צבא מקצועי, בעד, נגד ואולי

כהמשך לפוסט על גיוס החרדים, אקדיש את הפוסט הנוכחי לדיון בשאלת הצבא המקצועי. צבא מקצועי כמובן יפתור מאליו את בעיית הגיוס והשוויון בנטל – רק מי שרוצה יתגייס.

צבא מקצועי יפתור את בעיית בזבוז כוח האדם בצה"ל

בצה"ל שוררת כיום סיטואציה כלכלית איומה ונוראה. הוא גוזל מהמשק הישראלי כוח עבודה למשך שלוש שנים לצורך תפקידים מיותרים לחלוטין, מבלי שיהיה לו תמריץ כלכלי כלשהו להמעיט את מימדי הבזבוז. מכיוון שצה"ל לא משלם משכורות ממשיות לחייליו, הבזבוז הזה לא נרשם באף גיליון אקסל, ולפיכך קל לפקידי האוצר ומערכת הביטחון להתעלם ממנו, כאילו זהו בזבוז שלא מרחיב את הגרעון ולא צורך את משאבי המדינה, אבל הוא צורך ועוד איך.  למשל מהנדס תוכנה פוטנציאלי שדוחה את תחילת לימודיו ועבודתו בשלוש שנים בשל שירות ג'ובניקי בטלני כלשהו, עולה למשק מאות אלפי שקלים בשנה.

במישור גיוס החרדים, בעקיפין יצר הבזבוז הנוראי הזה בזבוז גדול עוד יותר לאורך השנים. העיקרון שלפיו מגייסים את כולם דרש מהחרדים להתגייס אם אינם תלמידי ישיבה. כדי להתמודד איתו החרדים בחרו להישאר תלמידי ישיבה לאורך שנים ארוכות.

צבא מקצועי יהיה יקר

אף שבצה"ל כאמור יש בזבוז עצום ואינספור תפקידים שאין בהם צורך ממשי, זו אינה חזות הכול. יש המון תפקידים שדווקא יש בהם צורך נואש. בסופו של דבר מישהו צריך להגן על הארץ הזו. צבא מקצועי יצטרך לשלם לחייליו תשלום ראוי.

אם משמעות הצבא המקצועי הייתה שיש לתת משכורת מינימום לכל חייל, ספק אם היה ניתן להתייחס לכך באמת כמחיר יקר. הרי אנחנו לא מחשיבים את העלות של אי העסקת עבדים במדינת ישראל כבזבוז משאבים יקר. מתן שכר מינימלי הוגן על עבודה הוא זכות אדם יסודית שקודמת לשיקולים כלכליים. אבל כדי לשאוב אנשים איכותיים למשימות שוחקות (למשל שירות בשריון), לא די יהיה בשכר מינימום. שימו לב לענף הבניה שאף ישראלי לא מוכן לעבוד בו למרות המשכורות הגבוהות יחסית. אם מישהו באמת רוצה לשמור על איכות צה"ל, הוא יצטרך אולי לשלם גם משכורות של 30 אלף ש"ח או יותר בחודש לחייל בצה"ל בתפקידים מסוימים שמצד אחד הם קשים, שוחקים, דורשים חיים במרחק מהבית ואין עתיד מקצועי ארוך טווח בהם ומצד שני הם עדיין דורשים כוח אדם איכותי.

אמנם אפשר לטעון שגם משכורת של 30 אלף ש"ח בחודש אינה כה יקרה כאשר היא תאפשר לשחרר כוח אדם רב. בחשבון פשוט, אם נשחרר ארבעה חיילים ג'ובניקים מיותרים שהתועלת שלהם למשק היא  7,500 ש"ח לחודש, נוכל לממן כך חייל אחד שהעלות שלו למדינה היא 30 אלף ש"ח לחודש. על הדרך ישתחרר גם בחור ישיבה מכליאתו בישיבה.

בצבאות ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה התשלום לחייל פשוט עומד סביב 10,000 ש"ח בחודש, אבל יש שם מאגר כוח אדם הרבה יותר גדול לקחת ממנו חיילים. עם זאת, סביר שלרוב התפקידים גם צה"ל יוכל להסתפק בתשלום בסדר גודל כזה או אף נמוך ממנו.

בצבא מקצועי תרד המוטיבציה

חיילים אינם נלחמים בשביל כסף, אלא בשביל החברים ואולי קצת פה ושם גם בשביל המולדת. הרי אין הגיון בסיכון חיים ממשי תמורת כסף, החיים יקרים יותר מכל סכום.  השאלה היא האם הכנסת הכסף כגורם כה משמעותי במערכת השיקולים של חיילים סדירים, לא תצבע את השירות שלהם בצבעים של מוטיבציה שונה לחלוטין מזו השוררת כיום בצה"ל. צורת חשיבה של "אני פה בגלל הכסף" יכולה לחולל קטסטרופה מוטיבציונית.

צבא מקצועי יורכב מאוכלוסיות שלא ישקפו את העם

אפילו אם צה"ל ישמור על רמה איכותית סבירה, ההרכב האנושי שלו ישתנה. הוא יורכב יותר ויותר מחיילים הבאים ממחנות מסוימים, ככל הנראה כיפות סרוגות, ופחות ופחות מהאליטה החילונית המשכילה. יש בכך חיסרון גדול בעיני מי שמפחד מכוחם המתגבר של הדתיים הלאומיים. נכון, התהליך הזה קורה במילא, אבל צבא מקצועי יאיץ אותו מאוד.

צדק חברתי

קשה לחשוב על עוול חברתי גדול יותר מזה שפוקד את החיילים העניים, לעתים קרובות אתיופים או תושבי עיירות פיתוח, שהשירות שלהם מותיר את משפחתם בעוני, נטולות מפרנס. הם עורקים כדי לכלכל את משפחותיהם, נכלאים ולבסוף משוחררים עם תעודת קלון של שירות לא מלא. לפיכך ברור שתשלום שכר ראוי למשרתים יהווה צעד חשוב ואמיתי של צדק חברתי.

מה עושים עם המילואים?

בעוד שצבא סדיר מקצועי יכול להספיק לרוב המשימות הביטחוניות, הרי שבעתות חירום יידרש גיוס המוני. גיוס כזה דורש הכשרה מראש של כל אזרח שכשיר לשירות משמעותי. בלי הכשרה ראויה מראש, גם שירות המילואים לא יוכל להיות מועיל. נראה שגם אם נניח שניפטר מהצורך בגיוס חובה למען השירות השוטף, עדיין יעמוד הצורך בגיוס חובה, גם אם קצר יותר, למען היכולת לשמש במילואים בעתות חירום.

לסיכום, הסיכונים גדולים מדי

מעבר לצבא מקצועי כרוך בסיכונים כלכליים גדולים ובעיקר בסיכונים ביטחוניים. די ברור שמרחב הטעות של מדינת ישראל במישור הביטחוני הוא מוגבל מאוד. עם זאת, צעדים קטנים בכיוון הנכון הם אפשריים ונחוצים. למשל, מתן משכורת מלאה על חצי השנה האחרונה לשירות. לעומת זאת, הרחבת שירות הבנות ללא הבחנה, מה שמערכת הביטחון דרשה מוועדת שקד, היא דוגמה לצעד מופקר מבחינה כלכלית, שמבוצע אך ורק כי צה"ל אינו נושא בעול התקציבי שתאבונו לחיילים סדירים יוצר.