חוק הגיוס – היבטים כלכליים

ועדת שקד מתקרבת לסיום עבודתה בהכנת חוק גיוס החרדים. גיוס החרדים הוא סוגיה ערכית וחברתית, אך גם סוגיה כלכלית. בפוסט להלן אנסה להסתכל על הנושא מתוך משקפיים כלכליות בעיקרן.

מה מידת הנזק הכלכלי שגורם המצב הקיים?

הנזק הוא חמור כבר בהווה. אבל מאחר שהציבור החרדי גדל בקצב מעריכי שאין לו מקבילה בשום מקום בעולם, הוא יהיה חמור עוד הרבה יותר בעתיד. זאת משום שהשתמטות החרדים מגיוס מובילה גם להיעדרותם משוק העבודה. לאורך השנים נוצר מצב מטורף שבו חובת הגיוס נכרכה ביציאה לעבודה. מי שיצר את ההצמדה הזו קיווה כמובן שהצורך לעבוד יביא את החרדים להתגייס. בפועל קרה ההיפך – הרצון לא להתגייס הביא את החרדים לא לעבוד. זו דוגמה לכך שקשה לנחש את השפעתם של תמריצים מראש. צריך לבדוק בפועל מה קורה במציאות, ולעתים יהיו הפתעות לא נעימות. כך, הציבור החרדי שבאינסטינקטים הטבעיים שלו הוא קפיטליסטי מאוד, הפך לדוחף העיקרי להרחבה אין קץ של קצבאות רווחה, מאחר שלא יכול היה להתפרנס מעמל כפיים.

אבל כבר היה חוק טל. האם חוק טל היה חוק גרוע?

חוק טל היה רחוק מלהיות מושלם, אך היה חוק טוב שיצר מהפכה – הוא התחיל את תהליך ההשתלבות של חרדים בשוק העבודה ובצבא.  החלטת בג"ץ ב-99' שפסלה את המצב שהיה קיים אז והניחה את היסודות לחוק טל הייתה בין ההחלטות המוצלחות ביותר שקיבל בית המשפט מעודו. עם זאת, ההרס והחורבן שהסדר "תורתו אומנותו" המיט לאורך השנים החל ממתן הפטור בידי בן גוריון, אינם דבר שאפשר היה לתקן בשנים המעטות שבהן יושם חוק טל. יצוין שבחמש השנים הראשונות לחקיקתו, חוק טל כלל לא יושם. במדינה מתוקנת היו מקימים ועדת חקירה לגלות מי אלו שאחראים למחדל אי היישום הזה שעלה למדינה מיליארדים, שלא לדבר על המחיר החברתי.

מבחינת עידוד יציאה לעבודה, האם החוק המתגבש טוב יותר מחוק טל או טוב פחות?

חוק טל  עדיין הציב תנאים שונים ומשונים שהכבידו על האברך שרצה לעבוד, כך שבפועל, לאברך חרדי נורמטיבי שפחד לעטות על עצמו מדים ירוקים קשה היה לצאת לעבוד לפני גיל 26. מצד שני, נפתחו מסלולי שירות שח"ר בתנאים נוחים מאוד לאברכים, שאפשרו להם להיות אחרי שירות צבאי מכובד כבר בגיל 24.

לחוק המתגבש יש יתרון משמעותי אחד גדול – עם כניסתו לתוקף הוא פוטר באופן חד פעמי ובאבחה אחת את כל האברכים מגיוס ומשחרר אותם לשוק העבודה. הפטור יגיע בגיל 22-24, שעדיין מוקדם מספיק כדי ללמוד מקצוע מכובד ולא להיכנס לקוראלס של תרבות הקצבאות והסעד.  בשאר הדברים הוא דומה למדי לחוק טל. יש בו שיפור בכך שנוספת לו הבטחה מעורפלת, אך מפוקפקת למדי, שאם גיוס החרדים ינוע בעצלתיים יינקטו סנקציות כלפי משתמטים ויתבטלו התמריצים הכלכליים המותירים את החרדים בישיבות. יש בו שיפור גם בכך שגיל הפטור המוחלט יעמוד מעתה ועד עולם על 26. דהיינו, לא נראה אברכים בני 30 ו-40 הכלואים עדיין במעמד "תורתו אומנותו" ואינם יכולים לעבוד, כמו במחזה האבסורד שהשליט עלינו מצעד האיוולת בנושא לאורך השנים.

בנוסף, החוק המתגבש יבטל (החל מ-2017) את סוגי השירות האזרחי הבזבזניים והמופרכים במיוחד שהונהגו בכל מיני מוסדות חינוך חרדיים ועמותות חרדיות, ויותיר רק שירות אזרחי ביטחוני.  כך יופסק עוד "ישראבלוף" על חשבון משלם המסים (משרת שירות אזרחי מקבל יותר מ-2,000 ש"ח לחודש).

ומה עם השוויון בנטל?

אי אפשר לכפות גיוס על נטולי מוטיבציה, בוודאי לא כשמדובר באשפי קומבינות מבריקים כמו בני הציבור החרדי. מה כן ניתן לעשות? ניתן להיות אגרסיבי בביטול הטבות כלכליות, אך הדבר הזה בסך הכול נעשה – ממשלת לפיד-בנט כבר קיצצה משמעותית בקצבאות הילדים ובתקציבי הישיבות החרדיות. ניתן לשלוח את החרדים לשוק העבודה ולקוות שהדבר יתרום להשתלבותם בחברה, ובשלב מסוים הם עצמם יבינו שהשתמטות משירות אינה מקובלת ואינה מוסרית. ניתן, כהצעתו של עיתונאי ערוץ 10, אבישי בן חיים, להודות שהשוויון לא מעשי ולפחות לתגמל בצורה נאותה את הנושאים בנטל. במקום דמי הכיס המבזים שניתנים להם כעת מן הראוי שיקבלו תגמול הולם, באזור שכר המינימום.

אבל תשלום הוגן לחיילים יהיה יקר מדי למדינה!

לא בהכרח. כמו שאני אוהב לומר, למדינה אף פעם אין בעיה לשלם כסף. היא הבעלים על מדפסת השקלים ובכסף אין לה מחסור. השאלה היא תמיד רק האם התשלום יוצר תמריצים כלכליים טובים מספיק. המצב הקיים יוצר תמריצים קטסטרופליים. לצה"ל אין בעיה להעסיק המוני חיילים ג'ובניקים מיותרים לחלוטין, משום שאינו נושא בעלות של בטלתם. הכנסת משכורות הוגנות לחיילים לתקציב הביטחון תאלץ את צה"ל לשקול היטב האם הוא מעדיף מטוס קרב או המוני מש"קי ממטרות ותשפר לאין ערוך את מערכת התמריצים.