינה מסוימת על עליית/ירידת מדד המחירים לצרכן של אותה מדינה..
אהבתיאהבתי
סליחה על השגיאה באיות הכינוי – תמריץ.
שכחתי לתת קרדיט לWarren Mosler שהביא את משל הילד עם הגה הצעצוע..
אהבתיאהבתי
מיכאל, עשית בחירה סלקטיבית של שנים.
כידוע, בין השנים 1980 לשנת 2000 הייתה תקופת שפל במחירי הסחורות, ולעומת זאת בעשור הראשון של המאה הייתה גאות מתמשכת במחיריהם, כנראה בעיקר בגלל הלחץ מסין.
http://en.wikipedia.org/wiki/2000s_commodities_boom
הניבוי לפי התיאוריה שלך יהיה דיפלציה מתמשכת בין 1980 ל-2000 ואז זינוק אינפלציוני בין 2000 ל-2010. אפשר להסתכל באתר הזה:
http://www.tradingeconomics.com/united-states/inflation-cpi
באמצעות מחולל הגרפים ניתן לראות שמ-1980 ועד היום האינפלציה הייתה יציבה בטווח 2-4%.
אהבתיאהבתי
"הרעיון של מימון הממשלה ע"י אג"חים (כמו גם ע"י מסים) הוא שגוי, והוא לא מה שקורה במציאות.
הממשלה תמיד קודם מבזבזת ואז גובה/מגייסת, ולא להיפך".
אני מסכים עם הטענה, ואף כתבתי פעם פוסט להסביר אותה – http://tinyurl.com/kofa4jq. אבל זה לא משנה את העובדה שבפועל כיום שולטת בעולם הדעה (השגויה) שמטרת תקציב הממשלה אינה להציב את האינפלציה בשיעור הרצוי, אלא לאזן פחות או יותר בין ההוצאות להכנסות. שר אוצר שיראה שתשלומי הריבית גבוהים, יקצץ בהוצאות האחרות.
אהבתיאהבתי
מיכאל, תודה על הניתוח המפורט. עם חלקו הסכמתי, ולגבי חלקו יש לי הערות.
ריבית שלילית משמעותית זה בסך הכול לא מדע בדיוני, אלא מצב שמתקיים בכלכלות אינפלציונית, שבהן שיעור הריבית הנומינלית נמוך מהמדד. בנקים שורדים לדעתי יפה בכזו סיטואציה, כי הם יכולים לכוון צעדיהם כך שלא יהיו תלויים בריבית אלא אך ורק בפער הריביות. הריבית על רזרבות הורסת אותם אך מנגד יכולים ללוות בריבית שלילית והדברים מתאזנים. הריבית שנותנים ללקוחות שלילית, אך כך גם הריבית שמקבלים מהם. מצד שני, כל נכס שנמצא במאזן שלהם (אג"ח ונכסים ריאליים) צפוי להתנפח בערכו בצורה דרמטית.
לגבי מה שיקרה למדינה בה תונהג הריבית השלילית, אני חושב שצריך להדגיש בעיקר שיהיה הרבה יותר זול לשכור עובדים במדינה המדוברת, מה שצפוי להוביל לאבטלה אפסית ולעליית משכורות. איני רואה שום סיבה להגבלת הון – המטבע פשוט יצלול ויצלול עד שיהיה כל כך זול שיהיה שווה להחזיקו למרות הריבית השלילית. כך זה תמיד כשמתקיים פער ריביות בין מטבעות של מדינות שונות. למשקיעים יש עוד שיקולים פרט לפער הריבית. למשל, ביום שבו הודיע הבנק השוויצרי על שחרור הפרנק מההצמדה לאירו, הוא גם הנהיג ריבית שלילית של 0.75%. הדבר לא מנע נסיקה חדה של הפרנק.
קשה מאוד להאמין שעליית משכורות, והפיחות החד והניפוח הקיצוני של מחירי הנכסים שעליהם הצבעת בצדק לא יובילו לעליית מחירים לצרכן (ולו רק בגלל התייקרות היבוא). לפיכך ייחצה יעד האינפלציה הרצוי והבנק המרכזי יוכל להעלות את הריבית חזרה לשיעורים נורמליים אחרי שהכלכלה יצאה מדיפלציה. איני תומך כמובן בריבית שלילית לנצח, אלא רק בריבית שלילית ככלי לשימוש קצר טווח להפגנת כוחו של הבנק המרכזי לחסל דיפלציה.
ובאותו הקשר: ניתוח מלומד של אפקט תפוח האדמה הלוהט:
http://www.themoneyillusion.com/?p=23314
אהבתיאהבתי
תמריץ,
בכיף.
לגבי מדד המחירים לצרכן/אינדקס הסחורות – לא עשיתי בחירה סלקטיבית, לפחות לא במתכוון. פשוט חיפשתי בגוגל גרפים של CPI ומדד סחורות המופיעים יחד, ואלו הם הגרפים עם המידע הכי קדום היסטורית שמצאתי: 2004-2014.
כתבת:
"כידוע, בין השנים 1980 לשנת 2000 הייתה תקופת שפל במחירי הסחורות, ולעומת זאת בעשור הראשון של המאה הייתה גאות מתמשכת במחיריהם, כנראה בעיקר בגלל הלחץ מסין.
http://en.wikipedia.org/wiki/2000s_commodities_boom
הניבוי לפי התיאוריה שלך יהיה דיפלציה מתמשכת בין 1980 ל-2000 ואז זינוק אינפלציוני בין 2000 ל-2010. אפשר להסתכל באתר הזה:
http://www.tradingeconomics.com/united-states/inflation-cpi
באמצעות מחולל הגרפים ניתן לראות שמ-1980 ועד היום האינפלציה הייתה יציבה בטווח 2-4%."
האמת שלא הבנתי בדיוק את כוונתך. בכל אופן, אני לא בעסקי ניבוי אינפלציה (לא הבנתי למשל למה התכוונת בעניין ניבוי אינפלציה בשנים שחלפו זה מכבר..).
בכל מקרה, כוונתי היתה שהגורמים המשפיעים המשמעותיים ביותר (בפער ניכר) על מדד המחירים לצרכן הם מחירי הסחורות בעולם.
אתה כמובן מוזמן למצוא גרפים של CPI ומדד סחורות עבור שנים קדומות יותר מ2004 ולהראות ששם החפיפה ביניהם לא מתקיימת. אני מאוד אופתע אם זה יהיה המצב, אך אשמח לגלות שטעיתי.
לגבי –
"הרעיון של מימון הממשלה ע"י אג"חים (כמו גם ע"י מסים) הוא שגוי, והוא לא מה שקורה במציאות.
הממשלה תמיד קודם מבזבזת ואז גובה/מגייסת, ולא להיפך".
אני מסכים עם הטענה, ואף כתבתי פעם פוסט להסביר אותה – http://tinyurl.com/kofa4jq. אבל זה לא משנה את העובדה שבפועל כיום שולטת בעולם הדעה (השגויה) שמטרת תקציב הממשלה אינה להציב את האינפלציה בשיעור הרצוי, אלא לאזן פחות או יותר בין ההוצאות להכנסות. שר אוצר שיראה שתשלומי הריבית גבוהים, יקצץ בהוצאות האחרות.
שוב פעם, זה לא מה שקורה במדינות בעלות מטבע סוברני, אפילו שהפרדיגמה השלטת שגויה – העולם כמנהגו נוהג.
המקרים בהם זה לא מתקיים ושם באמת הממשלה קודמת גובה/מגייסת ורק אז מממנת הם מדינות שאינן עם מטבע סוברני, כמו יוון או קליפורניה (שמבחינה מוניטרית הן די דומות).
אפילו בארה"ב, שם מדי כמה שנים נדרשים לפתור משבר ממוחזר של הצוק הפיסקלי (תקרה פיקטיבית שהקונגרס החליט להחיל על עצמו לעניין גובה החוב הממשלתי), משבר פוליטי מומצא בעל השלכות מסוכנות מאוד לכלכלה, גם שם יש הרבה רעש וצלצולים, ובסוף המציאות עושה את שלה – הממשלה מבזבזת, מגדילה את הגירעון, ולאחר מכן מגייסת/גובה. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
(למזלנו, לא כולם משוגעים כמו האמריקאים..)
כמובן שראיה לעובדה שממשלה קודם מבזבזת ורק אז גובה/מגייסת הינה כל הפעמים בהיסטוריה בהן מדינה כלשהית בעלת מטבע סוברני הגדילה את הגירעון מהשנה החולפת. זה קורה כל הזמן.
לגבי הריבית השלילית:
כתבת:
"ריבית שלילית משמעותית זה בסך הכול לא מדע בדיוני, אלא מצב שמתקיים בכלכלות אינפלציונית, שבהן שיעור הריבית הנומינלית נמוך מהמדד.
אני לא חושב שזה אותו מצב. בסביבה אינפלציונית נכסי הבנק לא מתאפסים מבחינת הסכום הנקוב שלהם. ההיפך הסכום הנקוב רק גדל וגדל, עקב התשואה הגבוהה על מק"מ/רזרבות/הלוואות שהבנק מחליט לתת. יותר מזה, הבטוחות הפיזיות שהבנק לקח כנגד הלוואות (כגון דירה או רכב) עולות בערכן לעומת המטבע האינפלציוני. מה שמונע מהלווה להגיע למצב של דרישה לבטחונות נוספים. זה שונה מהמצב בריבית שלילית, שם אובדן הכסף הבלתי פוסק שבידי הציבור יביא לעליית כוח הקנייה שלו (בתוך גבולות המדינה) לעומת כמות יציבה יחסית של נכסים ריאליים. כך יגיע הבנק והלווה למצב בו בטוחות שניתנו בעבר שוות הרבה פחות כסף, מאשר ביום בו הן ניתנו, והלווה ידרש להציג בטוחות חדשות שלא יהיו ברשותו – משמע, עיקולים, liquidations וכו'.
כתבת:
"בנקים שורדים לדעתי יפה בכזו סיטואציה, כי הם יכולים לכוון צעדיהם כך שלא יהיו תלויים בריבית אלא אך ורק בפער הריביות. הריבית על רזרבות הורסת אותם אך מנגד יכולים ללוות בריבית שלילית והדברים מתאזנים. הריבית שנותנים ללקוחות שלילית, אך כך גם הריבית שמקבלים מהם."
שוב, תנסה להתייחס למה שכתבתי ותנסה להסביר לי בפרטי פרטים, בבדידים כמו לילד, איך זה מסתדר – שים לב למה שכתבתי (לא ציטטתי הכל, אך אני מציע לחשוב על הכל):
"שים לב שבמצב של ריבית שלילית של 90%, נכסי הבנקים (הרזרבות, ההלוואות שנתנו, אג"חים ממשלתיים וכו') מאבדים מערכם, ומביאים את הבנק לחדל"פ – ההון העצמי מתאפס מאוד מהר והבנק קורס. לכן להנות משחיקה איטית יותר או פחות של הנכסים עדיין לא מצילה את הבנק.
אוקיי, אז כתבת ש"בנק יוכל לקבל מימון חדש בהלוואה בריבית שלילית מהבנק המרכזי."
זה בסדר, אבל כמו שכתבתי בתגובה הקודמת (הציטוט מובא להלן), מימון בלתי פוסק מצד הבנק המרכזי שמחדש את מלאי הרזרבות של הבנקים שמתרוקן ללא הפסק, הוא שווה ערך להנשמה מלאכותית של הבנקים המסחריים מצד הבנק המרכזי – מדובר למעשה על ערבות מלאה לחדל"פ של הבנקים, מה שהופך את הרזרביות לחינמיות דה-פקטו, וממצב את הריבית האמיתית במשק על 0."
כתבת:
"מצד שני, כל נכס שנמצא במאזן שלהם (אג"ח ונכסים ריאליים) צפוי להתנפח בערכו בצורה דרמטית."
אתה מדבר על מצב בו יהיה אפשרי להמיר את הכסף בנכסים פיננסיים אחרים שאינם נשחקים. אחלה. אך כמו שכתבתי באריכות, זה אומר שהריבית השלילית לא תהיה אפקטיבית. היא לא תצליח בתמרוץ הפרטים בחברה להנזיל את כספם מהנכסים הפיננסיים הקיימים שלהם ולהוציא אותם על צריכה/השקעה.
כתבת:
"לגבי מה שיקרה למדינה בה תונהג הריבית השלילית, אני חושב שצריך להדגיש בעיקר שיהיה הרבה יותר זול לשכור עובדים במדינה המדוברת, מה שצפוי להוביל לאבטלה אפסית ולעליית משכורות."
תהיה אבטלה גדולה – כשאפשר להעסיק בזול, זה אומר שמהצד השני של המתרס יש אדם (העובד) שההכנסה שלו מאוד קטנה. וכאשר לאנשים יש הכנסה מאוד קטנה, אז אין להם כסף פנוי להגביר את הצריכה. וכשהצריכה קטנה, אף עסק לא חושב להעסיק עוד עובדים כדי להפיק עוד מוצרים. ההיפך, כשהצריכה קטנה כל עסק חושב איך להיפטר מעובדים. ובוודאי ששרשרת אירועים כזו לא מובילה לעליית משכורות. שוב, מסעדה מחליטה להעסיק עוד מלצר לא כשהיא צריכה לשלם לו פחות, אלא כשהיא צריכה לטפל בעוד 5 שולחנות.
דרך אגב, זו תפיסה שגויה מהיסוד של התיזה הכלכלית הניאו-ליברלית.
כתבת:
"איני רואה שום סיבה להגבלת הון – המטבע פשוט יצלול ויצלול עד שיהיה כל כך זול שיהיה שווה להחזיקו למרות הריבית השלילית. כך זה תמיד כשמתקיים פער ריביות בין מטבעות של מדינות שונות. למשקיעים יש עוד שיקולים פרט לפער הריבית."
אתה מוזמן להסביר לי בבדידים איך התרחיש שציירת יתגשם. מדוע שיהיה שווה להחזיק פקדונות של המטבע הזה שלא מפסיקים להישחק?
כתבת:
"למשל, ביום שבו הודיע הבנק השוויצרי על שחרור הפרנק מההצמדה לאירו, הוא גם הנהיג ריבית שלילית של 0.75%. הדבר לא מנע נסיקה חדה של הפרנק."
נכון, כי הכלכלה השוויצרית הרבה יותר חזקה מהאירופאית. דרך אגב, ברור שהצעד הזה, הורדת הריבית לשלילית, נעשה בדיוק מהטעם עליו דיברתי – שוויץ ביקשה להוריד את אטרקטיביות המטבע שלה בעיני זרים, להחליש את הפרנק השוויצרי (אותה סיבה שהובילה אותה כמובן לקביעת היחס מול האירו לאורך שלוש וחצי השנים האחרונות). כמובן ששער החליפין בין הפרנק השוויצרי לאירו היה שונה לחלוטין אם שווייץ היתה מנהיגה ריבית שלילית של מינוס 10%.
כתבת:
"קשה מאוד להאמין שעליית משכורות, והפיחות החד והניפוח הקיצוני של מחירי הנכסים שעליהם הצבעת בצדק לא יובילו לעליית מחירים לצרכן (ולו רק בגלל התייקרות היבוא)."
לא תהיה עליית משכורות כפי שהסברתי לעיל וגם באריכות בהסבר המפורט. לא יהיה פיחות חד בערך המטבע, אלא עלייה בערך המטבע עקב דיפלציה אדירה. אלא שסך ההון של כל פרט בחברה יקטן משמעותית. במילים אחרות ופשטניות, מספר המטבעות שברשותו הפרט יפחת בקצב כזה שיביא להקטנת ההון שלו למרות שערך כל מטבע יגדל.
ההיפך, מדד המחירים לצרכן ירד חזק, עקב הדיפלציה. (שוב, אנחנו מדברים על מצב דיפלציוני די קיצוני. נכון, יש לו סממנים דומים למצב של אינפלציה גבוהה, אך הפרטים הקטנים שונים).
כתבת:
לפיכך ייחצה יעד האינפלציה הרצוי והבנק המרכזי יוכל להעלות את הריבית חזרה לשיעורים נורמליים אחרי שהכלכלה יצאה מדיפלציה. איני תומך כמובן בריבית שלילית לנצח, אלא רק בריבית שלילית ככלי לשימוש קצר טווח להפגנת כוחו של הבנק המרכזי לחסל דיפלציה.
יעד האינפלציה לא יחצה. מדד המחירים לצרכן יראה דיפלציה אדירה. אי אפשר לחסל דיפלציה עם עוד דיפלציה…
כתבת:
"ובאותו הקשר: ניתוח מלומד של אפקט תפוח האדמה הלוהט:
http://www.themoneyillusion.com/?p=23314"
[= יפה. הייתי צריך לדעת שמשתמשים כבר בביטוי הזה. כבר חשבתי שיש לי יכולות מטאפוריות של משורר..
בכל אופן, לא הבנתי את ההקשר של הפוסט הנ"ל לענייננו.
אהבתיאהבתי
מיכאל, זה קצת עליסה בארץ הפלאות הדיון שלנו. כמעט כל מה שאתה רואה, אני רואה הפוך. אף שהרעיון הבסיסי של MMT קרוב ללבי מאוד – העובדה שמדינה בעלת מטבע היא הריבון על תקציביה ואינה מוגבלת תקציבית, אתה, כמו אנשי MMT אחרים, לוקח אותו לכיוונים שנראים לי מוזרים – התעלמות מהמשמעויות המצמצמות והמרחיבות של שיעור הריבית. קשה לי קצת להוסיף על הדיון בינינו מלבד לומר שיבואו ניבויים אמפיריים ויכריעו. אם כי איני יודע אם אי פעם תונהג ריבית שלילית משמעותית מספיק כדי להראות מי צדק בוויכוח.
ממה שאני זוכר (קראתיו מזמן ברגע שעמום בחתונה של ידידה, ועכשיו הברית של בנה הבכור :-)), המאמר על תפוח האדמה הלוהט מסביר היטב את משמעויותיה המרחיבות של ריבית נמוכה. אם הכסף זול מדי (מבחינת שיעור הריבית שנגבה עליו) רוצים להיפטר ממנו, וכך מייקרים מחיר כל דבר אחר ובכלל זה משכורות, מוצרי צריכה ונכסים.
מה שצורם לי במיוחד הוא שנראה לי שאתה מתאר את הכלכלה כגיליון אקסל סטטי ומתעלם מהתמריצים. בין השאר התמריץ הגדול של משקיעים מרחבי העולם להזרים כספים למדינה שעברה פיחות ולשכור את עובדיה המוכשרים בזיל הזול וכך לגרום לעליית משכורותיהם וכן התמריץ הגדול לקחת הלוואות בסביבת ריבית נמוכה וכן התמריץ של הבנק לעסוק כל הזמן בהלוואות על מנת להרוויח מפער הריביות.
אהבתיאהבתי
ועוד משהו – נראה מדבריך שאתה סבור שמקור העושר של הציבור זה הריביות שהוא מקבל מהמדינה. בפועל הדבר שגוי בעיניי משתי סיבות. הראשונה היא שייצור הכסף נעשה בעיקרו בידי הבנקים על ידי נתינת הלוואות למגזר הפרטי. זה המקור העיקרי לזרימת הכספים במשק. השנייה היא שהמדינה נותנת ריביות ביד אחד ומקצצת בתקציב כדי לממן את הריביות מצד שני. העובדה שאינה באמת חייבת לקצץ בתקציב לא משנה. בפועל מקובל לקצץ.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
אני לא איש MMT, וגם אנשי MMT הם לא חסידים של איזו תורה קסומה. בסה"כ מדובר על אבחנות ותצפיות של העולם האמיתי, שנעשו כבר ע"י מיינרד קיינס ואבא לרנר (Abba Lerner), וחוזקו בהמשך ע"י Wynne Godley. אין כאן שום דבר חדש. רק תזכורת לידע אגור ואצור שנשכח במרוצת השנים, עם התחזקות זרמים תיאורתיים ופוליטיים במחשבה הכלכלית והפיננסית (גם בתחום ההשקעות), ביחוד התיזות הניאו ליברליות.
לאחרונה גם כלכלנים שהם יותר מיינסטרים קלאסי, כמו קרוגמן וסאמרס, מאשרים יותר ויותר מהאבחנות וההבנות של כיצד פועלת הכלכלה שמגיעים מצד אנשי הMMT.
אני מבין שזה נשמע לך מוזר, זה גם נשמע לי מוזר בהתחלה. מאוד. וכך לכל אחד שהתחנך על תיזות קלאסיות מתוך התורה הניאו ליברלית.
אבל שוב, אם אתה אמיתי עם עצמך ויורד לרמת לבני הבסיס המרכיבות את הכלכלה, בוחן כל היפותזה שעולה בדעתך באמצעות הליך מחשבתי רציף הנבנה לבנה על גבי לבנה, מבלי קודם לירות חץ למטרה ואז לסמן מסביבו את הבול, אז לדעתי גם אתה תגיע לאותן הבנות.
אני לא אוסיף על ההסבר הארוך והתגובות שנתתי לתגובות האחרונות שלך. אני חושב שיש שם תשובות גם להערות האחרונות שלך (שנראות לי חוזרות על עצמן..).
רק אגיד שאני לא חושב שתיארתי למשל את התרחיש של סביבת ריבית שלילית כגיליון אקסל סטטיסטי. אני מרגיש שדווקא הצלחתי לצייר באופן די פשוט ותיאורי-פיגורטיבי את המחשבות שלי לגבי סביבת הריבית הבלתי שגרתית הזו. כמעט שלא נזקקתי למספרים בכלל, אלא לשם הדוגמאות.
שוב, אני חושב שאם תנסה להסביר מדוע אתה חושב אחרת באופן הפשוט ביותר, באמצעות לבני בסיס, בדידים – באמצעות הסבר על 100 א' שח העושים את דרכם במשק – תוכל להבהיר לי יותר טוב מדוע אתה חושב שהחץ שירית אכן נמצא בתוך הבול.
לגבי אופן מימון הממשלה (כתבתי לעיל, ואם הדבר לא ברור אני מוכן להסביר) כי "ראיה לעובדה שממשלה קודם מבזבזת ורק אז גובה/מגייסת הינה כל הפעמים בהיסטוריה בהן מדינה כלשהית בעלת מטבע סוברני הגדילה את הגירעון מהשנה החולפת. זה קורה כל הזמן."
בכל אופן, תודה על הדיון המעניין. נתת לי הזדמנות לחשוב על סביבת ריבית שלילית שלא יצא לי לחשוב עליה לעומק עד עכשיו. זה תמיד נחמד לנסות להבין מצבים מוזרים ומסובכים לעומק. [=
אהבתיאהבתי
תודה על הדיון מיכאל. זה נכון שקרוגמן התקרב לMMT אבל בהחלט לא לעמדה שלפיה ריבית גבוהה במשק היא מרחיבה. בדקתי וגם אבא לרנר לא האמין בכך. ראה פה: http://ralphanomics.blogspot.co.il/2011/03/abba-lerners-flawed-ideas-on-interest.html?m=1
אבל זה לא כזה חשוב. איני כל כך מאמין בטיעונים מסמכות.
אהבתיאהבתי
מיכאל , אני רק שאלה קטנה כי די קשה לי לעקוב ביחד אחרי כל הטיעונים.
אמרת –
"לגבי מדד המחירים לצרכן; המדיניות המוניטרית הקיימת בכל מדינות המערב של קביעת טווח אינפלציה; והעובדה שהמדיניות הזו משולה לדעתי לילד היושב עם הגה צעצוע ליד אמא שלו שנוהגת ברכב, וחושב שהוא שולט ברכב* "
לא ראיתי מהגרפים(אפילו רק משנת 2004) מה קדם למה? עליית הריבית או עליית מחירי הסחורות? (שאלת הביצה והתרנגולת) ב–2000 – 1999 הזהב (200 דולר לאונקיה בשפל) והנפט (שיא שלילי של 9$ ! לחבית) היו בשפל משום שהריביות העלו לדעתי על מנת לצנן את הכלכלה שאולי גם התרתחה תודות לירידת מחירי הסחורות …… אותי בכל מקרה בלבלתם.
נ.ב. הניתוח שלך לגבי ריבית שלילית סתם את הגולל הכלכלי לדעתי על ניסיונות למכונת זמן שתחזור לעבר. מכונה כזו לא רק שתשבור את מרחב הזמן-חלל אלא גם תביא לקריסת הכלכלות( ריבית שלילית לאחור) אלא אם שיעורי הריבית יהיו זניחים כמו היום. יוריקה! מכאן משמע שמישהו כבר המציא מכונת זמן!
אהבתיאהבתי
חחח. גיא, מסכים עם טענתך לגבי המעגליות וצחקתי מאקסטרפולציית המדע הבדיוני שלך.
אהבתיאהבתי
אהה, כיף לקרוא פוסטי עבר ודיונים וסוף סוף להבין אותם לעומק (למרות שמודה שלא היה לי כוח לרדת לפרטי פרטים בעניין הניתוח של הריבית השלילית) .
רק אוסיף לדיון הסבר מדוע לפי אמ.אמ.טי ההשפעות של שינוי שער הריבית במשק על הכלכלה הם לא מוחלטים ותלויים במספר גורמים שיש להכיר מקרוב על מנת להצליח במדיניות המוניטרית.בין הגורמים הם יחסי החוב הפרטי מול הממשלתי ומי מחזיק את האג"ח הממשלתי העשירים או מעמד הבניים (מיכאל ציין דוגמה בברזיל מעלים את הריבית מידי פעם והאינפלציה דווקא עולה בתגובה) . למשל אם אקח את עצמי אז משום שיש לי תיק השקעות אם היתה עולה הריבית חסרת הסיכון במשק הייתי צורך יותר גם בתקופת מיתון, אני מניח שפנסיונרים שתלויים בשוק ההון היו גם מגבירים צריכה.בניגוד אליהם עשירים בתקופת מיתון נוהגים לחסוך יותר=
תומס מלתוס שציין שבעלי ההון לא משקיעים מחדש, בהכרח, את הרווחים שלהם במשק אלא נוטים לאגור אותם.
אהבתיאהבתי
טוב, אני עדיין חושב שזו טענה של MMT שהיא פשוט שטות גמורה. אין שום דבר אמביוולנטי בהורדת ריבית או בהעלאתה. הורדת ריבית תמיד מרחיבה. העלאתה תמיד מצמצמת. שני האפקטים המרכזיים – הגדלת או הקטנת התמריץ ללוות כסף מבנקים וכן האפקט על שער החליפין – הם כל כך רבי עוצמה שמגמדים כל דבר אחר.
ויש לכך ראיות אמפיריות בתגובת השוק וכן בהתבוננות בהשפעה של ריביות לאורך ההיסטוריה המוניטרית המודרנית וכיצד האינפלציה הודברה על ידי ריביות גבוהות בשנות השמונים. ה-MMT עדיין חיים אולי את ההתנגדות למוניטריזם הפרידמני-תאצ'ריסטי-רייגיניסטי, אבל המוניטריזם הזה ניצח בגדול. זה שהפך את ניצחונו לתבוסה על ידי סירוב לפעול בנחישות בכיוון ההפוך בעת הדפלציה זו בעיה גדולה, אבל בעיה אחרת.
אהבתיאהבתי
תמריץ , אם נבדוק את הביקורת על חוק טיילור בויקי( אין ערך בעברית) נמצא שם
את מלך האג"ח ביל גרוס שאומר
In 2015, financial manager Bill Gross said the Taylor rule "must now be discarded into the trash bin of history", in light of tepid GDP growth in the years after 2009.[18] Gross believed low interest rates were not the cure for decreased growth, but the source of the problem.
אז גם מבלי לפנות לאוטוריטה (שגיאה לוגית) אפשר לטעון לספק שיש ראיות אמפיריות חזקות שאי אפשר לפספס.
לא נעלם מעיני שמרבית האמ.אמ.איסטים הם בעלי תפיסות עולם סוציאליסטיות
בלשון המעטה אבל אני משתדל להפריד בין המתודולוגיה לאידאולוגיה.
בכל מקרה ויכוח הזה של המים מתוקים-מלוחים כנראה שמדובר במשימה קשה
גם לעוסקים וגם למנסים להבין.
גם מילטון פרידמן טען(לפי הבנתי) שמה שעשה הממשל בתוכנית הניו-דיל זה משהו כמו לירות בתותח כשאפשר היה לירות ברובה. משמע הספיקו צעדים מונטרים של הבנק המרכזי. מה שהתברר כלא נכון.
( באמירה מוסגרת (זהירות Blasphemy!) כל הוויכוחים הללו בין תיאוריות שלא מעמידות עצמן בפני סטנדרטים של הפרכה גורמות לספקן שבי לחשוב שאולי בכלל לא צריך מים ! ואולי האוסטרים בכלל צודקים ואנחנו הטמבלים!)
נהההה , לא צריך להגזים.
עכשיו , מידע כללי , לגבי 20% הריבית של ווקר שכביכול הורידו את האינפלציה
לבד בשנות ה80: הרי רייגן בארה"ב צמצם את הממשלה בו זמנית , בבריטניה תאצר סגרה את האיגודים – זו הרי מדיניות מצמצת אנטי אינפלציונית. מיכאל כתב
שהמעבר מ נפט לגז טבעי 1978 עזר גם למגר את אינפלציית צד ההיצע.
כמתבונן מהצד לא נראה לי הוגן לתת את כל הזכיות לאסכולת המים המתוקים.
עוד נקודה : ייתכן היום כשיש יותר פנסיונרים בעולם המערבי והרבה יותר מהם תלויים בפנסיות צוברות שתלויות בשוק ההון מאשר בשנות ה70 למשל (אז היו יותר פנסיות תקציביות של החברות דרך האיגודים ודרך עובדי הממשלות) אז כמו שאמר רנדל ריי – להעלאת ריבית דווקא תייצר (או יהיו יותר השפעות אינפלציוניות)יותר אינפלציה.
אהבתיאהבתי
לגבי חוק טיילור, איזה ראיות אמפיריות? חוק טיילור דרש ריבית שלילית וזו לא הונהגה.
אהבתיאהבתי
זה מאוד לא סביר שריבית נמוכה מצמצמת מסיבה פשוטה – ריבית נמוכה מעודדת לא להוציא את הריבית, למי שמסתמך עליה, אבל מנגד היא מעודדת לקיחת ההלוואות ובזבוז הקרן שלהן וזהו סכום גדול בהרבה מהריבית.
אהבתיאהבתי
היינו בנקודה הזו בערך בדיון בשבוע שעבר. גם אם נסכים שיהיו ביקושים
(בנקים מלווים כשהם חושבים שהם ירויחו – לא חושב שיש תקדים היסטורי מימי מתושלח שמראה שהם מלווים כי הם חוששים להפסיד על רזרבות ) אני אמרתי :
הסכנה הגדולה בהנהגת ריבית שלילית היא שהביקושים יבואו ברובם מהלוואות נוספות שיקח הסקטור הפרטי
ולא רק מכסף שיושב כבר בחשבונות. כשהמצב יתהפך , תהיה צמיחה שאולי תלווה בקצת אינפלציה ויעלו שערי הריבת יהיו יותר הלוואות של הסקטור הפרטי מאשר קודם וכידוע לסקטור זה לפי חוק את מדפסות כסף במרתף ולכן כשתעלה הריבית הבנקים הפרטיים ילחצו וירצו את כספם בחזרה מה שעלול להביא לסחרור ולמשבר הבא (המשברים מתרחשים כשיש עליה לא פרופורציונלית בחוב של הסקטור הפרטי ולא כאשר יש עליה בחובות של הממשלתי) לכן עדיפה ממשלה יעילה שמוגבלת ע"י חוקים פחות או יותר ברורים של התערבות משום שלה כן יש מדפסות כסף וידוע לבנקים שאין סיכון בהחזר החובות שלה -ארה"ב ובריטניה כמו כמה מאות שנים במצב של חוב.
ואתה אמרת :
גיא, אם נכנסים תיאורטית למוד שבו כל ריבית שלילית אפשרית. אז את הנזק מהבועה שתיגרם על ידי ריבית שלילית של 10% אפשר יהיה לרפא על ידי ניפוח בועה חדשה עם ריבית שלילית של 20% וכו'.. [אני מסכים שאני לא מעריץ של הקונספט ומעדיף תמריץ פיסקלי.]
אהבתיאהבתי
כן.. בסוף אנו מסכימים.
אהבתיאהבתי
ריבית שלילית היא בסה"כ עלות נוספת עבור הבנק (אפשר להמשיל למס) –
ריבית שלילית על הרזרבות שברשות הבנק מוסיפה על הוצאות הריבית הקיימות, מה שפוגע ברווחיות הבנק, וכך בהון העצמי שלו.
לכן, ככל שהריבית השלילית תהיה יותר ויותר "שלילית", כך יאלץ הבנק לאזן את ההשפעה המזיקה הזו עם העלאת מחיר השירותים/מוצרים שלו ללקוחותיו, למשל העלאת גובה עמלות או העלאת גובה הריבית על הלוואות.
לפיכך, ברור שהעלאת מחיר שירותי הבנק עבור הלקוח של הבנק הינה תוצאה ההפוכה 180 מעלות מכוונת תומכי הריבית השלילית, שכן היא בטח לא תביא להעלאת הצריכה.
הרצון של תומכי הריבית השלילית להוריד עוד ועוד את הריבית כיוון שהם עדיין לא רואים את האפקט החיובי לו ציפו מזכיר לי את האמירה של וורן מוזלר על כך:
It's like the carpenter with a piece of wood saying no matter how much I cut off it's still too short
לגבי הדיון לעיל, קראתי אותו שוב ויצא באמת מעניין. רק תיקון אחד חשוב למה שכתבתי – בנקים אינם מלווים את הרזרבות שלהם, אלה "כלואות" בשוק הבין-בנקאי ואינן יוצאות ממנו. הלוואות הבנקים נוצרות יש מאין, ויוצרות במקביל פיקדונות עבור הלווים באותו הערך – כך למשל, משה לוקח הלוואה של 100 שח מהבנק: בצד הנכסים של מאזן הבנק יופיע נכס בשווי 100 שח בשם החזר הלוואה לקבל ממשה, ובצד ההתחייבויות תופיע התחייבות בשווי 100 שח בשם פיקדון של משה.
תמריץ, פרט לכך, כל הנקודות שהעלת בתגובות האחרונות כבר נדונו ונענו במעלה הדיון, כך שאשמח אם תפריך את אותן תשובות שניתנו.
אהבתיאהבתי
האמת שגם לי אין כל כך מה להוסיף על מה שאמרתי. מעניין אם בימי חיינו נראה הדגמה במציאות של ריביות שליליות עמוקות שתאפשר לבחון בפועל התוצאות.
אהבתיאהבתי
אתה לא חייב להמתין אם אתה רוצה לראות את ההשפעה בשטח של ריבית שלילית. פשוט בחן את הנתונים שכבר עכשיו מצויים בידינו.
אתה יכול להתחיל למשל כאן:
https://www.stlouisfed.org/on-the-economy/2016/may/negative-interest-rates-tax-sheep-clothing
או שאתה יכול כמובן למצוא שגיאה לוגית בתיאור התמציתי שנתתי בתגובתי האחרונה לעובדה שריבית שלילית היא בשורה התחתונה עלות נוספת עבור הבנק.
אהבתיאהבתי
כאמור אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר כתבתי בעבר.
אהבתיאהבתי
אולי נוכל קצת להפשיט את הדיון, הבנק המרכזי מנסה "לעודד" את הבנקים. האם יש לו כוונה שהבנק יעביר את המס הזה של ריבית נמוכה לציבור והציבור יעביר את החסכונות שלו למניות או לאג"ח? הרי הציבור לא יתחיל להפעיל את הכסף שלו ביצור.
הבנק המרכזי מתכוון לעודד בעלי יוזמה לייצר, אבל איך הוא יכול לדחוף את הבנק לתת עוד הלוואות? והאם זה לא יגרום להלוואות לא בטוחות שיביאו למפולות כפי שהיה ב 2008. בסופו של דבר הריבית השלילית היא באווירה של מיתון וחוסר ביקוש וזה מצב שלא מעודד השקעות
גם לריבית שלילית יש גבול מכיוון שהיא תגרום לאזרחים לשמור את החסכונות בכספת
האם המדינה יכולה ליצור עבודות? בנית גדר בגבול מקסיקו זה פופוליסטי, בניית תשתיות זה תהליך איטי שמחזיר את עצמו מעט מאד ולאט מאד.
למכסים יש תופעות לוואי לא חיוביות.
מה המדינה יכולה לעשות כדי לייצר סנטימנטים של צריכה?
אהבתיאהבתי
מיכאל , שמח שחזרת להגיב ותודה על התגובות המלמדות והמלומדות בעבר ובהווה – מה שעודד אותי לנסות להבין הנושא( וכמובן תודות גם לתמריץ – That goes without saying)
אחרי שאמרתי את זה :
כאן ראיון קצת ארוך עם פרופסור סטייב קין :
נקודות תקציר א.) בארה"ב למרות הריבית הנמוכה יש חברות כרטיסי אשראי שגובות 29% מלקוחות שנראים מסוכנים – אז לא ברור כמה עוד חצי אחוז או שני אחוזי ריבית מתחת לאפב יעודדו את חברות האשראי להלוות כאשר הן מפחדות.
ב.) בדקה 4 בערך , מציין קיין שפול רומר כלכלן מיינסטרים (לא MMT) הכלכלן הראשי של הבנק העולמי טוען שכלכלני מאקרו במיינסטרים לא מבינים בכלל במדיניות מאקרו ומציין מאמר שלו שייצא לא מזמן.
אושר –
א. הקלות מס למעמד הביניים שיוציא את הכסף בעצמו.
ב. פרוייקטים של תשתיות מוצלחים כמו תעלות סואץ ,פנמה ,סכר הובר, תשתיות..
ג. גם פרוייקטים לא הכי יעילים כמו בניית פירמידות עדיפים על לא לעשות דבר משום שהם שמים כסף בידיים של הציבור ומכאן העסק מתגלגל. בכל מקרה גם
אחרי אלפי שנים הממשל המצרי עושה כסף מכניסה לפירמידות. לא זכור לי פרוייקט
של הסקטור הפרטי שהחזיק מעמד כל טוב לאורך אלפי שנים( עדיין עומדות 80 מתוך כ100 הפירמידות שנבנו)
אהבתיאהבתי
The Trouble With Macroeconomics
Paul Romer
יש ללחוץ כדי לגשת אל leo16_romer.pdf
עוד לא קראתי – רק עברתי בנתיים על הביקורת על :
9.1 The Norms of Science
מומלץ.
אהבתיאהבתי
גיא, אהבתי טענת הפירמידות!
לגבי הכספות, כמובן שריבית שלילית חייבת ללכת יחד עם הגבלת משיכות בכספומט. אחרת ברור שלא ילך.
אהבתיאהבתי