חוב במטבע מקומי אינו נטל על הדורות הבאים

זהו פוסט שאני כותב בעקבות דיון בתגובות לבלוג של אורי כץ (שהוא אגב בלוג מצוין, בלוג המקרו-כלכלה הטוב ברשת העברית).  בפוסט זה אנסה להתמודד עם הטיעון שלפיו ממשלה שנוטלת חוב מעמיסה אותו על הדורות הבאים שיצטרכו להחזירו ולהסביר מדוע איני מקבל את הטיעון הזה. לדעתי, חוב אינו מעמסה על הדורות הבאים. החוב שאני מתייחס אליו נקוב במטבע מקומי, כמו החובות של ישראל שנקובים בשקלים, החובות של ארה"ב שנקובים בדולרים, החובות של בריטניה שנקובים בלירות שטרלינג.  החובות בגוש האירו מעוררים שאלות יותר מסובכות, מאחר שהמדינות שלוות בגוש האירו אינן לוות במטבע משלהן, אלא במטבע האחיד של הגוש. כבר התייחסתי לא פעם להבדל בין חוב במטבע מקומי לחוב במטבע זר, ואף הזכרתי תמיכה מחקרית בקיומו של ההבדל הזה.

ובכן, מדוע חוב במטבע מקומי אינו נטל על הדורות הבאים? האינטואיציה הפשוטה שגורמת לאנשים לחשוב שחוב הוא נטל על הדורות הבאים, נובעת מהקבלה בין נטילת חוב בידי מדינה לבין נטילת חוב בידי אדם פרטי. ברור שאותו אדם שלווה כסף יצטרך בעתיד להחזיר את החוב ולצמצם את רמת החיים שלו לשם כך. אבל ההקבלה הזו שגויה. ההקבלה הנכונה יותר היא בין אדם שלווה כסף ויש לו בחצר עץ שמצמיח שטרות ללא הגבלה לבין מדינה. אדם כזה שלוקח הלוואה אינו מעמיס על עצמו עול עתידי, כי תמיד יוכל להחזיר את הכסף בנקל. גם למדינה יש עץ שמצמיח שטרות ללא הגבלה – מדפסת הכסף של הבנק המרכזי. מכאן שמדינה לעולם לא תעמוד במצב של מחסור עתידי בכסף שימנע ממנה להחזיר את החוב. הדורות הבאים לא יהיו חנוקים בשל מחסור בכסף להשיב בו את ההלוואה. כסף יהיה להם תמיד די והותר.

אבל התשובה הזו אינה כל כך משכנעת למעמיקי מחשבה. הרי ניתן להקשות: נכון, למדינה יש תמיד אפשרות טכנית להדפיס כסף. אבל זה לא דבר שניתן לעשות לאינסוף. בשלב מסוים תפרוץ אינפלציה גבוהה ואם נמשיך ונמשיך, אזי אפילו אינפלציה מטורפת.  ועל כך יש להשיב: נכון, אבל אם אנחנו מסכמים שהבעיה בנטילת חוב מקומי אינה החשש ממחסור בכסף שייווצר אצל אנשי הדורות הבאים, אלא אינפלציה, הרי שאין כל סיבה להניח שזו תהיה בעיה של הדורות הבאים דווקא, זו תהיה בעיה של הדור הנוכחי. אם נטלנו חוב רב, כסף רב יזרום לשוק כבר בהווה הקרוב למדי ולא בעתיד הרחוק, הכסף הזה ייצור לחצים אינפלציוניים ויעלה מחירים.

על כן כשממשלה מגדילה את הגרעון שלה ונוטלת חובות, היא צריכה לעקוב מקרוב אחרי נתוני האינפלציה, כדי לוודא שהגרעון אינו מעודד התפרצות אינפלציונית. אבל זו בעיה שעלולה להיראות מהר מאוד, אין שום סיבה להניח שתחכה לדורות הבאים. ממשלות ישראל שהתנהלו בצורה מופקרת בשנות השבעים והשמונים עוררו אינפלציה באותה תקופה. החובות שנטלו אז אינם אלו שגורמים אינפלציה בתקופתנו. כשבנק ישראל עצמו מביע חשש לאינפלציה, הוא מביע את החשש הזה בגלל תקציבי הממשלה כאן ועכשיו, לא בגלל תקציבי הממשלה כפי שהיו בשנות השמונים.

המסקנה היא אם כך שחוב במטבע מקומי אינו נטל על הדורות הבאים דווקא. אם הוא נטל, הוא נטל כבר בתקופה הנוכחית. ואם אינו נטל, אינו נטל לא בהווה ובעתיד.

נ.ב מי שכל הפלפולים הכלכליים האלו לא משכנעים אותו – פשוט יסתכל על הטבלה שפרסמתי בעבר ויסיק מסקנה מפתיעה אך מוכחת: כמה שיותר חוב, כמה שפחות נטל.