מחשבות על אופטימיות וידע

כדאי לקרוא את הפוסט הנהדר של אורי כץ שמעלה, בעקבות ספרו של מאט רידלי "האופטימיסט הרציונלי", סיבות לאופטימיות כלכלית וחברתית.  כל כך הרבה דברים משתפרים בכל הרבה תחומים – תוחלת חיים, טכנולוגיה, השכלה ועוד.

למה המצב משתפר ולמה כדאי להיות אופטימיים? כץ מעלה כמה הסברים. אני מצדי רוצה לציין את המנגנון שנראה לי שמשחק תפקיד עיקרי – בחברה המודרנית נותנים תמריצים חיוביים למי שמצליח להוכיח את התיאוריות שלו במציאות. זה מנגנון שתקף גם בעולם העסקים וגם במדע – מי שמעלה תיאוריה ולאחר מכן המציאות מוכיחה אותה, זוכה לתהילה, ליוקרה ולעתים גם להרבה כסף. כך ניתן לבני אדם תמריץ להגדיל את גוף הידע שיש לנו על העולם. בין אם אלו המדענים וחברות התרופות שמצאו את הקוקטייל לאיידס ובין אם זהו סטיב ג'ובס שהמציא את האייפון, חשב שהצרכנים יאהבו אותו וצדק – כולם מונעים על ידי תמריצים חזקים להגדיל את הידע שיש באמתחתנו, ידע על הדברים שעובדים, ידע על הדברים שבני אדם רוצים. כמה זה שונה מהימים שבהם הכנסיה הייתה מעלה על המוקד על מי שאתרע במזלו לקדם ידע מהסוג שלא היה רצוי לה.

הבעיה היא שישנם תחומי ידע שבמסגרתם המנגנון המשמש להעלאת תיאוריות על העולם ולבחון אם הן עובדות או לא לא ממש מתפקד. סוציולוגיה למשל בדרך כלל אינה נותנת ניבויים שיש דרך אמפירית לבדוק אותם, ולפיכך הסוציולוגים הדגולים אינם דווקא אלו שהתיאוריות שלהם הוכחו, אלא אלו שהיטיבו להתקשקש.  גם מחוץ לאקדמיה, הפובליציסטיקה בעניינים מדיניים באתר עיתון הארץ או לחילופין "ישראל היום" אולי נשמעת רצינית ולעניין, אבל היכולת לתקף אותה אמפירית לכאן ולכאן, גם כעבור שנים, מוגבלת ביותר. השמאלנים יסכימו שתהליך אוסלו למשל נכשל, אבל יטענו שהסיבה היא לא פגם בסיסי בטיעוניהם בשנות התשעים, אלא רצח רבין או הטבח במערת המכפלה. הימניים יגידו שהסכם השלום עם מצרים אמנם שרד, אבל היינו מסתדרים גם בלעדיו. אין יקום מקביל שם הדברים קרו אחרת ואפשר להשוות את מה שקרה בו למה שקרה ביקום שלנו ולהסיק מי צדק.

המצב בתחום הכלכלה הוא אמביוולנטי – מצד אחד דווקא אפשר ללמוד המון על המציאות מאיסוף נתונים שקדני ומבחינה שיטתית של הבדלים בין מדינות וכלכלות. מצד שני, כלכלה אינה מדע שממצאיו חדים ומשכנעים כמו ממצאי ניסויים בפיזיקה למשל. דבר זה מותיר הרבה מרחב תמרון למי שנחוש בכל מחיר לא לוותר על הדעה הקדומה שאיתה הגיע מראש ולהדוף כל ממצא סותר. לא לחינם שב פול קרוגמן ואומר שאנחנו נמצאים בימי הביניים של מדע הכלכלה שבו את מקום הידע שנלמד במאמץ אמפירי תופסות אמונות טפלות שהוחלטו מראש.

6 תגובות על ״מחשבות על אופטימיות וידע״

  1. תמיד היו תמריצים חיובים למי שהצליח להוכיח את התאוריות שלו, או במילים אחרות ליצר משהו שיכניס כסף. הסוציולגים הגדולים הם אלו שהטיבו להתקשקש ותענוג לקרוא את הארץ לא בשל התוכן אלא כי הקשקשנים שלו מוכשרים. וזו הבעייה, לפעמים אנשים הולכים שבי אחרי המילים היפות שהם אומרים. תראה את האתר של דני אורבך.
    אורי כץ סותר כתבה של עצמו מלפני כחודש שם הוא מביע דעה של "תנועה" מקובלת לאחרונה הטוענת שהתפתחות הטכנולוגיה תפגע קשות בהכנסה של המעמד הבינוני בעתיד הקרוב. המחשבים יחליפו הרבה מאד מבעלי מקצוע שלא יוכלו למצוא פרנסה אחרת ושהעשירים והמוכשרים יאלצו לסבסד את השאר. זה קצת סותר את הטענות שלו שחברה יכולה להצליח רק אם ההחלטות נעשות לטובת הכלל והקטנת הפערים וביטול העילית כי רק אז החברה תהיה יעילה כלכלית.
    דברנוסף, כל אלו שמדברים על כך שהמצב טוב יותר מיד מזכירים אינטרנט וטלפונים סלולרים: החינוך זול יותר כי יש כתות חינם באינטרנט, קל ללמוד שפות חינם מהאינטרנט קל לראות סרטים למצוא חברים והכל חינם או זול מאד. זו אנומליה. מהפכה חברתית זמנית. מה יהיה עוד 20 שנה כשהאינטרנט כבר יהיה ישן. האם נשתמש בטלפונים סלולרים ואינטרנט או נמצא משהו אחר שישפר את חיינו? האם מסעדות יהיו זולות יותר? דיור זול יותר? רפואה זמינה יותר?

    אהבתי

  2. בימי הביניים לא היה תמריץ לחלוק על מה שהכנסייה אמרה.. אוי ואבוי למי שחלק וגם מבחינת האפשרויות לנצל הבנה פיננסית – האפשרויות היו מוגבלות בהרבה אם כי הסוחרים היהודים שהצליחו גם אז, מעידים שעדיין היו אפשרויות. וורן באפט מרבה לומר שהוא בר מזל שנולד בתקופה שבה לכשרונו יש ערך ובתקופה אחרת היה כלומניק.

    מאז התקופה המודרנית התמריצים וגם ההזדמנויות רק הולכים וגדלים.

    מה יהיה עוד עשרים שנה? מי יודע. ההימור שלי הוא על שלוש התקדמויות דרמטיות באמת – תרופות מותאמות לגנטיקה האישית, מכוניות ללא נהג ורכבת תחתית בתל אביב..

    אהבתי

  3. אולי כדאי שתתן הצצה באתר של דני אורבך על הפרופסור ההוא מאוניברסיטת אילינוי שיודע לקשקש יפה מאד בצורה שובת לב http://tinyurl.com/kaaw98h ועל צורה שהפכנו בעולם המערבי לחסרי יכולת הבחנה בין טוב לרע.

    היכולת שלנו להתבטא בצורה חופשית נפגעת מאחר ובעוד 20 שנה מישהו יכול לאתר משפט שאמרתי כיום להוציא אותו מהקשרו או שהאופנה תשתנה ולהשתמש בו כנגדי. בעל קבוצת כדורסל בארהב מחוייב לוותר על בעלות כי כתב אי מיל לפני שנתיים שלוש בו העיר שאם יהיה רוב שחור בקהל של הקבוצה הלבנים יחששו לבוא. זה לא פוליטיקלי קורקט אז שוחטים אותו והקהל אומר אמן.

    אהבתי

  4. אורבך כתב יפה מאוד. מסכים עם כל מילה.
    ארה"ב היא מדינה שחופש הביטוי מובטח בחוקתה, וגם היא התחרפנה לגמרי עם הסיפור ההוא של בעלי קבוצת הכדורסל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s