אשליית אי השוויון

כהרגלו הכפייתי, איתן אבריאל מדה מרקר זועק זעקות שבר על ההחמרה באי השוויון ומראיין את הגיבור החדש של השמאל, הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי. פיקטי חיבר ספר עב כרס על ההחמרה באי השוויון בין העשירים לעניים ומציע כפתרון מיסוי דרקוני של העושר. זאת למרות הכישלון הצורב של המדיניות הזו שניסה להנהיג פרנסואה הולנד בארצו. בסופו של דבר הפכה הכלכלה המקרטעת בצרפת את הולנד לאחד הנשיאים הלא פופולאריים בתולדות הרפובליקה.

ההתעסקות באי השוויון היא אובססיה של השמאל, אך היא מזכירה במידה רבה את ההתעסקות בגרעון, אובססיה של הימין הכלכלי דווקא. בשני המקרים ישנה התעסקות במספרים על נייר, כמעט חסרי משמעות. מספרים שהקשר שלהם לעולם האמיתי לעתים קלוש ממש. אולם האובססיביים למספרים אלו, הכנסות של עשירים במקרה הראשון, חובות ממשלתיים במקרה השני, מתייחסים אליהם ברצינות תהומית כמעט ילדותית ומוצאים בהם אסון קיומי.  הדבר מזכיר לי ילד שחרד מהמפלצות שראה בחושך. לילד יש על פי רוב למזלו הורה טוב שירגיעו ויסביר לו שהמפלצות קיימות רק בדמיון, אך בשיח הכלכלי אין מבוגר אחראי שיסביר כמה מטופשות חרדות שנוצרות בגיליון אקסל ומושלכות על המציאות הריאלית.

בימי קדם אי שוויון לא התבטא במספרים על נייר אלא בכך שלעשירים היה מזון בשפע בעוד העניים מתו מרעב, לגברים העשירים היו נשים ופילגשים לרוב ואילו לגבר העני בקושי הייתה אישה אחת, לעשירים היו אחוזות עצומות ואילו העניים חיו בבקתה, העשירים היו בעלי ספריות גדולות ואילו העניים לא ידעו קרוא וכתוב. העשירים חיו לאורך שנים ואילו העניים מתו בגיל צעיר.

אי שוויון דרמטי זה צומצם מאוד בידי כלכלת השוק הקפיטליסטית וגם בידי מדינת הרווחה (אך כמו שמרבה לומר ראש הממשלה – אין רווחה בלי רווחים). למרוויח שכר מינימום כיום יש רמת חיים גבוהה מאשר הייתה לעשיר גדול לפני כמה דורות.

הפערים הריאליים ברמת החיים בין בני אדם לא חוסלו לגמרי, בכמה תחומים הם עדיין משמעותיים ביותר, אך אין ספק שהם צומצמו מאוד. מה שלא צומצם הוא אשליית אי השוויון. אשליה זו מתבססת על ההנחה שאם אדם אחד עשיר מחברו פי מאה בדפי החשבון שמנפיק הבנק, הדבר מבטא במובן אמיתי כלשהו אי שוויון שבו לאדם אחד יש פי מאה מאשר לאדם אחר, אבל זו אשליה. העשיר לא יחיה פי מאה מהעני, לא יאכל פי מאה ארוחות ממנו, לא ייסע ממקום למקום פי מאה יותר מהר ממנו, לא יהיו לו פי מאה נשים, והוא לא יצפה בפי מאה סרטים. הוא אפילו לא יגור בדירה גדולה פי מאה ולא יצרוך פי מאה חשמל.

המזל של הקפיטליזם הוא שאנשים מוקסמים מכסף, ומוכנים לעמול עוד ועוד עבור עוד כסף, כדי שיהיו בעלי הון רב יותר מחבריהם, על אף שהתועלת שההון הזה יכול להקנות להם היא מוגבלת ולעתים קרובות כלל לא שווה את העמל, ורובה מצוי רק בדמיון.   בני אדם מתומרצים לשקוד ללא הרף על רעיונות יצירתיים לפתרון בעיית המחסור של האנושות, מקווים שבאופן זה יצברו עוד כסף. כך תשוקתם להיות גבוהים בהיררכיית אי השוויון הדמיוני מפחיתה את המחסור האמיתי ואת אי השוויון האמיתי.


אחרי שכתבתי כל זה, בכל אופן חשוב להצביע על כמה תחומים שבהם אי השוויון, בפרט כפי שמתבטא במדינתנו, הוא בעיה, ולהראות עד כמה הם אינם קשורים לפערים בגיליונות אקסל או לרעיונות מיסוי דרקוני.

אי השוויון הבולט ביותר הוא בסוגיית הדיור. צעירים שנאלצים להישאר לגור בבית ההורים שנים ארוכות עלולים להיות במצוקה אמיתית. שום מיסוי לא יפתור את הסוגיה הזו, אלא אך ורק תמריצים לבנייה ולחיתוך הכבלים הביורוקרטיים שחונקים אותה.

אי שוויון בלתי נסבל אחר הוא בין העשירים שיכולים להחזיק שתי מכוניות פרטיות לבין אלו שצריכים להשתמש בשירותי תחבורה ציבורית. בניגוד למדינות אירופאיות עם תחבורה ציבורית מפוארת, התחבורה הציבורית בישראל היא עדיין קטסטרופלית. הכלים לשיפורה נעוצים בזירוז בניית הרכבת התחתית והרכבות הבינעירוניות, בהגדלת תדירות האוטובוסים והרכבות, ואפילו בפתרונות פשוטים כמו תחנות אוטובוסים ממוזגות.

על אי שוויון כואב מצביעות זעקותיהם של תושבי דרום תל אביב, שמתמודדים עם חוסר ביטחון אישי בעקבות הגירת מבקשי המקלט האפריקנים אל שכונותיהם. בצדק הם מרבים לדבר על אי השוויון בין מצבם לבין זה של תושבי צפון תל אביב.     אפשר לומר שגדר ההפרדה בגבול מצרים שעצרה את סחף הפליטים הייתה התרומה הגדולה ביותר של ממשלת נתניהו לשוויון בין אזרחי ישראל, ורלוונטית לסוגיית השוויון יותר מכל העלאת מס על עשירים, על אף שכמובן שום מאמר שייכתב בידי האליטה התקשורתית לא יציין זאת.

אי שוויון אחר הולך ומצטמצם משמעותית לנגד עינינו. מדיניות השמים הפתוחים וכניסת חברות הלואו קוסט לארץ הופכות נופשים בחו"ל לדבר שגם המעמד הבינוני ואפילו הבינוני-נמוך יכול להרשות לעצמו. גם כאן, לצמצום אי השוויון בין העשירים המשייטים בחו"ל לבין העניים הנאלצים להסתפק בארצנו לא תרם רעיון סוציאליסטי עקר כלשהו. אלו שהושיעו היו יזמים קפיטליסטים שרצו להיות מאוד עשירים והקימו חברות תעופה זולות. לא ברור האם אותם יזמים נעשו באמת מאושרים יותר כתוצאה מהתעשרותם, אך ברור שהם הפכו את החיים לנעימים יותר להמונים.

26 תגובות על ״אשליית אי השוויון״

  1. הטיעון שלך אנמי לדעתי. הוא מצטמצם לסל מוצרים ושירותים שלדעתך האישית ברגע שאזרח יכול לממן לעצמו את הסל הזה – כבר אין רלוונטיות כלל להתפלגות השכר וההון בחברה.

    כמה בעיות עם הטיעון הזה –

    1. סל הצריכה שלך הוא יציר דעתך האישית על רמת החיים המספקת.
    2. סל הצריכה שלך נבחן במבט היסטורי, כלומר אחורה, מה שכלל אינו רלוונטי, וזאת במקום לבחון אותו לעומת סל הצריכה הראוי שניתן להגיע אליו כיום.
    3. יש חשיבות לאי-שיוויון – הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינת השמירה על הדמוקרטיה, וזה הסיכון האמיתי.

    Robert Reich מסכם את הדברים יפה.

    מהבחינה הכלכלית –

    כלכלה שבה התמ"ג לנפש גדל פי 2 על פני 40 שנה, ובאותו הזמן השכר החציוני הריאלי לא עולה בהתאם, או רק ב-50%, או אפילו ב-20%, או ב-10%, ואפילו לא נשאר זהה, אלא יורד – היא כלכלה בעייתית.
    לא בעייתית באקסל. בעייתית במציאות.

    אלו העובדות של הכלכלה האמריקאית.

    כשהשכר יורד, רובה המכריע של החברה לא יכול להגדיל את הצריכה שלו. פשוט מאוד – כוח הקניה שלו הדלדל. יותר מזה – עקב הדלדול בכוח הקניה, כדי להמשיך לצרוך כמו שהתרגלו, אנשים נאלצים לעבוד יותר וכמובן ללוות כסף. להכנס לחובות.

    ומה עם מי שיש לו כסף – הרי ברור שהגידול האדיר בכלכלה התנקז לאיפשהו –
    אז כמובן שהסופר עשירים שהתעשרו עוד יותר ב-40 השנים האחרונות – כל העושר הנוסף זלג אליהם (או בעיקר בעיקר אליהם). אבל כמו שאמרת בעצמך, הם לא רואים יותר סרטים בחודש, או אוכלים יותר מ-3 ארוחות ביום.
    במילים אחרות, כמות מצומצמת של עשירים לא יכולה להחליף את הצריכה של רובה המכריע של החברה.

    וכשהצריכה יורדת – צריך לייצר פחות – וכדי לייצר פחות צריך פחות עובדים – יותר מתחרים על כל משרה – השכר ממשיך לרדת – הצריכה נפגעת עוד יותר – וחוזר חלילה.

    ומכאן כבר מגיעים לבעיה האמיתית – יציבות הדמוקרטיה –

    כי כשהרעיונות הגדולים נפגעים –

    שוויון הזדמנויות; היכולת להצליח באמצעות כישרון; המרדף אחרי האושר; הגנה על אלו שלא שפר גורלם בלוטו השחלות (ע"ע – באפט); עליונות המשחק הדמוקרטי על פני שאר האפשרויות;

    הדמוקרטיה בסכנה. ומיעוטים בסכנה.

    אהבתי

  2. אתה אינך מסוגל להשתחרר מהצורך לדבר במספרים של כסף. אבל כסף הוא חסר משמעות כשלעצמו. אי אפשר לאכול שטרות עם ציורים של פוליטיקאים.

    אני פתוח לגמרי לדיבורים על אי שוויון, אבל בוא נדבר על אי שוויון במציאות, לא באחזקת ציורים של פוליטיקאים בכספת. אתה בעצם מודה שאין אי שוויון דרמטי כזה, כי העשירים לא מסוגלים להשתמש בכסף לאכול יותר משלוש ארוחות ביום.

    אהבתי

  3. טענה נוספת שנמצאת בדבריך היא שהעשירים לא צורכים ולכן לא תורמים לצמיחה ולכן התרכזות הכסף בידיהם מזיקה.

    שים לב שזו טענה קצת אבסורדית בדיון על אי שוויון. אתה בעצם אומר שבגלל שאין באמת בפועל אי שוויון, כי העשירים לא עושים כלום עם הכסף בידיהם, נפגעת הצמיחה. לכאורה משתמע מהטענה הזו שבעצם צריך לעודד את העשירים לחגוג את עושרם בנשפים בזבזניים בטעם רע וכך יתרמו לצמיחה.

    בכל אופן, בסיטואציה שבה העשירים לא משתמשים בכסף שבידיהם, צריך להודות להם על כך, ולחלק יותר כסף להמונים כדי שישתמשו במשאבים שהעשירים פינו. התייחסתי לכך כאן – https://tamritz.wordpress.com/2013/05/12/%D7%94%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%97%D7%9A-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C/

    בדרך כלל השיטה לחלק יותר כסף להמונים היא פשוטה – להוריד את הריבית וכך תצטמצם האבטלה. במקרה שהריבית תקועה בגבול האפס צריך להיות יותר יצירתיים – למשל להוריד מיסים בדרגות ההכנסה הנמוכות, או להגדיל מס הכנסה שלילי, או כמו שהצעתי בפוסט הקודם, להגדיל שכר מינימום.

    אהבתי

  4. כשלעצמו הוא חסר משמעות. אבל עושים בו שימוש וכך מעניקים לו משמעות.

    אני משוכנע שהבנת כי הדוג' לעניין 3 הארוחות ביום היתה לצורך המחשת העובדה שקומץ עשירים לא יכול להחליף את הצריכה של כל שאר החברה, ומכאן שהצמיחה קטנה. בעיה כלכלית. בלי שום קשר לסל צריכה כזה או אחר. רע לכולם. העוגה גדלה בקצב איטי יותר ויותר.

    לעניין סל הצריכה – יש עוד הרבה מוצרים ושירותים שהחברה צורכת כשהיא הופכת עשירה יותר, ויכולה לממן לעצמה יותר מאשר רק 3 ארוחות ביום, ואני לא מדבר על עוד ועוד מוצרי צריכה מיותרים, למשל:

    ניקיון ברחובות, חופים, שמורות.
    השכלה ברמה גבוהה שתייצר אזרחים נבונים ומודעים יותר לעובדות העולם.
    סיוע טוב וראוי יותר לאלו שלא שפר גורלם.
    השקעה גדולה יותר במדע, מחקר ופיתוח.
    תרבות על סוגיה השונים – אמנות, תיאטרון, שירה, פיסול.

    כמובן שהרשימה הזו לא ממצה.

    אני חושב שאין מחלוקת על הרצון של כולנו להיות בעלי היכולת לספק לעצמנו רמת חיים גבוהה יותר ויותר – לא במובן החומרי דווקא, אלא במובן הרחב. הן מבחינת ההתפתחות האישית, הן ההתפתחות החברתית, והן ההתפתחות הסביבתית.

    אני ממש לא מדבר על כסף per se, אלא על היכולת שלו לשפר את המציאות עבור כולם.

    אהבתי

  5. הבנתי. יש דיסוננס בינינו לגבי המושג צריכה.

    אני מקווה שמהתגובה שלי למעלה הדיסוננס נפתר, שכן ברור שאיני מתכוון על צריכה של משאבים מתכלים דווקא, כמו משאבי טבע, אלא על מוצרים ושירותים בעלי השפעה חיובית, כפי שהסברתי לעיל.

    צריך לשים לב כאשר מדבר על צמיחה וצריכה שמדובר במונחים חיוביים ולא שליליים.

    ובאשר לנשפים המפוארים, אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון ב"בזבזניים", אבל הייתי רוצה שאותם עשירים יערכו כמה שיותר נשפים גדולים ויקרים – פשוט מאוד, זה מספק הרבה מאוד עבודה ותעסוקה להרבה מאוד אנשים, שעם הכסף הזה יכולים לאחר מכן לשפר את רמת חייהם שלהם, את חיי הקהילה שלהם ואת הסביבה בה הם חיים. זה נהדר.

    אהבתי

  6. אני לא חושב שיש סיבה מוסרית או כלכלית לרצות שעשירים יעשו נשפי ענק או יבזבזו את כספם בדרך מנקרת עיניים וזוללת משאבים אחרת. הרעיון הטוב יותר הוא שהעשירים יחסכו את כספם ומה שיספק תעסוקה להמונים תהיה הצריכה של מעמד הביניים.
    לשם כך צריך לעודד את העשירים לחסוך. בדיוק ההיפך ממה שאבריאל ופיקטי מובילים אליו. ובאותו זמן לעודד את מעמד הביניים לבזבז – למשל על ידי הפחתת מע״מ.

    אהבתי

  7. אפשר מהכתבה שלך להבין שהאזרח הקטן נהנה מרווחה שלא היתה לו קודם, טיולים זמינים לחו"ל, טלפונים סלולרים…אבל בנושאים החשובים באמת המצב שלו מחמיר-דיור, חינוך, תחבורה, עבודה נוחה

    נתקלתי בימים אלו בספר
    Abundance: The Future Is Better Than You Think by Peter H. Diamandis and Steven Kotler
    הספר פורסם ב 2012 וכנראה היה בסטסלר
    הוא שטחי אבל מעניין. אחד הנושאים העקריים שהוא דן בו הוא הפער בין העניים לעשירים כתוצאה מהתקדמות הטכנולוגיה. בניגוד למקובל הוא חושב שהטכנולוגיה תצמצם את הפערים. היא תספק למעמד הבינוני מספיק כדי לחיות בנוחות כך שהוא לא "ימרוד" או יצא נגד המוכשרים והעשירים.
    הנה ביקורת ספרים

    http://online.wsj.com/news/articles/SB10001424052970203646004577213203698503484

    והפרק הראשון

    יש ללחוץ כדי לגשת אל Abundance_Chapter_1_Sneak_Preview2.pdf

    אהבתי

  8. תודה על ההפניה! נראה ספר כלבבי. לא הכרתי.

    לגבי התחומים שבהם יש אי שוויון, יש פערים גדולים בין מדינות. בישראל מצב אי השוויון בתחום החינוך השתפר דרמטית, בשל המכללות ובשל אקדמיזציה בקרב חרדים וערבים וגם שכר הלימוד האקדמי לא גבוה ונמוך מבעבר. בארצות הברית הסיפור אחר ושם האוניברסיטאות הטובות גובות שכר לימוד עצום ופוסלות אפילו מועמדים מצוינים. זה טראגי ממש איך אנשים משתעבדים שם לחוב נצחי למען תואר שלא שווה זאת.

    התמונה הפוכה במה שקשור בדיור. בישראל הבעיה חמורה בעוד שבארה״ב ובמדינות מערביות אחרות בועת הנדל״ן התפוצצה והפכה את מחירי הדיור לנוחים יותר להמונים.

    באשר לעבודה נוחה, אני חושב שכאן דווקא קטן מאוד אי השוויון. הייתה בעבר קבוצה של בני מזל, לעתים קרובות עם פרוטקציה, שהצליחו להשתחל למשרות ממשלתיות נוחות, קיבלו קביעות ולא עשו דבר, בעוד שרוב הציבור נאלץ להיאבק על פרנסתו ולסבול מההתנהלות העצלה של הגופים שבהם עבדו בעלי הקביעות. המודל הזה הולך ונשחק וטוב שכך.

    לגבי תחבורה, המצב נוראי בישראל, אבל לא מחמיר. בעבר המצב היה גרוע בהרבה. מערכת הרכבות הבין עירונית בישראל עברה שיפור עצום. ובנוסף פרויקטים כמו הרכת הקלה בירושלים וכמו המטרונית כבר יצאו לדרך. על התרומה של כביש שש לפריפריה מיותר לדבר.

    אהבתי

  9. עוד הערה לגבי דיור – כמות המ"ר הממוצעת לנפש הולכת וגדלה כל הזמן. בעבר גידלו משפחות בדירות 3 חדרים והיום כולם רוצים דירות 5 חדרים, כך שאפילו בתחום בעייתי זה ישנה התקדמות ברמת החיים של המעמד הבינוני.

    אהבתי

  10. לגבי הסוגיה המוסרית במסיבות פאר של העשירים –

    1. לעניין ניקור העיניים והעלאת כעס שאר האוכלוסייה על נהנתנות העשירים – דעתי היא, ואפשר לראות זאת לאורך כל ההיסטוריה, שכעס כזה באמת הופך בעייתי כאשר הבדלי העושר עצומים, כאשר אנשים מתקשים לסיים את החודש (הזכרנו כבר לקיחת חוב ע"י מעמד הביניים), וכאשר ההרגשה היא שאי אפשר להתקדם, ויותר מזה – המשחק מכור.
    אנחנו רוצים להמנע מלהגיע למצב כזה, וכדי לעשות את זה – מאוד חשוב להבין את חשיבות הרציונאל הכלכלי של הצריכה, וכיום, ביחוד זו של העשירים, שמה לעשות – הם בעליהם של כמעט כל הכסף בחברה (אתייחס לזה למטה).

    2. לעניין חוסר המוסריות עקב בזבוז משאבים – אני חושב שאתה עדיין לא מבחין בין בזבזנות משאבים (ששוב, אשמח אם תסביר מה כוונתך) לבין צריכה וצמיחה חיוביות וראויות, כפי שהסברתי כבר למעלה.
    תחשוב על זה ככה – רק החברות העשירות והמפותחות בעולם, שרוב התמ"ג שלהם מגיע מצריכה כמובן, יכולות להרשות לעצמן לדאוג ולשמר יותר את הסביבה, להפחית את כילוי משאבי הטבע המתדלדלים ולהקפיד על רחובות וערים נקיות – ע"י חינוך ערכי ועובדתי, מחקר ופיתוח, ויזמות רבה, המתאפשרים בזכות העובדה שהחברה יכולה להרשות לעצמה להפנות מספיק משאבים לתחומים הללו, לאחר שהקומות הראשונות בפירמידה של מסלו קיבלו את שלהן.
    זו כמובן אחת הבעיות בנוגע לסין בסוגיית הפחתת גזי החממה – החברה הסינית לא מספיק עשירה עדיין כדי לזנוח את השימוש בדלק פוסילי.

    לגבי הרציונאל הכלכלי, אשמח אם תסביר למה אתה חושב שאין סיבה כלכלית לרצות שהעשירים יעשו מסיבות פאר.
    בעניין הזה כבר הסברתי למעלה –
    מדובר ברציונאל מאוד בסיסי בכלכלה. יותר צריכה – יותר ביקוש למוצרים ושרותים – יותר צורך בעובדים – יותר כסף בכיסה של רוב רובה של האוכלוסיה – שוב הצריכה גוברת – וחוזר חלילה.

    תחשוב על זה – הרבה עשירים עושים מסיבה –
    צריך הרבה אוכל יוקרתי שידאגו לו הרבה טבחים, סו-שפים, שוטפי כלים, מנקים, מלצרים.
    צריך בגדים יפים וחדשים לאירוע עבור כל העשירים – חייטים, יבואנים, מובילים, קופאים וחבר'ה שעובדים בחנויות בגדים יקרות.
    צריך סטנדאפיסט/זמר/קוסם, מה שלא יהיה. יש לו אמרגן, נהג, מאפר.
    ועוד ועוד…

    שורה תחתונה:
    צריך הרבה מאוד מוצרים ושרותים, ודווקא מהסקטור הכלכלי הכי גדול בכל מדינה מערבית מפותחת – סקטור השרותים (Service sector), בו מצויים למשל הקמעונאות, מסעדנות, מלונאות, בידור וכו'. הנתח השמן והגדול של כלכלת ההמונים במדינה מערבית מפותחת.

    ולגבי הרעיון שלך – העשירים יחסכו ומעמד הביניים יצרוך יותר –
    לאור העובדה, עובדה, שאנחנו נמצאים בזמן בו הנתח של הסופר עשירים בכלכלה הוא הגבוה ביותר אי פעם, וקצב הגידול בהון הזה הוא גם כן הגדול ביותר (הרבה מזה בעקבות הנורמה הפסולה של תגמולי מנהלים במיליונים רבים) – ולאור העובדה (שוב פעם, עובדה) שהשכר של כל שאר האוכלוסיה נשאר זהה או ירד בעשורים האחרונים – ברור שאי אפשר ליישם את הרעיון שלך "שהעשירים יחסכו את כספם ומה שיספק תעסוקה להמונים תהיה הצריכה של מעמד הביניים."

    זה פשוט יוביל לאסון כלכלי.
    למשל, העשירון העליון בארה"ב הוא בעליו של 75% מכלל ההון בכלכלת ארה"ב. אם החבר'ה מהעשירון הזה ישימו את כל כספם בכספת – מה לדעתך יקרה לכלכלה?
    ובנוגע לרצון שהצריכה של מעמד הביניים תתמרץ את התעסוקה להמונים – גם אם הם מאוד רוצים לצרוך עוד, הם לא יכולים. כמו שהראיתי למעלה, העובדה היא שהשכר שלהם לא זז במקרה הטוב. והם כבר נמצאים בחובות לא קטנים רק בשביל להמשיך לצרוך כמו שהם צורכים עכשיו. ככה זה, פשוט אין להם אפשרות לצרוך יותר – אלא אם כאן אנחנו מעוניינים בבועת אשראי צרכני חדשה, ונראה לי שזה לא המצב. כבר ראינו מה קרה בפעם הקודמת ב2008…

    אהבתי

  11. כסף הוא פיקציה דמיונית שהממשלה והבנק המרכזי יכולים לייצר כאוות נפשם, לא איזה משאב מוגבל בטבע כמו נפט או פחם, שאנו עומדים נואשים מול המחסור בו.

    אם אין מספיק כסף כדי שמעמד הביניים ישתמש בו כדי לצרוך, הממשלה והבנק המרכזי צריכים לייצר כזה פשוט יש מאין. יש להם כלים פשוטים וכאלו שכבר נמצאים בשימוש רב שנים כדי לעשות זאת – ראשית הנמכת הריבית. אם אתה מודאג (ייתכן שבצדק) מבועת אשראי בעקבות הריבית הנמוכה, אז אלטרנטיבה אחרת היא הגדלת הגרעון הממשלתי וקיצוץ במסים. וכמובן, כפי שכתבתי, צריך להגדיל את שכר המינימום.

    אהבתי

  12. בהמשך לתגובתך –
    "מאת תמריץ:
    25 באפריל 2014 בשעה 15:46"

    אוקיי, אני מבין מהתגובה שלך שאנחנו מסכימים שאי-שוויון מתעצם היא בעיה חמורה, ובתגובתך האחרונה אתה כבר עובר לשלב ה"פתרונות". תקן אותי אם אני טועה.

    ופה כמובן יש הרבה פתרונות אפשריים, שכמובן אפשר ורצוי לשלב ביניהם, למשל –

    מבחינת כלכלת מאקרו –
    – מוניטרי, הורדת ריבית
    – פיסקאלי, הגדלת גירעון

    מבחינת כלכלת מיקרו –
    – מיסוי פרוגרסיבי יותר, העלאת המיסוי על העשירים, הורדתו על השאר.
    – שינוי התמריצים/חוקים והעלאת מודעות באמצעים שונים לשם הורדה משמעותית של שכר הבכירים.
    – העלאת שכר מינימום.
    – מיסוי ירושות מגודל מסוים.
    – מסי רכוש מגודל מסוים.

    דעתי היא שהבעיה המרכזית מצויה בשימוש לקוי בכלים מארסנל כלכלת המיקרו, ולא באלו של כלכלת המאקרו, אותם אתה מציע כפיתרון ראשון במעלה.
    (משום מה אני מרגיש שאתה מתעקש להסתכל על העולם רק מנקודת המבט של כלכלת המאקרו – ריבית, אינפלציה, גירעון… וכך קל ליפול למלכודת המוכרת של "To the man with a hammer, everything looks like a nail").
    להבנתי, גם לדעתך, כלי הריבית כבר מיצה את עצמו (ואף ניפח לא מעט שווקי נכסים שונים בצורה מסוכנת), ומה שנשאר הוא הכלי הפיסקאלי של הגדלת הגירעונות – אך מסלול זה הוא מסלול מסוכן שאין סיבה ללכת בו בעת הזו. למה? כי כמו שאמרתי – אפשר פשוט לשנות את השימוש הלקוי שעושים כיום בכלים מארסנל כלכלת המיקרו.

    אהבתי

  13. אני לא חושב שאי השוויון בכמות הכסף הוא בעייתי. לעומת זאת, אי שוויון קיצוני בשימוש במשאבים אמיתיים הוא כן בעייתי ולכן אני מקווה שעשירים ימעטו לעשות נשפים מפוארים מדי.
    איני חושב שמיסוי ירושות או עושר יסייע במשהו להעלאת רמת החיים הכללית או לצמצום אבטלה.

    הרעיון של מיסוי עשירים כדי לתת לעניים מבוסס על אמונה בקיומו של חוק שימור לכסף. כלומר אמונה שאותו כסף ששימש סקטור אחד ניתן להעברה כדי שיהיה בשימושו של סקטור אחר. נראה שהאמונה בשימור הכסף היא הנחת יסוד בדבריך וכנראה גם בדבריהם של פרשנים כלכליים רבים (דווקא פיקטי לא) אבל איני מקבל אותה. הסברתי בעבר מדוע איני מאמין בשימור הכסף.
    http://tinyurl.com/omlvpcq

    אהבתי

  14. אתה כותב רעיונות, ונמנע מלהסביר אותם בפשטות כך שיהיה אפשר להבין את ההיגיון מאחוריהם.

    למשל –

    "הרעיון של מיסוי עשירים כדי לתת לעניים מבוסס על אמונה בקיומו של חוק שימור לכסף."
    פה למעשה אתה יוצא נגד מיסוי באופן כללי. מעניין. אבל מעבר לרעיון החדשני, אשמח להבין את המנגנון שעומד מאחוריו (נראה לי שחוסר הבנה (או אולי התעלמות) מהחוק הידוע שהגדלה בכמות הכסף מביאה לפיחותו, או אינפלציה, היא המקור לבעיה כאן..).

    "אני לא חושב שאי השוויון בכמות הכסף הוא בעייתי. לעומת זאת, אי שוויון קיצוני בשימוש במשאבים אמיתיים הוא כן בעייתי ולכן אני מקווה שעשירים ימעטו לעשות נשפים מפוארים מדי."
    כבר הסברתי לעיל בפרוטרוט על ההבחנה בין צריכה וצמיחה ראויים לבין בזבוז משאבים שהוא תמיד גרוע. אשמח אם תענה לבקשתי הצנועה ותסביר איך נשף מפואר של 1000 עשירים פוגע בכלכלה.

    ובסיכומו של עניין, נראה לי שבמקום לנסות להדביק לי תווית של מאמין בדת/אמונה/תורה כזו או אחרת – פשוט תנסה להסביר את הרעיונות שלך בצורה פשוטה עם דגש על המתרחש ב"מיין סטריט", על מנת שכל אחד יוכל לבחון אם התיאור האמור מתאר נכונה את המציאות.

    אהבתי

  15. בעצם גם כשהעשירים לא עושים מסיבות פאר, הם כן עושים משהו עם הכסף שלהם, הם קונים בו דירה ומשכירים אותה, ומשלמים מס רכוש, או מניות של חברות שמשתמשות בהשקעה לצמיחה שלהן, ואם הם רק מחזיקים אותו בבנק או קונים בו זהב ולא מיצרים בעזרתו כלום הם מפנים מקום ליצור כסף חדש. זה בעצם המקרה שיש בארה"ב כשרוכשים אג"ח בעזרת כסף מיוצר יש מאיין ומולווה לבנק. אז בעצם מה באמת רע בזה? כל זמן שנמנעת אינפלציה המערכת עובדת. העשירים נהיים עשירים יותר אבל זה לא פוגע במעמד הביניים. ולגבי מסיבות הפאר, זהו רק צעד מוסרי מנקר עיניים, באותה מידה קניית מכונית יקרה או ספינת שעשועים גם הם מנקרים עיניים אבל לא מזיקים לכלכלה. יש מדינות שנמכרות בהן מכוניות מצופות זהב או אמבטיות מוזהבות. אפשר להצטער שההשקעה לא הולכת לכיוון שיפתח את כלל האנושות.
    לפני מלחמת העולם הראשונה חלוקת הרכוש היתה דומה לזו של היום, מלחמות העולם שינו זמנית את המצב ויצרו מעמד ביניים, ושוב המצב חוזר להיות כפי שהיה מימים ימימה, מעט עשירים והרבה "עניים"
    אבל אם נתבונן נראה שכמעט לא קיים עוני מרוד, או רעב. לעניים היום יש רמת חיים גבוהה יותר ממה שהיה לפני 200 שנה.

    אהבתי

  16. אני תמיד משתדל שלא לומר שום דבר שהוא בעל אופי אישי, וכך לשמור על דיון לגופו של עניין, כך שבוודאי שלא רציתי להדביק לך שום תווית. האמונה בשימור הכסף היא קונצנזוס פחות או יותר, לא עניין אישי שלך, רק שזהו קונצנזוס שגוי בעיניי.

    אני לא יוצא נגד מיסוי. אני מודע היטב לכך שבלי מיסוי תהיה אינפלציה פראית. אומרים על יוון בטרם הצטרפותה לאירו שכולם העלימו בה מס, ולפיכך היא בעצם ויתרה על מיסוי ככלי הכנסה עיקרי והחליפה זאת באינפלציה תמידית.

    עם זאת, אין זה אומר שכל הוצאה ממשלתית בסך X שקלים חייבת להיות מאוזנת במיסוי בסך X שקלים, כמו שחושבים באופן נאיבי במשרד האוצר. השאלה כמה מיסוי נחוץ לכדי לאזן את האפקט האינפלציוני של כל הוצאה היא מורכבת מאוד, ותלויה במידת הלחץ האינפלציוני של ההוצאה. יש הוצאות שיש להן אפקט של הורדת מחירים דווקא, ולכן אינן זקוקות לאיזון על ידי מיסוי. למשל הוצאות ממשלתיות שמטרתן הורדת מחירי דירות. בנוסף, יש תקופות שבהן הלחצים האינפלציוניים כה נמוכים, שצריך להרפות מבחינת ההקפדה על האיזון בין הוצאות להכנסות ואפשר להרחיב הגירעון.

    נשף של 1,000 עשירים לא פוגע בכלכלה. נתוני הכלכלה עשויים להיראות טוב בגלל תרומתו לתוצר הגולמי. אבל הוא מבזבז משאבים באופן שהוא מוגזם ומנקר עיניים. לשם דוגמה, יידרשו אולי אלף חביות נפט למען האנרגיה שידרוש הנשף. אפשר היה לקחת את אלף חביות הנפט האלו ולארגן איתן אנרגיה לחיי היומיום של הרבה יותר של אנשים.
    בכלכלה חופשית זו זכותם של העשירים לארגן לעצמם נשף כזה, אך במקרה שיותר מדי משאבים מתכלים בידי העשירים, המדינה רשאית לנקוט צעדים של מיסוי ורגולציה כדי להגביל זאת, ולהפוך את חלוקת המשאבים ליותר שוויונית.

    מה שאני שב ומדגיש הוא שאי שוויון בעייתי הוא אי שוויון בצריכת משאבים אמיתיים, לא אי שוויון במספרים בחשבונות בנק. תמיד צריך לזכור שמספרים פיננסיים הם ניסיון גרוע ובעייתי לשקף את המציאות, לא המציאות עצמה.

    אהבתי

  17. ממה שאני מבין מדבריך, הם מסכימים עם דעתי. גם גידול אי השוויון על הנייר לא אומר שרמת החיים של העניים יורדת בפועל.

    אהבתי

  18. אני לא חושב שיש קשר בין אי שוויון לרמת חיים. אולי העוגה מתחלקת אחרת אבל יש יותר עוגה. יש את התופעה של ניקור עיניים. אי השוויון יכול ליצור מתחים חברתיים אבל מכיון שאין עוני לא יהיו מהומות או מהפכות ברחובות כפי שהיה בעבר. המהפכה החברתית תתבטא רק בבחירות. אני מנסה להבין אם בזבוז משאבים הוא משהו שפוגע בחברה ובכלכלה. קשה לי לקבל את זה ששום דבר לא רע בזה אם עשיר מבזבז את כספו כרצונו.
    אני רוצה לראות את הממשלה מוצאת דרך להעביר יותר כספים לתחומים שתורמים לכלל החברה. אולי הקלות מס לחברות שמשקיעות מחדש כספים בתחומי רפואה או אנרגיה ירוקה,
    אין לי ספק שאנחנו עומדים על סף שינוי עולמי של החברה, אני רק לא יודע אם זה יסתיים במלחמות ובמהפכות או תמצא דרך שתהיה נוחה לכולם

    אהבתי

  19. הגנה על אלו שלא שפר גורלם בלוטו השחלות (ע"ע – באפט); עליונות המשחק הדמוקרטי על פני שאר האפשרויות;

    יופי של ביטוי מיכאל,

    אהבתי

  20. אכן ,מחייה מתים , יופי של דיון.
    אם אני בכלל מבין על מה אני מדבר אני מציע לשים לב שייתכן שמיכאל שאני יחסתי לו מומחיות MMT עוד לא היה כנראה ממש בקיא ברזיה בתקופת פוסט זה ו/או היה בקיא אך כנראה אינו MMT יסט משובע שכן הוגי הMMT עליהם קראתי אמרו במפורש שהפתרון המומלץ בעת דיפלציה הוא הפחתה המיסים והגדלת הגירעון במטבע מקומי שזה הקו עלין המליץ תמריץ בפוסט ->

    "באותו זמן לעודד את מעמד הביניים לבזבז – למשל על ידי הפחתת מע״מ."

    דבר שני ששמתי אליו לב ואולי לא הודגש בדיון הוא שתמריץ רוצה
    לעודד את הצריכה של מעמד הביניים ולא לעודד הגדלת הצריכה של העשירים – דבר שיקטין את אי השיוויון הנמדד בעוד שמיכאל שטוען שיש חשיבות לשמירת הגבולותשל אי השיווין בשמירה על הדמוקרטיה מציע לעשירים לבזבז יותר מה שיגדיל את אי השיווין (לפחות הנראה) ועלול ל"סכן את הדמוקרטיה" ולהגביר את הדרישות לצמצום האי שיוויון אף יותר וחוזר חלילה.

    אהבתי

  21. תודה. תודה. את זו כנראה פחות תאהב.
    אחת האפשרויות שהממשלה תוכל לעזור למעמד הביניים במערב לצרוך יותר
    ולצמצם את אי השיוויון שפוגע בצמיחה היא לקחת את החובות שכר הלימוד
    על עצמה(טריליון דולר בארה"ב כמדומני , + חובות הסקטור הפרטי בארה"ב הם כרגע פי יותר מ1.5 מהתל"ג) ואולי בכלל כדאי להוסיף שנות השכלה וכיתות בבתי הספר או לממן לכולם תואר ראשון (לרוב במקצועות נדרשים) אחרי שפעם אחרונה שהוסיפו שנה ל11 שנות הלימוד(שנהיו 12 ) היתה בשנת תרפפ"ו .הרי ברור שצעירים בני מעמד הביניים שלוקחים על עצמם חובות שכר לימוד עצומים בתחילת חייהם מונעים מעצמם הקמת משפחה בשלבים מוקדמים וצריכה חשובה נמנעת מחברות שמחזיקים העשירים.
    גרעונות הממשלות יגדלו? – מי כמותכם knows better ?
    גרעונות הממשלה הם החסכון של הפרטים. ביקושים שלו במצב צבירה קפוא.
    כשהבעיות המרכזיות של משקים מערבים מודרנים אינם בצד ההיצע אלא בצד הביקוש אין בעיה אם יום אחד יופשרו הביקושים. תהיה אינפלציה? של ביקושים מהמעד הבינוני? אולי …
    אם כן ? יתכבדו נא ממשלות העתיד להעלות מיסים בעתיד זה או לצמצם את צריכתן במשק העתיד( למשל , לקיחת שכר לימוד סמלי או יותר). מה שחשוב הוא שהיום נכין את המשק למלוא יכולת הייצור שלו בעתיד.

    אהבתי

  22. נושא הלוואות הסטודנטים הוא בעיה קשה וייחודית לארה"ב. אני לא בטוח שגיבשתי עמדה מה נכון להם בעניין זה.

    אהבתי

  23. מסתבר שגם בקנדה ולא רק מזג האויר מדכא שם :

    "Students who took out more student loans were more likely to report poor mental health in early adulthood."

    וגם מומלץ להציץ שם בטבלה:
    Average debt by impact of debt on future plans

    http://www.huffingtonpost.ca/2016/05/30/student-debt-mental-health_n_10208520.html

    ואם כבר מזכירים את העניין אז תוכנית ג'וב גארנטי תסגור את המעגל
    ובכלל לא תעלה הרבה באופן מפתיע.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: