כישלון האליטות האירופיות

תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי מסתמנות כמרעישות. האירופאים מורדים באליטה השלטת, בביורוקרטיה המנהלת אותם מבריסל, ומכתירים מפלגות שוליים כמו החזית הלאומית של לה פן בצרפת וכמו מפלגת העצמאות של נייג'ל פרג' בבריטניה. מוקדם לדעת מה מידת ההשפעה המעשית של התוצאות האלו. ייתכן שאינה רבה. האביב המערב אירופאי שבו ידיחו ההמונים את דיקטטורת הפקידים מבריסל עדיין לא כאן.  ובכל אופן התוצאות מבטאות את האכזבה המרה משלטון האליטות. יש הרבה צדק באכזבה הזו. מה שאמור להגדיר אליטה מערבית מודרנית הוא ההסתמכות על ידע אקדמי ועל דיון מדעי,  כלומר הסתמכות על מחקר שבוחן את המציאות ומסיק ממנה מסקנות.  האליטות האירופאיות הכזיבו כל כך מאחר שביהירותן ויתרו על המדע. היה ברור להן מה צריכה המציאות להיות, וכך איבדו את העניין בשאלה מהי המציאות כפי שהיא.

כך האליטות קידמו הגירה, אך אסרו להודות בפומבי בכך שבפועל המהגרים אינם נטמעים ומציבים בעיות קשות של עוני, פשיעה ופערים תרבותיים. האליטות חתרו לאיחוד אירופי, וסירבו להשלים עם קיומם של רגשות לאומיים שנותרו משחר האדם ומעוררים בגרמנים ובפינים תיעוב אל מול המחשבה שיהיה עליהם לממן יוונים ופורטוגזים.   האליטות החליטו שלאירופה יהיה מטבע אחד, וזאת מבלי שתהיה להם כל סיבה מהניסיון הכלכלי לחשוב שגחמה זו תביא ברכה.

גם כשהם מתערבים בשאלות המזרח התיכון הרלוונטיות אלינו, אנשי האליטות מאירופה באים עם דעה קדומה לגבי האופן שבו הדברים צריכים להתנהל, שאין לה שום בסיס בגוף הידע שהצטבר לגבי האופן שבו הדברים מתנהלים באמת.

המפלגות המתייצבות כאלטרנטיבה לבריסל, למשל החזית הלאומית בצרפת, הנגועה עדיין באנטישמיות קשה, רחוקות מלהיות מושלמות. אבל יש חשיבות לכך שהן מערערות את היהירות ואת ההתבשמות העצמית של שלטון הפקידים. במצב שבו השקפות עולם סותרות מתעמתות, גובר הסיכוי שכוח ההכרעה יינתן בידי העובדות שעולות מהמציאות ולא בידי אליטה שמנותקת ממנה.

מודעות פרסומת

9 תגובות to “כישלון האליטות האירופיות”

  1. orihippo Says:

    מעניין מאד, אתה אומר שזה עדיין לא אביב העמים האירופאי, האם אפשר להסיק מצוצאות הבחירות שזה הכיוון? נראה לי שזו הכלכלה. אם המצב הכלכלי באירופה היה טוב לא היו מדברים על לאומיות, ואם המצב ישתפר הלחצים יחלשו. לגבי המהגרים- זו בעייה שקיימת כבר שנים, ביחוד בצרפת ובאנגליה, ועד כמה שהבנתי היא בעייה שנשארת באותה רמה ולא גדלה. האם התחזקות הימין תגרום לביקורת גדולה יותר נגד זרים? כי אם כן זה יהיה לא רק כלפי המוסלמים באירופה אלא גם כלפי המדיניות שלנו בישראל.

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    מבחינת השפעה פוליטית, לא נראה שהאירו-סקפטים יצברו מספיק כוח כדי לחסל את האיחוד. רק בבריטניה יש סיכוי אמיתי כרגע שזה יקרה וגובר הסיכוי שבריטניה תפרוש בעתיד הלא רחוק מהאיחוד האירופי.
    אולי אולי גם ביוון בעתיד מדיניות הצנע תיעצר ויוון תפרוש מהאירו. אפשר באמת לשער שאם המצב הכלכלי ישתפר האיחוד יינצל. אם לא, התרעומת נגדו תגבר.

    המצב הכלכלי הקשה באירופה נובע משיטה כלכלית שהעדיפה את גרמניה על כל כלכלה אחרת בכך שנתנה לה שליטה במטבע האחיד. השיטה הכלכלית הזו נובעת מההזיה של הפקידים בבריסל שאומה אחת תנצל את שליטתה במטבע בצורה שתהיה הוגנת כלפי שאר האומות. כאילו שכחו שלאומות יש אינטרסים אנוכיים.

    שאלת ההגירה הוחמרה קצת בגלל הצטרפות מדינות עניות לאיחוד כמו בולגריה שהצטרפה לאחרונה, אבל אכן תמיד זה המצב הכלכלי שמציף כעסים כאלו.

    הימין האירופי ברובו הוא אנטי מוסלמי ולכן לצידנו בסכסוך הישראלי פלסטיני.

    אהבתי

  3. יאיר Says:

    1. לדעתי, הכיוון הוא לא אביב עמים אירופי כיון שקיימים יותר מדי כיוונים מנוגדים בתוך העמים האירופאיים והם לא מסוגלים לחזור ולקיים ריבונות לאומית כבעבר. אני חושב שהאיחוד לא יקרוס כפי שרבים מקווים, אלא שהוא יגסוס עד שיצטמק והשפעתו תחלש. מדינות חזקות ינהלו מדיניות עצמאית ומדינות חלשות יגררו וינהלו מדיניות דפנסיבית – והכל תחת מעטה נוצץ של "מדיניות אירופית מאוחדת" (קרי בלגן מאורגן).

    2. הימין ההולנדי תומך פומבית בישראל, הימין האנגלי לא מתערב אבל בוודאי שאינו מתנגד לישראל (בעבר היה תא בתוכו שתמך בישראל ואולי הוא גם קיים היום). הימין הצרפתי לא תומך ויתכן שמתנגד. בסה"כ ישראל תצא מחוזקת לא מתוך תמיכה של הימין בנו אלא בגלל שינוי ביחסי הכוחות בתוך האיחוד:

    א. ההנהגה הנוכחית של האיחוד שמתנגדת לישראל ותומכת בפלסטינים תחלש בגלל הבחירות ופעולותיה יהפכו להיות יותר מבוקרות.
    ב. הביקורת על-כך שהנהגת האיחוד משקיעה במדיניות חוץ במקום לפתור את בעיות הפנים תהיה חייבת לקבל מענה, כלומר צמצום הפעילות בנושאי חוץ.
    ג. רוב התנועות האירו-סקפטיות הן בדלניות ואינן מעוניינות שאירופה תנהל מדיניות חוץ אגרסיבית.

    כך שסה"כ ישראל תצא מחוזקת. אני צופה בקרוב ביקור רשמי של ניג'ל פארג' בישראל.

    3. הימין הצרפתי הוא לאומני מאוד אבל הימין הבריטי הוא ימין בגלל שיש לו משנה סדורה מאוד מבחינה כלכלית. צריך לעקוב ולראות אם לבחירות תהיה השפעה כלכלית.

    4. נקודה אחרונה קטנה:
    יש הטוענים לקשרים רעיוניים בין תנועות מחאה אחרי משבר 2008, כמו "לכבוש את וול-סטריט" והמחאות העממיות במדינות ערב ("האביב הערבי") – לא הרעיונות עצמם, אלא עצם המחאה.
    אם הרעיון נכון אנחנו נראה השפעה של הבחירות האירופאיות על הפוליטיקה האמריקאית.

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    1-2-3) ניתוחים הגיוניים מאוד. אני מסכים.
    4) בעצם ההתחזקות של תנועת מסיבת התה די מקבילה לאירו-סקפטיות, ואולי אף הקדימה אותה. גם שם חלק מהאידאולוגיה היא תיעוב לשלטון הפדרלי. אף שמסיבת התה בכל אופן מבוססת על פטריוטיות כל אמריקנית, שלא קיימת בכלל באירופה. האמריקנים הצליחו להעמיד לעצמם לאום אחד, והאירופאים ממש לא.

    אהבתי

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    אני רואה קווי מתאר אחרים שדומים בין מסיבת התה לאירו-סקפטיים:

    א. מחאה כנגד השלטון שנובעת מחוסר הזדהות עם המנהיגים
    ב. רצון לצמצום את התערבות הממשלה (מיסוי, רגולציה וכדומה)
    ג. תיעוב כלפי השיח הליברלי המזויף (לטענתם)
    ד. שמירה על "הערכים הישנים שהביאונו עד הלום"

    איך אפשר להקים לאום אירופי אחד כאשר הוא דובר מעל 20 שפות?

    יאיר

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    הכול דומה באמת לדעתי פרט לב'. הימין האירופי אינו מאוד קפיטליסטי. גם לא סוציאליסטי. פונה לאינטרסים של המעמד הבינוני. בדומה ללפיד, לא בדומה לתנועה הליברלית בארץ או לליברטריאניות השמרנית האמריקנית.

    אהבתי

  7. יאיר Says:

    הימין הבריטי הוא כן קפיטליסטי. השאר לא, בוודאי הצרפתי והיווני שהוא סוציאליסטי.
    אבל גם הקפיטליסטים וגם הסוציאליסטים שהצביעו בבחירות הללו, רוצים יחדיו לצמצם את הרגולציה של האיחוד. תחת הימין מאוגדים למשל קבוצות חקלאים שנפגעו מהדירקטיבות האחידות של האיחוד שפרנסתן נפגעה וקבוצות נוספות דומות. הם רוצים לחזור לניהול עצמי של המדינה שלהם ואף לניהול מקומי יותר.

    אהבתי

  8. יאיר Says:

    מתוך מאמר של פנחס לנדאו:

    שורש המשבר בכל מדינות אירופה הוא הנתק הגובר, הפער המתרחב, התהום הנפער, בין האליטה השלטת והמון האזרחים. התופעה הזאת היתה קיימת הרבה לפני המשבר הכלכלי העולמי של 2009-2007 והמשבר האירופי של 2012-2009, אבל המשברים האלה החריפו אותה במידה רבה.

    המצביע למפלגה קיצונית – הוא בדרך כלל מי שמאס בממסד האירופי ומנוכר לחזון האירופי. ממילא הוא אנטי-אירו, ובמקרים רבים אנטי האיחוד עצמו. המשבר מלבה את הקיצוניות, מבליט את הפערים, ולכן מפורר את תחושת הביטחון והסולידריות שהם אבני היסוד של תהליך האיחוד באירופה זה למעלה משישים שנה.
    תהליך ההתפוררות הזה הוא שמאפשר את תחייתה של רוסיה הגדולה תחת מנהיגותו הנחושה של פוטין. הוא שמסביר את חולשת אירופה מול רוסיה – יותר מאשר התלות האירופי המדומה בנפט ובגז הרוסיים. תלות היא מצב נפשי יותר מאשר מצב כלכלי/פיזי.
    http://eretzacheret.org.il/%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%95%D7%A1-%D7%94%D7%91%D7%90/

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    מאמר מעניין. בכלל כתיבתו של לנדאו מעניינת, אם כי לא את כולה צריך לקחת ברצינות, למשל את אזהרותיו הנצחיות מקריסתה של יפן.

    (למשל, מאז הטור הזה הניקיי עלה יפה
    http://www.themarker.com/wallstreet/1.556648)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: