האם ליברמן יכול להפוך לראש הממשלה אחרי הבחירות? תרגיל בתורת המשחקים.

על פי כל הרחשים הפוליטיים, פרט לבנימין נתניהו ולבוז'י הרצוג יש עוד מועמד מטעם עצמו לתפקיד ראש הממשלה, אביגדור ליברמן. לאורך השנים הצליח ליברמן לשלב בין הצהרות קיצוניות ששילהבו את ציבור מצביעיו, לבין מעט מאוד הצלחה במימוש ההצהרות האלו. בזירות כמו נאמנות ערביי ישראל, כיבוש מחודש של עזה, משטר נשיאותי, מסירת המשולש לרשות הפלסטינית, מערכת היחסים עם מצרים או אף נישואים אזרחיים, לא חלה כל התקדמות בכיוון שהתווה ליברמן, על אף הצהרותיו הבומבסטיות.

אולם ליברמן מחזיק בעמדה ייחודית ערב הבחירות לכנסת העשרים. קיים סיכוי לא קטן שאחרי הבחירות הוא יהיה כף המאזניים בין הגושים ותמיכתו תאפשר להקים ממשלת מרכז-שמאל ולהדיח את נתניהו. מאחר שליברמן אינו צפוי להשיג יותר מעשרה מנדטים, האפשרות שימנף את עמדת כף המאזניים להשגת תפקיד ראש הממשלה הייתה נראית דבר שלא יעלה על הדעת בנסיבות מתוקנות, אולם הפוליטיקה הישראלית השתגעה בזמן האחרון. נתניהו פיזר את הכנסת על לא כלום, הרצוג הציע רוטציה ללבני שבקושי עברה את אחוז החסימה לפי הסקרים.  מצעד שיגיונות שכזו יכול להסתיים בשיגיון האולטימטיבי: הכתרת ליברמן כראש ממשלה.

שמואל סלבין שרטט בחוכמה את התסריט הסביר ביותר: ליברמן מציע להרצוג את תמיכתו תמורת רוטציה בראשות הממשלה. הרצוג כבר הוכיח שאין לו כל בעיה לתת רוטציה למי שאינו ראוי לה לפי כל מדד הגיוני, וגם אין לו תמריץ מיוחד לא לתת לליברמן הבטחה כזו – בלי ליברמן אין לו ממשלה בכלל, ובנוסף, אם לא יסכים לליברמן יצטרך לפנות כסאו בשלב מסוים לטובת לבני. אבל ליברמן הוא סוחר ממולח. הוא לא יסתפק בהצעה של הרצוג ויפנה לנתניהו ואילו נתניהו יתן הצעה מתחרה מקבילה. גם הוא יציע לליברמן ראשות ממשלה ברוטציה. ליברמן ייעתר להצעה ויוכרז רשמית כמחליפו של נתניהו בחלקה השני של הקדנציה, או אף אולי כבר בחלקה הראשון.

זהו תרגיל מעניין בתורת המשחקים: אם נתניהו יסרב לליברמן, ספק אם ליברמן יוכל באמת לכהן כראש ממשלה מטעם גוש השמאל. מרצ ובוודאי הערבים מאוד יתקשו לתמוך בו. התקשורת לא תתלהב מהרעיון על אף שנאתה לביבי, בסיס התמיכה הציבורי של ליברמן בקרב מצביעיו הימניים יתפורר ואילו לשמאלנים ולאנשי המרכז בכל מקרה אין כל עניין בו. אם יש לליברמן עקרונות, גם הם יקשו עליו לכהן כראש ממשלה אשר אמורה לממש מדיניות שמאל. חלק מהח"כים שלו גם לא יתלהבו מהרעיון.

יותר מכל תעלה בעיית האמינות – אם ליברמן יכהן ראשון מי יבטיח לשמאל שהוא לא יפוצץ את הרוטציה בבוא העת, יפזר את הכנסת וילך לבחירות חדשות כראש ממשלה. תיקון שיזם בחוק המשילות ומאפשר לראש ממשלה לפזר את הכנסת ללא הסכמת הנשיא אף מקל על האפשרות הזו. כמה פתאטיים יצטיירו הרצוג ומפלגות השמאל אם יכתירו את ליברמן כראש ממשלה מבלי שיקבלו את התמורה בסופו של דבר.

גם מבחינת ליברמן עצמו, קשה לראות סיבה שהרצוג יכבד את הסכם הרוטציה בבוא העת, אם הרצוג יהיה זה שיכהן ראשון. גם הוא יעדיף לפזר את הכנסת וללכת לבחירות כראש ממשלה, מן הסתם לאחר שהשיג הסדר מדיני כלשהו עם הפלסטינים, ולו הסדר ביניים. אם אפשר היה להפוך את הרוטציה לתדירה במיוחד – למשל פעם בחצי שנה, אפשר היה להתגבר על מכשול אי האמון, כי כל צד היה יודע שהתמורה קרובה וניתן להמתין לה בסבלנות, אבל זה לא יקרה – יש גבול לכל תעלול.

המסקנה אם כך היא שתסריט שבו ליברמן באמת יכהן כראש ממשלה ברוטציה מטעם השמאל – אינו סביר, אולם נתניהו כבר הוכיח שהוא מפחד מרוחות רפאים הזויות. הוא הרי פיזר את הכנסת בשל חשש מתסריט מופרך שבו לפיד יקים ממשלה חלופית בשיתוף החרדים. על כן יש סיכוי לא קטן שדי יהיה בהעלאת התסריט של ליברמן כראש ממשלת שמאל כדי לשכנע את נתניהו להתרצות ולהעניק לו ראשות ממשלה ברוטציה. דבר זה סביר במיוחד אם השמועות נכונות ומשה כחלון יתן גיבוי לגחמותיו של ליברמן, דבר שככל הנראה מצביעיו כלל לא מעלים על דעתם.