בשבחי האינפלציה

אני שב וכותב בבלוג על אינפלציה, דפלציה ומה שביניהן. הבעתי את דעתי שהבנקים המרכזיים והממשלות צריכים להתאמץ יותר כדי להגיע לאינפלציה מתונה אך משמעותית (באזור 2%-3%), זאת מאחר שדפלציה גורמת נזק עצום. בשנים האחרונות אנחנו מצויים בתקופה שבה הלחצים הדפלציוניים גבוהים מהלחצים האינפלציוניים. מעיד על כך כישלון תחזיתם של אלו שניבאו אינפלציה עצומה בעקבות הדפסות הכסף של הבנקים המרכזיים, אינפלציה שמבוששת להגיע כבר שש שנים. במקומה, כל מה שאנו רואים עכשיו זו דפלציה דרמטית במחירי הסחורות.

בפוסט האחרון שוב אתגרו אותי המגיבים בשאלות לגבי תועלות האינפלציה. מדוע אי אפשר להסתפק ביציבות מחירים ובאינפלציה 0%. מעניין שב-1996 באמת התנהל ויכוח בפדרל ריזרב בין היו"ר דאז, אלן גרינספן, לבין היו"ר הנוכחי, ג'נט ילן, מה יעד האינפלציה הרצוי. גרינספן הציע 0%. ילן התעקשה על 2%, ולמרבה המזל, הצליחה לשכנע בכך את עמיתיה.  כיום יש כלכלנים שחושבים שאפילו זה מעט מדי – פול קרוגמן סבור שיש להגדיל את יעד האינפלציה הרצוי אפילו לאזור ה-4%.

אינפלציה מגדילה את התמריץ להצטיין

כלכלנים אנשי שמאל הם לרוב סובלניים יותר כלפי אינפלציה, אולם אחד הנימוקים המשכנעים ביותר לטובת אינפלציה הוא קפיטליסטי צרוף ואפילו מעט אכזרי. אינפלציה גורמת לכך שאנשים צריך ללכת מהר יותר כדי להישאר במקום. נשווה מול עינינו אדם שמתקבל לעבודה בחברה וניתנת לו משכורת מדי חודש בחודשו. עומדת בפניו האפשרות להתנהל בבינוניות, לעשות את המינימום הנחוץ ותו לא. במקרה כזה ספק אם יקבל העלאה בשכר. מצד שני, בנסיבות רגילות חברות נמנעות מקיצוצי שכר. מנהלים יודעים שהדבר גורם מירמור ותחושה רעה.  לכן מן הסתם גם לא יורידו בשכרו של הבינוני. במשק בלי אינפלציה יישאר העובד באותה רמת שכר ריאלית, אף שלא בטוח שזכאי לה. לעומת זאת, במשק שבו קיימת אינפלציה, עם חלוף השנים מצבו ילך ויורע. לפיכך במשק אינפלציוני יהיה לו תמריץ חזק יותר לצאת מגדרו ולהתאמץ, כדי שמאמציו יזכו לגמול ומשכורתו תדביק את האינפלציה.

אינפלציה מקטינה את האבטלה

ישנו כלל כלכלי ידוע הקרוי "עקומת פיליפס". לפיו יש קשר הפוך בין אינפלציה לאבטלה. ככל שהאינפלציה גבוהה, האבטלה נמוכה. הסיבה פשוטה. הרי מדוע יש אינפלציה? מאחר ששכר העבודה גבוה מדי. קשה לשכנע מעסיק להוסיף עוד עובד לעובדיו, כאשר הוצאות השכר גבוהות מדי. הרי ברור שבעולם שבו מקובל שכר עבודה של שקל או שניים, אפשר היה למצוא תעסוקה בקלות גם לעובד הבלתי כשיר ביותר. אבטלה נובעת אפוא משכר עבודה גבוה מדי. האינפלציה נותנת פתרון לבעיה. היא שוחקת את הוצאות השכר, מוזילה את עלות העובדים וכך מקלה על גיוס עובדים נוספים.

אינפלציה מאפשרת ריבית שלילית

בזמני מיתון ודשדוש הריבית צריכה להיות מאוד נמוכה. לעתים היא צריכה להיות כל כך נמוכה שעליה להיות שלילית. אולם מסיבות שהסברתי בעבר, אין דרך מעשית להנהיג ריבית שלילית גם כשהיא נחוצה מאוד. פתרון חלופי הוא להגביר את האינפלציה.  אם אנחנו צריכים ריבית שלילית של 5%, אפשר לחולל אינפלציה של 5%, ולקבוע את הריבית על 0%. הריבית הריאלית במצב כזה תהיה 5%-. מדי שנה הכסף הנמצא בפיקדונות יישחק בשיעור של 5%.

סובלנות לאינפלציה מעודדת הדפסת כסף

בנקים מרכזיים נוהגים להדפיס כסף במגוון דרכים (החל מהורדת ריבית וכלה בקניית נכסים, מה שקרוי "הקלה כמותית"). הם עושים זאת כאשר שיעור האינפלציה נמוך מהיעד שקבעו לו.   ככל שהבנק המרכזי מוכן להציב מול עיניו יעד אינפלציה גבוה יותר, כך הוא צפוי להגיע ליותר סיטואציות שבהן יידרש להדפסת כסף. הכסף שמדפיס הבנק מחלחל לשווקים ומגדיל את הביקושים לסחורות השונות. אין תמריץ יותר טוב לפתיחת בית עסק וליזמות מאשר הידיעה שיש לצרכנים שלך כסף, ושהם רק מחכים לשפוך אותו עליך אם תתן להם את הדברים שהם משתוקקים להם.  בסופו של דבר, סובלנות לאינפלציה מעודדת הדפסת כסף והדפסת כסף נותנת לבני אדם תמריץ ליצור דברים יפים ומעניינים שיספקו צרכיהם של בני אדם אחרים, מה שקרוי "צמיחה".

46 תגובות על ״בשבחי האינפלציה״

  1. תמריץ, מאוד מעניין וכתוב היטב.
    באותו נושא:
    לפני חמש שנים בעיצומו של המשבר היו ברשת הרבה ניסיונות השוואה/הפחדה בין האימפריה הרומית לאמריקאית בעניין האינפלציה שכיביכול גרמה לנפילת האימפריה הרומית.

    אני יודע שהוספת ההרצאה המעניינת הבאה שקולה להכנסת צלם להיכל אבל אני עושה זאת על מנת לחזקו.

    הנקודה המרכזית בהרצאה היא שכלכלת האינפלציה שהונהגה ע"י השלטונות הרומיים יצרה כלכלה של 2 נדבכים מוכרים. מגזר ממשלתי בירוקרטי צבאי שנהנה מהצמדה אינפלציות לבסיס הזהב ומגזר פרטי שסבל ממנה ואיבד חופש כלכלי לתכנן את עתידו. מעניין גם לשים לב לתמריץ בדמות מקל שהופעל על גובי המס.

    אני אומנם רק חובבן היסטורי של התקופה אבל שמתי לב בנקל שההשוואה אינה
    הוגנת מהסיבות הבאות.
    ———————————————————————————–
    א.) הצמיחה הכלכלית לנפש הייתה זניחה ובלתי מורגשת לאורך תקופת חייו של אזרח רומי ממוצע אבל [בעיקר] לא הייתה יעד של השלטונות. הם לא ראו בצמיחה לנפש יעד שיעזור להם לשמור על שלטונם כמו שראו בקניית אמונם של הכידונים.
    הצמיחה בעיקר התרחשה בשלב הכיבושים דבר שכמובן הגדיל את הוצאות המדינה.

    ב.) למרות שיוזמה כלכלית תומרצה ,הייתה השקעה במסחר ופיתוח הדרכים ומגזר התעשייה היה יחסית מפותח ואפילו היה מבוסס על ייצור המוני ופסי ייצור , לא הייתה זאת כלכלה חופשית במובן המקובל היום.
    i.) כשלושים אחוז מהוכלוסיה היו עבדים והם כמובן היו אחוז גבוה יותר מכוח העבודה. דבר שפגע כמובן בתמריצים להצטיין בעבודה.
    ii.) כשלא היה כסף לשלטונות היו האשמות של אזרחים עשירים בבגידה והחרמת רכושם לטובת המדינה.

    טוב, זה רק על קצה המזלג וקצרה היריעה……..

    אהבתי

  2. אני לא חולק על העיקרון – ניתן לעשות שימוש באינפלציה כדי לעשוק את המגזר הפרטי ובסופו של דבר להביא לקריסת הכלכלה כולה. כמו תמיד אני מפנה לחדשות האחרונות מונצואלה – http://tinyurl.com/psehc42.
    אבל כדי לעשות שימוש כזה באינפלציה, צריך קודם כל שתהיה אינפלציה גדולה ולא יציבה, ופשוט אין כזה דבר מחוץ לוונצואלה ולעוד כמה מדינות כושלות, לא משנה כמה תיאוריות קונספירציה נגד הלמ"ס ימציאו האוסטרים ושאר ההזויים.

    אני מסכים שכלכלת העבדים של רומא היא מקור השראה מפוקפק ביותר להבנת ימינו שלנו. פול קרוגמן התייחס לאחרונה לדוגמאות מרומא העתיקה או אף מ-1921, שמובאות, כי אף אחד לא באמת יודע לעומק מה קרה שם, ונועדו לטשטש את כישלונם המוחלט של האוסטרים בנבואות ההווה.

    אהבתי

  3. לגבי סיבות הניתנות לנפילת רומא – יש תמיד לשאול מדוע שרדה האימפריה המזרחית אלף שנה נוספות.אכן, אף אחד לא יכול באמת לדעת לעומק מה שהיה שם מאחר ונשארו בידינו פחות מחמישה אחוזים של הקאנון הספרותי וזאת כמובן גם הערכה.
    לגבי הלמ"ס – אני כמובן גם שמעתי את תיאוריות הקונספרציה שזהו גוף תעמולתי של משרד ראש הממשלה. גם אם אלך לקראת מספרי הקונספירציות ואניח שהוא לא בדיוק כזה ,אנשיו פשוט מבינים מי משלם להם את המשכורת ופועלים לפי רוח המפקד , עדיין יש תוקף לנתונים שהם מציגים על פני תקופות מאחר וניתן לראות מגמות בעוד האינטרס הצר שלהם נשאר קבוע 🙂

    אהבתי

  4. אגב, אם כבר הזכרתי את רומא בהקשר של מדיניות מוניטרית יש לציין
    שכסף הרומי הוטבע ( מינט) במקדש של ג׳ונו ( אלת האהבה והנישואים) מונטה ברומא. מכאן מועטה = מינט = מאני = מוניטרי.

    אהבתי

  5. ברור שבשיטה הכלכלית,הנפסדת,הנוכחית חייבים אינפלציה – אחרת יש מיתון ופשיטות רגל רבות מידי.

    הסיבה שלא מרגישים את הכסף של ההקלה הכמותית זה הבורסה.
    כסף שנכנס לבורסה פחות משפיע על הכלכלה.

    נוסף לכך מחיר הסחורות(זהב,כסף) עלה יותר מהדאו ג'ונס מאז 1913 – זמן התחלת השיטה הכלכלית בארה"ב.

    גרינספן רצה שיהיה 0 אחוז אינפלציה כי בצורה לא מודעת הוא רוצה שיפסיקו את הרוע הזה.
    בשביל שאנשים יתעוררו צריך שיהיה להם הרבה יותר רע ו 0 אחוז אינפלציה יעשה את זה מהר יותר.

    אהבתי

  6. גיא, לא ידעתי מקור המילה. מעניין מאוד.

    אורי, אישית אני מאמין במניות. אפילו עכשיו כשדי יקרות.

    סולומוניקו, קצת גיגלתי. נראה שהזהב עשה במאה שנים את המרחק בין 20 ל-1200 בעוד שהדאו ג'ונס גמע את המרחק מ-80 ל-18 אלף. הדאו מנצח בגדול.

    אהבתי

  7. סולומוניקו, במחשבה שניה, הפער גדול אף בהרבה מאחר שעבור הזהב יש לשלם הוצאות כספת בעוד שהדאו ג'ונס מחלק דיבידנדים.

    אהבתי

  8. אהבתי את התיאור "אינפלציה גורמת לכך שאנשים צריך ללכת מהר יותר כדי להישאר במקום".
    כמה הערות:
    – עקומת פיליפס הוכחה כלא תמיד נכונה. ראה למשל ארה"ב של השנים האחרונות. שניהם ירדו- אבטלה ואינפ'.
    -היום מתייחסים לזהב כאל מטבע -אלטרנטיבי -לא -נושא -ריבית. מעין אופציית פוט עולמי…

    אהבתי

  9. ג'וש, עקומת פיליפס אכן ספגה מכה קשה בשנות השבעים. התפתחה תרבות של הצמדת משכורות למדד שניטרלה את האפקטיביות של הורדת משכורת בידי האינפלציה. בנוסף האינפלציה לא סתם נבעה מעודף כסף אלא גם ממחסור אמיתי שנוצר בנפט.

    אהבתי

  10. גיא, למיטב ידיעתי אין לממשלה את היכולת לפטר אנשי למ"ס שחטאו באומדן יתר של האינפלציה. גם כל ניסיון לבחוש בעבודת הלמ"ס יחולל מהומה אחרי שידלוף לתקשורת. אז מה התמריץ של הלמ"סניקים להטות משהו.

    אהבתי

  11. תמריץ, אתה מאלץ אותי לחשוב כמו קונספירטור.
    אז בוא נראה …..(*) :
    א.) לפטר הם לא יכולים אבל להחליט את מי לקדם יכולים גם יכולים. הם גם
    יכולים להחליט מי לא יקבל שלבים השנה או יישב בפינה בלי החלון ליד השולחן
    המעפאן.
    ב.) לא יודע איך זה עובד בלמ"ס….. אבל הם יכולים להעביר תהליך
    "הסברה"/"קליטה" לעובדים שמתקבלים על תקן עובדי קבלן לקבלת הקביעות
    הממשלתית המיוחלת.
    ג.) מהומה תקשורתית במשרד ראש הממשלה זה כבר לא מה שהיה פעם. אף אחד לא מתרגש – הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

    (*) מראש אציין שאין לי מושג על מה אני מדבר.
    אני לא באמת קונספירטור … ואמרתי "אפילו אם אלך לקראתם."

    אהבתי

  12. הרעיון של אינפלציה כתמריץ נשמע כקונספירציה להעניש את כלל הציבור. אם לא תתאמץ תפסיד. אבל זה קיים ממלא בכל תרבות. בכל חברה יש אנשים שרוצים להיות יותר מסתם עובדים שכירים, רוב האנשים רוצים לעלות בסולם ולקבל שכר טוב יותר או נהיים עצמאים אם זה באופי שלהם.
    יש גם תקופות שונות של החיים. כשאני צעיר אני רוצה יותר, כשאני מבוגר אני מבקש שקט, לפי התאוריה שלך מבוגרים לא נחוצים כי הם לא תורמים.
    התמריץ קיים תמיד גם במיתון גם ללא אינפלציה

    אהבתי

  13. אורי, אם רעיון התמריץ לא משכנעך אז אתה יכול לראות זאת כעניין של יכולת וכישורים. יש עובדים שכבר לא ראויים עם חלוף השנים למשכורת העבר שקיבלו כי הזמנים משתנים ואין להם כישורים שמצדיקים אותה. אינפלציה שוחקת את השכר כך שאין צורך מצד הבוס לבוא בצעד אקטיבי ולהוריד להם השכר.

    אהבתי

  14. אני בהחלט בעד תמריץ ובעד יצירת כלכלה של תמריצים למוכשרים, אבל לא צריך להעניש את אלו שאינם יכולים להשתתף במרוץ או החליטו לעצור בצד הדרך. הברירה הטבעית שאתה מציע היא מצויינת, אבל מותר גם לאפשר פרישה בלי עונש.

    אהבתי

  15. תמריץ,עד כמה שאני יודע הדאו זה כולל דיבידנדים.

    בכתבה כאן כתוב 7.3 אחוז לשנה בממוצע מאז שנולד)1896(:
    http://finance.yahoo.com/news/complete-history-dow-jones-industrial-110041291.html

    בכתבה כאן כתוב מ 1900 9.4 אחוז לשנה.
    http://observationsandnotes.blogspot.co.il/2009/03/average-annual-stock-market-return.html

    ב 1896 הזהב היה 20.7 היום 1191

    ב 1896 הדאו היה 63 היום 17951

    לכן מאז שהשיטה הכלכלית השתנתה עדיף להשקיע במתכות היקרות.

    קודם באמת היה כדאי להשקיע במניות יותר.
    ב 1913 הזהב היה 20.64
    ב 1913 הדאו היה 1875
    http://www.macrotrends.net/1319/dow-jones-100-year-historical-chart

    קח בחשבון שהעמלות(ובשנים האחרונות המס) על הפעילות בבורסה גדולות יותר מאחזקת כספת ומכירה פיזית באם מדובר בטווח ארוך.

    אהבתי

  16. סולומוניקו, על פי הוויקיפדיה הדאו חצה לראשונה את מחסום האלף בשנות השבעים כך שבטח לא היה 1875 ב-1913. כמו כן הדאו אינו משקף דיבידנדים. http://tinyurl.com/y8ak58

    כל ישראלי יכול כיום לפתוח חשבון בבית השקעות ובעלות של 0.25% דמי ניהול שנתיים פלוס 15 ש"ח לחודש, להחזיק תעודת סל על הדאו וגם לקבל דיבידנדים בנוסף.

    אהבתי

  17. http://tinyurl.com/mfyc8zq
    גיא, הנה חומר לקונספירציות.

    אורי, אני מבין שאתה חושש מהשפעתה של אינפלציה על חסכונות לפורשים. אין בעיקרון סתירה בין אינפלציה מתונה לבין יכולת לחסוך. גם בסביבה של אינפלציה מתונה תשואות הריביות והמניות יכולות להיות סבירות. עכשיו בארה"ב האינפלציה קרובה ל-2÷ והמניות חוגגות. ובעתיד ילן כנראה תעלה גם את הריבית.

    אהבתי

  18. כן, אני זוכר שקראתי את הכתבה בזמנו.

    אני יכול לראות את אלדד מחייך דרך הרשת 🙂

    הנה שיר שמאיר אריאל כתב על התופעה–>

    אהבתי

  19. הנה הגרף של ה SP500 מאז 1900. זו פשוט שאלה של מתי נכנס המשקיע. אם זו קרן הפנסיה אז המשקיע נכנס בהדרגתיות ומה שקובע המקום בו הוא נימצא כרגע. אם הוא פרש ב 2009 הוא במצב כלכלי גרוע. זה בערך מה שקורה עם מחירי דירות, סחורות, מטבעות. הדרך היחידה היא למצע. יש לך 2 דירות? תמכור אחת כיום. כמה עוד השוק יכול לעלות? לרדת הוא יכול הרבה.

    אם הכלכלה האמריקאית מתחזקת, ואם מחירי הנפט יורדים מאד, הריבית רק יכולה לעלות והכספים יעברו לארה"ב.

    אהבתי

  20. אורי ,
    גרף מעניין.
    זה אכן עניין של מיצוע ופיזור.

    http://www.multpl.com/s-p-500-price/

    למרות שיש לשים לב בגרף לעיל שאפילו מי שמיצע בתקופה בין 1900 ל1960
    בה המשק האמריקאי הפך ממשק מתפתח לאימפריה לא ליקק דבש על כספו מבחינה ריאלית. לדבר זה אנשים נוטים לא לשים לב כאשר מביטים ממעלה הגראף
    בימינו.

    אהבתי

  21. גיא, זה גרף ללא דיבידנדים. הדיבידנדים היו משפרים החזות.
    השאלה היא מה מידת הרלוונטיות של העבר. הנסיבות היום שונות מאוד לטוב ולרע. לטוב, כי למדנו סוד הדפסת הכסף. לרע, כי הדמוגרפיה חלשה. איזה כוח יותר חזק? בשנים הקרובות נגלה מהתבוננות בשוק היפני.

    אהבתי

  22. ואללה צודק, לא התחשבתי,
    טוב שאתה פה בשביל לתקן.

    בזמנו הצגת את את הגרפים הבאים.

    http://www.simplestockinvesting.com/SP500-historical-real-total-returns.htm

    ניתן לראות שבשנות החמישים לאחר המלחמה היתה התפוצצות בחלוקת הידיבדנדים בשיעור של יותר מחמישה אחוזים.
    הממוצע ל60 שנה מאז 1950 היה חלוקה בשיעור של 3.6% כאשר בשנים האחרונות החלוקה בסביבות 2%.
    אני מוכן להמר שבשישים שנה שבין 1900 ל 1960 ממוצע החלוקה היה לא גבוה מאשר 3.6% ואף יותר נמוך בשל מלחמות העולם ומשבר 1929.

    גם אם ניקח תשואה של 3.6% ריאלית היא נבעה כולה מדיבדנים (עליהם עוד שולם מס) … זה טוב אבל לא מצויין … וכמובן שכדאי לפזר סיכונים.

    אהבתי

  23. יש גם הנושא שכדאי אולי להקדיש לו פוסט נפרד, שמי שמנהל תיק השקעות לטווח הארוך צריך לייחל לשנים ארוכות של מחירי מניות נמוכים, מאחר שאז הוא יכול לקבל את הדיבידנדים ולהשקיע אותם במניות במחיר מציאה. המחיר הגבוה היום לא נוח כל כך להשקעה מחודשת של דיבידנדים.

    אהבתי

  24. זה נכון ,
    זה בדיוק מה שקרה לבייבי בומרס שנולדו ב1949 והתחילו לעבוד ב1967,
    היה להם שוק של מציאות להשקיע בו 15 שנה עד שהתחילו הזינוקים המדהימים בשוק האמריקאי.

    תודה על האינפורמציה על הדיבדנדים בשוק של שנות ה30. לא ידעתי.
    האמת דיבדינד דו סיפרתי זה משהו מטורף.

    עדיין בהתעקשות קלה … שים לב שמ1950 עד 2014 השוק עלה ריאלית מכ150
    ל 2100 שזה יוצא 4% ריאלי לשנה פלוס 3.6% ממוצע דיבדנדים….
    כלומר אף יותר מ 7.6% אם הדיבדנדים מושקעים בחזרה במדד.

    היה לנו גרף (צירפתי בעבר) שהראה שהממוצע מ 1900 עד 2014 בשוק האמריקאי כולל דיבדנדים היה 6.5% – משמע שבחצי הראשון של המאה התשואה
    כולל דיבדנדים ( גם המטורפים של שנות השלושים) לא עברה את ה5.5% ריאלי
    אם הדיבדנדים היו מושקעים חזרה במדד.

    5.5% ריאלי זה כבר לא רחוק ממצוין אבל יש לשים לב שהתנודתיות של החצי המאה הראשונה הייתה יותר תנודתית עם נטיות יותר חזקות כלפי מטה.

    אהבתי

  25. הדבידנדים של שנות ה 30 היו גבוהים כנראה כי ערך המניות היה על הקרשים. גם מי שהחזיק את מניות הבנקים בישראל וקיבל אגרות מהמדינה קיבל 18% ריבית אם זכור לי אבל ערך הנכס היה כשליש מערך ההשקעה.
    יש להבדיל בין מניות אמריקאיות של חברות גדולות שנועדו כולן לפנסיה וחילקו דבידנדים לבין ישראליות שמעטות מהן חילקו דבידנד. בישראל מניות היו קזינו, בארה"ב הן היו השקעה סולידית. הרבה מבעלי המניות היו עובדים בחברות שהשקיעו בקרן פנסיה סכום של המשכורת כדי לא לשלם מס והחברה השלימה סכום שווה והכל במניות החברה. עבדתי פעם בחברה שהיתה איחוד של ספארי רנד ובורהוס. בזמן האיחוד ערך המניות היה 127, כשהצטרפתי לחברה אחרי שנתיים הוא היה 60 כשעזבתי אחרי שנתים שלוש ערך המניה היה 2-3 ובסוף התיצב על 11. היו שם יותר מ100 אלף עובדים חלקם עשרות שנים בחברה וזו היתה הפנסיה שלהם.
    זה הכל זריקת קובייה.

    אהבתי

  26. גיא, תרגיל חשבוני יפה.
    אכן יוצא לך שהתשואה בחצי הראשון של המאה הייתה 5.5% בהסתמך על שני הנתונים האחרים.

    אהבתי

  27. תמריץ,
    אני עומד אולי לעשות קצת סלט עם ההשערה הבאה לגבי חלוקת הדיבידנדים
    הגדולה יחסית בעשורים הראשונים של המאה ה20. אני מניח שאחרי שחוקקו החוקים האנטי-מונופוליסטים בארה"ב ופיצלו את המונופולים בכוח למספר חברות החליטו בעלי ההון למשוך לעצמם דיבדנדים בשיעורים גדולים ולהיות קרובים יותר לכסף.
    יתכן גם ששיעורי המיסוי על הדיבדנדים היו יותר נמוכים.
    בעצם מעניין מדוע בעלי החברות משכו דיבדנדים בשיעורים כל כך גדולים?
    (כנראה בשיעור ממצוע של 5.5% אל מול ממוצע 3.6% מאז שנות החמישים כולל שנות החמישים שהיה גם כאמור 5.5%) מה הם
    לא האמינו בחברותיהם? אני גם מניח מדד ג'יני היה גבוה יותר באותם שנים והם היו צריכים פחות להתחלק עם ציבור קטן שהחזיק את מניותיהם – לכן אולי בכל זאת היה כדאי קצת יותר למשוך?

    מה אומרים על זה באקדמיה? 🙂
    האם אילו בכלל שאלות טובות?

    אהבתי

  28. גיא, צריך לעשות ממש מחקר על התקופה ההיא כדי להתייחס להשערותיך ואיני בקיא מספיק. מה שכן, אני חושב שאומרים שהיום יש הרבה ביי בק וזה פעם לא היה בכלל. אם כך הדיבידנד הנדיב קיים היום אך שינה צורתו. ביי בק כמוהו כהשקעה מחודשת של דיבידנד שנעשית עבורך.

    אהבתי

  29. כן, אסף נתן כתב על ביי בק כאן:

    http://tinyurl.com/qy32omo

    אסף , אם אתה כאן מעניין מה דעתך….. 🙂

    השערה נוספת לגבי ביי באק ומדוע לא הייתה מקובלת בזמן החוקים האנטי מונופוליסטים:

    באי באק גורמת לירידת סחירות במניה. אם החברה קונה מניות מהציבור, היא מורידה את כמות המניות שיש בידי הציבור ולכן המניה הופכת פחות סחירה.
    הריכוזיות גודלת.
    הרבה מניות במחזור זה קצת כמו הדפסת כסף – לא היית אומר?

    אהבתי

  30. גיא, ההקבלה של הנפקה להדפסת כסף נראית לי נכונה בתנאי שהחברה רוצה להשתמש בכסף והציבור להוט לחסוך. החברה מקבלת כסף שתוכל להשתמש בו ובתמורה נותנת לאנשים את היכולת לחוש שהגדילו חסכונות (בעוד שבהדפסת כסף בידי הבנק המרכזי, הבנק המרכזי נראה כאילו הגדיל חסכונותיו). כלומר מתבצע תהליך שבו ממירים את הרצון של הציבור לחסוך בצריכה של מישהו אחר (החברה ועובדיה). לעומת זאת ביי בק מבטא הדבר ההפוך.

    אהבתי

  31. חחחח!
    http://www.dividend.com/taxes/a-brief-history-of-dividend-tax-rates
    איזה יופי שיש את הספריה של אלכסנדריה בשליחת הקליק!

    בקיצור , לא היו כמעט מיסים על דיבדנדים במחצית הראשונה של המאה.
    לא היה [תמריץ] לבאי בק אלא ללקיחת דיבדנדים.

    בשביל להבין דברים צריך פשוט ללכת בעקבות האינטרס/תמריץ.
    או לבדוק מי ואיפה מישהו מרויח. בקיצור לשאול כמו הרומאים : קי בונו?

    In the beginning of income tax history, dividends paid to shareholders were exempt from taxation from the passage of the 16th Amendment in 1913 to 1953, except for a four year period from 1936 to 1939 where dividends were taxed at an individual’s income tax rate (when the top income tax rate was 79%). Though there were these periods of tax exempt dividends, it has been the case for the past 60 years that dividends have been taxed at various rates. Beginning with the Internal Revenue Code of 1954, dividends started to be fully taxed with only the first $50 earned exempt from taxation. For the next 30 years this policy was in place with the only variable being the initial amount exempt from taxes.

    /

    אהבתי

  32. אני כמובן מתנצל על ההתעופפות על עצמי. אני צריך ללמוד לשלוט בזה 🙂
    לפחות זה הוביל הפעם לנושא שרלוונטי לבלוג.

    אהבתי

  33. גיא, יתכן שמס על דבידנדים הוא חלק מהתפתחות המס. מס בארה"ב הוא יחסית דבר חדש, מסוף 1913. ממתי ממסים רווחים במניות? אני חושב שתקופה ארוכה המס היה רק מהכנסות עבודה.
    בי בק נראה לי שהוא יותר צעד פסיכולוגי של חיזוק אמון בחברה. בסופו של דבר החברה מחליפה מזומנים במניות זה נעשה רק כשיש כסף פנוי ומיותר.
    יש בי בק של אג"ח. לפעמים כהריבית על האג"ח גבוהה מאד החברה שומרת לעצמה את האופציה לקנות את האג"ח במחיר הנפקה. זה מקשה על אג"ח לרדת ממחיר ההנפקה. חברת החשמל הישראלית שיווקה בסינגפור אג"ח שירדו בערכם עד שנתנו 9% ריבית, אבל היה מסוכן לקנות אותם כי בי בק היה גורם לקונה חדש לאבד חלק גדול מהקרן.
    היתה בבורסה הישראלית חברה בשם בר טון שביצעה בי בק רציני ביום שישי וביום ראשון חילקה למחזיקי המניות, שזה היא, את כל הכסף שהיה בקופה ובעזרתו שילמה את הבי בק שזה בפועל מירמה אבל חוקית.

    אהבתי

  34. אורי,
    יש כאן היסטוריית נתונים לגבי מיסוי על רווחי הון בארה"ב
    http://en.wikipedia.org/wiki/Capital_gains_tax_in_the_United_States
    כנראה שזה התחיל ב1913 עם התיקון ה16 לחוקה…
    אולי אח"כ אבדוק יותר לעומק.

    היתרון של באי בק הוא החסכון במס מול הדיבדנד , בהעדר המסוי האפשרוית שקולות וזה אכן רק צעד איתות פסיכולוגי של חיזוק אמון בחברה.

    לא הבנתי את הפסקה האחרונה.גם אם לא היה מס על הדיבדנד לאחר חלוקת הדיבידנד לבעלי המניות זאת נראית פעולה חשבונאית מעגלית , לא?

    אהבתי

  35. זה רק צעד פסיכולוגי? לא מסכים בכלל. אם לחברה אין הזדמנות השקעה שטובה יותר מהשקעה במניות החברה עצמה, זו דרך חשובה מאוד ליצור תשואה לזמן ארוך. וורן באפט הבטיח בעבר שיבצע ביי בק כשהמניה שלו תהיה זולה מסף מסוים.

    אהבתי

  36. "אם החברה מחלקת דיבידנד, כל בעל מניה יכול לבחור להשקיע את הדיבידנד בקנית מניות נוספות של החברה. באופן דומה, אם החברה עושה buyback, כל בעל מניה יכול למכור מניות לחברה כדי לשמור את אחוזי האחזקה שלו. אם כך, חוץ מענייני מס אולי, שתי האפשרויות שקולות."
    ———————————————————————————
    תודות לציטוט לעיל למגיב איל.

    אהבתי

  37. מסכים , אבל אני מבין שאין כמעט הבדל בניהם( למעט הפסיכולוגיה) בהעדר מס.
    דבר שמסביר מדוע חלוקת הדיבדנדים עד אמצע שנות החמישים הייתה גבוהה ואחריה עלה שיעור הבייבקים שמבצעות חברות.

    אהבתי

  38. אין הבדל למעט הפסיכולוגיה אבל הרי הפסיכולוגיה היא הכול.. אני מבטיח לך שלמשל לא יעלה על דעתה של אמי שתחיה לקנות מניות בדיבידנדים שקיבלה בחשבון החיסכון שאני מנהל לה. היא לוקחת אותם לסופרמרקט.

    אהבתי

  39. פרופסור כהנמן יסכים עמך,
    למעשה אין סתירה בין דברייך לבין מה שכתבתי אולי למעט מילת השיפוט [רק].
    בכל מקרה להומו-אקונומיקוס לא אמורים להיות הבדלים בין השניים 🙂

    אהבתי

  40. אני לא מבין את היצירה של תשואה על ידי קנית מניות עצמך. הרי החברה לא בעניני רווח מקניה ומכירת מניות אפילו אם הן שלה. ומכיוון שבדרך כלל קנית המניות הן שבריר מכלל מניות החברה זה לא ממש משפיע על אחוז ההחזקות של המשתתפים. גם לא כל חברה מחלקת דוידנד ואלו שמחלקות הן גדולות ועל פי רוב לא קונות את המניות של עצמןץ מניה צריכה להיות נמוכה ואם לחברה יש הרבה כסף בקופה זו קצת סתירה שחברה שבמצב כלכלי טוב תהיה נמוכה אטרקטיבית.
    גיא במיקרה שתארתי עם ברטון בעלי החברה עשו קניה של רוב המניות ומיד חילקו לבעלי המניות שזה נהיה הם עצמם את כל הכסף בקופה כדבידנד ואיתו שילמו לבעלי המניות מהם קנו. תאר לך שאני קונה ממך את החנות ואז פותח את הקופה הרושמת שלך ומשלם לך מהכסף שהיה שלך אבל לא יכולת לגוע בו כי המפתח היה אצלי

    אהבתי

  41. בייבקים לעתים נעשים בהיקפים גדולים ממש. אם תרצה אחפש דוגמאות. הרבה חברות עוסקות גם בסחר במניות כדרך להרוויח. למשל ברקשייר של באפט.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: