השלום, החרם, המדינה הדו לאומית – היבטים כלכליים

הדיון במתווה קרי להסדר עם הפלסטינים הפך לדיון כלכלי בעיקרו. האם כדאי לישראל לחתום על הסכם לפני שיבוא חרם נוראי והרסני שימוטט את כלכלתה. האם כדאי לישראל לחתום על הסכם כדי שתוצף בהשקעות ובשגשוג כלכלי שאין לו גבול.

בפוסט הזה אנסה, כמיטב יכולתי והבנתי, לפזר את הערפל מעל התסריטים הקוטביים ומעל סיפורי המעשיות השונים והמשונים. אבחן שורה של טענות שמועלות בעד ונגד הסדר ואדון בהיגיון, או בחוסר ההיגיון, שמאחוריהן.

הסכם שלום יזניק את כלכלת ישראל לגבהים חדשים

הטענה הזו מופרכת לטעמי. אנשים עושים פעולות כלכליות משום שהם חושבים שירוויחו. לא ברור מדוע מאזן הרווח וההפסד ישתנה בצורה דרמטית בעקבות הסכם שלום. המצב הביטחוני הנוכחי הוא טוב, ואף אם הסכם שלום ישפרו, השיפור לא יהיה משמעותי. לעומת זאת, במקרה הרע, שעליו מתריע רבות נפתלי בנט, ישראל תהיה חשופה מתמיד למתקפת טרור, שעלולה להמיט אסון על המשק ולהשבית את נתב"ג.

מדברים על הטבות דרמטיות מצד האיחוד האירופי. אם מסתכלים על מצבו של האיחוד האירופי כיום, נראה שאפילו לחברותיו אינו מסוגל לדאוג, כך שקשה לראות אילו גדולות ונצורות יחולל עבור כלכלה שאינה חברה בו, עם כל הרצון הטוב.

הסכם שלום יאפשר להפחית בהוצאות הביטחון

הוצאות הביטחון הן נטל על כלכלת ישראל, והפחתה שלהן היא מבורכת.  אבל מכיוון שישראל לא תתפרק מנשקה, וזאב לא יגור עם כבש גם אחרי חתימת הסכם שלום, ההבדל בהוצאות יהיה מינורי יחסית. גיוס החובה לא יבוטל ויצטרכו מערכות הגנה מטילים ומטוסי קרב. הרי גם ירידת האיום מצד מדינות ערב אחרי האביב הערבי לא גרמה לכך שהבלטות בתל אביב ירוצפו זהב.

החרם ימוטט את כלכלת ישראל

נסיבות שבהן חרם ימוטט את כלכלת ישראל הן רחוקות מאוד מאוד. אפילו בדוגמאות הספורדאיות לחרם כלכלי כיום, ההתמקדות של המחרימים היא בהתנחלויות. מגוחך להביע חשש לאור הפגיעה בכלכלת ההתנחלויות, ואז לבוא ולהציע כאלטרנטיבה הסכם שלום שיחריב כליל חלק נכבד מהן.

חרם כלכלי שיתמקד בגבולות ישראל בקו הירוק יכול להיות הרסני, כפי שהסנקציות הרסו את כלכלת אירן והביאו אותה אל שולחן הדיונים. אבל לגיבושו של חרם אפקטיבי כזה יידרש שיתוף פעולה של ארה"ב, האיחוד האירופי, סין, רוסיה, הודו, קנדה, אוסטרליה ומדינות גדולות אחרות. אף אחת ממדינות אלו לא מעלה על דעתה צעד כזה כרגע. אפילו האיחוד האירופי העוין בחלקו כולל בתוכו מדינות דומיננטיות ידידותיות שקשה להעלות על הדעת שיאפשרו גיבוש של חרם על ישראל שבקו הירוק.

אנחנו רחוקים מרחק שנות דור מחרם כזה. לכל היותר, אם באמת הוא יגיע וימוטט אותנו, נעשה ויתורים באותה עת קשה. לא ברור למה אנחנו צריכים להלך על עצמנו אימים כבר עכשיו. זה כנראה שיקוף של אותה רטוריקת קטסטרופה שמאפיינת את האליטה במדינתנו.

ישראל לא תעמוד בהוצאה הכספית על פינוי המתנחלים

כשבוחנים השלכות של הסדר במשקפיים כספיות, אם יתפנו 80 אלף מתנחלים וכל מתנחל יקבל בממוצע מיליון ש"ח (אומדן סביר ודומה לעלות ההתנתקות), העלות תהיה 80 מיליארד ש"ח, יותר מ-20 מיליארד דולר. זה המון כסף, אבל זה סכום סביר לחלוטין להסדר שמסיים סכסוך של מאה וחמישים שנה שעיני העולם נשואות אליו, ושהעולם יסייע לו כספית בנדיבות.  לשם השוואה, זה סדר הגודל של עלות אולימפיאדה. גם עלות ההקמה של הרכבת התחתית בת"א לא אמורה להיות נמוכה בהרבה.

אבל איני אוהב הסתכלות על ענייני מקרו מהזווית הכספית. השאלה האמיתית היא שאלת המשאבים. משמעותו של סכום הכסף האגדי תתבטא בעיקר בכך שיצטרכו לספק לתושבים המפונים מגורים חליפיים בהיקף גדול, וזה לא יהיה פשוט. הביורוקרטיה התכנונית החונקת תצטרך להתגייס לשם כך כפי שהתגייסה לקליטת העולים מרוסיה.  העובדה שהאליטות ששולטות בביורוקרטיה הזו (שופטים, יועצים משפטיים, מהנדסי ערים, פקידי אוצר, פקידי ועדות תכנון, פעילי ארגוני סביבה, עיתונאים המסקרים נושאי נדל"ן וכיוצא באלו), ירחשו ככל הנראה אהדה רבה להסכם יכולה לסייע לכך. מנגד עומדים הלקחים המרים מההתנתקות ומחוסר היכולת למצוא פתרונות מהירים למתיישבים שפונו אז.

הפיתרון החלופי העדיף הוא סיפוח השטחים ומתן אזרחות לתושביהם הפלסטינים

בימין הישראלי עלתה הצעת נגד לרעיון שתי המדינות. מתוך הבנה שאי אפשר להחזיק היום תושבים תחת כיבוש ובלי אזרחות, עלה הרעיון לספח את השטחים ולהעניק לתושביהם אזרחות. בין מקדמיו של הרעיון הזה נמצאים הפוליטיקאים רובי ריבלין וציפי חוטובלי, והפובליציסט אורי אליצור.  הרעיון הזה הוא דוגמה טובה לביטוי:"לשפוך את התינוק עם המים". מתוך רצון להיפטר ממה שנראה להם כסיוט המדינה הפלסטינית, מקריבים התומכים בו את המדינה היהודית, או את עצם קיומה של מדינה מפותחת בכלל במרחב שבין הירדן לים.

נחמיה שטרסלר כתב טור יפה על המשמעויות הכלכליות של מימוש הרעיון הזה. פירושו הוא שישראל לא תוכל להיחשב עוד מדינה מערבית מתקדמת, לא תוכל להעניק שירותי רווחה ברמה נסבלת לענייה, היהודים או הערבים. בכנסת כוחו של הסקטור הבורגני, "מעמד הביניים" של יאיר לפיד, ייחלש מאוד, והאינטרסים שלו לא יישמרו. יוטלו עליו מסים כבדים כדי לממן את הסקטורים האחרים. בארץ ישרור אי שקט מתמיד, האופייני למדינות שבהן איגדו שתי קבוצות אתניות המתעבות זו את זו בכותונת משוגעים אחת. בעוד הקיצוניים משני הצדדים נלחמים אלו באלו, במקרה הטוב במלחמה דמוגרפית באמצעות הרחם, ובמקרה הרע באמצעות תתי מקלע, החלום הציוני יעלה על מטוס לברלין.

16 תגובות על ״השלום, החרם, המדינה הדו לאומית – היבטים כלכליים״

  1. לגבי "החרם ימוטט את כלכלת ישראל": ספקטרום רחב פרוש בין ההחרמות האנקדוטליות שישראל חווה היום, כפי שאתה מתאר, לבין סנקציות בין-לאומיות כדוגמת אירן אותן אתה מצייר – בצדק – כתרחיש בדיוני.

    כדוגמא, חשוב על החרם הערבי. ובאופן כללי: תרחישים בהם לחץ ציבורי נרחב באירופה, עם תמיכה ממסדית מצד (חלק) ממדינות ערב, ירחיק תאגידים גדולים מעסקים והשקעות בישראל הוא סביר למדי, והשלכותיו – גם אם אינן פטאליות כמו סנקציות בינלאומיות מלאות – עלולות להיות חמורות וכואבות.

    אהבתי

  2. מספר הערות:
    1. הוצאות הביטחון
    כנראה שהסכם שלום עם הפלסטינים מתרגם להנחה מינורית בהוצאות הביטחון (כי כולם מבינים שלא יהיה באמת שלום). אבל השאלה שלי היא מדוע מדינות שהיו ברשימת "מדינות ייחוס" ואשר מאיימות על ישראל כבר לא מאיימות (לוב, סוריה, עירק, מצרים) ועדיין תקציב הביטחון כזה אימתני.
    נראה שבמקום שהתקציב נבנה לפי תרחישים (כפי שזה מוצג) התקציב נקבע ואחר-כך מחפשים את התרחישים.

    2. פינוי מתנחלים
    פינוי מתנחלים יצור לחץ נדל"ני עצום ועליית מחירים אסטרונומית. ולא רק עליית מחירים במחירי דירות. כש-80 מיליארד ש"ח (הערכה קצת גבוהה להבנתי וחדש לי שאלו העלויות של ההתנתקות) יכנסו לשוק תהיה פה אינפלציה.
    במקביל, המתנחלים שעבדו בשטחי יו"ש יתחרו על מקומות עבודה והשכר יילחץ כלפי מטה. לא נחמד.

    אהבתי

  3. מה לגבי תכנית בנט? מה העלות הכלכלית שלה?
    בנט לא רוצה לספח את כל יו"ש אלא רק את שטחי C ותוך כדי כך לתת אזרחות לכ-100K פלסטינים שיושבים בהם.
    אין לי גישה לעיתון הארץ ולטור של שטרסלר. לפי המספרים שלו, מה הערכת העלות של תכנית בנט?

    מלבד המשמעויות הכלכליות של גירוש אני חושב שמוסרית כל פתרון צריך לקחת בחשבון שאנשים יישארו במקומם ולא יגורשו. לא מתנחלים ולא פלסטינים.

    אהבתי

  4. לפחות ל-90% מהאנשים בעולם אין כמעט עניין בפוליטיקה המזרח תיכונית, ובטח שלא יקנו לפיה במכולת. לא מאמין שלחץ ספונטני מהרחוב יגרום נזק קשה לישראל.
    וגם אני טועה, אין טעם לקבל החלטות כרגע לפי לחץ כלכלי שאולי אולי יהיה בעתיד. כשהוא יופיע, נראה אז.

    אהבתי

  5. 1) משפט יפה ונכון כתבת בסיכום הסעיף.

    2) חסר לי מידע על סוגי העבודות של המתנחלים שייתכן שיפונו. אם עבדו בתעשייה פרטית בקו הירוק או במשרדי ממשלה בירושלים, למשל, אז אין בעיה. אם עבדו בעבודות קהילתיות, גם כן אפשר יהיה למצוא להם עבודה, כי הרי הקהילה לא תיעלם, רק תחליף מקום.
    אם עבדו בחקלאות, זה כבר יותר בעייתי.

    כשיקול שיכול לשכך במידה מסוימת את הלחץ הנדל"ני, אפשר לטעון שאפשר יהיה לבנות באזורים כמו גוש עציון, מודיעין עילית. אזורים שישראל כיום לא מעזה לבנות בהם, אבל כנראה יוכרו כחלק משטחיה הריבוניים אחרי הסכם.

    ההתנתקות עלתה 10 מיליארד ש"ח. חלק ב-8,500 מתנחלים וקבל יותר ממיליון ש"ח למתנחל.

    השאלה בכמה תעלה האינפלציה. אם תהיה פחות מ-4% זה לא כל כך נורא. לאינפלציה יש יתרונות, כמו שאני מרבה לטעון.

    אהבתי

  6. שטרסלר לא התייחס להצעת בנט. הצעת בנט לא תסכן את הציונות ולא תמוטט את המדינה כלכלית, אבל קשה למצוא לה אפילו יתרון אחד. היא לא תיתן מאומה לישראל, אבל תרגיז את העולם בצורה שקשה לתאר ותשחוק את התמיכה בישראל בארה"ב ובאירופה. בעוד שהתסריט של חרם כלכלי מקיף הוא בעל סיכוי נמוך לדעתי, התסריט שבו יהפכו את קציני צה"ל ואת שרי הממשלה למצורעים המבוקשים על ידי בתי משפט בינלאומיים, אינו כל כך נמוך.

    לגבי ההישארות במקום, אני חושב שאנחנו מכירים מספיק את בני דודינו, כדי לשער שהאפשרות שמתנחלים יישבו לאורך שנים תחת שלטון פלסטיני היא מדע בדיוני.
    אפילו בתסריט האופטימי, שבו לא יהרגו אותם ביום הראשון, הם יהיו נתונים להצקות וטרטורים בלתי פוסקים. הרי הרבה יהודים כבר לא מוכנים לחיות היום אפילו בצרפת שבה עולה שיעור המוסלמים, אז שיחיו ברשות הפלסטינית?

    תראה מה קרה לצרפתים באלג'יריה ביום הראשון לעזיבת הצרפתים:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Oran_massacre_of_1962

    אהבתי

  7. בנייה בגוש עציון לא תמתן עלייה במחירי נדל"ן בדיוק כפי שהתרחש עם העלייה מרוסיה. חלק נכבד מהעלייה כוון לפריפריה אבל רבים עברו למרכז כך שעליית מחיר הורגשה בכל הארץ, ובעיקר במרכז.
    גם כאן, מספיק שחלק קטן עם מזומן ביד ילך לגוש דן והמחירים יעלו בכל הארץ.

    העלייה הרוסית הייתה הצלחה כלכלית מבחינת המדינה כי הגיע הון אנושי מבחוץ. כך שמחירי הדיור העולים מוסכו בידי עלייה בפיריון, עלייה במשכורות (בצורה ממוצעת, יש ענפים שחלה בהם קריסת שכר), הגברת הצריכה והגברת הצמיחה.
    מתנחלים שיעברו למקומות אחרים לא יתרמו הון אנושי חדש או צריכה חדשה. זאת תהיה רק מתנה לקבלנים ועונש לשאר הציבור.

    אהבתי

  8. עקירת יישובים לא תיטיב עם כלכלת ישראל. מסכים שזה בהחלט לא דומה למקרה העלייה מרוסיה.

    האם ייווצר נזק קטסטרופלי בשל עליית מחירי נדל"ן? תלוי כמה יעילות תהיינה רשויות התכנון במתן פתרונות למפונים. אני כן חושב שסוג האוכלוסיה שגר בהתנחלויות מבודדות הוא זה שירגיש נוח במעבר לגוש עציון למשל, אבל בטח יהיו כאלו שירצו לעבור דווקא לכפר גנים בפתח תקווה. באמת אם תפונה גם אריאל העניין יועצם מאוד, כי מדובר באוכלוסיה חילונית שחשוב לה לגור קרוב למרכז הארץ.

    אהבתי

  9. לשלום יכולים להיות אפקטים חיוביים רבים.

    לדוגמא היסטורית, אחרי הסכם אוסלו התחילו לייבא לארץ הרבה יותר מכוניות יפניות – מזדה מיצובישי וטויוטה (לפני כן היה רק סובארו), וגם מקדונלד'ס הגיעו לארץ. זה הביא הרבה מסחר ותחרות לצרכן הישראלי

    שלום איזורי חם יכול להקל על מסחר בין ישראל למצרים וירדן ולשאר המזרח התיכון – סעודיה וכו'. יכולים להיות למצב זה יתרונות רבים, כמו למשל שווקי יצוא חדשים, שבהם לישראל אולי יהיה יתרון על ארה"ב ואירופה – גם קרובים יותר, וגם יש הרבה דוברי ערבית בארץ.

    אבל השאלה האם הסכם שלום אכן יביא לכל הברכות הללו אינה ברורה.

    אהבתי

  10. אבל אין עוד יפן.. הייתה יפן אחת וזהו.
    אני לא אומר שלא יהיו יתרונות לשלום. אבל אם תבדוק את המשמעות של השווקים החדשים (נניח, אינדונזיה) במונחים של תרומה צפויה לתמ"ג זה יהיה די זניח.

    הייתי אומר ששלום יאפשר לטוס למזרח מהר ובזול דרך המדינות הערביות, אבל התרמילאים כבר עושים את זה היום..

    אהבתי

  11. מה אם קצא"א? (קו צינור אילת- אשקלון)
    מה אם בניית מפעלי מכוניות לעולם הערבי בארץ?
    מה אם שיווק מרכולת ישראלית במזרח בתיכון הקרוב?
    למה יש 8 מיליון תיירים בשנה בירדן, ורק 3.5 מיליון בארץ?

    אתה לא יודע, וגם אני לא, אבל אי אפשר סתם להניח שלא תהיה השפעה.

    אהבתי

  12. כמה גדולים השווקים הערבים לעומת השווקים שישראל כבר מצויה בהם? לא במיוחד.

    בנושא התיירות אני די בטוח שאתה צודק – שקט בטחוני ארוך טווח ישנה את פני התיירות בארץ. במידה שהסכם שלום באמת יביא שקט כזה, תהיה פריחה תיירותית. כמובן לא בטוח שהסכם שלום יביא את השקט.

    ועדיין בשורה התחתונה – לישראל יש כבר היום תמ"ג של 38,000 דולר לנפש בערך. לא שונה בהרבה מצרפת ומבריטניה (אם כי עדיין לא פורסם התמ"ג שלהן לפי התקן החדש). בצרפת ובבריטניה אין 30% ערבים וחרדים, אין שירות חובה של שלוש שנים ותקציב ביטחון גדול ויש יותר משאבי טבע. קשה לי להאמין שבעקבות שלום נראה פתאום את ישראל מותירה מאחור את המדינות האלו.

    אהבתי

  13. השווקים גדולים מאוד.

    מצרים – 85 מיליון איש. GDP של חצי טריליון. זה הערך פי 2 מהGDP של ישראל.

    עירק – 31 מיליון איש, GDP של 140 ביליון.
    ירדן – 6 מיליון איש, GDP של 40 ביליון.
    סעודיה – 30 מיליון איש, GDP של 700 ביליון.

    שלום לא מבטיח כניסה לשווקים הללו, אבל נראה לי שהוא תנאי הכרחי.
    לשלום יש עלויות גדולות, נכון, אבל גם יש סיכוי גדול, שנראה לי שאתה מחמיץ.

    אהבתי

  14. עם מצרים וירדן כבר יש הסכם שלום.. מה עוד שאנחנו הולכים לייצא להם גז.

    קח את טורקיה למשל. כמה אחוז מהיצוא שלה מוכוון לערב הסעודית? אחוז ומשהו. אז נניח שהיצוא הישראלי יעלה באחוז ומשהו. זה לא איזה שינוי טקטוני בכלכלה.
    המשמעות המדינית של הסכם שלום היא היסטורית. המשמעות הביטחונית שלו היא היסטורית. המשמעות שלו ביחסי הפנים בתוך החברה הישראלית היא היסטורית. אבל המשמעות הכלכלית אינה כזו, והיא זניחה לשאר המשמעויות. זה מה שרציתי להגיד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s