יצחק הרצוג משחית את הפוליטיקה הישראלית

עוד בטרם קיבל תפקיד שררה כלשהו הצליח יצחק הרצוג לפגוע קשות בפוליטיקה הישראלית וביציבות שיטת הממשל. הרצוג נכנע לדרישתה של שותפתו למאבק מול נתניהו, ציפי לבני, והבטיח לה רוטציה בראשות הממשלה, אם מפלגתם תזכה בשלטון. אפשר היה לשבח את הרצוג על הענווה והצניעות שהפגין ועל נכונותו לחלוק בכתר השלטון (ההיפותטי לעתה עתה). אבל הרצוג לא ויתר רק על מה ששלו, הוא גם ויתר על כללי יסוד של התנהלות פוליטית. כללים שלפיהם לא יעלה על הדעת שמי שעומדת בראש מפלגה שעל פי הסקרים בקושי עוברת את אחוז החסימה תשודרג, בשל יכולת הסחיטה שלה, למועמדת לראשות ממשלה.

צעדו של הרצוג יכול לקדם תרבות פוליטית שבה ישררו חוסר הגינות, חוסר יציבות וחוסר ודאות קיצוניים.  נניח למשל שתוצאות הבחירות יעניקו לכל אחד משני הגושים הגדולים 58 מנדטים ומפלגת מרכז קטנה תחזיק בארבעה מנדטים.   מה ימנע את ראש מפלגת המרכז הזעירה מלדרוש לעצמו רוטציה בראשות הממשלה וחצי מתפקידי השרים (או שלושה רבעים)?  יצחק רבין הואשם בזמנו על כך שהעניק לאלכס גולדפרב תפקיד סגן שר ומיצובישי בתמורה להצבעתו על הסכם אוסלו ב'. אבל בתרבות שבה כל סחטן הוא מלך, זה באמת כלום – אולי גולדפרב בכלל יצא אז פראייר, למה לא דרש רוטציה בראשות הממשלה. הרי הוא היה הקול ה-61 (או לפחות תיק אנרגיה מורחב? הרי היה חשמלאי).

תרבות פוליטית של דרישות סחטניות, שאינן פרופורציוניות לדין הבוחר, תהפוך את האופורטוניסט שבפוליטיקאים לבעל הפוטנציאל המבטיח ביותר. יכול להיות שזה כבר המצב הקיים, ובכל אופן הרצוג הביאו לשפל מדרגה חדש.  הסוציאליסט המוצהר הופך את הפוליטיקה לכלכלת שוק חופשי שבה מתנהלת מלחמת מחירים פרועה על ג'ובים והכול קביל.

הרצוג נראה כרגע כאלטרנטיבה המרכזית לנתניהו, ונתניהו עצמו הביך קשות את תומכיו באופן המופקר שבו גרר את המדינה לבחירות מיותרות לחלוטין בטרם עת. מי שירצה לבחור בפוליטיקאי נורמלי בבחירות האלו יהיה בין הפטיש לסדן.