חוק הגיוס – היבטים כלכליים

ועדת שקד מתקרבת לסיום עבודתה בהכנת חוק גיוס החרדים. גיוס החרדים הוא סוגיה ערכית וחברתית, אך גם סוגיה כלכלית. בפוסט להלן אנסה להסתכל על הנושא מתוך משקפיים כלכליות בעיקרן.

מה מידת הנזק הכלכלי שגורם המצב הקיים?

הנזק הוא חמור כבר בהווה. אבל מאחר שהציבור החרדי גדל בקצב מעריכי שאין לו מקבילה בשום מקום בעולם, הוא יהיה חמור עוד הרבה יותר בעתיד. זאת משום שהשתמטות החרדים מגיוס מובילה גם להיעדרותם משוק העבודה. לאורך השנים נוצר מצב מטורף שבו חובת הגיוס נכרכה ביציאה לעבודה. מי שיצר את ההצמדה הזו קיווה כמובן שהצורך לעבוד יביא את החרדים להתגייס. בפועל קרה ההיפך – הרצון לא להתגייס הביא את החרדים לא לעבוד. זו דוגמה לכך שקשה לנחש את השפעתם של תמריצים מראש. צריך לבדוק בפועל מה קורה במציאות, ולעתים יהיו הפתעות לא נעימות. כך, הציבור החרדי שבאינסטינקטים הטבעיים שלו הוא קפיטליסטי מאוד, הפך לדוחף העיקרי להרחבה אין קץ של קצבאות רווחה, מאחר שלא יכול היה להתפרנס מעמל כפיים.

אבל כבר היה חוק טל. האם חוק טל היה חוק גרוע?

חוק טל היה רחוק מלהיות מושלם, אך היה חוק טוב שיצר מהפכה – הוא התחיל את תהליך ההשתלבות של חרדים בשוק העבודה ובצבא.  החלטת בג"ץ ב-99' שפסלה את המצב שהיה קיים אז והניחה את היסודות לחוק טל הייתה בין ההחלטות המוצלחות ביותר שקיבל בית המשפט מעודו. עם זאת, ההרס והחורבן שהסדר "תורתו אומנותו" המיט לאורך השנים החל ממתן הפטור בידי בן גוריון, אינם דבר שאפשר היה לתקן בשנים המעטות שבהן יושם חוק טל. יצוין שבחמש השנים הראשונות לחקיקתו, חוק טל כלל לא יושם. במדינה מתוקנת היו מקימים ועדת חקירה לגלות מי אלו שאחראים למחדל אי היישום הזה שעלה למדינה מיליארדים, שלא לדבר על המחיר החברתי.

מבחינת עידוד יציאה לעבודה, האם החוק המתגבש טוב יותר מחוק טל או טוב פחות?

חוק טל  עדיין הציב תנאים שונים ומשונים שהכבידו על האברך שרצה לעבוד, כך שבפועל, לאברך חרדי נורמטיבי שפחד לעטות על עצמו מדים ירוקים קשה היה לצאת לעבוד לפני גיל 26. מצד שני, נפתחו מסלולי שירות שח"ר בתנאים נוחים מאוד לאברכים, שאפשרו להם להיות אחרי שירות צבאי מכובד כבר בגיל 24.

לחוק המתגבש יש יתרון משמעותי אחד גדול – עם כניסתו לתוקף הוא פוטר באופן חד פעמי ובאבחה אחת את כל האברכים מגיוס ומשחרר אותם לשוק העבודה. הפטור יגיע בגיל 22-24, שעדיין מוקדם מספיק כדי ללמוד מקצוע מכובד ולא להיכנס לקוראלס של תרבות הקצבאות והסעד.  בשאר הדברים הוא דומה למדי לחוק טל. יש בו שיפור בכך שנוספת לו הבטחה מעורפלת, אך מפוקפקת למדי, שאם גיוס החרדים ינוע בעצלתיים יינקטו סנקציות כלפי משתמטים ויתבטלו התמריצים הכלכליים המותירים את החרדים בישיבות. יש בו שיפור גם בכך שגיל הפטור המוחלט יעמוד מעתה ועד עולם על 26. דהיינו, לא נראה אברכים בני 30 ו-40 הכלואים עדיין במעמד "תורתו אומנותו" ואינם יכולים לעבוד, כמו במחזה האבסורד שהשליט עלינו מצעד האיוולת בנושא לאורך השנים.

בנוסף, החוק המתגבש יבטל (החל מ-2017) את סוגי השירות האזרחי הבזבזניים והמופרכים במיוחד שהונהגו בכל מיני מוסדות חינוך חרדיים ועמותות חרדיות, ויותיר רק שירות אזרחי ביטחוני.  כך יופסק עוד "ישראבלוף" על חשבון משלם המסים (משרת שירות אזרחי מקבל יותר מ-2,000 ש"ח לחודש).

ומה עם השוויון בנטל?

אי אפשר לכפות גיוס על נטולי מוטיבציה, בוודאי לא כשמדובר באשפי קומבינות מבריקים כמו בני הציבור החרדי. מה כן ניתן לעשות? ניתן להיות אגרסיבי בביטול הטבות כלכליות, אך הדבר הזה בסך הכול נעשה – ממשלת לפיד-בנט כבר קיצצה משמעותית בקצבאות הילדים ובתקציבי הישיבות החרדיות. ניתן לשלוח את החרדים לשוק העבודה ולקוות שהדבר יתרום להשתלבותם בחברה, ובשלב מסוים הם עצמם יבינו שהשתמטות משירות אינה מקובלת ואינה מוסרית. ניתן, כהצעתו של עיתונאי ערוץ 10, אבישי בן חיים, להודות שהשוויון לא מעשי ולפחות לתגמל בצורה נאותה את הנושאים בנטל. במקום דמי הכיס המבזים שניתנים להם כעת מן הראוי שיקבלו תגמול הולם, באזור שכר המינימום.

אבל תשלום הוגן לחיילים יהיה יקר מדי למדינה!

לא בהכרח. כמו שאני אוהב לומר, למדינה אף פעם אין בעיה לשלם כסף. היא הבעלים על מדפסת השקלים ובכסף אין לה מחסור. השאלה היא תמיד רק האם התשלום יוצר תמריצים כלכליים טובים מספיק. המצב הקיים יוצר תמריצים קטסטרופליים. לצה"ל אין בעיה להעסיק המוני חיילים ג'ובניקים מיותרים לחלוטין, משום שאינו נושא בעלות של בטלתם. הכנסת משכורות הוגנות לחיילים לתקציב הביטחון תאלץ את צה"ל לשקול היטב האם הוא מעדיף מטוס קרב או המוני מש"קי ממטרות ותשפר לאין ערוך את מערכת התמריצים.

 

מודעות פרסומת

10 תגובות to “חוק הגיוס – היבטים כלכליים”

  1. יאיר Says:

    כולם רוצים שהחרדים יצאו לעבוד (גם החרדים) והנושא האמיתי הוא כמובן אופיו של צה"ל ולהבנתי זה מה שנמצא על כף המאזניים בוועדת שקד, ולא יציאה לעבודה שהיא כבר עניין סגור וחתום.
    [ואם נראה בהמשך הימים הקרובים התבטאות של קצינים בכירים שגורמות להד תקשורתי זה בבירור ניסיון של צה"ל להשפיע על תוצאות הוועדה].

    שני המובילים של הועדה הם איילת שקד ועופר שלח. שלח כתב בספרו על הצבא בבירור שצה"ל צריך להפוך לצבא מקצועי. שקד, שמייצגת כיון יותר לאומי ויותר יהודי, לא רוצה בצבא מקצועי כמו ששלח מתאר אבל גם היא מבינה שהכיוון הולך לשם.

    לעניות דעתי, כולם מבינים שצה"ל עם הזמן יהפוך למקצועי (בדרגה כזאת או אחרת), השאלה היא רק איך זה יקרה:
    אם תהיה חובת גיוס על החרדים – צה"ל עם חרדים לא יהיה צה"ל של היום (באופיו ובהתנהגותו). הקבוצות התומכות בצבא העם לאט לאט יסוגו מהתמיכה הזאת כי זה לא "העם" שלהם (כידוע "צריך להחליף את העם") והם יפחדו מצבא שיש בו חרדים. אז יחודדו ההיבטים ה"מקצועיים" של הצבא ולא הצדדים ה"עממיים" והתוצאה תהיה התכנסות למודל מקצועי.

    אם יהיה פטור לחרדים (לא משנה ההגדרה והצורה) – קבוצות נוספות ידרשו פטורים עד כדי השתמטות, והלחץ הזה יביא את המערכת להכיר בנחיצות של צבא מקצועי. עשרות עתירות יוגשו לבג"ץ ולא יהיה מנוס משיוויון בין כולם (כך צריך) וכולם יזכו לפטורים כאלו או אחרים. וגם כך תהיה התכנסות למודל מקצועי.

    החלטת ועד שקד בעצם תקבע את "השילוב הראוי" בין עממיות למקצועיות. כמובן שהנושא לא יהיה על השולחן, והכל ייעטף תחת העטיפה של "גיוס חרדים", וימצא הפתרון לעשות רפורמה מסוימת לגבי גיוס חרדים מבלי לעסוק בתפוח האדמה הלוהט על צבא מקצועי וזה יקבע בהמשך (2-4 שנים הבאות).

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    אם אתה מתכוון בצבא מקצועי לביטול גיוס החובה, לדעתי זו מותרות שישראל לא יכולה להרשות לעצמה. צריך שהמוכשרים ביותר יתגייסו, כדי שצה"ל ישמור על היתרון האיכותי, ואין דרך להגיע למצב הזה מלבד גיוס חובה.

    אהבתי

  3. יאיר Says:

    זה לא הגיוני שרק חלק מהעם יתגייס לצבא כי זה לא שיוויוני אבל זה גם לא הגיוני שצה"ל יחזיק 3 שנתונים מהציבור בישראל כאשר רובם לא תורם.
    ולכן צריך להגיע למודל שמשמר את גם את צה"ל כצבא העם וגם את צה"ל כגוף מקצועי:

    1. כל הגברים היהודים בישראל יהיו חייבים בשנה אחת של שירות צבאי (מלבד 1000-2000 לומדי תורה).
    2. חרדים שההשכלה שלהם לא מתאימה לצה"ל יוכלו בשנה זאת לעבור שנת הכשרה לימודית אותה ינהל חיל החינוך (ואף להאריך אותה אם ימצא גוף אזרחי שיסכים לממן זאת). כל זאת כשלב מעבר עד שרוב החרדים יחזרו ללמוד לימודי ליבה ואז הם ישרתו ככולם.
    3. לאחר שנת השירות ימשיכו לשרת רק חיילים ששירותם נדרש לצבא. בתמורה לכך הם יזכו לתשלום חודשי הוגן, להפרשות סוציאליות, למימון מלא לתואר אקדמי ראשון ו/או לעזרה בהקמת עסק עצמאי ועוד.

    שנה שירות יחידה חובה לכל תהיה ה"גיבוש" של העם, "מיני-כור-היתוך" מחודש שהחברה בישראל כל כך זקוקה לו בשביל להתאחד מחדש ולהפוך לחברה מלוכדת יותר. שאר שנות השרות הצבאי יהיו אך ורק דיפרנציאליות וישמשו את הצבא במילוי משימותיו והמשרתים בו יהיו במעמד שבין צבא חובה לצבא קבע.

    שאר החיילים שלא ימשיכו לשרות צבאי ישוחררו לאחר שנה ויוכלו לממש את כישוריהם ולהפוך לגורמים יצרניים בחברה שלנו. בצורה זאת אזרח ממוצע כבר לא ירגיש "פראייר" בגלל חוסר השוויון, והחברה הישראלית תקבל בחזרה מגזר שלם שעד כה מתרחק ממנה יותר ויותר.

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    אני לא פוסל את הרעיון שלך. הוא מפתה, בפרט כשיודעים את עומק הבזבוז הנורא שבו נוהג צה"ל במשאבי האדם העורפיים שלו. ועדיין, הוא מסוכן – השאלה מה נעשה עם כאלו שלא מתים לשרת, ולכן ינסו לנתב עצמם למסלול של שירות של שנה, אבל צה"ל זקוק להם כקרביים או במודיעין וכדומה.

    אני לא אומר בהחלטיות שזה לא יכול לעבוד, ולא פוסל חתירה בהדרגה (מתונה מאוד) לכיוון הזה. ועדיין צריך להיות מודעים לכך שעלול להיווצר קושי במוטיבציה לשירות קרבי. מילא בסיירות העילית הקרביות ובסיירות העילית של לוחמת הסייבר. אבל מי ירצה להיות שלוש שנים שריונר?

    אהבתי

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    תמריצים, ווטסון, תמריצים ..

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    נראה לי שאגבש דעתי ואקדיש פוסט לנושא הצבא המקצועי בעתיד הקרוב

    אהבתי

  7. ששון Says:

    המדינה אינה הבעלים של מדפסת כסף. זהו בנק ישראל.
    המדינה משלמת ריבית על אג"ח הנקנה ממנה על ידיו – כך שהכסף אינו "חינם".

    אם היית טוען כי בנק ישראל אמור לממש את המדיניות הכלכלית / פוליטית / מדינית של ממשלה אז היה ניתן אולי להסכים, אבל ברור שזה לא נכון (ראה ערך כל חוסר ההסכמות בין משרד האוצר לב"י, הטלת האחריות על מחרי הדיור, אופי ההתמודדות עם התחזקות השקל ועוד..).

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    העלית נקודה טובה, אבל איני מסכים עם המסקנה. גם לכך אני חושב שאקדיש פוסט בעתיד הקרוב.

    אהבתי

  9. האם הממשלה היא הבעלים של מדפסת הכסף? | תמריץ Says:

    […] בפוסט הקודם חזרתי כדרך אגב על משפט החביב עליי ותמיד נראה לי כמושכל ראשון בהבנה נכונה של מקרו-כלכלה – למדינה אף פעם אין בעיה לשלם כסף. היא הבעלים על מדפסת השקלים ובכסף אין לה מחסור. השאלה היא תמיד רק האם התשלום יוצר תמריצים כלכליים טובים מספיק.  […]

    אהבתי

  10. צבא מקצועי, בעד, נגד ואולי | תמריץ Says:

    […] לפוסט על גיוס החרדים, אקדיש את הפוסט הנוכחי לדיון בשאלת הצבא המקצועי. צבא […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: