האם הורדת ריבית טובה לעשירים?

כידוע הבנקים המרכזיים בעולם הזרימו בשנים האחרונות הרבה מאוד כסף לשווקים באמצעות הורדת ריביות, הן על החוב קצר הטווח והן על אג"ח ממשלתי ארוך טווח.
רבים רואים את האפקט של הורדת ריביות כטוב לעשירים וכמגביר את אי השוויון. זו השקפה מאוד משונה – את הריבית משלמים אלו שאין להם (ונאלצים לקחת חוב) לאלו שיש להם (ומלווים את מה שיש). נראה ברור שהורדת ריבית מיטיבה אם כך דווקא עם אלו שאין להם.
אפשר לטעון מנגד שהורדת ריבית מנפחת מחירי נכסים ובכך מיטיבה עם העשירים בעלי הנכסים. אולם זו לדעתי הסתכלות צרה – ניפוח מחירי הנכסים בא על חשבון העתיד. הוא אינו בא בחינם, אלא על חשבון הימים שיבואו. אם מורידים ריבית וערכו של נכס עולה, הדבר בא על חשבון התשואה שישיג בעתיד. למשל אם הריבית על אג"ח ממשלתי צונחת, הדבר מעלה את ערך האג"ח אך מקטין את התשואה עליו. באופן כזה, עשיר שכבר החזיק אג"ח ממשלתי מימים ימימה שווה יותר אבל על חשבון העתיד. כל התזרים העתידי ניתן לו כבר בהווה. ברם, עשיר שמקבל משכורת שמנה ורוצה להשתמש בה כדי לקנות מכשירי חיסכון חדשים נמצא בבעיה קשה, כי התשואות ירדו לאפס.
בקיצור, דיבור על האפקט האי שוויוני של הורדת ריבית אינו לעניין כלל וכלל, ונובע מאותה אובססיה להסתכלות פשטנית באקסל, שכבר הבעתי פעמים רבות סלידתי ממנה.
מה שכן ניתן לומר הוא שהורדת ריבית מיטיבה עם הצרכנים ופוגעת בחסכנים. היא טובה גם לעשיר שרוצה לממש נכסים כאן ועכשיו ולקנות בהם כמויות עצומות של קוויאר ויין מבציר איכותי וגם לעני שקונה חמאה ולחם מגלגול הלוואות ורוצה שיהיו זולות. אבל ככה בדיוק אמורים הדברים להתנהל מבחינת הכלכלה. כל דבר שיש בו עודף – כדאיותו אמורה לרדת. אנחנו חיים בעולם שיש בו שפע עצום, ובני אדם נמנעים מלהשתמש בו ואחוזים תשוקה כפייתית לחסוך. דבר זה מחייב תגובת נגד של הכלכלה שתהפוך את החיסכון לפחות אטרקטיבי.