עוד על הרשעה מתוך חלום

הפוסט הקודם עסק בהרשעתו של אבא קשיש על אונס ילדתו. הראיה המשמעותית היחידה שהביאה להרשעה הייתה חלום שחלמה הילדה בתור בוגרת שהעיר בה זכרון רדום של האונס שנים רבות אחרי שאירע. הוקעתי את ההרשעה הזו כחסרת בסיס, מאחר שהתעלמה משלל הראיות שזיכרונות מודחקים הם בסיס עלוב מאוד לשחזור העבר.  הדיון בתגובות לפוסט הקודם התארך מאוד ואני רוצה להוסיף עוד כמה פסקאות כדי לענות לביקורת שדבריי קיבלו בתגובות.

השופטת עדנה ארבל הייתה אולי מודעת לכך שזכרונות מודחקים הם עניין קלוש מבחינה מדעית. כדי להתמודד עם כך היא כתבה בפסק הדין שהוציאה תחת ידיה כי יש להפריד בין המישור המדעי למישור המשפטי. כלומר, אם יורשה לי לפרשה, לדעתה יאמר המדע מה שיאמר על הנושא בכללותו, שופט צריך להחליט על סמך התרשמויותיו הסובייקטיביות מעדויות ומראיות. זו טענה בלתי נסבלת. אחרי שלושת אלפים שנה של ציביליזציה אנחנו יודעים שאין מקור אחר לידע אמין מהמדע, כלומר מהניסוי וההשוואה השיטתיים והמבוקרים, ואי אפשר להחליפו בהתרשמויות כלשהן שעולות במוחות של שופטים.  כדאי לקרוא את הסיכום שכתב אורי בתגובות לפוסט הקודם שלי, שמתמצת עד כמה פסק הדין הוא קלוש. מי שחושב ששופט יכול לפסוק כל העולה על רוחו מבלי להתבסס על המדע שמאחורי העניין הנידון, היה מצדיק גם הוצאה להורג של מכשפות, כפי שהיה מקובל בימים עברו.

על פי הגישה של השופטת ארבל, גם אם תבוא ילדה ותעיד שאביה אנס אותה במאדים בסיוע חוצנים, לא תהיה כל סיבה לא להרשיע את האב בחטיפה. אמנם המדע לא מצא כל ראיה לקיומם של חוצנים ולאפשרות הנסיעה למאדים, אבל אם הילדה תיראה משכנעת בעימות עם האבא כשתתאר את הגוון הירקרק של החייזרים שחטפו אותה, או שתימצא ראיה נסיבתית שתעיד למשל שהאבא הרבה לדבר על מסע בחלל לאורך השנים אבל שיקר לגבי כך בדוכן העדים, אזי לא תהיה כל סיבה שלא להרשיע. נסיעה למאדים בסיוע חוצנים אינה סבירה מדעית, אבל הרי יש לשמור, לפי כבוד השופטת, על ההפרדה בין מדע לבין משפט.

ההשוואה בין זיכרונות מודחקים לבין זיכרון חטיפה בידי חוצנים אינה סתם דמגוגיה שלי. פסיכולוגים שחקרו מצאו שהמנגנונים שפועלים אצל אלו שנזכרות בזיכרונות אונס מודחקים דומים מאוד לאלו שפועלים אצל זוכרי חטיפות חייזרים. לפני כמה שנים כתב גיל גרינגרוז מאמר מרתק בנושא, שמאוד מומלץ לקרוא.

פסיכולוגים שטורחים לערוך מחקרים שיטתיים ומבוקרים מצילים את הפסיכולוגיה. הם מוכיחים כי אינה מבוססת כולה על התרשמויות נטולות בסיס ניסויי מוצק. יש בה חלקים רבים שמבוססים על מחקר אמפירי יסודי ומשכנע. אנחנו צריכים גם שופטים שיצילו את המשפט על ידי עיבויו בבסיס אמפירי ככל האפשר. אחרת ייעשו מעשי עוול קשים כפי שככל הנראה נעשה במקרה הנוכחי. ובכל תחום, החל ממשפט, דרך כלכלה ועד פוליטיקה, עלינו לקוות שבצמתי קבלת ההחלטות יעמדו אנשים שמקשיבים למה שעולה מבחינה שיטתית של ממצאים ולא מאינטואיציות שטחיות סובייקטיביות ושקריות.