האם הורדת ריבית טובה לעשירים?

כידוע הבנקים המרכזיים בעולם הזרימו בשנים האחרונות הרבה מאוד כסף לשווקים באמצעות הורדת ריביות, הן על החוב קצר הטווח והן על אג"ח ממשלתי ארוך טווח.
רבים רואים את האפקט של הורדת ריביות כטוב לעשירים וכמגביר את אי השוויון. זו השקפה מאוד משונה – את הריבית משלמים אלו שאין להם (ונאלצים לקחת חוב) לאלו שיש להם (ומלווים את מה שיש). נראה ברור שהורדת ריבית מיטיבה אם כך דווקא עם אלו שאין להם.
אפשר לטעון מנגד שהורדת ריבית מנפחת מחירי נכסים ובכך מיטיבה עם העשירים בעלי הנכסים. אולם זו לדעתי הסתכלות צרה – ניפוח מחירי הנכסים בא על חשבון העתיד. הוא אינו בא בחינם, אלא על חשבון הימים שיבואו. אם מורידים ריבית וערכו של נכס עולה, הדבר בא על חשבון התשואה שישיג בעתיד. למשל אם הריבית על אג"ח ממשלתי צונחת, הדבר מעלה את ערך האג"ח אך מקטין את התשואה עליו. באופן כזה, עשיר שכבר החזיק אג"ח ממשלתי מימים ימימה שווה יותר אבל על חשבון העתיד. כל התזרים העתידי ניתן לו כבר בהווה. ברם, עשיר שמקבל משכורת שמנה ורוצה להשתמש בה כדי לקנות מכשירי חיסכון חדשים נמצא בבעיה קשה, כי התשואות ירדו לאפס.
בקיצור, דיבור על האפקט האי שוויוני של הורדת ריבית אינו לעניין כלל וכלל, ונובע מאותה אובססיה להסתכלות פשטנית באקסל, שכבר הבעתי פעמים רבות סלידתי ממנה.
מה שכן ניתן לומר הוא שהורדת ריבית מיטיבה עם הצרכנים ופוגעת בחסכנים. היא טובה גם לעשיר שרוצה לממש נכסים כאן ועכשיו ולקנות בהם כמויות עצומות של קוויאר ויין מבציר איכותי וגם לעני שקונה חמאה ולחם מגלגול הלוואות ורוצה שיהיו זולות. אבל ככה בדיוק אמורים הדברים להתנהל מבחינת הכלכלה. כל דבר שיש בו עודף – כדאיותו אמורה לרדת. אנחנו חיים בעולם שיש בו שפע עצום, ובני אדם נמנעים מלהשתמש בו ואחוזים תשוקה כפייתית לחסוך. דבר זה מחייב תגובת נגד של הכלכלה שתהפוך את החיסכון לפחות אטרקטיבי.

34 תגובות על ״האם הורדת ריבית טובה לעשירים?״

  1. הטענה הקבועה שפעם הייתה קומוניסטית/סוציאיסטית והפכה היום למיינסטריים הכלכלי של הליברלים (קרוגמן/פיקטי …) היא שהתמהיל בין עבודה להון נוטה לכיוון ההון וזה גורם לאי שיוויון [טענה שיש בה מן הצדק לדעתי].

    אז גם כאשר מורידים את הריבית ומצמצמים את האפשרות של ההון לגדול – גם אז זה גורם לאי-שיוויון?
    מסתבר שהאג'נדה הפוליטית יותר חזקה מכל יושר והגינות.

    מה כן נכון בטענה על הורדת הריבית?
    מי שיש לו הון אז הוא יכול להגדיל את הונו בכל מצב שהוא, או בריבית או בקניית נכסים בשווי נמוך ובצורות נוספות. וכמאמר הפרסומת של אחד מבתי ההשקעות – "מוצאים הזדמנויות בכל שוק שיהיה".

    לכן לומר "הורדת ריבית טובה לעשירים" אינה טענה נכונה ובמקומה צריך לומר "מי שיש לו הון והוא משתמש בו בתבונה אז לטווח בינוני-ארוך בכל מצב יהיה לו טוב".
    ובגלל שהון ראשוני נוצר מחיסכון – זה מוביל אותי לסיום של הפוסט שלך. אני מסתכל סביבי ולא רואה שום "תשוקה כפייתית לחסוך", להיפך – אני רואה תשוקה כפייתית לצרוך. מי שלא חוסך לא יוכל להשתתף במשחק הזה, של צבירת הון אישי. ואני בניגוד אליך קורא לאנשים לחסוך ולא לצרוך יותר מצרכיהם.

    ומשפט אחרון:
    אני מבין מהיכן מגיעה הטענה על הורדת הריבית שמיטיבה עם העשירים. היא מגיעה ממקום כואב של הסתכלות אחורה על השנים מאז המשבר. המון העם שמימן את הכלכלה עד הפיצוץ וגלגל את גלגלי הכלכלה נשאר בלי כלום, בלי חסכונות לפרישה, בלי חסכונות להשכלה גבוהה, בלי הדירה שהוחזרה לבנקים. הדפסת הכספים של הפד לא הגיעה להמון (לפחות לא בצורה שווה), היא הגיעה לעשירון העליון, לבנקים וכדומה. החוב העצום שצומצם עם השנים פגע ברמת החיים של העובדים – לא של בעלי ההון. כל זה באמת מרתיח את האנשים. הם שוכחים את השנים הטובות שהם חיו על חוב ללא חשבון, אבל עכשיו הם כועסים.

    במידה מסוימת הגענו למצב דומה גם ברמה הגלובלית: ארה"ב שהיא מקור המשבר של 2008, הדפיסה כספים במטרה לפחת את המטבע שלה, אבל קרה תהליך הפוך והדולר מתחזק. הדולר הפך לחור שחור שבולע הכל. את ההון שבורח מהאירו, את ההון שבורח מהמדינות המתפתחות, את ההון שבורח מרוסיה, ובהמשך גם ממדינות נוספות (כמו יפן לדעתי). אז איך יגיב אינדונזי/טורקי/ספרדי/ …. שרואה את כספו נחלש והוא פחות ופחות יכול לקנות בכספו מוצרים (מיובאים) והכסף שלו עובר למי שיצר את הצרה מלכתחילה. כמובן שהוא שכח שמי שמימן את כל השיטה וניהל את כל ההצגה הייתה ארה"ב והקפיטליזם שלה, אבל עכשיו הוא כועס.

    אהבתי

  2. אני חושב שה"תשוקה כפייתית לחסוך" כפי שאתה מכנה אותה באה מחוסר יציבות של משרות בשוק העבודה , אחוזי אבטלה גבוהים בחלק מהמשקים ואיכות משרות שלא עומדות בציפיות של העובדים. אני לא בא בתלנות חלילה ומבין איך השוק עובד. אני גם לא הייתי מוכן להתמקצע ולהתמחות כמו חרק ולהיות מומחוי בתת תחום ספציפי(בנוסף יש לציין ביושר שאני גם עצלן גדול וחובב זולא מושבע) ולכן העדפתי ואעדיף בעתיד חסכון על מנת לא להיות תלוי בקפריזות של שוק העבודה ,מעסיקים ובוסים מהגיהנום.

    חוצמזה , מניסיוני רב השנים יש עודף רב של גועל בשוק העבודה ולצערי הוא לא פועל לפי -"כל דבר שיש בו עודף – כדאיותו אמורה לרדת" 🙂
    תודה.

    אהבתי

  3. יאיר, אתה יכול לראות את החיסכון בנושא שתמיד מעורר בך עניין רב. אנשים לא עושים הרבה ילדים. לעשות ילדים זו צריכת המשאבים הגדולה ביותר.
    אני חולק על הטענה שתמיד ניתן להגדיל הון באמצעות חיסכון. מה קרה ליפני שחסך בקניית מניות ב1990.
    אגב קרוגמן לא חושב שריבית נמוכה תורמת לאי שוויון. הוא סוציאליסט אך לא מטומטם.

    אהבתי

  4. קשה לי להאמין שאתה עד כדי כך תמים. נכון, הרווח מתקבל בהווה על חשבון העתיד בעת ניפוח בנכסים, אך על חשבון העתיד של העני, כי נכס המותרות של העשיר (דירה להשקעה) הינו מוצר בסיסי עבור העני (דירה למגורים), ולכן לעשיר אין בעיה למכור את הנכס להשקעה במחיר גבוה, זאת לעומת העני שחייב או נאלץ לקנות את המוצר במחיר גבוה. הייתי מבין אותך אם היית אומר שכל אחד נשאר עם הנכס שלו ולא מממש את הרווח, אבל אז הייתי חושב שדעתך צינית..

    אהבתי

  5. ששון, בעיקרון קניית דירה היא השקעה. עניים שרוצים רק לצרוך שירותי מגורים אמורים לשכור. אני יודע שבארץ קשה לגדל משפחה בדירה שכורה כי מוסד השכירות לא מפותח אבל זה עניין טכני גם אם משמעותי. בעיקרון קניית דירה אמורה לעניין רק חוסכים.

    אהבתי

  6. גיא ויאיר, אל תקחו העניין אישית. כל פעולה של העדפת חיסכון על צריכה שנעשה, ונפגע בכלכלה תוך כדי, היא זניחה מול האשמה האמיתית במצב העולמי הזה שבו החיסכון עודף על הצריכה – סין.

    אהבתי

  7. לתמריץ,

    לא הבנתי את הקשר בין חיסכון לילדים. זה שלעשות ילדים זו צריכת המשאבים הגדולה ביותר במה זה סותר את הרצון לחסוך. מי שעושה ילדים גם חוסך עבורם. אני לא חי בשביל הכלכלה, להיפך – אני "מתכלכל" בשביל לחיות.

    היפני שחסך בקניית מניות ב-1990 טעה בהקצאת הנכסים שלו ולא בעיקרון לחסוך. וגם שם זה קשור לאי-עשיית ילדים. אם האוכלוסייה היפנית הייתה מתרחבת, קרוב לוודאי שמחירי המניות שם היו חוזרים לשיעורם קודם המשבר בשנות ה-90.

    אהבתי

  8. אני לא מדבר על חסכנות פתלוגית. אני מדבר על חסכנות לפי הצרכים. מי שיש לו ילדים צריך לחסוך בהתאם: השכלה, התחלה לחיים עבורם וכדומה.

    אהבתי

  9. כדי לגדל ילדים צריך לקחת הרבה משאבים מהעולם. היחידה המשפחתית חוסכת פחות משהייתה יכולה אם לא היו בה ילדים.

    אהבתי

  10. יאיר, מה בדיוק יכול היה היפני לעשות כדי להשקיע בתבונה ב-1990? בהנחה שיפן יחידה סגורה ואי אפשר להשקיע בשאר העולם.

    אהבתי

  11. הוא היה צריך להשקיע בעסק רווחי כמו פאב או בחברת היטק. הרעיון שלך שסין מזיקה לעולם כי התושבים שלך חוסכים הוא קיצוני. הם חוסכים יחסית יותר מאחרים. גם לבזבז צריך בטעם לכיוונים יצרניים. אם החסכן שלנו היה משקיע את הכסף שלו במניות של חברות תרופות ורפואות או תקשורת האם זה לא היה עדיף לעולם על פני בזבוז במסעדות או מותגי יוקרה?

    אני מנחש שלאחר ההכרזה של דראגי היורו ימשיך לרדת עד לשויון עם הדולר. מהחודש הבא מוצרי יבוא מאירופה יהיו זולים ב 15%. מצד שני רוב היצוא שלנו לאירופה וזה יפגע בכלכלה שלנו לכן הדולר יעלה אצלנו בקרוב מעל 4

    אהבתי

  12. היחידה המשפחתית לא הייתה שורדת אם לא היו בה ילדים.

    אני לא בא בטענה ליפני מ-1990, אני רק אומר שהמקרה שלו מקורו בטעות בהקצאת הון ולא ניתן ללמוד מהמקרה שלו שעדיף לחסוך מאשר לבזבז. וחוץ מזה יפן אינה יחידה סגורה והיא חברה פתוחה שמאפשרת ליחידים שבה להשקיע כספם בכל מקום שיחפצו. ואם ב-1990 יפן לא הייתה פתוחה, אז בוודאי שלא ניתן ללמוד מהמקרה כאן שעדיף לצרוך במקום לחסוך, או להיפך.

    המקרה היפני הוא מקרה קלאסי של ילד מחזיק בשוקולד: הילד רוצה פיסת שוקולד ולא רוצה לעזוב אותה, אז הוא מחזיק בחוזקה בתוך כף ידו את הפיסה, סוגר אותה בשביל שלא יראו ולא יקחו לו, אבל בינתיים חום ידו ממיס את השוקולד עד שנשארים לו זרזיפי שוקולד דבוקים. כך היפנים שממשיכים לקנות אג"ח מקומי ואח"כ מתפלאים למה הם עושים אותו הדבר ושוב מגיעים לאותה תוצאה. לפעמים בשביל לקבל צריך לשחרר.

    אהבתי

  13. אורי, כרגע הבעיה אינה בהשקעה במניות. מחירי המניות אינם בועתיים. הבעיה היא ברצון להשקיע בנכסים חסרי סיכון כמו אג"ח ממשלתי מצד אחד ובחשש של ממשלות להגדיל הגרעון מצד שני. נניח שכולם היו משקיעים רק במניות של חברות תרופות, אזי משכורות של מדעני תרופות היו מזנקות בחדות כי לחברות היה המון מזומנים להוציא עליהם ואותם מדענים היו מבזבזים ותורמים לצריכה הכללית. הבעיה בזמננו שאנשים רוצים לקנות יותר אג"ח ממשלתיות אבל הממשלות לא נענות לאתגר ולא מגדילות הגרעון כך שאין מנגנון שמתעל את רצונם של אנשים לחסוך כך שיהפוך לבזבוז של אנשים אחרים.

    אהבתי

  14. יאיר, אבל ככל שהעולם הופך לדומה ליפן מבחינה דמוגרפית גובר החשש שכל אפיקי ההשקעה יהיו חסרי תוחלת, ואז היכן נשקיע – במאדים?

    אהבתי

  15. לאורי,
    מסכים לתחזית לגבי האירו והדולר.
    חולק לגבי סין:
    חסכון הוא נכון בהינתן חופש בחירה. חסכון מאולץ שהממשלה דוחפת אליו בכח גורמת לבועות (כמו בועת הנדל"ן בסין). הממשלה צריכה לעודד חיסכון ע"י הטבות מס אבל לא למנוע את העלאת רמת החיים כמו שסין עושה.
    ברמה המשקית צריך להיות איזון בין חיסכון לצריכה, ברמה הפרטית שכל אחד יבחר את בחירותיו.

    אהבתי

  16. יאיר, זה מעניין שאתה משתמש במשפט של קיינס בהקשר הזה שלמען האמת הוא הפוך בדיוק למה שקיינס רצה לומר באמצעותו. קיינס רצה לומר שאמנם מתנגדיו צודקים בכך שבטווח הארוך יחזור האיזון בין צריכה לחיסכון אבל צריך לדאוג גם לטווח הקצר. אני לעומת זאת מעלה האפשרות שבשל האופק הדמוגרפי השלילי, גם בטווח הארוך מאוד, האיזון הנכון בין חיסכון לצריכה יהיה קשה מאוד להשגה.

    אהבתי

  17. יאיר
    הממשלה הסינית עושה מאמצים להגדיל את הצריכה. הנטיה של הסינים לחסכון היא תרבות והרגל. הדור החדש שונה והממשלה מעונינת להאיץ את הכלכלה על צריכה פנימית ובהחלט מעודדת עלית רמת החיים. למעשה הסינים יכולים טוב יותר מכל ממשלה אחרת "לתעל את רצונם של אנשים לחסוך כך שיהפוך לבזבוז של אנשים אחרים" כפי שמגדיר את זה תמריץ.
    הסינים נמצאים באיחור אחרי העולם הקפיטליסטי והם יהפכו להיות צרכנים גדולים מאד ולאורך זמן רב. תבקר בערים הגדולות בסין ותראה שהם לא שונים מהאמריקאים. גם היפנים בזבזנים לא קטנים. אני חושב שיפן לא פשטה את הרגל כי רוב החוב שלה הוא פנימי.

    לגבי מוות, החוקים כל כך השתנו שאני מתחיל להטיל ספק גם במוות. תמריץ עונה לך בצורה דומה: "חוקי הטבע" כל כך השתנו שהכללים והאיזון מהכלכלה של אמש כבר לא בטוחים. יש הצטברות של ארועים יוצאי דופן, הטכנולוגיה שמתקדמת ויוצרת מציאות דמיונית שמשפיעה מהר על החברה והכלכלה. הדמוגרפיה שהיא שינוי השקפת עולם שנובע כנראה מהתקדמות הטכנולוגיה והתגברות על דחפים בסיסים להתרבות. זה עולם אחר.
    זכורים לי מספר ספרי מדע בדיונים שכבר לפני 50-60 שנה העלו את האופציה של אי התרבות כקץ האנושות.

    אהבתי

  18. לא ביקרתי בסין ולא אוכל כמוך להעיד על התרשמותי מהבזבזנות הסינית. אני שואב את דברי ממומחה מערבי החי בסין בשם פטיס. כנס לבלוג שלו שם הוא מפרט את העניין ברמה כלכלית-מתמטית.

    לגבי המוות אני סקפטי ואיני מטיל בו ספק, על-אף התקדמות הטכנולוגיה. גם שאר המגרעות של האדם ככל הנראה יישארו איתנו – הקנאה, התאווה והכבוד. הטכנולוגיה לא תוכל לעזור לנו במיגור מגרעות אלו, רק תרבות וערכים שירסנו אותן.

    טכנולוגיה ושינוי חברתי בהחלט משפיעים על התרבות, אבל עם שיודע מי הוא ומה הוא רוצה יכול גם ליהנות מטכנולוגיה מתקדמת ("אומת הסטראט-אפ") גם לחוות שינוי חברתי (כמו שוויון לנשים) ועדיין לשמור על שיעורי ילודה סבירים בשוטף ולהעלות אותם בשעת משבר.

    החיים הם עניין של איזון.

    אהבתי

  19. אני דווקא חושב שהורדת הריבית באמריקה ובאירופה הגדילה משמעותית את האי שיויון מעמדי באותן מדינות והפערים החברתיים רק הולכים ומעמיקים..על מנת להבין את הבעיה די להסתכל על הריבית אשר נדרשים לשלם צרכנים רבים לחברות פיננסיות כמו ויזה ואחרים עבור האשראי שהם צורכים…גם הריבית על המשכנתאות איננה זולה במיוחד אולי אפילו יקרה במצב של דפלציה מתמשכת.. מעמד הביינים באמריקה ברובו איבד את היכולת למנף את חסכונותיו ולהגדיל את הונו הפרטי אדרבא יוקר המחיה אילץ רבים וטובים לממש חלק ניכר מחסכנותיו ובמיקרים רבים אף נאלצו לממש את הנכס העיקרי שהיה ברשותם את הדירה..מרבית ההזרמה של הפד הלכה לבנקים ולמקורבים להם במיוחד לבעלי הון אשר יכלו להעמיד בטחונות לעומתם האזח הממוצע התקשה להשיג כסף זול או כסף בכלל בגלל הקשחת הרגולציה על המוסדות הבנקאים והעדר בטחונות מספקים.. המוביליות החברתית נעצרה אמריקה כבר איננה ארץ של חולמים ויוצרים ובודאי לא אירופה..הדור הצעיר הוא הקורבן הגדול של האי שיוויון חברתי מרבית הסטודנטים ממעמד הביניים נאלצו לקחת הלוואות למימון לימודיהם והיום הם מתקשים לעמוד בהחזרים כי שוק העבודה לא זמין עבורם ורבים נאלצים להסתפק במשרה נחותה יותר או במשרה חלקית..הורדת הריבית היטיבה עם העשירים אשר יכלו למנף את הונם ולרכוש עוד ועוד נכסים כאשר ערכם רק עלה ואילו "העמכה" חסר ההון הבסיסי רק הגדיל את ההוצאה הפרטית כל זה על מנת לשרוד את התקופה..

    אהבתי

  20. מירון, מה שאתה רואה כתוצאה של הורדת ריבית, אני רואה כתוצאה של זה שהורדת הריבית לא הלכה רחוק מספיק. תאר לעצמך למשל שהיו מורידים את הריבית עמוק מתחת לאפס – למשל למינוס חמישה אחוזים. החובות היו נשחקים במהירות, המשכנתאות היו הופכות להיות כסף שהבנק נותן ללקוח כמתנה על כך שקנה דירה..

    אהבתי

  21. זה לא סביר שדבר כזה יקרה אבל השוק יכול לגרום לכך שהריבית בסופו של יום תהיה שלילית אם דפלציה תעמיק את אחיזתה בכלכלת המערב..אין ספק שמי שלקח הלוואה בפריים מינוס יהיה המנצח הגדול ובתנאי שהכסף הושקע בתבונה..בלי כל קשר המגמה המסתמנת בשווקים היא לריסוק השווקים הפיננסיים קרי וול סטרית וגרורותיה ויש לכך סימנים רבים בשטח משמעות הדבר שכל מי שיכול לקחת הלוואה בכל סכום בפריים מינוס שיקח כי החלון הזה עומד להסגר
    הסיסמא להיום היא נזילות נזילות ועוד פעם נזילות…!!!!!

    אהבתי

  22. http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001002750

    בין סוציאליזם לניאו-קפיטליזם: מהי דרך האמצע שתביא לצמיחה?

    במשך 18 שנה הייתה ישראל "נס כלכלי" עם צמיחה ממוצעת לנפש הגבוהה מ-6% בשנה ■ מאז המהפך הכלכלי ב-1977 ועד היום ירדה הצמיחה הממוצעת לפחות מ-2% בשנה ■ איך זה קרה ומה לעשות כדי שהכלכלה תשגשג?

    אהבתי

  23. מאוד לא אוהב את המאמר של רותם וחושב שהוא עושה אידיאליזציה לתקופה שלא הייתה טובה כלל, תקופה שבה הפוטנציאל הכלכלי המדהים של העם היהודי בישראל בוזבז בצורה טראגית ממש על סוציאליזם מאובן.
    וביתר פירוט כתבתי על כך בעבר – מה נשים אטרקטיביות מלמדות על האטרקטיביות של המדינה.
    דווקא ראיתי השבוע בערוץ 10 תוכנית סוציאליסטית במוצהר בשם "לא שווים", שבה המראיין השמאלן הולך לדבר עם זקני הקיבוץ והם מדברים בתיעוב על "השוויון" של ימי עבר והוא יוצא מובך.

    הייתה סיבה טובה לכך שהעולם כולו נפטר מהמדיניות הקיינסיאנית בשנות השבעים.

    אהבתי

  24. מעניין מאד, הם טענו שלא היה שוויון? זאת אומרת שכל הסיפורים על הקיבוצים יפוי המציאות? אני זוכר שהיו מדברים בתעוב על כך שתמיד יש כאלו שמנצלים את השיטה להתבטל.

    אהבתי

  25. אורי היות ואני מכיר את הסביבה הקיבוצית מקרוב אני יכול לומר לך ולתמריץ בביטחון רב שלא היה שיויון בקיבוצים בין החברים היות ולחלקם היה רכוש פרטי מחוץ לקיבוץ..בנוסף היו בין חברי המשק אשר תרמו יותר מאחרים והיו כאלה שניהלו חיי "דולצ'ה ויטה" וציפצפו על אחרים בסך הכל החברה הקיבוצית ברובה התנהלה במשך שנים תוך משבר פנימי עמוק והתוצאה הסופית הייתה הפרטה גורפת של אמצעי היצור..אולם לא כולם נכשלו ישנם קיבוצים אשר שומרים עדין באדיקות על הקולקטיב ומצליחים לקיים משק כלכלי ומצליח..אני אישית לא כל כך מאמין בדרך האמצע בין סוציאליזם לקפיטליזם אומנם תמיד יש כאלה אשר יצביעו על שוודיה פינלנד ודנמרק כמדינות פסאודו סוציאליסטיות מצליחות כמודל לחיקוי אבל זה לא זה ובטח לא מתאים לנו היהודים.. אני אישית בעד חברה פלורליסטית שילוב של קומונות אגודות עסקים פרטיים יוזמה פרטית ויוזמה קולקטיבית אחד מתחרה בשני תוך כיבוד חדדי וממשל מרכזי דמוקרטי אשר אחראי על תקציב המדינה וחלוקתו לצרכים לאומיים מוסכמים כגון צבא בריאות חינוך רווחה ועוד..
    האם הדבר הזה אפשרי ..?לדעתי כן..

    אהבתי

  26. מירון אני נאיבי. גדלתי בשיכון צבא קבע בתקופה שכולם היו חברים של כולם והאמנתי שקיבוץ זה באמת משפחה גדולה וחמה. עד היום קשה לי לעכל שזה לא היה ככה. קיבוץ אומנם לא מעודד יוזמה ויצירה ותחרות אבל החיים אמורים להיות רגועים וחסרי מתח ויש סיפוק של תרומה למשפחה. האם אני חי בעולם לא מציאותי? הילדים בבית הילדים, חיי החברה, חדר האוכל קטיף תפוזים. לא יכול להיות שהכל היה טעות. אני עדיין שואל את עצמי לפעמים אם חיי לא היו מאושרים יותר לו בחרתי בקיבוץ. החיים הם לא רק כסף. כשאני מתבונן על (גברים ונשים) עורכי דין ושופטים בבתי משפט או בנקאים ועל מנהלי חברות ׁׁ(משני המינים) אני מגיע למסקנה שנשים בתפקידי ניהול אולי מביאות לתוצאות טובות יותר אבל העבודה אתן בלתי נסבלת. הן מוציאות את כל ההנאה מהעבודה. לכן אולי צריך איזון, לא חייבים מקסימום תפוקה צריך גם חיים טובים. פעם היו אומרים איזהו העשיר? השמח בחלקו. זה כנראה לא מתאים למאה 21

    תמריץ, אם אתה רוצה להתבונן בנושא אי השוויון מפרספקטיבה עמוקה בהרבה ולחזור דורות רבים לאחור אז אולי תגדיר מהו עשיר ועושר.
    האם מישהו שיש לו דירה בתל אביב ששווה 300-350 אלף דולר ועוד כמה מאות אלפי דולרים בבנק הוא עשיר? זה גם תלוי בגיל? האם זה תלוי במקצוע ובפוטנציאל המקצועי? או איזה סוג של עשיר הוא? פסיבי או אקטיבי?
    זה די מורכב כשאתה מנסה לשאול מי מרוויח יותר מירידת הריבית. זה בערך כמו ההגדרה שלך שאם לא להביא ילדים לעולם וצבירת נכסים היו תורשתיים כולם היו מנסים לא לצבור נכסים.
    אנשים יכולים לשמור על עושר רק על ידי הפעלה שלו וזה כמו קאזינו, במוקדם או במאוחר מפסידים אותו.
    אתה צריך לחשוב במושגים של מימוש. אם האג"ח שלך עלה למרות שהריבית ירדה הרווחת כי אתה יכול לממש. אתה גם צריך להשוות את זה לאופציות שלפניך. אם מחיר הדירה עלה אתה יכול לטעון שלא הרווחת כלום כי אתה גר בה אבל בהשוואה למצב שהיית מחזיק מזומן בבנק ושוכר אז הרי הרווחת.
    אם רצית הכנסה חודשית מאגח ונידפקת כי מחירו עלה אז תעבור ברווח למשהו אחר.
    קנית דירה תעניין חוסכים רק בימנו. בעבר זה לא היה עסק כלכלי כלל כמו שדנו פה מספר פעמים. אני כבר ראיתי מחירי דירות נופלים לחצי בזמן די קצר ביבשות שונות ובתרבויות שונות. חוקי כח המשיכה פועלים בכל תרבות.
    וגם לזה יהיה גבול, כשהמחירים יגיעו לשער שההכנסה משכירות פחות מיסים ובילבול מוח תהיה פחות מריבית השוק.
    בכלל אני לא מבין איך אתם מצליחים לעשות רווחים כשהממשלה מגדרת אותכם מכל הכיוונים.

    אהבתי

  27. נראה לי שהבעיה בקיבוץ אינה רק התמריצים לא לעבוד קשה, אלא העובדה שיש כאלו שמבחינת אופי יהססו להתעצל ויש כאלו שבלי בושה יהיו טפילים. כך תיווצר תחושת אי שוויון קשה. בניגוד לאי שוויון הקפיטליסטי שאמור להתבסס על כללי משחק ידועים מראש, כאן יווצר אי שוויון שמבוסס על נוכלות ושפוגע במרקם החברתי.

    אהבתי

  28. תראה מה קורה בארה"ב ובאירופה. קבוצות מסוימות מנצלות את שרותי הרווחה וחיות על חשבון אחרים. זו נוכלות די דומה לקיבוצים

    אהבתי

  29. קטעים ממכתב של משה שלום

    ….או אז החל המהלך שבו ניתן להאשים את בריסל. המהלך היה אופייני למה שקרן המטבע העולמי (IMF) היה עושה בעבר בכל משבר שבו הוא היה מעורב בניסיון פתירתו: ריסון הוצאות, ובמיוחד הציבוריות, החזר חוב בכל הכוח, ורפורמות מבניות לכיוון הליברלי ביותר, המעמיד חלק גדול מנכסי המדינה המדוברת לחסדי ציפורי הטרף הזרים הבאים לרכוש את נכסיה בזול.

    במקום הקרן לבדה ראינו הפעם את הטרויקה, אבל העיקרון היה דומה, כאשר גרמניה עמדה על תנאים שרק החמירו את מצבה של יוון מבחינה חברתית. נכון שגביית המיסים שם היא בדיחה גרועה, ונכון שכחצי מן התעסוקה, עד המשבר, הייתה בזכות הסקטור הציבורי, אבל, וזה אבל חשוב, הסבל שניחת על העם היה גדול מנשוא.

    בדיעבד, ברור לכולם שהיה צריך להפעיל כאן את מה שאנו נוהגים לייחס לבטיחות בדרכים אצלנו: "להיות חכם ולא צודק". שליש מן האזרחים מובטלים, רמת החיים נחתכה בחצי, כאשר השכבות החלשות נכנסו לשיתוק עמוק עוד יותר, קפיצה אדירה בהתאבדויות, וירידה דרמטית של רמת החיים של האזרח הממוצע, כל אלו אנקדוטות של המצב.

    …על מנת להקל על עצמו מעול החוב שהחל בסביבות בכ-120 אחוז תוצר וגדל לכ-180 אחוז תוצר אחרי כ-9 "תוכניות הצלה". למעשה, כמעט כל הכסף שניתן במסגרת אותן תוכניות הלכו למימון הריבית על החוב(!).

    …..התנהגות בלתי אחראית של הממשלה, משבר פיננסי גלובלי, חוב בלתי ניתן לסגירה, וגדל עם הזמן, ותהליכים חברתיים המביאים לשלטון קובעי מדיניות המתכחשים לחלק או כל אותו חוב. דומה למדינה שאתם מכירים? …רוב מדינות המערב עומדות בקריטריונים של פוטנציאל כזה.

    ההבדל היחיד, העומד ביניהן ויוון, הוא יכולת השליטה על המטבע שלהן, וקריסת האמון. בריטניה, יפן, ארה"ב, כל אלו יכולות עדיין להציף את החוב בהדפסה. ליוון לא הייתה זכות היתר הזו…אומרים שספרד נראית "מבושלת" להיות השנייה בתור לשינוי פוליטי, ולהתכחשות על התחייבויותיה.

    אהבתי

  30. בסך הכול משה שלום כותב הפעם דברי טעם. במיוחד צריך לשים לב לכך שהכסף שניתן ליוון שימש באמת כמעט כולו להחזרת החוב לנושים. כלומר לא יוון קיבלה סיוע אלא האירופים שהלוו לה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s