יצחק הרצוג משחית את הפוליטיקה הישראלית

עוד בטרם קיבל תפקיד שררה כלשהו הצליח יצחק הרצוג לפגוע קשות בפוליטיקה הישראלית וביציבות שיטת הממשל. הרצוג נכנע לדרישתה של שותפתו למאבק מול נתניהו, ציפי לבני, והבטיח לה רוטציה בראשות הממשלה, אם מפלגתם תזכה בשלטון. אפשר היה לשבח את הרצוג על הענווה והצניעות שהפגין ועל נכונותו לחלוק בכתר השלטון (ההיפותטי לעתה עתה). אבל הרצוג לא ויתר רק על מה ששלו, הוא גם ויתר על כללי יסוד של התנהלות פוליטית. כללים שלפיהם לא יעלה על הדעת שמי שעומדת בראש מפלגה שעל פי הסקרים בקושי עוברת את אחוז החסימה תשודרג, בשל יכולת הסחיטה שלה, למועמדת לראשות ממשלה.

צעדו של הרצוג יכול לקדם תרבות פוליטית שבה ישררו חוסר הגינות, חוסר יציבות וחוסר ודאות קיצוניים.  נניח למשל שתוצאות הבחירות יעניקו לכל אחד משני הגושים הגדולים 58 מנדטים ומפלגת מרכז קטנה תחזיק בארבעה מנדטים.   מה ימנע את ראש מפלגת המרכז הזעירה מלדרוש לעצמו רוטציה בראשות הממשלה וחצי מתפקידי השרים (או שלושה רבעים)?  יצחק רבין הואשם בזמנו על כך שהעניק לאלכס גולדפרב תפקיד סגן שר ומיצובישי בתמורה להצבעתו על הסכם אוסלו ב'. אבל בתרבות שבה כל סחטן הוא מלך, זה באמת כלום – אולי גולדפרב בכלל יצא אז פראייר, למה לא דרש רוטציה בראשות הממשלה. הרי הוא היה הקול ה-61 (או לפחות תיק אנרגיה מורחב? הרי היה חשמלאי).

תרבות פוליטית של דרישות סחטניות, שאינן פרופורציוניות לדין הבוחר, תהפוך את האופורטוניסט שבפוליטיקאים לבעל הפוטנציאל המבטיח ביותר. יכול להיות שזה כבר המצב הקיים, ובכל אופן הרצוג הביאו לשפל מדרגה חדש.  הסוציאליסט המוצהר הופך את הפוליטיקה לכלכלת שוק חופשי שבה מתנהלת מלחמת מחירים פרועה על ג'ובים והכול קביל.

הרצוג נראה כרגע כאלטרנטיבה המרכזית לנתניהו, ונתניהו עצמו הביך קשות את תומכיו באופן המופקר שבו גרר את המדינה לבחירות מיותרות לחלוטין בטרם עת. מי שירצה לבחור בפוליטיקאי נורמלי בבחירות האלו יהיה בין הפטיש לסדן.

32 תגובות על ״יצחק הרצוג משחית את הפוליטיקה הישראלית״

  1. זה נכון, גם לי זה נראה מוגזם וסחטני.
    הבוחר בין פטיש וסדן?
    אני מעדיף את המטפורה של אורי עם איליין מהפוסט הקודם.
    אני גם חשבתי על המקרה שציינת – שני גושים עם 58.
    יהיה אפשר כך להקים טריאומווירט כמו ברומא.

    זה לאורי – טריויה – לטינית = שלוש דרכים
    היו שם כנראה עמודי דרכים בצמתים עם מודעות ומכאן כנראה שאלת טריויה.

    אהבתי

  2. "אילין מוגבלת באמצעי מניעה והיא בוחרת בזהירות מתי ועם מי שווה להדפק. זה בערך מה שיקרה לנו עם הבחירות האלו." ( ציטוט)

    אהבתי

  3. סלח לי על הצרפתית שלי, אבל אלה שטויות.
    "עוד בטרם קיבל תפקיד שררה כלשהו הצליח יצחק הרצוג לפגוע קשות בפוליטיקה הישראלית וביציבות שיטת הממשל"??

    ביבי – בקדנציה הקודמת שלו – התאחד עם ליברמן רק בשביל להיבחר לרה"מ, כי הוא ידע שיש סיכוי טוב שבלי זה הוא לא ייבחר (ועובדה – בלי ליברמן, היו לו 18-20 מנדטים, וללפיד 19). מפלגות יכולות להתאגד, וכבר עשו זאת בעבר. גם רוטציות היו כבר בעבר. גם סחטנות פוליטית תמיד הייתה פה (יהדות התורה תמיד קיבלה את כל מה שהיא רצתה – גם עם 4-5 מנדטים. למזלינו הטוב – הן לא דרשו רוטציה בראשות ממשלה). ההבדל הוא, שבפעם הקודמת, ביבי דאג רק לביבי. לא עניין אותו מה המחיר שישלם הליכוד, ולא עניין אותו שום דבר מלבד הרצון לגור במעון ברחוב בלפור.

    הפעם, יש פה 2 מפלגות, שסך המנדטים בסקרים – לפחות נכון לרגע זה – גדול מהמנדטים שתקבל כל מפלגה לחוד (וזה לבד אומר שלבני היא לא רק 4 מנדטים, אלא תוספת משמעותית לעבודה). אין לי מושג אם זה יחזיק מעמד. הסקרים גם היו יפים בימים הראשונים של "הליכוד-ביתינו". אבל בינתיים, זה רק מוכיח – שהצעד הזה נועד להחליף את ביבי, ולהפסיק לדאוג למי יהיה המנהיג היחיד.

    ואולי אני קצת תמים, אבל יש בזה משהו מאוד מרענן לדעתי – כי ברגע שאתה יודע שיש מישהו שיחליף אותך בעוד זמן קצוב בוודאות, אתה תנסה להטביע את חותמך ביתר שאת, להראות שהיית ראש ממשלה טוב, שהיטבת עם האזרח.

    אצל קיסריהו המצב הזה לא היה קיים, כי הוא הבטיח מראש את הקיסרות לעוד קדנציה מלאה ע"י ההליכה עם ליברמן. הבחירות הנוכחיות שהוא הביא עלינו הן רק מסיבה אחת: ביבי מפחד לאבד את השלטון ואת העיתון שמפאר את פועלו של "שמש העמים" שלנו. אירוני, הא? אבל כן. האיש הולך לבחירות, כי מפחד להפסיד. ההיגיון אף פעם לא היה הצד החזק של הפרנואיד הזה (ה"בדיחה" הגדולה היא, שיש סיכוי לא קטן שהפעם הוא ייפול – בדיוק כמו שקצב ברוב טמטומו דחה בזמנו את עסקת הטיעון, ועכשיו כולנו יודעים איפה הוא נמצא..).

    לכן אני חושב שההחלטה של הרצוג אמיצה מאוד. זו החלטה מנהיגותית, שמראה שאין לו אגו בגודל של מטאור (וד"א – רק בכדי להבהיר: מעולם לא הייתי חסיד שוטה של העבודה או של הרצוג). הוא מבין שלבד הוא לא ינצח, והוא מוכן לשלם מחיר – שלדעתי במקרה הזה הוא הגיוני – כדי להחליף את השלטון המושחת והקיצוני של נתניהו וחבריו המטורפים.

    לגבי לבני – אין ספק שהיא הזוכה הגדולה פה. אני האחרון שאטען אחרת.
    מצד שני – אתה חייב לזכור שני דברים:
    א. רוב הרשימה שלה גם ככה מורכבת מאנשי העבודה לשעבר (פרץ ומצנע) ומאנשים שהם מהמרכז ושמאלה – כך שזה היה אך טבעי שהיא תלך עם העבודה. גם הדעות שלה ושל העבודה דומות ברוב התחומים היום, הן מדינית והן כלכלית-חברתית.

    ב. ברור שבמו"מ אתה מנסה להשיג כמה שיותר. אבל גם ללבני יש כמה זכויות בפוליטיקה שלנו (ולא – אני לא שוכח לה גם את הנפילות). אז כן – היא עברה כמה מפלגות, אבל כבר מזמן אני חושב שהמקום שלה הוא בעבודה ולא בתנועה עצמאית וקטנה, וחוסר היכולת להגיע להסכמות עם יחימוביץ' לפני שנתיים הייתה שטות, שעלתה לדעתי לשמאל בשלטון, או לפחות ביצירת גוש חוסם רציני לליכוד הקיצוני.

    ככל שאני חושב על זה יותר, אני מבין שהפעם אני הולך להצביע לעבודה-התנועה (או איך שהם לא יקראו לעצמם). הפעם אני כנראה לא אצביע למרצ.

    בניגוד למה שטוענים ביממה אחרונה, הם ממש לא הרע במיעוטו. ממש לא.

    ברשימה של התנועה וברשימה של העבודה יש היום לא מעט אנשים טובים, שגם עשו לא מעט דברים יפים בקדנציה הקצרה הזו, ופעלו כאופוזיציה לוחמת, שדרשה שקיפות, והתנהלה באופן מעורר השתאות (סתיו שפיר, למשל, הצליחה למשוך את תשומת ליבי בפעילות שלה. כנ"ל מיקי רוזנטל ועומר בר לב). זה היה קצת חסר לי אצל יחימוביץ', ודווקא הרצוג הצליח לאחד מאחוריו את המחנה המפולג הזה (וכן – אני גם מודע לאנשים כמו איציק שמולי, איתן כבל, פואד ועוד כמה ח"כים במפלגה הזו, ש"חברתי" זו המילה האחרונה שמאפיינת אותם).

    אני מזכיר לך, שהעבודה זו מפלגה שלרוב שולפת סכינים שנייה אחרי שנבחר אצלה היו"ר. זה קרה כך ב-20 השנים האחרונות, מאז רצח רבין (ואולי אף לפני כן). סוף סוף יש כאן מישהו שמאחד, שמצליח להעיף את האגו של כולם הצידה – למען מטרה משותפת. שים לב לתגובה של יחימוביץ' אתמול – איזה גיבוי היא נותנת להרצוג. זה ממש לא מובן מאליו.

    אני חושב שלאיחוד הזה יש סיכוי אמיתי להעיף את ביבי ואת הימין הקיצוני, וצריכים לחזק אותם. עם כל האהבה והנאמנות שלי למרצ (אולי המפלגה החברתית האמיתית היחידה שהייתה פה בעשורים האחרונים), הפעם אני אלך עם המחנה החדש הזה.

    זו רוח חדשה – אבל עם אנשים מוכחים – אנשים שכבר הוכיחו יכולת במשרדים הביצועיים שבהם הם כיהנו (הרצוג היה שר הרווחה הכי טוב שהיה פה ב-2 העשורים האחרונים. זה לא לפיד. זה לא כחלון. לא צריך לשלם שכר לימוד על הגב שלנו.

    מסקנה: אני לא מבין איך בכלל אפשר להעלות על הדעת להצביע לביבי, ולומר על האיחוד החדש, שהם הורסים את הדמוקרטיה בישראל.

    אהבתי

  4. יכול להיות שהאיחוד הוא נפלא אבל השיטה הפוליטית שבה מישהו מנצל את עמדת הכוח שלו כדי לסחוט משהו שנטול פרופורציה לכוחו בציבור היא הרסנית ועידודה הוא הרסני. וגם כשהחרדים עשו זאת זה היה נורא ואיום. פה במובן מסוים זה עוד יותר רע – כי נועד לחיזוק הפוליטיקאי ולא קהל שולחיו

    אהבתי

  5. אגב קשה להאמין שהנושא בכלל יעמוד למבחן המציאות. מן הסתם האסטרטגיה של הרצוג תהיה בדומה לברק ללכת למשא ומתן מהיר שיניב הסכם עם הפלסטינים ומייד לאחר מכן בחירות שיסובו על ההסכם עוד לפני חלוף שנתיים. הכול תלוי בהרכב רשימת כחלון. האם תהיה נצית מספיק לסכל הסכם עם הפלסטינים.

    אהבתי

  6. 1.די ברור שנתניהו יגיב למהלכים הללו, בדיוק כמו שהגיב לפני הבחירות האחרונות (קודם צירף את מופז לקואליציה ולאחר מכן איחוד עם ליברמן – מה שאף עיתונאי לא ציפה). הוא הרי שחקן שח-פוליטי מצויין. זה לא אומר שיגיב נכון או לא יפסיד, אבל בהחלט צפו לתגובה.
    2. בוז'י לא ראוי להיות ח"כ מן המניין ,בטח שלא מנהיג (הנה אני כבר נרדם…). ואני מתכוון ששמר על זכות השתיקה בפרשת העמותות. מעניין איפה אבירי הצדק מהשמאל…
    3.ציפי , או כמו שברק קרא לה "ציפורה", החליפה 4 סיעות בעשור האחרון, כולן כמובן לפני שהספינה (או הספין) טבעה.
    אגב, דיכטר מתבייש לספר מה היה תפקידה ב"מוסד"…
    4.כולם חושבים שהנה אוטוטו הם ראשי ממשלה: בוזי, ציפורה, ליברמן, לפיד, בנט- לכולם יותר מחלפה המחשבה בראש, פוטש קטן ו"הנה אני ראש הממשלה".

    אהבתי

  7. ג'וש, השאלה אם נותר לביבי שפן בשרוול. איני רואה מה עוד יכול לעשות. ארשה לעצמי להמר שאיחוד עם הבית היהודי לא יהיה.
    מבין ראשי הממשלה הפוטנציאליים שמנית בנט נראה לי היחיד שמתאים לתפקיד מבחינת הכאריזמה שמקרין אף שקיצוני מדי לטעמי.

    אהבתי

  8. זכור לי במעורפל ששמעון פרס ויצחק שמיר הסכימו לרוטציה לראשות הממשלה. הליכוד שתף פעולה עם הממשלה, אך ברגע שמפלגת העבודה העבירה את התפקיד לשמיר הם רק תקעו מקלות בגלגלים ומררו לו את החיים.
    מי יהיה ראש הממשלה התאורטי הראשון מהשניים? הרצוג או לבני? הדרישה של ליבני לתפקיד כשהיא מיצגת כל כך מעט מצביעים מבישה, וההסכמה של הרצוג מצביעה על חוסר מבושים.
    בכנסת התשיעית נבחר השייח חמאד אבו רביעה במסגרת "רשימה הערבית המאוחדת" במקומו של סיף-אלדין אל-זועבי, תוך הסכמה על רוטציה עם השייח ג'בר מועדי. אולם בשל העובדה שאבו רביעה לא התפטר מתפקידו כעבור שנתיים, על מנת לאפשר למועדי להיכנס לכנסת בשנת 1981, נרצח על ידי בניו של מועדי.
    מועדי הגיע לכנסת להשבע לתפקיד ולעולם לא חזר יותר להראות את פניו.

    אני עדיין לא מבין מדוע חושבים שביבי טעה? א). אולי הוא פשוט אומר: זה המצב תביעו בי אמון ואם לא, אקבל את זה. גם ראש ממשלת יפן עושה את זה. זה יושר, אינטגריטי, מדוע כולם חושבים שהוא מסתיר שפן. ב). אולי לא תהיה לו את המפלגה הגדולה ביותר אבל רק הגוש הימני יוכל להרכיב ממשלה והוא וליברמן בנפרד יגיעו ליותר קולות מאשר ביחד. הוא יהיה השמאלי ביותר בממשלה וזה יתקבל טוב יותר על ידי האמריקאים. זה גם יאפשר לו שנתיים לתוך שילטון הרפובליקנים שיזכרו לו שעמד לצידם מול אובמה וכשהם יחליטו לשפוך חמתם על אירן הם יעזרו בישראל וזה אולי יתן לביבי קרדיט לעוד 4 שנים.
    גיא, זה מה שמצאתי:
    The trivia (singular trivium) are three lower Artes Liberales, i.e. grammar, logic and rhetoric. These were the topics of basic education, foundational to the quadrivia of higher education, and hence the material of basic education and an important building block for all undergraduates.

    אהבתי

  9. היי אורי, אתה כמובן צריך לזכור שאני רק טוקבקיסט ויכול להיות שאני מדבר שטויות. באומרי זאת נראה לי שהפירוש שמצאת הוא אחד הפירושים המאוחרים של המילה. יש לזכור שלאורך היסטוריה של מאות רבות של שנים (אלפיים כולל הביזנטים) שימוש במילה משתנה ויש משמעויות נוספות. למשל ,אני מתאר לעצמי שפעם אחרונה ששמעת את המילה "גזעי" בתור "קול ומגניב" היה בכרמל הצרפתי.

    הנה , מצאתי לך פה כמה כמה עובדות טרויוה נוספות לגבי רומא
    (ואולי גם סיבה להוסיף את טקסס לרשימת המקומות שראוי לשקול אם להשתקע בהם)

    תמריץ,
    בכל זאת משהו שקשור לבלוג , פוליטה ופוסט עבר …..
    הנה ציטוט מתוך ביזפורטל של מיכאל שראל:
    —————————————————
    "קודם כל להגדיל את ההיצע ככל האפשר, אך זה ישפיע בעתיד. בטווח הקצר ההיצע מוגבל ויש עודף ביקוש ולכן [צריך צעדים להקטין את הביקוש]: ראשית יש להקטין את העיוות הקיים במערכת המס או לפחות לצמצם – שיהיה פחות יתרון להשקיע בדירת מגורים ולא תהיה אפליה לעומת שוק ההון."
    —————————————————-

    זה היה בכנס של ה[תנועה הליברלית]!
    ——————————————————-
    התנועה הליברלית החדשה היא תנועה על-מפלגתית הפועלת להגדלת חירותם של אזרחי ישראל בתחום האזרחי והכלכלי ברוח הליברליזם. חירות הפרט, לתפיסתנו, היא תנאי היסוד לקידומה החברתי והכלכלי של ישראל. רק חברה חופשית וסובלנית, בה זכויות הפרט של כל אדם מכובדות וכל אזרח רשאי להתוות את דרכו כרצונו ומבלי לפגוע בזכותו הדומה של האחר, יכולה להיות משגשגת ואיתנה.
    ——————————————————-

    אז אני שואל כיצד תנועה על-מפלגתית הפועלת להגדלת חירותם של אזרחי ישראל בתחום האזרחי והכלכלי ברוח הליברליזם … אצטרה אצטרה …. שוקטת כאשר נאמר "[צריך צעדים (ממשלה)להקטין את הביקוש]" ?

    אהבתי

  10. גיא אולי להקטין את הביקוש הכוונה להגביל משקיעים?. כמובן שזה לא מצדיק, אבל לפעמים צריך לחשוב על טובת הציבור ביצירת צעדים שגורמים נזק קטן יותר. זכויות הפרט והחרויות של כל אזרח- לפעמים יש פה סתירה והתנגשות, במדינה הרי האזרחים מוותרים על חלק מהחרות כדי לקבל בטחון.
    אגב, ביחס לתשובה שלך לאל רום, בודהיסטים אינם מאמינים באלוהים, אלא אם כן בא להם להאמין בלי קשר, לכן זו לא דת למרות שהיא הדת הרביעית בגודלה בעולם. 1 מכל 14 אנשים בודהיסט.
    לגבי טריוויה, הראשונה שהכרתי היתה ויה מאריס.

    orihippo@gmail.com

    אהבתי

  11. אורי, מדובר על דירת מגורים ראשונה.
    עם דירות להשקעה אין לי בעיה עם מס שבח. אם היה חסר למס הכנסה כסף וממקומות אחרים לגבות זה היה יכול להיות עניין אחר אבל המטרה המפורשת של הצעת המס היא להוריד את מחירי הדיור.
    גם ככה משלמים טונה מס כאשר המנהל מספסר בקרקעות.
    הלאווי שלי היה פטור ממס הספסור הזה כמו שניתן לחברות מובילות בבורסה אז זה נראה לי קצת מאזן את "עיוות הקיים במערכת המס" שציין מיכאל שראל.

    אסף נתן טען ואמר שמחקרים(מאירופה) מראים שמס על נדל"ן הוא מס על אפיק לא מיצר כלום ותורם הכי פחות לצמיחה במשק.(כמובן שעוד לא קראתי את המחקרים …
    אני מחכה שתמריץ יקרא ויסכם לנו 🙂 )

    אני חושב שלפחות שבארץ שבעלות על דירה היא מיתוס

    א.) מעבר דירה לדירה בבעלות אנשים מבצעים יותר פעילות כלכלית כמו קניית סלון חדש, מטבח, נגרות תשלומים למתווכים ,עורכי דין והכסף מתגלגל במשק

    ב.) אם אני טועה ויש אכן מעט פעילות כלכלית אזי העיוות במס אל מול המניות לא יתוקן מאחר ויהיה אפשר לגבות עוד פחות מס.

    ג.) ליצור מיתוס שגורם לפעילות כלכלית מאד קשה, אז להרוס? את המיתוס באמצעות מדיניות פטרנליסטית זה לא בדיוק ליברלי ושקול להתערבות המדינה בעינייני דת ומהווה תקדים מסוכן. אם האזרח רוצה לשלם זכותו. אם זה כואב למדינה אז שתטפל במנהל.

    ד.) מעניין אם המצב היה הפוך והיה מה שנתפס כבועה בשוק המניות הייתה הסכמה של הליברלים לעלות את מס הבורסה ל 40% על מנת להוריד ביקוש.

    ה.) לעלות את המס קל , להוריד אותו יותר קשה ותלוי כבר בממשל אחר עם אינטרסים אחרים בעתיד. האם יורידו את המס כאשר המחירים ירדו? סחבק בספק.

    טוב,מקווה שלא דיברתי שטויות.

    בבודהיזם האדם במרכז , יותר קרוב לפסיכולוגיה מדת.
    מה שחשוב זה שהיא טוענת שהפתרון באדם ולא מחוץ לו.
    וכמו שאלרום אומר – קצרה היריעה.

    אהבתי

  12. לא הרצוג ולא לבני משחיתים את הפוליטיקה, וגם לא נתניהו.
    כולם שחקנים באותה זירה והם לעיתים משחקים לפי הכללים ולפעמים מייצרים כללים חדשים. ההתנהגות שלהם מביעה את המצב ואת מערכת הערכים של הציבוריות הישראלית, ותו לא.

    גם ההליכה לבחירות מצד נתניהו והאיחוד לבני-הרצוג הם שיקוף של מציאות אמיתית והיא:
    1. אין באמת שמאל במדינה (מבחינה כמותית).
    2. המרכז גדל מבחינת האוכלוסייה אבל אין מפלגה מרכזית שתייצג אותו (וגם לא תהיה כי לפיד ודומיו הם אופנה חולפת ותו לא).

    כיון שאין באמת שמאל מבחינה כמותית הרצוג פנה ללבני. השמאל לבדו לא יכול להגיע לשום מקום. וכיון שהמרכז גדל מבחינת האוכלוסייה, ללא מפלגה מרכזית ברת-קיימא, גם הרצוג וגם נתניהו מתכוונים לפנות למרכז הזה. מרכז שמחפש את עצמו, שאינו מזוהה אידיאולוגית עם השמאל או הימין והבחירה שלו נעשית פר מצב או פר האנשים המועמדים לבחירות.

    על-אף שבמחשבה ראשונית הבחירות מיותרות, הרי שנתניהו בחר בכיון ממלכתי לדעתי, ממלכתי מדי, והוא בחר לחזור אל העם. השמאל בחיים לא היה עושה זאת. תאוות השלטון שלו לא הייתה מאפשרת זאת. השמאל (וליתר דיוק מפלגת העבודה) אימץ את רעיון ארץ-ישראל השלמה כשזה היה נוח לו (להזכירכם פרס הקים את אלון מורה), ומאז שהוא במיעוט הוא אימץ לעצמו את שיח זכויות האדם ורוממות המשפט ואת "דת השלום". הכל לפי הצורך.
    בברית בין הרצוג ללבני, פנה השמאל אל השוק החופשי ואם הוא יצטרך הוא גם יאמץ את עקרונות הבודהיזם או הטבעונות. הכל לפי הצורך. האיחוד הזה מלמד יותר מכל שהוויכוח אינו אידאולוגי, הוא חברתי-תרבותי. של קבוצה אשכנזית/מערבית/תל-אביבית ונספחיה שהחליטו שהמדינה נפלה לידיהם של פרחים/ערסים/ספרדים/דתיים/מתנחלים/חרדים/רוסים, וצריך להחזיר את המדינה "לאנשים הטובים".

    על זה הסיפור ולא על שום עקרון, כי העובדות הן:
    שהשמאל יצר (בשיתוף עם נוספים) את המצב הנוכחי בשטחי יו"ש (ראה ערך דיין והמנהל הצבאי).
    שהליכוד הוא זה שהחזיר את סיני וחתם על הסכם שלום מוצלח (יחסית) עם מצרים (כ-5-6 הרוגים בקו הגבול מאז 1979).
    שמפלגת העבודה חתמה על הסכם אוסלו שהכניס אותנו לסחרור ממנו לא יצאנו עד היום (אלפי הרוגים לשני הצדדים).
    שמפלגת העבודה הייתה משאירה אותנו במשק שנשלט בידי אנשיה במקום במשק גלובלי צומח ומתפתח (על כל חסרונותיו, ויש לו חסרונות) כפי שהוביל הימין.

    אלו העובדות. אני מכיר ומוקיר את פועלו של השמאל. אבל קשה שלא לראות קו מתמשך של איבוד דרך מצד השמאל, שחתימת ההסכם בין לבני להרצוג היא המשך ישיר לו. גם אם הסכם זה יעניק להם עוד כוח או את ראשות הממשלה.
    גם אם ראשות הממשלה תהיה ברוטציה בין לבני להרצוג, מה הם יעשו? יפגעו שוב בחרדים? הרי ראינו שמי שקיבל את כל המפתחות (לפיד) הלך הביתה. יחתמו על הסכם מדיני? עם מי? עם אבו-מאזן?
    אני לא רואה כיצד הם יממשו את האג'נדה שלהם.

    אהבתי

  13. יאיר, התגובה שלך יפה מאד ומקיפה. רק לגבי המרכז שמחפש את עצמו-זהו מרכז שמנסה להתנתק מההגדרות ימין ושמאל אבל בפועל מתוסכל מחוסר האופציות שעומדות בפניו.
    הגוש המרכזי שמחפש את עצמו הוא הגוש שעכל שאין פתרון של הסכם אבל עוד לא הסכים להודות שמקומו בימין המתון.
    אחרי 20 שנה כבר מותר לומר שהסכם אוסלו היה כשלון, עד כה חיינו תחת משטר פוליטיקלי קורקט שאסר להגיד או לחשוב את זה, ויש עדיין אנשים שחיים תחת הרושם הזה, כיום אנחנו יותר בתקופה של סינדרום פוסט אוסלו כפי שקורא לזה אל רום, חיינו תחת אילוזיה שיש פתרון של שלום ושכחנו שפעם חיינו דרך קבע תחת איום מלחמה. המצב כיום טוב יותר בטחונית מאשר היה אי פעם.

    האם ימין שמאל זה רק ביטחון? מה קרה למצע הכלכלי? מה עם מהומות רוטשילד והקוטג והמילקי? הם היו רק אופנה כי גם כלכלית מצבנו טוב יותר מאשר היה אי פעם.

    גיא, מעבר מדירה לדירה יקר אבל יחסית לערך הדירה ולתכיפות הוא באחוזים נמוך מאד. כלכלית השכרה תורמת יותר למשק. המצב הטוב ביותר היה לו הממשלה היתה מעבירה חוק שמחייב את כולם להתחלף בדירות כל שנה.

    ההכרזות על רוטציה של מנהיגים הן הכרזות שמערערות את האמינות של המפלגה, אני רוצה להצביע למנהיג, לפנים. דווקא ההכרזה של נתניהו על הקדמת הבחירות נשמעת יותר כהליכה לעם ומעוררת אמון אבל כל כך התרגלנו לתרגילי בחירות שכשהוא מתעטש לפני שאומרים לו לבריאות חושבים למה הוא התכוון.
    בסופו של יום במצב הנוכחי יהיו יותר מצביעים לימין כי זו דעתם של האנשים כל השאר זו התעלמות מהמציאות.
    אם הערבים מהווים 20 אחוז מהאוכלוסיה הם יכולים ליצר מפלגה של 24 חברי כנסת והנשיא יצטרך לתת לה את הזכות להקים ממשלה. כיום זה נשמע דמיוני אבל לאור הארועים באירופה גם זה יבוא

    אהבתי

  14. אורי, אל תנסה להוציא בכח מן הארון הפוליטי את מי שאינו חפץ בכך. המרכז הוא מרכז, וטוב שיש מרכז, ולהגדיר אותו כימין מתון זה בדיוק כמו להגדיר אותו כשמאל מתון (אולי נגדיר אותו כ"ביפוליטיקל").
    בי דפנישן תמיד יהיה מרכז (עקומת גאוס).
    זאת התבגרות של הפוליטיקה הציבורית ושל העם היושב בציון שהגיע למצב שכזה. שהצליח להתקדם מבחירות בהם מפא"י זוכה אוטומטית ל-70 מנדטים ומקימה ממשלה לפי רשימות שנקבעו בחדרים אפופים בעשן סיגריות, אל עבר בחירות אמיתיות בהם מתחרים הימין והשמאל על לב המרכז.
    [אני לא קונה את הבכי סטייל "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" והסיפורים אודות היושר של הפוליטיקה הישראלית בימים עברו].

    אהבתי

  15. צריך להבדיל בין מגמות ארוכות טווח למגמות קצרות טווח:
    לפיד זאת מגמה קצרה (וגם כחלון), קיום מרכז הוא מגמה ארוכה.
    השתלבות ליברמן בליכוד ולאחר מכן עזיבתו היא מגמה קצרה, השתלבות יוצאי רוסיה בימין הכלכלי והמדיני-בטחוני זאת מגמה ארוכת טווח.
    איחוד לבני-הרצוג היא מגמה קצרת טווח, איבוד הגודל של השמאל הוא ארוך טווח.

    הרצוג ולבני במעשיהם מביאים כליה על השמאל. השמאל נדבק שוב ושוב לאותן סיסמאות על שלום מעבר לפינה, וההצמדות להן רק מכחידה את גודלו של השמאל כי משיח השלום מסרב להגיע.

    אהבתי

  16. יאיר , אני מסכים עם רוב הניתוח שלך וגם נהנה ממנו , אני גם לא קונה את
    "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" אבל אני כן מזהה את אובדן הבושה
    הציבורית בכל המפלגות שהיא לצערי מגמה ארוכת טווח. אני גם מסכים עם
    "סינדרום פוסט אוסלו" ולבחירות אילו כמו קודמתן אלך עם שקית הקאה ואולי כוס וויסקי (ולא משום שאני חובב שתייה).

    אהבתי

  17. ארה"ב תתפקח כשבואו הרפובליקנים ויתחילו לטפל באיום האירני והאיסלמי, באירופה הימין מתחזק וגם אצלם מתחילים להגיב תגובות שנחשבו ללא פוליטיקלי קורקט כנגד המוסלמים. בכל מקרה אין אפשרות להתאבד כדי לרצות את קרי והאירופאים. פשוט לא ניתן להגיע להסכם ועכשיו צריך להחלץ מאוסלו בזהירות. מכיון שלדעתי אירופה תמיד תהיה אנטישמית הדרך הטובה ביותר היא לעשות את זה כמו להוריד פלסטר, ממשלה ימנית קיצונית ואחרי זה כשיתרגלו אלינו קצת נעבור למרכז. זה גם מה שצריך לעשות עם הכלכלה האירופאית, להרוס ואחרי זה להרכיב מחדש.

    אהבתי

  18. אורי, הצעותיך קיצוניות מדי לטעמי..

    רציתי להעיר משהו לגבי הכוח האלקטורלי של ערביי ישראל. הם מונים, בניכוי הדרוזים, 13 אחוזים מבעלי זכות הבחירה. הפער בין נתון זה לבין ה-20% המקובל כמניין הלא יהודים בישראל נובע מניכויים של הדרוזים שאינם מצביעים עם הערבים, מבחירתם של המזרח ירושלמים לא להצביע ומריבוי הילדים שעדיין אין להם זכות הצבעה.
    בהנחה שחלק מהערבים תמיד יצביע למפלגות כמו מרצ והעבודה, שם גם יש להם יצוג, הפוטנציאל של המפלגות הערביות הוא עוד מנדט או שניים. לא יותר.

    אהבתי

  19. "כמו בזוגיות טובה בוז׳י ואני החלטנו להוריד את הזבל ביחד", ״עדיף שני ראשי ממשלה בפוטנציה מראש ממשלה עם אימפוטנציה״.

    אין מילים

    אהבתי

  20. "הליכוד במבוי סתום משום שדרכו מובילה לאובדן האהדה הבינלאומית לישראל" – נכון. זאת לא מגמה קצרת טווח אבל גם לא ארוכת טווח.
    גם אני חושב שזה הולך להשתנות. לא מיד, לא בחמש שנים אבל בטווח של עשר שנים אני חושב שישתנה לטובתנו. לא שהקהל הבינלאומי יהפוך לחובבי ציון אבל נקבל יותר הגינות ובעיקר חוסר התעניינות במצבנו.
    מסכים עם אורי שיש ניצני שינוי באירופה. בארה"ב זה תלוי נשיא בלבד. נשיא אוהד בולם את מחלקת המדינה. נשיא לא אוהד "משחרר את הכלבים" ונותן חופש פעולה למחלקת המדינה. חייבים לציין כאן את אחת המגמות המשמעותיות שקורות (הודות לאובמה) והיא סיום התלות האמריקאית בנפט הערבי. כשזה יהפוך לעובדה מוגמרת וכאשר ההבנה הזאת תחלחל לעומק הפוליטיקה האמריקאית וליחסי החוץ שלהם, אזי העניין שלהם באזור שלנו יפחת וכנראה גם הלחץ האמריקאי על ישראל.
    ימים יגידו.

    אהבתי

  21. יאיר, אובדן העניין האמריקני במזה"ת הוא חרב פיפיות. כשיעלה לשלטון נשיא כמו הסנאטור הרפובליקני ראנד פול, שמייצג את שובה של ההשקפה האמריקנית הבדלנית שקדמה למלחמת העולם השנייה, נתגעגע לאובמה. הוא לא ילחץ על ישראל אבל גם לא ינקוף אצבע לטובתה. זה יהיה מזה"ת ועולם של "איש לנפשו" כמו על הטיטאניק.

    אהבתי

  22. אמנם אי אפשר לנבא את העתיד. תמיד יהיו בני ברית ובעלי עניין באיזורנו, היתה תקופה שהצרפתים עמדו לצידנו קודם לאמרקאים. יש הלובי היהודי, והרפובליקנים שהם דתיים ומאמינים שישראל חייבת להתקיים כדי שיגיע יום הדין ימשיכו לעזור במידת מה. האופציות שלהם לשותפים באיזור די מוגבלות.

    אהבתי

  23. קשה לי לראות נשיא בדלן וזאת מהסיבה שבדלנות כזאת תפגע אנושות בכלכלה האמריקאית. נכון שנפט יהיה מיצור עצמי אבל בעולם גלובלי יש פונקציות נוספות מלבד נפט וסחורות.

    קראתי בעבר מאמרים שעוסקים בנושא ואשר מצביעים על הקשר ההדוק בין העליונות הפוליטית והצבאית של ארה"ב ברחבי העולם לבין ההתפתחות הכלכלית שלה אחרי מלחמת העולם השניה. אני לא זוכר את הביטוי המקצועי לכך אבל ניתן להדגים זאת בעובדה שבכל מקום שיש סניף מקדולנד יש בקרבה מקום או זמן משחתת או נושאת מטוסים של הצי האמריקאי.
    [כמובן שהוגים כדוגמת תומס פרידמן לקחו רק את החלק של מקדולנד מבלי להבין את הצד של נושאת המטוסים. ככה זה כשיש לך את הלוקסוס לראות רק את הצד שנוח לך – קוראים לזה "ליברליזם מודרני"]

    [אפרופו דברי בתגובות קודמות אודות השמאל שמאמץ דעותיו לפי תאוות השלטון: היסטורית המפלגה הדמוקרטית בארה"ב תמכה בעבדות בעוד שהרפובליקנית התנגדה לה. כיום המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם האפרו-אמריקאים. איך שגלגל מסתובב לו …. ואיך שתאוות השלטון משנה כל רעיון …].

    הערה נוספת: גם הימין בישראל עוסק ומטפל בנושאי רווחה וחברה אזרחית, והוא עושה זאת היטב, ראו ערך חיים כ"ץ. אני הייתי מציע למנהלי הקמפיין לעשות מה שלבני והרצוג עשו. לבני והרצוג מכנים את עצמם "המחנה הציוני" אז כדאי שקמפיין הליכוד, מלבד להדגיש נושאי בטחון וכדומה, ייתן גם כותרת חברתית. זאת דעתי הצנועה.

    אהבתי

  24. יאיר – לא רק השמאל משנה את דעותיו … הנה גם הימין בארה"ב — מתוך ויקיפדיה – לא בטוח כלל שהם עושים זאת רק מתאוות שלטון
    —————————————————————————–
    בראשית המאה ה-20 (משנות ה-30 לערך) חלה בארצות הברית (ובמידה פחותה גם בבריטניה) תמורה במשמעות המונח 'ליברליזם' עצמו.‏[41] המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית זוהתה טרם המאה ה-20 עם הליברליזם הקלאסי (לדוגמה תחת הנהגת ג'יימס מדיסון, תומאס ג'פרסון, ואנדרו ג'קסון)‏[42] שעה שהמפלגה הרפובליקאית זוהתה עם הגדלת המעורבות הממשלתית (לדוגמה תחת הנהגת אלכסנדר המילטון, הנרי קליי ואברהם לינקולן), בתחומים כמו מכסי מגן, מתן מונופולים, סובסדיות‏[43] ובתחומי המוסר והמידות.‏[44] אלא שעם עלייתם של ממשלים דמוקרטים דוגמת אלו של וודרו ווילסון ופרנקלין רוזוולט זנחה המפלגה הדמוקרטית את הליברליזם הקלאסי ואמצה את "הליברליזם הסוציאלי" או "הליברליזם הפרוגרסיבי", עמדות אשר מכונות באירופה סוציאל-דמוקרטיות.‏[45] בין ההוגים המזוהים עם זרם זה תומאס היל גרין, ג'ון דיואי, ג'ון רולס והכלכלן ג'ון מיינארד קיינס. מנגד, ביבשת אירופה, יפן, הודו ודרום אפריקה המילה ליברליזם שמרה על משמעותה כמשויכת לעמדות שוק חופשי.‏[46]‏[47] הוגים במסורת הליברל-קלאסית בארצות הברית מכונים כיום, על פי רוב, ליברטריאנים ועיקר ההגות הליברל-קלאסית האמריקאית נושאת כיום בשם זה.
    —————————————————————————–

    אהבתי

  25. צודק:
    1. גם הימין וגם השמאל השתנו, משתנים וישתנו.
    2. לא הכל מגיע מתאוות שלטון.

    אהבתי

  26. כרגע הסיכוי הסביר ביותר הוא שהנשיא הבא יהיה ג'ב בוש והוא נגד מדיניות חוץ פאסיבית . הוא הביע בעבר תמיכה בישראל ובמלחמתה בטרור והוא בעד התחזקות צבאית של ארה"ב. אופציה שנייה היא מיט רומני שאוהד את ישראל בצורה די ברורה. שלישית היא הילרי קלינטון שהיא הטובה ביותר לישראל והביע אהדה כמעט מוחלטת לישראל.
    לארה"ב יש די הרבה אינטרסים כלכלים ברחבי העולם והיא לא תתן לסין או רוסיה שטח חופשי לפעול בלי דרישה של חברות אמריקאיות להגנה ומעורבות. עדיין הצבא האמריקאי גדול לאין שיעור מכל צבא אחר ולא הרפובליקנים יקצצו בו.
    הקישור בין מקדונלד לנושאת מטוסים מאולץ אבל הרעיון ברור.

    אהבתי

  27. אורי, אני רוצה להתייחס בקרוב בהרחבה למחירי האנרגיה ולמשמעויות. גיא בכור מעניין תמיד אף שמשקפיו הציוניות ורודות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: