המשיחיות הדמוגרפית של הימין

הימין הישראלי, ובו דמויות כמו ד"ר גיא בכור ויורם אטינגר, מקדם סוג חדש של משיחיות. משיחיות דמוגרפית. התנועה הדמוגרפית-משיחית החדשה מקדמת את הטענה שאפשר לפתור את הסכסוך הישראלי ערבי מבלי להקים מדינה פלסטינית. זאת באמצעות הרחם של האישה היהודית שיוציא מתוכו עוד ועוד ילדים, בשעה שהילודה המוסלמית נופלת בכל העולם. בסופו של דבר ניתן יהיה לספח את השטחים ולהעניק לתושביהם זכויות אזרח מלאות, ולהסתמך על כך שהרחם היהודי ינפיק מספיק ילדים כדי לבסס רוב יהודי גם במדינה המאוחדת.

הבעיה היא שכמו רעיונות משיחיים הזויים אחרים, גם הרעיון הזה לא מוביל למקומות טובים.

הנתונים שעליהם מתבסס הפיתרון הזה מזכירים לי את דבריו של הנשיא רייגן שהתפאר בעלייה בקצב הצמיחה בתקופתו. מישהו שנון העיר על כך שזו הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בנגזרת שנייה במערכת בחירות. למי שלא זוכר את החומר המתמטי בתיכון, נגזרת משמעותה קצב שינוי. למשל, המהירות היא נגזרת. היא מבטאת את קצב השינוי של המרחק. ואילו תאוצה היא נגזרת שנייה, היא מבטאת את קצב השינוי של המהירות.

הפתרון הדמוגרפי של בכור ואטינגר מבוסס על נגזרת שנייה. הם מודעים היטב לנתוני הלמ"ס שלפיהם אישה מוסלמית ישראלית מולידה 3.5 ילדים בממוצע, בעוד שאישה יהודיה מולידה 3 ילדים בלבד, כך שקצב הילודה עדיין לטובת המוסלמים, ואפילו בתוך הקו הירוק עצמו. אולם הם בונים על כך שהקצב שבו משתנה קצב הילודה עובד לטובת היהודים. כלומר הם בונים על הנגזרת השנייה.  זה ניבוי הרפתקני. אף אחד לא יודע האם באמת בסופו של דבר בכלל יחול מהפך והילודה היהודית תעקוף את המוסלמית. בעיניי זהו טירוף מוחלט לבסס תוכנית מדינית בהווה על ספקולציות לגבי נגזרת שנייה שיתממשו או לא בעתיד הרחוק.

יתרה מכך, אפילו לפי התסריטים האופטימיים ביותר, השינויים שיניבו רוב יהודי מוצק ושיאפשרו סיפוח של יהודה ושומרון יתרחשו בעתיד המאוד מאוד רחוק. עד אז נצטרך לשרוד את הסלידה של העולם ממדינת אפרטהייד. בתחזיתה ל-2059 מציגה הלמ"ס תרחיש שבו הילודה היהודית, ובפרט החרדית, תהיה גבוהה מאוד, בעוד שהילודה הערבית תהיה נמוכה. אפילו לפי תסריט זה, בשנת 2059 ימנו הערבים 15% מהאוכלוסייה, שזה הרבה יותר מייצוגם בכנסת כיום! כדי להבין כמה קיצוני התסריט שנותנת הלמ"ס,  אציין שהוא מניח שאישה חרדית תמשיך להוליד 6-7 ילדים לאישה, אישה יהודיה תוליד 3.5 ילדים בממוצע ואילו ערבייה תוליד 1.7 ילדים בממוצע.  אפילו בתסריט כזה, שלהערכתי מופרך לחלוטין, עדיין יהיו 15% ערבים בתוך הקו הירוק בעוד ארבעים וחמש שנה, ללא סיפוח יהודה ושומרון. אמנם אז כבר יהיה רוב יהודי של 92% בגילאים הצעירים, מה שבאמת פותח פתח לסיפוח של יהודה ושומרון כעבור דור או שניים, למשל בשנת 2100.

אבל כמה צפופה תהיה מדינת ישראל שמבשר התרחיש הזה? היא תהיה צפופה כבנגלדש. הנגב יצטרך להתמלא בערים צפופות כמנהטן כדי שהתרחיש הזה יקרום עור וגידים. בתסריט שבו הרשויות לא יתגברו על המכשולים הביורוקרטיים והתכנוניים שמונעים בנייה המונית, סביר שהמוני צעירים ימצאו עתידם במקומות אחרים. בנוסף מדינה עם שיעורי ילודה כאלו בהכרח תהיה מדינה מאוד מאוד דתית, עם כל תופעות הלוואי הנלוות. זו עוד סיבה שרבים לא ימצאו את מקומם ויעדיפו לברוח מפה, וירידה המונית לא כלולה בתחזיות הדמוגרפיות של הלמ"ס.

בנוסף, ארץ ישראל המערבית כוללת את רצועת עזה. ללא התנתקות מעזה, אין שום סיכוי לפתרון שיבסס רוב יהודי מוצק בין הים לנהר, גם לא עוד עשרות רבות של שנים. יש המון צביעות בתיאוריה של הימין על פתרון דמוגרפי שיתבסס על ילודה יהודית מוגברת ובוודאי לא יכלול את עזה, בשעה שאלו אותם אנשי ימין ששללו בתוקף את ההתנתקות. אי אפשר יהיה לבסס פיתרון מוסכם ליהודה ושומרון מבלי לתת פיתרון לעזה. העולם רואה את עזה כחלק בלתי נפרד מהישות הפלסטינית, וגם לאנשי עזה עצמם נראה שאין כל עניין להישאר ברצועה מנותקת ולהניח את הפלסטינים ביהודה ובשומרון לנפשם. עובדה היא שהתשובה להתנתקות הייתה טילים על כל הארץ ומלחמה מדי שנה וחצי. בקצרה, אין פיתרון דמוגרפי ביהודה ושומרון בלי פיתרון בעזה, ולעזה אין לנו שום פיתרון דמוגרפי. גם בימים אלו כאשר שיעור הילודה צונח בכל העולם המוסלמי, זה לא קורה בעזה. בעזה מולידה האישה הממוצעת יותר מחמישה ילדים. עזה היא פצצה דמוגרפית ולכך גם לגיא בכור וליורם אטינגר אין פיתרון של סיפוח.